1. לפני בקשת המבקשים, לקבלת חומר חקירה וכן רשימה של חומרי חקירה, מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב 1982 (להלן: "חסד"פ").

רקע ועובדות

1. כנגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס להן בין היתר עבירות של השמטת הכנסה מתוך דו"ח, עבירה לפי סעיף 220 (1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א 1961 (להלן: "הפקודה"), מסירת תרשומת כוזבת, עבירה לפי סעיף 220 (2) לפקודה, ניהול פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, עבירה לפי סעיף 220 (4) לפקודה, שימוש במרמה עורמה ותחבולה, עבירה לפי סעיף 220 (5) לפקודה, שימוש בכל מרמה או תחבולה במטרה להתחמק או להשתמט ממס, עבירה לפי סעיף 117 (ב) (8) לחסד"פ, מסירת דו"חות הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117 (ב)(1) לחסד"פ, ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחסד"פ, בנסיבות מחמירות ובמטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117 (ב)(5) לחסד"פ ובקשר עם סעיפים 117 (ב2)(2) ו 117 (ב2)(3) לחסד"פ, קבלת דבר במרמה בצוותא, בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין") בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, עבירה של אי תשלום דמי ביטוח עבירה לפי סעיף 398 (ג) לחוק ביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), אי תשלום מס שנוכה, עבירה לפי סעיף 219 לפקודה בקשר עם סעיפים 117, 224 א, 164 ו- 166 לפקודה והתקנות שהותקנו מכוחם ובקשר עם סעיף 222 לפקודה, אי הגשת דו"ח במועד, עבירה לפי סעיף 216 (ג) לפקודה.
2. כעולה מכתב האישום, המבקשת 2, קבוצת תמנון שירותי מיגון אבטחה וכ"א (1993) בע"מ (להלן: "תמנון") הינה קבוצת חברות ארצית שעיסוקה במתן שירותי משאבי אנוש, אבטחה, שמירה ושירותי אחזקה וניקיון. תמנון מהווה חלק מקבוצת תמנון בע"מ והינה חברה המספקת בין היתר כוח אדם לשירותי שמירה וניקיון באתרים שונים ברחבי הארץ.
3. המבקש 1, היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, בין השנים 2001-2006, הכוח המניע, המנהל והבעלים של תמנון (להלן: "התקופה הרלוונטית"). בתקופה הרלוונטית לכתב האישום פעלו המבקשים 1-2 בצוותא חדא על מנת להקטין את חיובי הביטוח הלאומי שהם חייבים בו ולאפשר לעובדים לקבל קצבאות מהביטוח הלאומי במרמה. כמו כן, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, העסיקה המבקשת 2 עובדים מבלי שהניפיקה להם תלושי שכר, או שבתשלומי השכר שהנפיקה להם, רשמה בכזב סכום נמוך מהסכום ששולם להם בפועל. (להלן: "תלוש שכר כוזב").

בהמשך הגיש כל אחד מהעובדים תביעה לביטוח לאומי לגמלת הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה או דמי אבטלה (להלן: "קצבה") אליה צירף תלוש שכר כוזב, או הצהרה כוזבת כי לא קיבל שכר כלשהו נוסף. על בסיס תביעתם הנ"ל קיבלו כל אחד מהעובדים במרמה, קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי.

1. המבקשת 3, הנוטרים חברה לשמירה ואחזקה בע"מ, הייתה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, חברה פרטית בע"מ אשר עסקה באבטחה, שמירה וניקיון באמצעות עובדיה. המבקשות 2-3, נרשמו כעוסק מורשה כמשמעותו בחוק מס ערך, התשל"ו 1975 (להלן: "חוק מע"מ"). בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, המבקשות 2 ו- 3 היו חייבות בניהול פנקסים ורשומות ו/או מערכת חשבונות כמפורט בהוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג 1973 ותקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות) התשל"ו 1975.
2. כמו כן, בתקופה הרלוונטית המבקשות 2 ו- 3 היו חייבות בהגשת דו"חות תקופתיים כהגדרת מונח זה בסעיף 67 לחוק מע"מ ובהגשת דו"חות שנתיים כמפורט בסעיף 131 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א 1961.
3. המבקש 4, תמיר פדרמן, שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, מנהל עבודה/ מפקח בחברת גבידר שירותי אבטחה וניקיון 1995 בע"מ, ח.פ. 512169913 (להלן: "גבידר"). גבידר עסקה בתקופה הרלוונטית במתן שירותי שמירה, אחזקה, ניקיון ועבודות בניה.
4. מחמוד זעתרה (להלן: "זעתרה") עבד כשומר שכיר אצל המבקשת 1 עד מרץ 2004, במאי 2004 פתח נאשם 5 (כך כתוב בכתב האישום), תיק עוסק מורשה כמשמעותו בחוק מע"מ על שם "ראמי לשמירה ואחזקה" (להלן: "ראמי לשמירה").
5. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, קיבלו המבקשות 2-3 באמצעות המבקש 1 חשבוניות ו/או חשבוניות מס ו/או מסמכים הנחזים כחשבוניות מס בגין אספקת כ"א ו/או שירותי שמירה ו/או שירותי ניקיון ו/או עבודות מיוחדות (להלן: "שירותי כ"א) מ"החברות" כפי שיוגדרו בהמשך, ביניהן גבידר באמצעות המבקש 4 וראמי לשמירה באמצעות זעתרה, בעוד שבמציאות ובפועל החברות זעתרה והמבקש 4, לא ספקו שירותי כוח אדם למבקשות 2-3 ובמקביל המבקשות 2-3 לא שילמו את הסכומים הנקובים בחשבוניות ו/או בחשבוניות המס שהוצאו עבורם לחברות ולזעתרה (להלן: "חשבוניות פיקטיביות").
6. המבקשות 2-3 באמצעות המבקש 1 או מי מטעמו, משכו שקים בסכומים הנקובים בחשבוניות הפיקטיביות, השקים נפרעו למזומנים על מנת שישולמו כשכר במזומן לעובדי המבקשות 2-3. האמור בסעיף זה בוצע על פי הנחייתו של המבקש 1.
7. החברות שלהלן סיפקו למבקשות 2-3 חשבוניות פיקטיביות בתקופה הרלוונטית לכתב האישום:
   1. גבידר שירותי אבטחה וניקיון 1995 בע"מ ח.פ. 51269913 (להלן: "גבידר")
   2. חברת דור יניר עבודות בע"מ – ניהול וביצוע עבודות בניה גמר ושמירה ח.פ. 51297104 (להלן: "דור יניר")
   3. חברת י.ל.י. אבטחה ושירותים בע"מ ואספת כ"א ח.פ. 51334805 (להלן: "י.ל.י")

