ביום 25.1.15 ניתן על ידי פסק דין בתיק זה בו נדחתה התביעה מחמת כך שהתובעת לא הצליחה להוכיח אותה. בין היתר נקבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח שהציוד שבגינו הוגשה התביעה היה בבעלותה. הכשל בהוכחת התביעה נבע בין היתר מכך שבעליה, שנתן תצהיר מטעמה, לא התייצב למועד שנקבע להוכחות ובשל כך תצהירו הוסר. בנסיבות אלו לא היתה כל ראיה שהתובעת הינה בעלת הציוד כאשר מתוך מסמכים שהוגשו עולה כי בהליך אחר טען עורך דין של מי ששכר את הנכס שבו היה הציוד מהנתבעת (חב' סוטיף) שהציוד שייך לצד ג' אחר – ויזלר כתר בע"מ.

בעקבות כך שתצהירו של מנהל התובעת הוסר ויתר ב"כ הנתבעת גם על התצהיר מטעמו.

טרם מתן פסק הדין הגיש ב"כ התובעת בקשה לאפשר לו לחקור את המצהיר מטעם הנתבעת על אף שתצהירו הוסר. כיוון שלא היו מועדים לדיון בתיק בקשתו נדחתה והוריתי על הגשת סיכומים שלאחריהם ניתן פסק הדין הנ"ל. התובעת הגישה ערעור שהתבסס על הסירוב לאפשר להעיד את המצהיר מטעם הנתבעת ובית המשפט המחוזי הורה להחזיר את התיק לבית משפט זה על מנת שתתאפשר חקירת המצהיר מטעם הנתבעת.

החקירה קוימה ביום 13.9.16 ולאחריה סיכמו הצדדים את טענותיהם ועתה העת למתן פסק דין פעם נוספת.

לטעמי, גם לאחר חקירת המצהיר מטעם הנתבעת לא הצליחה התובעת להוכיח את תביעתה. כדי שהתובעת תזכה בתביעה היה עליה להוכיח בראש ובראשונה שהציוד, שבגין השלכתו או מכירתו על ידי הנתבעת הוגשה התביעה, היה שייך לתובעת. כל עוד לא הוכחה טענה זו אין לתובעת כל עילת תביעה נגד הנתבעת. טענה זו, שהוכחשה על ידי הנתבעת בכתב ההגנה לא הוכחה. לא הובאה כל ראיה לפיה הציוד הנ"ל היה בבעלות התובעת. כאמור בפסק הדין מיום 25.1.15 מתוך המסמכים שהוגשו בתיק עולה כי לא זו בלבד שלא הוכח שהתובעת הינה הבעלים של הציוד אלא שמתוך טענות שהעלה ב"כ החברה ששכרה את המקום בו היה מונח הציוד בהליך אחר, עולה כי לטענת השוכרת הציוד היה שייך לצד ג' שאינו התובעת. מכל מקום ברור שאין בראיות שהובאו כל ראיה לפיה התובעת הינה בעלת הציוד.

חקירת המצהיר מטעם הנתבעת לא העלתה כל ממצא נוסף או אחר באשר לבעלות על הציוד. משלא הוכח שהתובעת הינה בעלת הציוד אין לה מעמד בתביעה זו ואין לה זכות לתבוע את ערך הציוד. גם עדותו של העד מטעם התובעת – מר נדב – לא יכולה לשפוך אור בסוגיה זו (ראו לענין זה האמור בפסק הדין מיום 25.1.15 עמוד 4 שורות 12 – 15).

לאור האמור אין בעדות הנוספת כדי לרפא את הנימוק לפיו נדחתה תביעת התובעת. התובעת לא הצלחה להוכיח כי הציוד שבגינו הוגשה התביעה היה שייך לה אי פעם ולפיכך יש לדחות את התביעה.

התביעה איפוא נדחית ואני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת את הוצאותיה וכן שכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪ + מע"מ. ניתן לגבות את ההוצאות ושכר הטירחה מתוך הסכום שהפקידה התובעת. ככל שהסכום הוחזר לקופת בית המשפט יש להעבירו לב"כ הנתבעת וככל שלא הוחזר הסכום יוכל להישאר אצלו כתשלום, או לפחות תשלום חלקי, עבור שכר הטירחה וההוצאות .

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ו, 15 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה