1. תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים מיום 27.12.2007. המחלוקות בתיק עוסקות רק בשיעור הפיצויים המגיעים לתובע, ובמרכזן שאלת הפסדי הכנסותיו, בשים לב לעובדה כי התובע אינו אזרח ישראל ועובר לתאונה היה התובע אברך בכולל.

רקע

2. התובע נולד בשנת 1977 בניו יורק שבארצות הברית כבן למשפחה המשתייכת לחסידות גור. בהגיעו לגיל 17 לערך עבר התובע להתגורר בישראל והחל ללמוד בישיבה של חסידות גור בחיפה (עדות התובע עמ' 16, עדות אביו של התובע עמ' 47).

לגרסת התובע ואביו הישיבה בחיפה הייתה באותה עת הישיבה הטובה ביותר לתלמידי חסידות גור ועל-כן בחר התובע ללמוד בה. בטרם הגיעו לישראל סיים התובע 12 שנות לימוד בישיבה בארצות הברית אולם לא למד לימודי חול אלא רק לימודי תורה (עדות האב עמ' 47).

3. בישראל הכיר התובע את אשתו, רבקה, אזרחית ותושבת ישראל. בני הזוג התחתנו בשנת 1998 והתובע עבר להתגורר עם אשתו במרכז הארץ. בתחילה התגוררו בבני ברק ולאחר מכן בפתח תקווה (עמ' 16). באותה עת עבר התובע ללמוד בישיבת "מאור ישראל" של חסידות גור בבני ברק (תצהיר ת/1 סעיף 8, ת/4 סעיף 4).

לבני הזוג נולדו בישראל שלושה ילדים; יצחק, יליד 1998; מרים, ילידת 2001 ובינה, ילידת 2004. ילדה נוספת נולדה ונפטרה זמן קצר לאחר הלידה (עמ' 17).

אף שהתובע עבר להתגורר בישראל ונישא בישראל, אין חולק כי לא ביקש ולא קיבל אזרחות ישראלית (עמ' 17). התובע הוכר כתושב ישראל בלבד (עמ' 18).

4. לעדות התובע ועדיו, עסק התובע בכל השנים בלימודים בישיבת מאור ישראל בבני ברק. התובע אף החל ללמוד לקראת קבלת תפקיד של "שליח ציבור" (ש"צ) ולשם כך קיבל שיעורי פיתוח קול (עמ' 30). לגרסתו הוא למד פיתוח קול כ- 7 שנים אולם מעולם לא עסק בתפקיד של שליח ציבור (עמ' 31-30). התובע לא צירף כל ראיה על לימודים אלו ולא זימן לעדות את מי שעל פי הנטען היה מורהו.

5. עוד סיפר התובע כי מעת לעת עסק כבדחן (גראמען) בחתונות ואירועים במגזר החרדי. תפקידו של הבדחן הינו לשמח את החתן והכלה ולהנעים את זמנם של האורחים בחתונות, בסיפורים ובשירים. לעתים, כך לגרסתו, אף נהג לכתוב ברכות עבור אחרים (ת/1 סעיף 10). התובע הצהיר כי עבד כ- 25 פעמים בשנה, כלומר כפעמיים בחודש. תמורת עיסוקו זה קיבל תשלומים במזומן, כ- 250$ - 500$ לכל אירוע (ת/ 1 סעיף 10).

6. לגרסת התובע הוא התקיים ממלגות שקיבל עבור לימודיו בישיבה (ת/1 סעיף 9) ומתקבולים שקיבל עבור עבודתו כבדחן. באותן שנים אשתו עבדה כגננת והשתכרה וכל המשפחה חייתה ברווחה (ת/1 סעיף 11 ועמ' 16).

התאונה

7. ביום 27.12.2007 נהג התובע ברכב שכור בדרכו לישיבת "מאור ישראל" והתנגש במשאית (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בראשו ובגופו, איבד הכרתו ופונה לבית החולים "שיבא". התובע אושפז בבית החולים במחלקה לטיפול נמרץ עד ליום 13.1.2008, ומשם עבר ליחידת הטראומה. ביום 4.2.2008 אושפז ביחידה לשיקום נפגעי ראש ושדרה, שם שהה עד ליום 18.3.2008. לאחר מכן המשיך בטיפול ביחידה לאשפוז יום שיקומי וזאת עד ליום 4.5.2008.

