במסגרת הסדר טיעון, הודו הנאשמים בכתב אישום מתוקן והורשעו ביום 4.3.13 בביצוע עבירות זיוף סימני זיהוי של רכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, ניסיון גניבת רכב, החזקת כלי פריצה לרכב, קבלת נכסים שהושגו בפשע ושימוש בכוח למניעת מעצר.

במסגרת ההסדר הופנו שני הנאשמים לקבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות והנאשם 2 הופנה גם לשירות המבחן. הוסכם שהתביעה תעתור לעונש של שמונה חודשי מאסר בפועל לכל נאשם ואילו סניגורו של כל נאשם יעתור להסתפק בעבודות שירות לתקופה קצרה. עוד הוסכם לגבי כל נאשם על הטלת עונשי מאסר מותנה, קנס בסך 2,500 ₪ ופיצוי בסך 11,500 ₪ לחלוקה מוסכמת בין המתלוננים.

ההסדר קובע אפוא מסגרת עונשית שאינה מקבילה בהכרח למתחמי עונש הולם וגזירת הדין לא תיעשה אפוא בדרך התלת-שלבית המוכתבת לפי תיקון 113.

מעשי העבירה:

כל המיוחס לנאשמים בוצע במועד אחד, ערבו של יום 7.2.12 .

שני הנאשמים הרכיבו על רכב סובארו בו נסעו לוחיות זיהוי שנגנבו קודם לכן מרכב אחר, ובגין זאת הורשעו שניהם בעבירה של זיוף סימני זיהוי של רכב.

באותו מועד, בחניון של מלון מנדרין בצפון תל-אביב התפרץ הנאשם 1 לרכבה של גב' מאירה גל על-דרך ניפוץ שמשת הרכב וכניסה לתוכו, עם אחרים שהיו עימו, בכוונה לגנבו. הנאשם 1 פרק את מנגנון ההתנעה, חיבר לרכב מחשב רכב אחר והסיע את הרכב עד לרכב הסובארו בו הגיעו הוא והנאשם 2 למקום. בגין זאת הורשע הנאשם 1 בפריצה לרכב בכוונה לגנוב ובניסיון לגנוב את הרכב.

באותו מועד ובאותו מקום, התפרץ הנאשם 2 לרכבה של גב' יעל שגיא על-דרך ניפוץ שמשת הרכב וכניסה לתוכו, עם אחרים שהיו עימו, בכוונה לגנבו. הנאשם 2 פרק את מנגנון ההתנעה, חיבר לרכב מחשב רכב אחר והסיע את הרכב עד לרכב הסובארו בו הגיעו הוא והנאשם 1 למקום. בגין זאת הורשע הנאשם 2 בפריצה לרכב בכוונה לגנוב ובניסיון לגנוב את הרכב.

הניסיונות לגניבת שני כלי הרכב נכשלו כשהגיעו למקום שוטרים במדים, שהורו לנאשמים ולאחר שהיה איתם לעצור. הנאשמים התעלמו מההוראה ונכנסו לרכבם כשהנאשם 1 מתיישב במושב הנהג ומונע את פתיחתה של דלת הרכב על-ידי השוטרים, בהחזיקו בה בכוח. לבסוף הצליחו השוטרים לפתוח את הדלת והקצין הודיע לנאשם 1 שהוא עצור. הנאשם 1 הדף את השוטר והתניע את הרכב כדי להימלט מהמקום. שוטר נוסף הצליח לכבות את הרכב אך הנאשם 1 המשיך להיאבק בשוטרים ואף היכה את הקצין באגרוף בחזהו עד שהוכנע ונכבל.

באותה עת נאבק הנאשם 2 בשוטרים אחרים כשבידו מברג גדול עד שהוכנע ונכבל, ואילו האחר שהיה עם הנאשמים הצליח להמלט.

ברכב הסובארו החזיקו הנאשמים 29 (!) מחשבי רכב שהושגו בפשע כשפורקו מכלי רכב וכן מספר כלים לפריצות רכב.

הנאשם 1 – נסיבות אישיות:

לנאשם 1 עבר פלילי מכביד ורלוונטי, הכולל כעשר הרשעות בעבירות ברכב, סחיטה, תקיפת שוטר ועוד. הנאשם ריצה מאסר בן שמונה חודשים שהוטל עליו בשנת 2008 ומאסר בן 17 חודשים שהוטל עליו בגין עבירות סמים בשנת 2000. עוד ריצה הנאשם שלוש פעמים מאסר בעבודות שירות.

הנאשם החל לבצע בצעירותו עבירות פליליות, אך הרשעתו האחרונה היא משנת 2008, בגין עבירות סחיטה ועוד שביצע באותה שנה.

