ב"כ המאשימה: עו"ד לורי צרפתי

ב"כ הנאשם: עו"ד גיא אשכנזי

רקע

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות לפיהן השתמש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן או עשה מעשה אחר וזאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, 165 עבירות לפי סעיף 117 (ב) (8) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק") ביחד עם סעיף 117 (ב2) (3) לחוק.
2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, בתקופה שבין החודשים ינואר 2006 ועד מרץ 2009 הוציא הנאשם 164 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס, ע"ש חמש חברות שונות, אשר אינן בניהולו או בבעלותו, ומבלי שהיה רשאי להוציאן (להלן: "החשבוניות הפיקטיביות"), וזאת על מנת להתחמק מתשלום המס הגלום בעסקאות שביצע ואשר בגינן הוצאו החשבוניות הפיקטיביות, כמפורט להלן:
3. א. 25 חשבוניות פיקטיביות ע"ש חברת "גל ניר" בע"מ.
4. ב. 22 חשבוניות פיקטיביות ע"ש חברת "י' סיטון יזמות" בע"מ.
5. ג. 37 חשבוניות פיקטיביות ע"ש חברת "מ. מיקס מרקטינג" בע"מ.
6. ד. 25 חשבוניות פיקטיביות ע"ש חברת "עבודה בכפר" בע"מ.
7. ה. 55 חשבוניות פיקטיביות ע"ש חברת "צמתים ייזום והשקעות" בע"מ.
8. סה"כ הוציא הנאשם בתקופה הרלוונטית חשבוניות פיקטיביות בסכום של 3,899,811 ₪, אשר סכום המע"מ הנובע מהן הינו 545,894 ₪.
9. הנאשם הוציא את חשבוניות המס מבלי שהיה זכאי לעשות כן, תוך שימוש בכל מרמה או תחבולה ובמטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.
10. הנאשם עבר את העבירות בנסיבות מחמירות הנובעות מן הסכומים הגבוהים אשר מתשלומם התחמק.
11. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. טען כי אכן הוציא את החשבוניות האמורות, אך היה רשאי להוציאן, ולא הייתה לו כוונה להתחמק מתשלום מס. הוא קיבל רשות להוצאת החשבוניות מאדם אחר שהציג עצמו כבעל החברות הראשונה והשנייה. הנאשם בדק וראה כי האדם הנוסף מופיע כבעלי החברה.
12. ראיות המאשימה
13. הוגשה הודעת הנאשם מיום 15.8.10 (ת/1). הנאשם מסר כי במועדים הרלוונטיים לא היה יכול להוציא חשבוניות בעצמו, והיה אדם שהכיר אשר היה מספק לו את החשבוניות. הנאשם היה משלם לו את המע"מ ועוד חמישה אחוזים, ואותו אדם היה "מכסה אותו" בחשבוניות (ת/1, ש' 20-22). מדובר בבחור בשם אבי. אין לנאשם פרטים על אודות אותו אבי, אך הוא יוכל תוך יום או יומיים להשיג כתובת וטלפון שלו. גם לגבי חברת "גל ניר" מתכות, מדובר במי שמתעסק בברזל והציע "לכסות" אותו בחשבוניות. הנאשם היה אוסף ציוד, ומוכר ללקוחות, היה הולך עם הפנקס של "גל ניר" בע"מ שקיבל, רושם ללקוח חשבונית, מקבל שיק, פורט את השיק בשוק האפור אצל חלפנים, ומשלם לאותו בחור שהביא את פנקס החשבוניות, את המע"מ ובתוספת עמלה של 5% מערך החשבונית. היה משלם לו את העמלה ואת המע"מ על החשבוניות במזומן, הואיל ואין לו שקים בהיותו חייב מוגבל בבנק. כל חצי שנה בערך אותו אדם היה אומר שהוא סוגר את החברה, ומחליף את שם החברה. הנאשם היה בודק את הח"פ של החברה ואת ניכוי המס במקור, ולאחר שהיה רואה שהכל בסדר, היה מתחיל לעבוד עם החשבוניות של אותה חברה. הנאשם אישר שהפנקסים שהוצגו לו הם אלה שהוא מילא. אינו יודע מי הבעלים של חברת "גל ניר" בע"מ. עבד בצורה כזו שלוש עד ארבע שנים, מול מר אברהם נפתלי (להלן: "נפתלי"). לדבריו, היה מוסר את העתקי החשבוניות לנפתלי, ואין לו הסבר מדוע העתק החשבוניות עדיין נמצאים בפנקסים שנתפסו (ת/1, עמ' 4, ש' 15-17). נפתלי היה מוסר לו את הפנקסים. כל החשבוניות של החברות היו באותה שיטה, כאשר נפתלי היה מוסר לו את הפנקסים, הוא הוציא חשבוניות ומסר ללקוחות, והעביר לנפתלי את המע"מ בצירוף חמישה אחוזי עמלה. לגבי הפנקסים שנתפסו אצלו בבית, הוא הותיר אותם בבית, משום שנפתלי לא לקח אותם חזרה. ישנם פנקסים על שמות של חברות שונות משום ש"כל פעם היה לו סיפור אחר". הנאשם לא ידע מיהם הבעלים של אותן חברות, ולא חשב שצריך לבדוק זאת (ת/1, ש' 24). לנאשם לא היה שום הסכם בכתב או חוזה עם אותו נפתלי (ת/1, עמ' 5, ש' 25). הנאשם שילם לנפתלי רק במזומן (ת/1, עמ' 5, ש' 28). הנאשם לא דיווח לרשויות מע"מ על החשבוניות שהוציא (ת/1, עמ' 6, ש' 3).
14. הוגשה הודעת הנאשם מיום 15.8.10 (ת/2). הנאשם אישר שכתב את החשבוניות וחתם עליהן. קיבל בעדן תמורה. לדבריו, ניכה מע"מ והעביר אותו לנפתלי. בחלק מהמקרים קיבל פנקס שהיה כבר חתום (ת/2, עמ' 6, ש' 30-31). את השקים שקיבל ניכה בשוק האפור. לדבריו, חשב שכל החברות שייכות לנפתלי (ת/2, עמ' 8, ש' 2). נפתלי לא הציג לו שום מסמך לפיו הוא הבעלים של החברות, אלא רק אמר לו שהוא הבעלים, והוא הסתפק בכך (ת/2, עמ' 8, ש' 21).
15. הוגשה הודעת הנאשם מיום 7.9.10 (ת/3). הנאשם מסר שלא הצליח להביא או להשיג פרטים של נפתלי. איש מבעלי החברות לא אישר לו להוציא את החשבוניות (ת/3, עמ' 2, ש' 7-29). הנאשם אישר כי לא דיווח על החשבוניות למע"מ, אלא העביר את ההעתקים לנפתלי בצירוף המע"מ וחמישה אחוזי עמלה. הנאשם טען כי עשה זאת מפני שלא היה יכול להוציא חשבוניות מס או לנהל חברה על שמו, היות והוא חייב מוגבל (ת/3, עמ' 35-37). הנאשם אישר שהוא הציג את עצמו בפני לקוחותיו כבעלים של אותן חברות (ת/3, ש' 5-8). הנאשם עשה זאת משום שאחרת לא היו רוכשים ממנו סחורה. הוא ידע שזו עבירה להציג עצמו כבעלים של החברה ולהוציא חשבוניות של אחרים (ת/3, עמ' 9, ש' 9-13).
16. הוגשה הודעת הנאשם מיום 13.9.10 (ת/4). הנאשם מסר כי לאחר שבוצע חיפוש בעסקו, הוא התקשר אל נפתלי, ואמר לו שלקחו לו את הספרים, ואז נפתלי נעלם. הנאשם טען שאין לו את הטלפון של נפתלי (ת/4). הנאשם טען כי עד החיפוש, חשב שהעונש המרבי שהוא יכול לקבל מהעניין הוא על כך שלא ביקש זיהוי בעלים של אותן חברות (ת/4, עמ' 3, ש' 24-27). הוצג לנאשם כי החיפוש בביתו נערך ביום 2.1.08, והואיל ולטענתו לאחר מכן, נפתלי ניתק עמו קשר, הוצגו לו חשבוניות נוספות שהוא המשיך להוציא לאחר המועד האמור. הנאשם נשאל מה תגובתו לכך והשיב "אין תגובה". לאחר הפסקה בחקירה שינה הנאשם את גרסתו, ומסר שנפתלי לא ניתק עמו קשר, אלא הוא המשיך לעבוד עם נפתלי גם לאחר החיפוש (ת/4, עמ' 4). כאשר נשאל הנאשם מדוע בתחילת החקירה מסר שלא היה בקשר עם נפתלי לאחר החיפוש שבוצע בעסקו השיב "טעיתי".
17. הוגשה הודעת הנאשם מיום 4.1.10 (ת/5). הנאשם חזר על כך שהוא יגיע אל נפתלי בזמן הקרוב, אך אין לו פרטים כלשהם עליו. הנאשם נשאל מדוע נתפסו אצלו חמישה פנקסים של חמש חברות שונות, והשיב כי כשהיה מסיים פנקס, לא תמיד נפתלי היה לוקח את הישן, ולכן הייתה אצלו הצטברות של פנקסים (ת/5, עמ' 3, ש' 16-17).
