1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א), עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 ועבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בשעות הבוקר המוקדמות של יום 23.12.11 אירעה קטטה במתחם תחנת הדלק "פז" במעלה אדומים (להלן: "המתחם"), בה שהו באותה העת בני נוער רבים, ובסופה נדקרו שניים: מ.א. ו-א.ב. (להלן, בהתאמה: "מ", "א"), שניהם ילידי 1991.

כתב האישום המתוקן מפרט כיצד דחף הנאשם את מ', סטר לו וקילל אותו ואת חברתו ר.י. (להלן: "ר"), וכתוצאה מכך החלו דחיפות הדדיות בין מ' לבין הנאשם במהלכם שרטה ר' את הנאשם בצווארו. בהמשך הלך הנאשם לכיוונה של חנות אופטיקה הממוקמת במתחם. במקום התאספו אחרים, הנאשם צעק כי יהרוג ויחסל, הוציא חפץ חד שהיה ברשותו וחתך באמצעותו את א' בצווארו מספר פעמים. לאחר שר' החלה לצעוק עליו, הכה אותה הנאשם בפניה ובעט בה בצלעותיה. בשלב זה הגיע מ' למקום והנאשם חתך אותו בצווארו. כתוצאה מכך נגרמו למ' ולא' חתכים שונים והם פונו לבית החולים.

בהמשך לאמור לעיל נמלט הנאשם לביתו וביקש מאמו שתכבס את הבגדים שלבש אשר היו מוכתמים בדם.

3. הנאשם כפר במיוחס לו. אישר שנכח במתחם תחנת הדלק במועד ובזמן הנקובים בכתב האישום, אך הכחיש את המיוחס לו לרבות את התקיפות ההדדיות. אישר שר' שרטה אותו וכתוצאה מכך בגדיו הוכתמו בדמו ולכן ביקש מאמו לכבס עבורו את הבגדים.

ראיות התביעה

הראיות בתיק זה מבוססות בעיקרן על עדויות המתלוננים – מ', א' ו-ר' ועל עדויותיהם של עדים רבים אחרים שהיו במקום האירוע בעת האירוע או סמוך לאחריו. בנוסף מתבססת המאשימה על ראיות מדעיות, כפי שיפורט להלן:

4. עדויות המתלוננים ועדי ראיה לאירוע:

(א) ר': היא חברתו של מ', בת 18, משרתת בשירות לאומי.

העידה כי ביום האירוע היו במסיבת יום הולדת בביתו של חבר, ובסיומו היא ומ' וכן א' עם חברתו ד', הגיעו יחד, ברכבו של מ', לחנות "מילק" הנמצאת במתחם, כדי לקנות אוכל. השעה הייתה 02:00 לערך. מ' נכנס למילק לקנות בורקס והיא נשארה בחוץ.

חבורה של כ- 6- 7 נערים שהיו במקום התקרבה לרכב של מ' ושפכה עליו את המים איתם מנקים חלונות. הנאשם לא היה ביניהם אבל היה באזור. בחור בשם ליאור דהן ניגב את השמשה ובטעות שבר את הווישר. מ' אמר לו משהו בעניין, ליאור לא התייחס אליו, אז לבקשת מ' היא אמרה לליאור שישלם עבור תיקון הווישר.

ואז הגיע מאחור הנאשם, אמר לה: "אל תדברי עם ליאור יא בת זונה", דחף את מ' וקילל. מ' דחף אותו בחזרה, הנאשם ניסה לסטור לו אבל אנשים שהיו במקום הפרידו ביניהם.

מיד לאחר מכן הנאשם, ליאור דהן ועוד בחור אתיופי שהיה איתם הלכו לכיוון חנות האופטיקה שנמצאת מאחורי המילק, והיא שמעה את הנאשם צועק "אני אזיין אותם".

בשלב הזה א' הלך לשירותים ומ' הלך - היא לא יודעת לאן. היא עצמה רצה לכיוון האופטיקה כי לא ראתה אף אחד ורצתה לראות איפה כולם, וכשהגיעה לשם הנאשם רץ לעברה, שם את ידו על מצחה ובעט לה בבטן העליונה. היא נפלה על הרצפה וקיבלה מכה בראש. התיישבה על הרצפה וראתה את א' מגיע למקום. אז ראתה את הנאשם מכה את א' באזור האוזן והצוואר שלוש פעמים כשידו מאוגרפת. כשהיא התרוממה מהרצפה ראתה שמשפריץ מא' דם על כל החולצה. ניגשה לא' והנאשם שוב שם לה יד על המצח ובעט לה בבטן והיא נפלה על הרצפה. הפעם קמה תוך שניות ובדיוק מ' הגיע למקום והנאשם דקר אותו בצוואר. היא לא ראתה מכשיר חד בידיו של הנאשם, ורק בדיעבד הבינה שהנאשם דקר את א' ואת מ' ולא רק נתן להם מכות אגרוף, כפי שחשבה בתחילה. בשלב זה היא כבר עמדה, תפסה לנאשם את העיניים והמצח ושרטה אותו בכל הפנים כדי שלא יראה מה הוא עושה.

הנאשם ברח לכיוון כיכר יהלום יחד עם ליאור דהן ועם הבחור האתיופי. היא רצה אחריו כדי לתפוס אותו ובדרך חברה אליה ד' שעד אותו רגע נשארה ברכב. הנאשם ברח וכשהיא הגיעה למקום שנקרא "החצר" היא נעצרה ליד הברזייה הנמצאת במקום. ד' שאלה אותה מה קרה וענתה לה שהנאשם דקר את א' ומ'. היא שתתה מים וחזרה עם ד' למקום האירוע. כשחזרו לשם ראו שמ' וא' כבר באמבולנסים. א' היה באמבולנס ממש מולה וראתה שהייתה לו תחבושת ענקית באזור האוזן. למ' היה סווטשירט מלופף על הצוואר. בשלב מסוים ליאור דהן חזר לזירה ואמר לה להירגע והיא אמרה לו שהוא וחברו הם שני רוצחים. א' ומ' פונו לבית החולים והיא וד' הלכו הביתה, לקחו רכב ונסעו לבית החולים.

ר' הצהירה כי אינה מכירה את הנאשם ומעולם לא שמעו את שמו. רק אחרי שא' ומ' נדקרו היא שמעה מילדים שהיו במקום את שמו של הנאשם.

במהלך האירוע הנאשם לבש ז'קט לבן וכיפה לבנה. הוא גבוה עם פצעים על הפנים.

מספר ימים לאחר האירוע השתתפה ר' במסדר זיהוי בתמונות וזיהתה מיד את תמונתו של הנאשם.

אחרי האירוע טופלה אצל פסיכולוג ועד היום יש לה טראומה. בחודשים שחלפו שוחחה מעט עם חבריה על האירוע אך את רוב השיחות בעניין ניהלה עם הוריה כי היא וחבריה לא אוהבים לפתוח את הנושא.

במהלך עדותה בבית המשפט הוצג לר' דיסק שצולם ממצלמת אבטחה שהייתה במקום (ת/9). היא זיהתה את הרכב של מ' וזיהתה בצד רכב נוסף של חבר שלהם בשם עמיר אורטה שכנראה גם הוא הגיע למקום. היא לא זיהתה את הילדים ששפכו את המים על הרכב של מ', זיהתה את ליאור מנקה את הרכב. בנוסף זיהתה את הנאשם שהיה במקום.

הוגשה הודעתה של ר' שניתנה מיד לאחר האירוע, עוד בבית החולים הדסה עין כרם (נ/1), בה העידה דברים דומים.

(ב) מ'- אחד המתלוננים, בן 20, חייל:

ביום האירוע הגיע יחד עם חברתו ר' ועם א' וחברתו ד' למילק לקנות אוכל. ברכב נוסף היו חבריהם עמיר אורטה וחברתו. הוא נכנס לקנות אוכל וחבורת נערים שפכה לו מים על הרכב. לא ראה זאת כי היה בתוך המילק. כשיצא ראה שם מלא נערים וביקש מהם לנקות. נכנס שוב למילק וכשיצא ראה שהם ניקו אבל הוווישר שלו שבור. אחד הנערים הצביע על הנאשם, שהיה במקום עם חברים שלו, כעל מי ששבר את הווישר.

לדברי מ' הוא הלך אל הנאשם ושאל אותו למה שבר לו את הוווישר, הנאשם צחק ודחף אותו. הוא דחף את הנאשם בחזרה והתחיל בלגן עד שהגיע למקום בחור שהוא מכיר בשם טל דדון, אמר לו "חלאס", לקח אותו הצידה והרגיע אותו.

לאחר כ- 5- 10 דקות הוא שמע צעקות וצרחות. עלה לכיוון המילק כדי לראות מה קורה, ראה את הנאשם בועט בר' ואת א' יוצא מתוך הההמולה כשהוא תופס את הפרצוף שלו ויורד לו דם.

הוא הלך לנאשם כדי להזיז את ר' מהמקום, הנאשם בא לכיוונו, נתן לו חתך עם היד, ורץ לכיוון כיכר יהלום, כשאליו הצטרף בחור בשם ליאור.

כולם התחילו לרוץ מהמקום. בדיוק הגיע לשם רכב ובתוכו היה בחור שהוא מכיר בשם קובי הררי. קובי אמר לו שכולו מלא דם ואז הסתכל וראה שהוא מדמם. התחיל להרגיש ששורף לו וראה שמשפריץ לו דם. קובי העלה אותו לרכב שלו ולקח אותו לטר"ם שנמצא בהמשך הכביש. הוא פונה באמבולנס לבית החולים ושוחרר בבוקר. לא זוכר אם כשהיה באמבולנס חקר אותו שוטר.

לאחר האירוע החלו שמועות שמי שדקר אותו הוא בחור בשם אמיר אלמליח. הוא לא מכיר אותו ומעולם לא נתקל בו. לאחר מספר ימים זומן למסדר זיהוי וזיהה את הנאשם. במהלך האירוע הנאשם לבש כיפה לבנה, הוא גבוה ויש לו שיער קצוץ.

מאז האירוע עבר תקופה לא קלה, מרגיש שהוא נראה כמו עבריין, כולם שואלים אותו מה החתך שעל צווארו והוא מתבייש לספר. אסור לו להסתובב בשמש ויש לו הגבלות. אין לו עבר פלילי. לא ראה אם ר' או א' תקפו את הנאשם. גם הוא לא תקף את הנאשם מעבר לדחיפות ההדדיות שהיו בתחילת האירוע. בערב האירוע שתה שלוק או שניים של אלכוהול, ר' שתתה אולי רבע כוס, לא יודע אם א' שתה.

במהלך החקירה הוצג לנאשם הדיסק (ת/9). הוא זיהה את הרכב שלו, זיהה את עצמו. לא רואים את הדחיפות שהיו ביניהם ולא את הדקירה.

הוגשו ההודעות שמסר הנאשם במשטרה, בה אמר הנאשם את עיקרי הדברים: נ/2- הודעה מיום האירוע שנגבתה בבית החולים הדסה; נ/3- הודעה שנגבתה למחרת.

(ג) א' - המתלונן השני, בן 21, חייל:

ביום האירוע הגיע לתחנת הדלק בשעה 01:30 לערך, יחד עם ד' חברתו, א' ו-ר'. למקום הגיע גם חבר בשם עמיר שבא ברכב נפרד עם חברתו עדי. יש במקום חנות אוכל והוא נכנס לקנות אוכל. במקום היו אז 5- 10 אנשים שהוא מכיר בפנים אך לא בשמותיהם. המוכר אמר לו שהבורקס מתחמם והוא יצא לשירותים אך השירותים היו תפוסים ולכן הלך אל השיחים הנמצאים מאחורי המילק, קרוב לכביש הראשי.

