1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת א' שניידר), בת"א 7863-01-12, מיום 4.5.15, בגדרה נדחתה בקשה לסילוק תביעה על הסף בשל היעדר עילה; היעדר יריבות; והתיישנות.
2. עסקינן בתביעה המתנהלת בבית משפט קמא כבר מראשית שנת 2012, והיא עדיין אך בראשית דרכה.
3. עיקר בניינה של התביעה - לתשלום ארנונה ממי שרשום כמחזיק בספרי הארנונה של המשיבה 1 (משיב 2), הטוען להגנתו כי איננו המחזיק וכי המחזיק הינו גוף אחר - "מועדון (נאדי) סילוואן" (להלן: "המועדון"). מנגד לכך טוענת המשיבה 1, כי המועדון נעדר אישיות משפטית.
4. המבקשים צורפו להליך המשפטי כ-3 שנים לאחר פתיחתו – לטענתם, שלא כדין ומבלי שקיימת נגדם עילת תביעה ואף לא יריבות בינם לבין משיבה 1.
5. המבקשים הותירו פתוחה את השאלה אם המועדון הינו או אינו אישיות משפטית, ומיקדו טענותיהם בבקשה דנא אך באלה:

בכך שבית משפט קמא ייחס להם שלא בצדק ניסיון להתחמק מתשלום ארנונה על ידי העברת רישום המחזיקים על שם המועדון;

בכך שבית משפט קמא התעלם מהעובדה כי המועדון כלל לא נרשם כמחזיק במקרקעין בספרי הארנונה;

בכך שבית משפט קמא התבסס על עובדות שאינן נכונות;

בכך שבית משפט קמא התעלם מכך שאין כל יריבות בינם לבין המשיבה 1;

בכך שצירופם לתביעה נעשה ללא כל בסיס עובדתי או חוקי, מאחר שפעלו בהתאם לאמור בסעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") והודיעו עוד בשנת 2007 על חדילתם מהחזקתם בנכס, והמשיבה 1 אף ערכה בעקבות כך שינוי בספריה;

ובכך שהתביעה נגדם התיישנה.

1. לאחר עיון בבקשה על נספחיה הרבים; ולאחר עיון בהחלטת בית משפט קמא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובה מטעם המשיבות. להלן יובהרו נימוקיי.
2. עובדות כתב התביעה (המתוקן) שהוגש ע"י עו"ד דרור אפשטיין, ב"כ המשיבה 1, מלמדות על כך כי מבקש 1, מי שהיה רשום כמחזיק בנכס, טען כי אינו מחזיק בנכס, וכי מי שמחזיק בנכס הינו המועדון (ראו: סעיפים 1-7 לכתב התביעה המתוקן). דא עקא, שאין חולק כי מכתב התראה מטעם המשיבה 1 שנשלח למועדון חזר כלא נדרש (סעיפים 11-15 לכתב התביעה המתוקן). משכך, בצדק או שלא בצדק (ואינני קובע בשלב זה מסמרות בדבר) התעורר אצל המשיבה 1 חשד כי הפנייתה לאותו גוף נטול אישיות משפטית מעיד ,לכאורה, על ניסיון להתחמק מתשלומי ארנונה. כמסתבר, מצב דברים זה נגרם כתוצאה ממכתב שנשלח על ידי ב"כ המבקשים ביום 28.3.07 (נספח 8 לכתב התביעה), בגדרו צוין כי החזקה בנכס עברה מהמחזיקה הקודמת (חברת "חמדאן עאיד למרצפות בע"מ") לגוף המכונה "נאדי סילוואן אלריאדי", לתקופה שמיום 1.1.07. למכתב צורף הסכם בכתב (נספח 4 לכתב התביעה). הצדדים להסכם, שמכוחו הועברה החזקה בנכס למועדון, הינם המבקשים מצד אחד, והמועדון, באמצעות מורשי חתימה, מצד שני.
3. על פני הדברים, עונה הדבר על הדרישה בחוק של בעלים, שעל פי ההגדרה בו כוללת גם אדם הזכאי לקבל הכנסה מעסק, בין שהוא רשום כבעלים של הנכס ובין שלא, לרבות שוכר או שוכר משנה ששכר הנכס לתקופה שלמעלה משלוש שנים (ראו: סעיף 1 לפקודת העיריות).
4. בגדר כתב התביעה נכללת גם התייחסות להתכתבויות קודמות בין הצדדים בהן נמנע ב"כ המבקשים מלהתייחס לשאלת קיומה של אישיות משפטית תקפה למועדון. משכך, צוין בכתב התביעה (סעיף 29) כי חבות המבקשים בתשלום הארנונה נגזרת מתוקף היותם בעלי זכויות שמסרו הודעה בלתי תקינה בדבר שינוי המחזיקים, שעה שאינה כוללת פרטי אישיות משפטית תקפה לפי הדין הישראלי.

