1. הנאשמת הואשמה בהעסקת עובדת זרה, אזרחית פיליפינית, בביתה, ללא היתר עבודה כדין, וזאת למשך שנתיים.

2. בראשית הדברים אציין שהחלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירות מיוחסות לה בכתב האישום.

להלן יפורטו הנימוקים.

3. במסגרת הראיות, הוגש תצהיר של הנאשמת בו היא מודה בהעסקת העובדת הזרה ששמה מופיע בכתב האישום, כמטפלת בשני ילדיה, ומצרפת מסמכים אודות ביטוח רפואי לעובדת.

4. הנאשמת הגישה בקשה מקדמית לביטול כתב האישום. בבקשה נטען כי הובטח לה שהמאשימה תסתפק בהטלת קנס מנהלי ורק מטעם זה חתמה על תצהיר. לטענת הנאשמת, לאחר שנתיים הופתעה לגלות שהוגש נגדה כתב אישום, זאת בניגוד להבטחה שניתנה לה על ידי החוקר מר הרשקוביץ.

בנוסף הועלתה טענת התיישנות וטענת הגנה מן הצדק.

בנוסף נטען לפסול בהליך החקירה, שעה שהצו, מכוחו בוצעה כניסה לבית הנאשמת, לא הוצג.

5. ביום 27/4/14 ניתנה החלטת כב' השופט שגב הדוחה את הבקשה.

6. הנאשמת כפרה בעבודות שבכתב האישום.

7. בדיון ההוכחות העידו מר חגי בטיטו ומר ערן הרשקוביץ מטעם המאשימה וכן העידה הנאשמת.

8. כניסה למקרקעין שלא כדין

מטעם המאשימה העיד פקח הגירה מר חגי בטיטו, שערך את הביקורת בביתה של הנאשמת ביום 23/3/10.

לדברי העד, היה מדובר בביקורת יזומה לאחר שרכזי המודיעין הפנו אותו לבית עם צו כניסה. העד לא ידע לומר היכן הצו שבאמצעותו נכנסו לביתה של הנאשמת.

11. בדו"ח פעולה מטעם יחידת עוז ברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (מא/1) נכתב:

"בעקבות צו כניסה של בית משפט שמספרו 38650-03-10 הגענו – חגי בטיטו, אסף עמר ותמיר סועאד עם צוות מודיעין גיא בינון ולירן זיגי, לבית ברחוב הרכס 22 שנמצא בסביון תל-אביב. צוות מודיעין תצפת על הבית וזיהה נתינה פיליפינית עם ילד קטן. דפקנו על דלת הבית שאנו עם מדים מלאים וצוות מודיעין עם כובעי זיהוי ואף אחד לא ענה לנו. המשכנו לצלצל בפעמון למשך חמש דקות ואף אחד לא ניגש לדלת. תוך כדי צלצול הפעמון והדפיקות בדלת ראינו את הנתינה מציצה מחלון המטבח.

תמיר וגיא ניגשו מסביב לבית ופתחו את הדלת האחורית שלא היתה נעולה ונכנסנו לתוך הבית ...

כעבור שעה הגיעה הסבתא בשם רות מנור, הראנו לה את צו בית המשפט ...".

8. מפקח נוסף, שהיה נוכח אף הוא ביום האירוע, מר ערן הרשקוביץ, העיד כי הוא ערך את תיאור המקרה מא/2.

9. הנאשמת העידה כי היא מחזיקה בנכס שבו נערכה הביקורת, כי לא נכחה בבית במהלך הביקורת.

הנאשמת העידה שמעולם לא הוצג לה צו שופט המאפשר כניסה לביתה.

בסוף החקירה הנגדית העידה:

"ש. אישרת שהבית ברח' הרכס, את החזקת ב- 3/10/10. אני אומרת לך שבאותו יום היו מפקחים שנכנסו לנכס ומצאו עובדת בשם אמיליה אסטלנה. מה היא עשתה בנכס?

ת. שאלה טובה. אני לא הייתי בבית. אחת הסיבות לגירושים היו התנהלות לא תקינה של בעלי בבית. אני לא רוצה להרחיב. אני לא רוצה להכפיש אותו.