8. פגיעתו העיקרית של התובע הייתה בראשו. בבית החולים אובחן כי התובע סובל משברים בעצמות הפנים, דימומים תוך גולגולתיים ופגיעות מוחיות. התובע הגיע חסר הכרה עם קשיי נשימה. בבית החולים נעשה חור קידוח בגולגולת והוחדר קטטר למדידת לחץ. קנה הנשימה נפתח על ידי הרופאים. בהמשך עבר ניתוח לקיבוע השברים בגולגולת. התובע גם נפגע בזרוע ובכתף שמאל ועבר ניתוחים לקיבוע. כמו כן בוצע קיבוע של עצמות הלסת התחתונה והעליונה.

9. לאחר התאונה שב התובע ללימודיו בישיבה אולם לגרסתו התקשה להתרכז, סבל מכאבי ראש ונאלץ ליטול תרופות רבות. התובע פנה גם לקבלת טיפולים שונים ובין היתר פנה לקבלת תמיכה מ"מומחה חסידי" (ת/1 סעיף 6). התובע פנה גם לקבלת טיפול פסיכיאטרי וטיפולים פיזיותרפיים.

10. התובע מספר כי בשל הפגיעה בראשו לא היה מסוגל ללמוד בישיבה, הוא ניסה ללמוד אך ללא הצלחה (עמ' 18). כאשר הגיע לביתו התקשה לטפל בילדים, לא היה מסוגל לשמוע את קול בכיים והסתובב בבית כסהרורי (ת/1 סעיף 12). יחסיו עם אשתו החלו להדרדר ובחודש יוני 2008 עזב את ישראל ועבר להתגורר אצל אחיו באנגליה. כעבור חודשיים עזב את בית אחיו ושב לבית הוריו בניו-יורק (עמ' 32). בחודש אוגוסט 2008 שב התובע לישראל ושב להתגורר עם אשתו וילדיו בפתח-תקווה. כעבור מספר חודשים נסעו שני בני הזוג לארצות הברית להשתתף בחגיגת החתונה של אחותו של התובע. בתום הביקור נפרדו התובע ואשתו זה מזו והיא שבה לבדה לישראל. התובע נותר עוד זמן מה בארצות הברית ואז שב לישראל והתגורר בנפרד בבית שמש (עמ' 33-32). באותה עת הופנה התובע לקבלת סיוע ממומחה חסידי שגר בבית שמש בשם קדיש בראון (עמ' 50). בישראל נותר התובע עד חודש מאי 2010. מאז מתגורר התובע בבית הוריו בניו-יורק ומגיע מעת לעת לישראל.

11. בשנת 2013 התגרש התובע מאשתו (עמ' 21). ביום 14.3.2013 אושר הסכם הגירושין שבין בני הזוג בבית המשפט לענייני משפחה. בהסכם נקבעו הוראות לגבי רכוש בני הזוג ולגבי החזקת הילדים. על פי ההסכם נותרו הילדים במשמורתה של האם ונקבעו הסדרי ראיה בין התובע לילדיו.

לגרסת התובע עדיין קיימת בינו לבין גרושתו מחלוקת בעניין הסדרי הראיה והמחלוקות הועברו לגישור (התובע כינה זאת תיווך, עמ' 35). התובע מבהיר כי אם נושא הסדרי הראיה ייפתר לשביעות רצונו והוא יוכל לראות את ילדיו פעם או פעמיים בשבוע, ישוב לגור בישראל, אולם במצב בו אינו יכול לראותם יותר מפעם פעמים בשנה הוא מעדיף להתגורר בארצות הברית (עמ' 35).

התביעה

12. התובע הגיש תביעתו ביום 22.6.2008 לבית משפט השלום בעכו. כזכור, בעת הגשת התביעה התובע עדיין התגורר בישראל עם אשתו וילדיו. בית משפט השלום, כב' השופטת ג' טנוס, הורה על מינוי מומחים רפואיים לבדיקת מצבו הרפואי ונכותו של התובע בעקבות התאונה. בית המשפט מינה את פרופ' ח' צינמן כמומחה בתחום האורתופדי, את פרופ' ד' לאופר כמומחה בתחום פה ולסת, את ד"ר רון פלד כמומחה בתחום הנוירולוגיה ואת ד"ר א' גייר כמומחית בתחום הראייה.