18. הוגשה הודעת הנאשם מיום 6.4.11 (ת/6). הנאשם חזר על כך שהוא מקווה שבקרוב מאוד יביא פרטים על אודות נפתלי. הנאשם אישר שאינו מכיר את הבעלים של החברות (למעט יוסף סיטון (להלן: "מר סיטון")), וכי איש מבעלי החברות (לרבות מר סיטון) לא אישר לו להוציא חשבוניות.
19. הוגשה הודעת הנאשם מיום 15.5.11 (ת/7). הנאשם טען כי היה משלם לנפתלי את המע"מ בתוספת עמלה של עשרה אחוזים (ת/7, עמ' 2, ש' 12-13). הנאשם נשאל מדוע בפנקסי החשבוניות נמצאו העתקי חשבוניות מחודשים קודמים לחיפוש, והשיב שהיה מעביר לנפתלי את החשבוניות בפקס. לאחר שהחוקר הטיח בנאשם את העובדה שטענה זו אינה סבירה, הואיל והעתקים נמצאו כשהם עדיין מחוברים לפנקס, שינה הנאשם את תשובתו ומסר כי היה מקריא לנפתלי את הסכומים או שהיה מעביר לו בפקס ואומר לו כמה התשלום (ת/7, ש' 23-24).
20. הוגש מזכר שערך החוקר גלעד ברזני (להלן: "החוקר ברזני") (ת/8), לפיו הנאשם התקשר אליו לאחר תום החקירות, ומסר לו שקיבל הודעה כי בכוונת הפרקליטות להגיש נגדו כתב אישום. הנאשם אמר שהוא מעוניין לתת להם את מי שעומד מאחורי החשבוניות הפיקטיביות, ונמאס לו "לכסות" על אחרים, ושאל "אם יש על מה לדבר?". החוקר השיב שיעביר את הדברים לממונים, וכי אין לו סמכות לדון עם הנאשם בדבר.
21. הוגשו העתקי החשבוניות ופנקסי החשבוניות.
22. הוגשה חותמת של חברת "י' סיטון יזמות" בע"מ, אשר נתפסה אצל הנאשם (ת/46).
23. הוגשה הודעת דורון בלולו (ת/49), אשר מסר כי הנאשם היה "פורט" אצלו שקים.
24. הוגשו הודעות לקוחותיו של הנאשם, אשר מסרו כי קיבלו מהנאשם את החשבוניות האמורות, וכי הנאשם הוא שמילא את החשבוניות וחתם עליהן. הם קיזזו את המע"מ בגין החשבוניות האמורות (ת/50-ת/61).
25. מטעם המאשימה העיד מר ברנרד שמואל לוינסקי (להלן: "מר לוינסקי"). לדבריו, הוא מכיר את הנאשם דרך מכר משותף. הוא קיבל מהנאשם חשבוניות ומכר לנאשם ציוד. החשבונית משקפת עסקה אמיתית. הנאשם מילא את החשבונית (מס' 268) (עמ' 18). גם לגבי חשבוניות נוספות, קיבל אותן מהנאשם, ושילם לנאשם. החשבוניות משקפות עסקאות של רכישת ציוד כפי שמפורט בחשבוניות. הוא שילם באמצעות שקים שנפרעו (עמ' 19). מר לוינסקי אינו מכיר את הבעלים של החברות שהחשבוניות שלהם נמסרו לו על-ידי הנאשם (עמ' 20). בחקירתו הנגדית מסר כי הנאשם הינו אדם אמין (עמ' 20).
26. עוד העיד מר משה מאיר. לדבריו, הוא היה מורשה להוציא חשבוניות מחברת "צמתים ייזום והשקעות" בע"מ. מעולם לא נתנו לאף אחד אישור להוציא חשבוניות בשמם (עמ' 22). הוא לא הוציא את החשבוניות האמורות. אינו מכיר את הנאשם או את מר אבי נפתלי (עמ' 23). בחקירתו הנגדית הסביר כי בפועל לא הוציאו חשבוניות כלל, וכי בפועל החברה לא הייתה פעילה (עמ' 23-24).
27. כן העיד החוקר ברזני, חוקר במחלקת החקירות של מכס ומע"מ (עמ' 24). החוקר ברזני העיד כי היה החוקר המוביל בתיק. חקר את רוב המעורבים. בכל הנוגע לטענת הנאשם לגבי נפתלי, מסר החוקר כי העלה בפני הנאשם בכל חקירה בקשה לקבל "קצה חוט" לגבי זהותו של נפתלי, לרבות כתובת או טלפון. הנאשם הבטיח כל פעם שיביא את הפרטים תוך שבוע-שבועיים או חודש, אך לא עשה כן. במקביל ניסה לדלות ממאגרי המידע שברשותו פרטים על אדם בשם אברהם נפתלי, אך היו עשרות אנשים בשם זה, כך שלא הצליח לאתרו (עמ' 25). בחקירתו הנגדית הבהיר כי קיבל תוצאות רבות של השם, ולכן לא הצליח לאתרו (עמ' 26).
28. העיד מר יחזקאל ברוך (להלן: "מר ברוך") (עמ' 28). מר ברוך העיד שרכש מהנאשם סחורה, והוציא חשבונית עצמית. לדבריו, הנאשם הציג עצמו כבעלים של חברת ""גל ניר", וגם השיק ששילם היה לפקודת "גל ניר".
29. העיד מר דברי תמרי (להלן: "מר תמרי") (עמ' 30). הנאשם ביצע עסקאות עם אביו ז"ל של מר תמרי.
30. העיד מר גיל בן חיים (להלן: "מר בן חיים") (עמ' 32). מר בן חיים הינו בעל מניות בחברת "צמתים ייזום והשקעות" בע"מ. החברה לא פעלה הלכה למעשה. הוא היה מורשה להוציא חשבוניות. לא אישר לאיש להוציא חשבוניות בשם החברה, ואינו קשור לחשבוניות שבתיק זה. אינו מכיר את הנאשם או את אבי נפתלי (עמ' 32).
31. העיד מר מכבי נעמני (להלן: "מר נעמני") (עמ' 33). מר נעמני העיד שרכש מהנאשם ציוד. קיבל ממנו חשבוניות על שם חברת "י' סיטון יזמות" בע"מ. למיטב ידיעתו, חברת "י' סיטון יזמות" בע"מ שייכת לנאשם (עמ' 34, ש' 1-2). הם קיבלו ממנו חשבוניות וקיזזו את המע"מ. הנאשם כתב את החשבוניות. למיטב ידיעתו גם חברת עבודה בכפר היא חברה של הנאשם (עמ' 34, ש' 22-23). הנאשם מסר לו שחברת "גל ניר" שייכת לאחיו (עמ' 34, ש' 25-28). הנאשם מסר שהוא הבעלים של חברת "צמתים ייזום והשקעות" בע"מ (עמ' 35, ש' 13-15), ומסר להם חשבוניות של החברה. מר נעמני אינו מכיר את הבעלים האמיתיים של אותן חברות.
32. העיד מר דני רובמן (להלן: "מר רובמן") (עמ' 38). הוא הבעלים של חברת "גל ניר". אינו מכיר את פנקסי החשבוניות שהוצגו לו אשר שייכים כביכול לחברה. הוא לא רשם את החשבוניות ולא חתם עליהן. אינו מכיר את הנאשם או את מר אבי נפתלי (עמ' 39). מר רובמן היה מעורב בעצמו בהפצת חשבוניות פיקטיביות (עמ' 39, ש' 23-25). אינו זוכר אם מסר לנאשם פנקס חשבוניות.
33. העיד מר יניב נייזר (להלן: "מר נייזר") (עמ' 40). מר נייזר אישר כי הוא הבעלים הרשום של חברת עבודה בכפר. אינו מכיר את החשבוניות ולא הוציא אותן. אינו מכיר את הנאשם או את נפתלי (עמ' 40). החברה לא פעלה למעשה (עמ' 41).
34. העיד מר משה מארי (להלן: "מר מארי") (עמ' 42). מר מארי הינו בעלים של חברה לניכיון שקים. הנאשם היה מגיע אליו ו"פורט" שקים. מר מארי היה מוסר לנאשם מזומן בשווי השיק, בניכוי עמלה (עמ' 43). מר סיטון הגיע אליו ומסר לו שפתח את חברת "י. סיטון הזמנות" בע"מ ואישר לנאשם לפרוט שקים תחת הכרטיס שלו. הנאשם פרט חלק מהשקים בכרטיס של עצמו, וחלק בכרטיס של מר סיטון (עמ' 43, ש' 18-24). בחקירתו הנגדית הסביר כי הכיר את מר סיטון, לאחר מכן את הנאשם, שהפך ללקוח שלו (עמ' 44). הנאשם הינו איש ישר שמעולם לא שיקר לו. מר מארי מסר כי שבועיים לפני מועד עדותו, פנה אליו הנאשם ושוחח עמו על המשפט המתנהל (עמ' 45, ש' 21).
35. העיד מר יוסף סיטון (עמ' 49). הוא היה הבעלים של חברת "י' סיטון יזמות" בע"מ. בהמשך העביר את המניות לאדם בשם אורי, ומאז אין לו קשר לחברה (עמ' 50). לא הוציא חשבוניות, ולא התיר לאיש להוציא חשבוניות של החברה (עמ' 50). הוא מכיר את הנאשם. לא התיר לנאשם להוציא את החשבוניות. העביר את החברה בשנת 2004 לאברהם ולאורי. בחקירתו הנגדית מסר שהחברה לא פעלה בתקופה שהייתה בבעלותו. הוא העביר את החברה לאברהם נפתלי (עמ' 50).
36. העיד מר עידן יוליוס (עמ' 51). הוא היה הבעלים של חברת "מ' מיקס מרקטינג" בע"מ. החברה לא הייתה פעילה. לא התיר לאיש להוציא חשבוניות. אינו מכיר את הנאשם או את אברהם נפתלי. אינו קשור לחשבוניות. מכיר את מר סיטון.