ש. כשהגיעו המפקחים היו בנכס אמיליה אסטלנה וילד בן 5 ובעלך לא היה ואחרי כמה זמן הגיעה אמא שלך ונשארה עם הילד. מה היא עשתה שם?

ת. הסברתי שהתקשורת ביני לבין בעלי כמעט ולא היתה קיימת והסיבה שאימי הגיעה זה כדי לקחת את הילד. תשאלי את גיל מה היא עשתה שם למה את שואלת אותי?".

12. הכניסה לבית מגורים במסגרת חיפוש שנערך על ידי רשויות החוק, פקחים או שוטרים, קבועה בסעיף 13 ה (ג) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952:

"שופט של בית משפט שלום רשאי, לבקשת פקח או שוטר, ליתן צו המתיר לפקח או לשוטר להכנס למקום המשמש למגורים כדי לערוך בדיקה לעניין קיום הוראות חוק זה ...".

בסעיף 13 ה (ד) נקבע כיצד תתבצע הכניסה למגורים:

"כניסה לפי סעיף זה תעשה רק לאחר שהשוטר או הפקח, לפי העניין, זיהה את עצמו לפני מי שנחזה להיות כמחזיק המקום והודיע לו את המטרה שלשמה מתבקשת הכניסה ובמקום המשמש למגורים – הציג לפניו את צו בית המשפט".

בחוק עובדים זרים נקבעו סמכויות חיפוש וכניסה למקום מגורים, על ידי פקח, בסעיף 6 (א) (2):

"לשם פיקוח על ביצוע הוראות חוק זה או התקנות על פיו, רשאי מפקח שהוסמך לפי סעיף 5 ב להכנס בכל עת סבירה ללשכה פרטית או למקום עבודה שיש יסוד להניח שהוא מקום עבודה של המעסיק או של עובד ... ובלבד שהכניסה למקום המגורים כאמור היא לצורך בדיקת קיום חובותיו של המעסיק לפי סעיף 1 ה וניתנה לכך הסכמה מאת העובד הזר".

ובסעיף 6 (א) (3):

"לשם פיקוח על ביצוע הוראות חוק זה ... רשאי מפקח שהוסמך לפי סעיף 5 ב לבקש משופט של בית הדין האיזורי לעבודה או שופט של בית משפט השלום ליתן צו המתיר לו להכנס למקום המנוי בפסיקה (2) המשמש למגורים או לחצרים פרטיים של מקום כאמור ...".

13. ב"כ הנאשמת מפנה להוראות נוהל 10.8.002 "נוהל הפעלת סמכויות פקח" ובו פרק בעניין כניסה למקום מגורים:

"8.2 כניסה למקום מגורים

8.2.1 כניסה למקום מגורים תהיה בצו שופט בית משפט שלום.

8.2.2 הפקח יזדהה בפני המחזיק במקום או הנחזה להיות המחזיק במקום בשעת הביקור. הפקח ימסור להם הודעה על מטרת הביקור ויציג את צו בית המשפט.

8.2.3 למרות קיום צו כניסה, הפקחים ינסו ככל הניתן להיכנס לדירה בהסכמת בעל המחזיק במקום או הנחזה להיות המחזיק במקום בשעת הביקור. ככל שאין הסכמה שכזו, יש לתת אזהרה ליושבי הבית בעברית ואנגלית כי קיים צו שופט בית משפט שלום המאפשר את הכניסה למקום ואם לא יאפשרו את הכניסה, הדלת תיפרץ ...".

14. המאשימה לא הציגה את הצו שמכוחו בוצעה הכניסה לבית המגורים.

המפקח חגי בטיטו נשאל על כך והשיב:

"ש. ואם אין לכם צו אתם יכולים להכנס הביתה?

ת. אפשר להכנס אם העובד או אזרח הזמין אותי להכנס.

ש. במקרה הזה לא הזמינו אותכם להכנס?

ת. לא.

ש. קורא מתיאור המקרה. "נכנסו לבית מבלי שאיש פתח להם את הדלת"?

ת. נכון. כי יש צו כניסה של בית משפט.

ש. יש לך את הצו עכשיו?

ת. לא. עכשיו לא.

ש. אני אומר לך שבחומר החקירה אין צו?

ת. אני לא הרשות. אני לא יודע".

