1. בפני בקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), להארכת מועד לביצוע צו הריסה, וזאת עד ליום 20.3.2017.
2. ביתר פירוט. המבקש טען שהינו מחזיק של נכס ברח' הארז 50, קריית גת, הידוע כגוש 1905, חלקה 20. בגזר דין שניתן ביום 18.2.2014 ניתן צו הריסה בגין חריגות בניה שבוצעו בנכס הנ"ל, כאשר ביצועו עוכב עד ליום 19.8.2015. ביום 6.7.2015 הוגשה בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה עד ליום 18.2.2017. בהחלטה שניתנה ביום 30.8.2015 נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשה והאריך את מועד צו ההריסה עד ליום 27.3.16. המבקש פעל על מנת לעמוד בכל הדרישות שהוצבו בפניו לצורך קבלת התוכנית להיתר בניה ואף שכר לצורך כך בעלי מקצוע להגשת התוכנית. הטיפול בבקשה התעכב מסיבות שאינן תלויות במבקש אלא במשיבה. המבקש המציא למחלקת ההנדסה של עירית קריית גת תשריט ומפת מדידה והמשך הטיפול מונח לפתחה של מחלקת ההנדסה. עניינו של המבקש משליך על כל רובע הארז בקרית גת וברור שלמשיבה עניין מיוחד למתן פתרון לכל הרובע. ביצוע ההריסה ודחית הבקשה יגרום לנזק ניכר ובלתי הפיך למבקש.
3. המשיבה הודיעה בתגובה מטעמה שהיא מתנגדת לבקשה לדחיית מועד ביצוע צו הריסה, וטענה, בעיקרי הדברים, כדלקמן-

המבקש רכש בשנת 2009 את זכויות החכירה המהוונות בנכס, כאשר השטח המבונה בשטח היה בגודל של 77.80 מ"ר, וגודל המגרש עומד על 533 מ"ר. ביום 30.8.2009 ניתן כנגד המבקש צו הפסקה מנהלי בגין ביצוע עבודות בניה רחבות היקף ללא היתר בניה. צווי הפסקה נוספים ניתנו כנגד המבקש בימים 19.10.2009 ו- 5.1.2010. ביום 24.1.2010 ניתן למבקש צו הפסקה שיפוטי ומניעת שימוש בחריגות הבניה (ע"א (שלום-ק"ג) 31880-01-10 מדינת ישראל נ' יהודה חמו). ביום 9.2.2010 עתר המבקש לבטל ולצמצם את צו ההפסקה השיפוטי באופן שיוכל להמשיך ולבנות בחלק שלגביו אין מחלוקת מול רשות מקרקעי ישראל, אלא שבקשתו נדחתה על ידי בית המשפט לאחר דיון במעמד הצדדים. ביום 14.3.2010 בעקבות בקשה נוספת שהוגשה בהסכמת המשיבה, צומצם צו ההפסקה באופן שבו המבקש יוכל לבצע הריסה ופינוי של חלק מחריגות הבניה, אלא שהמבקש לא ביצע פינוי והריסה של אותם מבנים. ביום 13.2.2012 הוגש כתב אישום כנגד המבקש בגין חריגות הבניה וכן בגין צו הפסקה שיפוטי כפי שצומצם בהחלטה מיום 14.3.2010 ובכך שלא הרס חלק מחריגות הבניה. ביום 18.2.2014 ניתן גזר דין במסגרת תיק זה, במסגרתו הואשם המבקש על פי כתב האישום וכן נצטווה להורס את חריגות הבניה עד ליום 19.8.2015. ביולי 2015 המבקש הגיש בקשה ראשונה למתן אורכה לביצוע צו הריסה ובמסגרתה ציין שהוא נמצא ב"ישורת אחרונה" לתיקון הפגמים, וכי המציא למחלקת ההנדסה בעירית קריית גת תשריט ומפת מדידה ולפיכך הטיפול רובץ לפתחה של האחרונה.

חרף התנגדות המשיבה מצא בית המשפט לנכון, בהחלטתו מיום 30.8.2015, להאריך למבקש את מועד ביצוע צו הריסה עד ליום 27.3.2016.

ביום 29.10.2014 התקיים דיון בוועדת המשנה לתכנון ובניה באשר לבקשה להיתר שהוגשה על ידי הבעלים הרשומים, רוטליין מיכל, והבקשה אושרה בתנאים מסוימים, ובכלל זה הריסת כל חריגות הבניה שלא ניתן להכשירן על פי הדין. מאז החלטת בית המשפט מיום 30.8.2015 לגבי מתן אורכה כאמור, טרם פורקו חריגות הבניה, והמבקש לא מילא אחר כל התנאים שנקבעו בהחלטת הוועדה.

