1. עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בשל תאונת דרכים מיום 25.6.2011, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים").

התאונה הינה תאונת עבודה.

2. התובע, יליד 21.2.1988, נפגע בתאונה בהיותו כבן 23. כיום, הינו כבן 29.

3. הנתבעת הינה מבטחת האופנוע מספר רישוי 4810870, עליו רכב התובע בעת קרות התאונה (להלן – "הנתבעת").

4. לטענת התובע, ביום 25.6.2011, ארעה התאונה בזמן שרכב על האופנוע. לפתע סטה רכב מ.ר. 56-557-65, מנתיבו ופגע באופנוע עליו רכב. התובע נפל, נחבל ופונה ממקום התאונה לבית חולים. שם אובחנו חבלות בחלקי גופו. לאחר קבלת טיפול ראשוני, שוחרר מבית החולים תוך המלצה למנוחה ולהמשך מעקב אורתופדי ופלסטי.

5. הנתבעת לא כפרה בחבותה לפיצוי התובע בגין התאונה. משכך, שאלת המחלוקת בין הצדדים נותרה גובה הנזק בלבד.

דיון ומסקנות

הנכות הרפואית

6. בהחלטתי מיום 29.5.2012, הוריתי על מינוי מומחים מטעם בית המשפט, בתחום הפסיכיאטריה ובתחום האורתופדיה.

בתחום הפסיכיאטריה-

7. פרופ' מרק וייזר, מונה כמומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה (להלן – "פרופ' וייזר"). פרופ' וייזר קבע כי התובע נפגע בתאונת דרכים לא קשה בידו, ברגלו, בבטנו ובאגן צד שמאל. הוא הפנה לכך כי הפרמדיק של מד"א כינה את הפציעה "שפשוף". התובע לא נחבל בראשו ולא איבד את ההכרה. הוא טופל במיון ושוחרר לביתו. פרופ' וייזר מביא בחוות הדעת את תלונות התובע לפיהן מאז התאונה הורע מצבו הנפשי, הוא סובל מחלומות ומזיכרונות על התאונה, הוא מסוגר מבחינה חברתית, מתפרץ וצועק על בת זוגתו. הפסיכולוגית המטפלת בו, הגדירה ברישומיה את האבחנה בתחילה, כהפרעת הסתגלות עם מאפיינים פיזיים, אך בהמשך שונתה האבחנה ל-PTSD.

פרופ' וייזר קובע כי התרשם ממידה של הגזמה בדברי התובע. לדעתו מצבו פחות קשה מאשר הוא מתאר. הרושם הזה נתמך ברישומי הפסיכולוגית, המתארת הטבה הדרגתית ומשמעותית במצבו. הוא אומנם מספר בדרמטיות על הקושי שלו בלימודים, אך עושה רושם שהוא התקשה באותה מידה גם במבחני הבגרות. הסבל שהוא מתאר אינו עומד בקנה מידה עם העובדה שאינו מקבל טיפול בתרופות נוגדות דכאון. אומנם הוא אומר שלא הוצע לו לקבל טיפול, אך בימינו אנו, לדברי פרופ' וייזר, כל בר דעת יודע על קיומן של תרופות פסיכיאטריות. העובדה שאינו מקבל טיפול מעלה תהייה שמא מצבו פחות קשה מאשר מתואר, שכן אם מצבו היה קשה, היה מצופה כי ייטול תרופות. מצד שני הפסיכולוגית שלו כן מתרשמת ממצוקה.

פרופ' וייזר קבע כי הוא לא משוכנע כי קיימת בעיה נפשית משמעותית בעקבות תאונה לא קשה זו, אך למען הספק, לדעתו סביר לקבוע כי קיימת אבחנה של הפרעת הסתגלות עם מאפיינים דיכאוניים. לפיכך, קבע לתובע נכות בשיעור 10% לפי סעיף 34 ב' לתקנות המל"ל למשך שנה. לאחר מכן ועד ליום בדיקתו (3.8.12), קבע את שיעור הנכות על 5% לפי סעיף 34 א-ב, מותאם.

לדעתו, אם התובע יקבל טיפול תרופתי, הנכות הקיימת תחלוף ולא תיוותר נכות נפשית קבועה בעקבות תאונת הדרכים. אם יבחר שלא לקבל תרופות אנטי-דכאוניות, לדעתו יש לראותו כאדם אשר לא מסייע לשיקום של עצמו.

על כן, פרופ' וייזר לא קבע נכות נפשית צמיתה לתובע.

פרופ' וייזר לא נחקר בפניי ולמעשה חוות דעתו לא נסתרה.

לפיכך, הנני קובעת כי לתובע אין נכות רפואית צמיתה בתחום הפסיכיאטרי.

בתחום האורתופדיה-

8. פרופ' סודרי, מונה כמומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה (להלן – "פרופ' סודרי"). התובע נבדק על ידי פרופ' סודרי ביום 28.8.12.

בהתאם לחוות דעתו, התובע פונה לחדר המיון בהכרה מלאה, התלונן על כאבים בצלעות, בגפיים ובאגן. במיון התהלך באופן חופשי ומסר על כאבים באמה, בכף יד וברגל משמאל. בבדיקה של אורתופד, תנועתיות ירך וברך משמאל מלאה, ללא חסר נוירולוגי. בצילומי הרנטגן לא אובחנה חבלה גרמית חריפה. בבדיקה של פלסטיקאי, שפשופים וכוויה שטחית על פני שוק, אמה, כף יד ובטן תחתונה משמאל. הפצעים טופלו והוא שוחרר מבית החולים.

מתוך התיעוד הרפואי המובא על ידי המומחה, אפנה לכך כי ביום 5.7.11 ציין כי סובל מכאבי ראש, גב ועורף. בבדיקה רגישות בגב, נקבע כי נוירולוגית מצבו תקין. בבדיקה של אורתופד מ-10.7.11, מסר על כאבים בגב תחתון ובצוואר שהופיעו מספר ימים לאחר התאונה, עם תחושת מתיחה בכיפוף הצוואר ושני אירועים של נימול ברגל שמאל. מטופל בפיזיותרפיה עם שיפור בכאב. נמצאה הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי ומותני, ספזם פאראספינלי, ללא נזק עצבי. ב-14.8.11 התלונן אצל אורתופד על המשך כאבים בצוואר ובגב תחתון. בבדיקה הגבלה בכיפוף גב תחתון ללא חסר נוירולוגי בגפיים עליונות ותחתונות.

