הנאשם הואשם בכתב האישום ב-2 עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 וסעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977, בתקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 וסעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 ובאיומים עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

על פי האישום הראשון, ביום 6.2.12 בשעה 7:30, החל ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת (בת זוגו). המתלוננת נכנסה לחדר האמבטיה והנאשם נכנס לחדר בעקבותיה. הוא "אחז בראשה של המתלוננת והטיחו במכונת הכביסה. המתלוננת נפלה והנאשם הרימה מחולצתה. הנאשם לפת את שתי ידיו סביב גרונה למשך מספר רגעים". "בזמן החניקה איים הנאשם על המתלוננת "לא יעזור לך אני ארצח אותך" ולאחר מכן הסתובב הנאשם והכה במרפקו את אפה של המתלוננת. כתוצאה ממכה זו, נפלה המתלוננת ארצה, ראשה הוטח באסלה ודם ירד מאפה." לאחר שהנאשם יצא מחדר האמבטיה המתלוננת התקשרה למשטרה ויצאה אף היא מחדר האמבטיה. היא אמרה לנאשם שהיא מבקשת לסיים את הקשר ביניהם. "בעקבות דברים אלו בעט הנאשם במתלוננת בגבה, שוב חנק אותה ואיים באומרו "תמותי, לא תקבלי גט. עוד הרבה לפני שתקבלי את הגט אני ארצח אותך, החיים שלך תלויים בזה". כתוצאה מכך "נגרמו למתלוננת נפיחות בפנים בלחי הימנית, כאב בגב התחתון, שטף דם פנימי בצד שמאל בין המותן לעכוז וכאבים בגב ובצוואר".

באישום השני הואשם הנאשם שבמהלך חודש ינואר 2012, "בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, בסמוך לדיסקוטק בתלפיות בירושלים", תקף הנאשם את המתלוננת "בכך שחנק אותה ומשך בשערות ראשה".

באישום השלישי הואשם הנאשם שבתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, אך כשנה לפני האירועים שתוארו באישום הראשון, הוא בעט במתלוננת ו"התנפחה עינה של המתלוננת וסימן כחול הופיע סביבה."

ד"ר דוד מיכאל (ע"ת 1) בדק את המתלוננת ביום 7.2.12, דהיינו, יום אחרי האירועים המתוארים באישום הראשון. העד ערך סיכום מחלה לגבי בדיקת המתלוננת (ת/1). על פי סיכום המחלה, המתלוננת אמרה לו שהיא הותקפה יום לפני כן על ידי בעלה. הרופא ציין בממצאי הבדיקה שהמתלוננת סבלה מכאב גב תחתון עם שטף דם פנימי בצד שמאל בין המותן לעכוז, מנפיחות בפנים בלחי הימנית וכן התלוננה על כאבים בגב ובצוואר. בעדותו של הרופא בבית המשפט הוא הבהיר ששטף הדם בגב המתלוננת היה בצבע כחול ויכול להישאר על הגוף מימים ספורים עד שבועות רבים. לדבריו, אחרי תקופה של שבוע עד שבועיים, שטף הדם משנה את צבעו לצבעים אחרים. לעניין הנפיחות בפניה של המתלוננת בלחי הימנית, ציין הרופא שהנפיחות יכולה להופיע רק כעבור יום, כך שלא היה ניתן לראות את הנפיחות ביום האירוע. לשאלת בית המשפט הרופא השיב שהממצאים האובייקטיבים והסובייקטיביים מתיישבים עם אירוע תקיפה. העד הבהיר שהוא לא הבחין בעת הבדיקה בסימנים אדומים על צווארה של המתלוננת או על מצחה. למרות זאת, גם ציין שסימן אדום יכול להיעלם כעבור יום אם הלחץ במקום לא הגיע כדי היווצרות שטף דם פנימי.

ע"ת 2, רס"ר אורית קפלן, גבתה את הודעת הנאשם וגם את הודעת המתלוננת. ביום האירוע המתואר באישום הראשון, בתאריך 6.2.12, היא צילמה מספר תמונות שהוצגו כראיה (ת/2). בשני תצלומים רואים את גבה התחתון החשוף של המתלוננת וניתן להבחין בסימן על גביו. יצוין שהתצלומים הם בשחור-לבן. כן צולמה חולצה שעליה נראים כתמים. לדברי העדה מדובר בחולצה בצבע צהוב המוכתמת בדם. העדה אישרה את הערת החוקרת שרשמה בעת שגבתה את עדותה של המתלוננת על פיה המתלוננת הראתה לה את החולצה הצהובה המוכתמת בדם ואמרה לה שזאת החולצה שהיא לבשה כשירד לה דם מהאף. לפי הערת החוקרת האחרת שהעדה רשמה, הסימן על גבי הגב היה "צהוב סגול".