אין מקום לקבל את טענת המבקש כי הטיפול בבקשה התעכב מסיבות שאינן תלויות בו וכי הכל תלוי במשיבה.

המבקש המציא אמנם ביום 13.8.2013 מפה ותשריט מדידה, אלא שאלה בתוקף רק לחצי שנה על פי התנאים למתן היתר כדין, מה גם שהמבקש לא מילא אחר יתר התנאים שנקבעו בהחלטת הוועדה, ולפיכך ביום 13.10.2015 נשלחה הודעה לבעלת הזכות הרשומה שלפיה, מאחר והבקשה להיתר לא טופלה בהתאם להנחיות הוועדה המקומית, נסגר תיק הבקשה.

הטיפול בכל הנוגע להתקשרות ולהסכם חכירת המגרש מול רשות מקרקעי ישראל אינו בסמכות המשיבה, ובכל מקרה, בהתאם לתקנה 2ג'1 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל – 1970, "לא יינתן היתר בנכס שהוא מקרקעי ישראל, אלא אם כן הודיע מנהל מקרקעי ישראל כי אינו מתנגד לבקשה", כך שבהעדר הודעה מרשות מקרקעי ישראל בעניין זה אין אפשרות לתת היתר בניה.

מכיוון שאין סיכוי לקבלת היתר בניה כדין בעתיד הקרוב לחריגות הבניה שבוצעו, הרי שיש מקום לדחות את הבקשה.

הבקשה הנדונה לא הוגשה במועד שנקבע להגשתה בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 (להלן: התקנות").

1. בתשובה שהוגשה מטעם המבקש נטען שהנכס המדובר נמצא ברובע החורש , בשכונת הארז, בקריית גת, וקרוב ל- 70 מדיירי המקום מנהלים מזה שנים רבות משא ומתן מול רשות מקרקעי ישראל לגבי הקנית זכויות למקרקעין הצמודים לנכסים שברשותם. על פי הטענה, לכל דייר, לרבות המבקש, יש 500 מ"ר שרשומים על שמו, ועוד דונם שלם אשר נמצא ברשותו ומשמש אותו מאז ומעולם. בין הדיירים לבין רשות מקרקעי ישראל נטושה מחלוקת האם הדונם הנוסף שייך להם, אם לאו. בשכונה הסמוכה ברחוב העצמאות, קריית גת, רשות מקרקעי ישראל העבירה את הדונם הנוסף לדיירים, שלא כמו בענייננו. ככל שהדונם הנוסף יעבור לדיירים, כמו גם למבקש, הרי שהעבירות הנוגעות לענייננו יבוטלו נוכח אחוזי הבניה הגבוהים, וגם אם המשא ומתן בין הצדדים יכשל, תהיה אז פתוחה הדרך בפני המבקש לרכוש את הזכויות בדונם הנוסף. לא יגרם כל נזק למתן אורכה נוספת על מנת לאפשר לרשות מקרקעי ישראל , למבקש, וכן לעירייה, להגיע להבנות , ואף מהנדס העיר הקודם תמך במתן ארכה והעביר מכתב בעניין זה. בנסיבות העניין, נתבקש לקיים לקבוע לדיון במעמד הצדדים.
2. בהתייחסות נוספת של המשיבה לתשובת המבקש נטען שאין מקום לקיים דיון בשים לב לכלל נסיבות העניין. הארכה המבוקשת הינה על מנת להסדיר את היחסים שבין המבקש לבין רשות מקרקעי ישראל ואין בכך כדי לרפא את העבירות שבוצעו. בית המשפט הסכים למתן ארכה חלקית בהחלטתו מיום 30.8.2015 לאור טענת המבקש שהוא נמצא בישורת האחרונה לקבלת ההיתר, אלא שהתברר שאין הדברים כך. ההליכים מול רשות מקרקעי ישראל יש להניח שיתארכו למשך זמן רב. המבקש לא הציג אסמכתא לטענתו לגבי הסכמת הרשות להעביר את הדונם הנוסף לדיירים בשכונה הסמוכה ברח' העצמאות, ולמשיבה לא ידוע על הסכמתה בעניין זה.
3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי שאין בידי לקבל את הבקשה ולהאריך את המועד לביצוע צו ההריסה.
4. בהיבט הדיוני, הבקשה הנדונה לא הוגשה על פי המועד הקבוע בתקנות ודי בכך כדי להביא לדחייתה, בשים לב לכלל נסיבות העניין.