כשהטיל את מימיו ראה את הנאשם בועט בר', היא נפלה על הרצפה והנאשם המשיך להכות אותה בבעיטות ואגרופים. רץ לשם כדי לעזור לה, וכשמשך אותה הרגיש 3 מכות לכיוון הפנים שלו. בדיעבד התברר לו שנחתך. לא יודע איפה היו מ' ו-ד' בשלב זה. הוא לא תקף את הנאשם ולא ראה אם חבריו עשו זאת. לא הבין שנחתך עד שבחור שעבר לידו אמר שיש לו דם, נגע בלחי והרגיש שהוא מדמם הרבה ושכל חולצתו מלאה דם. אנשים סחבו אותו לצד ונתנו לו טיפול.

לדברי העד הוא לא מכיר את הנאשם ולא ראה אותו אף פעם. זוכר שהוא גבוה, יש לו קרחת וכיפה ולבש בגדים לבנים.

לאחר מכן זומן למסדר זיהוי תמונות וזיהה את הנאשם.

מסר עדות במשטרה עוד כשהיה בבית החולים אך היה על תרופות ולא יודע מה אמר לשוטר. לא זוכר ששוטר ניגש אליו בזירת האירוע וניסה לשוחח איתו.

בעקבות האירוע נותרו לו צלקות על הפנים, הוא צריך לעשות טיפולים עם משחות ובעתיד יעבור ניתוחים. אישר שבחודשים שחלפו שוחח עם חבריו על האירוע.

במהלך העדות הוצג לו הדיסק ת/9. זיהה את רכבו של מ' ואת זה של עמיר אורטה. לא רואים את האירוע עצמו.

הוגשה הודעתו מיום האירוע שנגבתה בבית החולים (נ/4) בה העיד דברים דומים.

(ד) ד'- חברתו של א', בת 18, חיילת:

בת 18, חיילת. ביום האירוע נסעה אחרי יום ההולדת עם א' ר' ו-מ' למילק, ועמיר אורטה וחברתו עדי נסעו ברכב אחר. היא הסתובבה בין המכוניות, היו שם כ-20 אנשים שאת רובם היא לא מכירה, ראתה התקהלות ולבסוף התיישבה במכונית של עמיר אורטה יחד עם עדי. הן ישבו ודיברו, לא יודעת מה היה בחוץ. בשלב מסוים ר' הגיעה אליהן וסיפרה שמישהו שבר למ' את הווישר ושהוא צריך לשלם על זה. ר' הלכה והן המשיכו לדבר. חלונות הרכב היו פתוחים אך היא לא שמעה ולא ראתה דבר מיוחד.

פתאום שמעה צעקות שיש מכות, שהגיעו מהצד של המילק. יצאה מהרכב ועדי נשארה בו. ראתה את ר' רצה לכיוון כיכר היהלום, לא הבינה מה קרה ורצה אחרי ר'. ראתה שר' נסערת, היא רצה "באטרף" והיה לה דם על החולצה. הרגיעה את ר', הושיבה אותה ונתנה לה לשתות. ר' הייתה נסערת ומבוהלת, התנשפה וסיפרה לה בחלקים מה קרה. סיפרה שמישהו דקר והיו מכות. הדברים שר' אמרה לא היו ברורים. הן חזרו בהליכה רגילה למילק וכשהגיעו לשם ראתה אמבולנס שמכניסים לתוכו את א' כשהוא כולו דם ועל צווארו חולצה ספוגה בדם. ליד האמבולנס הייתה המולה, אנשים צעקו ושאלו מי דקר ושמעה צעקות "אמיר אמיר".

היא ור' לקחו רכב ונסעו לבית החולים, שם נשארה ליד מיטתו של א' בכל הימים בהם היה מאושפז.

לא מכירה את הנאשם ומעולם לא פגשה אותו.

הדיסק ת/9 הוצג בפניה וזיהתה את רכבו של עמיר אורטה, אולי גם את זה של מ', זיהתה את מ' ואת עמיר אורטה וכן את ר' כשהיא נכנסת לרכב בו הן ישבו.

(ה) ליאוניד בלייבס: מתנדב בסיירת הורים.

על פי עדותו של העד, ביום האירוע סיים את תפקידו בסיירת והלך לתחנת הדלק לקנות סיגריות. ראה שיש במקום מהומה, צעקות וקללות, וכשהצעקות התגברו, רץ למוקד האירוע - מול חנות האופטיקה מאחורי תחנת הדלק.

ראה בחור חתוך בפנים ואת הנאשם דוחף בחורה וצועק "אני אהרוג אותך, אני אקרע אותך", היו במקום בחורים שאמרו לנאשם להירגע. ראה בחורה קופצת על הנאשם וצועקת "מה עשית לחבר שלי". הוא עצמו היה עם שכפ"ץ, הוציא אלה שהייתה לו בכיס, וכשהנאשם ראה זאת הוא החל לברוח. התקשר למשטרה. לא מכיר את המעורבים. לאחר מספר ימים נערך לו מסדר זיהוי בו זיהה את הנאשם.

במהלך העדות הציגו לנאשם את תמונותיהם של א' ומ' והוא זיהה את א' כבחור שראה עם חתך בפנים.

(ו) טל דדון: בן 18, ממעלה אדומים.

ביום האירוע היה במילק עם כמה חברים, וראה את א' ומ' מגיעים למקום ברכבו של מ'. מכיר אותם כי הם חברים של אחיו הגדול מ'.

אחד החברים שלו שפך מים על האוטו של מ', ומ' בא אליו וביקש ממנו שיגיד לחבר לנקות את הרכב. לא יודע מי שפך את המים כי היו שם 30- 40 איש. חבר'ה הרימו את הווישר כדי לנקות והוא נשבר. מ' פנה אליו מעוצבן ואמר לו שמי ששבר שיבוא וישלם. אמר למ' שהוא יברר מי עשה זאת. בהתחלה גם ר' דיברה איתם ואמרה גם היא שידבר עם החברים שלו ששברו.

בשלב הזה ראה את הנאשם יורד עם עוד כמה חברים שלו, אמר לו "שלום" וזהו.

בהמשך ראה גם שר' מדברת עם הנאשם אך עמד רחוק מהם ולכן לא יודע מה היה טון הדיבור. לא ראה אותה מרביצה לנאשם.

בינתיים, תוך כדי שהוא ומ' מדברים וצוחקים, שמע צעקות של בחורה ליד הכיכר, זו הייתה צעקת כאב. מ' רץ מהר לשם והוא אחריו. כשהגיע למקום, כ- 3- 4 דקות לאחר שנשמעה הצעקה, ראה את א' עומד וכל הצד שלו פתוח, הלחי שלו ממש הייתה פתוחה לשניים, וראה את ר' על הרצפה בוכה וצועקת ובדיוק מישהו משך אותה והרים אותה.

באותו רגע לא ראה את הנאשם. ישר הוריד את הגופייה שלו וחסם את הפצע של א' וקרא למישהו שישים חוסם. בהמשך גם ראה את מ' בתוך האמבולנס, אבל לא יודע מה קרה לו.

הוגשה הודעתו של העד במשטרה מיום 26.12.11 (נ/6) בה העיד דברים דומים.

5. עדים להתרחשויות שלאחר האירועים:

(ז) נתנאל זגורי: חייל.

ביום האירוע הגיע לתחנת הדלק כדי לקנות סיגריות, ובחור שהוא מכיר בשם עמיר אורטה הגיע אליו ואמר: "דם, דם". לא הבין מה הוא אומר. יצא מיד מהרכב וראה את א' על הרצפה עם חתך על הצוואר כשהכול פתוח. זה היה מאחורי תחנת הדלק. ליד א' עמד ילד קטן שהוא לא מכיר אותו. ביקש מהילד להוריד את החולצה, ושם אותה על החתך של א'. ביקש מהילדים להביא לו מפיות כדי לשים על החתך. הביאו אמבולנס ולקחו את א'.

לא מכיר את הנאשם.

(ח) יעקב ישראל הררי: הוא קובי, בן 22.

ביום האירוע היה אצל חברתו שגרה מתחת לתחנת הדלק. כשיצא ממנה עלה עם הרכב לכיכר שם ראה את מ' והתקהלות סביבו. עצר בצד וירד מהרכב. היו במקום כ-100 איש. ראה את ר' יושבת על שפת המדרכה ובוכה, היא הייתה מבוהלת ולא אמרה כלום. הגיע אמבולנס למקום והוא עזר לפרמדיק להעלות את מ'. ראה שיורד לו דם מהצוואר, מ' צעק: "איפה החברה שלי" אבל לא אמר דבר נוסף. לא דיבר עם מ' ואת א' לא ראה בכלל.

לא מכיר את הנאשם ומעולם לא ראה אותו.

(ט) מתן דדון: בן 21, ממעלה אדומים.

ביום האירוע היה ביום הולדת של חבר יחד עם מ' וא'. בסביבות השעה 01:00 הם התפצלו, הוא ועוד חבר הלכו לבית של ידידה. בשעה 02:30 לערך קיבל שיחת טלפון, לא זוכר ממי, ושמע שדקרו את א' ומ' בתחנת הדלק. נכנסו למכונית ונסעו לשם וכשהגיעו כבר היו שם משטרה ואמבולנסים. ראה את מ' בתוך האמבולנס ואת א' מטופל.

אין לו קשר לנאשם, רק מכיר אותו בשמו. הלך הרוח בין החברים היה שהנאשם הוא מי שדקר אותם. שמע זאת ממ' ומא' כבר באותו הערב, כשהגיע לא' ושאל אותו מי עשה לו את זה וא' ענה. למ' הוא בכלל לא התקרב באותו זמן כי מ' היה בתוך האמבולנס.

(י) הוגשה הודעתו של שלמה בכר שנגבתה ביום האירוע בביה"ח הדסה עי"כ (ת/15): חבר של א' ומ'. היום בשעה 02:10 ישב בבית של ידידה יחד עם מתן דדון כאשר מתן קיבל שיחת טלפון, לא יודע ממי, בה אמרו לו שהייתה מריבה בתחנת הדלק. התקשר לעמיר אורטה והוא סיפר שהייתה מריבה עם מ'. מתן והוא הגיעו למקום וראה אמבולנס ומשטרה. היו שם ילדים בני 17 שהוא מכיר בפנים אך לא בשמות, שאמרו שאמיר אלמליח הוא זה שדקר את א' ומ'. עלה לאמבולנס יחד עם מ' ונסעו לבית החולים.

6. עדויות חבריו של הנאשם:

(יא) ליאור דהן: בן 18 ממעלה אדומים, חבר של הנאשם.

במהלך עדותו בבית המשפט הוכרז כעד עוין, והודעתו במשטרה הוגשה בהתאם לסעיף 10א'.

