1. בתובענה זו עותר התובע להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון תמידי מהם הוא סובל לטענתו, כפגיעה בעבודה, בהתאם להוראות סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). הנתבע מכחיש את התביעה וטוען, בין היתר, כי לא מתקיימים בתובע תנאי סעיף 84א לחוק.

2. ביום 11.3.12 הסכימו הצדדים על התשתית העובדתית הבאה:

"א. התביעה הוגשה לנתבע ביום 13.7.11 להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון, כפגיעה בעבודה.

ב. הנתבע דחה את התביעה ביום 27.9.11.

ג. אין מחלוקת כי התובע נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך העולה על המותר בסעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה, ולכן מתקיימים בו תנאי סעיף 84א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי.

ד. התובע יליד 24.7.1977.

ה. התובע עובד במפעל אלום זוהר ובניו בע"מ במשך 16 שנים, בתפקיד מפעיל מכונות רועשות כגון: אקדח פינות, מסור ופטיש.

ו. קיים דוח בדיקה סביבתית 55821/2005 מיום 17.10.05, שבו נוטר הרעש בסביבת עבודתו של התובע."

כן הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי בתחום אף אוזן וגרון, על מנת שיחווה את דעתו בשאלות שבמחלוקת, שגם עליהן היתה הסכמה.

3. לאור תשתית עובדתית זו מונה דר' פרדיס מילו, כמומחה מטעם בית הדין (להלן – המומחה) וזה נתבקש, בהחלטה מיום 31.5.12, להשיב על השאלות הבאות:

"א. האם כושר שמיעתו של התובע בממוצע תדירויות הדיבור (500, 1000 ו- 2000 מחזורים בשניה) פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים (כנדרש על פי הוראת סעיף 84א(א)(2) לחוק)? לאור העובדה כי מחד, קיימת בדיקה מיום 21.8.11 של מכון גל המעידה כי לא חלה ירידה בכושר השמיעה בשיעור האמור ומאידך, קיימת בדיקה שהציג התובע מיום 5.2.11 בה נרשם כי חלה ירידה בשיעור 20-25 דציבל בכל אחת מהאוזניים בתדירויות הדיבור – רשאי המומחה להפנות את התובע לביצוע בדיקת שמיעה נוספת, אם ימצא לנכון, במכון ציבורי מוכר. ככל שהמומחה יסבור כי יש צורך בבדיקת שמיעה נוספת – יגיש בקשה לביה"ד וככל שהדבר יאושר – ישא הנתבע בעלות הבדיקה.

ב. האם התובע סובל מרעש תמידי באוזניים (טינטון) אשר נגרם עקב חשיפה לרעש (כנדרש על פי הוראת סעיף 84א(ב) לחוק)?

ג. האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (תדירויות של 3000 ו- 4000 מחזורים בשניה) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים (כנדרש על פי הוראת סעיף 84א(ב)(1) לחוק)? ככל שהמומחה מסתמך על תוצאת בדיקת שמיעה מסוימת (יותר מהאחרות), עליו לנמק החלטתו ולהבהיר מדוע עדיפה בעיניו בדיקה מסוימת על פני בדיקה אחרת.

ד. האם הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית (כנדרש על פי הוראת סעיף 84א(ב)(3) לחוק? על המומחה לפרט את מועדי הפניות ותוכנן ולציין האם יש בפניות כדי להדגים הפרעה מתמשכת ופגיעה בתפקוד עקב הטינטון. יצויין כי המומחה אינו צריך להתייחס לפנות אשר נעשו לאחר הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי ובענייננו – לאחר 13.7.11."

4. המומחה, במסגרת חוות דעתו מיום 10.6.12 (להלן – חוות הדעת), ציין בין היתר:

"דיון

מדובר בגבר בן 35 אשר היה חשוף לרעש במקום עבודתו ומתלונן על לגבי ליקוי שמיעה ורעשים באוזניים.

לפני עמדו שתי בדיקות שמיעה, בדיקת שמיעה מתאריך 21.8.11 ו 5.7.11 [צ"ל 5.2.11 – א.ה.].

לפי בדיקת השמיעה מ 21.8.11 שמיעתו תקנה בכל התדירויות, הן בתדירויות הנמוכות והן בתדירויות הגבוהות[.] בדיקת שמיעה זו אושרה על ידי בדיקת OAE אשר הינה בדיקה אובייקטיבית אשר לא צורכת את שיתוף הפעולה של הנבדק.