15. מדו"ח מא/1 עולה שהפקחים שנכנסו לבית, עשו כן ללא שהציגו בפני בעלי הבית את הצו המדובר וללא שהציגו את עצמם.

הפקחים הציגו את הצו, כך על פי תיאור המקרה, כשעה לאחר שנכנסו לבית ואף זאת לא לבעלת הבית אלא לאימה.

16. לנאשמת לא הוצג צו החיפוש מעולם. לדבריה:

"מעולם לא ראיתי את הצו ולא הוצג לי שום צו".

17. אף לתיק בית הדין לא הוצג הצו. מתברר שאינו חלק מחומר החקירה ומהראיות.

18. המאשימה בסיכומיה אינה מתייחסת לסוגית העדר צו חיפוש.

הנאשמת טוענת כי בהעדר צו חיפוש, אין לקבל כראיה את הראיות שהושגו באמצעות הכניסה לבית כאשר מדובר בראיות שהושגו באמצעים פסולים.

19. חברתי השופטת צדיק דנה בסוגיה זו בעניין ת"פ (תא) 17201-09-12 (מיום 10/7/14).

בהפנותה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח', סא (1) 461, קבעה כי ראיות שהושגו באמצעות כניסה לבית הנאשמת ללא צו שיפוטי, אין לקבלן במסגרת ההליך הפלילי.

כך קבעה:

"29. המבחן לקבילותה של ראיה בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית הוא דו שלבי: תחילה תבחן חוקיות הדרך בה הושגה הראיה ובשלב שני יכריע בית המשפט אם לקבל או לפסול את הראיה, לאחר שקלול הזכויות והאינטרסים בנסיבות המקרה. כמו כן יש לבחון האם השגת הראיה הייתה כרוכה בעבירה על הוראה מהוראות החוק. דוקטורינת הפסילה הפסיקתית מאפשרת לבית הדין שיקול דעת רחב, על כך עמדה כב' השופטת ד. בייניש –

"השאלה מהי ראיה שהושגה "שלא כדין" אינה ניתנת לתשובה מדוייקת ממצה. ככלל, ניתן לומר כי מדובר בראיה שהושגה באמצעי חקירה בלתי חוקיים, קרי – מנוגדים להוראה הקבועה בחוק, בתקנה או בנוהל מחייב; באמצעים בלתי הוגנים; או באמצעים הפוגעים שלא כדין בזכות יסוד מוגנת.

מטבע הדברים שאלת העדר החוקיות או חוסר ההגינות של אמצעי החקירה, חייבת להיבחן בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו (יששכרוב, פסקה 64)".

30. סבורני כי במקרה זה הפגיעה בזכות לפרטיות הינה פגיעה מהותית אשר מובילה לבחינת קבילות הראיות. אי החוקיות הכרוכה בהשגת הראיה במקרה זה נוגדת הוראת חוק מפורשת וזכות יסוד מוגנת. אי החוקיות בהליך זה משמעותית ביותר ויש יסוד להניח כי אילולא אי החוקיות המאשימה לא הייתה נחשפת לפרטי הנאשמת אשר כאמור נאספו מפח האשפה בביתה לאחר כניסת המפקח לבית ללא צו חיפוש.

31. הנה כי כן, זיקה ברורה קיימת בין ההתנהלות הפסולה לבין השגת הראיה אשר שמשה בסיס להגשת כתב אישום. תוכן הקבלה מלמד על נתוני הנאשמת שכן כדברי הפקח על דלת הבית צוין שם אחר משם הנאשמת. במצב דברים זה קבלת הראיה מעוררת קושי ממשי בניהול הליך משפט הוגן.

לפיכך, המסקנה המתבקשת מיישום מכלול השיקולים הרלבנטיים לענייננו היא כי קבלת הראיה, תוביל לפגיעה מהותית בזכות לניהול הליך הוגן על כן דינה להיפסל.