טופל בפיזיותרפיה לצוואר והגב מ-10.7.11 עד 5.9.11, בסיומם מסר על הפחתה בכאבים.

ב-6.11.11 המשך כאבים בצוואר ועמ"ש מותני, ללא שינוי בממצאי הבדיקה האורתופדית.

ב-2.1.12 טווח עמ"ש צווארי מלא, ללא רגישות. טווח הכיפוף בגב מוגבל, ללא רגישות, אין חסר נוירולוגי, נשלח למכון פיזיותרפיה. פרופ' סודרי מציין את טיפולי הפיזיותרפיה שניתנו לתובע במהלך תקופה זו, לרבות סדרה מ-5.3.12 עד 1.8.12, אשר בסיומה דווח על שיפור ניכר בתפקודו וירידה ברמת הכאב.

בדיקת סי.טי. מ-21.11.2011, עמ"ש צווארי ומותני, קבעה כי מבנה חוליות ומרווחים בין חולייתיים תקינים.

על פי התיעוד שהומצא לא סבל קודם התאונה מכאבים בצוואר או בגב התחתון.

שנה וחודשיים מאז התאונה מוסר על המשך כאבים בצוואר והגב התחתון, ללא הקרנה.

המומחה קובע בחוות דעתו כי לפי הבדיקה הקלינית שערך ב-28.8.2012, נמצאה הגבלה אקטיבית בתנועתיות עמ"ש צווארי, ללא חסר נוירולוגי. תנועתיות עמ"ש מותני בגדר התקין, מדגים SLR חיובי דו-צדדי.

בגפה שמאלית עליונה, בצד דורסלי של האמה, מוקדים עם פיגמנטציה כהה בקוטר מ-10 על 5 ס"מ. בצד האחורי של הזרוע צלקת בגודל 17 על 7 ס"מ. הצלקות לא רגישות, אך מכערות.

המומחה קבע כי ההגבלה האקטיבית בתנועתיות עמ"ש צווארי וממצא הגירוי הרדיקולרי בעמ"ש מותני, אינם נתמכים בממצאי הדימות התקינים ובממצאי המעקב לאחר התאונה: ב-2.1.12 ובסיכום הטיפול בפיזיותרפיה מ-1.8.12 טווח עמ"ש צווארי היה ללא הגבלה. אין דיווח על SLR חיובי. לפיכך ממשיך וקובע המומחה כי אין נכות צמיתה בעמ"ש צווארי ומותני.

בגין הצלקות, נכותו הצמיתה הינה בשיעור 10% לפי סעיף 75(1)ב, מיום 1.9.11.

נכותו הזמנית הינה מ-25.6.11 עד 9.7.11- 100%; מ-10.7.11 עד 31.8.11 -20%

9. פרופ' סודרי נחקר על חוות דעתו.

לטענת התובע, ישנם פגמים וחסרים בחוות הדעת, המלמדים על קיפוחו. שיעור הנכות הרפואית צריך לעמוד על 15% בגין מגבלות בתנועת הצוואר והפגיעה בגב, מעבר לשיעור הנכות שנקבעה, כך שסך הנכות הרפואית המשוקללת הינה בשיעור 23.5%.

נטען כי המומחה טעה כאשר נתן משקל לבדיקת הדימות וזאת בניגוד לנדרש על פי התקנות. התיעוד מיום 1.8.12 (ת/31) וסיכום פיזיותרפיה מיום 29.2.2012 (ת/26), מצביעים על הגבלות בטווח תנועות צווארי.

לגבי עמ"ש מותני, טען התובע כי המומחה מצא בבדיקתו SLR חיובי, ציין בטיוטת חוות דעתו כי יש רושם של בעיה אמיתית, אך נמנע מקביעת נכות, משום שסבר כי לא מדובר בתלונה אמיתית.

כמו כן, טעה המומחה בנוגע לאמינות התובע. על פי טיוטות שרשם המומחה לעצמו והציגן בפני בית המשפט במהלך חקירתו, הטיל ספק לרעת התובע, ללא בסיס.

מנגד, נטען כי מסקנות פרופ' סודרי לא נסתרו בחקירתו ולפיכך הן הקובעות את נכותו הרפואית.

10. עמוד שדרה צווארי- המומחה העיד כי לא עמד בפניו תיעוד מעברו של התובע, בדבר תחלואה קודמת בעמ"ש הצווארי (עמ' 5 ש' 8-10).

הוא העיד כי בתעודת חדר המיון אין אזכור לגב או לצוואר והתובע שוחרר באותו יום. לא היה שבר או טראומה גרמית. לדבריו, אם הייתה פגיעה קשה, הדבר היה צריך להתבטא כבר ביום התאונה, עם כאבים באזורים עליהם מתלונן כיום (ת/7, עמ' 8 ש' 1-6).

עיון בית המשפט בתיעוד הרפואי, מעלה כי קביעת המומחה נתמכת בחומר הראיות. כך, לדוגמא, בביקורי התובע אצל אורתופד מיום 1.8.2011, 19.4.2012 (ת/31, ת/27 לתיק מוצגי התובע), מתגלים טווחי תנועה מלאים בצוואר.

התובע מבקש להישען על סיכום פיזיותרפיה מיום 29.2.2012 (ת/26 למוצגי התובע).

בסיכום נכתב- "הסתכלות תקינה. תנועות אקטיביות ג"ת- כאב ביישור. טווחים מלאים.

תנועות אקטיביות צוואר- תנועות אקטיביות לרוטציה וכיפוף צידי מוגבלות באמצע הטווח עם כאב ליישור. במישוש ג"ת כאב באיזור זוקפי הגב ובחיבור עם ספאזם שרירי. בצוואר כאב

בחוליות PA c4-5 ו- UNILAT כוח גב 4+/ 5."

המומחה דחה מכל וכל את פרשנות ב"כ התובע. המומחה העיד כי ת/26, אינו מציין הגבלה בכיפוף, ובתנועתיות אקטיבית של הגב מדובר על טווחים מלאים (עמ' 7 ש' 21-26).

המומחה העיד כי בבדיקתו מיום 28.8.12, מצא הגבלה אקטיבית בתנועת הצוואר, בין הגבלה קלה לבינונית, שמשמעה שהתובע יכול לעצור מתי שהוא רוצה (עמ' 5 ש' 12-17). בבדיקה להגבלה פסיבית שביצע, עצר אותו התובע כשבדק מעבר לטווח שהראה לו התובע (עמ' 5 ש' 19).

המומחה העיד כי בבדיקה האחרונה, לאחר כל טיפולי הפיזיותרפיה שעבר, נמצא טווח תנועה מלא (עמוד 7 ש' 18).

