1. לפנינו בקשת הנתבעים 5-2 (להלן- המבקשים) לסילוק התביעה נגדם על הסף מחמת היעדר עילה, היעדר יריבות , והתיישנות.

2. לצורך הדיון בבקשה יובא בקצרה הרקע לתובענה ולהליך שלפנינו.

התביעה המקורית, לפני שתוקנה, הוגשה על ידי התובעת (להלן- העירייה) בהליך של סדר דין מקוצר נגד מר עודה נאג'י מוסא בלבד, הוא הנתבע 1 (להלן- עודה) , לתשלום ארנונה לנוכח היותו המחזיק הרשום בנכס בספרי העירייה.

עודה הגיש בקשת רשות להתגונן (שהתקבלה ) , ובה טען כי מעולם לא החזיק בנכס ולא היה בעליו, וכי מי שמחזיק בנכס משנת 2007 ומפעיל אותו הוא מועדון ספורט המכונה "מועדון סילוואן", (להלן – המועדון) , וזאת בהתאם להסכם רכישת הזכויות בנכס שנחתם בין המועדון לבין המבקשים .

לטענת העירייה, המבקשים ירשו את הזכויות בנכס מאת אביהם , שהיה דייר מוגן , ובהסכם המכירה העבירו את הזכויות בנכס למועדון, ללא כל תמורה , ותוך התניה שהמועדון לא יוכל להעביר את זכויותיו לאחר ללא הסכמתם.

לאחר ניסיונות שונים של העירייה לגביית החוב מהמועדון - התברר כי המועדון כשלעצמו איננו אישיות משפטית שניתן להיפרע ממנה, ולכן טוענת העירייה כי נוכח התנהלות כל הצדדים הקשורים לתובענה, לרבות המועדון ועודה , עולה הרושם כי הסכם המכירה נעשה במטרה לחמוק מתשלום מסי ארנונה , תוך גלגול האחריות לגוף נטול אישיות משפטית.

לפיכך, הגישה העירייה את כתב התביעה המתוקן נגד עודה ונגד המבקשים .

3. כנטען בבקשה לסילוק על הסף, לאחר פטירת אביהם (להלן- המנוח )כשהדיירות המוגנת עברה למבקשים , הם היו בעלי מניות בחברה בשם "עאיד חמדאן למרצפות בע"מ" (להלן – החברה) , אשר החזיקה בנכס עד למכירתו לעודה ולאדם נוסף ביום 1.1.2007, שרכשו אותו במטרה להפעיל במקום את המועדון .

לטענת המבקשים , ביום 28.3.2007 הם המציאו לעירייה את הסכם המכירה תוך הודעה שהחברה חדלה מלהחזיק בנכס , ובצירוף בקשה לבצע שינוי מחזיקים בנכס בהתאם להסכם המכירה.

ביום 5.8.2007 אישרה העירייה את קבלת הבקשה, והודיעה כי ביצעה "שינוי מחזיקים" מתאריך 1.7.2007.

בנסיבות אלה , טוענים המבקשים כי קיימו את הוראת סעיף 235 לפקודת העיריות כשהודיעו לעירייה על הסכם העברת הדיירות המוגנת במועד, ומשאישרה העירייה את ביצוע שינוי המחזיקים בנכס - הרי שאין הם חייבים בתשלום הארנונה עבור הנכס משנת 2007 ואילך.

לטענתם, משאין מחלוקת כי הם אינם הבעלים של הנכס או המחזיקים בו ואין להם כל זיקה לנכס – לא נולדה עילת תביעה נגדם , ואין להם כל יריבות עם העירייה.

אשר לטענת ההתיישנות נטען , כי טענות העירייה כלפי המבקשים מועלות כשמונה שנים לאחר ביצוע שינוי המחזיקים בנכס, ומשכך - יש לקבוע כי העילה התיישנה והעירייה לא יכולה לתבוע עוד בגינה.