בהודעה, שנגבתה ביום 26.12.11 (ת/14), העיד כי ביום שישי לפנות בוקר, בשעה 02:00, הלך למילק עם מיכאל כהן, טל דדון וליאל ביאזי. למקום הגיע רכב בתוכו היו ר' אותה הוא מכיר מבית הספר, וחבר שלה. במקום היו עוד הרבה ילדים שלקחו דלי עם מים וסבון של שטיפת רכבים, ושפכו על הרכב של מ' שביקש מהם שינקו את השמשה אך הילדים צחקו ולא ניקו. הוא עצמו רצה למנוע בלגן אז ניקה את השמשה עם מגב שהיה שם ובטעות שבר את הווישר.

מ' רצה שיתקן את הווישר, ר' התערבה והתחילה לצעוק: "חבר'ה תסדרו את זה אל תדליקו אותי". הנאשם שאל אותו למה ניקה והוא ענה לו שעשה זאת כי לא רצה בלגן. ר' שמעה את השיחה ואמרה לנאשם לא להתערב, והוא בתגובה אמר לה לסתום את הפה. ר' התעצבנה, התפתח ביניהם וויכוח, ור' קפצה על הנאשם ושרטה אותו בצוואר. הנאשם הלך לכיוון היציאה אבל ר' קפצה עליו שוב.

מ' בא לכיוונם ואז ר', מ' והנאשם הלכו מכות. א' הגיע לכיוונם. הוא עצמו הסתובב לרגע ואז ראה את א' תופס את האוזן ויורד לו דם, גם למ' ירד דם ור' צעקה. לא ראה סכין אצל הנאשם. לאחר מכן הנאשם הלך לכיוון כיכר יהלום. לדבריו א' ומ' נפצעו מהמכות שקיבלו מהנאשם.

בגרסה שמסר בבית המשפט טען העד שביום האירוע הלך לתחנת הדלק עם מיכאל כהן, טל דדון וליאל ביאזי. היו בסביבה הרבה ילדים שחלקם שפכו מים על איזה רכב. הם עצמם לא השתתפו בשפיכת המים ולא יודע מי שפך, אבל הסכימו לנקות את הרכב, ותוך כדי כך נשבר בטעות הווישר. אמר לבחורה בשם ר' שהווישר נשבר בטעות, היא והחבר שלה מ' התעצבנו, ר' אמרה שישלמו להם כסף על הווישר.

לדבריו שניהם באו לנאשם ותקפו אותו. הם צעקו עליו והוא אמר להם שהוא לא קשור לאירוע ובכלל היה בכביש הראשי ואמר לר' שתסתום את הפה, ר' קפצה על הנאשם, קיללה אותו ונתנה לו סטירות ושרטה בציפורניים. הייתה לנאשם שריטה וירד לו דם. ר' וחבריה אמרו לנאשם "אנחנו נשב עליך בבית סוהר" ועוד דברים כאלה.

הנאשם הגן על עצמו בכך שדחף אותם. הנאשם לא רצה לריב ולהסתבך ולכן רק הגן על עצמו. חברים של הנאשם הפרידו ביניהם, אמרו לנאשם שייקחו אותו הביתה, והם יצאו מתחנת הדלק.

לאחר 5- 7 דקות ראה שהגיעו למקום רוסים והיה מכות בינם לבין בעלי המכוניות, ואז ראה את אחד מבעלי המכוניות פצוע. בשלב הזה הנאשם כלל לא היה במקום.

לא ראה על הנאשם סכין או חפץ חד אחר.

ציין שכאשר עדותו נגבתה הוא היה בן פחות מ-18, לא שאלו אותו אם הוא רוצה עו"ד ולא אמרו לו שאחד מהוריו יכול להיות נוכח בחקירה. גם לא הקריאו לו את הודעתו אלא רק אמרו לו לחתום.

(יב) ליאל ביאזי:

ביום האירוע היה עם חברים במילק. היו במקום 15- 20 איש בשתי חבורות. כל חבורה ישבה ליד הרכבים שלה. ילדים שטפו למ' את האוטו ושברו לו מגב, לא יודע מי בדיוק. חברה של מ' התערבה ואמרה שמי ששבר ישלם.

ברגע זה הגיע הנאשם, שבא מהמדרגות מכיוון הקניון, וצחק. ר' התעצבנה עליו ונתנה לו סטירה. הנאשם זז אחורה, אמר לה "תזוזי ממני" ואז ר' קיללה ותקפו את הנאשם. לא יודע מי בדיוק כי היו שם הרבה אנשים. הפרידו את ההמולה וכל חבורה הלכה לצד אחר.

חברים של הנאשם אמרו לו "בוא הביתה, עזוב" הנאשם הלך לכיוון הבית, כשר' רצה אחריו צועקת ומקללת אותו אך הנאשם לא התייחס אליה והמשיך ללכת בכיוון הבית.

ואז, 2- 3 דקות לאחר מכן, שמע צעקות מכיוון היציאה מתחנת הדלק, וכשהלך לשם ראה את א' מדמם, ר' הייתה שם וצעקה "אמאל'ה". לא יודע איפה היה אז הנאשם. לא ראה אותו מחזיק חפץ חד. מכיר את הנאשם בפנים בלבד.

(יג) אדיר ביאזי: בן 16.5, חבר של הנאשם.

ביום האירוע עבד כשליח ולאחר מכן ישב עם חברים במגרש בשם "תומר רחל" ומשם עשו סיבוב ברגל. כשהחליטו ללכת הביתה, עברו דרך תחנת הדלק. היו שם הרבה ילדים שהם מכירים, כ- 30 בני נוער, והם ישבו איתם קצת, זה היה בלילה, לא זוכר את השעה. ראה שמתפתח ריב בין ליאור דהן לבין בחורה, ושמע שלפני שהגיעו למקום נשבר ווישר.

בשלב הזה הנאשם שאל מה קרה, ואז ראה את הבחורה מתנפלת על הנאשם, מקללת אותו "יה בן זונה בן שרמוטה" ושורטת אותו בצוואר. לנאשם ירד דם, כמה טיפות, והוא הגן על עצמו בכך ששם את ידיו על הפנים וזז אחורה. שני בחורים שהיו במקום התנפלו גם הם על הנאשם ונתנו לו בוקסים בפנים. העד זיהה באולם בית המשפט את ר' א' ומ' כאלה שהתנפלו על הנאשם. הלך להפריד בין הצדדים והיו שם עוד אנשים שעשו זאת, בערך 7- 8. לאחר מכן הנאשם שם לב שהשרשרת שלו נקרעה וביקש שיעזרו לו לחפש אותה. הם חיפשו אך לא מצאו את השרשרת. ראה את הנאשם הולך לצד והוא עצמו הלך עם ליאל ביאזי לבית של ליאל.

בהמשך התקשרו אליהם חברים ואמרו להם שהייתה דקירה בתחנת הדלק, הם חזרו למקום וראו הרבה משטרות.

לא ראה אצל הנאשם חפץ חד.

(יד) סלומון אמבר: בן 15.5, חבר של הנאשם.

ביום האירוע הסתובב עם חברים, ביניהם ליאל ביאזי. ישבו בתומר רחל ושתו, ובהמשך החליטו ללכת למילק לשתות משהו קר. כשיצא מהתומר היה קצת שתוי. כשישבו במילק ראה במקום קבוצה של ילדים, כ-20, שרבו ועשו שטויות, שיחקו עם המכוניות והשפריצו מים. אחד מהם שבר לחבר שלו את הווישר והתחילו קללות: "יה בן זונה, אני אביא את אח שלי... אזיין אותך מכות אם אתה לא משלם לי". לא ראה ממש את שבירת הווישר אבל שמע קללות. ראה בחורה אחת, רזה וגבוהה, שהתחילה להתפרע ולקלל.

הנאשם שאל אותה "למה את בוכה" ואמר שישלם לה 10 ₪ על הווישר והיא אמרה לו: "סתום את הפה שלך יה מגודל יה הומו, יה פדופיל". הנאשם לא הגיב והבחורה המשיכה לקלל אותו עד שאמר לה: "תסתמי את הפה שלך יה שרמוטה".

החבר של הבחורה בא לנאשם ואמר לו "אתה אומר לחברה שלי שרמוטה", הבחורה נתנה לנאשם סטירה, הנאשם הזיז אותה לצד ואמר לה "את בחורה תפסיקי ומה יש לך" ופתאום החבר ועוד אחד קפצו על הנאשם. גם שמע שהילדים האלה אמרו שהם יתקשרו לעוד ילדים שיבואו כדי לסגור את עניין הווישר.

התחילה קטטה כש3- 4 ילדים הרביצו לנאשם, ראה אגרופים. ראה זאת בעיניו. הוא עצמו ישב בצד ולא אמר כלום כי לא רצה להתערב. הנאשם לא עשה דבר ולא הגיב למכות.

בהמשך הפרידו ביניהם והכול נרגע. לנאשם היו שריטות ואדום. הוא אמר לנאשם "אמיר עזוב אותך תירגע" כי עוד לפני כן הנאשם אמר לו שהוא "על תנאי" ולא רוצה לעשות כלום. העד ציין ששוחח פעמים רבות עם הנאשם על כך, כשהנאשם אמר לו שהוא לא רוצה לעשות שטויות בגלל התנאי שלו.

לאחר שאנשים הפרידו בין הצדדים, כל אחד הלך לצד שלו, כאשר הנאשם נשאר איתם ואמר להם שהוא לא רוצה להסתבך ושילכו ל"פיל", מקום בו הם יושבים תמיד. הנאשם היה רגוע מאד. פתאום הנאשם שם לב שהשרשרת שלו לא עליו. אמר לנאשם שיתחיל לרדת לפיל ושהוא עצמו יחפש לו את השרשרת. אמר זאת כי ידע שלא ירביצו לו כי לא יודעים שהוא קשור לנאשם. הנאשם התחיל להתקדם, ראה אותו במעבר החצייה. הוא עצמו חיפש את השרשרת אך לא מצא אותה. נכנס למילק לקנות קולה וכשיצא כדי ללכת לפיל, ראה בחוץ את ליאל שאמר לו "יאללה עוף עוף מפה". הלך לפיל ולא ראה שם את אמיר אז הלך הביתה ובדרך ראה אמבולנסים. לאחר כשעה וחצי אדיר ביאזי ועוד חברים באו וקראו לו מהבית, הם ישבו למטה עם סיגריות עד שהגיע שוטר שאמר להם שהייתה דקירה.

היה עם הנאשם כבר מהשעה 20:30 ולא ראה עליו סכין או חפץ חד אחר. גם לא שמע מישהו מדבר על סכין. לא היה אף שלב בו הוא רץ עם אמיר לכיוון כיכר יהלום.

ציין שכאשר נחקר במשטרה היה לבד בלי ההורים, לא זוכר אם אמרו לו שהוא יכול להיוועץ בעו"ד, לא נתנו לו לקרוא את ההודעה אלא אמרו לו לחתום וללכת הביתה.

(טו) יקיר מדקר: בן 16, חבר של הנאשם.

ביום האירוע היה עם הנאשם ועוד חברים בתומר רחל ואז עלו למילק. היו שם כ-45 אנשים. בין השאר הייתה שם בחורה אחת, "מסטולה" שהתנדנדה והיה ממנה ריח של אלכוהול, שהסתובבה בין האנשים, דחפה ושאלה מי שבר להם את המגב.

הוא והנאשם נכנסו לקנות בורקס וכשרצו ללכת הבחורה אמרה לנאשם "יה בן זונה תשלם על המגב". הנאשם שאל אותה מה היא רוצה ממנו כי לא עשה כלום והוסיף שאם היא רוצה שתיקח כסף. אמר לה: "יה בת שרמוטה זה לא אני".