בבדיקת שמיעה מ 5.2.11 נמצא ליקוי שמיעה תחושתי עצבי בטונים הגבוהים עם שמיעה ממוצעת בתחום תדירויות הדיבור של 21 דצ ו 23 דצ מימין.

תלונות לגבי טנטון

קיימים תעודות רפואיות מ 14.2.11, 21.4.11, 5.5.11, 27.1.11, 19.4.11, 26.3.09, 19.4.11, 27.1.11.

בסיכום

בדיקת השמיעה מ 21.8.11 אושרה ע"י בדיקת OAE אשר הינה אובייקטיבית ולא דורשת את שיתוף פעולה של הנבדק ולכן לדעתי היא משקפת את שמיעתו האמתית של הנבדק.

לפי בדיקה זו שמיעתו של הנבדק הינה תקינה בכל התדירויות. לאור שמיעתו התקינה של הנבדק אין מקום לדון בתלונותיו אודות טנטון".

5. בהחלטה מיום 29.7.12 נעתרתי לבקשת התובע להעביר למומחה את שאלות ההבהרה הבאות:

"א.     בהסתמך על מה קבע הד"ר הנכבד כי הבדיקה מיום 21.08.2011 הינה אובייקטיבית ומשקפת את כושר שמיעתו של התובע?

ב.        בהסתמך על מה לא נתן הד"ר הנכבד אמון בבדיקת השמיעה מיום 05.07.2011?

ג. האם הנך חושב כי קיים צורך שהתובע יעבור בדיקת שמיעה חדשה?

ד. לאור העובדה כי מחד, קיימת בדיקה מיום 21.08.2011 של מכון גל המעידה כי לא חלה ירידה בכושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים ומאידך, קיימת בדיקה שהציג התובע מיום 05.02.2011 בה נרשם כי חלה ירידה בשיעור 20-25 דציבל בכל אחת מהאוזניים בתדירויות הדיבור, האם אתה לא מוצא לנכון ולמה לא הפנת את התובע לביצוע בדיקת שמיעה נוספת במכון ציבורי מוכר?

ה. למה לא השבת על שאלה ב' מהחלטתו של בית הדין הנכבד מיום 30.05.2012? האם העובדה כי הד"ר הנכבד סבר כי שמיעתו של התובע הינה תקינה שוללת לחלוטין את האפשרות כי התובע סובל מטנטון?

ו. למה הד"ר הנכבד לא השיב על שאלה ג' מהחלטת בית הדין מיום 31.05.2012: "האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (תדירויות 3000 ו- 4000 מחזורים בשניה) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים"? כמו כן, למה לא התייחסת לסיפא של השאלה הנ"ל ולא נימקת קביעתך והבהרת מדוע עדיפה בעיניך בדיקה מסוימת על פני בדיקה אחרת?

ז. הד"ר הנכבד לא ענה על שאלה ד' מהחלטת בית הדין: "האם הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי"? ולמה לא ציינת האם יש בפניות כדי להדגים הפרעה מתמשכת ופגיעה בתפקוד עקב הטנטון?"

6. ביום 5.8.12 השיב המומחה לשאלות ההבהרה, כדלקמן:

"א. בדיקת השמיעה מ 21.8.11 אושרה ע"י בדיקת OAE אשר הינה בדיקה אובייקטיבית ומראה מענים תקינים עד 6000 הרץ מימין ועד 4000 הרץ משמאל.

ב. הבדיקה מ 5.7.11 [צ"ל 5.2.11 – א.ה.] לא נתמכת ע"י בדיקה אובייקטיבית (OAE).

ג. לדעתי אין צורך. בדיקות אובייקטיביות לא משתנות.

ד. באם התובע דורש לבצע בדיקת שמיעה נוספת יש לעשות אותה במכון מוכר אך בדיקה זו צריכה לכלול גם בדיקה אובייקטיבית ולא רק בדיקה סוביקתיבת (כך במקור- א.ה.) אשר תלויה בתשובות הסובייקטיביות של התובע.

ה. לפי החוק יש להכיר בטנטון, אשר הינה תלונה סובייקטיבית[,] כאשר קיים ליקוי שמיעה מסוג תחושתי עצבי בטונים הגבוהים. היות שבמקרה הנידון אין ליקוי שמיעה תחושתי עצבי בטונים הגבוהים, אין מקום להכיר בטנטון.

ו. התשובה ניתנה בתשובה א.

ז. קיימות פניות חוזרות עבור טנטון אך שוב[,] הפניות מציינות רק שקיים טנטון ולא מדובר על פגיעה בתפקודו של התובע.

