בפני בית הדין ערעור של המערערים אשר הועסקו כמפקדי משמר הכנסת טרם פרישתם לגמלאות, ומבקשים כי תתווסף לגמלתם "תוספת התייעלות" (התוספת המקורית מ-1995) וכן עדכוני התוספת בהתאם לשני סיכומים שנחתמו בין יושב ראש הכנסת לבין ועד עובדי הכנסת האחד ביום 21/02/2001 (להלן: עדכון 2001) והשני ביום 29/12/2005 (להלן: עדכון 2005).

הממונה על הגמלאות טען כי יש לדחות את הערעור על הסף מחמת מעשה בית דין ,מחמת סופיות הדיון ומחמת העדר עילה על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תשנ"א – 1970.

בפנינו תגובת המערערים המתנגדים לבקשה לדחיה על הסף ומבקשים לדון בהליך לגופו, בטענה שכל תוספת נתנה בנפרד ובנפרד מהתוספת שנתנה ב95.

אין חולק כי גם מר פריד וגם מר כהן ניהלו הליכים משפטיים בהקשר תוספת התייעלות ותביעותיהם נדחו, כל אחד בנפרד.

מבוא

מצאנו לנכון לתאר את השתלשלות הדברים שהתרחשו בהליך זה נוכח להתנהלות המערערים ולאור תוצאת פסק הדין.

1. הליך זה נדון בבית הדין האזורי ונדחה על הסף בפסק דין מיום 16/6/14.

2.הוגש ערעור שנדון בפני בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 13956-09-14) אשר החזיר את ההליך מחמת שלא ניתן פסק דין בשלושה, אלר בדן יחיד, וקבע בסע' 11 לפסק דינו מיום 12/4/15, כך:

"11. במהלך הדיון בערעור לפני מותב וכן בדיון תזכורת שהתקיים לפני אב"ד, לובנו נושאים שונים, לרבות נושאים שלא הועלו ולא נדונו לפני בית הדין האזורי. כידוע, מדיניות בית הדין לעבודה היא בירור תביעות לגופן ולא סילוקן על הסף, גם אם בירור התביעה לגופה כרוך בתיקון כתבי הטענות. לפיכך, בטרם בית הדין האזורי ידון מחדש בבקשה לסילוק על הסף במותב תלתא, יודיע ב"כ המערערים לבית הדין האזורי בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה אם הוא מבקש לתקן את תביעתו או להגיש כל בקשה אחרת. ככל שב"כ המערערים יבקש לתקן את תביעתו או להגיש בקשה אחרת, יחליט בית הדין האזורי על אופן המשך ניהול ההליך." (דגש שלי ש.ש.)

3.בתאריך 31/5/15 הוגשה בקשת המערערים לאורכה לתיקון התביעה ובקשה לצירוף הכנסת. הבקשה לצירוף הכנסת נדחתה בהחלטה מיום 11/8/15. הוגשו בקשות שונות ובתאריך ניתן פסק דין (חלקי), שזו לשונו:

"ניתן בזה תוקף של פסק דין להודעת המבקשים מיום 21/5/17 ולפיה: "בהתאם להחלטת בית הדין הנכבד מיום 16/5/2016 המבקשים מתכבדים להודיע כי שקלו אפשרויות שונות לרבות הגשת תביעה נגד הכנסת לביטול הסכם פשרה, אולם הגיעו להחלטה כי לא תוגש תובענה נגד הכנסת."

4. נוכח התנהלות המערערים נתנה בתאריך החלטה בשל חשיבותה יובא מלוא האמור בה:"

1. בפני בית הדין בקשת המבקשים מיום 31/5/15 לתיקון כתב ערעור,בקשה לקונית ללא הנמקה. וכך נתבקש:

"בהתאם לפסק הדין של בי ה"ד הארצי הנכבד מיום 12.4.15 ביק ע"ע 13956-09-14 מתכבדים המערערים להודיע לביה"ד כי בדעתם לתקן את כתב תביעתם לרבות על ידי צרופה מחדש של הכנסת כצעד לערעור וכן להעלות טענות נוספות".

