בפני בקשה להפרדת משפטו של נאשם 4.

כתב האישום

כנגד הנאשם ונגד שלושה נאשמים נוספים הוגש ביום 26.12.11 כתב אישום המחזיק 6 אישומים.

בהתאם לכתב האישום נאשמת 1 הינה חברה, שהנאשם 2 הינו מנהלה הפעיל.

נאשמת 3 הינה חברה, והנאשמים 4-5 הינם אנשים פרטיים. הנאשם 4 שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל עבודה ומפקח בחברת גבידר שירותי אבטחה וניקיון 1995 בע"מ (להלן: "גבידר"),

בהתאם לאישום הראשון, כנגד הנאשמים 1-2, הנאשמת 2 כללה בספרי החברה שלה לשנים 2004-2006 חשבוניות פיקטיביות, דהיינו חשבוניות בגין עיסקאות שלא היו בפועל, שהוצאו בין היתר על ידי גבידר וכך השמיטה הכנסתה.

בהתאם לאישום השני, ובעטיין של החשבוניות הפיקטיביות הנ"ל, ניכתה הנאשמת 2 מס תשומות ביתר.

בהתאם לאישום השלישי, כנגד הנאשמת 3, הנאשמת 3 כללה בספרי החברה שלה לשנים 2004-2006 חשבוניות פיקטיביות, דהיינו חשבוניות בגין עיסקאות שלא היו בפועל, שהוצאו בין היתר על ידי גבידר וכך השמיטה הכנסתה.

בהתאם לאישום הרביעי, ובעטיין של החשבוניות הפיקטיביות הנ"ל, ניכתה הנאשמת 3 מס תשומות ביתר.

האישום החמישי אינו רלוונטי לנאשם 4.

בהתאם לאישום הששי, בין השנים 2004-2006, סיפק הנאשם 4 לנאשמת 2 חשבוניות פיקטיביות בסך כולל של 6,993,368.13 ₪, ולנאשמת 3 חשבוניות פיקטביות בסך כולל של 6,652,350.38 ₪.

האישומים השביעי והשמיני אינם רלוונטים לנאשם 4.

טיעוני הצדדים

אין חולק כי האישום היחידי המיוחס לנאשם בכתב האישום הינו האישום הששי בלבד.

הנאשם 4 טוען כי כל האישומים שבכתב האישום, נפרדים מהאישום בעניינו, כאשר האישום הנוגע לו שונה במהותו מיתר האישומים.

הנאשם 4 טוען כי כל הנטען כלפיו מהווה מסגרת נפרדת לחלוטין מהפרשייה הכוללת המתוארת בכתב האישום, ועל כן ניתן בנקל לנהל את עניינו בנפרד.

כמו כן, הנאשם 4 טוען כי חומרת האישומים שונה. באישומים המיוחסים לנאשמים הנוספים, מדובר בביצוע בצוותא של העבירות ואילו באישום המתייחס לנאשם מדובר בכוונה לעזור לאחר בלבד.

לפיכך הנאשם 4 טוען, כי במקרה דנא לא ניתן היה לצרפו כנאשם לכתב האישום כפי שהוגש, שכן לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 87 לחסד"פ.

לחילופין, טוען הנאשם 4, כי גם אם לא נפל פסול בעצם צירופו לכתב האישום לפי סעיף 87 לחוק, הרי שיש להורות על הפרדת משפטו, בהתאם להוראת סעיף 88 לחוק, זאת על מנת למנוע עינוי דין חמור שיגרם לו, אם לא יופרד המשפט כאמור.

לטענת המאשימה, נאשם 4 הינו צד לאישומים שנעברו על ידי נאשמים 1-3 והמתוארים באישומים 1-4.

כמו כן, אישומים 1-4 ואישום 6, שזורים האחד בשני מבחינת המעשים, השיטה, ותקופת האישומים בה פעלו הנאשמים.

המאשימה מדגישה, כי עיקרו של תיק זה הינו שימוש בחשבוניות פיקטיביות שנעשה על ידי כל הנאשמים בתיק זה בין השנים 2004-2006. החלק הארי של החשבוניות הפיקטיביות אשר סופק על ידי נאשם 4, היווה כשני שליש מסך החשבוניות שרכשו הנאשמים 1-3, במטרה להגדיל את הוצאות נאשמות 2 ו 3.