(להלן ביחד: "החברות")

1. המבקש 4, הוציא למבקשות 2-3 בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, חשבוניות פיקטיביות ע"ש גבידר עבור שירותי כ"א, בעוד שבמציאות ובפועל גבידר לא סיפקה שירותי כ"א למבקשות 2-3. במקביל, המבקשות 1-2 לא שלמו את הסכומים הנקובים בחשבוניות הפיקטיביות שהוצאו עבורם לגבידר.
2. זעתרה הוציא למבקשות 2-3 בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, חשבוניות פיקטיביות ע"ש ראמי לשמירה עבור שירותי כ"א, בעוד שבמציאות ובפועל זעתרה לא סיפק שירותים למבקשות שכן לא העסיק עובדים כלל, במקום זאת סיפק למבקשת 2 חשבוניות פיקטיביות תמורת עמלה.
3. הליך ההוכחות בתיק זה מתנהל בפני כב' השופטת שירלי דקל נווה, בבית משפט השלום בראשון לציון.

טענות המבקשים 1-3

1. המבקשים 1-3 הגישו בקשה לבית המשפט לאפשר להם לעיין בחומר החקירה וכן לקבל רשימה של חומרי החקירה, כאמור, מכוח סעיף 74 לחסד"פ.
2. המבקשים 1-3 עותרים כי בית המשפט יורה למשיבה, למסור נתונים סטטיסטיים מהיחידה הכלכלית, זרוע בטוח לאומי של משטרת ישראל, במסגרתה התבקשו ליידע את ב"כ המבקשים, כמה תיקים הוגשו כנגד המעביד בלבד בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ומרמה בצוותא של ביטוח לאומי, כאמור באישום החמישי, ללא העמדתו לדין של הנהנה מהמרמה.
3. לטענת המבקשים 1-3, ראוי וצריך לאפשר לנאשם, במקרים מתאימים, לעיין בהחלטות רלוונטיות של התביעה, ובמקרים המתאימים לקבל נתונים סטטיסטיים על הגשת כתבי אישום במקרים דומים, וזאת במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ.
4. כמו כן, עותרים המבקשים לקבלת רשימת חומרי חקירה ערוכה כדין, לטענת ב"כ המבקשים, עוד במועד קבלת התיק, בספטמבר 2012, סברה כי הרשימה איננה מספקת ובקשה מן המאשימה פירוט הרשימה, עם זאת, על מנת שלא לעכב את הדיונים בתיק, הסתפקה ברשימה כפי שנמסרה לה, לאחר תוספות מסוימות.
5. כמו כן, לטענת ב"כ המבקשים, בידי המאשימה, רשימה מעודכנת שונה מזו שנמסרה לה. זאת נודע לה אגב דיון כאשר קלטה בעיניה כי הרשימה בה אוחזת המאשימה שונה מזו שהועברה לידיה.

בניגוד לטענת המאשימה בעת צילום החומר טענה כי קיימים 90 קרגלים ולאחר מעבר משרדי המאשימה למעונם החדש נמצאו 120 קרגלים של חומר חקירה בפרשה. חלק מהחומרים לא נמסר לצילום מעולם ואף לא היה בפני המאשימה, כדוגמת עדותה של ע.ת. אשר נמצאה תוך כדי דיון במשרדי המשטרה ואף לא הייתה מצויה בידי המאשימה עצמה, שלא ידעה על קיומה מתוך הרשימה הקיימת.