בסעיף 2 לתקנות נקבע-

"(א) בקשה תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת לבית המשפט שנתן את הצו, לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו.

(ב) הבקשה תפרט באופן מלא את כל ההליכים המינהליים והמשפטיים, בכל הערכאות, בעניין הבניה או השימוש שאליהם מתייחס הצו, ויצורפו אליה העתקים של כל הצווים, פסקי הדין וההחלטות הנוגעים לעניין.

(ג) הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה; בקשה הכוללת טענות עובדתיות בדבר שינוי במצב התכנוני שנעשה ביוזמת המבקש, או בדבר קיומם של הליכי תכנון או רישוי תלויים ועומדים, תיתמך גם בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליכים אלה, ויצורפו אליו העתקים מהמסמכים הנוגעים לעניין".

מועד ביצועו של צו ההריסה נדחה ליום 27.3.2016, ואילו הבקשה הוגשה ביום 23.3.2016, ומכאן שלא הוגשה במועד שנקבע בדין.

מעבר לכך, ראוי היה לצרף לבקשה תצהיר של בעל מקצוע מטעמו של המבקש, ויכול שהיה בו כדי להבהיר לגבי קיומו של אופק תכנוני, אלא שזה לא צורף.

על פי סעיף 6 לתקנות "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

יוצא אפוא שהמחוקק מצא לנכון להטעים כי המועד להגשת הבקשה לצורך הארכת תוקפו של הצו לביצוע הריסה, אינו בבחינת הנחיה דיונית גרידא, אלא כזו שיסודותיה נטועים במישור הדין המהותי, שלפיו קיימת חשיבות רבה לביצוע צו ההריסה במועד שנקבע, הכשרתן של חריגות בנייה בדיעבד הינן בבחינת החריג, ובית המשפט מצווה שלא לעודד עבירות בנייה, ושומה עליו לבחון את הבקשה באופן המדקדק עם המבקש.

"הלכה היא כי צו הריסה מיועד לשמש מענה מידי לבניה בלתי חוקית ומכאן החשיבות הרבה המיוחסת לביצועו במועד (רע"פ 974/07 ג'מל אלשמאלי נ' מדינת ישראל (15.02.2007)).

בענייננו, לא מצאתי שהמבקש ביקש להאריך את המועד להגשת הבקשה הנדונה, או העלה טעמים מיוחדים שיש בהם כדי להצדיק את השיהוי בהגשתה.

להשלמת התמונה אציין שיכול ובמקרה המתאים ניתן לרפא את מחדלו של המבקש בהגשת הבקשה באיחור, מבלי שהעלה טעמים מיוחדים לכך, בחיובו בהוצאות הולמות, וזאת בהינתן שהיתר הבנייה נמצא בהישג יד מידי, אלא שלא מצאתי שכך הם הדברים בענייננו.

1. מעבר להגשת הבקשה באופן שאינו מתיישב עם התקנות, סבורני שאין מקום להיעתר לסעד המבוקש גם לעיצומן של טענות הצדדים.
2. המסגרת הנורמטיבית, שבגדרה יש לשקול את הבקשה הנדונה, מצויה בסעיף 207 לחוק שלפיו- "בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן".

ההלכה פסוקה היא כי עבירות על דיני התכנון והבניה הינן בגדר עבירות חמורות, המבטאות זלזול בחוק וברשויות, והן אף הוגדרו לא אחת "כמכת מדינה" (רע"פ 11920/04 נאיף נ' מדינת ישראל. 26.3.07).

סעיף 207 לחוק תכנון והבניה מסמיך את בית המשפט להאריך מועד שנקבע לביצוע צו הריסה "אם ראה טעם לעשות כן". בפסיקת בתי המשפט נקבע שקיימת חשיבות רבה לביצוע צו הריסה במועדו, ולכן היעתרות לבקשה להאריך את המועד בעניין זה תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר הדגש המרכזי הינתן לשאלה האם היתר הבניה נמצא "בהישג יד מידי" של המבקש.

