1. בפניי בקשה מטעם הנתבעים 2 ו-3 (להלן: המבקשות בהתאמה) למחיקת התביעה ולחילופין להורות לתובעים (להלן: המשיבים) על הפקדת ערובה. הנתבעת 1 הודיעה על הצטרפותה לבקשה (ר' הודעתה בבקשה 16 בתיק).

רקע וטענות הצדדים:

1. המשיבים הינם עזבונה/יורשיה של ארלן גוטיארז (ז"ל), עובדת זרה מהפיליפינים, אשר נמצאה מחוסרת הכרה חיים ביום 26/12/10 בדירת הנתבעת 2, שם עבדה. יום לאחר מכן, נפטרה המנוחה בבית החולים.
2. בדו"ח הנתיחה שלאחר המוות שבוצעה למנוחה (ביום 28/12/10), ציין פרופ' י' היס מהמכון לרפואה משפטית, כי מותה של המנוחה נגרם "קרוב לוודאי" מהרעלה חריפה מגז בישול אליה נחשפה המנוחה כיממה לפני מותה.
3. לטענת המבקשות יש להורות על מחיקת התביעה כנגדן, ככל שלמעלה משלוש שנים וחרף פניות רבות והחלטות של בית המשפט, המשיבים נמנעים מהשלמת ההליכים המקדמיים ובתוך כך, קבלת תצהיר תשובות לשאלון. זאת, בשים לב לכך שהתיק קבוע להוכחות למועד קרוב ומחדל זה פוגע ביכולת ההגנה של המבקשות.
4. לחילופין וככל שבית המשפט לא ייעתר לבקשת המחיקה, עותרות המבקשות כי בית המשפט יורה למשיבים על הפקדת ערובה. לטענתן, הסיכויים לדחיית התביעה גבוהים מקבלתה, בין היתר, לאור העובדה כי המנוחה סבלה ממחלות כרוניות המעמידות בספק את האפשרות כי מותה נגרם כתוצאה מהרעלת גז. חיזוק נוסף לכך, טמון בעובדה כי לא זו בלבד שהנתבעת 2 "נותרה בחיים", אלא שהיא לא נפגעה ולא הבחינה במועד האירוע ולפניו, בכל ריח חשוד. כן, נטען כי עסקינן במשיבים אשר מתגוררים בפיליפינים, נעדרי נכסים בארץ, כשקיים ספק רב באם הם מצויים בקשר עם בא כוחם. בנסיבות אלה, קיימת לטענת המבקשות הסתברות גבוהה שהמבקשות לא יוכלו לגבות את הוצאותיהן באם תידחה התביעה.
5. ב"כ המשיבים מנגד, טוען כי בכל הקשור להליכים המקדמיים, הועברו למבקשות, זה מכבר, כתבי ויתור סודיות וצו ירושה. לעניין אי המצאת תצהיר התשובות לשאלון, נטען כי הדבר נמנע עד כה משום שהיורשת שוהה בחו"ל, כן, נטען בעניין זה כי רוב השאלות אינן רלבנטיות ככל היותה של המנוחה עובדת זרה בזמנים הרלבנטיים.
6. באשר להפקדת הערובה, נטען כי עילת התביעה נתמכת על חוות דעת רפואית שנערכה על ידי רופט ניטרלי, בזמן אמת, בעוד שטענות המבקשות לעניין העדר הקשר הסיבתי (ובין השאר בשל מחלותיה של המנוחה), לא נתמכות ולוּ באמצעות חוות דעת אחת.

דיון והכרעה:

1. ראשית, לעניין עתירת המבקשות למחיקת התביעה. אף אם יש צדק לא מועט בטענות המבקשות אודות התנהלות המשיבים בכל הקשור להימנעותם עד כה מלהמציא את תצהיר התשובות לשאלון, לא מצאתי כי המדובר במחדל המצדיק סעד מרחיק לכת בדמות מחיקתה של התביעה. ברי כי מחדל זה יכולה וייזקף לחובת המשיבים לעניין שאלת ההוצאות ומובן שלמבקשות שמורות הטענות בעניין זה.
2. באשר לבקשה להפקדת הערובה, הרי שלאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי יש להיעתר לה.
3. במסגרת בחינת בקשה לחיוב בערובה, בית המשפט נדרש לבצע איזון בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים; עליו לדאוג כי גם תובע דל אמצעים יוכל לזכות לסעד משפטי ולמנוע ככל שניתן את הפגיעה בזכותו החוקתית לפניה לערכאות; מאידך, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו גם את הנתבע (ובמקרה דנן עומדים לנגד עינינו 3 נתבעים) אשר בסופו של הליך עלול למצוא עצמו בפני שוקת שבורה בהעדר יכולת לממש את חיוב הנתבע בהחזר ההוצאות שהוציא לצורך ניהול ההליך.
4. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המסמיכה את בית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, אינה מפרטת מהם המקרים בהם יורה בית המשפט לתובע על הפקדת ערובה והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, כאשר הכלל הינו כי אין לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים.
5. בפסק הדין המנחה בסוגיית הפקדת הערובה, שניתן ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647, נקבע כדלהלן:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בית המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה. עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שנסיבות מצדיקות את הדבר.

תקנה 519 אינה מפרטת כיצד יש להפעיל את שיקול האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשקול דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע עם נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9 (2)".

(ההדגשה אינה במקור – א.ר. ).

1. בבואי לבחון את סיכויי ההליך, לא ניתן לומר כי המדובר בתביעה מופרכת, בעיקר על רקע חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית ועדיין יש לברר את התביעה על בסיס ראיות, אשר יכול ויהיה בהן כדי לשלול את מסקנות דו"ח הנתיחה.
2. יחד עם זאת, לאור מגמת הפסיקה באשר לתובע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט; בשים לב שבעניינו המדובר בבני משפחתה של המנוחה אשר כלל אינם מתגוררים בארץ ואין להם כל נכסים בישראל (נתון אחרון שנלמד בעיקר מהעדר התייחסות בתגובה לעניין); בשים לב למחדל הממושך אודות אי המצאת תצהיר התשובות לשאלון (שעשוי להעיד על גישתם להליך ו/או לטיב הקשר שביניהם ובין בא כוחם), הנני סבורה כי הכף במקרה דנן, נוטה לחיובם בערובה.
3. יחד עם זאת, הנני סבורה כי יש לנהוג במתינות באשר לשיעורה של הערובה, בכדי שלא תביא לחסימת שערי בית המשפט בפני המשיבים.
4. לאור כל האמור, הנני מורה כדלקמן:
5. הנני מחייבת את המשיבים להפקיד בקופת בית המשפט סך של 9,000 ₪.
6. ההפקדה תיעשה עד ליום 1.4.15.
7. המשיבים ביקשו לזמן עדיהם באיחור רב, בסמוך למועד ההוכחות ולא ניתן לזמן העדים בהתראה כה קצרה.
8. בנוסף גם ההליכים המקדמיים טרם הושלמו ע"י המשיבים.
9. בנסיבות הענין נראה כי התיק אינו בשל לשמיעת ראיות והדיון הקבוע לתאריך 16.3.15 מבוטל בזאת.
10. ת.פ. ליום 1.4.15.

ניתנה היום, י"ט אדר תשע"ה, 10 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.