חוות הדעת

13. פרופ' צינמן מצא כי בתאונה נפגע התובע בעצם הזרוע ובכתף שמאל. בעקבות פגיעות אלו בוצע קיבוע של השבר בזרוע שהתחבר בעמדה גרועה. כן מצא הגבלות בתנועת האמה. בשל מגבלות אלו העריך המומחה כי נכותו של התובע בגין השברים בעצם הזרוע הינה בשיעור של 20% לפי סעיף 40(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956; ובגין חוסר מוחלט של תנועת פרוסופינציה באמה שמאל, העריך כי נותרה נכות של 20% על פי סעיף 40(10) לתוספת לתקנות.

14. פרופ' לאופר מצא כי בתאונה איבד התובע שן ולהשלמתה יהיה צורך לבצע גשר קדמי של 4 שיניים. כן מצא כי השברים בעצמות הפנים והלסתות התרפאו היטב. עם זאת, ציין כי קיימת רגישות וכי יתכן שבעתיד יהיה צורך בהוצאת הברגים בניתוחים. הנכות בגין אבדן השן הוערכה על ידו ב 0.25%.

המומחה העריך כי התקנת הגשר תעלה כ- 8,000 ₪ ובמהלך החיים יהיה צורך ב- 3 החלפות. עלות התערבות כירורגית להוצאת הברגים תעלה כ- 15,000 ₪.

15. ד"ר רון פלד ציין כי בעקבות התאונה סובל התובע מכאבי ראש, הוא נתון למצבי רוח משתנים, עצבנות, חוסר סובלנות וסובל מהתקפי זעם. המומחה התרשם מאפטיות ומהפרעות בריכוז. המומחה העריך כי התובע סובל מתסמונת מוחית אורגנית עם ביטויים קוגנטיביים ונפשיים בולטים ולכן העריך כי נכותו הצמיתה הינה בשיעור של 30% על פי סעיף 29(1) לתוספת לתקנות ומותאם לסעיף 34ד' לתוספת.

16. פרופ' גייר מצאה כי בעקבות התאונה והשברים בעצמות הפנים נותרה שקיעה קלה ביותר של עין שמאל. כן מצאה כי התובע איבד את שדה הראיה השמאלי. לדבריה "ממצא זה פוגע לכאורה ביכולת התנועה במרחב אך ניתן להתגבר עליו בהפניית הראש לכיוון השדה הפגוע". לדבריה ההגבלה העיקרית הנובעת מהפגיעה בשדה הראיה הינה בהגבלת רישיון הנהיגה. בשל אבדן שדה הראייה העריכה המומחית כי נכותו של התובע הינה 40% לפי סעיף 52(2)(4)ב' לתוספת לתקנות.

17. לאחר קבלת חוות הדעת ולאחר מספר דיונים בבית משפט השלום שבהם נעשה ניסיון למציאת הסדר ביקש התובע להעביר את הדיון לבית משפט זה. ביום 1.7.2013 הורה בית משפט השלום על העברת התיק לבית המשפט המחוזי.

ההליכים ועיקר המחלוקת

18. משהועבר התיק לבית משפט זה ולאחר שניסיונות הסדר לא צלחו נקבע התיק לשמיעת ראיות. הצדדים ויתרו על חקירת המומחים הרפואיים ונשמעו רק מספר עדויות.

19. דומה שניתן למקד את המחלוקת בכמה נושאים; המחלוקת האחת נוגעת לשיעור נכותו של התובע בעקבות התאונה. בעוד שהתובע טוען כי יש לקבוע את נכותו המשוקללת בהתחשב במלוא הנכויות על פי קביעות המומחים ולהעמידה על 73.18%, הרי שהנתבעת סוברת כי הנכויות בתחום האורתופדי שנקבעו על ידי פרופ' ח' צינמן חופפות זו לזו. על כן מבקשת היא להעמיד את הנכות הרפואית על 67.24% בלבד. מחלוקת נוספת נוגעת להשלכה התפקודית של הנכות הרפואית על התובע, שכן בניגוד לתובע שסבור כי יש זהות בין שיעור הנכות הרפואית לשיעור הנכות התפקודית, סבורה הנתבעת כי הפגיעה התפקודית הינה רק בשיעור 40%.