ראיות הגנה

1. הנאשם העיד להגנתו (עמ' 53). לדבריו, חברת "י' סיטון יזמות" בע"מ הייתה שייכת למר סיטון. הכיר אותו. מר סיטון הכיר לו את אברהם נפתלי, שיש לו חברות והוא יוכל לעבוד איתו ולתת לו גיבוי, כך שהנאשם יעבוד והוא ישלם את המע"מ. היה לוקח מנפתלי פנקסי חשבוניות, בודק שיש אישור מס במקור וניהול ספרים, מביא תשלום או שקים, ומשלם לו את המע"מ. למעט מר סיטון ואברהם נפתלי אינו מכיר איש מבעלי החברות האחרות. הנאשם אישר שכתב ומסר את החשבוניות לספקים שלו (עמ' 54). הוא עבד רק מול נפתלי. הוא שילם לנפתלי את המע"מ בצירוף עמלה של 5%. הנאשם אינו יכול להוציא חשבוניות שלו משום שהוא לקוח מגבל, ולכן מצא את הפתרון האמור. הוא לא ידע שנפתלי היה הבעלים של החברות, אך נפתלי הציג לו אישור מס במקור ואישור ניהול ספרים (עמ' 54). בכל פעם שנפתלי היה מחליף חברה, לא שאל אותו מדוע, משום שכל פעם נפתלי היה מספר סיפור אחר, ומבחינת הנאשם הדבר לא עניין אותו (עמ' 54).
2. בחקירתו הנגדית אישר הנאשם שלא עבד באף אחת מהחברות האמורות. לא פתח תיק מע"מ הואיל והוא חייב מוגבל. כאשר הוטח בו שניתן להירשם כעוסק במע"מ גם אם הוא חייב מוגבל, השיב שלא ניסה לעשות כן (עמ' 55). הנאשם אישר שכתב את כל החשבוניות. הוא קיבל את התשלום עבורן. הוא לא דיווח למע"מ משום שלהבנתו הוא לא היה אמור לדווח, אלא להביא את הכסף, ובעל החברה ידווח וישלם. הוא שילם עמלה למר סיטון ולמר אבי נפתלי. מר סיטון הכיר לו את נפתלי. הוא קיבל מנפתלי את הפנקסים. נמצאו אצלו 5 פנקסים של חברות שונות (עמ' 56). היום הוא מבין שלקבל פנקסי חשבוניות של חמש חברות מאותו אדם, הדבר מהווה אור אדום. אז לא ידע זאת. לדבריו, מר סיטון מסר לו שמכר את החברה לנפתלי והוא קיבל זאת (עמ' 56). אינו מכיר את יתר בעלי החברות. הנאשם הכחיש שהציג עצמו כבעלים של החברות (עמ' 56), אך אישר שאמר להם שיש לו חברה חדשה (עמ' 57). הנאשם נשאל כיצד לטענתו העביר את העתקי הפנקסים, בעוד שההעתקים נתפסו אצלו, והשיב כי אמרו לו לשלוח את ההעתקים בפקס, והם שלחו שליח (עמ' 57). הוא פרט את השקים.
3. טיעוני הצדדים
4. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד לורי צרפתי, מדובר בתיק אשר מייחס לנאשם 165 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק יחד עם סעיף 117(ב2)(3). הנאשם הוציא בתקופה הרלוונטית חשבוניות פיקטיביות בסכום של 3,899,811 ₪, אשר המס הנובע מהן הינו בסך של 545,894 ₪. הנאשם הודה כי אכן הוציא את החשבוניות, אולם כפר בעובדה כי לא היה רשאי להוציאן וכן כפר במטרה להתחמק מתשלום מס. תכלית החוק הינה למנוע מעשה רצוני ומכוון, אשר מיועד להקטין את נטל המס באמצעים אסורים. חשבונית פיקטיבית הינה חשבונית שאיננה משקפת לאמיתה את העסקה שנתקיימה בין הצדדים לחשבונית או לחילופין משקפת עסקה אשר בפועל לא נתקיימה בין הצדדים הנכונים לה, כפי שעולה במקרה דנן. בתיק זה קיימות ראיות למכביר על אודות אשמתו של הנאשם, ואף לעניין היסוד הנפשי שהנאשם השתמש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס. אין מחלוקת כי הנאשם כתב והוציא את החשבוניות ללקוחותיו וכי הוא שחתם עליהן. כמו כן, הודה הנאשם כי קיבל תשלום עבור החשבוניות נשוא כתב האישום כולל המע"מ בגינן. הנאשם הודה כי לא דיווח על החשבוניות למע"מ, ולטענתו העביר את תשלום המע"מ לנפתלי כדי שהאחרון ידווח ויעביר את התשלום לרשויות. הנאשם הודה כי אף אחד מבעלי החברות של שמן הוציא את החשבוניות, לא אישר את הוצאתן. בגרסתו של הנאשם, לפיה הסתפק בכך שאותו נפתלי טען שהוא בעל החברות, יש לחזק את העובדה שלא היה רשאי להוציא את החשבוניות. הנאשם לא סיפק פרטים באשר לאותו נפתלי על אף שניתנה לו שהות מספקת מאז חקירותיו ועד לתום המשפט, וזאת למרות שמדובר באדם שהנאשם התנהל מולו במשך כשלוש שנים. הנאשם לא פתח עוסק מורשה במע"מ למרות שהעיד בחקירתו הנגדית כי היו לו שני תיקים פתוחים במע"מ. כאשר נשאל הנאשם אם ניסה לפתוח תיק במע"מ, השיב בשלילה. המאשימה טענה כי הנאשם יכול היה לפתוח תיק במע"מ, אך לא ניסה מכיוון שחיפש חלופה אחרת והיא לבקש חשבוניות מאדם אחר. הנאשם רכש חשבוניות לשם כיסוי חשבונאי לעסקאותיו, אך לא עניין אותו ממי קיבלן ומיהם בעלי החברות. הנאשם טען כי שילם 5% עמלה מערך כל חשבונית לנפתלי, והמשמעות לכך הינה כי מדובר בחשבונית פיקטיבית אשר אינה מייצגת את הצדדים הנכונים לעסקה, ויש בכך כדי להוסיף למרמה והתחבולה בחיפוש אספקת חשבוניות ואי הדיווח עליהן למע"מ. לנאשם אין כל אפשרות להראות כל תשלום שעבר לנפתלי, וכן לא הוצגה כל התחשבנות עם נפתלי. כמו כן, הנאשם טען כי העביר את התשלום לנפתלי, אך בחזקת הנאשם נמצאו פנקסים על שם החברות כאשר מחוברים אליהם העתקי החשבוניות, דבר אשר מחזק את המסקנה שהנאשם לא העביר את התשלומים. הפסיקה אינה מבחינה בין חשבוניות זרות לבין חשבוניות פיקטיביות. כל עוד מדובר בעסקה שהתבצעה שלא בין הצדדים הנכונים, מדובר בעבירה. לפי גרסת הנאשם, שהציג את עצמו כבעל החברות בידעו שאינו בעל החברות, מדובר בעבירה לפי סעיף 117(ב). כלל הלקוחות שהעידו מסרו כי העסקאות התבצעו מול הנאשם, אשר כתב את החשבוניות וקיבל בעבורן תשלום. בעלי החברות העידו כי אינם מכירים את הנאשם או את נפתלי ולא נתנו אישור לאף אחד מהם להוציא חשבוניות על שם החברה שלהם. באשר ליסוד הנפשי, מדובר בעבירה אשר מחייבת הוכחת מחשבה פלילית מסוג כוונה מיוחדת המחייבת מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות, וכן כוונה להשיג את יעד ההתחמקות ממס או הסיוע לאחר לעשות כן. לאור הראיות שהוצגו, אין ספק כי הנאשם היה ער או לכל הפחות עצם עיניו מראות את ההתנהגות העבריינית שהתבצעה סביבו, וזאת מתוך מודעות למטרה של התחמקות מתשלום מס. זוהי הסיבה בגללה הנאשם נמנע מלפתוח בעצמו תיק במע"מ והעדיף לפנות לגורם אחר ולשלם לו עמלה. המאשימה טענה כי מכל האמור לעיל עולה כי הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם הוציא 165 חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן, תוך שימוש בכל מרמה או תחבולה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס. על כן, יש להרשיע את הנאשם כאמור בכתב האישום.
5. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד גיא אשכנזי, לעניין מהימנות הנאשם, החל מהיום הראשון עוד משלב החקירה, גרסתו של הנאשם הייתה אחידה וברורה, והוא מעולם לא ניסה לייפות את הדברים. הנאשם טען כי הוציא חשבוניות עבור עמלה, סיפר מה גובה העמלה ששילם עבור השימוש באותן חשבוניות. לא מדובר בעבירות מטרה, אלא מדובר בעבירות לפי סעיף 117 (א) ולא לפי סעיף 117 (ב). סעיף 117 (ב) לחוק דורש כוונה מסוימת להתחמק מתשלום מס, מדובר בכוונה ספציפית של יסוד נפשי מוגבר, לא עצימת עיניים כללית, אלא כוונה עם יסוד מוגבר, אשר לא הוכח במקרה דנן. אף אם ניתן להוכיח אדישות לתוצאה, לא ניתן להוכיח מעבר לספק סביר את הכוונה להתחמק מתשלום מס. הנאשם בעדותו העיד כי לא שמר את המסמכים המעידים על הקשר עם נפתלי באשר לחשבוניות מכיוון שהיו מבצעים זאת בצורה שונה בכל פעם. הנאשם אפילו לא שמר על תרשומת עצמית. בעדותו, מר סיטון העיד כי הכיר את נפתלי, וכן העיד כי בחקירתו במשטרה מסר את פרטיו של נפתלי למאשימה. ב"כ הנאשם טען כי תפקיד המאשימה היה לאתר את נפתלי כדי שהחקירה תמוצה עד תומה. החוקר ברזני העיד כי ניסה לחפש את נפתלי, אך מכיוון שמצא אנשים רבים בשם הזה, לא בדק אחד אחד. הדבר מונע מהנאשם להוכיח את חפותו. הנאשם העיד כי אמנם היה צריך לנהוג אחרת, אך כל העסקאות עליהן כתב חשבוניות היו עסקאות אמת. האנשים שעבדו עם הנאשם העידו כי מדובר באדם מהימן וישר. הספקים שעבדו עם הנאשם העידו כי ידעו שהנאשם מסר להם חשבוניות של חברות שאינן שלו. באשר לחשבוניות הנוגעות לפסולת מתכת, בתחום זה לא קיים מע"מ (נ/1). הלכת הצפיות אינה עולה כדי כוונה מיוחדת שדורש סעיף 117 (ב). בתקופה הרלוונטית לנאשם לא הייתה סיבה לחשוב כי האדם שאיתו עבד, נפתלי, הינו מפוקפק. הנאשם רק רצה לעבוד. הוא בדק כי החברות קיימות, כי יש להן ניכוי מס במקור וכי הן רשומות ברשם החברות ולא יכול היה לדעת מעבר לכך.