הנאשם נשוי ואב לחמישה ילדים. לפי מוצגי ההגנה עבד הנאשם משנת 2008 במשרה חלקית במוסך, אם כי הנתונים לכאורה סותרים ללא הסבר:

במכתבו של המעסיק נטען כי הנאשם עובד ארבע שעות ביום, ואילו תלושי השכר שהוגשו מציינים שש שעות עבודה ביום [מוצגי ההגנה 1א' ו-1ב'].

פרטים מוגבלים אלו על הנאשם נודעו מפי ב"כ המלומד ומפי הנאשם עצמו, שכן הנאשם לא היה מעוניין בהכנת תסקיר בעניינו.

עוד יש לציין שהנאשם היה נתון כחמישה חודשים בתנאים מגבילים.

הנאשם 2 – נסיבות אישיות:

אף לנאשם 2 עבר מכביד ורלוונטי – שתי הרשעות בעבירות ברכב (ועוד קביעה ללא הרשעה בגין עבירה דומה, מנעוריו), כשהאחרונה שבהן נגעה לעבירות שבוצעו בשנת 2003 וגררה עונש של מאסר בפועל בן 11 חודשים, כולל הפעלת מאסר מותנה.

לפי התסקיר שהוגש בעניינו, הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים, ועובד במגרש למסחר בחלקי רכב משומשים. בצעירותו חבר לחברה שולית אולם לאחר נישואיו בשנת 2006 נטה יותר לכיוון הנורמטיבי, ושירות המבחן התרשם כי המאסר בעבר נשא אפקט מרתיע רצוי שעמד בעינו תקופה ממושכת.

הנאשם נטל אחריות חלקית בלבד לביצוע העבירה ותלה את ביצועה בהשפעת אלכוהול, תוך שלילת תכנון מוקדם. הנאשם ביטא צער וחרטה על מעשיו.

סוף דבר, השירות מונה כגורמי סיכון את נטילת האחריות החלקית, הקושי בוויסות דחפים, שימוש לרעה באלכוהול, חבירה לחברה שולית, חוסר היציבות בחייו, התכחשות לקיומם של דפוסי התנהגות בעייתיים והשלכת האחריות על גורמים חיצוניים. מנגד, מציין השירות את התפקוד המשפחתי והחברתי החיובי, את התמיכה המשפחתית, הצער והחרטה והשינוי באורחות חייו מאז שחרורו ממעצרו. לכן, ממליץ השירות על עונש מאסר שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות.

גם נאשם זה שהה בתנאים מגבילים כחמישה חודשים.

שיקולי ענישה – חומרת העבירות אל מול נסיבותיו של כל נאשם:

כלי הרכב זכו מפי המחוקק להגנה מיוחדת, הנבדלת מהגנתו של כל רכוש נייד אחר, באופן המקרב את ההגנה עליהם לזו שזוכה לה דירת מגורים, מבצרו של אדם.

מחד גיסא, מדובר ברכוש יקר-ערך, גם כשלא מדובר במכונית פאר, ומאידך גיסא, רכוש יקר זה נטוש-למעשה הרחק מעיני בעליו במרבית שעות היממה, פיתוי ושלל גנבים. לכך יש להוסיף את הקושי הרב בחשיפת העבריינים ואיתור הרכב הנגנב. אין תמא אפוא שגניבות כלי רכב והעבירות הנלוות, הפכו לנפוצות מאוד ועד כדי היותן למכת מדינה, באופן שהוביל את המחוקק להחמרה העונשית הניכרת המיוחדת לעבירות ברכב. החמרה זו אינה מוגבלת רק לעבירות של גניבת רכב והעבירות הנוספות המשרתות את תכלית הגניבה, שכן הרכב נתפס על-ידי המחוקק כשלוחה של ביתו הפרטי של אדם, לנוכח החשיבות העצומה של כלי הרכב בחיים המודרניים וחיוניותו לבעליו [ראו לעניין זה ע"פ (תא) 42054-08-13 מ.י. נ' קסטיאל (2013), על המובאות מדברי ההסבר להצעת החוק]. בתי המשפט ובית המשפט העליון בראשם, תרמו את חלקם בקביעת עונשים חמורים לעבירות מסוג זה וראו למשל רע"פ 2366/10 ג'אבלי נ' מ.י. (2010), רע"פ 10116/06 כהן נ' מ.י. (2006), ע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מ.י. (2006), בין רבים אחרים.

במקרה דנן, מדובר בעבירה מתוכננת שבוצעה בצוותא, באופן "מקצועני":

הנאשמים החליפו את לוחית הזיהוי של רכבם כדי למנוע זיהויים או להקשות עליו, הגיעו מצוידים היטב למגרש חנייה ששימש עבורם שדה צייד אידיאלי, מבחינת התנאים השוררים בו, והחלו בעבודתם העבריינית. הנאשמים הופרעו ממלאכתם רק עקב הגעת שוטרים למקום.