הצדדים חלוקים גם בשאלה מהי השפעת הנכויות על הכנסותיו של התובע. התובע סבור כי יש לחשב את הפסדיו בעבר על בסיס הפסד המלגות לתלמיד ישיבה בצירוף הפסדי הכנסה כבדחן. להערכת התובע יש להביא בחשבון כי בעתיד היה מתמנה לראש ישיבה ולשליח ציבור ולקבוע כי היה משתכר שכר גבוה. לעומתו סבורה הנתבעת כי התובע לא הוכיח כל השתכרות מעבר למלגה שקיבל מישיבת מאור ישראל וכי צפוי היה לקבל בעתיד רק מלגות.

20. מחלוקת נוספת מתעוררת בנוגע לניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בגין נכות כללית, אותם יכול היה התובע לקבל אילו המשיך להתגורר בישראל. הנתבעת סבורה כי התובע לא עשה די כדי לקבל את תגמולי המוסד לביטוח לאומי ועל כן מבקשת היא לנכות את התגמולים שאותם יכל לקבל, בבחינת "ניכוי רעיוני". בשים לב לניכוי רעיוני זה, סבורה הנתבעת כי כל הפסדי התובע "נבלעים" בתגמולי המוסד לביטוח לאומי ועל-כן דין תביעתו להידחות.

דיון והכרעה

21. ההכרעה במחלוקת מחייבת דיון בכל אחד מראשי הנזק. אפתח את הדיון בשאלת הנכות הרפואית, שכן לשאלה זו השלכה על הנזק הלא ממוני.

הנכות הרפואית

22. ראינו כי המומחים שמונו על ידי בית המשפט קבעו לתובע נכויות על פי הממצאים שמצאו ובשים לב לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. הנתבעת לא ביקשה לחקור את המומחים וחולקת רק על קביעת הנכות המשוקללת בתחום האורתופדי, שכן לטענתה המומחה, פרופ' ח' צינמן, קבע נכות נפרדת בגין מוגבלות ביד שמאל בעוד שמדובר בנכות חופפת. הנתבעת מפנה לחוות הדעת שבה קבע פרופ' צינמן כי לתובע נכות בגין הגבלת תנועה ב"מפרק המרפק או פרק הכתף בצורה קשה" לפי סעיף 40(2) לתוספת ובנוסף קבע נכות בגין "חוסר מוחלט של תנועה פרוסופינציה באמת שמאל" לפי סעיף 40(10) לתוספת לתקנות. מדובר לטענתה במגבלות תנועה זהות ביד שמאל ולכן המגבלה הינה חופפת.

23. דין טענת הנתבעת להידחות. פרופ' צינמן לא זומן לעדות ולא נשלחו לו שאלות הבהרה. מעיון בחוות הדעת לא מתחייבת המסקנה כי מדובר במגבלות חופפות.

כאמור בית המשפט הוא המכריע הסופי בשאלת נכותו של ניזוק בעקבות תאונת דרכים, אולם בית המשפט נעזר במומחים. בשים לב לחוות הדעת ובהעדר חקירה או דרישה להבהרה, יש לאמץ את הערכותיו של המומחה (ראו למשל ע"א 4681/07 דהוד נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח (20.7.2010); רע"א 6423/12 אוסטרובסקי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (19.12.2012); ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח המגן בע"מ (28.3.2007)).

24. על כן אני קובע כי נכותו המשוקללת של התובע בעקבות התאונה הינה 73.18%.

הנזק הלא ממוני

25. על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976, בשים לב לנכות הרפואית ומאחר ואין חולק כי אושפז למשך 129 ימים, עומד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 193,979 ₪ (כולל ריבית ליום פסק הדין).

הפסדי הכנסות

26. התובע טוען לשני מקורות הכנסה בעבר. האחד, מלגת תלמיד ישיבה והשני, הכנסות מעיסוקו כבדחן. לגבי העתיד טוען התובע כי אלמלא התאונה יכל להתקדם בלימודיו, להפוך לראש ישיבה, לסיים את השתלמותו כשליח ציבור ולעסוק גם בבדחנות. לעומתו טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הכנסות שלא הוכחו. כל שהוכח, כך נטען, היו תקבולי גמלה בסך של 400 ₪ לחודש. לא הוכחו הכנסות נוספות. הנתבעת טוענת גם כי לא הוכחו סיכוייו של התובע להפוך לראש ישיבה ולהשתכר מהכנסות נוספות.