רס"ל דהאש קשקוש, ע"ת 3, העיד שביום 6.2.12 הגיע לביתם של הנאשם והמתלוננת יחד עם השוטרת תהילה (ע"ת 4). הוא שוחח עם הנאשם ואילו השוטרת תהילה שוחחה בנפרד עם המתלוננת. לאחר מכן, הם ערכו דו"ח פעולה משותף. העד זוכר שהוא הבחין בסימנים אדומים על צווארה של המתלוננת ושחולצתה הייתה מוכתמת בדם. העד לא זכר את מיקום כתמי הדם על גבי החולצה. בדו"ח הפעולה גם צוין סימן על מצחה של המתלוננת שהיא טענה שקיבלה כתוצאה מנגיחה. למרות זאת, השוטר לא זכר את הסימן על מצחה של המתלוננת.

מעדותו של השוטר היה ניתן להבין שהמתלוננת לבשה את החולצה המוכתמת בדם אך לאחר שהעד עומת עם עדותה של המתלוננת, על פיה החליפה את חולצתה לפני הגעת השוטרים, אמר שהמתלוננת לא לבשה את החולצה המוכתמת בדם שתשובותיו לשאלות הסנגור התייחסו למיקום כתמי הדם שעל גבי החולצה ולא לעניין לבישת החולצה על ידי המתלוננת. כן ציין, שהוא זוכר שהשוטרת תהילה אמרה לו שהמתלוננת אמרה שהיא הקיאה.

ע"ת 4, רש"ט תהילה שטרית, העידה שהגיעה למקום יחד עם רס"ל קשקוש. היא שוחחה עם המתלוננת אשר ספרה לה ש"בעלה חנק אותה, נגח בה ודפק לה את הראש במכונת כביסה" (ע' 15 לפרוטוקול מיום 4.9.12 שורה 9). המתלוננת בכתה והייתה נסערת. במהלך השיחה היא קמה והקיאה והייתה לה סחרחורת. העדה הבחינה בסימנים אדומים על צווארה של המתלוננת וכן בפס אדום על מצחה. המתלוננת אמרה שהיא קיבלה פגיעות אלה ממכונת הכביסה. על הרצפה הייתה חולצה צהובה שעליה כתם, "כנראה מדם" (כנ"ל שורה 11). המתלוננת אמרה שירד לה דם מהאף אשר הכתים את חולצתה ולכן החליפה אותה. השוטרת אמרה בבית משפט שהיא זוכרת פרטים של המקרה שלא נרשמו בדו"ח הפעולה הואיל והיא הייתה שוטרת רק 3 חודשים בעת האירוע ושזה היה האירוע הראשון החריג שבו השתתפה. כן העידה צוות מד"א שהגיע לדירה לקראת סוף האירוע.

המתלוננת, ע"ת 5, העידה לגבי האישום הראשון, שהנאשם "חנק אותי והצמיד אותי למכונת הכביסה והטיח את ראשי במכונת הכביסה 4 פעמים לפי מיטב זכרוני ותוך כדי שהוא חונק אותי אומר לי ”את לא תקבלי גט, אני ארצח אותך לפני שתקבלי גט, החיים שלך תלויים בי". אחר כך הוא זרק אותי ממכונת הכביסה למקום ששם האסלה ותוך כדי כך נפלתי ונחבלתי בפנים... (כנ"ל ע' 21 שורות 30 -34)..."בזמן שיצאתי מהשירותים ...אמרתי לו (לנאשם ד.פ.) שזה לא התנהגות ...הוא בעט בי עם הרגל שלו בגב ונזרקתי אל הקיר ... (כנ"ל ע' 23 לפרוטוקול שורות 6 - 8).

יצוין, שבהודעות המתלוננת שהוגשו כראיה מטעם הנאשם (נ/1 - נ/2) אין אזכור של האסלה והמתלוננת אמרה שהנאשם נתן לה מכה עם מרפקו וכתוצאה מכך ירד לה דם מהאף.

הדו"ח הרפואי של מד"א הוגש כראיה מטעם הנאשם (נ/5). בדו"ח לא צוינו סימני חבלה על גבי גופה של המתלוננת. התלונה העיקרית שצוינה הייתה אלימות ובתיאור המקרה רשום "סירוב פנוי". למטה בטופס רשום "הנ"ל (המתלוננת ד.פ.) מסרבת פינוי לבית החולים לאחר שהוכתה על ידי בעלה. משטרה נכחה במקום מעדיפה להישאר בבית".