אכן, המבקשים טוענים בבקשה כי מסרו הודעה תקינה על כך בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות. נושא זה לבטח יחייב דיון והכרעה קרובים על ידי בית משפט קמא. אך אין גם ספק, כי ככל שהמבקשים מסרו הודעה שגויה או בלתי תקינה אין כל מקום להורות כבר עתה על דחיית התביעה על הסף.

1. לא זו אף זו, נלמד לכאורה מנספח 4 לכתב התביעה, כי החזקתו של המועדון בנכס הינה מתוקף הסכמת המבקשים ומעמדם כדיירים מוגנים. לא נטענה על ידם הטענה כי החזקת המועדון בנכס הינה מתוקף התקשרות אל מול הבעלים הפורמאליים הרשומים בנסח הרישום. יודגש בהקשר הרלוונטי לנו, כי זכות דיירות מוגנת מהווה זיקה מספקת כדי להיכלל בהגדרת "בעלים" או "מחזיק" של נכס.

נראה אפוא, כי טענת המבקשים בנושא חוסר היריבות צריכה אף היא להתברר בירור עובדתי מוקדם, ולכן אין כל הצדקה לקבל כבר עתה את הבקשה ולבטל את החלטת בית משפט קמא שדחה הבקשה לדחייה על הסף.

1. לעניין טענת ההתיישנות – עילת התביעה נסובה על חיוב ארנונה בשנים 2007-2011 (סעיף 3 לכתב התביעה). בהיעדר הודעה תקינה על חלופי המחזיק בנכס (בשלב זה לכאורה בלבד) עדיין יש לראות את המבקשים כבעלי הנכס לצורך ההגדרה בחוק. משכך, דין טענת ההתיישנות להידחות, למצער לגבי השנים 2008-2011. עוד יובהר, כי ככל שטענת המבקשים בנדון מתייחסת להודעה בכתב מיום 28.3.07 (נספח 8 לכתב התביעה),הרי רק לאחר שהמבקש 1 הגיש בקשת רשות להתגונן (בחודש יולי 2012) וטען כי הוא איננו המחזיק בנכס, כי אם המועדון, התברר כאמור כי ההודעה ששלח הייתה (לכאורה) בלתי תקינה, והיא גם זו המקימה (לכאורה) את החבות כלפי המבקשים. משכך, עניין לנו (לכאורה), ב"התיישנות שלא מדעת", שהרי למשיבה 1 נודעו העובדות המגבשות עילת תביעה רק בסמוך למועד זה, היינו – יולי 2012.

הנה כי כן, אין גם מקום לקבל את טענת ההתיישנות.

1. חזקה על בית משפט קמא שיברר בהקדם הסוגיות הטעונות הכרעה מהירה, כמפורט לעיל.
2. הבקשה נדחית אפוא, ומשלא נתבקשה קבלת תגובה – אף ללא הוצאות. ככל שיוכח בסוף ההליך כי צירוף המבקשים לכתב התביעה היה מוטעה יובא הדבר בחשבון בעת שקילת גובה ההוצאות.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשע"ה, 16 יוני 2015, בהעדר הצדדים.