דיון

1. סעיף 117 (ב) (8) לחוק קובע כדלקמן:
2. "(ב) עשה אדם מעשה מן המפורטים להלן במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, דינו - מאסר 5 שנים או כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין):
3. (8) השתמש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן או עשה מעשה אחר".מיום 1.10.1986

תיקון מס' 6

ס"ח תשמ"ו מס' 1195 מיום 24.8.1986 עמ' 264 (ה"ח 1767)

(ב) עבר אדם עבירה מן המפורטות בסעיף קטן (א) מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, או עשה מעשה אחר מתוך כוונה כאמור או עבר עבירה מן המפורטות להלן, או הפר כמפורט להלן הוראה מהוראות חוק זה או התקנות על פיו בכוונה כאמור, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס 100,000 לירות, או פי שלושה מסכום המס שמתשלומו התחמק או התכוון להתחמק או מטובת ההנאה שהשיג או שנתכוון להשיג, הכל לפי הסכום הגדול:

(1) הסתיר, השמיד או שינה פנקס או מסמך אחר שנדרש לנהלו או למסרו;

(2) המשיך לנהל עסקאות לאחר שנאסר עליו לעשות זאת או לפני שמילא את התנאים להמשך עיסוקו;

(3) הוציא חשבונית מס בלי שעשה או התחייב לעשות עסקה שלגביה הוציא את החשבונית;

(4) ניכה ביודעין מס תשומות בלי שיש לו חשבונית מס לגביו;

(5) הוביל ביודעין טובין שאין עמם תעודת משלוח או חשבונית;

מיום 28.12.1994

תיקון מס' 13

ס"ח תשנ"ה מס' 1497 מיום 28.12.1994 עמ' 69 (ה"ח 2299)

החלפת פסקאות 117(ב)(4) ו-117(ב)(5)

הנוסח הקודם:

(4) ניכה ביודעין מס תשומות בלי שיש לו חשבונית מס לגביו;

(5) הוביל ביודעין טובין שאין עמם תעודת משלוח או חשבונית;

מיום 6.8.1998

תיקון מס' 20

ס"ח תשנ"ח מס' 1684 מיום 6.8.1998 עמ' 327 (ה"ח 2735)

החלפת סעיף קטן 117(ב)

הנוסח הקודם:

(ב) עבר אדם עבירה מן המפורטות בסעיף קטן (א) מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, או עשה מעשה אחר מתוך כוונה כאמור או עבר עבירה מן המפורטות להלן, דינו— מאסר שלוש שנים או קנס 100,000 לירות, או פי שלושה מסכום המס שמתשלומו התחמק או התכוון להתחמק או מטובת ההנאה שהשיג או שנתכוון להשיג, הכל לפי הסכום הגדול:

(1) הסתיר, השמיד או שינה פנקס או מסמך אחר שנדרש לנהלו או למסרו;

(2) המשיך לנהל עסקאות לאחר שנאסר עליו לעשות זאת או לפני שמילא את התנאים להמשך עיסוקו;

(3) הוציא חשבונית מס בלי שעשה או התחייב לעשות עסקה שלגביה הוציא את החשבונית;

(4) ניכה ביודעין מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 ;

(5) הוביל ביודעין טובין בניגוד להוראות סעיף 129;

מיום 1.6.2003

תיקון מס' 26

ס"ח תשס"ג מס' 1892 מיום 1.6.2003 עמ' 431 (ה"ח הממשלה 25)