1. עוד הוסיפו המבקשים וטענו כי העדרו של רישום מספרי העמודים, העדר סימון מייחד למסמך והעדר ציון ושעת החקירה, גורמים לבלבול הן אצל המאשימה והן אצל ב"כ המבקשים באשר למספר העדויות הצריכות להימצא בתיק החקירה, לגבי כל עד ועד. עולה כי אם באותו מועד נגבו 2 עדויות, אין לכך אינדיקציה ברשימה שחסרה את הפירוט הנדרש. כמו כן, העובדה, שלעדויות לא צורפו המסמכים שהוצגו לנאשמים, מקשה על מציאת הצרופות על ידי כל הצדדים ומיקומם של אלה אף הוא איננו נהיר מתוך עיון ברשימה.
2. לטענת המבקשים, אין באפשרותה של ההגנה לנהל הליך יעיל, כאשר אין רשימה המבהירה מה מצוי בכל מסמך ומסמך, וזאת על מנת לדעת האם חסרים חומרים, האם חסויים חלקם וכן, בהעדר סימון לכל מסמך ומסמך בתיק החקירה, אין כלל יכולת מעקב האם צולם כל החומר אם לאו.
3. כמו כן, המבקש 1, הגיש בקשה להורות למשיבה להעביר נתונים על תיקים שהוגש בהם כתב אישום כנגד המעביד בלבד, ללא העמדה לדין של העובד בגין קבלת כספים במרמה על בסיס תביעות העובד מביטוח לאומי.
4. לטענתו, כל העובדים המצוינים בכתב האישום, נחקרו באזהרה על עבירות של קבלת דבר במרמה (שלא בצוותא), על ידי משטרת ישראל, היחידה הכלכלית, זרוע הביטוח הלאומי, כמו כן, נחקרו עוד עשרות רבות של עובדים תחת אותו חשד, אשר המבקש 2 קיבל הודעת סגירת תיקי החקירה שנפתחו נגדו בגינם.
5. עד כה העידו 7 מאותם נחקרים, אשר הינם עדים במשפטו של המבקשת, כאשר עדות אחת הוגשה בהסכמה, ואחד נוסף אמור להיחקר באחד מהדיונים הקרובים. מקריאת הודעת המשיבה, עניינם של עדי תביעה, 2 ו- 4, אשר העידו בבית המשפט, לא נמצאו ראיות מספיקות להעמידם לדין, כך שלטענת ב"כ המבקש, לא ברור כיצד המבקש נאשם כמבצע עבירה בצוותא, בעבירות שכלל לא נמצאו בהן ראיות למרמה. שאר העדים, תיקם נסגר מחוסר עניין לציבור.
6. לטענת המבקש, כל הנתונים על התיקים, מצויים בידי היחידה לאכיפה כלכלית, זרוע הביטוח הלאומי של משטרת ישראל, שכן הוגשו כתבי אישום בעבירות על פי חוק הביטוח הלאומי ולא כלפי הביטוח הלאומי.
7. ב"כ המבקש, מבקשת להניח תשתית עובדתית לטענת אפלייה ופגיעה קשה בתחושת השוויון בהגשת כתב אישום כנגד המבקש, זאת לעומת שאר התיקים שנחקרו בארץ, כאשר כתב האישום בגין עבירות של קבלת דבר במרמה, במקרים דומים, מוגש כנגד מגיש התביעה לביטוח לאומי, ללא או ביחד עם המעביד ולא כנגד המעביד בלבד. על מנת לאשש סברה זו, נדרש למבקש לקבל את כל הנתונים אשר מצויים במאגרי המשטרה.

טענות המבקש 4

1. המבקש 4 הגיש בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 (ב) ולחילופין לפי סעיף 108 לחסד"פ במסגרתה ביקש כי המשיבה תמסור לידיו את כל חומר החקירה שנאסף בת.פ. 14810-11-09 מדינת ישראל נ' חיים עזיזה וחברת גבידר, רשימת חוקרי החקירה של תיקי החקר בנוגע לחברות ולמי ממנהליהם הבאות: רמי שמירה בע"מ, דור יניר עבודות בע"מ, י.ל.י. אבטחה ושירותים בע"מ (להלן: "החברות על פי כתב האישום") ז.ב שיפוצים בע"מ, מ.א. אופיר בע"מ, ווקס יבגני בע"מ, ג.ת. הדר ניהול פרויקטים בע"מ, אופיר הובלות בע"מ, נ.הלק פרויקטים בע"מ, שרק בע"מ, דרכמס בע"מ, א.ר.מ.ס. בע"מ, נ.להק בע"מ, ש.א.א. בע"מ, קטרין בע"מ (להלן: "הספקיות"), כל ההודעות שנגבו על ידי החוקרים בתיקים אלו, כל כתבי האישום שהוגשו בתיקים אלו וכל מסמכי בית המשפט, פרוטוקולים ומוצגים בתיקים אלו בהם הוגש כתב אישום.
2. לטענת המבקש 4, כתב האישום מייחס לו מעורבות כזו או אחרת באספקתן של חשבוניות פיקטיביות וכוזבות בסך מיליוני ₪ למבקשים 1-3.
3. המבקש 4 מואשם במסגרת האישום השישי, כי במעמד כלשהו, פעל במסגרת חברת גבידר, כך שסיפק למבקשות 2-3 חשבוניות פיקטיביות של חברת גבידר בסכום כולל של 13,645,718.51 ₪. מתברר כי כנגד אותן חברות נערכו חקירות על ידי יחידות חקירה אחרות של רשויות המס. וכנגד חברת גבידר ומנהליה הוגש כתב אישום המתנהל על ידי יחידה אחרת של רשויות המס. עוד עולה כי המבקשות פעלו באותה צורה בין שהיא חוקית ובין שהיא אסורה מול עשרות חברות נוספות (הספקיות) שכולן או רובן נחקרו וכנגד חלקן על פי השמועה הוגשו כתבי אישום, מרבית עדי התביעה נחקרו באותם הליכים וגרסתם נמנעה מן ההגנה.
4. מנהלי אותן חברות והחברות הספקיות מסרו גרסה לגבי אופי הפעולה ודרך הפעולה של המבקשות 1-3 כלפיהן, וגרסה זו נמנעה מן ההגנה. כמו כן, איש מהמנהלים של אותן חברות, לא מופיע בכתב האישום, בעוד המבקש 4 מנהל עבודה לפי הגדרת כתב האישום, וחסר כל מעמד ניהולי, "מככב" בכתב האישום.
5. כתב האישום שהוגש לא מייחס כל אשמה כנגד חברת גבידר, כמו כן, כתב האישום שהוגש כנגד חברת גבידר והמתנהל בבית משפט השלום ברמלה, לא מייחס לה כל עבירה של הנפקת החשבוניות הללו. גם החברות המצוינות בכתב האישום וגם הספקיות שנתברר שפעלו כך לפי החקירות הנגדיות לא מופיעות בכתב האישום כנאשמות.