לעניין האישום השני, העידה המתלוננת שחברתה דנה (ע"ת 6) ישבה במושב הנהג כשהיא יושבת לידה. הנאשם, שהיה שיכור, ישב במושב האחורי, מאחורי המתלוננת. בטרם החלו לנסוע מהמקום, התפתח ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת או אז הנאשם החל לחנוקה, משך בשערותיה וקילל אותה. דנה ניסתה להוריד את ידו של הנאשם מצווארה של המתלוננת. המתלוננת ירדה מהמכונית ונכנסה לתחנת המשטרה הסמוכה כשהיא נסערת. המתלוננת החליטה שלא להגיש תלונה וחזרה למכונית.

לעניין האישום השלישי, המתלוננת העידה שאמרה לנאשם, אחרי שהוא חזר שתוי ממסיבה ואחרי שמסר לה שהוא נטל כדור אקסטזי, שהיא מבקשת גט. הנאשם הכה אותה ובעט בה וזרק אליה חפץ. על ידה הימנית ובאזור עינה של המתלוננת היו סימנים כחולים. המתלוננת התקשרה לאביה הגר בדימונה. אביה נסע לירושלים ושוחח עם הנאשם. למחרת, הנאשם המשיך להכותה והמתלוננת התקשרה לאמו של הנאשם שהגיעה אליה וראתה את הסימנים הכחולים. לדברי המתלוננת, אף אמו של הנאשם שוחח עמו והבהיר לבנה שאין להכות אישה או לקלל אותה מכל סיבה.

ע"ת 6, דנה בן-ישי-עמדי העידה בעניין האישום השני. מעדותה עלה שהנאשם ישב במושב האחורי של הרכב כשלפניו, במושב הקדמי, ישבה המתלוננת. הנאשם והמתלוננת החלו להתווכח ביניהם. הנאשם הכה את המתלוננת בראשה, אחז במעילה ובשיערה ומשכה לאחור ולצד. המתלוננת ירדה מהרכב ורצה לכיוון תחנת המשטרה. לדבריה, המתלוננת לא נכנסה לתחנת המשטרה. בהקשר זה יצוין כי הנאשמת העידה שנכנסה לתחנה אך יצאה כעבור זמן קצר.

רחל מזרחי, אמו של הנאשם, ע"ת 7, העידה לגבי האישום השלישי שלפני שנה וחצי היה אירוע בין הנאשם לבין המתלוננת. הנאשם מסר לה שמדובר "בדחיפה קטנה" של המתלוננת על ידה והעדה השיבה לו שאסור לו להתעמת עם המתלוננת. הנאשם הגיע אליה לבד ושהה אצלה מספר ימים לאחר שהיא הסבירה לנאשם שאם יש ויכוח עליו לצאת מהבית ולשבת ברכבו בחניה או להגיע אליה.

הודעתה של העדה הוגשה כראיה מטעם הנאשם (נ/3). בהודעתה היא אמרה שקיבלה טלפון לפני שנה וחצי לגבי מקרה שבו הנאשם הכה את המתלוננת והיא השיבה שהיא תמיד אומרת לנאשם שאסור להכות אישה. היא גם שמעה שאביה של המתלוננת הגיע מדימונה ושוחח עם הנאשם והזהירו שזאת הפעם האחרונה שהוא מכה את בתו. הנאשם הגיע אליה כדי ללון למשך מספר ימים והם שוחחו ביניהם על המקרה. הנאשם מסר לה שהוא רק דחף את המתלוננת בעת שהיא צעקה עליו. לשאלת החוקרת השיבה שהיא אף פעם לא הבחינה בסימני אלימות על המתלוננת.

ע"ת 8, גב' מיכל ביטון, אמה של המתלוננת, העידה שגרה עם הנאשם והמתלוננת בביתם במשך חודשיים. בתקופה זאת, הייתה עדה למערכת היחסים בין הנאשם לבין המתלוננת אותה תיארה כ"לא בריאה שמלווה באלימות פיזית ומילולית נפשית" (ע' 5 לפרוטוקול מיום 17.10.12 שורות 21 - 22). כן העידה שראתה סימנים של שטף דם במקומות שונים על גוף המתלוננת. יחד עם זאת, גם אישרה שהיא לא הייתה עדה לאף אחד משלושת האירועים המוזכרים בכתב האישום.

באמרת הנאשם (ת/3) הוא נשאל על שלושת האירועים נשוא כתב האישום. לעניין האישום הראשון, הוא מאשר שהיה ויכוח בינו לבין המתלוננת. לדבריו, המתלוננת "נכנסה לאמבטיה ואמרתי לה תירגעי היא דחפה אותי מהאמבטיה אני אמרתי לה תירגעי ודחפתי אותה חזרה לאמבטיה..." (ת/3 ע' 2 שורות 11 -12). הוא הכחיש שהכה את המתלוננת או בעט בה או שאיים עליה. הנאשם נשאל לגבי הדם שעל החולצה והשיב שלא ראה דם על החולצה ואם היה דם אז "אולי עשתה לעצמה (כנ"ל שורה 29). כן נשאל לגבי הסימן על גבה של המתלוננת והשיב שיש לה את הסימן הזה כבר "שבועיים שלוש" (כנ"ל שורה 36) ואינו יודע ממה זה נגרם אך "לא ממני זה בטוח" (כנ"ל שורה 38).