ת"ט תשס"ה-2004

ס"ח תשס"ה מס' 1960 מיום 28.10.2004 עמ' 3

מהימנות ומשקל

1. לאחר שבחנתי את הראיות, סבורני כי יש ליתן אמון בעדויות עדי התביעה. לאור גרסת הנאשם בחקירותיו ובעדותו בבית-המשפט, סבורני כי לא ניתן ליתן אמון בעדותו, וזאת ומן הטעמים הבאים:
2. העדרו של עד ההגנה, נפתלי – קושי מרכזי בגרסת הנאשם טמון בכך שבשום שלב לא מסר הנאשם שום פרט מהותי על אודות נפתלי, לרבות טלפון או כתובת. לכאורה בינו לבין נפתלי הייתה מערכת יחסים עסקית שנמשכה כשלוש שנים, ובמסגרתה הוחלפו ביניהם פנקסי חשבוניות כנגד סכומים של מאות אלפי ש"ח. בנסיבות אלה לא ניתן לקבל את הטענה שלא היה לנאשם שום פרט למסור לרשויות בנוגע לנפתלי, כגון: כתובת, או טלפון. הנאשם טען כי התקשר טלפונית לנפתלי לאחר שבוצע החיפוש בביתו (ת/4, עמ' 3, ש' 9), ומכאן שלא ניתן לקבל את טענתו שאין לו את מספר הטלפון של נפתלי (ת/4, עמ' 3, ש' 11-12). בעניין זה, סבורני כי מבחינת הנאשם היה נוח יותר שרשויות המדינה לא יאתרו את נפתלי, כך שלא ניתן יהיה לבחון את מהימנות גרסתו. אין צורך להכביר מילים על אודות המשמעות של הימנעות צד מלהביא עד לעדות. איני סבור כי יש לזקוף לחובת המאשימה את העדר איתורו של נפתלי, וזאת לאור העובדה שהנאשם, על אף הבטחותיו החוזרות ונשנות, לא מסר שום פרט מזהה אשר יוכל להוביל לאיתורו של נפתלי.
3. תפיסת העתקי החשבוניות מחוברים לפנקסים - העובדה שנמצאו העתקי חשבוניות מחוברים לפנקסים בחיפוש בעסקו של הנאשם מוכיחה כי הנאשם לא מסר אותן לנפתלי (בניגוד לטענתו בהודעתו הראשונה, ת/1, עמ' 5, ש' 1-3), ומשכך מובן הדבר שלא העביר לנפתלי את סכום המע"מ בתמורה לחשבוניות, ולא סבר שנפתלי ישלם את המע"מ. ההסבר שמסר הנאשם, לפיו שלח לנפתלי את החשבוניות בפקס (ת/7, עמ' 2, ש' 18-20), אינו ראוי לאמון, הואיל וההעתקים של החשבוניות נמצאו כשהם עדיין מחוברים לפנקסים (ת/7, עמ' 2, ש' 21-22; וכן ת/41-ת/42). ההסברים שמסר הנאשם לאחר שהדבר הוטח בו אינם ראויים לאמון, ונראה כי הנאשם ניסה להתאים את תשובותיו לעובדות שהטיח בו החוקר. כמו-כן, הנאשם לא מסר את מספר הפקס שממנו או שאליו שלח את הפקסים האמורים, כך שלא ניתן באמצעות מחקר תקשורת לאמת או להפריך את הטענה. ממילא לא מסר הנאשם את מספר הפקס של נפתלי, כשם שלא מסר שום פרט מזהה אחר שבאמצעותו היה ביכולתן של רשויות החקירה לאתר את נפתלי ולזמנו לחקירה.
4. זאת ועוד, אם אכן נפתלי ומר סיטון שלחו אל הנאשם שליח לאסוף את הכסף בגין החשבוניות, כפי שטען הנאשם לראשונה בחקירתו הנגדית (עמ' 57, ש' 16-18), אין הסבר בפי הנאשם מדוע לא אסף השליח אף את העתקי החשבוניות, אלא העתקי החשבוניות נותרו ברשותו.
5. המשך הוצאת החשבוניות לאחר החיפוש - קושי מרכזי ומשמעותי בגרסת הנאשם טמון בכך שלטענתו, לאחר החיפוש שנערך בביתו ביום 2.1.08, הוא התקשר לנפתלי והודיע לו על החיפוש, ומאז נפתלי ניתק עמו קשר. אף על פי כן המשיך הנאשם להוציא חשבוניות לאחר תאריך זה, כך שלגבי חשבוניות אלה, מובן הדבר שלא קיימת שום טענת הגנה לפיה הנאשם העביר את המע"מ לנפתלי. לא בכדי לא הייתה לנאשם שום תשובה כאשר הוצגו לו הנתונים האמורים (ת/4, עמ' 3, ש' 33). לאחר הפסקה בחקירה, שינה הנאשם את גרסתו ומסר כי המשיך לעבוד עם נפתלי אף לאחר החיפוש בביתו (ת/4, עמ' 4). כך או כך, גרסתו של הנאשם אינה ראויה לאמון. אם אכן נפתלי ניתק את הקשר עם הנאשם לאחר שזה הודיע לו על החיפוש, הרי שכאשר המשיך הנאשם להוציא חשבוניות הוא ידע שאין לו היתר לעשות כן מאיש, ועשה זאת במטרה להתחמק מתשלום מס. אם נפתלי המשיך לעבוד עמו לאחר החיפוש, כפי שמסר בגרסתו המתוקנת, והנאשם עדיין לא בירר האם נפתלי הוא הבעלים של החברות האמורות, הרי שהנאשם ידע בפועל (ולא רק עצם את עיניו) שנפתלי אינו מוסמך למסור לו את הפנקסים האמורים. הנאשם אישר בחקירתו כי ידע בפועל לאחר החיפוש שהחשבוניות אינן תקינות, ואף על פי כן המשיך להוציאן (ת/3, עמ' 4, ש' 13-17). כך או כך, לא ניתן לקבל את גרסת הנאשם. הוצאת חשבוניות נוספות לאחר החיפוש בבית הנאשם מובילה למסקנה, מעבר לספק סביר, כי הנאשם פעל בכוונה להתחמק מתשלום מס. המשך הוצאת החשבוניות, לאחר שהנאשם ידע בפועל שמדובר בחשבוניות פיקטיביות, מחזק את המסקנה שאף לגבי החשבוניות שהוציא בטרם החיפוש, ידע זאת הנאשם, שאלמלא כן, היה מפסיק הנאשם את המעשה מרגע שהיה נודע לו על כך שמדובר בעבירה. סוף המעשה מלמד על ראשיתו. העובדה שהנאשם הוציא 54 חשבוניות לאחר החיפוש, בסכום כולל של 1,048,988 ₪, כאשר סכום המע"מ הינו בסך של 162,475 ₪ (הנספחים לת/4), מוכיחה שלא ניתן לקבל את גרסתו העובדתית לפיה שילם את המע"מ לנפתלי מבלי שידע שהמע"מ אינו מגיע לרשויות המדינה.
6. שימוש בחמישה פנקסי חשבוניות של חמש חברות שונות – הנאשם החזיק בו זמנית במספר פנקסים של מספר חברות שונות (ת/5, עמ' 3, ש' 12-14). לטענתו, נפתלי היה אומר לנאשם לעתים להפסיק להוציא מחברה מסוימת, וכי יביא לו פנקס של חברה אחרת, והוא היה עושה כן (ת/5, עמ' 3, ש' 21-24). נפתלי השתמש בחברות שונות והחליף מידי פעם חברה, כאשר אף הנאשם הבין שהדברים שאומר לו נפתלי הם בגדר "סיפור", כדבריו: "כל פעם היה לו סיפור אחר" (ת/1, עמ' 5, ש' 7). גם בעדותו חזר על כך שהדברים שנפתלי אמר לו היו בגדר "סיפורים" (עמ' 54). משמע, הנאשם ידע שאין בדבריו של נפתלי משום אמת.
7. הנאשם מסר גרסאות סותרות כאשר ניסה להסביר את השימוש בריבוי חברות. בהודעתו החמישית של הנאשם, כאשר נשאל מדוע היו ברשותו 5 פנקסי חשבוניות בו זמנית, השיב תחילה כי כאשר היה מסיים פנקס אחד, נפתלי היה מוסר לו חדש, ולא תמיד לוקח את הישן (ת/5, עמ' 3, ש' 15-18). ברם, כאשר הציג לו החוקר את העדר ההיגיון בטענתו, הואיל וחלק מהפנקסים שנתפסו לא היו גמורים ונותרו בהם חשבוניות ריקות, שינה הנאשם את גרסתו, ומסר כי נפתלי היה אומר לו להפסיק להוציא חשבוניות מחברה מסוימת, וכי יביא לו פנקס של חברה אחרת, והוא היה עושה כן (ת/5, עמ' 3, ש' 21-24). מדובר בסתירות ושינוי גרסה אשר יורדים לשורשו של עניין, ולא ניתן ליתן לסתירות אלה הסבר אשר מתיישב עם טענת חפות של הנאשם.
8. לפיכך, לא ניתן לקבל כמהימנה את טענת הנאשם שהאמין בכנות שנפתלי הינו הבעלים בפועל של חמש החברות האמורות. ככל שהנאשם קיבל את הפנקסים מנפתלי, הרי שידע כי נפתלי אינו מוסמך למסור לו את הפנקסים האמורים, וידע כי הוא אינו רשאי להוציא מהן חשבוניות.
