1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בחבלה חמורה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א), בתקיפה לפי סעיף 379 ובשיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

העובדות כפי שהוכחו וכמפורט בהכרעת הדין, הינן כדלהלן:

ביום 23.12.2011, בשעות הבוקר המוקדמות, התגודדו במתחם תחנת הדלק "פז" במעלה אדומים בני נוער רבים, בשתי חבורות – זו של חבריו של הנאשם וזו של המתלוננים, א', מ' וחברתו ר'.

תחילתו של האירוע בשפיכת מים על רכבו של מ' ושבירת המגב ברכב תוך כדי ניקוי השמשה.

בשלב זה הגיע הנאשם למקום והחלו דחיפות בין הנאשם לבין מ', שלאחריהן נלקחו הנאשם ומ' על ידי חבריהם לצד, כל אחד למתחם אחר של התחנה.

באותו שלב א' לא היה לידם.

ר', שנשארה לבד במקום, רצה לכיוונם של הנאשם חבריו. כאשר הגיעה אליהם, רץ הנאשם לעברה, בעט לה בבטן, היא נפלה ואז ראתה את א' מגיע למקום.

א', שראה את הנאשם בועט בר', רץ לעזור לה, וכשהגיע תקף אותו הנאשם.

ר' ניסתה לעזור לא', ואז שוב בעט בה הנאשם והפילה לרצפה.

מ', ששמע את הצעקות, הגיע אף הוא למקום, הלך לכוון הנאשם להדוף אותו מעל א', ואז תקף הנאשם גם אותו.

ר' שניסתה לעזור לחבריה שרטה את הנאשם בפניו.

בדיעבד הסתבר כי הנאשם דקר את א' ומ' בחפץ חד. א' סבל מחתכים מרובים בצד שמאל של פניו, לרבות בקרקפת ובאפרכסת, והיה מאושפז מספר ימים בבית החולים. מ' סבל מחתך באורך של כ- 10 ס"מ בצד השמאלי של צווארו ונזקק לתפרים.

לא היתה הכרות מוקדמת בין המתלוננים לבין הנאשם.

לאחר האירוע נמלט הנאשם לביתו וביקש מאמו לכבס את בגדיו שהיו מוכתמים בדם.

2. שירות המבחן הגיש תסקיר לגבי הנאשם.

על פי האמור בתסקיר, הנאשם בן 20, גדל במסגרת משפחתית לא יציבה ולאורך השנים הציג בעיות משמעת ועבריינות.

בתסקיר התייחסות למשפחת המוצא של הנאשם, לפרידת הוריו, אשר כל אחד מהם הקים משפחה חדשה, וליחסים עם הנאשם.

לנאשם נערכו מספר נסיונות טיפוליים, החל מגיל 14, לעיתים במסגרות פנימייתיות, אך תמיד נהדפו בידיו. הנאשם לא גילה הבנה למידת נזקקותו והגיב באלימות.

לגבי העבירות הנאשם אינו מודה בהן, אם כי הביע צער לפגיעה המתוארת במתלוננים.

קצין המבחן התרשם כי הנאשם חש עייפות מהמחירים שנאלץ לשלם בעטיו של אורח חייו וממוטיבציה מסויימת להתנתק ממקומות ודמויות מכשילים. עם זאת אינו מגלה מודעות הנדרשת לשינוי ויתקשה לערוך שינוי לאורך זמן ללא עזרה מתאימה. נוכח מצבו של הנאשם ובהיעדר הבעת נזקקות מצידו, לא בא קצין המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו.

3. הוגשו תסקירי קרבן לגבי א' ומ'. שניהם בחורים נורמטיבים, שירתו בצבא, הגיבו קשה לאירוע שהיה חריג לחייהם.

לגבי א' הוגש תסקיר מפורט המתייחס למצבו ולהשלכות האירוע עליו. לסיכום צויין כי מדובר בצעיר אשר על לא עוול בכפו נחשף לאירוע אלים, שהותיר נזק גופני בלתי הפיך ובעל השלכות רגשיות ארוכות טווח. א' נמצא בתהליך התמודדות והוא מתקשה לקבל את הפגיעה בו.

צויין כי לא' חשוב שהפוגע יבוא על עונשו וכי יעשה צדק נוכח ההשלכות של מעשיו של הפוגע עליו.

גם לגבי מ' האירוע היה טראומטי, כמפורט בהרחבה בתסקיר. לסיכום צויין גם לגביו כי הוא מבקש שיעשה צדק בעניינו וכי הענישה תהלום את מעשיו של הנאשם ונזקיה ותיתן הכרה לפגיעתו.