לעניין האישום השני, מודה הנאשם שהיה אירוע בו הוא נישק את חברתו לשעבר, ושהיה ברכב יחד עם דנה והמתלוננת. יחד עם זאת, הוא מכחיש את אירוע האלימות בתוך הרכב. לגבי האישום השלישי, אישר הנאשם שהיה ויכוח בינו לבין המתלוננת, ושבעקבות הויכוח המתלוננת התקשרה לאביה שהגיע מדימונה ושהוא (הנאשם) הלך לאמו. יחד עם זאת, הכחיש הנאשם שהיה כל אירוע של אלימות כלפי המתלוננת. בהמשך אמרתו, לשאלות החוקרת, אישר שאמה של המתלוננת הגיעה לגור אצלו בבית אך הכחיש שהייתה עדה לאלימות בינו לבין המתלוננת. כן אמר שמצב היחסים בינו לבין המתלוננת "על הפנים" (כנ"ל שורה 78) ושבכוונתו להתגרש ממנה.

בעדותו בבית המשפט טען הנאשם שהוא חף מפשע , שהוא נמצא בהליך גירושין עם המתלוננת, שהמתלוננת היא שקרנית הבוגדת בו ושהיא מבקשת לפגוע בו ולהיפטר ממנו.

בהתייחסו לאישום הראשון, אישר הנאשם שהתנהל ויכוח בינו לבין המתלוננת ואישר את דבריו בת/3 לפיהם הוא דחף את המתלוננת בחזרה לתוך האמבטיה. או אז, אליבא דגרסתו, המתלוננת נעלה את חדר האמבטיה כשהוא בחוץ. לדבריו, הוא לא היה יחד עם המתלוננת בתוך האמבטיה, לא עשה את מעשי האלימות שהמתלוננת טוענת שהוא עשה באמבטיה ולא איים על המתלוננת. לטענתו, לא נראו סימני אלימות על גוף המתלוננת ואם נראו סימנים כאלה המתלוננת "עשתה את זה לעצמה" (ע' 14 לפרוטוקול מיום 25.10.12 שורה 17). בתמיכה לגרסתו, הנאשם הצביע על הדו"ח הרפואי (נ/5) וסיפר שהמתלוננת לא רצתה להיבדק על ידי אנשי מד"א שהגיעו לבית, ואף אמרה להם "שאין לה כלום" (כנ"ל שורות 22 -24). לגבי הסימן על גבה של המתלוננת, הוא אמר שהמתלוננת קיבלה מכה שלושה חודשים לפני כן משולחן. הנאשם גם אמר שלא ראה דם על חולצת המתלוננת, סימנים אדומים על צווארה או סימן על מצחה. כן אמר שהמתלוננת לא הקיאה ולא סבלה מסחרחורות.

הנאשם נשאל מדוע אמר באמרתו שהסימן על גבה של המתלוננת הוא מלפני שבועיים או שלושה ושהוא אינו יודע מה גרם לסימן ואילו בבית המשפט אמר שהסימן הוא ממכה שקיבלה המתלוננת משולחן 3 חודשים לפני האירוע הנטען באישום הראשון. הוא השיב שזכר שהסימן לא היה מאותו אירוע, כפי שטענה המתלוננת, אך רק לאחר מכן זכר שהסימן הוא ממכה שקיבלה המתלוננת משולחן.

בתשובה לשאלות בחקירה הנגדית בגין הדם בחולצתה של המתלוננת, השיב "...שכנראה שלקחו משהו אדום ושמו על החולצה" או ש"היא עשתה את זה לעצמה" (כנ"ל ע' 18 שורות 1 , 9). לעניין הנפיחות שהרופא הבחין בה על לחי המתלוננת, טען שהמתלוננת הלכה להיבדק רק למחרת ו"יכלה לעשות זאת בעצמה" (כנ"ל שורה 30 ) ובהמשך אמר "אפשר להכניס את הראש בקיר פעם אחת ולקבל את כל החבלות האלה" (כנ"ל ע' 19 שורה 6 ).

בתשובה לשאלות בחקירה הנגדית לגבי האישום השני, טען שדנה, שהיא חברה של המתלוננת, משקרת לגבי התקיפה ברכב המיוחסת לו (כנ"ל ע' 19 שורה 29). לגבי כניסת המתלוננת לתחנה המשטרה, השיב תחילה "...יכול להיות שהיא הלכה לתחנת מוריה" (כנ"ל ע' 21 שורות 6 - 7). אולם, כשנשאל מדוע המתלוננת יצאה מהרכב והלכה לתחנת מוריה אם, לטענתו, לא היה כל אירוע של אלימות בתוך הרכב, חזר בו ואמר שהמתלוננת לא הלכה לתחנת המשטרה ו"אם היה משהו היא הייתה מתלוננת" ( כנ"ל שורות 11 - 13).