הוא העיד כי לא העניק נכות לתובע, לאור בדיקת סי.טי. מיום 21.11.2011, שהייתה תקינה ובה נכתב כי טווח עמוד שדרה צווארי מלא, כמו גם בדיקה מיום 2.1.2012 (עמ' 5 ש' 28 – עמ' 6 ש' 11, ת/25- "צוואר טווח מלא ללא רגישות"). הוא העיד כי הכאבים בצוואר יכולים לנבוע גם ללא ממצא בסי.טי., אבל זה לא דבר שיכול להימשך זמן רב. כשיש ממצא בדימות, הדבר ייתן אותותיו לגבי כאב יותר זמן. מקור הכאב איננו מבוסס (עמ' 6 ש' 13-15).

המומחה הוסיף כי התקנות לא מתבססות על כאב, אלא על מגבלה כשהיא אמיתית. מגבלה אמיתית צריכה להתבסס על ממצא דימות (ש' 21).

אין כיום כל ממצא דימות תומך. לו היה דימות אובייקטיבי, יתכן והיה מזכה אותו מחמת הספק (עמוד 8 ש' 6 ואילך).

הוא העיד כי אמנם התקנות לעניין זה לא דורשות ממצא בדימות, וכאשר ישנם אלמנטים אחרים – הזמן שחלף, המעקב שבוצע, רצף שנמשך – יכול לקבוע נכות מחמת הספק, גם ללא תמיכה בדימות, אם מתרשם שהמדובר בדבר אמיתי (עמ' 6 ש' 22 – עמ' 7 ש' 4).

המומחה העיד כי גם אם היה הולך לקולא לא היה משנה את מסקנתו. ההתרשמות שלו במקרה הזה הינה- " אין כלום מבחינת הנכות" (עמוד 8 ש' 31, עמוד 9 ש' 3).

עמוד שדרה מותני- המומחה העיד כי בבדיקה לא רק בוחנים את אמירות התובע. הרופא מסתכל על התובע ורואה אם הוא סובל (עמ' 9 ש' 25 – עמ' 10 ש' 3).

המומחה העיד כי ממצא SLR חיובי שציין בחוות דעתו מעיד, כשהוא אמיתי, על לחץ על שורש של העצב. הממצא יכול להתבטא גם בנימול ועקצוץ ברגליים, אך רק כשהוא אמיתי. בתיק התובע צוין 3-4 פעמים ממצא SLR שלילי, קרי כאשר התובע לא התלונן על כאב מסוים. זה מה שגרם לו לחשוד. הוא הוסיף כי גם סי.טי. עמ"ש מותני היה תקין. אין לזה בסיס בדימות, בהעדר עדות לבלט או בקע (עמ' 9 ש' 7-10, עמוד 10 ש' 3, SLR שלילי- ר' ת/21, ת/24, ת/25, ת/27).

המומחה ציין כי אמינות התובע הייתה בסימן שאלה, בספק וכך התרשם, ולכן לא נכתב הדבר בחוות הדעת. הוא ציין זאת ברישום בכתב ידו (עמ' 4 ש' 17 – עמ' 5 ש' 7). פרופ' סודרי, כעולה מהטיוטה לחוות הדעת, ציין בזמן אמת את חששו באשר לאמינות התובע במהלך בדיקתו.

המומחה שב והעיד כי איננו סבור שיש מקום לתת נכות לגבי הצוואר או הגב (עמוד 10 ש' 14). המומחה העיד כי בדיקת אורתופד מיום 19.4.12 (ת/27), בדבר טווח מלא בצוואר ללא רגישות ו-SLR שלילי, מאמתת אף היא את אבחנתו (עמוד 10 ש' 21).

לאחר בחינת כלל הראיות ושמיעת עדות המומחה, הנני מקבלת את עדות מומחה בית המשפט, המבוססת כדבעי על ניסיונו, החומר הרפואי שהובא בפניו וכן על ממצאיו.

משכך, קביעתו של פרופ' סודרי, אשר העריך את נכותו הנוכחית של התובע, בשיעור של 10% (בגין צלקות) - לא נסתרה.

אשר על כן, הנני קובעת כי הנכות הרפואית ,בתחום האורתופדי, הינה בשיעור 10%.

נכות תפקודית:

11. התובע הצהיר כי עובר לתאונה, תפקד ללא מגבלות. הוא עבד שעות ארוכות, כמלצר, לצד לימודיו בתחום הרפואה המשלימה. התאונה אירעה במהלך לימודיו, אך בתום חופשת המחלה ונוכח מגבלותיו, לא היה מסוגל לשוב לעבודתו כמלצר. הוא התקשה פיזית ונפשית לממש את חלומו המקצועי. לבסוף, החליט לנסות ולפתוח קליניקה לטיפול ברפואה משלימה. עבודתו כמטפל הייתה כרוכה במאמצים פיזיים ובהנעה מתמדת של צווארו. בנוסף, הביכו אותו הצלקות המכערות בזרועותיו. עקב זאת, נגנז חלומו לעבוד כמטפל.

לטענת התובע, אלמלא מגבלותיו מן התאונה, הוא היה יכול לעבוד, כשכיר וכעצמאי, בתחום מתפתח ומבטיח זה.

נוכח מצבו, שינה כיוון תעסוקתי וכעבור מספר חודשים השתלב בעבודה כסוכן נדל"ן עצמאי. עבודתו זו היתה כרוכה במתן שירות ללקוחות רבים בנהיגה ובעמידה ממושכת כאשר כאביו מוסיפים להקשות עליו. כמו כן, הצלקות משפיעות על תדמיתו והוא חש בושה בפני לקוחות חדשים הפונים אליו לעניין זה. הוא נאלץ ללכת עם חולצות ארוכות ומתבייש לחשוף את ידיו, באופן הפוגע בעבודתו, שכן תחום המכירות בעל חשיבות רבה לייצוגיות ולמראה והם מהווים כרטיס הביקור שלו.

הוא הצהיר כי הכנסתו השנתית איננה יציבה ואלמלא התאונה ומגבלותיו היה מתפתח ומגיע לרמת הכנסה גבוהה יותר. כמו כן, היה יכול להיות בעל בטחון תעסוקתי, שכן יכל לעבוד כמטפל, בתקופות בהן לא היה עובד כסוכן נדל"ן, מכל סיבה שהיא.

לדבריו, יש לקחת בחשבון כי המדובר בפגיעה משולבת, של מספר תחומים, נפשי ואורתופדי. משקלן המצטבר של הפגיעות, עולה על חיבור כל אחת מהן בנפרד.