התסקירים תואמים דברים שנאמרו על ידי המתלוננים בשעת עדותם.

א' העיד כי יש לו צלקות על הפנים, הוא צריך טיפולים, בעבר היו לו זיהומים ובעתיד יזדקק לניתוחים (עמ' 109).

מ' העיד כי הוא עובר תקופה לא קלה. לדבריו בכל מקום שואלים אותו לגבי הצלקת, אומרים לו שהוא נראה עבריין. יש לו מגבלות, אסור לו להסתובב בשמש (עמ' 53).

בנוסף ניתן לראות את הפציעות בתמונות שהוגשו, ת/1 – סדרה של חתכים על פניהם של המתלוננים א' ומ'.

לגבי ר' לא הוגש תסקיר נפגע. מעדותה עלה כי היא עד היום בטראומה מהאירוע, שלא ראתה כמותו בחייה (עמ' 19).

4. הוגש רישום פלילי של הנאשם.

הרשעתו האחרונה של הנאשם, בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החזקת סכין ואיומים, הינה מיום 9.10.2012, בגינה נדון הנאשם למאסר בפועל של 45 יום ולמאסר על תנאי.

הרשעה קודמת מיום 14.4.2011, בגין חבלה במזיד ברכב, תקיפת עובד ציבור, הפרעה לשוטר ואיומים, בגינה נדון הנאשם למאסר של 14 חודשים, למאסר על תנאי של 7 חודשים, לתשלום קנס ופיצוי. מאסר על תנאי זה הוא בר הפעלה בענייננו.

באוקטובר 2009 נדון הנאשם למאסר על תנאי וקנס בגין גניבה ותקיפה הגורמת חבלה ממש.

בינואר 2009 נשפט הנאשם בגין 16 תיקים, ובהם עבירות אלימות ועבירות כנגד הרכוש, ונדון למאסר על תנאי וקנס.

5. טיעונים המאשימה לעונש:

בטיעוניה לעונש התייחסה ב"כ המאשימה למספר שיקולים שיש בהם כדי להשליך על עונשו של הנאשם:

א. לפגיעה הקשה במתלוננים, כעולה בין היתר מתסקירי הקרבן.

ב. לכך שהאירוע יכול היה להסתיים בתוצאה חמורה בהרבה, שכן כאשר משתמשים בחפץ קר, לא ניתן לדעת מה יהיה סופו של האירוע. לדבריה, הפגיעה של א' היתה באזור העורק.

ג. לגבי נסיבות העבירה התייחסה לכך שהנאשם היה מצוייד בחפץ קר, אתו השחית את פניהם של המתלוננים. לדבריה, הדבר מעיד על תכנון, כאשר הנאשם בוחר להשתמש בנשק קר כדי לטפל במחלוקת "שטותית".

ד. לטענת ב"כ המאשימה, על בית המשפט לסייע בשמירה על הערכים של זכות האדם לשלמות גופו, לכך שאנשים יוכלו להסתובב כרצונם בצורה חופשית.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה, לגבי העבירות הנוגעות לחבלה במתלוננים, לענישה שבין 3 שנים לבין 12 שנה, וביקשה לקבוע כי מתחם העונש, בגין האירוע הכולל פגיעה בשלושת המתלוננים, עומד על תקופה שבין 5 ל- 8 שנות מאסר.

לגבי שיבוש מהלכי משפט התייחסה לפגיעה ביכולתה של מערכת המשפט לאכוף את הדין, בין היתר על ידי איסוף ראיות.

לעניין עבירה זו התייחסה לפסיקה, לעונשים שבין מאסר על תנאי לבין מאסר קצר בפועל, שזה לטענת ב"כ המאשימה גם מתחם הענישה הראוי.

אשר לקביעת עונשו של הנאשם בתוך המתחמים – לטענת ב"כ המאשימה, המתחם צריך להיות בשליש העליון של שני המתחמים, במצטבר, וזאת בהתחשב בעברו הפלילי של הנאשם, על אף גילו הצעיר, בכך שתסקיר שירות המבחן אינו בא בהמלצה טיפולית, בכך שהנאשם אינו מקבל אחריות למעשיו. לדבריה, העבירות בהן הורשע הנאשם מעידות על מסוכנות רבה. הענישה צריכה לשקף הן את הרחקתו של הנאשם מהציבור והן את המסר למתלוננים.

בנוסף למאסר בפועל, ביקשה לגזור על הנאשם מאסר על תנאי ופיצוי גבוה למתלוננים.

