18 ספטמבר 2014

פתיח ותשתית עובדתית

1. התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לתשלום דמי פגיעה, בגין פגיעה שנגרמה לה ביום 15.5.11, עקב תאונת דרכים בה היה מעורב אוטובוס בו נסעה בדרכה לעבודה.
2. ביום 12.1.12 נדחתה תביעתה של התובעת, מן הטעם שלא אירעה לה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995. במכתב מטעם הנתבע צוין, כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין האירוע הנטען, וכן כי מחלתה נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.^[1]
3. על החלטה זו הוגשה התביעה לבית הדין.
4. ביום 21.11.12 ניתנה החלטה על מינוי מומחה מתחום הנוירולוגיה, ד"ר אבינועם רכס (להלן: "המומחה") על סמך העובדות המוסכמות להלן:
5. התובעת ילידת 1980.
6. ביום 15.5.11, בעת שנסעה התובעת באוטובוס בדרכה לעבודה, היה האוטובוס מעורב בתאונת דרכים בצידו הימני. כתוצאה מכך בלם האוטובוס בחזקה.
7. ההשתלשלות הרפואית מתוארת במסמכים הרפואיים. המסמך הראשון הינו מיום 19.5.11 ובו מתואר כי התובעת החלה לסבול מכאבים בפנים 4 ימים קודם לכן.
8. המומחה התבקש לחוות דעתו ביחס לשאלות הבאות:
9. האם נגרם לתובעת נזק רפואי כתוצאה מהאירוע התאונתי ו/או הוחמר?
10. האם נגרם לתובעת אי כושר ו/או הוחמר כתוצאה מהאירוע התאונתי וככל שכן מה משכו?
11. בחוות דעתו, מיום 2.12.12, השיב המומחה לשתי שאלות אלו בשלילה. במענה לשאלה הראשונה קבע המומחה כי לא הוצג כל תיעוד רפואי המעיד כי התובעת נחבלה בפניה בעת התאונה:

"ע"פ חוות דעתו של פרופ' למפל, מומחה בנוירולוגיה, שניתנה בתאריך 21.6.11 עולה כי התובעת סובלת מכאבים בפנים מימין עקב TRIGEMINAL NEURALGIA. הסיבה לכאב זה לרוב אינה ידועה. במקרים טראומטיים הדבר מחייב נזק ניכר לעצמות הפנים לרבות שברים, שלא התקיים במקרה זה".

עוד קבע, כי הקשר בין התאונה הנטענת והופעת הכאב הטריגמינלי היא מקרית בלבד ואין ביניהם קשר בבחינת גורם ותוצאה.

1. ביום 7.8.13 ניתנה החלטה על הפניית שאלות הבהרה מטעם התובעת למומחה כדלקמן:
2. האם נכון, כי מכתבו של פרופ' למפל מיום 21.6.11 איננו חוות דעת אלא מסמך טיפולי בלבד.
3. במכתב מאוחר יותר של פרופ' למפל מיום 7.11.11 מציין פרופ' למפל כי הכאבים הופיעו גם כתוצאה מחבלת צליפת השוט בתאונה ולא רק כתוצאה מ TRIGMENTAL NEURALGIA. האם נכון, כי כאבי הצוואר יכולים להיגרם כתוצאה מהתאונה?
4. האם נכון כיCOELLO וחבריו במאמר אשר התפרסם בעיתון J NEUROSURG בשנת 2010 פרסמו מחקר לפיו, יתכנו פגיעות בעצבי הגולגולת, ביניהם גם עצב הטריגימנלי, לאחר חבלת ראש או פנים בנאליים?
5. האם נכון, לאור המסמכים שבידך, לציין, כי התלונות על כאבי הראש וכאבי הפנים הופיע מיד לאחר התאונה?
6. האם נכון, כי בהתאם למסמכים שעמדו לפניך, לפני התאונה לא סבלה התובעות מכאבי צוואר, כאבי ראש וכאבי פנים?
7. האם נכון, כי בהתחשב בצמידות הזמנים הבולטת בין החבלה שעברה התובעת לבין הופעת הנוירולוגיה טריגימינלית וכן העובדה שלפני כן לא סבלה מכאבי צוואר וראש, אין מקום לשלול את העובדה כי מקרה זה אכן משתייך לאותם מקרים נדירים, בלתי שכיחים, אך קיימים".
8. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 4.10.13 השיב המומחה:
9. אינני מוצא הבדל מהותי בין המסמכים שכתב פרופ' למפל ביום 21.6.2011 ביום 7.11.2011 וביום 15.8.2011. האם המילים "לכל מען דבעי" הופכות מכתב רפואי לוות דעת – על כך יחליט בית הדין".
10. התשובה לשאלה זו חיובית. כאבי צוואר יכולים להגרם על ידי תאונה. חשוב לציין כי במכתב זה מציין פרופ' למפל "כאבים צוואריים, כאבי כתף ימין וכאבים עזים במחצית הראש ימין". גם במכתב הנוסף שלו מיום 15.8.2011 הוא מתייחס רק ל"כאבי פנים מימין". אני מעריך מכך כי התלונה הראשית והעיקרית היא זו של כאבי פנים.
11. קיבלתי בתאריך 29.9313 את המאמר של Coello וחב'....אין ספק כי מקרה בודד זה בספרות הרפואית אינו דומה כלל למקרה נשוא תביעה זו ואין לגזור ממנו ולא כלום לתביעה הנוכחית.
12. התשובה לשאלה זו חיובית.
13. התשובה לשאלה זו חיובית.
14. התשובה לשאלה זו שלילית במובהק. כפי שכתבתי בחוות הדעת המקורית עיקר התלונה של התובעת הם כאבי פנים ככל הנראה TRIGMENTAL NEURALGIA. זו גם האבחנה המופיעה שוב ושוב ברישומים מקופת החולים. התובעת קבלה גם מפרופ' למפל טיפול תרופתי (Lyrica) המכוון לאבחנה זו. (ראה מכתב מיום 15.8.2011). כפי שטענתי בחוות הדעת המקורית וכפי שאני טוען גם כאן אין כל קשר לדעתי בין תלונה זו לבין התאונה נשואת התביעה".
15. ביום 26.11.13 ניתנה החלטה על הפניית שאלות הבהרה מטעם הנתבע למומחה כדלקמן:

"בחוות דעתך קבעת כי "התובעת סבלה מחבלת ראש ניכרת עם דימומים תוך גולגלתיים. אישה זו נזקקה לטיפול רפואי והחלימה לחלוטין כעבור 6 חודשים". מהי תקופת אי הכושר שנגרמה לתובעת בעטיה של הפגיעה המתוארת על ידך?"

1. בתשובתו מיום 26.12.13 הבהיר המומחה כי התיאור מתייחס למקרה המופיע במאמר של Coello ואין כל קשר בין מקרה זה למצבה של התובעת. עוד הוסיף כי בהעדר כל עדות לנזק נוירולוגי כל שהוא, הרי שאין לדעתו תקופת אי כושר בשל התאונה נשואת התביעה.
2. טענות התובעת בתמצית-
3. מאז התאונה סובלת התובעת מכאבים במחצית פנים מימין צוואר וכתף, כן סובלת מירידה בראיה וטשטוש.
4. המומחה השיב בחוות דעתו כי כאבי הצוואר יכולים להיגרם על ידי התאונה וכן כי בהתאם למסמכים שעמדו לפניו התובעת לא סבלה מכאבי צוואר, כאבי ראש וכאבי פנים עובר לתאונה. מכאן, כי אין מנוס מקביעה כי כאבי הצוואר הנם תוצאת התאונה וכי המדובר בתאונת עבודה.
5. טענות הנתבע בתמצית-
6. המומחה נתן חוות דעת בהתייחס לחומר הרפואי והעובדתי שהיה בפניו וענה בפרוט ובבהירות על השאלות שהופנו אליו.
7. המומחה שלל קשר סיבתי בין התאונה הנטענת והופעת הכאבים מהם סובלת התובעת. במענה לשאלות ההבהרה הבהיר המומחה כי המקרה המופיע במאמרו של Coello אינה דומה למקרה של התובעת והוסיף כי אין עדות לנזק נוירולוגי ועל כן אין תקופת אי כושר שניתן לייחס לתאונה הנדונה.
8. משחוות דעתו בהירה ומפורטת, ונוכח הפסיקה המייחסת משקל רב לחוות דעת מומחים, התבקש בית הדין לדחות את התביעה.

הכרעה

1. לאחר שבחנתי את החומר שבתיק ואת טענות הצדדים, מסקנתי היא שדין התביעה להידחות.
2. הלכה פסוקה היא, כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי, וכי בית הדין יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן.^[2]
3. במקרה שלפנינו, המומחה הרפואי ביסס את חוות דעתו על התשתית העובדתית שנקבעה בהסכמה ועל התיעוד הרפואי המתייחס לתובעת.
4. בחוות דעתו קבע המומחה כאמור, כי התובעת סובלת מ- TRIGMENTAL NEURALGIA זאת נוכח הרישומים הרפואיים והטיפול התרופתי שניתן לה. עוד קבע המומחה כי במקרים טראומטיים הדבר מחייב נזק ניכר לעצמות הפנים לרבות שברים, דבר שלא התקיים במקרה זה.
5. נכון הדבר, כטענת התובעת, כי במענה לשאלות ההבהרה השיב המומחה כי כאבי הצוואר יכולים להיגרם על ידי התאונה וכן כי בהתאם למסמכים שעמדו לפניו התובעת לא סבלה מכאבי צוואר כאבי ראש וכאבי פנים עובר לתאונה, אולם, בהמשך לחוות דעתו הבהיר חד משמעית כי אין כל קשר בין כאבי התובעת לבין התאונה נשואת התביעה, זאת נוכח הרישומים הרפואיים והטיפול שניתן לתובעת כמפורט. עוד יש להוסיף כי המומחה קבע כי אין עדות לנזק נוירולוגי ועל כן אין תקופת אי כושר שניתן לייחס לתאונה הנדונה.
6. משנתן המומחה דעתו לכל התיעוד הרפואי והשיב בצורה עניינית, ברורה ומפורטת לשאלות בית הדין ולשאלות ההבהרה של הצדדים לא מצאתי בטענות התובעת בסיכומיה, לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי, כל נימוק המצדיק לפסוק בניגוד לחוות דעתו של המומחה.
7. כמו כן, אין בידי לקבל את טענת התובעת כי מאחר והמומחה "אישר" את הקשר בין הכאבים בצוואר ובין התאונה, יש להכיר בתאונה כבתאונת עבודה. המומחה קבע כי באופן עקרוני כאבים הצוואר יכולים להיגרם בתאונה, אולם, בשקלול מכלול נתוניה האישיים של התובעת, כפי שנימק (ראו תשובתו לשאלה ו' מיום 4.10.13), לא נמצא כי האירוע גרם לכאביה של התובעת, כאמור.
8. המומחה התייחס לכל הנתונים שהוצגו בפניו ונתן להם את המשקל המתאים על סמך ניסיונו וידיעותיו המקצועיות.
9. אשר על כן, התביעה נדחית.
10. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, ובהיעדר סיבה מיוחדת, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ד, (18 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. נספח לכתב התביעה. ↑

2. עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי (6.6.05); עב"ל 138/07 מיכאל סלע נ' המוסד לביטוח לאומי (8.9.08). ↑