1. בפני תגובת המדינה לבקשה לתיקון כתב ערעור המתנגדת לתיקון והמציינת כי בית הדין הארצי החזיר את ההליך אך מפאת שניתן בדן יחיד ולא במותב.
2. בפני בקשה המבקשים להשיב לתגובת המדינה.
3. בין לבין ממילא הודיעו המבקשים כי לא יתבעו את הכנסת ובתאריך 17/9/17ניתן פסק דין הנותן תוקף להודעתם וסותם את הגולל בנוגע לתביעה נגד הכנסת.
4. בית הדין הארצי הנכבד בע"ע 13956-09-14 קבע כך:

"10.סוף דבר: נוכח העובדה שפסק הדין ניתן על ידי השופט לבדו ללא נציגי ציבור, דין הערעור להתקבל, ודינו של פסק דינו של בית הדין האזורי בכל הנוגע לדחייה על הסף את ערעורם של המערערים על החלטת הממונה על הגמלאות להתבטל.

11.במהלך הדיון בערעור לפני מותב וכן בדיון תזכורת שהתקיים לפני אב"ד, לובנו נושאים שונים, לרבות נושאים שלא הועלו ולא נדונו לפני בית הדין האזורי. כידוע, מדיניות בית הדין לעבודה היא בירור תביעות לגופן ולא סילוקן על הסף, גם אם בירור התביעה לגופה כרוך בתיקון כתבי הטענות. לפיכך, בטרם בית הדין האזורי ידון מחדש בבקשה לסילוק על הסף במותב תלתא, יודיע ב"כ המערערים לבית הדין האזורי בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה אם הוא מבקש לתקן את תביעתו או להגיש כל בקשה אחרת. ככל שב"כ המערערים יבקש לתקן את תביעתו או להגיש בקשה אחרת, יחליט בית הדין האזורי על אופן המשך ניהול ההליך." (דגשים שלי ש.ש.)

1. לשונו של בית הדין הארצי ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. חזקה עלינו מצוותו. מאחר ובית הדין קמא לא היה שם אין בידיעתו מהם ה"נושאים שלא הועלו ולא נדונו לפני בית הדין האזורי" ולכן יש על פי הנחיית בית הדין הארצי הנכבד לאפשר למבקשים לתקן את כתב הערעור. נוכח נוסח פסק הדין הנ"ל לא נדרשת תגובת ב"כ המבקשים לעמדת המדינה וזו מתייתרת.
2. באשר להוצאות. אלו ישקלו ויפסקו רק לאחר שתוגש התביעה המתוקנת נגד הממונה , ותתברר מהותה.
3. למען הסר ספק רשות תיקון התביעה היא אך ורק נגד הממונה על הגמלאות ובטענות נגדו בלבד, ככל שישנן.
4. המבקשים יגישו כתב תביעה מתוקן עד ליום 15/11/17. לא תנתן אורכה.
5. הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן עד ליום 15/12/17. לא תנתן אורכה.
6. נקבע לדיון מוקדם בנוכחות הצדדים עצמם, ב"כ הצדדים ומי שמוסמך לקבל החלטה מטעם הממונה, ליום 26/12/17 שעה 11:00."

5. כתב תביעה או ערעור מתוקנים לא הוגש .בתאריך 3/12/17 נתנה החלטה נוספת:

"1.בתאריך ניתנה החלטה ובין היתר זו לשונה: "המבקשים יגישו כתב תביעה מתוקן עד ליום 15/11/17. לא תנתן אורכה."(דגש במקור).

2.לא הוגש כתב תביעה מתוקן חרף חלוף המועד זה מכבר! משכך לא יוגש עוד.

3.ההליך יתנהל על פי כתבי הטענות שהוגשו ובכפוף להליכים שהיו ולפסק הדין החלקי מיום 17/9/17."(דגש במקור).

בתאריך 26/12/17 התקיים דיון מוקדם ובו ציין ב"כ המערערים:" מתנצל הייתי צריך לשלוח הודעה שאני לא מבקש להגיש תיקון של כתב הערעור אך היא לא נשלחה, אני אומר זאת בעקבות החלטת בית הדין. לא התכוונו לתקן את הערעור. אני רציתי לבדוק אם כלל הטענות שלי מופיעות בערעור הקיים כולל טענת האפליה, והכל הופיע. "

משכך גם לגופו של עניין הודיעו המערערים בדיון המוקדם כי לא חפצו המערערים לכתחילה לתקן את כתב הערעור אף לא עשו זאת בדיעבד.