27. הצדדים גם חלוקים בכל הנוגע לקביעת שיעור הנכות התפקודית של התובע. למחלוקת זו חשיבות מועטה בעיניי. ראינו כי התובע לא השתכר מהכנסות מסודרות בעבר ולא עבד במקצוע מוגדר. קביעת נכות תפקודית של ניזוק מותנית בטיב עיסוקו, בדרישות העיסוק, ובהשפעת הפגיעות הרפואיות על עיסוקו בעבר או על העיסוק הצפוי בעתיד (ראו ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, פסקה 6 (11.1.2015)).

28. במועד התאונה היה התובע כבן 30. התובע לא עבד בכל עבודה מוכרת, למעט כבדחן. אלמלא התאונה היה ממשיך התובע בלימודיו בישיבה ואולי מתקדם לעבר הוראה, חזנות וכדומה. קשה לאמוד את ההשפעה התפקודית של הנכויות השונות על עיסוקים אלו, ולכן איני סבור כי יש לקבוע שיעור נכות תפקודית מוגדר ולחשב את ההפסד על פיו ודי בהערכה כללית של ההפסדים לפי התקופות השונות.

הפסדי עבר

29. ראינו כי עובר לתאונה קיבל התובע מלגות לימודים. בתצהירו טען כי קיבל מלגות מגורמים שונים (סעיף 9 לת/1). סך המלגות עמדו לטענתו בשנת 2007 על 1,800 ₪. התובע לא צירף לתצהירו מסמכים המעידים על קבלת התשלומים לחשבונו בבנק אלא הסתפק בהגשת אישורים של המוסדות השונים ששילמו לטענתו את המלגות ובהם אגודת בית אהרן ומשה, 850 ₪ בחודש, איחוד מוסדות גור בארץ ישראל, 550 ₪ בחודש, ומוסדות התורה "מאור ישראל", 400 ₪ בחודש. מוכן אני להניח כי סכומים אלו משקפים את המלגות שקיבל עבור לימודיו. הגב' וקסלר לא התייחסה להכנסות ממקורות "אחרים" פרט ל"מאור ישראל", ולכן אין בעדותה כדי לשלול אפשרות למקורות נוספים.

30. התובע טען גם להכנסות כבדחן. בתצהירו ציין כי עבד ב- 25 אירועים מידי שנה וקיבל בין 250$ ל- 500$ ו- 1,000$ לאירוע והוסיף כי שימש כבדחן גם באירועים בארצות הברית (עמ' 17). התובע לא הציג שום ראיה על הכנסות מבדחנות, הוא לא צירף קבלות, העתקי תשלומים או אישורים על הפקדת הכספים בבנק. בנסיבות אלו, איני מוכן לקבל את הטענה בדבר היקף ההכנסות. ודוקו, אם קיבל התובע הכנסות משכר עבודה כבדחן, הרי שהיה עליו לדווח על הכנסות אלו לרשויות המס ולשאת בתשלומי המסים המתחייבים. התובע לא הציג דו"חות על הכנסות ולא שומות מס. אין זאת אלא שהתובע עסק מעת לעת כבדחן וקיבל, אם בכלל, תשר מבעלי השמחה. לא ניתן לבסס חישוב הפסדים על טענות ממין אלו.

31. לאחר התאונה חזר התובע ללימודיו בישיבה אך הפסיק. למעשה אין כל הסבר מדוע הפסיק את לימודיו. יתרה מזו, על פי הראיות תלמיד בישיבה אינו נדרש להספק מסוים ודי כי ילמד מספר שעות לפי יכולתו כדי ליהנות ממלגה (עמ' 87, עדות התובע עמ' 28).