הבחורה שרטה את הנאשם ונתנה לו מכות, ואז עוד 3 -4 ילדים, ביניהם המתלוננים אותם הוא מכיר בפנים, קפצו על הנאשם והרביצו לו, נתנו לו אגרופים ובעטו בו.

הוא עצמו עמד קצת רחוק משם, ראה שהנאשם לא עושה כלום רק מתגונן. עמד סמוך לקטטה והסתכל, ראה כל הזמן את הנאשם ואת המכות שנותנים לו, אולי חוץ מ-10 שניות, ולא ראה את הנאשם חותך את המתלוננים או מחזיק כלי חד.

ראה שהנאשם אדום, יש עליו שריטות, היה לו נפוח בראש מאחורה והיה לו חתך באצבע ממנו ירד הרבה דם.

תפס את הנאשם ולקח אותו הביתה. בדרך הבחורה תפסה את הנאשם מהחולצה ומשכה אותו, וילדים רצו אחריהם ונתנו לנאשם בעיטות וילד אחד בא מקדימה ונתן לנאשם בוקסים.

הגיעו לבית שלו והנאשם ביקש ממנו פלסטר כי היה לו חתך עמוק באצבע. לא היה לו פלסטר ולכן הביא לנאשם קפוצ'ון איתו חבש הנאשם את אצבעו. המשיכו לבית של הנאשם וישבו שם, הנאשם אמר שכואב לו. אמא של הנאשם התעוררה ושאלה מה קרה והנאשם ענה שהרביצו לו כי חשבו שהוא שבר אוטו. גם לו עצמו היה דם על המכנס מהחתך באצבעו של הנאשם, לכן לקח מהנאשם מכנסיים והנאשם שם את מכנסיו בכביסה. גם על הנעליים שלו היו כתמים מדמו של הנאשם. אמו של הנאשם הכניסה את הבגדים למכונת הכביסה.

הוגשה הודעתו של העד במשטרה שניתנה עוד ביום האירוע (ת/16), בה העיד דברים דומים.

(טז) קרן אלמליח: אמו של הנאשם.

התעוררה לפנות בוקר מרעש ששמעה, וראתה את הנאשם בוכה. הוא סיפר לה שהיה במילק והרביצו לו, שברח הביתה דרך כיכר יהלום ורדפו אחריו. הנאשם לא סיפר לה למה הרביצו לו והיא לא שאלה, היה מוקדם בבוקר. ראתה שיש לנאשם שריטות והיה לו פתוח בראש מעל המצח עם דם. הנאשם ביקש ממנה שתכבס את הבגדים שלבש באותו הערב: מכנס ג'ינס וקפוצ'ון לבן. יחד עם הנאשם היה בבית גם חבר שלו, שישב בחדר ולא דיבר איתה רק אמר לה שהוא הרגיע את הנאשם. לקחה את כל הבגדים והכניסה למכונה. אחרי כ-20 דק' החבר הלך הביתה כשהוא לבוש במכנס טרנינג של הנאשם. בהמשך הגיעו שוטרים וערכו בבית חיפוש, לא זוכרת שהיה להם צו.

7. עדויות שוטרים לגבי התרחשויות לאחר האירוע:

(יז) רס"ל אלירן אמסלם: היה השוטר הראשון שהגיע למקום האירוע.

כשהגיע למקום זיהה שני מוקדים כשבמרכז כל אחד מהם פצוע והמולה. במקום היו 20 -30 בני נוער, כשבשלב זה הפצועים הועלו כבר על האמבולנסים. ניגש לכל אמבולנס בנפרד וניסה לתחקר את הפצועים אך נתקל בחוסר שיתוף פעלה. שאל כל אחד מהם בנפרד מה קרה ושניהם ענו שהם לא יודעים מי עשה זאת או למה. למעשה, מלבד מסירת שמם, שניהם שתקו.

העד הסביר שהבין שחוסר שיתוף הפעולה של הפצועים נבע מפחד או מכך שלא היה להם כוח לענות ורק רצו להתפנות לבית החולים, או מלחץ חברתי: שהחבר'ה לא יגידו ש"הוא ישר פתח עליו". הדגיש שהפצועים לא אמרו שהם לא רוצים לשתף פעולה אלא פשוט אמרו שאינם יודעים. ליד כל פצוע היה בחור שליווה אותו. בחור בשם קובי הררי, שהיה לו דם על הידיים, ליווה את מ', ובחור בשם שלומי בכר, שנראה היה מפוחד מאד, היה עם עם א' ומסר לו שם של חשוד שברח מהמקום- את שמו של הנאשם. בהמשך ניסה לתחקר עדים בשטח ושמו של הנאשם עלה כחשוד פוטנציאלי ונמסר כיוון הבריחה שלו. כן עלה ממספר נוכחים במקום שמה של ר' כזו שבעקבותיה החל הסכסוך שסופו בדקירה.

בהמשך פנה לבית הנאשם, שם פגש בהוריו שאמרו שהנאשם הגיע הביתה לפני כחצי שעה עם חבר בשם יקיר. האם ציינה שהנאשם ויקיר נראו נסערים ושהנאשם סיפר לה שהרביצו לו והוא הגן על עצמו, שניהם החליפו בגדים ויקיר עזב. נכנס לחדרו של הנאשם שאמר לו: "ידעתי שתבואו אליי". על צווארו של הנאשם הייתה שריטה שנראתה טרייה. למעט זאת לא הבחין בסימנים חריגים. בהסכמת האם תפסו את הבגדים שהיו כבר בתוך מכונת הכביסה וכן נעליים שלא ראה עליהם כתמי דם. ניסו לאתר את כלי התקיפה אך לא הצליחו.

הוגש דו"ח הפעולה של העד, נ/5.

(יח) איציק אסולין: הגיע לביתו של הנאשם, יחד עם רס"ל אמסלם, לאחר שקיבל דיווח על שמו כחשוד. כשהגיעו לבית ראו מישהו יוצא מהבניין אך לא ייחסו לו חשיבות. בהמשך התברר כי זהו יקיר מדקר. ישב עם אמו של הנאשם ועם אביו החורג, אותם הוא מכיר, כשאמסלם נכנס לחדרו של הנאשם. ההורים היו לחוצים ועישנו המון סיגריות. האם העידה שהנאשם חזר כחצי שעה קודם לכן כשהוא חבול, העיר אותה מהשינה ואמר לה שהייתה קטטה, תקפו אותו והוא רוצה לכבס את הבגדים. הכניסה את הבגדים למכונה. בהמשך ערכו חיפוש בבית ולקחו את הבגדים ממכונת הכביסה, מגבות שהיו על הרצפה מגואלות בדם, וסכין יפנית שבורה מלופפת באיזולירבנד שמצאו במגירה בחדרו של הנאשם. לא שוחח עם הנאשם אלא רק עם ההורים, אבל זוכר שהנאשם נראה היה כמו מי שהתעמת עם מישהו, חושב שהייתה עליו חבלה אך לא זוכר.

משם הלכו לבית של יקיר, ראו בחדר שלו אור ומישהו מציץ בחלון. אחות של יקיר פתחה את הדלת ויקיר יצא מהחדר עטוף בשמיכה כאילו רק הרגע התעורר. אמר להם שקם ולא יודע למה באו. לבש מכנסיים גדולות עליו. ראו במקום נעלי ספורט עליהן יש דם, ולקחו אותן.

(י"ט) כן העיד מטעם הנאשם חברו מתן לוי. עד זה העיד כעד מטעם ההגנה.

על פי עדותו, הוא מתגורר במעלה אדומים, מכיר את הנאשם מזה 3 שנים, הם חברים טובים. ביום האירוע הגיע לתחנת הדלק עם הנאשם וחברים נוספים: ליאל ביאזי, טל דדון ועוד שלא זוכר. תחנת הדלק הייתה מלאה באנשים, עשרים ומשהו אנשים.

עמד בצד ודיבר בטלפון, לא זוכר עם מי, ושמע כאפה. הסתובב וראה בחורה ושניים נוספים תוקפים את הנאשם. ראה את הבחורה נותנת לנאשם כאפות ובלגן. העד הצביע על שני המתלוננים כעל הבחורים שראו תוקפים את הנאשם וציין שמכיר את הבחורה ממעלה אדומים ויודע ששמה ר'. את המתלוננים לא מכיר. זה היה ליד מכונת הסיגריות. אז הגיעו המון אנשים, לא יודע בדיוק מי, והפרידו ביניהם.

מיד לאחר מכן הוא הלך הביתה כי לא רצה להסתבך. בזמן התקיפה כל החברים שהיו איתם עמדו באזור של הנאשם.

לא יודע מה עשה הנאשם לאחר מכן כי הוא הלך הביתה. לא הלך להעיד במשטרה אבל אחרי שאמא של הנאשם אמרה לו שיש משפט הסכים לבוא להעיד. לא דיבר עם אנשים נוספים על האירוע.

8. כן העידו שוטרים שונים שהיו מעורבים בחקירת האירוע:

רס"ר משה משיח- היה בצוות שהגיע ביום האירוע לבתיהם של הנאשם ושל יקיר ואסף את הראיות;

רס"מ מיכאל בטישצב- ערך דו"ח צפייה ממצלמות אבטחה שהיו במקום: בסרט שהוצא מהמצלמה שנמצאת בחנות האופטיקה לא רואים דבר, ובסרט שהוצא מהמצלמה שנמצאת בתחנת הדלק (ת/9) רואים דמויות מסתובבות ומכוניות אך לא רואים שום דבר פלילי;

רס"מ ניסים לוי – ערך את מסדר הזיהוי בתמונות שנערך לא', מ', ר' וכן לעד הראייה ליאוניד בלייבס. העיד כי מסדר הזיהוי נערך בהשתתפות הסניגור ובאישורו. כן ערך את לוח הצילומים של הראיות שנתפסו;

רס"מ בני ברוכי – גבה את הודעותיו של הנאשם וביצע פעולות חקירה נוספות. העיד כי חקירותיו של הנאשם נערכו לפי החוק. במהלך עדותו הוצג לו סרט האבטחה (ת/9) והעד זיהה את הנאשם מסתובב בתחנת הדלק כשבשלב מסוים הנאשם יוצא מטווח המצלמות ורואים נערים רצים לאותו כיוון, אך לא נראית כל עבירה;

רס"מ נתי כהן – גבה חלק מההודעות לרבות את זו של ליאור דהן. העיד כי החקירה נערכה בהתאם לחוק ובסיומה ליאור קרא את הודעתו וחתם עליה, כפי שהוא נוהג לעשות תמיד;

9. מירב עמיאל – עובדת המז"פ. קיבלה לידיה לבדיקה 2 זוגות נעליים, חולצה ולהב סכין. על גבי הסכין הייתה תערובת פרופילים כשלא ניתן לשלול שאחת מהן היא של יקיר מדקר אך לא נמצא פרופיל של הנאשם או של א' או מ'.

בנוגע לחולצה- בכתמי הדם שהיו עליה נמצא DNA תואם לזה של הנאשם.

ולגבי הנעליים- היו עליהן כתמי דם. על גבי הנעליים של יקיר היו כתמי דם שתואמים ל-DNA של הנאשם, ועל גבי אחת הנעליים של הנאשם נמצא DNA תואם לזה של א'. הוגשה חוות הדעת שלה- ת/13.