בבית משפט השלום ברמלה, סבורה המדינה כי מנהלה של חברת גבידר, עזיזה, הוא האחראי על עבירות שביצעה החברה כנגד הרשויות. בעוד שבבית המשפט בראשון לציון סבורה המדינה כי מנהל העבודה, תמיר פדרמן, הוא שסיפק חשבוניות פיקטיביות של חברת גבידר בסכומי מיליונים רבים.

1. ההגנה זקוקה לחומרי החקירה כדי להצביע על הסתירות בעדויות בעדי התביעה למעורבותם של מנהלי הנאשמות 2-3 המטיחים במבקש 4 כזבים והאשמות, להצביע על ההתנהלות היום יומית רבת החברות בדפוס שמתואר כפשע בתיק זה.

טענות המשיבה

1. לטענת המשיבה, אין כל דופי ברשימת חומר החקירה המפורטת פירוט יוצא דופן, שיש בידי המבקשים. מי שסרק את חומרי החקירה, הגיע מטעם המבקשים ואין המאשימה אחראית למחדליו ולאי הסדר שיצר במהלך סריקת החומרים.

המשיבה אפשרה למבקשים לסרוק את כל חומרי החקירה, בהסתמך על החלטת כב' השופטת ר' ארניה מיום 13.6.12, כמו כן, כב' השופט ארניה קבע באותה החלטה כי: "95% מחומר המפורט ברשימת חומר החקירה הוא חומר של הנהלת חשבונות. ברור הוא שהפירוט הנדרש לגבי מסמכי חומר הנהלת חשבונות אינו צורך סימון של כל מסמך ומסמך". (סעיף 5 לתגובת המשיבה).

1. עוד לטענת המשיבה, לא ידוע לה כי הייתה כל אמירה שלפיה חומרי החקירה מכילים 90 קרגלים, בפרוטוקול הדיון מיום 13.6.12 מצוין כי "אין חולק כי חומר החקירה מחזיק למעלה מ – 100 קרגלים". המשיבה טענה כי נספרו במעבר 120 קרגלים מאחר והקרגלים כוללים פיצול מספר קטן של קרגלים, שלא השפיע על מהות חומרי החקירה וכן מסמכי עבודה פנימיים והעתקים מצולמים. ומשכך, אין כל סתירה ובוודאי שלא סתירה מהותית בין מספר הקרגלים הנוכחי לבין מספר הקרגלים המצוין בפרוטוקול המצוטט.
2. באשר לבקשת המבקש 1, לקבלת נתונים על תיקים שהוגש בהם כתב אישום כנגד המעביד בלבד. טענה המשיבה כי הנתונים הללו אינם נכנסים לחומר אשר מעצם טבעו נכלל בהגדרת המושג "חומר חקירה" ולכן אין להעבירם לידי ההגנה.
3. לטענתה, בקשת המבקש הינה בגדר "מסע דיג" ואינה מצביעה על נתונים רלוונטיים הנחוצים להגנתו של המבקש, לא מדובר בחומר חקירה שיש לו השלכה ולו מינורית על יכולת ניהול התיק על ידי הנאשם, או שהעדרו פוגע בהגנת הנאשם ולו כהוא זה. אין לנתונים המבוקשים דבר וחצי דבר עם המיוחס לנאשם בכתב האישום נגדו.

המבקש לא הרים את הנטל להוכיח טענה של אכיפה שרירותית ולא הוכיח כי המאשימה פעלה מכוח שיקולים זרים. המבקש הוא הנאשם העיקרי בתיק, אשר העסיק עשרות עובדים תוך העסקתם בתנאים מחפירים, ניצול מצוקתם הכלכלית ודחיפתם לבצע עבירות לפי חוק הביטוח הלאומי.

הגשת כתב אישום כנגד המבקש וסגירת התיקים נגד העובדים נשוא האישום החמישי איננה מבססת כשלעצמה טענה של אכיפה שרירותית אלא להפך, מוכיחה כי המאשימה בחרה להתרכז במבצע העיקרי בתיק, היינו המבקש.