32. לא נעלמה מעיניי חשיבות אכיפת העבירה בעניין העסקת עובדים זרים ללא היתר עבודה, עבירה אשר הוגדרה כעבירה חמורה בעלת השלכות חברתיות (ראו: ע"פ 1001/01 מדינת ישראל – ניסים. עם זאת הדרך למגר את התופעה אסור כי תכלול שימוש בדרכים שאינן חוקיות ואין לתן לאמצעי לקדש את המטרה. אין חולק כי לאכיפת החוק חשיבות ממדרגה ראשונה עם זאת, מטרת האכיפה אין בה כדי להכשיר אמצעים להשגת ראיות מפלילות בדרך לא דרך.

ביקור מפקחים בביתו של הפרט, אין בו כדי להקנות למפקחים סמכות לעשות במקום כבשלהם ובהתאם נדרשים אוכפי החוק לרסן פעילותיהם מכוח חירויות הפרט וזכויותיו ונוכח חובתם כנאמני ציבור.

33. מכלול הדברים מוביל למסקנה לפיה יישום ההלכה שהותוותה בפרשת יששכרוב על ענייננו, צדיק פסילת ראיות אשר הושגו בעקבות כניסת המפקחים אל בית הנאשמת ללא צו שיפוטי קרי, פרטי הנאשמת אשר נמצאו בפח האשפה בביתה (כעולה ממסמך מא/2 אשר נערך על ידי המפקח מר יהודה עמיאל) וכן פרטי העובד שנמסרו למפקח בעקבות הכניסה לבית ללא צו חיפוש".

20. דבריה אלה נכונים גם למקרה שבפניי.

כמפורט לעיל, הפקחים נכנסו לבית הנאשמת ללא שאיש פתח בפניהם את הדלת. בעת הכניסה לבית לא הציגו לנאשמת (ואף לא לעובדת) את הצו השיפוטי.

גם לאחר מכן ולמעשה עד היום, לא הציגו לנאשמת את הצו השיפוטי.

אף במסגרת ההליך המשפטי, לא הוצג הצו השיפוטי המדובר.

יש לציין כי למאשימה לא היתה כל מניעה להציגו אף לאחר שהמפקח מר בטיטו נשאל על כך, באמצעות בקשה להצגת ראיה באיחור, אך הדבר לא נעשה.

21. משלא הוצג צו הכניסה לבית, הרי שהמאשימה לא הוכיחה שהכניסה לבית נעשתה באופן חוקי.

משכך, הראיות שהתקבלו כתוצאה מהכניסה לבית, הן בבחינת ראיות פסולות.

במקרה שבפנינו, קבלת הראיות שהושגו באמצעים פסולים, תפגע בהגינות ההליכים כלפי הנאשמת – "פגיעה שהיא משמעותית, לתכלית שאינה ראויה ובמידה שעולה על הנדרש".

22. הראיות שבהן מדובר הן אלה:

א. שמה של העובדת הזרה ושלושה מספרי דרכון שמסרה לפקחים בעת שתשאלו אותה, עד להגעת אימה של הנאשמת (כעולה ממוצג מא/1).

ב. פרטי הנאשמת, אשר שמה נמסר לפקחים על ידי העובדת.

23. ככל שתטען המאשימה כי ניתן היה להשיג את הראיות – שם העובדת ופרטיה וכן שם הנאשמת, שלא באמצעות כניסה לבית, הרי שהעובדה היא שהראיות הושגו באמצעים שהושגו, ודי בכך כדי לפסול אותן מלשמש ראיה בהליך כאן.

24. להלן נבחן את הראיות הנוספות שהוצגו מטעם המאשימה, והאם יש בהן כדי לבסס את ביצוע העבירה המיוחסת לנאשמת בכתב האישום.

25. ראיות נוספות, אשר לא הושגו באמצעים פסולים:

המפקח ערן הרשקוביץ הופנה בעדותו למסמך שנשלח אליו מטעם ב"כ הנאשמת (מא/6), שאליו היה מצורף תצהיר של הנאשמת וכן אישור על ביטוח רפואי וחוזה העסקה.

כך נאמר בתצהיר הנאשמת (מיום 8/6/10):

"1. אני מצהירה כי העסקתי את הגב' Amelia Estellena, מס' דרכון pp0172872, כמטפלת של ילדיי.

2. כמו כן אני מצהירה ומצרפת בזאת אסמכתאות כי בכל תקופת ההעסקה מימנתי ביטוח רפואי לעובד זר כנדרש על פי דין (מצ"ב טופס הביטוח).