ההיקף של הפעילות העבריינית מתגלה הן מאופן הביצוע המקצועני של העבירות והן מהעובדה שברכבם של הנאשמים נתפסו 29 מחשבי רכב, שהושגו בפשע.

קשה שלא לשער את הקשר בין מקומות עבודתם של הנאשמים, בענף הרכב, לבין המעשים בהם הורשעו.

העבירה של שימוש בכח למניעת מעצר נושאת אף היא תווי חומרה מיוחדים במקרה דנן, שכן כל נאשם לא היסס לתקוף שוטרים ולהיאבק בהם, כדי להכשיל את המעצר, תוך זלזול מובהק בחוק ובשלוחיו ותוך סיכון בריאותם של השוטרים.

כל אחד מהנאשמים נושא עימו עבר מכביד ורלוונטי, אולם עבירתו האחרונה של כל אחד מהם – ובפרט עבירה ברכב – רחוקה למדי בזמן.

הנסיבות המקלות יכולות אמנם להביא להקלה בעונש, ובוודאי כשהן מצטרפות להודאה שחסכה ניהולו של משפט הוכחות, אך אין הן יכולות למנוע מאסר בפועל לכל אחד מהנאשמים. הסניגורים המלומדים השכילו להגיע עם התביעה להסדר טיעון המקל מאוד עם הנאשמים, כפי שניתן לראות מהשוואה לפסיקה המנחה ולענישה הנהוגה.

כשמדובר בענישה ברמה כה נמוכה ביחס לענישה הראויה בדרך כלל, אין מקום לאבחנה מדוקדקת בין שני הנאשמים, שסוף-דבר ביצעו עבירות דומות בנסיבות דומות. לכן, יוטל על שני הנאשמים עונש זהה, הקרוב לרף העליון לו עתרה התביעה, שימותן במעט לנוכח הנכונות לפיצוי.

עוד אדגיש, שברור לחלוטין שתקופת המאסר לה עותרת התביעה קרובה מאוד, לאחר ניכוי ימי המעצר, לתקופת מאסר שניתן לרצותה בעבודות שירות, אולם עקרון ההלימה מחייב שבמקרה דנן תהא התגובה מאסר מאחורי סורג ובריח, כעונש עיקרי.

לפיכך אני גוזר על כל נאשם את העונשים הבאים:

1. שבעה חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 7.2.12 עד ליום 29.3.12, ואפילו יראו רישומי שב"ס אחרת;
2. שישה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור כל עבירה בקשר לרכב לפי סימן ה'1 לפרק י"א לחוק העונשין, לרבות ניסיון;
3. שלושה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור כל עבירת רכוש אחרת, פרט לעבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, או עבירה של תקיפת שוטר, הכשלת שוטר או שימוש בכח או באיומים למניעת מעצר;
4. קנס בסך 2,500 ₪ או חודש מאסר נוסף תמורתו;
5. פיצוי בסך כולל של 6,250 ₪, שיחולק בין חמשת הנפגעים באופן הבא:
   1. גב' יעל שגיא (ע"ת 2) – 2,000 ₪;
   2. גב' מאירה גל (ע"ת 3) – 2,000 ₪;
   3. השוטר יניב וולבוביץ (ע"ת 4) – 750 ₪;
   4. השוטר אורן מנוסביץ (ע"ת 6) – 750 ₪;
   5. השוטר יוסף מני (ע"ת 7) – 750 ₪;
6. הקנס והפיצוי יופקדו בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 1.12.13;
7. רכב סובארו מ.ר. 35-360-23 יחולט, כפי שכבר הוחלט בפרוטוקול יום 4.3.13, בהסכמה;

הוראות נילוות:

1. בהסכמת הנאשמים, יקוזזו סכומי הקנס והפיצוי מהפקדתו של כל נאשם בתיק מ"ת 24407-02-12, אם אכן הופקדה וטרם נמשכה, ויתרת החיוב תופקד על-ידי כל נאשם עד למועד האמור;
2. המוצגים יועברו להכרעה פרטנית של קצין משטרה – להשבת מוצגים שניתן לזהות בעליהם, השמדה או חילוט, לפי העניין;
3. התביעה תעביר למזכירות בהקדם טפסי פרטי מתלונן עבור הזוכים בפיצויים;
4. המזכירות תשלח עותק ההחלטה לידיעת שירות המבחן;

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ה חשון תשע"ד, 29 אוקטובר 2013, במעמד הצדדים.