7. בבקשתו מיום 8.9.12 עתר התובע להעביר שאלות הבהרה נוספות למומחה. הנתבע התנגד לבקשה. בהחלטה מיום 24.10.12 הועברה שאלת הבהרה נוספת למומחה, שזו לשונה:

"בהסתמך על מה קבע הד"ר בתשובתו לשאלה ז' "כי לא מדובר על פגיעה בתפקודו של התובע" ולמה התעלם מהמסמכים הרפואיים שלהלן ואשר הועמדו בפניו:

1. אישור רפואי של ד"ר באסם סעב מיום 14.2.11 לפיו התובע מתלונן כי "הטנטון משגע אותו במיוחד בשקט ולפני השינה.. לוקח לו זמן להרדם".
2. אישור רפואי של ד"ר כיאל מחמוד מיום 28.3.11 לפיו התובע מתלונן כי "הטנטון משגע אותו במיוחד בשקט ולפני השינה... לוקח לו זמן להרדם."
3. אישור רפואי של ד"ר באסם סעב מיום 21.4.11 לפיו התובע מתלונן כי הטנטון מפריע לו בתפקוד היומי מאחר ואינו מצליח להרדם, קם עייף עם כאבי ראש.
4. אישור רפואי של ד"ר כיאל מחמוד מיום 5.5.11 לפיו "הטנטון באזניים מאוד מציק לו".

8. ביום 6.11.12 השיב המומחה לשאלת ההבהרה הנוספת שהועברה אליו, וציין כך:

"בתיקו נמצאים האישורים הרפואיים של ד"ר באסם סעב ושל ד"ר כיאל מחמוד.

הטנטון הינה תלונה סוביאקטיבית (כך במקור- א.ה.), גם באישורים הרפואיים של ד"ר כיאל וד"ר באסם צוין על TINNITUS SUBJECTIVE. הרופאים בקופת חולים מציינים שמר באסל עבאס סובל מטנטון קשה, אבל לא צוין כל טיפול שנתנו כדי להקל על מצבו.

היום קיימים טיפולים עבור טנטון כגון כדורי אלטרולט וגם שיטות נוספות כגון BIOFEDBACK. ד"ר כיאל מציין גם שקיים רק חשד לירידה בשמיעה רק באוזן שמאל.

מכל וכל היות שבבדיקת שמיעה אוביקטיבית, לא נמצא ליקוי שמיעה תחושתי עצבי, לפי החוק אין מקום לקבלת תלונה הסוביקטיבית אודות טנטון."

9. בסיכומיו טוען התובע, בין היתר, כי המומחה לא נימק מדוע לא נתן אמון בבדיקת השמיעה מיום 5.7.11 (צ"ל 5.2.11 – א.ה.); כי לאור קיומן של בדיקות סותרות – האחת מיום 21.8.11 והאחרת מיום 5.2.11 – היה על המומחה להעמיד את התובע לבדיקה שמיעה נוספת; וכי המומחה לא נימק קביעתו מדוע הבדיקה מיום 21.8.11 שוללת לחלוטין אפשרות כי התובע סובל מטנטון. עוד טוען התובע כי חוות דעתו של המומחה שמה דגש על ההיבט המשפטי, ולא על ההיבט הרפואי, וכן כי היא כללית מדי ואינה מתייחסת למצבו הספציפי של התובע, ומשכך נפל פגם בחוות הדעת. לאור אלה טוען התובע כי יש להסתמך על בדיקת השמיעה מיום 5.2.11 אותה צרף לתביעתו ולקבל את התביעה.

הנתבע טוען בסיכומיו, בין היתר, כי יש לדחות את התביעה – הן לענין ליקוי השמיעה והן לענין הטנטון. נטען, בין היתר, כי על פי חוות הדעת של המומחה שמיעתו של התובע תקינה בכל התדירויות, וכי לא מתקיים בתובע התנאי של פגיעה בתפקוד עקב טנטון.