"תכליתו של צו הריסה מנהלי הוא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח "על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות" (ראו: ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מ(29 445, 447). כמו כן, צו הריסה מנהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה (ראו: רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404; רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים (לא פורסם)). משום כך, משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע (ראו: רע"פ 6034/99 לימור כהן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון, פ"ד נד(1) 438, 446-447). על חשיבות אכיפתו של צו כזה נאמר בעבר כי:

"הפיקוח על הבנייה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית --- משום כך יש צידוק וצורך במכונה יעילה למלחמה בבנייה שלא כחוק. צו ההריסה המינהלי נועד להיות מכונה כזאת. אך די שחלק אחד של המכונה יעלה חלודה, כדי שהמכונה כולה תושבת" (דברי השופט י' זמיר ברע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404-403).

אין חולק כי הבנייה שבנה המבקש נעשתה שלא כדין. כפי שמתברר, אין דברים אמורים בתוכנית מתאר מאושרת, ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד מיידי ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב אותו באופן זמני. כאן דברים אמורים בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכויו אינם ידועים; ואפילו תאושר תוכנית המתאר ותכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בניה, וגם הליך זה דרכו להמשך מספר חודשים. אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המנהלי אשר, כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בניה בלתי חוקית. אכן, בית המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן. המקרה שלפנינו אינו כזה".

רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים (09.03.2004).

בעניין שנדון ב-רע"פ 4007/14 ספיר-קדמת עדן בע"מ נ' מדינת ישראל- הוועדה המרחבית לתכנון ולבניה שרונים (12.6.14), נקבע שהקביעה הנ"ל יפה הן לגבי צו הריסה מנהלי והן לגבי צו הריסה שיפוטי.

1. מכיוון שעסקינן בבקשה שנייה להאריך את המועד לביצוע צו הריסה, בחלוף תקופה של יותר משנתיים ממועד מתן גזר הדין, ונוכח עמדת המשיבה, יש לבחון ביתר תשומת לב את הפעולות שננקטו על ידי המבקש, על מנת להכשיר את חריגת הבנייה, ואת ההיתכנות למתן היתר הבנייה בטווח זמן הנראה לעין.
2. סבורני שלא עלה בידי המבקש להראות שמתן היתר בניה נמצא בהישג יד מידי כדרישת ההלכה הפסוקה.
3. המבקש הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בדיון שנערך ביום 18.2.2014, בשני אישומים.

על פי האישום הראשון המבקש הורשע בביצוע חריגות בניה ניכרות, בשנת 2009, בנכס המצוי ברח' הארז 50, (חלקה 20, גוש 1905)- הריסת מבנה קיים וביצוע עבודות עפר להכשרת שטח לבניה. בניית שלד בשטח של כ- 209 מ"ר טרם קבלת היתר בניה (הגם שהוגשה בקשה בעניין זה, אלא שההיתר טרם ניתן). יציקת משטח בשטח של כ- 78 מ"ר בתוך גבול המגרש ובסטייה מהתוכנית. יציקת משטח ביטון בשטח של כ- 86 מ"ר, כאשר כמחצית ממנו מחוץ לגבולות המגרש ובסטייה מתוכנית. בנית בריכת שחיה בשטח של 65 מ"ר, כאשר חלק גדול ממנה מחוץ לגבולות המגרש ובסטייה מתוכנית. פלישה מחוץ לגבולות המגרש בשטח של כ- 300 מ"ר על ידי בנית 3 חומות בטון (חומה אחת פורקה). העבודות הנ"ל בוצעו ללא היתרי בניה ושימוש ותוך סטייה מתוכנית בניין עיר, וכן תוך הפרת צווי הפסקה מנהליים על פי סעיף 224 לחוק, ובחלקן תוך הפרת צו הפסקה שיפוטי על פי סעיף 239 לחוק.

על פי האישום השני, המבקש הורשע בכך שלא הרס ופינה את חריגות הבנייה, על פי החלטת בית המשפט, כדלקמן - משטח בטון בשטח של כ- 78 מ"ר, משטח בטון בשטח של כ- 86 מ"ר, בריכת שחייה בשטח של כ- 65 מ"ר, וחומות בטון שנבנו תוך פלישה מחוץ לגבולות המגרש, כמפורט לעיל.

במסגרת הסדר טיעון נגזר על המבקש תשלום קנס בסך של 50,000 ₪ וכן נקבע כי עליו להרוס את החריגות נשוא כתב האישום וזאת עד ליום 19.8.2015.