מאמציו להתמיד בעבודתו, חרף נכותו התפקודית לא צריכה לעמוד לו לרועץ אלא אך מעידה על ניסיונותיו הכנים להקטנת נזקיו.

לפיכך, טען, יש להעריך נכותו התפקודית כשווה לנכותו הרפואית, 23.5%.

בעדותו, ציין כי לאחר תקופת אי כושר, עבר התלמדות במסעדת קונפורט פוד ולאחר מכן עבד אצל אביו ב"הרוש ציון איטום" (עמ' 12 ש' 7-16). בנובמבר 2011 הוא פתח עסק מורשה לרפואה סינית, עוד במהלך לימודיו. הוא למד תחום זה במשך שלוש שנים, לרבות התמחות במספר תתי נושאים (עמ' 12 ש' 17-32). הוא עסק בכך פחות מחודש ואז עבר לעבוד כמתווך נדל"ן. החל משנת 2012, הוא עובד כעצמאי (עמ' 13 ש' 3-10).

הוא העיד כי בבעלותו כיום אופנוע, אך כמעט ולא נוהג בו (עמ' 14 ש' 10-11).

12. לטענת הנתבעת, התובע מפריז בתיאור תלונותיו ותחלואיו. הוא שב לכושרו ולתפקודו כפי שהיו עובר לתאונה. הנכות הרפואית שנקבעה לתובע, הינה אסתטית ולא משפיעה על תפקודו היומיומי כמו גם על כושר השתכרותו. כך, פרופ' סודרי בחוות דעתו כבר קבע כי אין הגבלה תפקודית וכי הצלקות אינן רגישות ונמצאות בצד האחורי של הזרוע.

מעבר לאמור, התובע ניהל אורח חיים שגרתי לאחר התאונה, עת טס לטיול בתאילנד כחודשיים לאחר התאונה והמשיך לבלות עם חבריו. הוא פתח עסק עצמאי בתחום הרפואה הסינית, כחמישה חודשים לאחר התאונה. כיום, החל משנת 2012, עובד כסוכן נדל"ן עצמאי, בשכר הגבוה משכרו עובר לתאונה.

התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין הפסקת עבודתו כמטפל עצמאי לבין התאונה. התובע, בחר לשנות הנתיב התעסוקתי לתחום הנדל"ן, בו עלה והשביח בצורה ניכרת.

לפיכך, אין מקום לקבוע נכות תפקודית כלשהי.

13. תכליתה של הנכות התפקודית לאמוד את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של הנפגע. בשים לב לכך שמידה זו לא זהה בהכרח לשיעור הנכות הרפואית שנקצב לנפגע (ע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי פ"ד נב(3) 792 (1995); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 633 (מהדורה רביעית, 2012)).

הקביעה בדבר הפגיעה התפקודית מסורה לבית המשפט, על פי שיקול דעתו וזאת בהתחשב בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לנפגע (ע"א 7871/10 חורי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פסקה 8 לפסק הדין (פורסם במאגרים, 22.5.2011)).

14. אינני נותנת אמון בתובע, המאדיר את נזקיו. לא שוכנעתי כי נכות התובע בגין הצלקות, יש בה כדי להשפיע על תפקודו המקצועי, כמטפל ברפואה משלימה או כסוכן נדל"ן. החשיבות הנטענת בדבר דרישות ייצוגית בעבודה מעין זו, אין בה לכשעצמה כדי ללמד על נכות תפקודית. הנני מפנה לקביעת המומחה בדבר מיקום הצלקות, תיאורן וגודלן. כמו כן, בהתאם לראיות התובע עצמן, עלה שכרו באופן ניכר לאחר התאונה.

משכך, הנני קובעת כי לתובע אין נכות תפקודית בתחום האורתופדי.

הנזק

תניית השתתפות עצמית

15. ראשית אדרש לטענת הנתבעת, בדבר ניכוי סך של 25,000 ש"ח מפיצוי התובע בגין נזק לא ממוני וכן אובדן השתכרות של עד 7 ימים, בשל תניית השתתפות עצמית על פי הפוליסה (להלן – "התניה").

16. לטענת התובע, נפלו פגמים רבים בעת עריכת פוליסת הביטוח. הנתבעת לא הבהירה לתובע את מלוא המשמעות המשפטית של התניה וכן לא עמדה בחובת היידוע המוטלת עליה.

הנתבעת לא הסבירה לתובע שלא יהיה זכאי לפיצוי בגין אבדן שכר בעבור 7 ימי מחלה וכן נזק לא ממוני עד לסך של 25,000 ₪.

הנתבעת לא הסבירה לתובע כי לא יהיה זכאי לתבוע בנזיקין את נהגת הרכב שפגעה בו בעבור יתרת נזקיו.

ב"כ התובע הוסיף בסיכומיו כי הנתבעת הטעתה את התובע בעניין ניכוי 7 ימי מחלה ותביעתם מהמוסד לביטוח לאומי.

בניגוד לתקנות, לא צוין במפורש גובה ההנחה ושיעורה, בגין פוליסה הכוללת את התניה.

מכל אלה נטען כי יש לראות את התניה כבטלה.

עוד הוסיף כי הנתבעת נמנעה מלהגיש תמלול השיחה אשר קדמה לכריתת הפוליסה והעדת הנציג אשר ערך את הביטוח. על כן יש היפוך של נטל הראיה.

17. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי עמדה בתנאי חובת היידוע הקבועים בתקנות ביטוח רכב מנועי (השתתפות עצמית) (הוראות שעה) התשס"ט-2008. הסבר, הדגשה או הבהרה בדבר מניעת האפשרות לתביעת צד ג' אינם נדרשים על פי חוק. יש להסביר למבוטח רק את ההבדל בין פוליסה הכוללת השתתפות עצמית לבין כזו שלא.

התובע התעניין באשר להשתתפותו בפוליסה, הבין את הנושא וידע כי הוא מקבל ביטוח מוזל בשל רכיב ההשתתפות העצמית. התובע הודה כי עד שנת 2016 בוטח ברציפות בפוליסת ביטוח הכוללת תניה שכזו.

טענת אי הבאת עדים והיפוך נטל הראייה איננה רלבנטית, הואיל והתובע לא עמד בתנאים הנדרשים לעניין זה.