וכזכור, לאחר התאונה התנהלו חייו של התובע באופן כמעט תקין. הוא התגורר תקופה מסוימת עם אשתו וכשנפרד ממנה חי תקופות שונות לבדו, לרבות בבית שמש. לא הובאו ראיות על קשיים בתפקודו בעת שהתגורר לבדו. כל שתיאר היה חוסר סדר בחדרו וכעס על הרצון לסדר אחריו (עדות האב עמ' 52). לא מדובר במגבלות תפקוד ממשיות. מחוות הדעת לא ניתן להסיק כי התובע אינו מסוגל ללמוד. אמנם המומחה ד"ר רון פלד ציין שישנה בעיית ריכוז, אך אין התייחסות לאפשרות של לימודים, ולו גם חלקית. עוד נעיר כי התובע עצמו לא נתן הסבר מדוע אינו חוזר ללימודים בכולל אלא רק הבהיר כי לאור המצב המשפחתי הוא מעדיף לחיות בארצות הברית (עמ' 35). כאשר נשאל מדוע אינו חוזר לכולל השיב "אבל כמה כסף יהיה לי מזה?" (עמ' 36). מעדותו של מנהל הישיבה מר יהודה כהן מתברר כי הסיבה היחידה המונעת את שילובו של התובע בישיבה הינה החשש לפגיעה בתדמית הישיבה (עמ' 43). לדבריו " אצלנו הכל תדמיתי" ויש חשש שמא התנהגות לא רגילה של התובע, כגון התרגזויות וכעסים, ישפיעו על שאר התלמידים ויפגעו בתדמית המוסד. הסבר זה אינו מעוגן במסמך כלשהו או בהחלטה כלשהי של הישיבה. יתרה מזו, מעדות התובע עולה כי כאשר הינו נוטל תרופות מצבו נוח יותר. אציין כי בכל הדיון בבית המשפט לא היה כל ביטוי להתנהגות חריגה, לעצבנות או לכעסים ודומה כי אין במצבו הרפואי כדי למנוע מהתובע ללמוד בישיבה. עוד נזכיר כי לא הובאו כל ראיות כי התובע אינו יכול להיקלט במוסדות לימוד תורניים אחרים שאינם חרדים לתדמיתם, כמו ישיבת מאור ישראל ואשר מוכנים לקלוט תלמידים גם אם הינם סובלים מקשיי ריכוז שונים.

32. עוד מתברר כי לאחר התאונה עבד התובע בעבודות שונות. בין היתר נסע לשמש כמשגיח כשרות בגרמניה (עמ' 20-19). אין ראיות על ההכנסות שקיבל התובע בעבודה זו. עוד נודע כי התובע הקים בניו-יורק עסק של תיווך בבדחנות, כלומר תיווך בין בעלי שמחה לבדחנים (עמ' 26). לגרסתו העסק לא צלח, אולם לא הובאו שום ראיות על הכנסותיו של העסק ועל פעילותו. מעדות האב עולה כי התובע גם עסק בליווי ילדים לבתי ספר (עמ' 53). עוד מתברר כי למרות מגבלותיו ממשיך התובע לעסוק כ"בדחן", אם כי לגרסתו מעסיקים אותו רק כיוון שמרחמים עליו ולא בשל כישוריו (עמ' 25).

33. התובע זימן לעדות גם את חברו ישראל זיידל. נטען כי התובע ומר זיידל היו שניהם תלמידים בכולל עם סיכויי קידום. מר זיידל משמש כיום גם כמלמד פרטי ומקבל מלגות בסך של 3,000 ₪ לחודש (עמ' 37). עבור השיעורים הפרטיים הינו מקבל הכנסות נוספות אולם אלו לא הוצגו (עמ' 39).

34. ממכלול הדברים דומה כי גם אלמלא התאונה לא היה התובע צפוי להכנסות ממשיות מעבר למלגות הלימודים. מוכן אני להניח כי היה מקבל מלגות בדומה לחברו ישראל זיידל ואולי אף נהנה מהכנסות נוספות בין כבדחן ובין כמורה פרטי. אין שמץ ראיה כי היה צפוי לעסוק כשליח ציבור ואין שום ראיה כמה צפוי היה להשתכר אילו היה עוסק כחזן.

35. מאידך, אין חולק כי פגיעותיו של התובע הינן משמעותיות ומפריעות לו בתפקוד. בשל הפגיעות האורתופדיות הוא מוגבל במציאת פרנסה הכרוכה בעבודת כפיים ובשל בעיית הריכוז והעצבנות מתקשה בעבודות הדורשות ריכוז למשך שעות רבות. למרות קשייו יכול התובע להמשיך וללמוד ולקבל מלגת לימודים ולו גם מלגה מופחתת.

36. בנסיבות האמורות אין לי אלא להעריך את הפסדיו של התובע בעבר מיום התאונה 27.12.2007 ועד היום (7 שנים ו-4 חודשים) על דרך האומדנה. בהתאם אני מעריך את הפסדי העבר בסך של 270,000 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה 277,133 ₪.

