אני מזכה את הנאשם מחמת הספק בגרם נזק, סטיה מניתב ונהיגה רשלנית

ומרשיעה אותו בנהיגה בשכרות ללא רישיון נהיגה בתוקף

האישום

1. בתאריך 27/9/11 בשעה 2:44 מואשם הנאשם כי נהג במכונית מסוג סיטרואן (רכב מושכר), בהגיעו לתחנת הדלק ברח' משה דיין בירושלים סטה ימינה פגע בשפת המדרכה וגרם נזק לרכב. באותן הנסיבות נהג בהיותו שיכור בכך שסירב לתת דגימת אויר נשוף. כמו כן נהג כשרישיון הנהיגה שלו לא בתוקף מ- 2/09.

טענות ההגנה

1. הנאשם כפר בנהיגה וטען כי חברו נהג. הנאשם כפר גם בהתרחשות תאונה וגרם נזק לרכב או לאבני השפה. לטענתו הנזק שהובחן ברכב בדופן הוא נזק ישן.

מאידך הנאשם לא כפר בסירובו להיבדק במכשיר הינשוף וטען כי סירב משום שלא נהג.

1. לגבי עצם שתיית האלכוהול, בפני השוטרים הודה הנאשם ששתה ואף התנהגותו על פי בדיקת המאפיינים שבוצעה לו (ת/4), ריח האלכוהול הכבד והקאתו לימדו על שכרות כבדה. בעדותו בפני הכחיש ששתה אולם בחקירה חוזרת ולשאלות בית המשפט הודה ששתה וכי שיקר בעניין זה בשל האיסור הדתי החל עליו לשתות אלכוהול.
2. משלא קיימת מחלוקת בשאלת סירובו של הנאשם להיבדק ונוכח מאפייני השכרות הברורים בהתנהגותו, הרי שאם ייקבע כי נהג בסיטרואן, כי אז יורשע בנהיגה בשכרות.
3. לעניין העדר רישיון הנהיגה. הנאשם לא הכחיש עובדה זו מעולם, הוא הודה בכך בהודעתו במשטרה מיום 2/10/11 (ת/2), סנגורו הודה בעובדה זו בישיבת ההקראה מיום 3/12/12 , אך שכח זאת בעת שסיכם, ולכן טען כי היה על המאשימה להוכיח העדר רישיון בתעודת עובד ציבור.

אני דוחה כבר עתה טענה זו, לא רק בשל הודאת הנאשם והודעת השוטר ניאזוף שלא נסתרה, בדבר בדיקת פרטיו במסוף המשטרתי, אלא גם משום שמדובר ביסוד שלילי של העבירה, המצוי בידיעת הנאשם ועל כן עובר אליו נטל השכנוע להוכיח כי היה לו רישיון בתוקף. משלא אמר ועשה דבר בענין זה ואף חזר גם בפני כי אין לו רישיון תקף, הרי שאם יורשע בנהיגה יורשע גם בנהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף.

על מי נטל הראיה?

1. על המאשימה נטל הראיה להוכיח מעל לספק סביר את העובדות המנויות בכתב האישום בכל הנוגע לנהיגה הרשלנית וגרם התאונה, ואילו על הנאשם להוכיח שלא הוא נהג ברכב כי אם אבו ספא חסן.

הדין הנוהג לענין זהות הנהג מבצע העבירה

1. סעיף 27 ב' לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 קובע כדלקמן:

"27ב. (א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג

ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

(ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק.

(ג) הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם"

תשנ"ז-7

כפי שניתן לראות מנוסח ס"ק (ב) חזקת הבעלות והעברת נטל הראיה חלה גם על מי שמחזיק ברכב ולא רק על הבעלים הרשום. ראה בענין זה גם את דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 9652/11 אורן לוי נ' מ"י מיום 24/1/12 וכך אמר:

"לטעמי, הדברים האמורים לעניין הבעלים הרשומים נכונים מקל וחומר גם כלפי מי שהחזיק בפועל ברכב במועד הרלבנטי לאישומים..."

הנאשם נחזה כמחזיק ברכב ועל כן נטל השכנוע עובר אליו

1. העיד בפני עד ראיה בשם שי מלבטשי שזיהה את הנאשם כמי שנהג. גם אם נתעלם כליל מעדותו של זה, כפי שמבקש הסנגור לעשות, בחינה עובדתית ומשפטית, הרכב נמצא בחזקתו של הנאשם, ובנוסף הוא נחשב כשוכר הרכב על פי חוזה השכירות (ת/13) כאשר הוא היחיד שחתום עליו.
2. בהודעתו במשטרה אמר הנאשם: "אני השכרתי את הרכב מבחור בשם אימן בשועפט למשך חודש וחסן היה נוהג ברכב" (ראה ת/2 עמ' 2 ש' 23). באותה עת היה חשוב לנאשם להכחיש נהיגתו, הוא לא היה מודע למשמעות המשפטית שיש לכך שהוא שכר את הרכב. רק בעדות בפני ניסה הנאשם להרחיק עצמו עוד יותר מהשליטה ברכב וטען כי רק היה ערב לחסן והרכב היה כל העת בחזקתו של חסן. כשנשאל למה חסן היה צריך את הרכב השיב "לטיולים"

ש. חסן היה בחופש שבועיים? ת. לא זוכר" (פרוטוקול עמ' 25 ש' 17- 19).

חסן נשאל:

"ש. מי שכר את הרכב? ת. חליל אבל על שמי כי אין לו רישיון אני לקוח אותו ומחזיר אותו" (פרוטוקול עמ' 26 ש' 25 ), "לפעמים החניתי ליד בית שלי ולפעמים ליד בית הנאשם כי גם דוד שלו נוהג" (פרוטוקול עמ' 27 ש' 3, ראה גם הודעתו במשטרה לפיה מי שגרם לנזק בדלת הנהג היה דודו של הנאשם).

יוצא מכאן שהרכב נועד לצרכיו של הנאשם ודודו ולא לטיוליו של אבו ספא. מעצם רישומו של אבו ספא בחוזה ההשכרה כנהג, ניתן לכל היותר להתייחס אליו כאל מחזיק ברכב במשותף עם הנאשם, אך בוודאי שאין בכך כדי לשלול מהנאשם את המעמד של המחזיק הרשום של הרכב ומי שאחראי עליו כלפי בעל הרכב.

ובלבד שהוכח כי הצילום המוגש הוא העתק אמין של הסרט שהוכנס למצלמה והוצא ממנה, וכי מרגע שהובא למצלמה עד שהוגש לבית המשפט לא נעשתה בו שום פעולה שיש בה כדי לשנות פרט מפרטיו.

1. במצב דברים זה חל על הנאשם הוראות סעיף 27 (ב) לפקודת התעבורה הנ"ל, המעבירה את נטל הראיה להוכיח מי נהג אליו. לא מדובר בנטל להוכיח זהות הנהג מעל לספק סביר, כי אם במסגרת הטיית מאזן ההסתברויות לצדו, כמו הנטל המוטל על תובע במשפט אזרחי.

מי נהג ברכב?

עדות שי מלטבשי

1. שי מלטבשי הגיע לתחנת הדלק פז בפסגת זאב תדלק רכבו ואח"כ מילא אויר בגלגלי הרכב. הוא הבחין ברכב שנכנס לתחנת הדלק, שמע חריקה ומכה, העד הבחין שהרכב נעצר "הנהג שירד מהרכב נתן לנוסע שישב לידו כוס עם משקה בפנים הנוסע הניח כוס משקה שהיתה בידו על הדשוו (צ"ל דשבורד הכוונה ללוח מחוונים – מ.ק) ויצא מהרכב עם כוס אחרת. הנהג היה נראה שחום עור קירח גבוה מעט והיה מתנדנד הנוסע היה שחום עם כובע לבן מיד אחר כך הנהג חזר לרכב לציין כי היו רק 2 ברכב הנהג השחום הקירח והבחור עם הכובע הלבן ונסע לתחנה ונכנס לרחבת החניה הסתובב שם ועמד עם הפנים שלו לכיוון התחנה ממולי וישב ברכב עם הנוסע שלו עם הכובע הלבן והמשיכו לשתות בשלב הזה התקשרתי למשטרה.." (ת/ 12 מיום 3/10/11).
2. השוטר אלי דוד צילם את הנאשם ואת חדר איברהים. הנאשם אישר בעדותו בבית המשפט את זהות המצולמים וגם אישר כי לא התחלפו בלבושם (ראה פרוטוקול עמ' 20 ש' 30-32 ועמ' 21 ש' 4-5). ומכאן שהכובע הלבן היה על ראשו של חאדר איברהים בכל משך האירוע. הסנגור ניסה להטיל ספק בזיהוי של העד את הנהג, בשל המרחק של העד מהרכב, החשיכה, התכופפותו לגלגל הרכב למלא אויר ועוד, אולם מעבר לכך שתחנת הדלק הייתה מוארת ההבחנה בין מי שיש לו כובע למי שאין לו מאוד קלה. גם 5 דקות לאחר מכן בהגיע השוטר ניאזוף, התקיים זיהוי ודאי לפיו מי שישב מאחורי ההגה הוא הנאשם ולא איברהים (ראה ת/10).
3. היות שאין מחלוקת כי שי מלטבשי ראה את הרכב כשהוא נוסע ומחנה בחניית העפר, והיות שאבו ספא טען שהוא זה שנהג והחנה הרכב בחניית עפר, הרי שהיה על שי להבחין בו מאחורי ההגה, התיאור החיצוני של הנאשם אינו דומה כלל לאבו ספא שהעיד בפני. הסנגור פקפק במניעיו של שי ובמהימנותו נוכח העובדה שהוא שוהה כעת במעצר בית – (עובדה שלא הייתה מתגלית אלמלא העד אמר זאת בעצמו), אך איני מוצאת שיש לעובדה זו כדי לפגום במהימנות הגרסה, בכל הנוגע לזהות הנהג. כאמור כשיש סממן חיצוני כל כך קל לזיהוי כמו כובע לאחד וקרחת לשני, איני סבורה כי העד נתפס לכלל טעות. הסנגור ניסה לטעת ספק כאילו ברכב ישבו שלושה, אלא ששי לא הבחין בשלישי שישב מאחור. נניח שישנה אפשרות סבירה לכך, אותו שלישי אמור היה לצאת מהרכב ממושב הנהג ולא מאחור ולעזוב את המקום ברכב אחר (כך העיד אבו ספא). שי ידע לספר על כל פרט ופרט במעשיהם של הנאשם וחברו בעל הכובע הלבן, כיצד יצאו מהרכב, בדקו אותו לאחר המכה ששמע, נכנסו כל אחד למקום הקודם שבו ישב ונסעו לרחבת החנייה. לו היה אחד הנוסעים עוזב את הרכב, אין לי ספק שהיינו מוצאים לכך ביטוי בהודעתו של שי במשטרה, והרי גם רצה מאוד להפליל את יושבי הרכב, כפי שרמז הסנגור, מדוע שלא יתאר אדם שלישי, אם היה כזה. הייתכן שמהרכב יצאו הנאשם ואיברהים חאדר לבדוק מה קרה לרכב לאחר שהתנגשו באבני השפה או לאחר שנשמעה מכה, ואילו אבו ספא יישאר ישוב אדיש ולא יצא אף הוא מהרכב, בין אם ישב מאחורי כסא הנהג ובין אם ישב מאחור? אין זאת כי אם אבו ספא כלל לא היה בסביבה כפי שטען.

עדות השוטר ניאזוב

1. מדו"ח הפעולה (ת/9) עולה כי השוטר נייאזוף ניר הגיע למקום בעקבות קבלת דיווח למוקד שמסר שי מלטבשי בשעה 02:48 כ-4 דקות לאחר פתיחת האירוע במוקד ושהה שם לפחות עד השעה 5:00 בכל הזמן הזה לא הגיע אותו חבר שטען הנאשם כי הוא נהג ורק "הלך להביא בייגלה" (ראה גם הודעה מפורטת שמסר השוטר ניאזוף בפני הבוחן אלי דוד, בתחנת הדלק בשעה 04:40 ( ת/10 ש' 27-32).
2. מעדות השוטר ניאזוף בפני ובפני אלי בן דוד עולה כי הנאשם לא מסר את שמו של החבר שנהג לכאורה ברכב. השוטר ניאזוב העיד כי הוא זוכר ששאל את הנאשם כמה פעמים מה שם הנהג והוא לא נתן לו, אם היה אומר היה רושם בדוח הפעולה (פרוטוקול עמ' 7 ש' 31-32).

השוטר ניאזוף תיעד כי הנאשם התקשר בטלפון אך לא ידע למי. לאי מסירת שמו של אבו ספא בהזדמנות הראשונה יש חשיבות רבה בבחינת מהימנות גרסת הנאשם. בפעם הראשונה בה הועלה שמו של חסן אבו ספא היה בהודעה שנגבתה מהנאשם ומאבו ספא 5 ימים לאחר האירוע בתחנת המשטרה (ת/2).

1. השוטר ניאזוף הוסיף בהודעתו: "אני רוצה להוסיף כי המפתח של הרכב היה מתחת לשטיח הקדמי ימני כי כשביקשתי את המפתח הנהג אמר שאין מפתח ולכן חיפשתי את המפתח ברכב ומצאתי אותו מתחת לשטיח של הנוסע שליד הנהג" (ת/10 עמ' 2 ש' 8-12). החבאת המפתח מלמדת על כוונה מוקדמת של הנאשם לשוות להימצאותו ברכב אופי של ישיבה ברכב חונה ולא של נהיגה, בה בשעה שברור כי רק 5 דקות קודם לכן הרכב היה בתנועה, כפי שהבחין בו שי מלבטשי והרי אפילו הסנגור לא טען כי שי טעה בהבחינו ברכב זה בנסיעה, הוא רק טען כי שי לא ראה מי נהג וכמה אנשים ישבו ברכב.

עדות חסן אבו ספא והנאשם

1. אבו ספא מסר במשטרה חמישה ימים לאחר האירוע את הגרסה הבאה: הוא נהג ברכב כשלידו יושב הנאשם ואיברהים מאחור. הוא החנה את הרכב בחנייה מצד ימין של תחנת הדלק, בשלב מסוים פגש חבר אחר בתחנה ונסע עימו לקנות בייגלה בבית חנינא, כאשר ברכב נותרו הנאשם ואיברהים (חאדר). לטענתו שוטר התקשר אליו ושאל אם הוא הנהג, הוא השיב בחיוב וכשחזר לתחנה לא מצא שם לא את הרכב ולא את חבריו.
2. הודעת אבו ספא סותרת את דברי השוטר ניאזוב והשוטר אלי דוד שהיו במקום לפחות עד השעה 5:00. שעתיים ורבע לאחר תחילתו של האירוע, ואבו ספא לא הגיע ממקום שמרוחק לכל היותר 10 דקות נסיעה (לענין המרחק של בית חנינא מתחנת הדלק ראה עדותו של הנאשם – פרוטוקול עמ' 16 ש' 22, לעניין השאלה אם הגיע למקום חבר אם לאו ראה דברי השוטרים בת/14 עמ' 2 ש' 16 ובת/9). אני לא מאמינה לעד וגם לא לנאשם שהשוטר ניאזוב דיבר עם אבו ספא, אחרת היה מציין זאת בהודעתו המפורטת, במקום זאת הדגיש כי הנאשם לא מסר שם של החבר שלטענתו נהג ברכב. גם אם אניח שהשוטר דיבר עם אבו ספא, העובדה שהתמהמה מלהגיע, אם בכלל הגיע למקום, מלמדת על כך שחשש באותו רגע לשתף פעולה עם הנאשם, אך נמלך בדעתו והתרצה לעשות כן חמישה ימים מאוחר יותר בעת שמסר עדותו במשטרה.
3. עדותו של אבו ספא במשטרה נסתרת גם בנוגע למיקום ישיבתם ברכב של שני חבריו. אבו ספא מסר שחליל ישב לצדו מצד ימין ואילו חליל-הנאשם מסר שישב מאחור (ראה עדותו בפני פרוטוקול עמ' 16 ש' 26 וכן בהודעתו במשטרה ת/2ש' 30). בחקירתו הנגדית כשעומת עם הסתירה טען שעד תחנת הדלק הנאשם ישב מאחור ולאחר שחנו "בא חליל ישב לידי ואיברים מאחור ודיברנו....הם התחלפו כשהיינו בתוך התחנה" (פרוטוקול עמ' 28 ש' 15 ו-20). מיותר לציין שהנאשם לא דיבר על התחלפות במקומות ומתשובה זו עולה ריח חריף של שקר.
4. סתירה נוספת מצויה בדברי אבו ספא הנוגעים לאלכוהול. הנאשם מתאר קניית וודקה פינלנדיה ואקסל בכניסה לפסגת זאב כשנסע יחד עם אברהים ואבו ספא (ת/2 ש' 11). הימצאותו של משקה אלכוהולי ברכב, בעת שהגיעו השוטרים אינה שנויה במחלוקת גם עד הראיה אמר בהודעתו כי הוא בטוח שהיה בקבוק ברכב משום שראה את הנאשם והנוסע ממלאים שוב את הכוסות ושותים. והנה אבו ספא טוען:

"אני לא ראיתי אם חליל קנה וודקה או שתה אלכוהול לפני שיצאנו משועפט אני כשאני הייתי ברכב לא היה אלכוהול ברכב בכלל. נהגתי ברכב מהמחנה שועפט ישר לתחנת דלק בפסגת זאב לא עצרתי בכלל בדרך" (ת/14 ש' 29-31).

אין ספק שמדובר בעדות שקר שתואמה יחד עם הנאשם כדי לתמוך בהכחשתו כי שתה משקה אלכוהולי האסור על פי דתם, הכחשה שהנאשם בעצמו חזר ממנה בסיום עדותו בפני והודה ששיקר:

"נכון שיקרתי אני אומר אמת אבל לגבי השתייה אני מודה ששיקרתי באותו יום שתיתי...

ש.אז מה שאמרת לשוטר היה אמת כי לא שיקרת לו.

ת.נכון" (פרוטוקול עמ' 25 ש' 7-11).

1. עדותו של הנאשם היתה שקרית מתחילתה ועד סופה. במשך למעלה מחצי שעה הנאשם חוזר וטוען מעל דוכן העדים כי לא שתה על אף שקיימות ראיות למכביר בענין זה ועל אף שהודה בשתייה בעת שנתפס. זה שבסוף עדותו התפתל והואיל להודות כי עדותו הייתה שקרית לעניין אי שתיית אלכוהול, לא הופכת את יתר דבריו לאמת. עדותו נסתרה ביחס לעדות אבו ספא וביחס לעדויות השוטר ניאזוף ושי מלטבשי.
2. אם אסכם את עדותו של אבו ספא אומר בפשטות – עדות שקרית חסרת מעצורים או בושה. באופן כללי הגרסה של השניים אינה מסתדרת עם השכל הישר וגם לא עם לוח הזמנים הצפוף – 4 דקות בין קריאת המוקד ודיווח עד הראיה לבין הגעת השוטרים למקום ומציאת שני אנשים בלבד – הנאשם מאחורי ההגה וחדר איברהים לצדו כשאבו ספא נעלם כבמטה קסם וחוזר למקום רק לאחר שעתיים ורבע, כשאיש אינו עד לכך שבכלל חזר לשם, גם לא אותו חבר מסתורי שלקח אותו מתחנת הדלק והחזירו.

אי הבאת עדים פועלת לרעת הנאשם

1. לחבר של אבו ספא קראו עימראן או מחמוד או עימראן קורי שהחברים קוראים לו מחמוד (זו דרכו של אבו ספא ליישב סתירות כשהוא מעומת מולן, ראה פרוטוקול עמ' 29 ש' 12-15, כך עשה כשעומת מול הסתירה הנוגעת למקום ישיבתו של הנאשם ברכב). אותו עמיראן/מחמוד לא הובא לעדות והרי הוא זה שיכול לכאורה להעיד כי אבו ספא היה בתחנת הדלק משם אסף אותו ואף החזיר אותו.
2. גם איברהים חדר בעל הכובע הלבן שהיה עד לכל השתלשלות העניינים לא הובא להעיד. וכך כשלפני עדויות של שניים: האחד (הנאשם) שמודה ששיקר והשני (אבו ספא) שמשקר מבלי למצמץ ומנגד לא מובאים שני עדים שהם בשליטת הנאשם ומחדל זה פועל לרעת הנאשם, אני מגיעה למסקנה כי הנאשם לא הצליח להרים את נטל הראיה המוטל עליו לשכנע שאבו ספא נהג.

לעניין החזקה הפועלת לרעת מי שנמנע מלהביא עדים שבשליטתו ראה דברי בית המשפט העליון בע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי

"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (שם , פ"ד לה(1) 736)

1. בנוסף, עדותו של שי מלטבשי ויתר נסיבות האירוע כפי שהוכחו בפני תומכות בקביעה שהנאשם הוא זה שנהג ולא אחר ועל כן אני מרשיעה את הנאשם בנהיגה בשכרות מכוח סירובו להיבדק ובנהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף.

המאשימה לא הוכיחה מעל לספק סביר את גרם הנזק ונסיבותיו

1. בעובדות כתב האישום נטענו הדברים הבאים:

"2. בהגיע הנאשם לכניסה לתחנת הדלק 'פז' נהג ברשלנות כשסטה

ימינה מנתיב נסיעתו ופגע בשפת המדרכה.

3. רשלנותו של הנאשם מתבטאת בכך שסטה מנתיב נסיעתו ללא הסבר סביר, תוך גרימת הפרעה וסיכון ובכך גרם לתאונת דרכים בה כלי הרכב המעורב ניזוק".

1. עד הראיה היחידי לעניין אופן הנהיגה, וגרם הנזק הוא שי מלטבשי, אשר מסר בהודעתו במשטרה את הדברים הבאים:

"שמעתי חקירה של רכב שנכנס לתחנה בפניה ימינה ממשה דיין ובזמן הכניסה לתחנה סטה ימינה ועלה על אבני השפה שבכניסה לתחנה ונהדף לאחור ראיתי שאבני השפה התפרקו" (ת/12 מיום 3/10/11 ש' 5-9).

בחקירתו הנגדית הבהיר כי ראה שאחת מאבני השפה לא במקומה

"אך נזק לרכב לא ראיתי". (פרוטוקול עמ' 5 ש' 8). "שמעתי חריקה ופגיעה, שמעתי בום ואז האוטו נעצר...לא יכולתי לראות מהזווית הזאת, המכה בצד ימין באבן השפה. אני לא ראיתי את המכה, אלא שמעתי" (עמ' 10 ש' 18-24).

העד גם לא שלל את האפשרות שאבן השפה הוזזה ממקומה קודם לכן.

"ש. הקישור שאתה עושה מסתכם שהרכב נעצר ליד אבני השפה ואחרי שיצאת ראית שהם מפורקות?

ת. נכון" (עמ' 11 ש' 2-3).

...ת. אני לא יכול להגיד בוודאות כרגע שהם פגעו באבן השפה, למיטב ידיעתי הם פגעו במשהו לכן הם עצרו. אם לא היו פוגעים לא היו עוצרים את הרכב" (שם בעמ' 13 ש' 20).

1. הבוחן אלי דוד צילם את אבני השפה עליהם הצביע שי מלטבשי (ת/3 תמונה 3) וכן את הכיפוף בדלת השמאלית קדמית של הרכב (תמונה 5). לא צריך להיות בוחן תנועה כדי להבין שאין כל קשר בין הנזק המצולם ברכב לבין תנועת הרכב כפי שדווחה על ידי עד הראיה. סטייה ימינה ופגיעה באבני השפה צריכה להביא לנזק בגלגל הימני, בפגוש הקדמי ימני, אך בוודאי שלא בצד השמאלי של הרכב, מה עוד שגובה אבן השפה אינו מגיע למיקום הכיפוף בדלת הנהג, בנוסף ניתן לראות כי חסר בדלת פס קישוט ועל כן אני למדה כי מדובר בנזק ישן. חסן אבו ספא נשאל במשטרה לגבי הנזק בצד שמאל והוא השיב:

"זה היה בכפר דוד של חליל דפק את הרכב לא יודע מתי"

(ת/14 עמ' 2 ש' 24).

1. מן המקובץ לעיל עולה כי מתעורר ספק סביר ולמעלה מכך, אם נגרם נזק כלשהו לרכב בעקבות הפגיעה באבני השפה, לפיכך המאשימה לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה להוכיח מעל לספק סביר את נסיבות התאונה כפי שנוסחו בכתב האישום. הנזק לאבן השפה גם הוא מוטל בספק ובכל מקרה הוא מינורי. המכה ששמע העד לא מספיקה כדי להרשיע נהג ברשלנות, וגרם נזק ועל כן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מעבירות אלו. אין ספק שלולא השכרות לא היה מוגש כתב אישום על נסיבות נהיגה כגון אלו, גם אם היה מוכח נזק כלשהו לרכב.

סוף דבר

1. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שהובאו בפני ולאור האמור לעיל, אני מגיעה למסקנה כי הנאשם לא הצליח להרים את נטל השכנוע המוטל עליו כמחזיק הרכב, להוכיח כי חסן אבו ספא נהג ברכב ואף אם נטל ההוכחה היה נותר על כתפי המאשימה, היה בראיות שהובאו בפני ובחוסר מהימנותו של הנאשם והעד כדי להביא אותי למסקנה כי באופן פוזיטיבי הוכח מעל לספק סביר כי הנאשם הוא זה שנהג ולא אחר. אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בנהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף ובנהיגה בשכרות, מכוח סירובו להיבדק. מאידך גיסא, המאשימה לא הצליחה להוכיח כי נהיגתו של הנאשם הייתה רשלנית וגרמה לנזק ועל כן אני מזכה אותו מחמת הספק מהעבירות הנוגעות לתאונת הדרכים.

טיעונים לעונש יישמעו ביום שתואם לשימוע הכרעת דין – 18/4/13 שעה 10:45

ניתנה היום, י"ח ניסן תשע"ג , 29 מרץ 2013, בהעדר הצדדים

מזכירות תשלח הכרעת הדין לצדדים בפקס ותוודא קבלתו.