10. לאחר שנתנו את דעתנו לחוות הדעת ולטענות הצדדים, ובשים לב לתשתית העובדתית המוסכמת, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות. בפני המומחה עמדו שתי בדיקות. האחת – בדיקת שמיעה ובדיקת OAE – שבוצעו ביום 21.8.11. זוהי הבדיקה עליה ביסס הנתבע, בין היתר, את טענתו בכתב ההגנה לפיה דין התביעה להידחות. השניה – בדיקת שמיעה מיום 5.2.11 – אותה צרף התובע לתביעתו ועליה מבקש הוא להשתיתה. הבדיקה מיום 5.2.11 מעלה ליקוי שמיעה תחושתי בטונים הגבוהים עם שמיעה ממוצעת בתחום תדירויות הדיבור של 21 דציבל ו- 23 דציבל מימין. מבין שתי בדיקות שמיעה אלה, העדיף המומחה את הבדיקה מיום 21.8.11 בהיותה אובייקטיבית. על פי בדיקה זו, כך מציין המומחה, נמצאו מענים תקינים עד 6000 הרץ מימין ועד 4000 הרץ משמאל. המומחה מבהיר כי על פי בדיקה זו, שמיעתו של התובע תקינה בכל התדירויות – הן בתדירויות הנמוכות והן בתדירויות הגבוהות. האובייקטיביות של בדיקה זו – כך לפי המומחה - נובעת מכך שהיא אינה דורשת שיתוף פעולה של הנבדק. לעומת זאת, מציין המומחה כי הבדיקה מיום 5.2.11 – עליה מבקש התובע להשתית תביעתו – היא בדיקה שאינה נתמכת על ידי בדיקה אובייקטיבית (OAE).

11. לא מצאנו טעם כלשהו שלא לאמץ את חוות דעתו של המומחה. אנו דוחים את טענת התובע כי בחוות הדעת נפל פגם. כך, יש לדחות את הטענה כי חוות הדעת כללית ואינה מתייחסת למצבו הספציפי של התובע. עיון בחוות הדעת ובשאלות ההבהרה מעלה כי המומחה עיין בבדיקות ובמסמכים המתייחסים לתובע – לא לאדם אחר – ונתן את חוות דעתו על בסיסם. כך, יש לדחות את הטענה כי נפל פגם בכך שהמומחה לא הפנה את התובע לבדיקת שמיעה נוספת. המומחה נשאל על כך מפורשות בשאלת הבהרה שהופנתה אליו והשיב כי בדיקות אובייקטיביות אינן משתנות. זוהי הנמקה רפואית - מפיו של המומחה הרפואי שמינה בית הדין - ולא מצאנו טעם כלשהו שלא לקבלה. העדפתו של המומחה את הבדיקה מיום 21.8.11 בשל היותה אובייקטיבית – נסמכת על ידיעותיו הרפואיות. בית הדין מייחס משקל גבוה לחוות דעת המומחה בשל היותו של זה אובייקטיבי, ובמקרה דנן אין טעם כלשהו שבגינו אין לאמץ איזו ממסקנות המומחה.

12. כאמור, המומחה מציין כי שמיעתו של התובע תקינה בכל התדירויות, וכך אנו קובעים. משכך, לא מתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק, שהרי המומחה הסביר כי נמצאו מענים תקינים עד 6000 הרץ מימין ועד 4000 הרץ משמאל. בהיעדרו של תנאי זה, לא מתקיימים בתובע תנאי הוראת סעיף 84א(א) לחוק – שהם תנאים מצטברים - כך שיש לקבוע כי דין התביעה שעניינה ליקוי השמיעה עקב חשיפה לרעש – להידחות.

13. משלא מתקיימים בתובע תנאי סעיף 84א(א) לחוק, ממילא לא מתקיימים בו תנאיו של סעיף 84א(ב) לחוק שעניינו הכרה בטנטון עקב חשיפה לרעש. מעבר לדרוש יצוין כי גם אם היה מתקיים בתובע התנאי של סעיף 84א(א)(2) – וכאמור אין אנו קובעים כך כלל וכלל – אין מתקיימים בו תנאיו של סעיף 84א(ב). כך, לא מתקיים בו התנאי של הפחתה בכושר השמיעה בתדירויות הגבוהות לפי סעיף 84א(ב)(1) – שהרי המומחה מציין כי נמצאו מענים תקינים עד 6000 הרץ מימין ועד 4000 הרץ משמאל. כך, המומחה ציין כי הגם שקיימות פניות חוזרות עם תלונות באשר לטנטון, לא מצוין כי קיימת פגיעה בתפקודו ל התובע, וכן כי מהאישורים הרפואיים עולה כי לא ניתן לתובע טיפול להקלה בטנטון עליו התלונן – על אף שטיפול כזה קיים. דברים אלו ציין המומחה במענה לשאלת הבהרה שהופנתה אליו בענין הפגיעה בתפקוד התובע בשל הטנטון. אין כל קושי להסיק מתשובת המומחה כי אין עדות לפגיעה בתפקוד. משכך, גם התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק אינו מתקיים בתובע.

14. לאור כל האמור לעיל, התביעה על כל רכיביה נדחית. איננו עושים צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"ד באדר תשע"ג, (06 במרץ 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.