1. דומה שלא ניתן להפריז בהיקפן של חריגות הבנייה שבוצעו על ידי המבקש, וחומרת העבירות הכרוכות בכך, תוך שחלק מהבנייה בוצע בשטח שאינו שייך למבקש, ונטושה מחלוקת בין המבקש לבין רשות מקרקעי ישראל, באשר להקניית הזכויות עליו.
2. כאמור לעיל, המבקש הגיש ביום 6.7.2015 בקשה להארכת המועד לביצוע צו הריסה וטען שהוא נמצא בישורת האחרונה לתיקון הפגמים, המציא למחלקת ההנדסה בעירית קריית תשריט ומפת מדידה, וטען שהמשך הטיפול בעניינו רובץ לפתחה של האחרונה.

לבקשה הקודמת צורף מכתב של מהנדס העיר (דאז) שהוצא ביום 6.7.2015, שבו צוין- "בהמשך לפגישתנו ולאחר שהמצאת תשריט החלוקה המבוסס במפת מדידה, הטיפול בנושא ההתקשרות להסכם חכירת המגרש יועבר לטיפול מזורז. הואיל ובית המשפט נתן עיכוב ביצוע לפסק הדין עד ליום 19.8.15, הנך רשאי לפנות לבית המשפט למתן הארכה נוספת".

מעיון בהחלטת בית המשפט שניתנה ביום 30.8.2015, נראה שניתן משקל של ממש לכך שהבקשה להארכת המועד הוגשה על פי המועד שנקבע בתקנות, וכן לכך שהמבקש פעל להסדיר את מתן ההיתר, שכר בעלי מקצוע לצורך כך, הגיש תשריט ומפת מדידה, ובשים לב לטענתו "כי ההליך מצוי בישורת האחרונה", ולמכתבו של מהנדס העיר(דאז) שממנו עולה כי המבקש אכן המציא את המסמכים האמורים וכי "הטיפול בנושא התקשרות להסכם חכירת המגרש יועבר לטיפול מזורז".

ראוי לציין, שבית המשפט קבע בהחלטתו שיכול והמשיבה צודקת בטענתה כי המבקש טרם עמד בתנאים שנקבעו בעניינו בוועדה, ואולם קבע כי מאחר והטיפול בעניינו של המבקש עדיין מצוי בבירור במחלקת ההנדסה, לא מצא לנכון לדחות את בקשתו רק מטעם זה, ועם זאת, ובשים לב טענת המבקש שהוא מצוי בישורת האחרונה, האריך את המועד ב- 7 חודשים בלבד, ועד ליום 27.3.2016 בשעה 08:00.

דומה שבנסיבות העניין, וככל שהדברים נראים בעת הזו, לא ניתן לומר שהמבקש נמצא בישורת האחרונה למתן ההיתר.

1. יש ליתן את המשקל הראוי לטענת המשיבה שלפיה בהחלטת וועדת המשנה לתכנון ובניה שנתקבלה, ביום 29.10.2014, בבקשה להיתר שהוגשה על ידי הבעלים הרשומים, רוטליין מיכל, הבקשה אושרה בכפוף לתנאים מסוימים ובכלל זה הסרת כל חריגות הבניה שלא ניתן להכשירן על פי הדין.

בהחלטת הוועדה (שצורפה כנספח ב' לתגובה) פורטו הדרישות הבאות- 1. הריסת כל הבניה שלא ניתן להכשרה כפי שסומנה בבקשה כתנאי להיתר. 2. היתר בניה יינתן רק לאחר נסיגה לתחום גבולות המגרש מכיוון מערב ומכיוון צפון: פירוק החומות הנמצאות על שטח ציבורי, והריסת הבריכה, וכל הפיתוח שנעשה במגרש גובל 192. 3. מילוי אחר גיליון דרישות והערות המחלקה. כמו כן נדרשו אישורים של גורמים נוספים, ובכלל זה של רשות מקרקעי ישראל.

המשיבה צירפה כנספח ג' לתגובה את הודעתה, מיום 13.10.2015, לבעלת הזכויות הרשומות בנכס הנדון, שלפיה הבקשה למתן היתר בנייה נסגרה, מכיוון שלא מולאו הדרישות הנ"ל.

1. לא מצאתי שהמבקש העלה טענה שלפיה פירק את חריגות הבניה הטעונות פירוק והסרה על פי החלטת המשיבה כאמור לעיל, ומכאן שלא קיים את דרישותיה לצורך המשך הטיפול במתן היתר הבניה לחריגות שניתן להכשירן על פי הדין, כך לשיטת המשיבה, וזאת ככל שהדברים תלויים בה.
2. מעבר לכך, סבורני שבפני המבקש עומד מכשול נוסף , שאין להקל בו ראש, לצורך קבלת היתר בניה, והמדובר במתן הסכמה מטעמה של רשות מקרקעי ישראל לגבי הקנית הזכויות בדונם הנוסף הצמוד לנכס שברשותו, ויש לזכור, שחלק מחריגות הבניה נבנו תוך חריגה של ממש לשטח הנוסף המצוי במחלוקת, ומכל מקום הסכמת רשות מקרקעי ישראל נדרשת לצורך מתן היתר בניה על ידי המשיבה.
3. מעיון בנתונים שבפני עולה בבירור כי המחלוקת עם רשות מקרקעי ישראל הינה רבת שנים ולא נראה כי פתרונה נראה באופק.