18. סעיף 3א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל- 1970 (להלן: "הפקודה") יחד עם ת' 3 ו-4 לתקנות ביטוח רכב מנועי (השתתפות עצמית) (הוראת שעה), התשס"ח-2008 (להלן: "תקנות הביטוח"), קובעים את התנאים לקיומה של תנייה בדבר השתתפות עצמית, בחוזה ביטוח רכב חובה.

ת' 4 לתוספת הראשונה (טופס א'- פוליסה לביטוח רכב חובה), לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב מנועי), התש"ע-2010 (להלן – "תקנות הפיקוח") דנה אף היא בסוגיה זו:

"השתתפות עצמית

(א) מבטח יהיה רשאי לנכות דמי השתתפות עצמית לנהג ששמו נקוב בתעודת הביטוח בהתקיים כל התנאים לקיומה של תניה בדבר השתתפות עצמית לפי תקנות ביטוח רכב מנועי (השתתפות עצמית) (הוראת שעה), התשס"ט-2008, ובכלל זה שבעל הפוליסה בחר בפוליסה אשר כוללת תניה בדבר השתתפות עצמית, שבחירה זו תועדה על ידי המבטח וכן שבתעודת הביטוח נרשם שהפוליסה כוללת תניה בדבר השתתפות עצמית, בהתאם לתקנות האמורות.

(ב) דמי ההשתתפות העצמית שרשאי המבטח לנכות מתגמולי הביטוח, בקרות מקרה ביטוח המכוסה לפי פוליסה זו ובהתקיים התנאים שבסעיף קטן (א), יחושבו לפי סוג הנזק שנגרם ולא יעלו על 25,000 שקלים חדשים בגין נזק שאינו נזק ממון ו-7 ימי עבודה בגין אבדן השתכרות."

כמו כן הנני מפנה להנחיות המפקח על הביטוח, חוזר ביטוח 2008-1-7 מיום 8/9/2008 "השתתפות עצמית בביטוח חובה". המפקח על הביטוח הנחה כי דמי ההשתתפות העצמית ינוכו מהפיצויים שלהם זכאי הנוהג ברכב ולא יעלו על הסכומים המפורטים בהנחיה בשל כל ראש נזק, דהיינו עד 7 ימי אבדן השתכרות ונזק שאינו ממון עד 10,000 ₪ (נכון לאותה תקופה).

19. בהתאם לסעיף 3א (ט) לפקודה, למבוטח או לנוהג ברכב ששילם דמי השתתפות עצמית או שנוכו מהפיצויים שלהם הוא זכאי דמי השתתפות עצמית, כאמור בסעיף קטן (א), לא תהיה עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בשל דמי ההשתתפות העצמית.

ב"כ התובע, אף שלא הפנה לכך במפורש בטיעוניו, עתר למעשה להחלת חובת גילוי ויידוע, גם לגבי תוכן הוראה זו. ב"כ התובע הפנה בסיכומיו להלכה הפסוקה באשר לפרשנות חוזי ביטוח ובפרט כללי הפרשנות בכל הנוגע לתניות פטור.

אינני נדרשת להזדקק לכל אלה.

תניית השתתפות עצמית הוסדרה סטטוטורית. התקנות הספציפיות, כפי שהובאו לעיל ומכוחן נוצרה התנייה, אינן כוללת חובת יידוע לגבי העדר עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין.

התקנות התוו את היקף הגילוי והיידוע ואופן ביצועם.

להשלמת התמונה, בבג"צ 6216/12 חי נ' הכנסת (פורסם במאגרים, 2.10.2013), נדונה הוראת סעיף 3א לפקודה. העתירה נמחקה תוך שהוטעם כי הכדור העיקרי של פיקוח ואכיפה מצוי במגרשו של המפקח על הביטוח.

חוזר המפקח על הביטוח, 2008-1-7, נדרש אף הוא לסעיף 3א(א) לפקודה ולתקנות בלבד, מבלי שהוסף רכיב גילוי ויידוע לגבי העדר עילת תביעה בנזיקין.

20. לפיכך אבחן האם התקיימו הוראות התקנות, כפי שמונחות בפניי.

התובע הצהיר כי בעת חתימתו על הצעת הביטוח, התבקש לחתום על טופס כדי לזכות בהנחה. התובע סמך על סוכן הביטוח ולכן חתם על הטופס.

לא הובהר לתובע שלא יהא זכאי לפיצוי עבור 7 ימי מחלה, שלא יהא זכאי לפיצוי עבור נזק לא ממוני עד לסך של 25,000 ₪, ושלא יוכל לתבוע את נהגת הרכב הפוגע עבור נזקים אלו.

התובע העיד כי בוטח באופן רציף על ידי סוכנות הביטוח של אודי דגן עד לשנת 2016, לרבות בפוליסה של השתתפות עצמית, והוסיף כי יש לו פקידה המטפלת בנושאים.

התובע העיד כי עד לחודש האחרון, בטרם עדותו, לא כל כך הבין את משמעות הדבר (עמ' 14 ש' 14-23). בהקשר לכך, אציין כי הסוגיה שבמחלוקת, עלתה כבר בכתב ההגנה. התובע אף הגיש תצהיר נוסף, בתמיכה לבקשה לתיקון כתב התשובה המקורי, בו התייחס לטענות לגופן.

התרשמתי כי התובע מיתמם במתן גרסתו זו.

21. מר אלון סנדיק, ע.ה מטעם הנתבעת, הצהיר כי בזמנים הרלבנטיים, שימש כמנהל בסוכנות הביטוח אודי דגן. לדידו, ישנם נהלים ברורים לעניין הנפקת פוליסה, במיוחד בפוליסת ביטוח הכוללת השתתפות עצמית. כך, הסוכנות מנפיקה טופס הצעת ביטוח למבוטח, לצורך חתימתו. כמו כן, מתקיימת שיחה טלפונית עם נציג סוכנות הביטוח המטפל בתיק, במסגרתה ניתן הסבר מפורט למבוטח על הפוליסה ותנאיה, תוך מתן דגש על דמי ההשתתפות העצמית הנקובה בפוליסה. כך גם נעשה במקרה דנן עם התובע.

כנהוג בסוכנות, נשלח לתובע טופס הצעת ביטוח כולל נספחים, עליה חתם התובע והחזיר לידי הסוכנות. יודגש כי התובע אישר את חתימתו על מסמכים אלה בעת עדותו (עמוד 14 ש' 9).

22. ע.ה אלון סנדיק העיד כי הוא מסביר מה הלקוח רוכש ממנו, את ההשתתפות העצמית ואת כל התנאים של הפוליסה ונותן לו את כל האופציות הנדרשות לביטוח, עם השתתפות או בלעדיה. הלקוח בוחר איזה ביטוח הוא רוצה לרכוש. עוד העיד כי הוא מזהיר ומסביר מפני הסיכון שלא ניתן יהא לתבוע את הכסף (עמ' 18 ש' 21 – עמ' 19 ש'1).

