בענין : בקשה למתן החלטה בבקשה לביטול פסק דין מיום 27.9.12

1. התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לסילוק יד בסדר דין מקוצר , במסגרתה ביקשה פיצול

סעדים .

2. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן שנקבעה לדיון ליום 6.6.12 .

בגמר הדיון קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט לפיה בקשת הרשות להתגונן תמחק

אך בקשה למתן פסק דין ופסיקתה לא תוגש בחלוף 90 יום . עוד הוסכם כי פסק דין ינתן

בחלוף התקופה של 90 יום ככל שלא תהיה הוראה מניעתית המורה על אי מתן פסק הדין

מאת בית המשפט המוסמך . רשם בית המשפט נתן להסכמת הצדדים תוקף של החלטה

והורה למזכירות לנתב את הבקשה פיצול סעדים לשופט .

3. משלא נעשה דבר בחלוף 90 יום , הורה רשם בית המשפט לב"כ התובעת לעדכן תוך

20 יום .

4. ביום 23.9.12 הגיש ב"כ התובעת בקשה למתן פסק דין ובקשה למתן החלטה בבקשה פיצול

סעדים . ביום 23.9.12 קיבלה כב' השופטת פריאל את הבקשה לפיצול סעדים .

ביום 24.9.12 חתם רשם בית המשפט על פסיקתה המחייבת את הנתבעים לשלם את הוצאות

המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ .

5. ביום 27.9.12 הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק הדין . לא ניתנה כל החלטה בבקשה זו .

6. ביום 27.4.15 הגיש ב"כ התובעת בקשה לתיקון טעות סופר בפסיקתה בנוגע למספר הגוש

בו מצויה החלקה נשוא פסק הדין . ב"כ הנתבעים התנגד לבקשה בין היתר משום שטרם

ניתנה החלטה בבקשה לביטול פסק דין . הבקשה לתיקון טעות סופר התקבלה בהחלטתי

מיום 19.5.15 . באותה החלטה ציינתי כי ככל שהנתבעים עומדים על הטענות שהועלו

בבקשה לביטול פסק דין עליהם להעלותן בבקשה נפרדת . מכאן הבקשה שלפני , שהוגשה

ביום 1.6.15 .

7. הנתבעים טוענים כי הפסיקתה שהוגשה לא היתה מוסכמת שכן לא כללה הסכמה לענין

ההוצאות ושכר הטרחה . נטען כי שכר הטרחה שנפסק הוא מופרז . עוד נטען כי הנתבעים

לא הספיקו להגיש תביעה לפסק דין הצהרתי לשם הוכחת בעלותם במקרקעין נשוא תביעת

הפינוי והם זקוקים ל 90 יום נוספים .

8. התובעת מתנגדת לבקשה . נטען כי משמעות מחיקת בקשת הרשות להתגונן היא מתן פסק

דין על בסיס האמור בכתב התביעה , במסגרתו ביקשה התובעת לחייב בהוצאות ושכ"ט .

נטען כי אם הנתבעים רצו להאריך את המועד שנקבע בהסכמה ביום 6.6.12 לשם הגשת

תביעה הצהרתית וצו מניעה היה עליהם להגיש בקשה בענין זה טרם חלוף תקופת 90

הימים . מודגש כי גם כיום , בחלוף 3 שנים , הנתבעים לא טוענים כי הגישו תביעה

הצהרתית . נטען כי טענות כנגד גובה ההוצאות ושכר הטרחה מקומן במסגרת ערעור על

פסק הדין , כאשר בית המשפט לא נוטה להתערב ברכיבים אלה של פסק הדין .

9. ביום 1.7.15 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובעת . נטען כי לאור הסכמת הצדדים

בדיון מיום 6.6.12 ניתן היה לצפות כי ינתן פסק דין ללא חיוב בהוצאות כיוון שלא היתה

מחלוקת במישור העקרוני .

10. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות מטעמי המשיבה

וכפי שיפורט להלן .

11. כאשר בית המשפט מוחק או דוחה בקשת רשות להתגונן אמור להינתן לאלתר פסק דין

המקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים בהוצאות ושכ"ט עו"ד . במקרה דנן ניתן תוקף

של החלטה להסכמת הצדדים לפיה פסק הדין ינתן רק לאחר 90 יום ממועד מחיקת בקשת

הרשות להתגונן , אלא אם ינתן צו מניעה האוסר על מתן פסק דין שכזה . אין מחלוקת כי

לא ניתן צו מניעה שכזה . למעשה אין מחלוקת כי הנתבעים לא פנו לבית המשפט המוסמך

לקבלת צו שכזה עד עצם היום הזה , בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד מחיקת בקשת

הרשות להתגונן .

12. באשר לטענות הנתבעים בענין גובה שכר הטרחה , צודק ב"כ התובעת כי מקומן של טענות

אלה הינו במסגרת ערעור על פסק הדין ולא במסגרת בקשה לביטול פסק הדין המוגשת

לערכאה בה ניתן פסק הדין . רשם בית המשפט שנתן את פסק הדין מצא לנכון שלא לשנות

את סכום שכר הטרחה שהוצע בפסיקתה אותה ניסח ב"כ התובעת . החלטתו זו היא חלק

מפסק הדין והיא נתונה לערעור . מכיוון שלא נפל כל פגם בהליך שקדם למתן פסק הדין אין

מקום להתערב בהחלטה זו גם כאשר אני סבור כי הסכום שנפסק גבוה מדי . מסקנתי לפיה

שכר טרחה בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ הינו גבוה למדי עבור הגשת תביעה ודיון אחד

שהסתיים בהסכמה דיונית הינו גבוה למדי , תבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות במסגרת

החלטה זו .

13. על כן , הבקשה נדחית .

כיוון שלא ניתנה החלטה בבקשה המקורית לביטול פסק הדין במשך תקופה ארוכה

וכיוון שהסכום שנפסק כשכר טרחה בפסק הדין גבוה למדי , מצאתי לנכון שלא לחייב

את הנתבעים בהוצאות התובעת במסגרת החלטה זו .

על החלטה זו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 30 יום ממועד קבלתה.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ה, 04 יולי 2015, בהעדר הצדדים.