9. העדר תיעוד על אודות העברת המע"מ לנפתלי - לכך יש להוסיף את העובדה שהנאשם לא הציג שום תיעוד לכך שהעביר סכומי הכסף כלשהם לנפתלי. אפילו התחשבנות בכתב יד או תרשומת עצמית של הנאשם לסכומים שלטענתו הועברו, לא הוצגו. יש להניח שבהיקף כה משמעותי של עסקאות, כאשר סכום המע"מ הינו למעלה מ- 500,000 ₪, והיקף העסקאות קרוב ל- 4 מיליון ש"ח, ובמשך תקופה של כשלוש שנים, אילו היה מדובר בהתקשרות עסקית תמימה, ולא פלילית, היה בידי הנאשם תיעוד כלשהו של העברת הכסף לנפתלי. העדר כל תיעוד של העברת הכסף אומר דרשני.
10. ראשית הודיה - הדברים שאמר הנאשם לחוקר בשיחת הטלפון שיזם עמו (ת/8), לפיהם הוא מעוניין לתת להם את מי שעומד מאחורי החשבוניות הפיקטיביות, ונמאס לו "לכסות" על אחרים, ושאל "אם יש על מה לדבר?", עולים כדי ראשית הודיה, ויש בהם כדי לחזק את ראיות המאשימה נגדו.
11. הנאשם הציג עצמו בכזב כבעלים של החברות - התנהגות מפלילה - הנאשם עצמו נקט במצג שווא ובמרמה כלפי לקוחותיו בכך שהציג עצמו בפניהם כבעלים של אותן חברות, וזאת בידעו שמדובר במצג שווא, ובידעו כי מדובר בעבירה (ת/3, עמ' 9, ש' 5-8). מדובר בהתנהגות מפלילה, אשר מוכיחה כי הנאשם ידע על הפסול שבמעשיו, וידע שעל החשבוניות לייצג את הצדדים הנכונים לעסקה, וכי לא כך היה הדבר.
12. שקרי הנאשם - עדותו של הנאשם לפיה הכחיש שהציג עצמו כבעלים של אותן חברות בפני הספקים שלו (עמ' 56), אינה ראויה לאמון והיא עולה כדי "שקרי נאשם". זאת הואיל ועדות זו עומדת בסתירה חזיתית לדברי חלק מן הספקים אשר אין יסוד לפקפק במהימנותם (עמ' 29, ש' 7; עמ' 34-35), ובניגוד לדבריו שלו בחקירתו (ת/3, ש' 5-7). מכאן, המסקנה היא שהנאשם הציג עצמו בכזב בפני לקוחותיו השונים כבעלים של החברות אשר מופיעות בחשבוניות, בידעו שמדובר במצב כוזב. עובדה זו מחזקת את המסקנה שהנאשם ידע שמעשיו הינם בגדר מרמה ותחבולה, וכי פעל במטרה להתחמק מתשלום מס.
13. סתירה בגרסה - הנאשם אף סתר את עצמו בשאלה מה אחוז העמלה שהיה נוהג למסור לנפתלי, בנוסף למע"מ אשר לטענתו מסר לנפתלי. בחקירותיו הראשונות מסר שהעמלה לנפתלי הייתה בסך של 5% (ת/1, עמ' 3, ש' 2), ואילו בחקירתו המאוחרת שינה לפתע את גרסתו ומסר כי העמלה הייתה בסך של 10% (ת/7, עמ' 2, ש' 12-13). אין המדובר בפרט זניח אשר ניתן היה להניח שנשמט מזיכרונו של הנאשם.
14. עדות כבושה - בהודעותיו בחקירה ניסה הנאשם להרחיק עצמו ממר סיטון ולהרחיק את מר סיטון ממעשיו שלו (ת/1, עמ' 5 ש' 21; ת/6, עמ' 2, ש' 40). גרסת הנאשם הייתה שכל נושא החשבוניות היה מול נפתלי בלבד, ללא מעורבות של אדם נוסף. בחקירתו הנגדית, שינה לפתע הנאשם את גרסתה ומסר כי מצב הדברים היה כזה שביום הראשון לחודש, היה מתקשר אליו מר סיטון או נפתלי, ואומר לו לשלוח בפקס את העתקי החשבוניות. הם היו שולחים שליח שייקח את מה שמגיע להם, ומספר פעמים הגיע שליח עם כסף ומסר להם (עמ' 57, ש' 16-18). גרסה זו בדבר מעורבותו של מר סיטון בקבלת הכסף (העמלה) בגין החשבוניות הינה גרסה כבושה, אשר נשמעה לראשונה בחקירתו הנגדית של הנאשם, וממילא לא הוצגה על-ידי ההגנה למר סיטון במהלך חקירתו הנגדית של מר סיטון, והדבר אומר דרשני.
15. אי פתיחת עוסק מורשה - כמו כן, טענת הנאשם שלא פתח עוסק מורשה במע"מ משום שלא היה יכול לעשות כן לאור היותו חייב מוגבל מעלה קושי לאור העובדה שהנאשם כלל לא ניסה לפתוח עוסק מורשה במע"מ.
16. העדר הגיון כלכלי בגרסה - כפי שטענה המאשימה בסיכומיה, אין הגיון כלכלי בגרסת הנאשם. אם הנאשם אכן היה משלם לנפתלי את המע"מ בצירוף עמלה בסך 5%, ונפתלי היה אמור להעביר את המע"מ לרשויות כהכנסה שלו, הרי שעקב כך מחזורו של נפתלי היה גדל, והוא היה עלול להיות מחויב במס הכנסה בסכום אשר עשוי אף לעלות על העמלה שקיבל. כמו-כן, תמוה הדבר מדוע יעביר הנאשם את מלוא סכום המע"מ לנפתלי, ולא ינסה להתקזז על תשומותיו מול רשויות מע"מ.
17. נתונים נוספים לא מעטים מחזקים את ראיות המאשימה:
18. נפתלי לא הציג לנאשם שום מסמך לפיו הוא הבעלים של אותן חברות, והנאשם לא ביקש לראות שום מסמך כאמור, אלא הסתפק בדבריו בעל-פה של נפתלי (ת/2, עמ' 8, ש' 21). הנאשם לא ידע שנפתלי הוא הבעלים של החברות, אלא הסתפק בבדיקה כי לחברות יש אישור מס במקור וניהול ספרים (עמ' 54). הנאשם לא טרח לבדוק אם נפתלי הוא הבעלים של החברות (ת/3, עמ' 4, ש' 1). זאת למעט לעניין חברת "י' סיטון יזמות" בע"מ, אשר לגביה נודע לנאשם ממר סיטון עצמו שנפתלי הינו הבעלים של החברה.
19. הנאשם לא ידע מיהם הבעלים של אותן חברות (ת/1, עמ' 5, ש' 24).
20. הנאשם כלל לא ערך הסכם או חוזה עם נפתלי (ת/1, עמ' 5, ש' 25-26).
21. הנאשם שילם לנפתלי רק במזומן (ת/1, עמ' 5, ש' 28).
22. בחלק מהמקרים הנאשם קיבל פנקס שהיה כבר חתום (ת/2, עמ' 6, ש' 30-31).
23. הנאשם לא דיווח למע"מ על אף אחת מהחשבוניות (ת/3, עמ' 5, ש' 16), ולא דיווח כלל למע"מ על פעילותו העסקית.
24. "פריטת" חלק מן השקים בכרטיס שאינו של הנאשם, אלא של חברת "י' סיטון יזמות" בע"מ, מחזקת את המסקנה כי הנאשם פעל כדי להסוות או להסתיר את מעורבותו בהוצאת החשבוניות.
25. הנאשם אישר שידע שהוא מבצע עבירה בכך שלא בירר את זהות הבעלים של אותן חברות (ת/4, עמ' 3, ש' 24-27).
26. לאור כל האמור לעיל, סבורני כי לא ניתן לייחס מהימנות לגרסת הנאשם, ויש לקבל את ראיות המאשימה.
27. המסקנה אשר עולה מן האמור לעיל הינה שאף נניח לטובת הנאשם כי קיים אותו נפתלי, וכי הנאשם קיבל ממנו את פנקסי החשבוניות ושילם לו עמלה בתמורה לכך, הרי שאין בכך כדי לפטור את הנאשם מאחריות לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. זאת משום שהנאשם ידע שנפתלי אינו הבעלים של אותן חברות (למעט לעניין "י' סיטון יזמות" בע"מ), ידע שנפתלי אינו מוסמך למסור לו את החשבוניות האמורות, ידע שאינו רשאי להציג עצמו בפני לקוחותיו כבעלים של החברות, ידע שאינו מוסמך להוציא חשבוניות של אותן חברות ולחתום עליהן, ובפרט הנאשם לא העביר לנפתלי את המע"מ שקיבל מלקוחותיו, וידע שהמע"מ האמור אינו מגיע לרשויות (לרבות לעניין "י' סיטון יזמות" בע"מ). מכאן שהנאשם פעל במרמה במטרה להתחמק מתשלום מס.
28. הנאשם קיבל מנפתלי "כיסוי חשבונאי" אשר אפשר לו לנהל את עסקיו מבלי לדווח עליהם למע"מ, ומבלי לשלם את המע"מ כחוק.

