1. בהחלטתי מיום 10/3/15 מצאתי לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות בסך 9,000 ₪, הכל כמפורט בנימוקי אותה החלטה. כן, הוריתי כי ההפקדה תתבצע עד ליום 1/4/15.
2. לאחר שנוכחתי כי התובעים לא פעלו להפקדת הערובה, הוריתי במסגרת החלטתי מיום 3/4/15 כי בהעדר הפקדה כאמור בתוך 7 ימים אשקול את דחיית התביעה.
3. ביום 12/4/15 עתר ב"כ הנתבעת 2 להורות על סילוק התובענה בהמשך להחלטתי מיום 3/4/15, ומשלא בוצעה כל הפקדה על אף הארכה שניתנה בנדון.
4. ביום 20/4/15 הגישו התובעים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בה עתרו לביטול החלטתי לעניין הפקדת הערובה (בר"ע 33105-04-15). עיקר הטענה שהועלתה הייתה כי החלטתי נועלת למעשה את שערי בית המשפט בפניהם, שעה שאין בידי התובעים לגייס את הערובה שנקבעה.

במסגרת החלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' ויצמן) מיום 25/5/15, הוא מצא שלא להתערב בהחלטת הפקדת הערובה, אולם מצא לנכון להוסיף ולהורות על עיכוב הפקדת הערובה וזאת ככל שהמבקשים ישלימו את ההליכים הבאים במועדים שנקצבו:

1. מתן מענה לשאלון שהוגש על ידי הנתבעת 3 עד ליום 25/6/15.
2. המצאת צו ירושה ערוך כדין אחר עיזבון המנוחה, עד ליום 1/8/15.
3. תיקון כתב התביעה בהתאם, וככל הנדרש, 14 יום אחר המצאתו של צו ירושה ערוך כדין.
4. ביום 12/7/15 הוגשה בקשה נוספת מטעם הנתבעת 2 (בשם כל הנתבעות) למתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף. בבקשה נטען, בין היתר, כי חרף החלטת בית המשפט המחוזי לעניין התנאי הראשון - המצאת המענה לשאלון (עד ליום 25/6/15 כאמור), התובעים טרם המציאו מענה כאמור.
5. במסגרת תגובת התובעים מיום 14/7/15, הבהיר בא כוחם כי "הקשר עם משפחת התובעת נותק" – וכל ניסיונותיו, במספר דרכים ובעזרת צדדי ג', ליצור קשר עם אחות המנוחה אשר הייתה אשת הקשר בתובענה – עלו בתוהו. בנסיבות אלה, התבקש, לפנים משורת הדין, להורות על הפסקת התובענה למשך 6 חודשים, על מנת לאפשר חידוש הקשר עם משפחת התובעת.
6. ביום 26/7/15 הוגשה תשובת הנתבעות לתגובת התובעים האמורה. הנתבעות מתנגדות לבקשה להפסקת התובענה. לטענתן, בחירת התובעים לנתק את הקשר עם בא כוחם מלמדת כי התובעים איבדו עניין בהליך. בנסיבות אלה, בשלו התנאים לדחיית התובענה בהעדר הפקדה ו/או אי קיום החלטות בית המשפט (הן של בית משפט זה והן של בית המשפט המחוזי).

לגופה של הבקשה להפסקת התובענה, נטען כי לאו בקשה היא, שעה שהיא נעדרת כל תמיכה עובדתית לטיב הניסיונות שנעשו לחידוש הקשר עם התובעים. כל מטרתם של התובעים הוא בהחזקת הנתבעות כבני ערובה להליך, עד שיואילו ליצור קשר עם בא כוחם. בנוסף, נטען כי הפסקת התובענה תקנה לתובעים יתרון בלתי הוגן על הנתבעות ותפגע בהגנתם.

1. לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, ולאחר ששבתי ועמדתי על ההשתלשלות הדיונית במסגרת הליך זה עד כה, נחה דעתי כי אין מנוס מלהורות על מחיקת התביעה.

הנני מקבלת את טענת הנתבעות לפיה יש לראות בתובעים כמי שלמעשה איבדו עניין בהליך. אם לא היה די בארכות ותקופות החסד שניתנו לתובעים על ידי בית המשפט לקיום ההחלטות, הרי שהחותם הסופי לאיבוד עניין זה, בא לידי ביטוי באי קיום התנאי הראשון אשר הוסף על ידי בית המשפט המחוזי כאמור במסגרת החלטתו מיום 25/5/15.

התנהלות התובעים, כפי שנסקרה לא אחת במסגרת החלטותיי לעיל, הובילה לעיכוב בלתי סביר בניהול ההליך, הפוגע הן באינטרס הציבורי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט, והן בהגנתן של הנתבעות, כפי שעמדו על כך במסגרת סעיפים 9 ו-10 לתגובתן מיום 26/7/15. מתקשה אני לראות כיצד יוכל ב"כ התובעים, אם אורה על הפסקת התובענה, לעמוד מסיום אותה הפסקה ולהבא, בדרישה לניהול הליך תקין, יעיל ותכליתי, שעה שניסיונות יצירת הקשר עם התובעים נמשכים על פני תקופה לא מבוטלת.

1. מטעמים אלה ומשכלו כל הקיצים כלפי הסבלנות שניתן לגלות להתנהלות התובעים בהליך זה, היה מקום להורות על דחיית התביעה כפי שעתרו הנתבעות. יחד עם זאת, בשים לב למשמעות דחיית הליך על הסף, ובשים לב לעיקרון שהוזכר על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו לעניין הזכות החוקתית לגישה לערכאות, הנני סבורה כי האיזון הראוי בנסיבות העניין הוא להורות על מחיקת התביעה, ולעשות שימוש בכלי של פסיקת הוצאות כנגד התובעים שיפצה את הנתבעות, ולו באופן חלקי, על הפגיעה בהן. לא נעלם מעיני כי הסנקציה הנקובה בתקנה בגין אי-הפקדת ערובה היא דחיית תביעה, אולם נקבע למעשה שבית המשפט מוסמך להסתפק במחיקת תביעה בלבד (ר' ע"א 3127/13 אנרג'יקס אנרגיות מתחדשות בע"מ נ' מולטי גרין (2010) בע"מ [פורסם בנבו] (16/2/15)).
2. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה.

התובעים ישלמו לכל אחת מהנתבעות הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,000 ₪ (ובסך הכל 9,000 ₪). יחד עם זאת, אני קובעת כי ההוצאות ושכר הטרחה ייגבו רק אם תוגש תביעה חדשה, וכתנאי להגשתה.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ו, 24 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.