6. במועד הדיון נשאל ב"כ המערערים, מהם העניינים שעלו בבית הדין הארצי ולא

נידונו בפני בית הדין קמא וכך ענה, בין היתר:

"ב"כ המערערים: מפנה להחלטת בית הדין הארצי מיום 12.4.15, עומד על טענותיי בערעור, היה ביום 12.4.15 פסק דין בסעיף 11 ׁׁׁ(מצטט), אבקש למקד את התביעות שלנו כדי שלא יאמר שלא מיקדנו אותן.

לשאלת בית הדין מה עלה בבית הדין הארצי לעבודה ולא עלה בפני בית דין קמא, אשיב, מדובר בתוספות שניתנו לעובדי הכנסת כל אחד בנפרד בפני עצמה. תוספת אחת שניתנה על ידי יו"ר הכנסת מר שבח וייס בשנת 1999, שלעניינה יש פסק דין ששולל את הזכות בארצי, זה פסק דין חלוט אנו לא מתווכחים על זה, זו תוספת 1996 "תוספת התייעלות". היא ניתנה על ידי מר שבח וייס לאותו מועד קיים המערער 1 התדיינות מר מרדכי פריד, ותביעתו נדחתה באזורי ובארצי. לפיכך אני מסכים שיש מעשה בית דין לגבי מרדכי פריד ולא לגבי מרדכי כהן.

יש תוספת שנייה - שניתנה על ידי יו"ר הכנסת אברהם בורג ניתנה רטרו' מ 99' של 5.2 אחוז זה אנו טוענים שזו תוספת שנשללה מטעמי אפליה משני המערערים זו "תוספת בגין שחיקת שכר" לגביה אין פסק דין וזה לא נדון והיא משלמת לכל עובדי הכנסת המדורגים בדירוג דרגה,

תוספת שלישית - ניתנה על ידי יו"ר הכנסת רובי ריבלין דאז, כיום הנשיא, ניתנה בדצמ' 2005. ..."(ע' ש' )(דגש שלי ש.ש.)

7. כבר בדבריו מודה ב"כ המערערים כי לעניין התוספת מ-1995, יש כלפי מר פריד מעשה בית דין. מטעם זה כשלעצמו תביעת מר פריד לתוספת התייעלות מ- 1995 נדחית מחמת מעשה בית דין והודאת בעל דין.

8. לאחר שמיעת נימוקי הצדדים בדיון הקדם וטיעוניהם ,נתנה החלטה בנוכחותם וזו לשונה:

" 1. נוכח עמידת המשיבה על הטענה לדחייה על הסף, ועל מנת לאפשר למערערים למצות את

כל טיעוניהם גם כאלה אשר לפי סעיף 11 בפסק הדין של בית דין הארצי לעבודה, מיום,

12.4.15 עלו בבית הדין הארצי ולא הובאו בפנינו, יגישו הצדדים סיכומים בעניין טענת

הדחייה על הסף, לגבי שלוש התוספות הנטענות , תוספת התייעלות, תוספת 5.2 אחוז

שחיקת שכר, ותוספת משנת 2005.

המשיבה תגיש סיכומים תוך 30 יום, לא תינתן אורכה.

2. המערערים יגישו סיכומים תוך 30 יום מיום הגשת סיכומי המשיבה, לא תינתן ארכה.

3. זכות למשיבה לסיכומי תשובה במידה ויעלו טענות שעלו בבית הדין הארצי בסיכומי

המערערים תוך 7 ימים. לא תינתן אורכה.

4. לאחר קבלת סיכומי הצדדים תינתן החלטה בהתאם. "

9. נוכח כל האמור לעיל והסכמת הצדדים בפרוטוקול על אופן המשך ההליך, וכאמור בהחלטה שם, יוחלט בעניינם , במותב בשלושה בשאלת הדחיה על הסף.

10. כאמור , כתבי הטענות בערעור זה הם אלו שהוגשו בראשונה וב"כ המערערים לא חפץ לתקנם. הובאו בדיון המוקדם הטענות שעלו בבית הדין הארצי, על מנת שגם תבחנה בשיקול הדעת.

11. יש בפנינו הודאת ב"כ מר פריד כי ביחס לתוספת התייעלות מ-1995 כי יש מעשה בית דין

בעניינו.