1. במסגרת התגובה שהגישה המשיבה לבקשת המבקש 4, אפשרה המשיבה למבקש 3 לצלם את חומר החקירה שנאסף בת.פ. 14810-11-09 מדינת ישראל נ' חיים עזיזה.
2. באשר לבקשה לקבלת רשימת חומרי החקירה של תיקי החקר בנוגע לחברות על פי כתב האישום טענה המשיבה כדלקמן:
   1. לגבי רמי לשמירה – המשיבה העידה בבית המשפט את מחמוד זעתרה שהיה הבעלים הרשום של החברה. כל חומרי החקירה הרלוונטיים בעניין רמי לשמירה מצויים ברשימת חומר החקירה בתיק.
   2. לגבי חברת דור יניר וי.ל.י- ככל שידוע למשיבה כל חומרי החקירה הרלוונטיים לתיק זה בקשר לחברות הנ"ל מצויים ברשימת חומר החקירה בתיק. יחד עם זאת, המשיבה תעשה בדיקה נוספת, האם התווספו חומרים נוספים שהינם רלוונטיים.
3. באשר לבקשה לקבלת רשימת חומרי החקירה של תיקי החקר בנוגע לחברות הספקיות על פי כתב האישום טענה המשיבה כדלקמן:
   1. המבקש 4 לא הציג בבקשתו אפשרות לכאורית שהחומר המבוקש רלוונטי להגנתו, על המבקש היה לכל הפחות לנמק את בקשתו ולהראות קשר מינימאלי של החומרים המבוקשים לבקשתו.
   2. המדובר בבקשה שהינה בגדר מסע דיג ואין ליתן לה יד.
   3. בידי המשיבה אין את החומרים המבוקשים ואין בידיה מידע אם הם קיימים בכלל. בכתב האישום בעניינו, אין כל התייחסות לחברות הספקיות והמשיבה אינה מייחסת למבקשים עבירות בקשר לחברות אלה. כל החשבוניות הפיקטיביות שבכתב האישום לא מתייחסות לחברות אלה.
   4. המבקש 4 רמז בבקשתו כי הוא זקוק לחומרים אלו על מנת לבסס את טענתו בדבר אכיפה בררנית. המבקש 4 לא הציג ולו בדל ראיה להתנהלות שערורייתית של המאשימה העולה לכדי אכיפה בררנית.
4. כמו כן, המשיבה הוסיפה וטענה כי החומרים המבוקשים על ידי המבקש 4, גם אם ימצאו קיימים, לא בהכרח יסייעו להגנת המבקש 4 ויכבידו על ההליך שלא לצורך, כאמור, אינם נמצאים בשליטת המשיבה, אלא בידי רשויות שונות של המדינה.

דיון

1. השאלה העומדת לדיון כאמור היא האם החומר אותם עותרים המבקשים לקבל הינו חומר חקירה אם לאו.
2. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב 1982 (להלן: "החסד"פ") קובע:

"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו"

1. "חומר החקירה" אינו מוגדר בסעיף ואף האמירה "רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום" אינה בת גבולות ברורים. במספר פסקי דין שנתנו על ידי בית המשפט העליון, התווה בית המשפט עקרונות חשובים שלאורם יש להלך בדיון בסוגיה הנדונה.
2. העקרונות, אשר לאורם יש ליצוק תוכן למונח "חומר חקירה", הנם עקרונות יסוד של הזכות למשפט הוגן, אשר "איננה רק זכותו של הפרט אלא היא משקפת אינטרס ציבורי כללי, שנועד להבטיח כי מערכת המשפט תכריע בגורלו של נאשם בגדרו של משפט הוגן, שבו ניתנה לו הזדמנות מלאה להציג את הגנתו" (בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי ואח', תק – על 2005 (3) 3453, 3459).

נקבע לא אחת כי יש ליתן פרשנות מרחיבה למונח "חומר חקירה", כך שכל חומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאשמות המיוחסות לנאשם, והנוגע ליריעה העובדתית הנפרסת בכתב האישום, יהווה חומר חקירה, במובנו של סעיף 74 לחסד"פ. במסגרתו של מבחן רחב זה עשויים להיכלל גם מקרים שבהם הרלוונטיות של החומר שבמחלוקת להגנתו של הנאשם, איננה מובהקת, או כאשר החומר המבוקש אינו קשור במישרין לאישומים המיוחסים לאותו נאשם (בש"פ 2837/13 אוחיון נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 2.5.13);

"גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום ולא רק ראיות המתייחסות במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם, יכולות להוות "חומר חקירה" (בג"צ 233/85 הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט (4) 124, 129 (1985), כן נכלל חומר אשר לא נאסף על ידי הרשות החוקרת, אולם נמצא, על פי טיבו, בשליטתה, במובן הרחב.

עוד נכתב בעניין זה:

"גם ראיות 'פריפריות' שאינן מתייחסות במישרין למעשים המיוחסים לנאשם, אלא לאנשים אחרים ולמעשים אחרים ושמתוכן מבקש הסניגור לדלות חומר די לקעקע מהימנותן של הראיות הישירות" (בש"פ 3222/96 עבד אעמס ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 96 (ב) 388, 389).

ניתן לחייב את התביעה למסור להגנה חומר חקירה "בין אם מצוי הוא למעשה בידי התובע, ובין אם מצוי הוא במקום אחר שלתביעה שליטה עליו" (ע"פ 1152/91, 2295/91, 3333/91 סעיד בן אסמעיל סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (5), 8, 19-20).

1. בבש"פ 5027/14 מדינת ישראל נ' מתתיהו הירשמן ניתן ביום 31.7.14 נקבע:
2. "הכוונה בביטוי "רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת", פשוטה כמשמעה – רשימה המכילה את כל החומר, הן זה שנמסר לעיונו של הנאשם והן זה שלא נמסר. אכן, כטענת באת כוח העוררת, עיקר חשיבות ההוראה נמצאת בחומר שלא הועבר לעיון הנאשם, שכן במקרה זה "מהוה הרשימה אמצעי יחיד לצורך השלמתה של יריעת ההגנה, קבלת החלטות מושכלות לגבי הגשת עתירה לגילוי ראיה, או בקשות להרחבת חומר החקירה" (בש"פ 6820/09 גבאי נ' מדינת ישראל, פסקה ט' (10.9.09) (להלן עניין גבאי), הדגשה במקור); אולם אין בכך כדי להביא למסקנה שאין על הרשימה להכיל, בנוסף לחומר שלא נמסר לעיון הנאשם, גם את החומר שנמסר לידי הנאשם, והכל במסגרת "רשימה אחת, שלמה וממצה" (בש"פ 7936/08 ברקו נ' מדינת ישראל, פסקה 9 לפסק דינה של השופטת חיות (18.11.08)). כך ציינתי בסוגיה זו בעניין גבאי:

"החיים מורכבים ואינם שחור ולבן, אלא גוני אפור, ויתכן כי התביעה עצמה מקבלת את החומר לשיעורין ומעבירה אותו כך להגנה, ואין לבוא עמה בטרוניה אם כך קורה: הוצאת תעודת חיסיון נמשכת פעמים חודשים על חודשים, אם מטעמי מורכבות ואם מטעמי ריבוי הידיים בהיררכיה המינהלית עד שמורם לחתימה עטו של השר. אפילו כך – דרך המלך היא, בסופו של יום, עריכת רשימה ממצה ורציפה שתוגש כמקשה אחת, ותאפשר להגנה לתכן את מהלכיה" (עניין גבאי, פסקה י"ג).""

1. ומנגד, אין לאפשר להגנה לדרוש ולקבל ראיות למטרות של דייג (Fishing expedition) מתוך תקווה ספקולטיבית או השערה אותה מעלה הנאשם, שבחומר המבוקש על ידו יש כדי לשמש תשתית מספקת להגדרת החומר שבמחלוקת כ"חומר חקירה": "שיימצא אולי בתיק מסוים חומר כלשהו שיעזור לה לנגח בו את המשטרה או את התביעה" (עניין הוזייל, 132). אלא שיש להצביע על יסוד של ממש להנחה, כי החומר אכן ישפיע על בירור האשמה המיוחסת לנאשם (בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' אהרון, ניתן ביום 18.12.12):

"במסגרת זו, חשיבות החומר המבוקש, להגנת הנאשם היא שאלה מרכזית שעל בית המשפט לשקול בדונו בחומר שאינו 'חומר חקירה' במובהר. כפי שנקבע, 'בבחינת הרלוונטיות של החומר לאישום, אין בית המשפט צריך להביא בחשבון אפשרות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, ואל לו לתת ידו ל'מסע דיג' שאין רואים את תכליתו המעשית. הביטוי שהשתרש בפסיקתנו מקדמת דנן כי 'אין חקר לתבונת סניגור... הוא שובה לב אך גם תבונת הסניגור נשענת על נקודת אחיזה ממשית, ואינה בגדר מעשה קסמים. .. אכן, בשל מעמדה הרם של הזכות למשפט הוגן, בית משפט זה נוקט בגישה מרחיבה בהגדרת המונח 'חומר חקירה' כאשר הוא נדרש לבחון רלוונטיות של מסמכים מבוקשים... יחד עם זאת, יש לתת את הדעת לכך כי '... הגישה המרחיבה אינה חסרת גבולות. הרחבה יתרה עשויה בנסיבות מסוימות להרחיב את היריעה שלא לצורך, ובכך... לא תתרום להגנת הנאשם" (עניין אהרון, פסקאות 11-12, בש"פ 4109/13 מדינת ישראל נ' פביאן דה פאס, ניתן ביום 7.7.13).

1. בנוסף, יש לזכור כי בית המשפט העליון קבע, כי בעצם העובדה כי החומר שבמחלוקת אינו מצוי בידי התביעה, יש משום אינדיקציה לכך שלמעשה אין מדובר בחומר חקירה, במובנו של סעיף 74 לחסד"פ, זאת לנוכח החזקה, כי רשויות החקירה אספו את כלל החומר הרלוונטי הנדרש בעניין הנדון (עניין פביאן דה פאס, עמ' 15):

"... בדרך העניינים הרגילה, כאשר נעשות פעולות חקירה באופן ענייני ובתום לב, החומר אינו בידי גורמי החקירה רק משום שלא נמצא על ידיהם כרלוונטי לחקירה; לכאורה, משמעות הדבר היא שהחומר אינו חלק מתשתית האישום שמפניו על הנאשם להתגונן. בנסיבות אלה, אף אין לראות בו באופן אובייקטיבי 'חומר חקירה', כמשמעותו בסעיף 74 לחוק. למותר להוסיף, כי המשטרה או התביעה אינן רשאיות להימנע במכוון מלתפוס או לאסוף חומר שהוא רלוונטי לאישום רק כדי למנוע את היותו 'חומר חקירה', המובא לידיעת הנאשם, ובמהלך העניינים הרגיל אין להניח היווצרותו של מצב כזה. לעניין זה כבר ציינתי ... כי הנחת היסוד היא כי התביעה ממלאת את המוטל עליה במיומנות ובהגינות, וכי ניתן לסמוך על כך שחומר אשר לא נאסף ולא נמצא בו עניין לצורך החקירה, אינו בגדר 'חומר חקירה' (בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 376, 381-832 (1999).