10. כמו כן הוגשו ראיות שונות:

תמונות של א' ומ' בבית החולים, וכן צילום הסכין שנתפסה בבית הנאשם- ת/1; תמונות של מקום האירוע – ת/26; מזכר של רס"מ נחמיאס אשר גבה את הודעות המתלוננים בבית החולים – ת/2; מסמכים רפואיים של א' ומ' – ת/4-ת/7; מסמכים המתייחסים למוצגים שנתפסו והועברו לבדיקה – ת/3, ת/8, ת/10, ת/17-ת/18, ת/24-ת/25; דו"חות מסדרי הזיהוי – ת/20-ת/23.

11. גירסת הנאשם:

(א) הודעת הנאשם מיום האירוע (ת/11): היה בלילה במילק, קנה וודקה ושתה 2 כוסיות אך היה מאופס לחלוטין. עלה לבית שלו, לא זוכר את השעה ואז באו בלשים ועצרו אותו. לא זוכר מי היה בבית כשנכנס ולא זוכר את השעה. השריטה על פניו היא כי נפל מאופניים לפני 3 ימים. לא ביצע את המיוחס לו. מעבר לכך סירב הנאשם לענות על שאלות נוספות.

(ב) הודעת הנאשם מיום 25.12.11 (ת/12): ביום חמישי בערב עלה למילק וקנה בקבוק וודקה, משם ירד לתומר רחל ושתה 2 כוסיות, לא זוכר עם מי ישב שם, משם עלה הביתה ואז הגיעו השוטרים. סירב לענות על שאלות נוספות.

(ג) עדות הנאשם בבית המשפט:

ביום האירוע הגיע למילק בלילה, לא זוכר את השעה, קנה שתייה חריפה והמשיך לתומר רחל. שתה שם 2 כוסיות ועלה הביתה. הוא הגיע למילק אחרי ששברו את הווישר של מ'. היו שם הרבה אנשים.

בחורה אחת נתנה לו סטירה ושרטה אותו, ו-2 חברים שלה התנפלו עליו באגרופים ושריטות. הוא רק הגן על עצמו על ידי כך ששם ידיים על הראש.

לא אמר זאת במשטרה כי התבייש לומר שבחורה תקפה אותו. היא עשתה זאת כי הוא "זרק לה מילה". הבחורה קיללה אותו וקראה לו "בן שרמוטה בן זונה" והוא קילל אותה בחזרה ואמר: "תסתמי יה שרמוטה", לכן היא קפצה עליו.

היה המום מהמכות והאגרופים שקיבל וראה זרמים. אך לא חתך את א' ומ'. לא זוכר מי היה איתו באותו ערב חוץ מיקיר. לא היה לו סכין או חפץ חד אחר. לא יודע אם למ' וא' היה מכשיר חד, לא יודע ממה נחתך אך היה לו חתך עמוק באצבע שדימם על בגדיו.

לא זוכר שבא הביתה עם יקיר, לא זוכר באיזו שעה נעצר. כשנכנס הביתה בכה בגלל המכות ואמר לאמא שלו שהרביצו לו. ביקש מאמו שתכבס את בגדיו כי רצה שהם יתנקו מהדם.

כשנחקר במשטרה היה בבלבול ובלחץ ולכן לא ענה לחוקר. הבלבול נבע גם כתוצאה מהמכות שקיבל, אך לא אמר זאת לחוקר כי היה במבוכה שבחורה תקפה אותו, "בגלל הכבוד". לכן גם אמר במשטרה שהשריטות עליו הם ממכה שקיבל כשנפל מאופניים, אך זה כלל לא נכון. כשהשוטרים הגיעו לביתו הוא לא היה מופתע כי השוטרים מתנכלים לו.

לא מכיר את א' ומ', מעולם לא ראה אותם.

דיון

12. מקריאת העדויות הרבות עולה תמונה של בילוי תמים של סוף שבוע, בו בני נוער מתגודדים במתחם תחנת דלק ליד חנות המוכרת, בין השאר, אוכל מהיר ושתייה חריפה, צוחקים ומשתובבים. במתחם עצמו היו באותה עת שתי חבורות: זו של המתלוננים וזו של הנאשם, וזאת בנוסף לבני נוער רבים אחרים. האירוע החל במשובת נעורים, כאשר מספר נערים שפכו מים על רכבו של מ', וכאשר ניקו את הרכב נשבר בטעות הווישר. מכאן החלו העניינים להסתבך, וסופם בתקיפתה של ר' ודקירתם של שני המתלוננים.

עדויות עדי הראיה מתחלקות לשתי קבוצות. האחת ברובה המתלוננים וחבריהם והשנייה הנאשם וחבריו.

יש לציין כבר בשלב זה כי עדויות ר', א' ומ' היו עדויות אמינות ביותר. הרושם שהותירו בשעה שמסרו את עדותם היה כי העדים מספרים דברים כהווייתם, אינם מסתירים דבר ואינם מוסיפים אלא מספרים כפי שהדברים חרוטים בזיכרונם. א' ומ' העידו מתוך כאב על מצבם אך לא הגזימו בתיאור האירועים, כך גם ר', אשר הייתה עדה לכל האירוע ומעורבת בו באופן ישיר. לעומת זאת, כפי שיפורט להלן, עדויות הנאשם וחבריו, שחלקם היו עדים מטעם המאשימה, לא היו אמינות, זאת בלשון המעטה.

13. על פי הראיות, האירוע נחלק לשני חלקים: החלק הראשון בו נשבר הווישר ברכב של מ' – אירוע אשר התנהל, כפי שעולה מהעדויות כולן, סמוך ל"מילק" שבתוך תחנת הדלק; אירוע זה מוביל לחלק השני, בו נדקרו א' ומ', אשר התנהל, כפי שעולה מהעדויות, מול חנות האופטיקה, בחלקה האחורי של תחנת הדלק.

מה אירע בדיוק בכל חלק, ומה אירע בין שני החלקים- על שאלות אלו נסבה המחלוקת בין הצדדים.

החלק הראשון: שבירת הווישר

14. חלק זה, על פי העדויות השונות, החל כאשר א', מ', ר' ו-ד' הגיעו למתחם ברכבו של מ'. בשלב הזה הנאשם עדיין לא היה במקום.

מ' וא' נכנסו לחנות כדי לקנות בורקס כאשר מיד לאחר מכן א' יצא החוצה כדי להטיל את מימיו, ר' עמדה מחוץ לרכב, וד' הסתובבה במתחם עד שנכנסה לרכבו של עמיר אורטה כדי לשוחח עם חברתו עדי ונשארה שם עד לסופו של האירוע.

בשלב מסוים קבוצת נערים שפכה מים על רכבו של מ'. כאשר מ' ור' ראו זאת, הם ביקשו מהנערים לנקות את השמשה, ליאור דהן (להלן: "ליאור") אכן ניקה, ותוך כדי כך נשבר בטעות הווישר של הרכב.

בשלב זה ר' הסתובבה בין הנוכחים ואמרה שמי ששבר את הווישר שיבוא וישלם.

בהקשר זה יצוין שהנאשם וחבריו העידו שר' הסתובבה בין הנוכחים כשהיא צועקת ומקללת, כגון: "חבר'ה תסדרו את זה אל תדליקו אותי" (ליאור ב-ת/14), "אני אקרא לאחיך יטפל בזה" (סלומון בעמ' 277), כאשר העד יקיר אף טען שבאותה עת ר' הייתה "מסטולה" (עמ' 299), הסתובבה בין האנשים, נפלה על הרצפה, דחפה אנשים וצעקה "מי זה אני יהרוג אותו איפה הבן זונה" וכל זאת כשנודף ממנה ריח של אלכוהול (עמ' 308).

תיאור זה אינו מקובל עלי. עדותם של עדים אלה לא היתה אמינה ואני מעדיפה את העדויות האחרות לפיהן ר' הייתה צלולה לחלוטין ופעלה כפי שנדרש היה ממנה במצב בו הייתה.

15. בשלב זה הגיע הנאשם למקום.

הנאשם הסתובב קודם לכן עם חברים במקום אחר, והם הגיעו במקרה למקום האירוע מיד לאחר שבירת הווישר ועברו בסמוך למקום בו עמדה ר'.

בין הנאשם לבין ר' התפתח וויכוח. לגבי אופיו של הוויכוח ישנו ריבוי גרסאות:

ליאור טען שהוויכוח החל בכך שהנאשם שאל אותו למה הוא ניקה את השמשה אם לא הוא שפך את המים, ר' אמרה לו לא להתערב, הנאשם ענה לה והם החלו לקלל האחד את השנייה (ת/14 וכן עמ' 193);

ליאל העיד שהנאשם צחק על ר' שחיפשה מי שבר את הווישר, היא כעסה עליו ואמרה לו "בן זונה מה אתה צוחק" וכך החל הוויכוח (עמ' 234);

סלומון העיד שהנאשם שאל את ר' למה היא בוכה בגלל ווישר והציע לשלם לה 10 ₪ עבור התיקון, ר' כעסה וקיללה אותו (עמ' 277, 289); יקיר העיד דברים דומים לאלה שמסר סלומון (בעמ' 299).

גם לגבי המשכו של האירוע ישנן גירסאות שונות:

ליאור (ת/14) העיד שר' קיללה את הנאשם, קפצה עליו ושרטה אותו בצוואר ואז מ' רץ לכיוונם ובין השלושה החלו מכות. בעדותו בבית המשפט, אז הוכרז ליאור כעד עוין, כאמור לעיל, העיד ליאור כי לאחר שר' תקפה את הנאשם, סטרה לו ושרטה אותו בציפורניה, הגיעו למקום "בעלי המכוניות", קיללו את הנאשם וצעקו עליו "אנחנו נשב עליך בבית סוהר", קפצו על הנאשם ודחפו אותו. על הנאשם היו 3- 4 אנשים. הנאשם התגונן בכך שדחף אותם ואמר שלא רוצה לריב, ואז חבריו של הנאשם לקחו אותו והרחיקו אותו מהמקום (עמ' 203-204).

ליאל העיד שר' נתנה לנאשם סטירה כי הוא צחק, הנאשם הלך אחורה ואמר לה לעזוב אותו אך ר' המשיכה לקלל, עד שהפרידו ביניהם. לא ראה אם עוד מישהו התנפל על הנאשם למעט ר' (עמ' 234).

אדיר העיד כי ר' התנפלה על הנאשם ושרטה אותו בצוואר, ירד לו דם. שני המתלוננים קפצו גם הם על הנאשם והרביצו לו בפנים, והנאשם הגן על עצמו בכך שזז אחורה ושם את ידיו על הפנים. הוא עצמו הפריד ביניהם (עמ' 247).

סלומון העיד כי ר' קיללה את הנאשם והוא קילל אותה בחזרה, ר' נתנה לנאשם סטירה והוא לא הגיב אלא רק הזיז אותה לצד ואמר לה "את בחורה תפסיקי", ופתאום שני חברים של ר' קפצו על הנאשם והתחילה קטטה בה כ-10 ילדים הרביצו לנאשם. חברים של הנאשם הוציאו אותו מהמקום ולקחו אותו לצד (עמ' 277, 291).