6. טיעוני ב"כ הנאשם לעונש:

ב"כ הנאשם ביקש שלא ליתן משקל לחובתו של הנאשם, לעובדה שהנאשם רואה עצמו חף מפשע וניהל הוכחות, כפי שזכותו לעשות.

לגבי העבירות ציין כי לא ניתן לומר שהאירוע היה מתוכנן. מדובר באירוע "מתגלגל" שהחל בדבר שטותי והסתיים בצורה קשה למתלוננים.

עוד טען לתרומה של המתלוננים לאירוע.

בנוסף ביקש להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, שהינו כבן 20 שנה, ובנסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, כעולה מתסקיר שירות המבחן. לדברי ב"כ הנאשם, מחיים כשל הנאשם קשה לצאת אדם נורמטיבי.

לטענת ב"כ הנאשם, תיקון 113 לחוק העונשין מאפשר חריגה ממתחם הענישה לצורך שיקום. לדבריו, בהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, ניתן עדיין להתייחס לאפשרות של שיקום עתידי, שהנאשם מעוניין בו.

ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה שעיקרה בין שנה וחצי לבין שנתיים וחצי מאסר בפועל.

לפיכך ביקש שלא להחמיר עם הנאשם.

7. גזירת העונש:

הנאשם הורשע, כאמור, בחבלה בכוונה מחמירה, בתקיפה ובשיבוש מהלכי משפט. החמורה מבין העבירות היא, מטבע הדברים, זו של חבלה בכוונה מחמירה, שהמחוקק קבע לצידה עונש של 20 שנות מאסר.

בענייננו מדובר בחבלה בכוונה מחמירה בשניים מהמתלוננים – א' ומ' – הנאשם תקף את השניים וחתך את פניהם בחפץ חד. מדובר בחתכים רבים, והתקיפה יכלה להסתיים אף בנזק חמור יותר.

מדובר במעשים חמורים, שנעשו על ידי הנאשם בשל עניין של מה בכך.

בית המשפט העליון התייחס לצורך בענישה מכבידה בעבירות מסוג זה:

"התרענו בעבר רבות נגד התופעה המתפשטת של 'ישוב' סכסוכים, תוך שימוש בנשק, והמקרה הנוכחי שב ומלמד כי אותה תת-תרבות פשטה כנגע בחברה בישראל. כדי לסלק תופעה זו מחיינו, ולמצער, לצמצם את ממדיה, אין מנוס מהנהגתה של מדיניות ענישה מכבידה, הן כדי לגמול ליחיד על מעשיו, ובעיקר כדי להרתיע את הרבים..."

(ע"פ 10580/08, יוסף אמר נ' מדינת ישראל).

בענייננו מדובר, אמנם, באירוע אחד, מתמשך, אך לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בתקיפתם של מספר אנשים - הנאשם תקף את המתלוננת ר' בבעיטות, ולאחר מכן תקף את שני המתלוננים האחרים, כל אחד לחוד, כאשר ביצע חתכים ארוכים בפניהם, באמצעות מכשיר חד – על לא כלום.

בקביעת מתחם הענישה יש להתחשב בנזק הרב שנגרם כתוצאה ממעשיו של הנאשם – פגיעה פיזית ונפשית במתלוננים, כעולה מתסקירי הקורבן וכפי שניתן היה להתרשם מהמתלוננים בעת שמסרו עדותם, פגיעה חמורה בשניים שסימני מעשיו של הנאשם יישארו על פניהם לתמיד. עוד יש להתחשב בכך ששימוש בנשק קר, חותך, על פניהם של המתלוננים, יכול היה לגרום לנזק חמור מזה. מדובר במעשים שנעשו למעשה ללא כל סיבה, מעשי בריונות לשמם.

בנוסף יש להתייחס לעונש המקסימלי הקבוע בחוק, כאמור 20 שנות מאסר, ולפסיקה הנוהגת בעבירה דומה, כפי שהוצגה על ידי שני הצדדים – החל מחודשי מאסר ספורים ועד ל- 9 שנות מאסר.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי מתחם הענישה בענייננו, לעבירות האלימות, הוא בין 4 לבין 10 שנות מאסר בפועל, זאת בנוסף למאסר על תנאי ולפיצוי למתלוננים.

לגבי העבירה של שיבוש מהלכי משפט – מדובר בניסיון פעיל ל"מחיקת" ראיות – כיבוס הבגדים המוכתמים בדם. העונש המקסימלי הקבוע בחוק לעבירה זו עומד על 3 שנות מאסר, והפסיקה הקיימת, כפי שציינה ב"כ המאשימה, עומדת על עונשי מאסר על תנאי עד מאסר בפועל קצר.