לעניין עדותה של אם המתלוננת, אמר שהיא גרה איתם לתקופה של 4 חודשים ולא רק חודשיים כפי שהעידה. לעניין עדותה לגבי התנהגותו האלימה כלפי המתלוננת, אמר שהיא משקרת ו"מן הסתם אימא תגן על בתה. למה היא לא הלכה להתלונן במשטרה?" (כנ"ל שורות 16 - 22).

בתשובה לשאלות התובעת בחקירה הנגדית לגבי האישום השלישי, אמר שאביה של המתלוננת לא הגיע אליו מדימונה בגלל הוויכוח בינו לבין המתלוננת (כנ"ל שורה 25 - ע' 22 שורה 2). עדות זאת עומדת בסתירה לעדותו בת/3 בה השיב שאביה של המתלוננת הגיע בעקבות ויכוח בינו לבין המתלוננת לאחר שהמתלוננת התקשרה לאביה "שירגיע את המצב" (ת/3 שורות 48 - 53).

למרות זאת, אישר הנאשם שהיה "ויכוח משמעותי" בינו לבין המתלוננת ושבעקבות הויכוח הוא הלך ללון אצל אמו למספר ימים (כנ"ל ע' 22 שורות 3- 6). בהקשר זה, התובעת שאלה את הנאשם לגבי עדות אמו על פיה הוא מסר לה שהוא רק דחף את המתלוננת (נ/3 שורה 7 ו-ע' 34 לפרוטוקול מיום 4.9.12 שורה 15). הנאשם השיב "לא יודע. לא זוכר" (כנ"ל ע' 23 שורה 2). בהמשך חזר ואמר "לא הרמתי עליה יד" (כנ"ל שורה 31). כשהוצגה בפניו תעודה רפואית של המתלוננת בה צויינו שריטות בפנים ובברכיים על גוף המתלוננת, השיב ש"אם היה לה משהו אביה היה מגיע להעיד במשטרה" ו"כנראה שהיא עשתה זאת לעצמה" (כנ"ל ע' 24 שורות 5 - 6, 8).

לשאלת התובעת לגבי עדותה של אמה של המתלוננת שראתה על גוף המתלוננת סימנים כחולים, השיב ש"היא ראתה ׁ(את הסימנים הכחולים ד.פ.) כשהייתה (המתלוננת ד.פ.) בבגד ים כשהבריכה בכלל סגורה בחודש פברואר" (כנ"ל שורות 13 -14).

ע"ה 2, מר אילן עזרא, העיד שהתקשר לנאשם ביום 6.2.12 ושוחח עם המתלוננת. המתלוננת סיפרה לו שהנאשם עשה "דברים שאסור לו לעשות", שהגישה תלונה נגדו, שהוא עצור ושהוא "דפק לה את הראש במכונת הכביסה". בחצות של אותו יום, הוא ראה את המתלוננת עם דנה במועדון כשאין על פניה סימנים של אלימות והמתלוננת שמחה ומאושרת. בחקירה הנגדית אישר העד שהוא לא היה עד לאירוע בבוקר, שהמועדון חשוך "קצת", שלא שוחח עם המתלוננת במועדון ושלא הלך למשטרה כדי למסור עדות.

מר רן ראובינוף, ע"ה 3, העיד שראה את המתלוננת עם החברה שלה במועדון הלילה ביום 6.2.12 בחצות עד שעה 1:00 אחרי חצות. באותה עת לא ידע על האירוע סביב הנאשם. המתלוננת "רקדה כרגיל" ומבלי שניתן להבחין בסימני חבלה על פניה או בהגבלה גופנית אצלה. בחקירה הנגדית אישר שלא היה עד לאירוע בבוקר, שלא שוחח עם המתלוננת במועדון למעט כדי להגיד לה שלום, שלא ניתן היה לראות סימני חבלה מתחת לבגדי המתלוננת, שהמקום חשוך וכן שלא חיפש לראות סימני חבלה על פניה של המתלוננת הואיל ולא ידע על האירוע בבוקר.