הפסדים הכנסות בעתיד

37. התובע טוען כאמור כי היה צפוי להפוך לראש ישיבה ולשליח ציבור. לא הובאו נתונים או ראיות שיכולים לאשש טענות אלו. התובע היה כבן 30 ביום התאונה ויש להניח כי במשך השנים היה מוצא מקורות כלשהם להגדלת הכנסותיו. נטען כי כראש ישיבה יכול היה להרוויח עד 8,000 ₪ לחודש (עמ' 43), אולם אין טענה כי השכר הינו קבוע. יתרה מזו, ראש ישיבה אינו אלא מורה בישיבה שהכנסתו תלויה בהיקף העבודה. נראה לי להעריך כי בעתיד יכול היה התובע להשתכר כ- 5,000 ₪ לחודש. גם בנכותו הוא יכול להשתכר בעבודות מזדמנות כפי שעשה עד כה. על כן, אעריך את הפסדיו לעתיד לפי הפסד חודשי של 3,500 ₪ ומכאן שהפסדיו לעתיד הינם 812,411 ₪.

הוצאות רפואיות

38. התובע הציג ראיות חלקיות בלבד על הוצאותיו, חלקן בישראל וחלקן מחוץ לישראל. אילו נשאר בישראל מרבית ההוצאות הרפואיות היו מכוסות על ידי קופת החולים. סכום ההוצאות הרפואיות על פי הקבלות הינו כ- 11,300 ₪. מוכן אני לקבל כי לתובע נגרמו הוצאות נוספות ולכן אעריך את אלו בסך כולל של 25,000 ₪ (להיום).

39. בעתיד צפוי התובע להוציא הוצאות עבור טיפולי השיניים כמפורט בחוות דעתו של המומחה פרופ' לאופר. ההוצאות הצפויות הן 8,000 ₪ עבור הגשר ושלוש החלפות. סך הכול לאחר היוון, ההוצאות הצפויות הן 19,984 ₪. לסכום זה יש להוסיף הוצאה חד פעמית צפויה של 15,000 ₪ ועל כן ההוצאות על טיפולי שיניים יעמדו על סך כולל של 34,984 ₪.

הוצאות נסיעה

40. בשל הפגיעה בשדה הראיה התובע אינו יכול לקבל רישיון נהיגה, אף כי בעדותו אישר כי הינו נוהג ברכב. עם זאת, ועל פי חוות דעת המומחית פרופ' גייר, ברור כי מדובר במגבלה ממשית שעשויה להפריע לתובע בקבלת רישיון נהיגה. למרות האמור אישר התובע כי לעיתים הוא נוהג ברכב.

בכל מקרה ברי כי התובע זקוק לנסיעות בתחבורה ציבורית (עמ' 53). התובע זכאי לפיצוי רק בגין הוצאה מוגברת לנסיעות. סכום זה מוערך על ידי על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪ לעבר ו- 120,000 ₪ לעתיד ובסך הכל 170,000 ₪ (להיום).

עזרת צד שלישי

41. התובע לא הציג ראיות על עזרת צד שלישי שקיבל בתשלום. עם זאת, מעדותו ומעדות אביו עולה כי הוא נעזר בבני המשפחה. בתקופה הראשונה שלאחר אשפוזו הוא היה חסר אונים ונעזר רבות באשתו, באחיו ובהוריו.

התובע אינו מוגבל בפעילות פיזית למעט המגבלה ביד שמאל. פרט לכך נטען כי בשל מצבו הנפשי הוא זקוק להשגחה. איני סבור כי נדרשת השגחה רצופה על התובע וראינו כי לא נתקל בקושי של ממש לחיות בגפו בעת ששב לישראל והתגורר בבית שמש. גם בעת הדיון המשפטי התברר כי הגיע לישראל לתקופה ארוכה כדי לטפל בכל הנוגע להסדרי הראייה על ילדיו ולא הובאו ראיות על קשיי תפקוד.

על כן אעריך את הוצאותיו לעזרה על דרך האומדנה בסך של 70,000 ₪ לעבר ו- 100,000 ₪ לעתיד.

הפסדי פנסיה

42. התובע לא עבד בעבר וחישוב ההפסדים התבסס בעיקר על הפסדי מלגות לימודים. במצב זה אין להוסיף להפסדיו של התובע הפסדי הפרשות מעביד לפנסיה.

סיכום ביניים

43. על פי האמור אני קובע את הפסדיו ונזקיו של התובע בגין הפגיעה בתאונה כדלקמן:

א. נזק לא ממוני- 193,979 ₪.