4. לטענת העירייה , קיימת עילת תביעה נגד המבקשים מאחר והם האחראים לכך שגוף נטול אישיות משפטית (המועדון) נרשם כמחזיק בנכס.

לדבריה, חבות המבקשים נובעת מעצם היותם בעלי הזכויות שמסרו הודעה לא תקינה בדבר שינוי המחזיקים .

אשר להיעדר היריבות השיבה העירייה , כי הועבדה שהחזקת המועדון בנכס נעשית מתוקף הסכמתם של המבקשים מספיקה כדי לבסס את מעמדם ועילת התביעה נגדם, ויש ליתן לעירייה את האפשרות לברר את טענותיה כלפיהם.

5. אשר לשאלת ההתיישנות השיבה העיריה , כי הואיל ועילת התביעה מתייחסת לשנים 2011-2007 - הרי שדין טענת ההתיישנות להידחות, ולו ביחס לשנים 2011-2008.

עוד טוענת העיריה בהקשר זה, כי הואיל ורק במסגרת התביעה המקורית נגד עודה, בשנת 2012, התברר כי עסקינן בהודעה בלתי תקינה שעשויה להקים חבות מבקשים - הרי שמטעם זה יש למנות את תקופת ההתיישנות רק משנת 2012.

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות ויש להותיר את בירור התביעה המתוקנת לגופה, כפי שיובהר להלן.

7. על פי הפסיקה, סמכות הסילוק על הסף תופעל כאשר, בין השאר, כתב התביעה אינו מראה עילת תביעה, ויש למנוע דיוני סרק , בעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות (ר' ע"א 292/68 יפה ושות' בע"מ נ' איסטווד, פד"י כג (1), 604, 608).

המבחן לקיומה של עילת תביעה הוא האם כתב התביעה אכן מגלה עילה , והבחינה נעשית על יסוד האמור בכתב התביעה (ראה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) 167 וההפניות שם).

הכלל הוא, שבית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני, כאשר הפתרון הדיוני מכריע את גורל התביעה (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ(2) 668).

על כן, בית המשפט נוקט בזהירות וביד קמוצה בסילוק תביעה על הסף מחמת העדר עילה.

8. בענייננו, אמנם הגנת המבקשים נשענת על מסמך רשמי שקיבלו מהעירייה ויהא עליה להתמודד מול טענה זו בבוא העת, אולם נראה, בשלב זה , כי יש בסיס לטענות העירייה בנוגע לניסיון של המבקשים לחמוק מתשלום דמי הארנונה , ויש לברר טענות אלה לגופן.

9. אשר לטענת ההתיישנות - אין מחלוקת שהתביעה המקורית הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות , ולכן כל הדיון הוא למעשה בנוגע לכתב התביעה המתוקן נגד המבקשים אשר הוגש ביום 29.12.2014, לאחר בקשת הרשות להתגונן של עודה.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ב- 1958 קובע:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא

היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

בענייננו, עילת התביעה נגד המבקשים היא , כאמור, עובדת רישום הנכס כמוחזק על ידי המועדון, גוף שאיננו אישיות משפטית.

הואיל ואין מחלוקת כי עובדה זו נעלמה מעיני העירייה עד להגשת הבקשה למתן רשות להתגונן על ידי עודה - הרי שמניין תקופת ההתיישנות מתחיל מיום היוודע עובדה זו, קרי - מהמועד האמור, מועד אשר אין מחלוקת כי לגביו לא חלה התיישנות.

אשר על כן אני קובעת כי התביעה נגד המבקשים לא התיישנה.

10. לאור כל האמור – הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.

שאלת ההוצאות בשל הליך זה תישקל בסיומו של ההליך העיקרי.

11. הצדדים יגישו מועדים מוסכמים לקדם משפט , בחודשים יולי – ספטמבר 2015 , וזאת עד ליום 17.5.15 .

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ה, 04 מאי 2015, בהעדר הצדדים.