יקיר - ר' קיללה את הנאשם, שרטה אותו ונתנה לו מכות ואז עוד 3 -4 ילדים קפצו על הנאשם והרביצו לו, ביניהם א' ומ'. מסביבם עמדו כ-40 אנשים. הנאשם רק עמד והתגונן. חברים של הנאשם הפרידו ביניהם. אחר כך הוא תפס את הנאשם ולקח אותו הביתה, כשבדרך ר' ניסתה לתפוס את הנאשם מהחולצה ולמשוך אותו, וילדים רצו אחרי הנאשם ונתנו לו בעיטות כשאחד הילדים אף הלך לפניהם ונתן לנאשם בוקסים (עמ' 291, 309, 312 וכן ת/16).

מתן - לא ראה איך האירוע התחיל כי עמד בצד ושוחח בטלפון, אך לפתע שמע "כאפה" וכשהסתובב ראה את ר', א' ומ' תוקפים את הנאשם כאשר ר' נתנה לו כאפות. הגיעו למקום אנשים שהפרידו ביניהם (עמ' 360- 361).

הנאשם עצמו - ר' קיללה אותו והוא קילל אותה בחזרה, ואז ר' קפצה עליו ושרטה אותו ושני החברים שלה קפצו עליו גם הם ונתנו לו אגרופים ובעיטות. הגן על עצמו כאשר שם את ידיו על הראש (עמ' 331, 336)

16. לעומת כל הגרסאות הללו, העידה ר' שתוך כדי כך שהיא משוחחת עם ליאור ודורשת ממנו לשלם עבור תיקון הווישר, הגיע הנאשם ודחף את מ' (עמ' 14).

כך העיד גם מ' עצמו (עמ' 50).

על פי גירסת השניים, מ' הגיב לדחיפות שדחף אותו הנאשם, דחף אותו בחזרה, ובין השניים התפתחו דחיפות הדדיות עד שחברים של הצדדים הפרידו ביניהם (ר' בעמ' 14, מ' בעמ' 50). יצוין כי א' העיד שכלל לא היה נוכח בשלב זה שכן חיפש מקום להטיל את מימיו (עמ' 112).

17. בנקודה זו אני מעדיפה את גרסתם של ר' ומ' על פני זו של הנאשם וחבריו.

לא נתתי אמון רב בגרסאותיהם של הנאשם ושל חבריו, כפי שפורט בסעיף 12 לעיל. ר' מסרה גרסה רהוטה, עקבית וקוהרנטית, ועדותה בבית המשפט השאירה עליי רושם אמין ביותר. כך גם מ', אשר מסר גרסה דומה ועקבית לזו של ר'. לעומת זאת, עדותם של הנאשם וחבריו לא נשמעה אמינה.

זאת ועוד, גירסאות הנאשם וחבריו מלאות סתירות ואינן תואמות האחת את האחרת.

בנוסף, א' העיד כי בשלב זה כלל לא היה במקום, שכן הלך לשירותים ומאחר והם היו תפוסים הוא יצא לשיחים כדי להטיל את מימיו, וזאת בניגוד לגרסאותיהם של הנאשם וחלק מחבריו אשר טענו שא' התנפל אף הוא על הנאשם. אני נותנת אמון גם בעדותו של א', ומעדיפה גם אותה על פני עדויות הנאשם וחבריו.

18. גם לגבי סיום חלק זה של האירוע ישנן גירסאות שונות:

ר' העידה שבשלב זה, לאחר שנגמרו הדחיפות ההדדיות בין מ' לבין הנאשם, מ' הלך, היא לא יודעת לאן, ומאחר שלא ראתה אף אחד, גם לא את א' ואת ד' – החליטה ללכת למקום אליו ראתה שהלך הנאשם, לכיוון חנות האופטיקה (עמ'14).

מ' העיד כי לאחר שנגמרו הדחיפות ההדדיות, הוא הלך לצד, שם היה חבר בשם טל דדון, שהרגיע אותו, עד ששמעו צעקות (עמ' 50).

טל דדון העיד דברים דומים, כשמסר שעמד עם מ' ליד המכולה עד השלב בו שמעו צעקות (נ/6 וכן 252).

הנאשם וחבריו מסרו גרסה אחרת, לפיה הנאשם עזב את המתחם. אך גם בין החברים בינם לבין עצמם נפלו סתירות, כאשר חלק מהחברים העידו שהנאשם הלך לביתו (ליאור בעמ' 211; ליאל בעמ' 233, 235; יקיר שאף הוסיף שהוא עצמו חיבק את הנאשם והוליך אותו לביתו בעמ' 311, ת/16, הנאשם בעמ' 334), וזאת בעוד החבר סלומון העיד שהנאשם הלך למקום שנקרא "הפיל" (סלומון בעמ' 248).

גם במקרה זה אני נותנת אמון מלא בעדויותיהם של ר' ומ', ודוחה את גרסאות הנאשם וחבריו.

אני קובעת כי בניגוד לגירסת הנאשם וחבריו, לפיה בכך הסתיימו מבחינתו של הנאשם אירועי אותו לילה, שכן לגירסתם הנאשם עזב את מתחם תחנת הדלק, הנאשם לא עזב את המקום, וכפי שיפורט להלן, הנאשם היה מעורב בחלקו האחר של האירוע, שבו נדקרו המתלוננים.

החלק השני - הדקירות

19. בסיום חלקו הראשון של האירוע, הנאשם ומ' נלקחו לצד, כל אחד על ידי חבריו, מ' עמד ליד המכולה עם טל, והנאשם וחלק מחבריו הלכו לצד השני של המתחם אל מול חנות האופטיקה.

יצוין שבשלב זה, כך העידו החברים סלומון ואדיר, גילה הנאשם שהשרשרת שענד אבדה לו, וביקש שיעזרו לו לחפשה. סלומון העיד שהוא עצמו ביצע את החיפוש במקום אך לא מצא את השרשרת (עמ' 278). ואכן, במסגרת המוצגים שנתפסו בזירה על ידי המשטרה, נתפסה גם שרשרת בצבע כסף עם תליון מגן דוד, שנמצאה על הכביש בכניסה לתחנת הדלק בסמוך למכונת הסיגריות (ראה ת/24).

20. בכל הנוגע לחלק זה של האירוע, שסופו בדקירתם של מ' וא', מסרו הנאשם וחבריו גרסאות שונות ומשונות:

ליאור מסר שתי גרסאות: בהודעה שנתן במשטרה מספר ימים לאחר האירוע (ת/14) מסר שלאחר המכות שהיו בין ר' ומ' לבין הנאשם: "ואז אני הסתובבתי שנייה ואז ראיתי את אבוחצרה תופס את האוזן והיה לו דם וירד דם גם למ' ור' צעקה", אך בבית המשפט שינה את גרסתו וטען שבסיום האירוע הנאשם הלך הביתה ו5- 7 דקות לאחר מכן הגיעו למקום רוסים, והוא ראה אותם "מטפלים" באחד מבעלי המכוניות, וראה את א' פצוע (עמ' 193, 198).

ליאל העיד שלאחר שהפרידו בין הניצים, ראה את הנאשם עומד ליד מכונת הסיגריות ובהמשך הנאשם הלך לכיוון הבית שלו יחד עם חברים ביניהם סלומון, ראה שהם הולכים מחוץ לתחנת הדלק, ו2- 3 דקות לאחר מכן שמע צעקות וראה את א' מדמם (עמ' 233, 236).

אדיר העיד שלאחר שהפרידו בין הנאשם לבין ר' וחבריה הוא ראה שיורד לנאשם דם מהצוואר, כמה טיפות (עמ' 249).

סלומון העיד שאחרי שהנאשם נלקח לצד היו לו שריטות ואדום, ולאחר שהנאשם הלך לפיל הוא עצמו חיפש את השרשרת של הנאשם ולא מצא אותה, ולכן הוא נכנס למילק לקנות קולה וכשיצא ראה את ליאל שאמר לו ללכת משם, ובדרך ראה אמבולנסים (עמ' 279).

יקיר העיד במשטרה ביום האירוע (ת/16) ומסר שבמהלך המכות שהיו בין הנאשם לבין ר' ומ', ראה אחד מהם עם דם באוזן, ובסיום האירוע הלך עם הנאשם לביתו. בבית המשפט טען שלאחר שר' וחבריה הכו את הנאשם ראה שהנאשם פצוע כולו: היו לו שריטות על הפנים, נפוח בראש וירד לו דם מחתך בראש וגם מחתך ביד. מיד לאחר מכן שניהם הלכו יחד לכיוון ביתו (עמ' 309- 311).

הנאשם עצמו הכחיש כל קשר לאירוע וטען שחזר הביתה מיד לאחר המכות שנתנו לו ר' וחבריה (עמ' 331, 335).

21. לעומת זאת, גרסאותיהם של ר' מ' וא' היו דומות, אמינות והגיוניות:

ר' העידה שלאחר שהדחיפות ההדדיות בין הנאשם למ' הסתיימו, היא גילתה שהיא לבד. מ' הלך, היא לא ידעה לאן, וא' היה בשירותים. לכן החליטה לרוץ למקום אליו רצו הנאשם וחבריו, לכיוון האופטיקה בצד האחורי של המילק, שם שמעה את הנאשם צועק: "אני אזיין אותם".

כשהגיעה לשם, הנאשם רץ לכיוונה ובעט לה בבטן. היא נפלה על הרצפה וכשהתיישבה ראתה את א' מגיע.

הנאשם נתן לא' שלוש מכות עם היד באזור הצוואר. היא התרוממה וראתה שמשפריץ לא' דם מהצוואר. היא ניגשה לא' והנאשם שוב הגיע אליה ובעט בבטנה ושוב נפלה על הרצפה אך הפעם התרוממה לאחר שניות וראתה את מ' מגיע ואת הנאשם מכה גם אותו בצוואר. בשלב זה תפסה לנאשם את העיניים והמצח ושרטה אותו לאורך פניו (עמ' 15- 17).

א' העיד שכאשר עמד בין השיחים והטיל את מימיו, ראה את הנאשם בועט בר' באזור הבטן והיא נופלת על הרצפה. ר' ניסתה לקום והנאשם המשיך להכות אותה באמצעות ידיו ורגליו. הוא רץ לכיוון ר' כדי להזיז אותה, וכשהגיע אליה היא התרוממה כבר בחצי גוף, ניסה למשוך אותה והרגיש כמו 3 מכות בפנים (עמ' 113- 116 וכן נ/4).

מ' העיד שכמה דקות לאחר שנעמד עם טל דדון ליד הקונטיינר, שמע צעקות וצרחות מהכיוון האחורי של תחנת הדלק. הוא רץ לשם וראה את הנאשם בועט בר', ואת א' יוצא מתוך ההמולה כשהוא תופס את פניו וכולו מלא בדם. הלך לכיוון הנאשם כדי להדוף אותו מעל ר' והנאשם נתן לו מכה עם היד באזור הצוואר, ורק לאחר מכן הבין שנדקר (עמ' 50- 51).

גרסאות אלה של ר', א' ומ' דומות ומשתלבות האחת בשנייה:

ר', שמצאה את עצמה לבד, רצה אחרי הנאשם וחבריו כי לא הבינה היכן מ' ורצתה, כדבריה, לראות "מה קורה" (עמ' 16). באזור שמאחורי תחנת הדלק עמד הנאשם שרץ לכיוונה ובעט בה בעיטה שהפילה אותה לרצפה. א', שבמקרה עמד באזור בין השיחים, ראה את הבעיטה ורץ לעבר ר' כדי לעזור לה, והנאשם דקר אותו 3 פעמים בצווארו. ר' קמה כדי לעזור לא' והנאשם שוב בעט בה והפילה לרצפה. בינתיים שמע מ', שעמד באזור, את צעקותיה של ר' ורץ לכיוונה. כאשר ר' התרוממה שוב מהרצפה בדיוק הגיע מ' למקום, והנאשם דקר גם אותו בצווארו. אז תפסה ר' את פניו של הנאשם ושרטה אותו "כדי שלא יראה מה הוא עושה" (עמ' 17).

