לפניי בקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 ( להלן: "החוק") להארכת מועד לביצוע צו הריסה. כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין בניית שלד בשטח של 209 מ"ר ללא היתר בנייה, יציקת משטח בשטח של כ- 78 מ"ר בתוך גבול המגרש ובסטייה מהתוכנית, יציקת משטח בטון בשטח של כ- 68 מ"ר, חציו מחוץ לגבולות המגרש ובסטייה מהתוכנית ובגין פלישה מחוץ לגבולות המגרש בשטח של כ- 300 מ"ר.

ביום 18/2/2014 הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו על פי הודאתו ונגזר דינו על ידי כב' השופטת חת מקוב. בגזר הדין נקבע, כי על המבקש להרוס את המבנה החורג מההיתר, אולם על מנת לאפשר לו להסדיר את ההיתר כנדרש, מועד ההריסה נדחה ונקבע ליום 19/8/2015, בשעה 08:00 בבוקר.

משלא עלה בידו של המבקש לקבל ההיתר עד למועד הנ"ל, הוגשה הבקשה שלפניי. הבקשה הוגשה עוד ביום 6/7/2015, והיא הוגשה על פי המועד שנקבע בתקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט- 2008 (להלן: "התקנות").

בבקשה טען המבקש כי עם קבלת הצו, פעל על מנת להסדיר את ההיתר ואף שכר מהנדס ואדריכל לשם כך. עוד נטען, כי ההליך מצוי בישורת האחרונה ולאחרונה הוא המציא למחלקת ההנדסה בעיר תשריט ומפת מדידה כפי שנדרש ממנו. המבקש צירף לבקשתו מסמך מיום 6/7/2015 אשר נערך על ידי אינג' יצחק משה, מהנדס העיר קריית גת, ממנו עולה כי המבקש אכן המציא המסמכים האמורים וכי "הטיפול בנושא ההתקשרות להסכם חכירת המגרש יועבר לטיפול מזורז".

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי בניגוד לטענת המבקש, ההליך איננו מצוי בישורת האחרונה שכן מבדיקה שנערכה במחלקת ההנדסה עלה, כי באוקטובר 2014 התקיים דיון בוועדת המשנה לתכנון ולבנייה ונקבע כי יש לאשר את הבקשה להיתר בתנאים מסוימים וביניהם, הריסת כל הבנייה שלא ניתן להכשירה. לטענת המשיבה, הבנייה טרם פורקה ומאז חודש אוקטובר לא הוגש אישור לוועדה.

כידוע, ככלל, בית המשפט לא יורה על עיכוב ביצוע של צווים , אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (רע"א 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נ"ח (4)385). הרציונל הוא, שלא להנציח פעילות בלתי חוקית על ידי הארכת המועדים לביצועם של צווים שיפוטיים. שומה על בית המשפט לשקול את מידת האיזון בין הפגיעה באינטרס הציבורי לבין הנזק שייגרם לפרט בשל הריסת המבנה (ע"פ (מרכז) 2451-09-07 גופטן אל ואחואח נ' עיריית לוד, (פורסם בנבו) . ככל שהסיכוי שיתקבל היתר בניה בעתיד הקרוב הוא גבוה יותר, כך הפגיעה בפרט באם ייהרס המבנה שבנה תהא גבוהה גם היא. לפיכך, יש לבחון את האופק התכנוני ולברר האם ניתן להשיגו בעתיד הנראה לעין.

במקרה דנא, אני סבור כי אין להתעלם ממכתבו של מהנדס העיר, אשר ציין כי הטיפול בנושא הנדון יועבר לטיפול מזורז. ניתן להניח, כי לאור העובדה שהמסמכים שנדרשו מהמבקש נמסרו כפי שנדרש לעשות, ולאור העובדה כי שכר מהנדס ואדריכל לצורך קידום עניינו, שישנו סיכוי גבוה שעניינו יידון בעתיד הנראה לעין.

לאור העובדה שהמבקש פעל כפי שפעל, אין לראות בו כמי ששקט על השמרים. התרשמתי כי המבקש פעל ועודנו פועל לצורך קבלת ההיתר הנדרש.

יכול והמשיבה צודקת בטענתה כי המבקש טרם עמד בתנאים שנקבעו בעניינו בוועדה, אולם מאחר והטיפול בעניינו של המבקש עדיין מצוי בבירור במחלקת ההנדסה בעיר, לא מצאתי לשלול את בקשתו רק מהטעם הזה.

יחד עם זאת, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקש להאריך המועד למשך כשנה וחצי ואני סבור כי מאחר והמבקש טען כי הוא מצוי ב"ישורת האחרונה", כדבריו, ניתן להסתפק בארכה קצרה יותר למשך שבעה חודשים מהיום.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי מועד ביצוע צו ההריסה מיום 18/2/2014 בתיק זה יוארך וייכנס לתוקפו ביום 27/3/2016, בשעה 08:00 בבוקר.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ה, 30 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.