ע"ה 4, מר נאור מחלף, העיד שהוא חבר ילדות של הנאשם ועד לפני 4 שנים היה מבקר לעיתים קרובות בביתו של הנאשם. מביקוריו בבית הנאשם, ראה כיצד המתלוננת מתנהגת כלפי הנאשם "בצורה מזלזלת, פוגעת, מאיימת" (ע' 10 לפרוטוקול מיום 29.10.12 שורה 14). יום אחד, לפני 4 שנים, המתלוננת אמרה לנאשם "אני עוד אכניס אותך לכלא". העד שאל את המתלוננת למה היא מתכוונת והיא אמרה לו "שהיא תדפוק את הראש בארון ותגיד שהנאשם עשה לה את זה" וכן אמרה לו "אתה לא מכיר אותי כשאני משתגעת אני מסוגלת לעשות הרבה דברים (כנ"ל שורות 15 - 19). לדברי העד מאז השיחה לא ביקר בביתו של הנאשם. לדבריו, המתלוננת ריכלה על אשתו, היא נוהגת ללא רישיון נהיגה, היא פוטרה מ-4 מקומות עבודה ברצף בשל גניבת כרטיסי אשראי, היא זקוקה לטיפול נפשי, היא ניסתה לדרוס את חמותה, היא לימדה את בתה להגיד דברים מעליבים לחמותה והיא סוג של אישה שמנסה לשלוט בבעלה על ידי הרחקת חבריו. כן אמר שהנאשם סיפר לו שהמתלוננת אמרה שאם הנאשם יעזוב אותה אז היא תדאג למרר לו את החיים.

בחקירה הנגדית אישר מר מחלף שהוא לא היה עד לאף אחד משלושת האירועים נשוא כתב האישום. הוא הכחיש שיש לו טינה כלפי המתלוננת בגלל הרכילות על אשתו. מעדותו עולה שהדברים בהם האשים את המתלוננת, כמו נהיגה ללא רישיון נהיגה, יסודם בדברים שנאמרו על ידי אחרים ולא מידע אישי.

גב' אורית בן דוד, ע"ה 5, העידה שביום 6.2.12 בשעה 21:40, בעת שישבה לסעוד במסעדה, הבחינה במתלוננת נכנסת למסעדה יחד עם חברתה ועוד שני גברים. לטענתה "... שאישה מתלוננת על רמת מכות כזאת צריכה להיות בשיקום ראש ולא לצאת לבלות באותו ערב שבעלה נעצר. שי נעצר בבוקר והיא יצאה לבלות בערב" (כנ"ל ע' 13 שורות 16 -18). בחקירה נגדית השיבה שהאור במסעדה "מעומם" (כנ"ל שורה 29), שהיא ישבה במרחק של כ- 5 מטר מהמקום בו ראתה את המתלוננת ושהמתלוננת לא הבחינה בה. כן אמרה שהיא בדיוק הזמינה חשבון ולא ראתה את המתלוננת יושבת לאכול במסעדה.

העדה גם העידה שחודשיים או שלושה אחרי שהנאשם נעצר היא הגיעה לדיון בין הנאשם לבין המתלוננת ברבנות. כשנשאלה מדוע היא הגיעה לדיון ברבנות, השיבה שהגיעה יחד עם אימו של הנאשם כדי לעודד את הנאשם. היא תיארה את עצמה כ"שכנת ילדות" של הנאשם (כנ"ל ע' 12 שורה 22). לעניין הקשר שלה עם המתלוננת אמרה שהיא "מכירה אותה בגלל הידידות שלי עם שי" (כנ"ל ע' 13 שורה 2). לדבריה, המתלוננת יצאה מהדיון נסערת כשהיא מקללת את אמו של שי. היא אמרה למתלוננת לשבת ולהירגע "...אז שאלתי אותה (המתלוננת ד.פ.) "בעלך דפק לך את הראש במכונת כביסה" והיא אמרה "לא". שאלתי אותה "בעלך שם לך את הראש באסלה" והיא אמרה "לא". ואז אמרתי לה "למה אמרת את זה בחקירה שלך במשטרה?" והיא אמרה "לא אני אמרתי. החוקרת תפרה לי תיק" ואז שאלתי אותה "איך תופרים תיק למי שלא מכירים אותו" והיא אמרה "אני לא אמרתי דבר כזה" (כנ"ל ע' 12 שורות 29 - 32).

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ולאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתיו ולאחר שהזהרתי את עצמי כי בעדות יחידה עסקינן לגבי האישום הראשון והאישום השלישי, החלטתי להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

האישום הראשון:

לאחר שמיעת הראיות אין חולק שהתנהל ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת ביום 6.2.12 בבוקר. גם אליבא דגרסת הנאשם באמרתו במשטרה (ת/3) ובעדותו בבית המשפט, הויכוח בינו לבין המתלוננת הגיע למצב של מגע פיזי ושל דחיפות הדדיות.

גם אין חולק, שהמתלוננת בשלב מסוים נעלה את עצמה באמבטיה והזרימה מים, לכאורה, כדי למנוע מהנאשם לשמוע שהיא מזמינה משטרה. התנהגות זאת של המתלוננת מעידה על מצב בו המתלוננת חששה מאפשרות של אלימות או המשך אלימות נגדה מצד הנאשם.