23. הוא העיד כי הנחה את נציגיו להגיד כי בפוליסת הביטוח שהלקוחות רוכשים, מנכים את שבעה הימים הראשונים. כאשר הנציג אמר כי המוסד לביטוח לאומי ישלם עבור 7 ימים אלה, עשה זאת על דעת עצמו. מחד העיד כי זו טעות בדברי הנציג, אך בהמשך השיב כי אינו יודע אם הנציג טעה (עמ' 16 ש' 15 - עמ' 17 ש' 15).

24. הוא העיד כי מכיר את התקנות לעניין תניית השתתפות עצמית בפוליסה. הוא העיד כי בהצעת מחיר ולא בטופס כותבים את גובה ההנחה שתינתן לו. לסוכנות ישנה הרשאת חיתום בהקלטה והמסמכים החתומים הם "אקסטרא" (עמ' 17 ש' 19-27). הוא העיד כי הייתה שיחה מקדימה עם הלקוח ובה נאמר גובה ההנחה. כן העיד כי בטופס שנשלח לחתימה, נרשם גובה ההנחה בשיעור 20% (עמ' 18 ש' 1-17).

25. עיון בנספח להצעת הביטוח- השתתפות עצמית-עדכון", עליו חתום התובע, מעלה כי הובאו בו ההסברים שניתנו לתובע (חלק ממוצג א' למוצגי הנתבעת). על פי המסמך, התובע לא יוכל לקבל פיצוי בגין שבעת ימי המחלה הראשונים. בנוסף, צוין מפורשות כי הוא לא יהא זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני עד לגובה 25,000 ₪. עוד ננקב בהצעה שיעורה המפורש של ההנחה (20%), אך לא הסכום.

26. ע.ה אלון סנדיק הצהיר כי מבדיקה בסוכנות אותרה קלטת שיחה מיום 13.9.2010, בין נציג הסוכנות, יניב, לבין התובע. ע.ה אלון סנדיק הצהיר כי יניב אינו עובד עוד בחברה וחזר על כך בעדותו (עמוד 15 ש' 26). עוד הצהיר כי במהלך השיחה, הבהיר הנציג מפורשות את נושא ההשתתפות העצמית. מהשיחה ניתן ללמוד כי הנציג הסביר לתובע את תנאי ההשתתפות העצמית.

עיון בתמלול השיחה מצביע כי זו נערכה לאחר שיחה קודמת שנערכה עם נציגה אחרת של סוכנות הביטוח. כבר בראשיתה, סיכמו הנציג יניב והתובע, כי "יתחילו הכל מהתחלה" (עמוד 1 לתמליל שורות 14,20). על כן אין לייחס משקל להיעדרה של השיחה המוקדמת.

בשיחה המוקלטת ניתנו ההסברים הבאים לתובע:

"נציג: אוקיי, עכשיו זה, זה חובה מוזל אתה יודע

תום: כן, אבל כמה יש, ההשתתפות העצמית כמה היא עולה?

נציג: בסעיף של כאב וסבל יש לך השתתפות עצמית של 25,000 ₪.

תום: אם קורה מה?

נציג: אם אתה מחליט לעשות תביעה של כאב וסבל

תום: אהה

נציג: זאת אומרת יש לך כיסוי מלא מבחינת ההוצאות הרפואיות

תום: כן

נציג: ומבחינת אובדן ימי עבודה כיסוי מלא מהיום השמיני, שבעה ימים ראשונים אתה תובע מביטוח לאומי. אם אתה מחליט לעשות תביעה של כאב וסבל, בתביעה הזאת יש לך השתתפות עצמית... (מדברים ביחד)

תום: שזה אם נפצעתי או משהו ואני רוצה לתבוע את הביטוח על זה ש.. (מדברים ביחד)

נציג: נכון, אז יש לך השתתפות עצמית של 25,000 ₪.

תום: אהה..." (עמ' 2 לתמלול, שורות 9-25)

וכן:

נציג: עכשיו זהו, מבחינת החובה אתה רוצה את החובה המוזל?

תום: כן

נציג: בסדר גמור, אז החובה זה 3,984 ₪.... (עמוד 3 ש' 12-13).

ע.ה סנדיק העיד כי לאור האמור בהקלטה, כאשר התובע שואל בדבר גובה ההשתתפות העצמית, בתגובה לאמירת הנציג כי הביטוח הוא חובה מוזל, מובן כי הדברים נאמרים בהמשך לשיחה. אחרת, לא היה התובע יודע על מה מדובר ולא שואל כפי ששאל (עמ' 18 ש' 10-13).

יודגש כי התובע לא הכחיש את האמור בתמלול (עמוד 14 ש' 24).

בכך יש להחליש את טענת התובע לפיה היה על הנתבעת להעיד את נציג הסוכנות, יניב.

על כן הנני דוחה את טענת התובע, כפי שהגדירה, בדבר היפוך נטל הראיה.

ע.ה סנדיק העיד כי התובע המשיך להיות מבוטח במשך ארבע שנים נוספות, באותו ביטוח. אם לא היה מרוצה, לא היה ממשיך להיות מבוטח אצלו (עמ' 18 ש' 16-17).

לאור האמור לעיל, הנני מעדיפה את גרסת ע.ה סנדיק, המהימנה בעיני, על פני גרסת התובע.

27. אשר על כן, מחומר הראיות שבפני עולה כי התקיימו כל התנאים לקיומה של התנייה.

בחירת התובע תועדה על ידי המבטח ובתעודת הביטוח נרשם שהפוליסה כוללת תניה בדבר השתתפות עצמית. ניתנו הסברים לתובע, בכתב ובע"פ, לעניין תניית השתתפות עצמית. התובע בחר ביודעין לערוך פוליסה הכוללת תנייה זו.

כמו כן, עולה מהראיות, כי התובע ידע על שיעור ההנחה בגין הפוליסה הכוללת את התניה וכן ידע את מחיר העסקה הכולל. מכאן ניתן היה לדעת לפי חישוב אריתמטי פשוט את סכום ההנחה. אומנם ראוי ורצוי היה כי המבטחת, באמצעות סוכנה, הייתה מקפידה על מילוי סכום ההנחה, לצד שיעורה (20%), אולם לא שוכנעתי כי במחדלה זה יש כדי להטעות את התובע. לעניין טענת ההטעיה באשר לתביעת שבעת ימי המחלה מהמוסד לביטוח לאומי, התובע לא הצהיר על כך בתצהירו.

