לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיבה לסילוק ידם של המבקשים, צו הריסה וצו מניעה בגין פלישה למקרקעין שבבעלותה. המשיב טוענת כי בשנת 2011 גילתה את הפלישה, המתבטאת בגידור השטח, בניית בתי מגורים, מרפסות, סככות המשמשות לרפתות ונטיעת עצי זית. לכתב התביעה צורפו נסח רישום, מפת מדידה ומכתב התראה מיום 14/11/11.

המבקשים העלו מספר טענות: חוסר סמכות עניינית בעתירה לצו הריסה, חוסר פירוט הטענות, המבקש מס' 1 טוען כי דירתו נבנתה בשנות השמונים על חלקה 9 בגוש 20423, שבבעלותו, דבר שנכתב בכתב אישום שהוגש נגדו, המבקש מס' 1 טוען כי במשך 30 שנה שביתו קיים לא העלתה המשיבה כל טענה, וכי הפלישה לחלקה 10, אם קיימת, הינה זניחה ואינה מצדיקה את הסעד החמור הנתבע. המבקש מס' 2 טוען טענות דומות, כי ביתו נבנה בחלקה 9 וכך גם הרפת, כי המשיבה השתהתה במשך כ-25 שנה שהרפת קיימת למרות שפקחי המשיבה מסיירים במקום מדי פעם, וכי בירור שלו העלה כי הרפת הופקעה לצרכי ציבור. לבקשה צורפו כתב האישום נגד המבקש מס' 1 ואישור חב' החשמל על הזמנת חיבור לבית מגורים משנת 1999.

בדיון נחקרו המבקשים על נספח ב' לכתב התביעה (שהוגש בגודל 3A ובצבע). המבקש מס' 1 השיב כי המופיע בחלקה מס' 10 ומסומן [1] שייך לדודו, אגבריה עומר, כי המסומן [12] בגבול חלקה 10 שייך לו, והוא בנה את הבניין לפני 30 שנה בידיעה כי האדמה היא של משפחתו, לפי דברי סבו. המבקש לא השיב בעניין המסומן [11], אמר שאינו חושב שיש ליד ביתו סככות, ולאחר שקיבל לדבריו תרגום לערבית מעורך דינו השיב שהסככות שייכות לו ולאחיו, אך אינו יודע אם הן מצויות בחלקה 10. לעניין המבנה הקטן המסומן [11] השיב המבקש שאינו יודע אם זה שלו או שלו ושל אחיו וכי אינו יודע לפי השרטוט לומר מה הוא המבנה. ביחס לסככות המסומנות [4] עד [8] השיב המבקש כי לא ידע שזו אינה אדמה של המשפחה, וכי סבו אמר לו שזו אדמה שלהם. ביחס למבנים המסומנים [9] ן-[10] השיב המבקש מס' 1 כי הוא חושב ש-[12] הוא ביתו ואלה סככות. המבקש הכחיש קיומן של רפתות, דיר או אורווה, לבסוף השיב לשאלתי כי יש רפת, אך הוא אינו יודע על איזה חלק ויודע כי האדמה היא "שלנו". המבקש העיד כי לא ידע על טענת המשיבה עד לפני כחצי שנה מנציגי המשיבה, שבאו לשטח וכי לפני כן סבר לפי דברי אביו וסבו כי האדמה הינה שלהם. המבקש אינו יודע בוודאות על איזו חלקה בנוי ביתו.

המבקש מס' 2 נחקר אף הוא והשיב כי ביתו הינו מחוץ לשטח המסומן באדום כחלקה 10, על חלקה 9, כי בשטח המסומן [1] גר דודו, וכי הוא יודע שכל השטח שלהם. המבקש מס' 2 אישר כי המבנים המסומנים [4] עד [10] הן רפתות, סככות, שלו ושל אחיו, המבקש 1. המבקש מס' 2 אישר כי המבנה המסומן [11] הינו מבנה אזבסט קטן של אחיו ו"אין שם כלום".

ב"כ הצדדים סיכמו בכתב, כפי שנקבע.

לאחר ששמעתי את החקירה הנגדית, וקראתי את סיכומי הצדדים, אני מחליטה לתת למבקשים רשות להתגונן בפני התביעה בטענה היחידה של שיהוי בתביעת המשיבה, המעיד על רשות מכללא.

מאחר ומדובר במקרקעין מוסדרים, שהרישום בגינם מחייב, לא תידון טענת המבקשים לבעלות בשטח או בחלקו, אך המבקשים לא נשאלו, ולא נסתרה טענתם לפיה בתי המגורים בנויים מסוף שנות ה-80, כי המבנה המסומן [1] בחלק המזרחי של חלקה 10 שייך לדודם, עומר, וכי גם הרפת בנוייה מזה 25 שנה מכח אמונת המבקשים כי השטח שלהם, לפי דברי אביהם וסבם, והכל ללא מחאה מצד המשיבה, המודעת למה שקורה בשטח.

העובדה לבדה שהמשיבה פנתה למבקשים בעניין לראשונה בחודש נובמבר 2011, בעוד שאין חולק כי לפחות חלק מהמבנים נבנו בסמוך לשנת 1987 (ראה כתב האישום, נספח א' לבקשת הרשות להתגונן) וביתו של המבקש מס' 1 חובר לחשמל בשנת 1999 (נספח ב' לבקשה), מצדיקה כי לא יינתן בחיפזון צו הריסה וסילוק יד, במיוחד מחלק ממבנה מגורים של המבקש מס' 2 (מסומן [12]), ממבנה שאינו בחזקת המבקשים (מסומן [1]) וגם לא מרפתות, שאני מניחה שמשמשות לפרנסת המשפחה.

ניתנת למבקשים רשות להתגונן בטענה היחידה של החזקה בחלקים מחלקה 10 ובנייה עליה במשך שנים, ללא מחאה מצד המשיבה, המעידה על רשות, שגם אם תבוטל, צריכה להעשות ע"י מציאת פתרון צודק, ארכה לפינוי הסככות, בירור זהות המחזיק בבית המזרחי, ופתרון ראוי לחלק מבית המגורים של הנתבע מס' 2.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות הבקשה, ואני מקווה כי ב"כ הצדדים יזנחו את דרך ההתנהלות עד כה, שהתבטאה בבקשות למתן החלטה בהעדר סיכומים ובהערות אישיות בסיכומים בעניין מסירת כתבי בי דין, ויפעלו לסייע למרשיהם להגיע להסדר יעיל לשביעות רצון שני הצדדים.

התיק, ובו גם בקשה לפיצול סעדים, שאינה בסמכותי, מועבר לסדר דין רגיל.

ניתנה היום, י"ד אלול תשע"ג, 20 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.