רש"ט הילה שטרית, ע"ת מס' 4, תיארה שהמתלוננת בכתה והייתה נסערת. במהלך השיחה עמה היא הקיאה והייתה לה סחרחורות. השוטרים הבחינו בסימני חבלה על המתלוננת. הרופא שבדק את המתלוננת למחרת, הבחין בסימני חבלה והעיד שסימני החבלה מתיישבים עם מקרה התקיפה. כל אלה מחזקים אותי במסקנה שהנאשם תקף ואיים על המתלוננת כמתואר בכתב האישום.

ב"כ הנאשם והנאשם הצביעו על דו"ח מד"א (נ/5) כתמיכה לכך שלא נראו סימני חבלה על גופה של המתלוננת הואיל ולא צוינו במסמך סימני חבלה. אולם, יש במסמך דווקא לתמוך בגרסת המאשימה. במסמך כתוב שהמתלוננת מסרבת להתפנות לבית החולים "לאחר שהוכתה על ידי בעלה. המשטרה נכחה במקום. מעדיפה להישאר בבית" במקום אחר "בתלונה עיקרית" רשום "אלימות" ובמקום של תיאור המקרה רשום "סירוב פנוי". לא רק שהמסמך אינו תומך בטענת הסנגור שצוות מד"א התרשם שהמתלוננת לא הותקפה ולא זקוקה לטיפול רפואי אלא ההיפך הוא הנכון. עולה בבירור מהמסמך שהצוות היה בדעה שיש לפנות את המתלוננת לטיפול רפואי בבית החולים וכשהמתלוננת סירבה. הצוות אף דאג להחתים אותה על ת/5 כדי לאשר את סירוב המתלוננת לקבל טיפול.

הנאשם גם טען שהמתלוננת ביקשה להפלילו באשמות שווא ואם הבחינו בסימני חבלה כלשהם עליה, הרי שהם כתוצאה ממעשה ידיה. אולם, התנהגות המתלוננת אינה תומכת בטענה זו. המתלוננת התרחצה והחליפה חולצה לפני הגעת המשטרה. היא זרקה את החולצה בצד וההתייחסות לחולצה באה מיוזמת השוטרת שהבחינה בחולצה על הרצפה. היא סירבה להתפנות לבית החולים באותו לילה, כשסימני החבלה עוד נראו על צווארה. על פי עדות עדי ההגנה, היא יצאה לבלות בלילה שאחרי האירוע בבוקר, דהיינו, לא נראה שהמתלוננת ניסתה להעצים את חבלותיה כדי לפגוע בנאשם.

ב"כ הנאשם העיד מספר עדי הגנה כדי להראות שהמתלוננת לא הותקפה, כפי שטענה, הואיל והייתה מסוגלת לצאת באותו לילה. אף העיד שני עדים בתמיכה לטענת הנאשם שהמתלוננת פגעה בעצמה או המציאה גרסה שקרית כדי לסבך את הנאשם ו"להיפטר ממנו". בהקשר זה, אציין שב"כ הנאשם לא עימת את המתלוננת על דוכן העדים עם הגרסאות של עדי ההגנה ושום עד הגנה לא ראה לנכון למסור את גרסתו במשטרה ועל כן אין לתת משקל של ממש לעדותם. די לציין את עדותה של גב' אורית בן דוד, ע"ה 5, לעניין חוסר מהימנות. העדה מתארת שיחה עם המתלוננת שאירעה לדבריה לפני מתן עדותה של המתלוננת בבית המשפט. המתלוננת כביכול התוודתה בפניה, על אף שאין ביניהן כל קשר של חברות, שדברים שרשומים בהודעתה במשטרה אינם נכונים. כך למשל היא שואלת את המתלוננת בשיחה "בעלך שם לך את הראש באסלה"? אולם, אילו בדרך כלשהי נחשפה העדה להודעות המתלוננת היא הייתה שואלת את המתלוננת על המכה באף שקיבלה מהמרפק של הנאשם. המתלוננת השמיטה פרט זה בעדותה בבית המשפט (אין מדובר בסתירה אלא בהשמטה של פרט) וברור לבית המשפט שלא הייתה "השיחה" בין עדת ההגנה לבין המתלוננת כפי שהעידה עדת ההגנה ותוכן השיחה המדומה יסודו בעדותה של המתלוננת על דוכן העדים.

שקרי הנאשם והתחמקותו מלענות תשובות לעניין במהלך עדותו, גם מהווים חיזוק לראיות נגדו. למשל, ניסיונותיו להגיד שאביה של המתלוננת הגיע אליו במקרה ולא בעקבות פניית המתלוננת שהתלוננה בפני אביה שהותקפה על ידי הנאשם או העובדה שהנאשם נזכר כי שלושה חודשים לפני האירוע המתלוננת קיבלה מכה משולחן.