בנוסף, טוענת המאשימה כי הפרדת משפטו של נאשם 4 תחייב את המאשימה להעיד עדי תביעה ונאשמים מספר פעמים בהליכים מקבילים, דבר שיסרבל ויכביד ההליכים שלא לצורך.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982 קובע כי:

" מותר להאשים בכתב אישום אחד כמה נאשמים אם כל אחד מהם היה צד לעבירות שבכתב האישום או לאחת מהן, בין כשותף ובין בדרך אחרת, או אם האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה שהם מהווים פרשה אחת; אולם אין באי-צירופו של צד אחד לעבירה מניעה לשפיטתו של צד אחר."

בבג"ץ 398/83 אביטן נ' הרכב שלושה שופטים, פ"ד ל"ז( 3), 467 נקבעו שלוש חלופות אשר בהתקיימן ניתן לצרף נאשם לכתב אישום:

צירוף

א. אם הנאשם היה צד לכל העבירות שבכתב האישום בין כשותף ובין בדרך אחרת.

ב. אם הנאשם היה צד לאחת או יותר מן העבירות בכתב האישום בין כשותף ובין בדרך אחרת.

ג. אם האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת.

קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים" חלק שני (א) בעמ' 584, אמר על סעיף 87 לחוק את הדברים הבאים:

" על פי הוראות החוק רשאית התביעה לצרף באותו כתב אישום מספר נאשמים ובלבד שמדובר במי שהוא "צד" לאחת מן העבירות שבכתב האישום (ו"צד" בהקשר זה, לא רק " שותף" לעבירה, אלא- כל מי שהוא "מעורב" בדרך כלשהי בביצועה); או, אם המדובר בנאשמים שביצעו מעשים שונים - מהווים אותם מעשים, בראייה כוללת, פרשה עובדתית אחת."

מן הכלל אל הפרט

אומר כבר עתה, כי איני מוצא מקום להפריד את הדיון בעניינו של הנאשם.

ענייננו בפרשת חשבוניות פיקטיביות כאשר נטען כי הנאשמים 1-3 הם הצדדים שקיבלו את החשבוניות ואילו הנאשם 4 הינו מי שנטען כי נתן אותם.

היינו, אישומים 1-4 מחד ואישום 6 מאידך, הינם "תמונת ראי", ושני צידיו של אותה מטבע.

כך, שלמעשה, הנאשם 4 הינו בהחלט מי שמעורב בביצוע העבירות נשוא אישומים 1-4 (בהתאם למבחני הפסיקה המפורטים לעיל), והאישומים הנ"ל מהווים, ללא ספק, פרשייה אחת.

נוכח האמור, יש גם טעם של ממש בדברי המאשימה כי הפרדת משפטו של נאשם 4 תביא לכפל התדיינות מיותר.

באשר לעילה לפי סעיף 88 – אכן, אין חולק כי מכח הוראה זו בית המשפט רשאי להפריד משפטו של נאשם, כאשר המבחן הינו מניעת עיוות דין.

דא עקא, בענייננו, לא מצאתי מה עיוות דין יגרם לנאשם אם משפטו יופרד. כאמור לעיל, אישומים 1-4 ואישום 6 הינם "אישומי ראי". על כן כל הראיות הרלוונטיות לאישומים 1-4 הינן רלוונטיות גם אליו. בשים לב לטענה כי הנאשם 4 סיפק כ – 2/3 מסך כל החשבוניות נשוא אישומים 1-4, המדובר איפוא, וללא כל ספק, במסה קריטית של ראיות ממכלול הראיות בתיק.

אכן, אין ספק כי בכתב האישום קיימים אישומים נוספים שאינם רלוונטיים לנאשם, ואולם, מקום שחלק נכבד מכתב האישום רלוונטי גם לנאשם 4, אין לאמר כי אישום 6 הינו פרשיית צדדית שאינה כרוכה באופן משמעותי בעיקר האישומים. על כן אי הפרדת המשפט לא תגרום לנאשם כל עיוות דין.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ג, 18 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.