חברת "י.סיטון יזמות" בע"מ

1. בנוגע לחברת "י' סיטון יזמות" בע"מ, ניתן לקבל במישור העובדתי את טענת הנאשם שנפתלי מסר לו שהוא הבעלים של החברה, והתיר לו לעשות שימוש בחשבוניות האמורות. זאת לאור היכרותו של הנאשם עם מר סיטון ולאור עדותו של מר סיטון, אשר מסר כי העביר את הבעלות בחברה לנפתלי (עמ' 50).
2. יחד עם זאת, בשים לב לכך שבחיפוש אצל הנאשם בתחילת שנת 2008 נתפסו העתקי מרבית החשבוניות של חברת "י' סיטון יזמות" בע"מ (חשבוניות 426-443) משנת 2006 בתוך הפנקס, הרי שהמסקנה היא שהנאשם לא מסר לנפתלי את העתקי החשבוניות, ומכאן שהנאשם ידע בוודאות שנפתלי אינו מעביר את המע"מ לרשויות המע"מ. מכאן, ולאור הלכת הצפיות, המסקנה היא שיש לראות את הנאשם כמי שפעל במטרה להתחמק מתשלום מס. כאמור לעיל, טענת הנאשם כי שלח לנפתלי את החשבוניות בפקס, אינה ראויה לאמון, וזאת בשים לב לכך שההעתקים נמצאו מחוברים לפנקס, ובהעדר כל ראייה תומכת בטענה. לא למותר לציין, כי הנאשם אף לא מסר בשום שלב את מספר הפקס של נפתלי.

חשבוניות 426 ו- 427

1. באשר לשתי החשבוניות, 426 ו- 427 (ת/64), העיד לגביהן מר ברוך, שמדובר בעסקאות על גרוטאות ברזל אשר אין בגינן מע"מ, והוא הוציא לגביהן חשבונית עצמית מס' 14915-14914 (ת/63) (עמ' 28). הוא לא שילם לנאשם מע"מ בגין החשבוניות. מדובר בסכומים של 21,240 ₪ (כולל מע"מ), כאשר המע"מ הינו בסך של 2,850 ₪ (בחשבונית 426) ו- 12,375 ₪ (כולל מע"מ), כאשר המע"מ הינו בסך של 1,660 ₪.
2. עדות זו של מר ברוך נתמכת אף בהוראות נוהל רשות המיסים למכירת פסולת מתכות (נ/1).
3. לפיכך, יש לזכות את הנאשם משתי חשבוניות אלה.

