1. מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מפגיעתו בתאונה שאירעה בתאריך 22.07.10.

נטען בתביעה, כי בתאריך 22.07.10, ביקר התובע בבריכת שחיה בכפר כאבול, בהיותו מדריך בקייטנה. במהלך היום, וכמוהו כשאר המדריכים בקייטנה, השגיח על ילדי הקייטנה עת שחו בבריכה. בשעות הלילה ולאחר קבלת אישור הנתבעים, או מי מהם, פנה התובע ושאר המדריכים, לשחות בבריכה. בשלב מסוים קפץ התובע "ממקפץ" המציל אל תוך הבריכה, באזור המצוין כמים עמוקים, וראשו פגע בקרקעית הבריכה, התברר, בדיעבד, כי המים במקום היו רדודים.

נטען, כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותם של הנתבעים.

2. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בראשו ובעמ"ש צווארו וגבו.

לאחר שהוגשו חוות דעת מומחים רפואיים מטעם הצדדים, בתחומים האורטופדי והנוירולוגי, ונוכח הפער בין קביעת המומחים, מונו ע"י בית המשפט שני מומחים רפואיים: ד"ר חנא רוואשדה – מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות פלסטית (בלבד) בשיעור 5% בגין הצלקת שנותרה בקרקפתו, וכן פרופ' מירובסקי – מומחה רפואי בתחום האורטופדית, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות אורטופדית בשיעור 5% בגין שבר בחוליה צווארית, 5% בגין שבר בחוליה גבית ו- 5% פלסטית, בגין אותה צלקת בקרקרפת (כפי קביעת ד"ר רוואשדה).

3. התביעה (המתוקנת), הוגשה נגד הנתבעת 1, כמי שמנהלת את הבריכה בה אירעה התאונה, נגד הנתבעים 2 ו- 3 כמי שהיו בעלי המניות של הנתבעת 1, וכמי שניהלו ו/או החזיקו ו/או הפעילו את הבריכה.

הנתבעת 4 הינה רשות מקומית, שבתחום שיפוטה נמצאת הבריכה, והנתבעת 5 היתה בעת הרלוונטית המבטחת של הנתבעת 4, על פי פוליסה לביטוח אחריות.

4. הנתבעים 1 עד 3 היו מיוצגים תחילה ע"י עו"ד ג'יהאד אבו ריא; והגנתם הוגשה יחדיו. בשלב מאוחר יותר, ייצוג הנתבעים 2 ו- 3 עבר לעו"ד חאלד דג'ש, וייצוג הנתבעת 1 נותר ע"י עו"ד ג'יהאד אבו ריא, ואילו ייצוג הנתבעת 4 עבר לנתבעת 5 (ראה פרוטוקול הדיון מיום 17.12.15).

באותו דיון, בו נכחו ב"כ כל הצדדים נדחה לישיבת קד"מ נוספת ביום 10.03.16; במועד זה לא התייצב ב"כ הנתבעים 2 ו- 3, אך ב"כ הנתבעת 1 הצהיר לפרוטוקול כי הוא מופיע גם בשם ב"כ הנתבעים 2 ו- 3.

באותה ישיבה הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית, וקביעת התיק להוכחות (לתאריך 21.11.16).

בתאריך 12.04.16 הוגשה בקשת ב"כ הנתבעים 2 ו- 3 להשתחרר מייצוגם. ובהחלטתי מיום 17.07.16, לאחר שעו"ד דגש הודיע כי המציא את הבקשה למרשיו, ואלה לא הגיבו, הוריתי על שחרורו מהמשך ייצוגם.

5. בדיון ההוכחות שנקבע ליום 21.11.16 לא התייצב מי מטעם הנתבעת 1, ולא בא כוחה; גם הנתבעים 2 ו- 3 לא התייצבו לדיון.

בפתח ישיבת ההוכחות ביקש התובע למחוק את התביעה נגד הנתבעות 4 ו- 5, ולקיים ישיבת הוכחות בהעדר התייצבות הנתבעים 1, 2 ו-3.

כבקשת התובע, הוריתי על מחיקת התביעה נגד הנתבעות 4 ו- 5.

מכאן ואילך, ההתייחסות לנתבעים 1, 2 ו-3 בלבד.

כמצוות תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, התובע ביקש להוכיח תביעתו "עד כמה שחובת הראיה עליו", ולקבל פסק דין על פי התביעה.

6. עוד יצויין, כי על אף החלטת בית המשפט בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית ע"י מי מהנתבעים; בעוד שמטעם התובע הוגשו, עוד ביום 19.05.16, תצהירו שלו ותצהירי שני עדים לתאונה.

7. בהעדר התייצבות מי מהנתבעים הוגשו תצהירי התובעים. תצהיר התובע סומן ת/1, תצהיר העד בילאל חטיב סומן ת/2, תצהיר העד אמל יונס סומן ת/3.

נסיבות התאונה והאחריות

8. כעולה מתצהירי העדות של התובע ועדיו, הוכח בפני כי התאונה אירעה בנסיבות כפי שנטען בתביעה. גם תיאור נסיבות התאונה בתיעוד הרפואי תומך בגירסת התובע ומחזק אותה.

9. באשר לשאלת האחריות, אין חולק כי הנתבעים חבים כלפי התובע חובת זהירות מושגית, בהיותם המחזיקים והמנהלים של המקרקעין בהם אירעה התאונה.

השאלה אם חבים הם חובת זהירות קונקרטית, נבחנת על פי מבחן הציפיות. הוכח בפני כי התובע הוטעה לסבור כי הוא מבצע קפיצת ראש במקום שבו מי הבריכה עמוקים, זאת נוכח הכיתוב "מים עמוקים", וכן נוכח העובדה שמדובר באזור הסמוך "למקפצה" של המציל. סביר להניח, כי קפיצת ראש במים, המסומנים כעמוקים, באזור הסמוך "למקפצה" לא תסתיים בפגיעת ראש בקרקעית הבריכה.

משהתברר, בדיעבד, כי המים היו רדודים, אירעה התאונה כפי שאירעה.

קל יהא לקבוע, כי על הנתבעים היה לצפות, וצריכים היו לצפות, כי קפיצת ראש באזור מים רדודים, תגרום לפגיעת ראש. משכך, היה עליהם להזהיר את המתרחצים, ובכללם התובע, הן ע"י הצבת שילוט בולט ומתאים, והן ע"י גידור המקום, ומניעת כל שימוש במקפצה.

יצויין עוד, כי התאונה אירעה עוד ביום הראשון לפעילות הקייטנה במתחם הבריכה, כך שלתובע לא הייתה היכרות קודמת עם הבריכה והסכנות הטמונות בה.

בנסיבות, אף לא ראיתי לחייב התובע באשם תורם כלשהוא.

עוד ייאמר, כי הנתבעים חבים, בנסיבות כבעניין, כלפי התובע, ביחד ולחוד בהיותם מפעילים במשותף של הבריכה.

הנכות

10. ב"כ התובע ביקש, לצורך קיצור וייעול הדיון, להפנות לתחשיבי הנזק מטעמו, ואשר הוגשו במסגרת ההליכים המקדמיים.

נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, כעולה מקביעות המומחים הרפואיים שמונו ע"י בית המשפט, עומדת על 14.26%, כאשר רק שני שלישים ממנה, בגין הפגיעות האורטופדיות בעמ"ש צווארי וגבו.

התובע הובהל מיד לאחר התאונה לבי"ח נהריה, שם אושפז משך 3 ימים, וכחודשיים לאחר מכן אושפז פעם נוספת למשך יומיים. התובע טופל ע"י קיבוע במתקן HALO ולאחר תקופה, עקב תהליך זיהומי, המתקן הוחלף בצווארון פילדלפיה. הטיפול בקיבוע נמשך כ- 4 חודשים; כן היה במעקב רפואי ממושך כפי שניתן ללמוד מהתיעוד הרפואי שצורף לתצהירו, וכן מסקירות המומחים הרפואיים שמונו ע"י בית המשפט.

11. התובע אומנם טוען לאובדן כושר עבודה מוחלט עד סוף שנת 2012, תקופה של כ- 30 חודשים; ולטענתו רק בחודש 01/13 חזר לעבודה בשמירה, ועבודות מזדמנות, עד חודש 10/13, ולאחר מכן שוב נמצא באי כושר מוחלט מעבודתו.

בהתחשב בחומרת הפגיעה ובנכויות שנקבעו לתובע, אין בידי לקבל את הטענה לתקופת אי כושר מוחלט כה ממושכת.

בהתחשב בחומרת הפגיעה והנכויות, ראיתי לנכון להעמיד תקופת אי הכושר המוחלט בעקבות התאונה על 4 חודשים מיום התאונה. כך גם קבע פרופ' מירובסקי בחוות דעתו, נכות זמנית בשיעור 100% לתקופה של 4 חודשים.

רקע, עבר תעסוקתי ועיסוק נוכחי

12. ביום התאונה היה התובע בגיל 19. כעולה מתלושי השכר שצורפו לתצהירו, החל התובע לעבוד בחודש 05/10 עד אשר נפגע בתאונה, ושכרו החודשי עמד על 4,670 ₪.

התובע התגייס לצה"ל לשירות סדיר בחודש 04/14, תחילה השתכר 400 ₪ לחודש, ולאחר מכן עלה שכרו ל- 1,186 ₪. בשלב מסוים, ולאחר קבלת אישור הצבא, החל בחודש 02/15 לעבוד בתחנת דלק, במקביל לשירותו הצבאי, והשתכר מעבודה זו סך 2,000 ₪ לחודש, בממוצע.

כעולה מתלוש חודש 02/16, בחודש זה עלה שכרו ל- 5,578 ₪.

הפסדי שכר לעבר

13. בהתחשב בתקופת אי כושר מוחלט למשך 4 חודשים, ובחלוף כ- 6 שנים מתום תקופת אי הכושר, בעובדה שהתובע התגייס לשירות סדיר בצה"ל, וכן נוכח העובדה שעובר לתאונה היה התובע בתחילת דרכו התעסוקתית, כאשר עתידו התעסוקתי טרם התגבש, וכל שעשה הוא עבודות מזדמנות, בשכר נמוך יחסית, הנני מ עמיד את הפיצויים בגין הפסדי שכר לעבר על 40,000 ₪, על דרך האומדנא.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

14. בהתחשב בנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע, לעובדה שמדובר בשברים ללא תזוזה, בחוליות עמ"ש צווארי וגבי, אשר לא הותירו אצל התובע כל הגבלה בתנועות (ראה חו"ד פרופ' מירובסקי), הנני מעמיד את הפיצויי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד על סך גלובלי של 180,000 ₪.

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים

15. אעמיד את הפיצויי בגין ראש נזק זה על שיעור 12% מסך הפסדי השכר לעבר ולעתיד, היינו 26,400 ₪.

כאב וסבל

16. בהתחשב בחומרת הפגיעה והנכויות שנותרו אצל התובע, אעמיד את הפיצויי בגין ראש נזק זה על סך 50,000 ₪.

עזרת צד ג', הוצאות רפואיות ונסיעות

17. בהתחשב בעובדה שהתובע היה בקיבוע צווארי למשך כ- 4 חודשים, וכן בנכויות שנותרו אצלו, הנני מעמיד את הפיצויי בגין ראש נזק זה, על דרך האומדנא על סך 10,000 ₪.

ניכויים

18. כעולה מהמוצג ת/4, לתובע שולמו ע"י המל"ל גמלת נכות בגין התאונה בסך 10,666 ₪ אותם יש לנכות מכל פיצויי.

לסיכום

19. הנני מחייב את הנתבעים 1, 2 ו- 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויים בסך 295,734 ₪ (לאחר ניכוי תשלומי המל"ל).

לסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% (כולל מע"מ), והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ההמצאה לנתבעים 1 עד 3 בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ז, 28 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.