לפיכך ניתן לקבוע את מתחם הענישה לעבירה זו, בין מאסר על תנאי לבין 12 חודשי מאסר.

אשר לקביעת העונשים בתוך המתחם –

למעט גילו הצעיר של הנאשם, לא מצאתי נסיבות כלשהן לקולא.

אמנם היו לנאשם חיים לא קלים, כעולה מתסקיר שירות המבחן, אך נתון זה אינו יכול לשמש לזכותו פעם אחר פעם - לנאשם ניתנו בעבר הזדמנויות לקבל טיפול ולהשתקם, אך הוא בחר להמשיך ולבצע עבירות. על אף גילו הצעיר, הנאשם הוא כיום, עם כל הצער שבדבר, עבריין לכל דבר ועניין.

זאת ועוד, הנאשם אינו מקבל אחריות למעשיו, הוא אילץ את המתלוננים לעמוד על דוכן העדים ולהעיד, ולא הביע חרטה בכל שלב שהוא. הנאשם אף לא שיתף פעולה עם רשויות החוק, אלא להיפך, הוא ניסה לשבש הליכי משפט תוך העלמת ראיות.

בגזר הדין שניתן בעניינו של הנאשם ביום 14.4.2011, בת"פ 49133-08-10, התייחס בית המשפט להתנהגותו העבריינית של הנאשם, וציין:

"אמנם עברו של הנאשם בשלל עבירות אלימות ורכוש שפורטו על ידי המאשימה היה במסגרת בית משפט לנוער, אולם, על אף שבגין עבירות חמורות ורבות אלה שצירף, ובית המשפט לנוער הלך לקראתו בהרשיעו אותו רק באחד מן התיקים מתוך ה- 15, ובשאר הסתפק באי הרשעה ובהטלת מאסר על תנאי, הנאשם לא הפנים את חומרת העבירות שבעברו, את העובדה שבית המשפט הקל עימו כדי לתת לו הזדמנות להיטיב דרכיו, לא למד לקח, והפעם הוכיח כי לא ניתן לבטוח בו...".

בית המשפט גזר על הנאשם, כאמור, מאסר של 14 חודשים ומאסר על תנאי. הנאשם שוחרר מהמאסר ביום 24.10.2011, וחודשיים לאחר מכן עבר את העבירות הנוכחיות.

לאור מכלול הנסיבות כמפורט לעיל, יש לגזור על הנאשם עונש מאסר שיהיה בו, מחד, תגובה הולמת למעשיו של הנאשם, גמול לפגיעה הקשה במתלוננים, עונש מרתיע, הן כלפי הנאשם והן כלפי הציבור, עונש שיהיה בו כדי להגן על הציבור מפניו של הנאשם.

בנוסף יש מקום להורות על פיצוי ממשי למתלוננים – בסכום שיהיה בו כדי לפצותם, ולו במעט, על הכאב והסבל שהיו מנת חלקם, על הקשיים הפיזיים והנפשיים שהם חווים, על הקשיים הצפויים להם בעתיד בשל הפגיעה ועל צורך אפשרי בניתוחים לתיקון הסימנים שהשאיר הנאשם על פניהם.

יצויין כי לאור מכלול הנסיבות ראוי היה לגזור על הנאשם עונש מאסר לתקופה הקרובה לתקרת מתחם הענישה. העונש יפחת מכך במידת מה כדי להתאימו לעמדת המאשימה בטיעוניה לעונש, כמפורט לעיל.

לפיכך, עונשו של הנאשם בגין עבירות האלימות יעמוד על שבע וחצי שנות מאסר.

עונשו בגין העבירה של שיבוש הליכי משפט יעמוד על 6 חודשי מאסר.

עונשי אלה ירוצו במצטבר זה לזה.

לאור האמור לעיל, אני דנה את הנאשם כמפורט להלן:

א. מאסר של שמונה שנים, החל מיום מעצרו, 23.12.2011.

ב. אני מפעילה במצטבר מאסר על תנאי של 7 חודשים, שנגזר על הנאשם בת"פ 49133-08-10.

ג. מאסר על-תנאי של 10 חודשים, אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת אלימות מסוג פשע.

ד. הנאשם ישלם פיצוי למתלונן א' בסך 60,000 ₪.

הנאשם ישלם פיצוי למתלונן מ' בסך 60,000 ₪.

הנאשם ישלם פיצוי למתלוננת ר' בסך 1,500 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד ליפסקין, הנאשם וב"כ עו"ד שאול עזרא.