3. בחודש מאי 2008 נערך חוזה העסקה אישי הן בשפה האנגלית והן בשפה העברית בין הגב' אמיליה לבין בעלי, גיל מורל (מצ"ב חוזיי העסקה)."

הסכם ההעסקה שצורף אף הוא למכתב ב"כ הנאשמת, נערך בין בעלה לשעבר של הנאשמת, מר גיל מורל ת.ז. 58322322 לבין "עמליה אסטלנה בעלת דרכון פיליפיני pp0172872".

26. מבחינת ראיות אלה עולה כי גם בהן אין די כדי להוכיח את היסודות העובדתיים של כתב האישום במידה הנדרשת בהליך פלילי.

כתב האישום מייחס לנאשמת העסקה שלא כדין של עובדת זרה אשר פרטיה, על פי סעיף 3 לכתב האישום, הינם כדלקמן:

"מס' דרכון: xx5396801 שם: Estellena Amelia".

פרטי העובדת הזרה המצויינים בכתב האישום אינם תואמים את פרטי העובדת המוזכרת בתצהיר הנאשמת ובהסכם ההעסקה.

שמה של העובדת אמנם זהה, אך הנאשמת מציינת בתצהירה מספר דרכון שונה מזה המצויין בכתב האישום. גם בהסכם ההעסקה עם העובדת מופיע מספר דרכון שונה.

מדובר בפרט עובדתי מהותי אשר על המאשימה להוכיח במידה של מעל ספק סביר.

27. בסיכומי המאשימה נטען לעניין זה כי הנאשמת אינה מציינת מהיכן רשמה את מספר הדרכון שנרשם בתצהירה וכי יש להעדיף לעניין זה את מספר הדרכון שנרשם על ידי מפקחי המאשימה בעת הביקורת. לאור האמור בפסק הדין לעיל, פרטים אלה נפסלו מלשמש כראיה בהליך ולפיכך יש לדחות טענה זו של המאשימה.

טוענת המאשימה כי גם אם מדובר בעובדת זרה בעלת דרכון אחר – הרי שהוכחה העסקה ללא היתר כדין, שכן הנאשמת לא הציגה היתר העסקה בהתייחס לעובדת שפרטיה צויינו בתצהירה, ובכל מקרה לא קיימים היתרים להעסקת עובדים זרים בטיפול בילדים.

לעניין זה יוער כי הנטל להוכחת כל יסודות העבירה, לרבות היעדר קיומו של היתר העסקה, כנדרש בעבירה נשוא כתב האישום, מוטל על המאשימה. המאשימה היא שצריכה להציג ראיות בדבר היעדר קיומו של היתר העסקה לעובדת הזרה, ואין להטיל נטל זה על הנאשמת.

28. הסכם ההעסקה שהוצג מטעם המאשימה לא נערך עם הנאשמת אלא עם בעלה לשעבר. לפיכך גם ראיה זו אינה חד משמעית בהתייחס לגירסת המאשימה בדבר העסקת העובדת הזרה על ידי הנאשמת.

לכך יש להוסיף כי על פי הסכם ההעסקה הועסקה העובדת הזרה בניהול משק בית, בעוד שבתצהיר הנאשמת נטען כי הועסקה כמטפלת בילדים.

בעלה לשעבר של הנאשמת לא זומן לעדות מטעם המאשימה, על אף שעדותו יכולה היתה לשפוך אור על סוגיית זהות המעסיק וזהות העובדת.

29. בנסיבות המתוארות אין בראיות הנוספות שהוצגו מטעם המאשימה כדי להוכיח את יסודות העבירה נשוא כתב האישום במידה של מעל ספק סביר, כנדרש בהליך פלילי. מדובר בראיות שאינן חד משמעיות בקשר לפרטים מהותיים של כתב האישום לרבות זהות העובדת הזרה וזהות המעסיק.

30. אכיפה בררנית

מר הרשקוביץ אישר בעדותו כי המדיניות שהיתה נהוגה במועדים הרלבנטיים להגשת כתב האישום, היתה הטלת קנסות מנהליים על עבירה ראשונה.

כן אישר שבדר"כ היה ממליץ על הטלת קנס מינהלי והממונה היה חותם, זאת אלא אם הנאשם מגיש בקשה להשפט.