צודק ב"כ הנאשם שהחולצה הצהובה לא הוצגה כמוצג בבית המשפט וגם לא הוכח שהכתמים על גביה נגרמו משטף דם מאפה של המתלוננת. גם צודק ב"כ הנאשם שהתצלומים של החולצה ושל החבלות על גוף המתלוננת הם בצבע שחור לבן, דבר הפוגם במשקלם הראייתי וביכולת הנאשם להתגונן. כן צודק הנאשם שעל פי עדות השוטרת סימן החבלה על גב המתלוננת תואר בצבע סגול-צהוב (להבדיל מכחול) דבר המעיד לכאורה על חבלה ישנה. יחד עם זאת, עד כמה שניתן לתת משקל כלשהו לסימנים שעל החולצה ולסימני החבלה בתצלומים יש בהם כדי לתמוך בגרסת המאשימה ולא כדי לסתור אותה. בהקשר זה, לעניין ההמטומה, הרופא העיד במפורש שמדובר בהמטומה בצבע כחול, דבר התומך בגרסת המאשימה שהנאשם בעט בגבה של המתלוננת.

כאמור המתלוננת השמיטה בעדותה בבית המשפט את האמור בהודעותיה שהנאשם נתן מכה עם מרפקו לאפה. אולם, כפי שציינתי לעיל, מדובר בהשמטה של פרט ולא בסתירה. גם שקלתי, כבאתי להזהיר את עצמי כי בעדות יחידה עסקינן, את היחסים המעורערים בין המתלוננת לבין הנאשם הנמצאים בהליכי גירושין. אולם, התרשמותי מהנאשמת שעדותה הייתה מהימנה והגעתי למסקנה שהמאשימה הוכיחה את העבירות המיוחסות לנאשם באישום הראשון.

לעניין האישום השני, לאחר שמיעת הראיות עולה שאין חולק שהיה ויכוח בין המתלוננת לבין הנאשם לאחר שהנאשם נישק את חברתו לשעבר. עדת התביעה, דנה (ע"ת 6) עשתה על בית המשפט רושם ועדותה נתמכת על ידי עדות המתלוננת שעשתה אף היא רושם אמין על בית המשפט.

העדה דנה ישבה במושב הנהג. ב"כ הנאשם טען שלא היה ביכולתה של דנה להבחין במעשה בין המתלוננת לבין הנאשם שישב מאחורי המתלוננת. אולם, הרכב לא היה בנסיעה ודנה הסבירה שהיא סובבה את ראש. למותר לציין, כל כוח פיזי המופעל על המתלוננת, כולל משיכת המתלוננת לאחור באמצעות המעיל, מהווה תקיפה. יציאתה של המתלוננת מיד מהמכונית, חצייתה את הכביש והגעתה לתחנת המשטרה תומכת בגרסת המאשימה. הואיל וכן, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו באישום השני.

לעניין האישום השלישי, שוב אין חולק שהתנהל ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת. עדותה של המתלוננת מקובלת עלי ולא היו סתירות של ממש בעדותה לגבי נסיבות המקרה. אין חולק שבעקבות האירוע המתלוננת התקשרה לאביה שהגיע במיוחד כדי לשוחח עם הנאשם. גם אין חולק שהנאשם עבר לגור למשך מספר ימים עם אמו. דברים אלה תומכים בגרסת הנאשמת לגבי התקיפה וגרימת החבלה הגופנית. אמו של הנאשם (ע"ת 7) העידה שהנאשם הודה בפניה "בדחיפה קטנה" של המתלוננת. יחד עם זאת, מהודעתה של העדה (נ/3) עולה תמיכה באירוע בו לא רק הייתה דחיפה אלא גם מכות. על פי הודעתה היא הזהירה את הנאשם שאסור להכות אישה. היא גם העידה שאבי המתלוננת הגיע מדימונה ושהזהיר את הנאשם שזאת הפעם אחרונה בה הוא מכה את בתו. אימה של המתלוננת, גם העידה שהבחינה בסימני שטף דם במקומות שונים על גוף המתלוננת. כן הוגשה תעודת רפואית של המתלוננת המעידה על שריטות על גבי גופה. הואיל וכן, גם לאחר שהזהרתי את עצמי כי בעדות יחידה עסקינן, הגעתי למסקנה שהמאשימה עמדה בנטל ההוכחה הנדרש במשפט הפלילי והחלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו באישום השלישי.

אשר על כן, לאחר שמיעת הראיות, החלטתי להרשיע את הנאשם ב-2 עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 וסעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977, בתקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 וסעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 ובאיומים עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 ימים.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ג , 05 נובמבר 2012, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד רועי קרדי, הנאשם ובא כוחו עו"ד שמעון כהן.