1. כאמור, יתכנו מקרים שבהם ימצא בית-המשפט, כי חומר מסויים אכן מהווה 'חומר חקירה', במובנו של סעיף 74 לחסד"פ, אף אם הוא אינו מצוי בידי התביעה. זאת, כאשר על פי טיבו, צריך היה החומר להימצא בידיהן של רשויות החקירה והתביעה, או במקרים שבהם יש לתביעה שליטה על אותו החומר, לעניין זה ראו, בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס (1) 360, 374.
2. בעניין פביאן דה פאס נקבע כי ככל שקיימת "אפשרות סבירה" כי יהיה בחומר המבוקש כדי לסייע בהגנתו של הנאשם, כך תגדל הנטייה להכיר באותו חומר כ"חומר חקירה" ולהורות על תפיסתו והעברתו לידי ההגנה, גם על חשבון פגיעה אפשרית בפרטיותם של צדדים שלישיים – ולהפך .
3. "כשעסקינן בחומר שנראה לכאורה מרוחק מן האישום, עדיין עשוי להינתן משקל לחשיבות חומר זה להגנת הנאשם. בבחינה זו, אין להסתפק באפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, ואין ליתן יד ל'מסע דיג', שאין רואים את תכליתו המעשית. יש צורך ביסוד של ממש להשערה של הנאשם כי החומר ישפיע על בירור האישום נגדו. יתרה מכך, ככל שהזיקה בין החומר הנדון לבין השאלות שבמחלוקת במשפט רחוקה יותר, והזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם קטנה יותר, כך גובר המשקל הניתן לשיקולים אחרים, כגון הפגיעה שעלולה להיגרם לעדים, בהם לקורבנות ולצדדים שלישיים. באיזון זה, זכותו של הנאשם למשפט הוגן אמורה להכריע באיזון חזיתי מול השיקולים הנוגדים, אולם כאשר האפשרות של הפגיעה בזכותו רחוקה – כך גובר משקלם של השיקולים הנגדיים" (שם, בפסקה 9, וההפניות שם) בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 23.2.09).
4. לעניין הבקשה לקבל נתונים סטטיסטיים, נראה כי מן הראוי ליתן לנאשמים ובעניינו המבקשים, גישה למאגר נתונים סטטיסטיים של הרשות, אודות מספר החקירות שהיא מנהלת בפרק זמן נתון ביחס לעבירות מסוג זה ובעניינו, כתבי האישום שהוגשו בעקבות החקירות, ואולם יש ממש בטענת המשיבה שלפיה היה מקום להגיש עתירה על פי חוק חופש המידע, תשנ"ח 1998 ויכול שיהא בנתונים סטטיסטיים כדי לסייע לנאשם להוכיח טענתו/ הגנתו.
5. אין כל קביעה כי נתונים סטטיסטיים הינם בגדר חומר חקירה ולא סביר כי הם יכולים להיות מוגדרים ככאלה, יכול שבנתוניו של מקרה ספציפי יהיה מקום להגיש כתב אישום ואילו בעניינו של אחר, לא יהיה מקום לעשות כן.

אכיפה סלקטיבית, אשר בגינה יהיה מקום לשקול ביטול כתב אישום מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק היא כזו בו:

"הרשות מפעילה מדיניות אכיפה אשר מפלה בין פלוני לאלמוני על בסיס שיקולים זרים כגון דת, גזע או מין, או כאשר היא נוהגת במדיניות של אכיפה שרירותית... יחד עם זאת, חשוב לזכור כי לא כל אכיפה חלקית הינה בהכרח אכיפה סלקטיבית פסולה" (ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' אהרון לימור, תק- על 2007 (3) 3779, 3805) "אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא" (בג"צ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר שבע, פ"ד נג (3 289, 305 (1999) "יש כידוע להבחין בין אכיפה בררנית שיסודה בטעמים מפלים ועל כן היא פסולה, לבין אכיפה חלקית המבוססת על נימוק ענייני" (רע"פ 1252/06 שמואל טחן נ' מדינת ישראל, תק- על 2006 (2) 539, 540 (כן ראו בש (חי') 2886/08 מדינת ישראל נ' נפתלי יגאל, ניתן ביום 13.7.08.

מן הכלל אל הפרט

1. מצאתי לקבל את הצהרת המשיבה שלפיה אין בידיה חומרים נוספים מעבר לקרגלים שנמסרו לידי המבקשים ובעקבות המעבר למשרדים החדשים פוצלו חלק מן הארגזים ואף התווספו אליהם תרשומות פנימיות.

לעניין זה מצאתי להפנות אף לפרוטוקול הדיון של השופט ארניה מיום 13.6.12 אשר קבע בהחלטתו כי "אין חולק כי חומר החקירה מחזיק למעלה מ – 100 קרגלים".

1. באשר לבקשה לקבל רשימת חומר חקירה ערוכה כדין, בכל הנוגע לחומרים הנוגעים לכתב אישום זה, מצאתי להיעתר לבקשת המבקשים במלואה, תפקידה של רשימת חומר חקירה, היא להצביע על כלל חומר החקירה שנאסף על ידי הגורם החוקר, מטרתה היא לסייע לתביעה המכינה את כתב האישום לבקר ולבחון ביעילות את הגוף החוקר ולאחר כתב האישום היא משמשת את ההגנה.

לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת בדימוס, ע' ארבל, בבש"פ 5221/08 עלי מוחמד נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 1.9.08:

"על רשימת החומר שמחויבת התביעה להעביר להגנה, גם בהתייחס לחומר החסוי, לשמש אם כן עששית שתאיר במידת מה, ככל הניתן, את האפלה בה שרויה ההגנה ותאפשר לה לעמוד במשימתה. כידוע, כל שביב מידע, פראפרזה או "כותרת" של מסמך עשויים לשמש את הסניגור בהגנת הנאשם", שכן "אין חקר לתבונת סניגור מוכשר, ואין לנחש כיצד יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו".