ב. הפסד הכנסות בעבר- 277,133 ₪.

ג. הפסדי הכנסות בעתיד - 812,411 ₪.

ד. הוצאות רפואיות בעבר- 25,000 ₪.

ה. הוצאות רפואיות בעתיד- 34,984 ₪.

ו. הוצאות נסיעה- 170,000 ₪.

ז. עזרת צד שלישי- 170,000 ₪.

_________________________________________

סך הכול 1,683,507 ₪.

ניכויים

44. הנתבעת טוענת כי מהפיצוי המגיע לתובע יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי שהיה צפוי לקבל אילו פעל באופן סביר לקבלת גמלת נכות כללית. סכום זה על פי חוות דעת היפותטית שערך האקטואר מר שפירא עולה על סך של 500,000 ₪.

45. דין הטענה להידחות. מעיון בתעודת עובד הציבור שהוגשה ומעדותה של הגב' תייר נורית, רכזת אגף תביעות בסניף פתח תקווה של המוסד לביטוח לאומי, עולה כי התובע הגיש תביעה לקבלת גמלת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי כבר ביום 11.5.2010. התובע זומן לבדיקה בפני הוועדה הרפואית אך מאחר ובאותה עת עזב את ישראל נשלחה הודעה למוסד כי התובע לא יכול להתייצב. בנסיבות אלו הופסק הטיפול בתביעה. ביום 13/6/2013 הוגשה תביעה נוספת לקבלת גמלת נכות כללית. תביעה זו הוגשה על ידי אשתו של התובע, רבקה שכטר. תביעה זו נבדקה על ידי מחלקת הגביה ונמצא כי התובע אינו זכאי לתשלום גמלה הואיל ואינו תושב ישראל. ביום 15.10.2013 נשלחה לתובע הודעה על דחיית תביעתו.

46. הנתבעת סבורה כי על התובע היה לנקוט בהליכים נוספים כדי לזכות בגמלה. עוד טוענת היא כי הואיל והתביעה נדחתה רק בשל כך שהתובע אינו תושב ישראל, כנדרש על פי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, הרי שיש להניח כי התובע ישוב להיות תושב ישראל. הנתבעת מצביעה על עדות התובע בה ציין כי אם סוגיית הסדרי הראייה תיפתר והוא יוכל לראות את ילדיו כל שבוע, הוא צפוי לחזור.

47. "ניכוי רעיוני" של גמלה אותה יכול ניזוק לקבל אף אם אינו נהנה מהגמלה בפועל, הוכר בפסיקה רק בנסיבות בהן התנהגות בלתי סבירה של הניזוק מנעה את קבלת הגמלה (ראו ע"א 727/87 שור נ' בן הרוש, פ"ד מד(3) 142 (1990)). כך כאשר התובע נמנע מלהתייצב לבדיקה, משנמנע מהגשת מסמכים וכו' (ראו ע"א 1411/11 שירותי בריאות כללית נ' אברמוביץ (6.15.2013)).

המקרה שבפנינו שונה. על פי חוק הביטוח הלאומי, ניזוק זכאי לגמלה אם הנזק אירע בעת שהיה תושב ישראל (סעיף 196), ואם בעת תביעת הגמלה הינו תושב ישראל (ראו הגדרת מבוטח בסעיף 195 לחוק). התובע אינו תושב ישראל ועל כן אינו זכאי לגמלה. דחיית תביעתו נעוצה בכך שאינו עומד בתנאי הזכאות ולא בשל מחדלו.

48. אין בסיס לטענה כי עזיבת הארץ על ידי התובע מהווה מחדל בהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי. אין גם אפשרות להעריך ולצפות אם ומתי יהפוך התובע שוב לתושב ישראל ויוכל ליהנות מהגמלה. התובע אינו מתגורר בישראל כבר מספר שנים, מרכז חייו הינו בניו יורק. התובע התגרש מאשתו, אין לו דירה או נכסים אחרים בישראל, אין לו כעת עבודה בישראל ויש להניח כי ימשיך להגיע לישראל רק לביקורים.

על כן איני מוצא מקום לבצע ניכוי רעיוני כלשהו.

סוף דבר

49. בשים לב לכל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הפיצויים בסך של 1,683,507 ₪ וכאמור בסעיף 43 לעיל. לסך זה יווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%. כמו כן תשיב הנתבעת לתובע את אגרת בית המשפט ששילם.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ה, 20 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.