לעניין זה נטען על ידי בא כוחו של המבקש בדיון שנערך ביום 2.4.2013 בתיק זה, כי- "התיק מאוד מורכב ויש סוגיה מעניינת רבת שנים עם המינהל ויש תושבים שיושבים על שטח דונם וחצי ושליש מזה ברשותם וכמה שנים מתנהלים הליכים משפטיים מול המינהל ובלי קשר עם המשפט הזה...".

בדיון שנערך ביום 10.9.2013 טען ב"כ המבקש, בין היתר, כי- "... התנאי היחידי זה אישור של מינהל מקרקעי ישראל ומסתבר, שבגלל שיש מחלוקת הרת גורל בכל שכונת ארז לבין המינהל יש שם שטחים של דונם וחצי שהיה ברור שזה שייך לדיירים ובאותה שכונה חלק מהדיירים זה הועבר על שמם ויש מחלוקת. כעונש נפל הנאשם בין הכיסאות. גם מה שחוקי לא תקבל חתימה, אתה רוצה אישור תצא. ... ועיקר העיקרים שהוא תפוס כבן ערובה על ידי המנהל ...". ועוד- "... אני מקווה שהמחלוקת עם המינהל יסתיים...".

ראוי לציין שב"כ המבקש טען בדיון שנערך ביום 18.2.2014, כי בין הדיירים ברובע הארז לבין רשות מקרקעי ישראל מתנהל הליך משפטי, בבית המשפט המחוזי בירושלים, אלא שהמבקש לא סיפק נתונים לגבי ההליך האמור, ולא התייחס למצב הדברים במסגרת הליך זה, או לתוצאותיו. בתשובה מטעמו לא מצאתי התייחסות להליך המשפטי הנ"ל, וכל שנטען הינו שמתנהל משא ומתן מזה שנים רבות מול רשות מקרקעי ישראל לגבי השטח הנוסף הנטען על ידי דיירי המקום ובכללם המבקש.

1. בנסיבות העניין, ומכיוון שלא הוצגו בפניי נתונים לכך שהמחלוקת עם רשות מקרקעי ישראל לגבי השטח הנוסף קרובה לסיומה, ובשים לב לכך שהמדובר במחלוקת רבת שנים החורגת מענייננו הפרטי של המבקש, הרי ניתן לומר במידה סבירה של וודאות שגם אם המבקש יקיים אחר כל התנאים שנקבעו בהחלטת הוועדה בעניינו, לא יהיה בהארכת המועד המבוקשת כדי לסייע בידו לקבלת ההיתר המיוחל בשל המחלוקת האמורה.

לעניין זה נקבע שאין מקום להידרש לדחיית ביצועו של צו הריסה במקום שלא ניתן לאמוד את תקופת סיומם של ההליכים הנוגעים לכך.

"נוכח העובדה שצו ההריסה משמש כאמצעי עיקרי לאכיפת דיני התכנון והבניה (ראו: ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מ(2) 445), אין מקום להמתנה בלתי מוגבלת בזמן עד לסיום הליכי התכנון, כאשר ספק אם אלו יצלחו" (רע"פ 3774/04 אל סאנע יוסף נ' מדינת ישראל. 06.07.2004).

1. לא מצאתי לנכון לקבוע דיון, על פי בקשת המבקש, באמצעות באי כוחו, מכיוון שניתנה לו האפשרות לשטוח את מלוא טענותיו בכתב, בבקשה ובתשובה, ולא מצאתי צורך בקיום דיון לצורך קבלת הבהרות על ידי הצדדים, בשים לב לנתונים שהוצגו בפניי, ולכלל נסיבות העניין.
2. מהמקובץ לעיל, התוצאה היא שדין הבקשה להידחות.
3. בשים לב לתוצאה המבקש יישא בשכר טרחתו של ב"כ המשיבה בסכום כולל של 2,500 ₪.
4. המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ו, 24 מאי 2016, בהעדר הצדדים.