חשבונית פיקטיבית / חשבונית זרה

1. אין מחלוקת כי במקרה דנן בוצעו עסקאות. ברם, החשבוניות האמורות לא שיקפו את הצדדים הנכונים לעסקאות, ובכך מדובר בחשבוניות זרות, שהינן בגדר חשבוניות פיקטיביות. בתי המשפט חזרו וקבעו כי לא ניתן להכשיר חשבוניות זרות. כך למשל נקבע על-ידי כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 5718/05 אוליבר נ' מדינת ישראל (8.8.05):
2. "... טענה זו נדחתה בשתי ידיים על-ידי בית-המשפט המחוזי, ולא בכדי. טענתו זו של המבקש משמעה הכשרה של חשבוניות זרות. זאת כיוון שהמבקש טוען, כי משעה שהייתה עסקה כלשהי שאותה באה החשבונית לכסות, החשבונית כשרה. טענה זו לא ניתן לקבל. שיטת החשבוניות מטרתה ניכוי מס תמורת מס ששולם, וניתוק החשבונית מן העסקה אליה היא שייכת פוגע בשיטה זו מיסודה. לפיכך, גם טענה זו דינה להידחות... טענה זו שבה ומתקשרת עם טענתו השנייה של המבקש, לפיה אם החשבונית כשרה, אין פסול בכך שניתנה בגין עסקה שונה מן הנטען. כאמור, טענה זו אינה מקובלת עליי. עבירתו של המבקש איננה אי תשלום המס בגין החשבונית, אלא התחמקות ממס על-ידי כך שהשתמש בחשבונית שלא במהלך העסקה בגינה ניתנה. לעבירה זו אין קשר עם עבירות מס אשר יכול ונעברו על-ידי מוציא החשבונית."
3. במקרה דנן, די בכך שהחשבוניות האמורות בכתב האישום אינן מייצגות את הצדדים הנכונים לעסקה – ועל כך אין עוררין – כדי להגיע למסקנה כי בחשבוניות פיקטיביות (זרות) עסקינן, וזאת אף אם בוצעו עסקאות בפועל (ר' גם רע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ בפירוק (25.3.04)).

היסוד העובדתי: שימוש במרמה או תחבולה

1. אין מחלוקת כי הנאשם כתב והוציא את החשבוניות הנזכרות בכתב האישום, הנחזות להיות חשבוניות מס על שם חברות שונות. הנאשם הוציא את החשבוניות ללקוחותיו, חתם עליהן וקיבל תשלום עבורן, כולל המע"מ, מבלי שדיווח על החשבוניות למע"מ.
2. הנאשם לא היה רשאי להוציא את החשבוניות של החברות האמורות (מלבד לגבי "י' סיטון יזמות" בע"מ), וזאת הואיל ואין לו שום היכרות עם אף אחד מבעלי החברות האמורות, ואף אחד מבעלי החברות לא אישר לו להוציאן. הרשאה בעל-פה אשר קיבל הנאשם לדבריו מפיו של נפתלי, שאינו הבעלים של החברות – לאו הרשאה היא. הנאשם עצמו הגדיר את הדברים שאמר לו נפתלי בגדר "סיפורים", ושוכנעתי שהנאשם ידע שאין המדובר בהרשאה אמיתית. גם העובדה שהנאשם התחזה בפני לקוחותיו כבעלים של אותן חברות תומכת במסקנה שידע כי אינו רשאי להוציא את החשבוניות האמורות וכי הוא פועל במרמה.
3. בכל הנוגע לחברת "י' סיטון יזמות" בע"מ, לא ניתן לקבוע שהנאשם לא היה רשאי להוציא את החשבוניות, וזאת בשים לב לעדותו של מר סיטון, לפיה הבעלות על החברה הועברה לנפתלי. ברם, בשים לב למסקנה העובדתית לפיה הנאשם לא העביר את המע"מ לנפתלי לגבי כלל החשבוניות, לרבות החשבוניות של חברת "י' סיטון יזמות" בע"מ, הרי שאף לגבי חברה זו התקיים היסוד העובדתי של העבירה בדבר מרמה ותחבולה.
4. מכל האמור לעיל, עולה כי הנאשם פעל במרמה או תחבולה. הנאשם פעל במרמה כלפי לקוחותיו בעת שהציג עצמו בפניהם כבעלים של החברה, ופעל במרמה כלפי רשויות המס בכך שניהל עסק במשך שנים ארוכות מבלי לדווח על קיומו לרשויות המס.

היסוד הנפשי: במטרה להתחמק מתשלום מס

1. כאמור לעיל, שוכנעתי כי הנאשם לא העביר את המע"מ בגין העסקאות לנפתלי (ומוסכם שלא העביר את המע"מ לרשויות המע"מ), ומכאן שאף פעל במטרה להתחמק מתשלום מס. במקרה דנן, היסוד הנפשי מוכח מתוך הנסיבות.
2. במקרה דנן היסוד הנפשי של מטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס נלמד מעצם המעשה, מהיקף המס שבו מדובר, מן השימוש במרמה ובתחבולה, וממכלול הנסיבות המפורטות לעיל.
3. אפילו אם היה מקום לקבל את טענת הנאשם כי מטרתו המרכזית בביצוע המעשים לא הייתה להתחמק מתשלום מס, אלא הוא עשה זאת משום שסבר שאינו רשאי להוציא חשבוניות בעצמו בהיותו חייב מוגבל, עדיין לא היה בכך כדי להועיל לנאשם, וזאת משום שלא ניתן לקבל את טענת הנאשם שהוא העביר את המע"מ לנפתלי, ומכאן שבכל מקרה מטרתו הייתה להתחמק מתשלום מס. כלומר, המסקנה המתבקשת היא שהנאשם ביקש לקנות חשבוניות ולקבל כיסוי חשבונאי לעסקאותיו, כאשר ידע שאינו מורשה לעשות כן, וכי המע"מ בגין העסקאות אינו מועבר לידי רשויות מע"מ, ומכאן שפעל במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.

הנסיבות המחמירות

1. סעיף 117(ב2) קובע כדלקמן:

"נעברה עבירה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1) בנסיבות מחמירות, דינו של העושה - מאסר 7 שנים או קנס פי 5 מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; בסעיף זה, "נסיבות מחמירות" - אחת מאלה:

(1) העבריין הורשע בעבירה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1), וטרם חלפו שלוש שנים מיום הרשעתו בדין;

(2) נגד העבריין הוגשו למעלה מ-6 אישומים בשל עבירות לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1), בתקופה של שלוש שנים;

(3) העבריין, במעשיו, הביא להתחמקות או להשתמטות מתשלום מס, בסכום העולה על כפל הסכום הקבוע כקנס בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

1. סכום המס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין הינו 226,000 ₪, ומכאן כפל הקנס הוא 452,000 ₪. סכום המע"מ שהוכח כי הושמט במקרה דנן הינו בסך של 541,384 ₪ והוא עולה על הסכום האמור, ומכאן שהוכחו הנסיבות המחמירות.

סוף דבר

1. לפיכך, בכפוף לאמור לגבי חשבוניות 426 ו- 427, עלה בידי המאשימה להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. הנסיבות המחמירות נובעות מהיקף הסכומים אשר מתשלומם התחמק הנאשם.
2. עוד יצוין כי הנאשם הואשם ב- 165 עבירות, וזאת בעוד שמיוחסות לו 164 חשבוניות, ומכאן שיש לזכותו מעבירה נוספת.
3. אשר על-כן, אני מזכה את הנאשם משלוש עבירות לפי סעיף 117(ב) (8) ביחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק.
4. אני מרשיע את הנאשם בכך שהשתמש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן או עשה מעשה אחר וזאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, 162 עבירות לפי סעיף 117 (ב) (8) לחוק ביחד עם סעיף 117 (ב2) (3) לחוק.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ד , 11 פברואר 2014, במעמד הצדדים.