העד אישר שהתיק דנן היה אמור להסתיים בקנס מינהלי, לאור המדיניות שהיתה נהוגה באותה עת.

עוד אישר כי התצהיר מטעם הנאשמת שנשלח אליו, הספיק לו כדי להמשיך בתהליך, הכוונה "הספיק להטלת קנס מינהלי".

העד נשאל מדוע לא זומן בעלה של הנאשמת – גיל מורל, לחקירה.

תחילה טען שאין חובה להזמין את שני בני הזוג. בהמשך אישר:

"אני רואה שיש פה כרגע בעיה ...".

הנאשמת נשאלה מדוע לא התייצבה לחקירה שאליה הוזמנה והשיבה:

"ת. לא התייצבתי ולא מסרתי עדות. מאחר שזומנתי לחקירה היו לי שיחות עם בא כוחי ונמסר לי מפורשות שמר הרשקוביץ הנחה והבטיח לבא כוחי שבמידה ואני מעבירה תצהיר אני בעצם מודה במה שהם שואלים וזה מונע ממני להגיע לחקירה. מעולם לא נחקרתי קודם לכן ולא הייתי בשום הליך. נאמר שלא אצטרך להגיע לחקירה והתיק יסגר בקנס מינהלי. אני מכירה אנשים שעמדו באותה סיטואציה וקיבלו קנס מינהלי של 5,000 ₪ והתיק נסגר וזה היה גם אחרי המקרה שלי. זו הסיבה שנתתי תצהיר כדי להמנע מהליך ארוך ומיותר. באותה תקופה גרתי עם בעלי בבית והיינו בתחילת הליכי גירושים, היו פרצי כוח וזעם חזקים, אני ראיתי לנכון לסיים את התיק הזה בצורה המהירה ביותר כדי לא להגיע למאבקים ומריבות. לא היינו בתקשורת תקינה. גם במחיר של לקחת את האחריות עליי כדי להגיע למצב סביר בתוך הבית."

26. התרשמנו מהראיות שאכן, במועד שבו הוגש התצהיר, הנוהל במדינה היה לסיים תיקים אלה בהשתת קנס מנהלי. החוקר מר הרשקוביץ אישר בעדותו שבאותה עת זה היה נוהל שלפיו על עבירה ראשונה השיתו קנס מינהלי ולא הגישו כתבי אישום, אלא אם הנאשם ביקש להשפט.

החוקר הודה שלו היה נפגש עם הנאשמת, בהתאם לזימון שנשלח אליה, יש להניח שכך היה אומר לה.

שלישית, וזה החשוב, בניגוד למקרים אחרים שבהם יש הודאה, בתצהיר, על העסקת העובד הזר, והטיעון הוא טיעון טכני בלבד – של פגם בראיות, הרי שבמקרה שבפנינו הנאשמת בעדותה מסרה גירסה עובדתית אחרת שיש בה כדי להסביר המצאות עובדת זרה בביתה.

27. בנסיבות העניין יש בסיס לטענת הנאשמת בדבר אכיפה בררנית. מעדותו של עד המאשימה עולה כי ההחלטה להגיש כתב אישום כנגד הנאשמת, על אף שמדובר היה בעבירה ראשונה, אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות המאשימה בתקופה הרלוונטית, שלא לנקוט בהליכים פליליים במקרים מסוג זה.

נקיטה במדיניות של אכיפה בררנית כלפי הנאשמת יכול ותצדיק, כשלעצמה, את זיכויה של הנאשמת מהעבירה נשוא כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.

ואולם אף מבלי להכריע בסוגיה זו, בענייננו הטענה של אכיפה בררנית מצטרפת למכלול הנימוקים האחרים כמפורט לעיל, לרבות פסילת ראיות שהושגו באמצעים פסולים, ואי הוכחת האישום במידה נדרשת בראיות אחרות.

כל אלה מכריעים את הכף לטובת זיכויה של הנאשמת מעבירת העסקה שלא כדין כפי שיוחסה לה בכתב האישום.

28. סוף דבר, לאור כל האמור לעיל אני מזכה את הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

ניתנה היום, חוה"מ פסח, 5/4/15, בהעדר הצדדים