מיד לאחר מכן נמלט הנאשם ור' רדפה אחריו לכיוון כיכר יהלום עד לאזור "החצר". בינתיים טופלו א' ומ' על ידי מכרים שעברו במקום.

22. לעדותם של המתלוננים תמיכה בעדותו של עד הראייה בלייבס מסיירת ההורים, שעל פי גירסתו הוא שמע המולה מול חנות האופטיקה, שמע קללות ואת הנאשם צועק: "אני אהרוג אותך" וראה אותו דוחף בחורה. ומיד לאחר מכן ראה בחור עם חתך על הפנים (עמ' 221- 224). העד זיהה את הנאשם כמי שהיה מעורב בחלק זה של האירוע, בניגוד לגירסת הנאשם וחבריו. מדובר בעד אובייקטיבי, שאינו קשור לאירוע ואינו קשור לאיש מהמעורבים בו.

23. יצויין כי איש מהמתלוננים לא הכיר את הנאשם לפני האירוע והם לא ראו אותו לפני כן. שמו של הנאשם עלה בעדויות המתלוננים, לאחר ששמעו מאחרים שהיו במקום את שמו של הנאשם כמי שדקר את א' ומ'.

כך ר', שהעידה שבזמן שחבשו את א' ומ', שמעה ילדים שאומרים כי שם הדוקר הוא אמיר אלמליח (עמ' 18 וכן נ/1); כך מ' שהעיד שמיד לאחר שנדקר התחילו שמועות ובהן שמו של הדוקר (עמ' 51 וכן נ/2);, וכך ד' שהעידה שכבר כשעמדה ליד האמבולנסים בהם טופלו א' ומ', שמעה בהמולה שהייתה במקום אנשים שואלים מי דקר, ואחרים צעקו "אמיר אמיר" (עמ' 96).

שמו של הנאשם כמי שדקר עלה, מיד לאחר האירוע, גם בעדותם של עדים נוספים:

העד שלמה בכר העיד במשטרה (ת/15) שהגיע למקום האירוע מיד לאחר ששמע על המקרה, ומיד כשהגיע למקום שמע ילדים שאמרו שמי שדקר הוא "אלמליח".

גם העד מתן דדון העיד כי כבר ביום האירוע שמע מא' שמי שדקר אותו הוא אמיר אלמליח, וכך גם היה הלך הרוח בין החברים (עמ' 241).

נוסף על כך, השוטר אמסלם העיד כי כאשר הגיע לזירת האירוע, שוחח עם קובי הררי שמסר לו את שמו של הנאשם כמי שדקר, ובעקבות מידע זה הגיעו לביתו של הנאשם (עמ' 157).

24. בנוסף לכך ששמו של הנאשם עלה בעדויות המתלוננים משמועות ששמעו, שהרי הם לא הכירו את הנאשם, מספר ימים לאחר האירוע זומנו א' מ' ור' למסדר זיהוי בתמונות, וכך גם עד הראייה בלייבס.

כל העדים זיהו מיידית את הנאשם כמי שהיה הדוקר (רס"מ לוי בעמ' 135-136, וכן ת/19-ת/23).

כאמור, העדים אינם מכירים את הנאשם קודם לכן, לא באופן אישי ואף לא במראה, ולמרות זאת כולם זיהו את הנאשם כמי שהיה הדוקר, באופן אשר תאם את השמועות שהיו ערב האירוע.

25. התנהגותם של הנאשם ושל הקרובים לו מיד לאחר האירוע, מחזקת אף היא את גירסת המתלוננים באשר למעורבותו של הנאשם בדקירה:

ראשית, גרסאותיו של הנאשם.

הגרסה הראשונית שמסר היא לשוטר אמסלם, שהיה הראשון שנכנס לחדרו לאחר האירוע, לפיה: "ידעתי שתבואו אליי" (ראה עדות אמסלם בעמ' 159). הנאשם לא הכחיש שאמר זאת אך טען שהדברים נבעו מכך שהשוטרים, לדבריו, מתנכלים לו (עמ' 344).

בשתי הפעמים הבאות בהן יכול היה הנאשם למסור את גרסתו, בשתי החקירות שנערכו לו במשטרה (ת/11, ת/12), העדיף הנאשם לשמור על זכות השתיקה, למעט הכחשה גורפת וטענה שהשריטה על פניו היא ממכה שקיבל כאשר רכב על אופניו.

בתשובתו של הנאשם לאישום הוא הכחיש את המיוחס לו, לרבות התקיפות ההדדיות, ורק אישר שר' שרטה אותו.

בגרסה שמסר בבית המשפט כבר שינה הנאשם את גרסתו. מסר שר' היא זו שתקפה אותו, וחבריה הצטרפו אליה והכו אותו בזמן שעמד והגן על עצמו. הנאשם טען שלא אמר זאת קודם שכן התבייש שבחורה תוקפת אותו. עוד הוסיף ששיקר במשטרה כאשר טען שנפל מאופניו ואמר זאת כי רצה לתת תירוץ לשריטות על פניו, ואף הוסיף: "זה לא הגיוני שבן אדם בגילי ייסע על אופנים, אני התביישתי להגיד שתקפו אותי וזהו, אני בגלל זה המצאתי איזה תירוץ וזהו" (עמ' 342).

גירסת הנאשם בבית המשפט היא גירסה כבושה, גירסה שיקרית, עדותו של הנאשם היתה בלתי אמינה ואין לקבלה.

שנית, עדותה של אימו.

לדבריה, היא התעוררה לפנות בוקר מרעש וראתה את הנאשם בוכה, הוא אמר שהרביצו לו וביקש שתכבס את בגדיו. ראתה על פניו שריטות ופצע בראש עם דם (עמ' 317, 319). הוסיפה שלא שאלה אותו מה בדיוק קרה כי היה מוקדם בבוקר (318).

סביר להניח שאם אשר מתעוררת לפנות בוקר מבכי של בנה, רואה על פניו סימני אלימות ורואה את בגדיו מגואלים בדם, תחקור ותבדוק לעומק מה בדיוק אירע, וודאי וודאי אם בנה אומר לה שקיבל מכות ורדפו אחריו. גרסתה כי בשל השעה המקודמת לא שאלה אותו לפרטי האירוע, אך בכל זאת הצליחה לשים את בגדיו במכונת הכביסה ולאחר מכן לשבת עם בן זוגה בסלון ולעשן (כפי שהעיד השוטר אסולין) - תמוהה ואינה הגיונית.

שלישית, הבגדים שהוכנסו מיד למכונת הכביסה.

הנאשם העיד שהדם שהיה על בגדיו הגיע מהחתך שהיה לו באצבע בסיום האירוע, אך לא הצליח להסביר מניין נחתך (עמ' 341). הנאשם אף לא הצליח להסביר מדוע ביקש מאימו שתכבס את בגדיו בבהילות, לפנות בוקר, אם לא עשה דבר. ציין כי רק רצה שהכול יתנקה מהדם (עמ' 343).

מדובר במעשים אשר נועדו למחות כל סימן למעורבותו של הנאשם באירוע. מטבע הדברים, אילו היה הנאשם קרבן אלימות ולא התוקף, לא היה ממהר להשמיד ראיות שהיה בהן להפלילו.

רביעית, מעשיו של יקיר.

יקיר העיד שהלך עם הנאשם לביתו, ומאחר שמכנסיו הוכתמו בדמו של הנאשם מהחתך שהיה בידו, והשאיר את המכנסיים אצל הנאשם. לו אכן היה מדובר באירוע תמים, סביר להניח היה שיקיר היה חוזר לביתו ונותן לאימו לכבס את מכנסיו.

בנוסף, השוטר אסולין העיד כי כאשר הגיע לביתו של יקיר, ראה אור בחלון חדרו ומישהו מציץ בחלון. אחותו של יקיר פתחה את הדלת ויקיר עצמו יצא מחדרו כשהוא עטוף בשמיכה, כאילו רק התעורר משינה, ולבש מכנסים הגדולים עליו (עמ' 145). אין ספק כי מדובר בהתנהגות שנועדה להסתיר את שאירוע קודם לכן.

26. נוסף לאמור לעיל, הראיות שנאספו בביתו של הנאשם מחזקות את גרסת המתלוננים:

בביתו של הנאשם נמצאו בגדים עם כתמי דם שהוכנסו, כאמור, למכונת הכביסה מיד לאחר שהנאשם הגיע לביתו. כן נאספו מגבות מגואלות בדם שנמצאו על רצפת חדר האמבטיה ונעליים עם כתמי דם עליהם (ראה עדות השוטר אסולין שאסף את הראיות בעמ' 144- 145 וכן עדות רס"ר משיח בעניין בעמ' 216).

בבדיקת מז"פ שנערכה למוצגים, נמצא על גבי נעל שמאל של הנאשם פרופיל DNA הזהה לזה של א'. על גבי נעל ימין ועל גבי החולצה נמצא פרופיל DNA של הנאשם (ת/13).

משנשאל הנאשם כיצד הגיע דמו של א' אל הנעל שלו, לא הצליח להסביר זאת (עמ' 347). בנוגע לדם שלו שנמצא על חולצתו ונעליו, טען הנאשם שמדובר בדם שנזל מהחתך באצבעו (עמ' 336), אך לא הצליח להסביר היכן נחתך כך אם לא היה לו מכשיר חד (שם), וכן לא הצליח הנאשם להסביר מדוע לא סיפר על החתך לשוטרים שעצרו אותו ביום האירוע (עמ' 341).

נוסף על כך, השריטה שהייתה על פניו של הנאשם מיד לאחר האירוע, תואמת את גרסתה של ר', לפיה היא תפסה את פניו ושרטה אותו בציפורניה כדי שלא יוכל לראות מה הוא עושה.

27. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה מכל וכל את גרסתו של הנאשם, וקובעת כי החלק השני של האירוע התרחש כפי שעולה מגרסאות המתלוננים:

לאחר שהסתיימו הדחיפות ההדדיות, הנאשם הלך עם חבריו לחלקו האחורי של המתחם, ור', שמצאה עצמה לבד, רצה אחריו. הנאשם בעט בר' והפיל אותה לרצפה, א' שבמקרה עמד שם והטיל את מימיו, הלך למקום כדי לעזור לר', אז דקר אותו הנאשם בפניו שלוש פעמים. ר' התרוממה כדי לעזור לא' והנאשם בעט בה שוב עד שנפלה שוב לרצפה. מ', שעמד לא רחוק, שמע את הצעקות ורץ לעזור, כשהגיע ראה את הבעיטה השנייה שנתן הנאשם לר', וכשהתקרב אליהם כדי לעזור לר' לקום, דקר גם אותו הנאשם בצווארו.

מיד לאחר מכן נמלט הנאשם מהמקום יחד עם יקיר והלך לביתו, שם ביקש מאמו שתכבס עבורו את הבגדים שלבש.

28. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו לא' ולמ' נזקים משמעותיים, בהם ניתן היה להבחין בבירור בשעה שהעידו בבית המשפט:

מ' סבל מחתך באורך של כ-10 ס"מ בצד השמאלי של צווארו והוא נזקק לתפרים (ת/4-ת/5).