הנני קובעת כי המבטחת קיימה את הוראות הדין החלות בעניין זה, כפי שפרטתי לעיל.

לפיכך, תניית ההשתתפות העצמית נותרת על כנה, שרירה וקיימת.

בסיס השכר:

28. לטענת התובע, שכרו יכול היה להגיע אל מעל ל-15,000 ₪ לחודש בממוצע. הוא ציין בסיכומיו כי הכנסתו הממוצעת בשנת 2012 עמדה על 5,700 ₪, בניכוי מס; בשנת 2013 – 3,673 ₪, בניכוי מס; ובשנת 2014 10,910 ₪, בניכוי מס. לדבריו, אין בהכנסות אלו כדי לייצג את פוטנציאל השתכרותו, שכן העסק היה אז בחיתוליו והוא היה בתחילת דרכו המקצועית. מנגד נטען כי עובר לתאונה, בשנים 2010 ו-2011, השתכר התובע כמלצר על סך חודשי של 1,977 ₪.

29. בחינת נתוני ההשתכרות של התובע עובר לתאונה, וגם לאחריה, מקשה על קביעת בסיס שכרו. כך, לדוגמא בטופס תחום רציפות ביטוח שצורף לתיק מוצגי התובע כ-ת/61 עולה כי במהלך שמונת החודשים הראשונים של שנת 2011 השתכר התובע 2,761 ₪; במקביל, בחינת תלושי שכרו בחוף שלוותה בע"מ עובר לתאונה, אשר צורפו לתיק מוצגי התובע כ-ת'54-58, מלמדים כי נכון לחודש מאי 2011, השתכר התובע בממוצע 2,191 ₪; כמו כן, במסגרת תעודת עובד ציבור, ענף נפגעי עבודה שהוגשה לתיק, מצויין בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה כי משכורת התובע בחודש מאי 2011 עמדה על 3,138 ₪. לבסוף, חישוב רבע שנתי שהציג המל"ל, במסגרת אישור על תשלום גימלת דמי פגיעה, ואשר צורף לתיק מוצגי הנתבעת כנספח ב', קבע כי שכר התובע עמד על 2,993 ₪.

לפיכך, תוך שקלול הנתונים המצויינים, אקבע את בסיס שכרו על בסיס אומדנא ואעמיד אותו על 3,000 ₪, כבסיס שכר התובע עובר לתאונה, המשוערך להיום על סך של 3,076 ₪.   

הפסדים לעבר:

30. התובע הצהיר כי בעקבות התאונה אושרו לו חופשות מחלה מיום התאונה ועד ליום 28.7.2011. הוא טען בסיכומיו להפסד שכר בחישוב גלובלי על סך 15,000 ₪.

31. לטענת הנתבעת, לתובע לא נגרמו הפסדי שכר לעבר, והראיה כי התובע דורש בסיכומיו סכום גלובלי לכיסוי הפסדים אלו. התובע לא הציג ראיות לעניין הפסדים אלו. יתר על כן, בהצהרת התובע בתיק המל"ל, ציין כי "לאחר התאונה חזר לאותה עבודה ולא קיימת ירידה בהכנסותיו". גם בעדותו, ציין כי חמישה חודשים לאחר התאונה כבר פתח עסק עצמאי בתחום הרפואה הסינית. בנוסף, התובע קיבל פיצוי מן המל"ל בתשלום דמי פגיעה לתקופת אי הכושר הנטענת. מכל מקום, גם אם נגרמו הפסדי שכר למשך מספר ימים, הרי שעל פי הפוליסה, אין התובע זכאי לפיצוי עבור שבעת ימי אי הכושר הראשונים.

משכך, לא נגרמו לתובע הפסדי שכר כלשהם בגין התאונה.

32. הפסדי שכר לעבר הינם נזק מיוחד טעון ראיות, על כן יש להגיש בגינו פרטים ועובדות להוכחת טענה זו. ור' צבי המרמן, קבלן לבניין בע"מ נ' חסן פ"ד מג(3) 810 (1989).

עם זאת, אחשב הפסד שכרו לתקופה, בהתאם לתקופות אי הכושר שאושרו לתובע, כמו גם לתקופה בה חושבו לו נכויות זמניות, בהתאם לקביעות פרופ' וייזר. יובהר כי הנכות הרפואית בגין צלקות בתחום האורתופדי, אינה מזכה לדעתי בשל טיבה והעדר תפקודה, בפיצוי להפסדי עבר.

33. התובע צרף לתיק מוצגיו, מוצג ת/59, אישור בגין חופשת מחלה עד ליום 9.7.2011. אולם, תקופת ימי המחלה על פי תצהירו הינה עד ליום 28.7.2011, כאשר התובע לא נחקר על כך. להשלמת התמונה, בתעודת עובד ציבור חושבו דמי הפגיעה בהתאם ל-31 ימים. משכך תחושב לתובע תקופת אי כושר זו, בניכוי 7 ימי מחלה, בהתאם לתניית ההשתתפות העצמית של הפוליסה.

34. תקופה ראשונה - ממועד התאונה 25.6.2011 ועד לתום מועד תקופת אי הכושר 28.7.2011:

מיום 25.6.2011 ועד ליום 28.7.2011, התובע היה מצוי באי כושר מלא. לפיכך, חישוב הפיצוי לתקופה זו, ייעשה באופן הבא, ובהפחתת 7 ימי מחלה, בהתאם לתנייה:

0.75 חודשX3,076X100% ובחישוב ריבית מאמצע התקופה = 2,316 ₪.

35. תקופה שנייה - מיום 28.7.2011 ועד לתום מועד תקופת הנכות הזמנית הראשונה 24.6.2012:

מיום 28.7.2011 ועד ליום 25.6.2012, התובע היה מצוי בנכות זמנית בשיעור 10%. לפיכך, חישוב הפיצוי לתקופה זו, ייעשה באופן הבא:

11 חודשיםX3,076X10% ובחישוב ריבית מאמצע התקופה = 3,426 ₪.

36. תקופה שלישית  - מיום 25.6.2012 ועד לתום תקופת הנכות הזמנית השנייה 3.8.2012:

מיום 25.6.2012 ועד 3.8.2012, נכותו התפקודית הזמנית של התובע הועמדה על 5%. לפיכך, חישוב הפיצוי לתקופה זו, ייעשה באופן הבא:

1.2 חודשיםX3,076X5% ובחישוב ריבית מאמצע התקופה = 184 ₪.

