עיינתי בבקשה לביטול פסק הדין ובכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם. אין מחלוקת כי מחדלי המבקשת (או מי מטעמה) הם שהובילו למתן פסק דין על פי צד אחד. מחדלים, שיש בצידם רשלנות של ממש, אולם ספק בעיני אם מדובר בזלזול הלכה למעשה בהליכים השיפוטיים. גם לא שוכנעתי מתגובתו המפורטת של התובע, כי נגרם לו נזק לאו בר תיקון כתוצאה מהסתמכות על פסק הדין שניתן על פי צד אחד (במיוחד שגם לדבריו ידע הוא כי המבקשת מיוצגת כך שיכול היה לצפות, כי נסיבות שלא היו ידועות לו, ואשר פורטו בבקשת המבקשת, הן אלה שהובילו בסופו של יום לאי הגשת כתב הגנה במועד). כאשר בבקשה לביטול פסק דין משיקול דעת בית המשפט עסקינן (היא, הלכה למעשה, הבקשה שלפני), כפי שמבהיר גם התובע, הטעם העיקרי שיש לבחון הוא את סיכויי ההגנה של המבקש. זאת, גם בהתחשב במשנה התוקף שניתן לזכות הגישה לערכאות, ושעה שככלל יעדיף בית המשפט את עשיית משפט הצדק על פני שמירת כללי הפרוצדורה בדווקנות, ובמיוחד כשבערכאה הדיונית עסקינן. עיון - הן בכתב ההגנה, הן בבקשה והן בתשובת המבקשת - מגלה, כי בפי המבקשת טענות - עובדתיות ומשפטיות - הצריכות הכרעה ואשר יכול ובסופו של יום יובילו לכך, כי פסק הדין שיינתן יהא שונה מזה שניתן על פי צד אחד (לרבות טענות ההתיישנות וטענות הפירעון). בנסיבות אלה, בהביאי בחשבון את מחדלי המבקשת, את אינטרס המשיב (שלא נפגם באופן שאינו בר תיקון, בגם התחשב במועד מתן פסק הדין ובמועד הגשת הבקשה) ואת זכות הגישה לערכאות של המבקש, דומני שראוי לאזן בין האינטרסים השונים על דרך פסיקת הוצאות ולצד זאת לבטל את פסק הדין שניתן על פי צד אחד שניתן כנגד המבקשת. בנסיבות אלה, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 26.2.12 כנגד המבקשת ולצד זאת מורה על חיובה בהוצאות המשיב בסך כולל של 2,000 ש"ח, שיועברו למשיב מתוך הכספים שהופקדו בתיק על ידי המשיבה. כתב ההגנה יתוייק בתיק והתובענה תוקצה למותב שיפוטי מתאים.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.