באשר לאופן עריכתה והיקפה של רשימת חומר החקירה, מצאתי להפנות לדברי השופט י' צבן, בע"ח 48298-12-13 הירשמן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 8.6.14, אליו הפנה ב"כ המבקש 4:

"רשימה זו מורחבת ובגדרה באים כל החומרים שנאספו על ידי הרשות החוקרת, לרבות חומרים שאינם בגדר "חומר חקירה". בכוחה של הרשימה להוות כלי בקרה בידי המאשימה על פעולות החקירה והתשתית הראייתית שנתגבשה בעניינו של הנאשם. חשוב מכך- רשימה זו מקנה לנאשם יכולת בקרה על פעולות המיון והסיווג של חומרי החקירה, לרבות האפשרות לאתר ראיות הבאות בגדרו של "חומר חקירה" אשר בכוחן לסייע לו בהגנתו או אף לבקש לחשוף ראיות חסויות הדרושות להגנתו. תכליתה להבטיח שהנאשם ידע את כל מהלכי החקירה בעניינו (בש"פ זאבי). ככלות הכל, רשימת חומרי החקירה מקנה לנאשם ובאי-כוחו מבט פנורמי על ההליך הפלילי ומכאן חשיבותה להגנתו. על הרשימה לכלול את כל החומר שנאסף על ידי הרשות החוקרת ויש לו נגיעה לאישום, למעט חומר שאינו נוגע לאישום ונאסף באקראי אגב ביצוע פעולות חקירה רלוונטיות".

וכן להחלטת בית משפט המשפט המחוזי בירושלים, ע"ח (ים) 38815-10-13 מוחמד עבד אל רחמן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.12.13, במסגרתה נקבע כי על רשימת חומר החקירה לכלול לצד המספר הסידורי של המסמך, גם פרטים המתייחסים לכל מסמך בנפרד, מאפייניו של המסמך, סוג פעולה, תאריך ביצועה, שם העד אליו היא מתייחסת וכיו"ב:

"לעומת זאת, בענייננו, כאשר החומר מתויק בתוך קלסרים ולא ניתן להגיע לכל מסמך באמצעות הקשה במחשב על קובץ מסוים הסרוק על גבי תקליטור, אלא נדרש חיפוש ידני לצורך העיון, הרשימה צריכה לכלול לצד המספר הסידורי פרטים המתייחסים באופן נפרד לכל מסמך שבחומר וכוללים את מאפייניו, כדוגמת סוג הפעולה ותאריך ביצועה, וכן שם העד או החשוד שאליו היא מתייחסת. בנוסף, ככל שמדובר במסמכים שנערכו בידי חוקר, יש לציין מי רשם אותם, תוך פירוט מינימלי שיבהיר במה מדובר (ראו בש"פ 5221/08 עלי מוחמד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.9.2008). יש להבהיר, כי אין להסתפק רק בציון כל מסמך לפי כותרתו הגנרית, כגון: "זכ"ד", "דוח פעולה", "דוח מסדר זיהוי" וכיוצא בזה, אלא יש לפרט בתמצית גם למה הוא מתייחס (ראו ב"ש (נצ') 2895/01 מוחמד רחאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.11.2001)).

ער אני להכבדה המסוימת העשויה להיווצר למאשימה בשל הצורך לערוך מחדש את הרשימה לפי הפרמטרים האמורים, אך קושי זה היה נחסך אילו פעלה כך מלכתחילה ולא הסתפקה בהכנת הרשימה כללית וכוללנית שבמידה רבה נראית ככזו שנועדה לצאת ידי חובה".

1. באשר לבקשה לקבל את רשימת חומרי החקירה, ההודעות, כתבי האישום, מסמכי בתי המשפט, הפרוטוקולים והמוצגים, הן בנוגע לחברות והן בנוגע לספקיות, יש מקום להיעתר לבקשה במלואה.

מצאתי לקבל את הצהרת ב"כ המשיבה שלפיה כל חומרי החקירה הרלוונטיים בעניין החברות מצויים ברשימת חומרי החקירה בתיק ואולם על המשיבה לעשות בדיקה נוספת ולבחון האם התווספו חומרים נוספים ויש להעבירם למבקשים.

באשר לחלקי הבקשה הנוספים כמו גם לבקשה לקבלת רשימת חומר חקירה בנוגע לחברות הספקיות, מצאתי כי המבקשים הצליחו להצביע ולו לכאורה על אפשרות כי יהיה בחומר החקירה ובעדויות שנאספו כדי לסייע למבקשים בהגנתם. אינני סבור כי יש בבקשה זו משום הכבדה שהינה בלתי סבירה על הרשות ובמערכת האיזונים, המשקל נוטה להיעתר לבקשה.

1. כמו כן, יש מקום לאפשר למבקשים לעיין בעדויות ובחקירות עדים בתיקי חשבוניות.
2. לעניין הבקשה לקבלת נתונים סטטיסטיים, הרי שכאמור לעיל, המבקשים יכולים לעתור בהליך מנהלי באמצעות שימוש בחוק חופש המידע, התשנ"ח 1998, לצורך קבלת נתונים סטטיסטיים הדרושים להם, מן הדין שההליך ייעשה כמנהלי ולא בתקיפה עקיפה במסגרת ההליך הפלילי, בפרט מקום בו הנתונים אינם מצויים בידי המאשימה ויש צורך בפנייה לגורמים אחרים כדי ללקטם.
3. מאחר שניתנה הסכמת המאשימה לצלם את כל החומר המבוקש בת.פ. 14810-11-09 מדינת ישראל נ' חיים עזיזה וחברת גבידר, לא מצאתי מקום לדון בסוגיה זו במסגרת הבקשה.
4. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ה, 29 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.