א' סבל מחתכים מרובים בצד שמאל של פניו לרבות בקרקפת ובאפרכסת, כשהגיע לבית החולים סבל מדימום עורקי פעיל, ובסופו של דבר נשאר בבית החולים מספר ימים (ת/6-ת/7).

א' ומ' העידו כי הם סובלים עד היום מהפציעה, א' העיד כי סבל מזיהומים שונים בפצע וכי עד היום הוא נאלץ לעבור טיפולים בצלקות ובעתיד יעבור ניתוחים נוספים (עמ' 109); מ' העיד שמאז האירוע יש עליו הגבלות כגון איסור לשהות בשמש, והוסיף שהוא מתבייש בפציעה, מרגיש שהוא נראה עבריין, וכאשר שואלים אותו על הצלקת הוא מתבייש לספר מה קרה ולעיתים ממציא סיפורים.

29. לפני סיום, אתייחס למספר טענות שהעלה ב"כ הנאשם:

א. החיפוש שנערך בביתו של הנאשם

(1) לב"כ הנאשם טענות שונות לגבי חוקיות החיפוש שנערך בביתו של הנאשם. לטענת ב"כ הנאשם, החיפוש לא היה חוקי, מאחר שלא הוכח כי נמסר לנאשם על זכותו לסרב לחיפוש. לטענתו, מאחר שהחיפוש אינו חוקי, אזי גם כל מה שנתפס בבית אינו יכול לשמש כראייה, וכך גם האישום הנוגע לשיבוש מהלכי משפט, אינו קיים.

(2) השוטרים שהגיעו לביתו של הנאשם מיד לאחר האירוע, איציק אסולין ואלירן אמסלם, העידו בבית המשפט כי לא היה בידיהם צו חיפוש. השוטר אסולין הסביר שמאחר שמדובר בפשע שבוצע מקרוב, באפשרותו לקחת חפצים שיהוו ראיה. כן העיד כי החיפוש ותפיסת החפצים נעשו בהסכמת אימו של הנאשם ובן זוגה: "קודם כל כשנכנסנו לשם המטרה שלנו הייתה לקחת את אמיר... נכון, ביצענו חיפוש אבל גם, כל הדברים שעשינו עשינו בהסכמת ההורים שלו..." (עמ' 150). גם השוטר אמסלם העיד כי תפיסת החפצים נעשתה בהסכמת האם: "ביקשנו לתפוס את הבגדים האלה, קיבלנו את הסכמתה של האם..." (עמ' 159).

האם העידה כי לא זכור לה האם השוטרים ביקשו רשות לערוך חיפוש בבית. עם זאת, מדבריה עולה כי תפיסת החפצים נעשתה בידיעתה ובהסכמתה (עמ' 326, 327).

על פי עדויות אלה, ניתן לקבוע כי החיפוש בביתו של הנאשם נעשה בהסכמה.

(3) כאמור, על פי עדות אנשי המשטרה, מטרת הגעתם לביתו של הנאשם היתה לקחת את הנאשם. מהראיות שנשמעו עולה כי לאחר הדקירות, הנאשם נמלט ממקום האירוע. בנסיבות אלה, ניתן לומר כי הכניסה לביתו של הנאשם היתה בהתאם לסעיף 25(4) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש] תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"), המתיר כניסה וחיפוש בבית כאשר "השוטר רודף אחרי אדם המתחמק ממעצר...".

(4) יש להוסיף כי מעדויות השוטרים עולה שהחפצים נתפסו לאו דווקא במהלך חיפוש, כמו, למשל, הבגדים במכונת הכביסה, אליהם הפנתה אמו של הנאשם, אשר סיפרה כי נתבקשה על ידי הנאשם לכבסם. כזכור, כניסת השוטרים לבית נועדה לעצור את הנאשם ולא לצורך עריכת חיפוש. במהלך שהיית השוטרים בבית נתפסו חפצים אשר עשויים לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, וזאת בהתאם לסעיף 32 לפקודה, המתיר תפיסת חפץ "אם יש לו יסוד סביר להניח... שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה...".

(5) בנסיבות אלה, אני קובעת כי החיפוש בביתו של הנאשם היה כדין שכן נעשה בהסכמת אמו של הנאשם וכי החפצים שנתפסו בבית נתפסו כדין, ולפיכך אין מניעה כי ישמשו כראיה.

(6) יצוין כי גם אילו נקבע שהחיפוש לא היה חוקי, אין בכך פסילה אוטומטית של הראיות שנתפסו.

כללים לעניין זה נקבעו בע"פ 5121/98, רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא(1), 461:

"תמצית עיקריה של דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, כפי שהוצגה ליעל, היא זו: הנחת המוצא בשאלת קבילותן של ראיות היא זו הנוהגת עימנו מאז ומתמיד, ולפיה ראיה רלוונטית – קבילה במשפט. עם זאת, בהתאם לדוקטרינה האמורה, לבית המשפט שיקול דעת לפסילת קבילותה של ראיה בפלילים, אם נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא בהתאם לגדריה של פיסקת ההגבלה. מדובר בנוסחת איזון עקרונית השואפת להשגת פשרה ראויה בין מכלול הזכויות והאינטרסים הרלוונטים לשאלת קבילותן של ראיות שהושגו שלא כדין, ובהם: חשיפת האמת העובדתית, הלחימה בעבריינות וכן ההגנה על שלום הציבור ועל זכויות נפגעי העבירה מחד גיסא; אל מול ההגנה על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו מאידך גיסא. נוסחת האיזון האמורה תיושם על פי שיקול דעתו של בית המשפט בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהתאם לאמות המידה המנחות עליהן עמדנו...".

ברע"פ 10141/09, אברהם בן חיים נ' מדינת ישראל, יישם בית המשפט את הלכת יששכרוב, תוך התייחסות למכלול השיקולים, ובהם אופיה וחומרתה של אי החוקיות שהיתה כרוכה בהשגת הראיה, באיזו מידה אי ההגינות שהיתה כרוכה בהשגת הראיה עשויה להשפיע על מהימנותה ועל ערכה הראייתי, אופיה של הראיה ששאלת קבילותה עומדת על הפרק, השפעת פסילת הראיה על מלאכת עשיית הצדק במובנה הרחב, חשיבות הראיה להוכחת האשמה, מהות העבירה המיוחסת לנאשם ומידת חומרתה ועוד. בית המשפט קבע כי "הנה כי כן, בהתאם להלכה שנקבעה בעניין יששכרוב, בעצם השגתה של ראיה שלא כדין אין די כדי להביא באופן 'אוטומטי' לפסילתה. בית המשפט שבפניו מתעוררת שאלת קבילות הראיה שהושגה שלא כדין נדרש להפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנסיבות המקרה, לערך איזון בין הערכים המתנגשים בהתאם ולבחון את עוצמת ואופי הפגיעה הצפויה בזכות להליך הוגן כתוצאה מקבלת הראיה...".

ומכאן לענייננו – מדובר בנאשם, שהיה חשוד במעשים חמורים ביותר, נמלט ממקום האירוע וניסה להעלים ראיות ולשבש הליכי חקירה, ומאידך בחיפוש שנערך בהסכמת בעלי הבית. האיזון בין הצורך בהליך הוגן, אותו ניסה הנאשם להכשיל, לבין ההגנה על שלום הציבור, מביא לקבלת החפצים שנתפסו כראיה, אף אילו נקבע כי החיפוש ו/או תפיסת החפצים נעשו שלא כדין.

(7) למעלה מן הצורך יצויין כי לאור עדויותיהם של המתלוננים והראיות האחרות הקיימות בתיק, ישנן די והותר ראיות שיש בהן כדי להביא להרשעתו של הנאשם, גם ללא החפצים שנתפסו באותו חיפוש.

ב. חבלה בכוונה מחמירה –סעיף 329(א) לחוק העונשין

אחת העבירות שיוחסו לנאשם היא חבלה בכוונה מחמירה. מדובר בעבירה חמורה המחייבת הוכחת הלך נפש של "כוונה" ורצון לגרום לחבלה חמורה. טוען ב"כ הנאשם בסיכומיו כי המאשימה לא הצליחה לעמוד בנטל הראיה להוכיח שהנאשם ביצע את המיוחס לו מתוך כוונה מיוחדת לגרום לפציעה ולחבלה החמורה.

אינני מקבלת טענה זו.

על מנת להרשיע אדם בעבירה לפי סעיף 329(א), יש להוכיח כי הפגיעה בוצעה מתוך כוונה לגרום חבלה חמורה. אך אין הכרח להוכיח שבפועל נגרמה תוצאה של חבלה חמורה (מה שהוכח בענייננו), והעבירה מתגבשת אף אם הקורבן אך נפצע וזאת בהסתמך על החזקה לפיה אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו. בנוסף, את הכוונה הנדרשת ניתן להוכיח גם מתוך נסיבות המקרה.

ראה לעניין זה ע"פ 8871/05 שנגלוף נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]: "יסוד הכוונה המיוחדת... מתייחס להלך רוחו של המערער בעת ביצוע העבירה, ולא לרכיב התוצאה, וניתן ללמוד על הלך הרוח מתוך הנסיבות" (וכן י. קדמי, "על הדין בפלילים", תשס"ו – 2006 בעמ' 1284).

ובמקרה דנן: הנאשם דקר את א' ואת מ' בחפץ חד. אמנם חפץ זה לא נתפס, אולם התוצאה מעידה על מעשיו של הנאשם – לא מדובר בחתך בודד באדם אחד. כפי שניתן היה להתרשם בעת שהמתלוננים העידו, וכפי שניתן לראות בתמונות (ת/1), מדובר במספר חתכים, חתכים ארוכים, חתכים אשר חייבו מספר רב של תפרים, חתכים באזור הפנים והצוואר. ללא ספק נעשו החתכים בחפץ חד – סכין או כל חפץ אחר, אשר בסופו של דבר, לאחר שהנאשם נמלט מהמקום, החפץ לא נתפס.

לא מדובר במעשים שנעשו לצורך הגנה עצמית. המתלוננים לא תקפו את הנאשם, כל שעשו היה להגן על ר', אשר הותקפה על ידי הנאשם, ובתגובה דקר וחתך אותם הנאשם כאמור.

ללא ספק מדובר במעשים שנעשו בכוונה לגרום למתלוננים לחבלה חמורה.

סיכום

30. לנאשם יוחסו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה סתם ושיבוש מהלכי משפט.

מהאמור לעיל עולה בבירור כי הנאשם ביצע את המיוחס לו, ותקף פעמיים: בחלקו הראשון של האירוע דחף הנאשם את מ' ובין השניים התנהלו דחיפות הדדיות, ובחלקו השני של האירוע בעט הנאשם בבטנה של ר' עד שנפלה לרצפה, ועשה זאת פעמיים, וכן דקר הנאשם את מ' וא' בצווארם וגרם להם לפציעות קשות.

בנוסף, הוכח כי מיד לאחר האירוע חזר הנאשם לביתו וביקש מאימו שתכבס את בגדיו המגואלים בדם, וכך העידה גם האם. במעשים אלו יש משום שיבוש הליכי משפט.

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה לפי סעיף 329 (א), בעבירה לפי סעיף 379, ובעבירה לפי סעיף 244 לחוק.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ג , 19 ספטמבר 2012, במעמד