מכל האמור לעיל, יוצא כי סך הפיצוי עבור הפסדי שכר לעבר יעמוד על 5,926 ₪.

הפסדי שכר לעתיד

37. בהעדר נכות תפקודית, אין מקום לפסוק פיצויים בגין אובדן השתכרות לעתיד.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

38. התובע ציין בתצהירו, ואף טען בסיכומיו כי עובר לתאונה ניהל את משק ביתו ולא נזקק לעזרה. מאז התאונה הוא מתקשה בביצוע עבודות אלו, לרבות שטיפת כלים ונזקק לעזרת אישתו לצורך קניות וניקיון הבית. לפיכך, דרש פיצוי כולל על ראש נזק זה, כמו גם על ראש הנזק של הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, על סך של 50,000 ₪.

39. לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח כל צורך בעזרת צד ג'. הוא לא הגיש תצהיר מטעם אישתו המלמד על העזרה לה נזקק לאחר התאונה ואף לא טען כי נגרם לה חסרון כיס כתוצאה מעזרה זו. לפיכך, אין לפסוק לו כל פיצוי בגין ראש נזק זה.

40. ראש נזק זה נכלל בגדר נזק מיוחד הטעון הוכחות בראיות. לא הוצגו בפניי ראיות מספקות בדבר עזרה מיוחדת שקיבל התובע מצד אישתו, אשר לא העידה בפניי. הגם שהדבר לא הוכח, סביר כי התובע נאלץ להיעזר בבני משפחתו ולו לתקופה מסוימת, בחודשים הסמוכים לתאונה. בהתחשב במהות הפגיעה, בתקופות הנכות הזמנית שנקצבו לתובע ובשיעור נכותו הצמיתה, הנני קובעת פיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, על דרך האומדנא בסכום של 6,000 ₪.

הוצאות רפואיות, נסיעה וניידות לעבר ולעתיד:

41. התובע הצהיר ואף טען בסיכומיו, כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים כגון, טיפולי פיזיותרפיה, רכישת תרופות לשיכוך כאבים, טיפולים פסיכולוגיים והוצאות ניידות מוגברות לנסיעות לטיפולים, שעלותם מוערכת על ידו על סך של 5,000 ₪.

בהמלצת רופאיו, המשיך התובע במעקב אורתופדי, ולמספר סדרות של טיפולי פיזיותרפיה.

הוא הכחיש את הטענה כי לא נמצא כיום בטיפולים רפואיים. הוא העיד כי המסמך הרפואי האחרון בנושא הוא מלפני חצי שנה מטעם אורתופד (עמ' 14 ש' 30-33). התובע העיד כי לא פנה למל"ל לקבלת החזר עבור הוצאותיו (עמ' 15 ש' 7-9).

42. לטענת הנתבעת, רובן ככולן של ההוצאות מכוסות במסגרת סל הבריאות הממלכתי וחוק ההתייעלות הכלכלית. כמו כן, המדובר בתאונת עבודה כך שהתובע זכאי להחזר הוצאות מן המל"ל. מכל מקום, נוכח נכותו האסתטית בלבד, לא ברור מהן הוצאותיו הנטענות של התובע. באשר לעתיד, איש מהמומחים לא ציין כי התובע ייזקק לטיפול רפואי עתידי. משכך, אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה.

43. לתיק בית המשפט אכן צורפו מספר מסמכים בדבר הוצאותיו הכספיות של התובע בגין תרופות וטיפולים רפואיים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה ופגישות טיפוליות עם פסיכולוג. אולם, לנוכח חלוף הזמן, מיעוטם של אלו, לא מחייב את המסקנה כי הוצאות שכאלו לא נעשו.

מנגד, לא הוצג בפניי כי על התובע יהא לעבור טיפולים נוספים וליטול תרופות, לרבות כאלו אשר אינן מכוסות בסל הבריאות. משכך, על דרך האומדנא, יוערך הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסכום של 3,000 ₪.

נזק לא ממוני - כאב וסבל

44. התובע טען כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים ומהגבלות בגופו ובראשו, מקשיים בהרמת משאות, בהליכה, בעמידה, בישיבה ממושכת, בעלייה ובירידה במדרגות, מתופעות נפשיות שונות, בהן, נדודי שינה, דכאון, חרדות, ירידה בריכוז ובזכרון, סיוטי לילה, ירידה בחשק המיני ואף התנתקות מסביבתו הקרובה.

התובע הצהיר כי המשיך לסבול מכאבים בחלקי גופו השונים. לצד טיפולי פיזיותרפיה שצוינו לעיל, הופנה לשימוש במשחות שונות לצורך הקלת הכאבים שנבעו מן הצלקות המכערות. אלו, הביאו אותו ללכת עם חולצות ארוכות בשל הבושה שחש מלחשוף את ידיו.

לטענתו, הוא נזקק לטיפולים רבים, שנמשכים עד עצם היום זה. משכך, יש לקבוע פיצוי על סך 40,358 ₪.

45. לטענת הנתבעת, בהתאם לשיעור נכותו הרפואית, 10%, ובהתאם לתנאי ההשתתפות העצמית של הפוליסה, המנכים את רכיב הכאב והסבל לגובה של 25,000 ₪, הרי שאין לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה.

46. לנוכח גובה הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לתובע, 10%, יועמד רכיב הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 17,302 ש"ח . אולם, לנוכח תניית ההשתתפות העצמית, לפיה יש לנכות סך של 25,000 ₪, לא ייפסק לתובע פיצוי בראש נזק זה.

סוף דבר

47. התובע זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה:

הפסדי שכר לעבר 5,926 ₪

עזרת הזולת 6,000 ₪

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 3,000 ₪

____________________

בסה"כ: 14,926 ₪

ניכויי מלל

48. מתוך הפיצוייים, בסך כולל של 14,926 ₪, יש לנכות את תגמולי המל"ל, המשוערכים כיום על סך של 5,704 ₪.

49. אשר על כן, על יתרת הפיצויים, בסך של 9,222 ₪ יתווספו הוצאות משפט בגין אגרה וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,403 ₪. יובהר כי הנתבעת בסיכומיה לא עתרה לניכוי שכר מומחה בתחום הנפשי. יוער כי נקבעו נכויות זמניות בתחום הנפשי. משכך אינני נותנת הוראה לניכוי שכ"ט פרופ' וייזר.

50. סכומים אלו - בתוספת תשלום ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלומם בפועל - ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.