12. נביא בקליפת אגוז את טיעוני הצדדים כפי שהוצגו עתה לאחר שנתנה הזדמנות נוספת. שני הצדדים הגישו סיכומים בשאלת הדחיה על הסף . הממונה על הגמלאות לא הגיש סיכומי תשובה אף שקיבל רשות לכך.

העובדות

1. המערערים הועסקו כמפקדי משמר הכנסת טרם פרישתם לגמלאות.

2. מר פריד המערער 1 החל בתפקידו במשמר הכנסת ביום 01/01/1994. במשך כל 3 שנות שירותו שימש מר פריד בתפקיד מפקד משמר הכנסת , ופרש לגמלאות ביום 30/04/1997 בדרגת ניצב משנה.

3. מר כהן המערער 2 היה בתפקידו האחרון מפקד משמר כנסת הוא פרש לגמלאות ביום 31/03/1995 בדרגת תת ניצב.

4. תוספת התייעלות נדונה בעניינו של מרדכי פריד בעב ' 300423/97 מרדכי פריד נ' יו"ר הכנסת ואח'(פורסם בנבו). (להלן: פסק הדין האזורי) שהוגש ע"י המערער 1 מרדכי פריד ונדחתה . על פסק דין ערער המערער 1 בפני בית הדין הארצי לעבודה ( ע"ע 83/03 פריד נגד יו"ר הכנסת (פורסם בנבו) . (להלן: פסק הדין הארצי) .

5. בית הדין הארצי נתן פסק דין בו התייחס במפורש גם לעדכון תוספת ההתייעלות משנת 2001 .הערעור נדחה.

6. המערער 2 מר כהן הגיש ערעור גמלאות בבית הדין האזורי לעבודה ( תב"ע נ"ז \ 12-213 וכן 14-82,נו/3-1083,נו/3-1082 רודי לוי ומרדכי כהן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).בערעורם זה טענו כי קמה להם הזכות לתוספת ההתייעלות כבר בהחלטת יו"ר הכנסת שבח ויס מ-1995. דהיינו ההחלטה המקורית. ערעורם זה נדחה. פסק הדין הפך חלוט.

7. הליך זה בפנינו ,הוגש בפברואר 2012 יותר מ- 7 שנים אחרי תוספת 2005 ולמעלה מ-10 שנים אחרי תוספת 2001 .הערעור הוגש ע "י פריד וכהן המבקשים כי יכירו בזכאותם לתשלום תוספת ההתייעלות משנת 2001 ובמשך 7 שנים רטרואקטיבית מיום הגשת כתב הערעור לטענתם הם זכאים החל מיום 01/01/2005 לקבל את כל התוספות המשולמות לעובדי הכנסת לרבות תוספת ההתייעלות המקורית ועדכוניה או לחילופין לקבל רק את העדכונים.

8. בתאריך 01/11/1995 בעת שמר פריד עדיין שרת כמפקד משמר הכנסת, ולאחר שמר כהן כבר פרש לגמלאות, החליט יו"ר הכנסת אז חבר הכנסת שבח וייס, באישור הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת וועדת הכספים לתקציב הכנסת, להעניק תוספת שכר לעובדי הכנסת אשר תקרא" תוספת התייעלות " . בסיס שיעור התוספת היה 9% .היא שולמה בשתי פעימות - 4% ביום 01/01/1996 ו - 5% ביום 01/10/1996 .

9. יו"ר הכנסת ציין במפורש כתוספות אלה משולמות לכלל עובדי הכנסת " זולת המוגבלים למיניהם, או קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת " (מש/1). באותה עת היו תפקידים אלה שני התפקידים הבכירים במשמר הכנסת .

10. בתאריך 21/02/2001 יו"ר הכנסת חבר הכנסת אברהם בורג סיכם עם ועד עובדי הכנסת (מש/2) " יעלה שכר עובדי הכנסת בשיעור של 5.2% כתוספת אחוזית ייחודית, על השכר משולב, באופן של הגדלת תוספת ההתייעלות " (סע' 5 לסיכום זה). התוספת שולמה למפרע מיום 01/09/1999 .

11. בתאריך 29/12/2005 נערך סיכום דברים נוסף בין יו"ר הכנסת חבר הכנסת ראובן ריבלין לועד עובדי הכנסת. בסעיף 2 לסיכום הדברים נקבע: " לאור שחיקת שכר עובדי הכנסת בשנים האחרונות, יועלה שכר עובדי הכנסת, המקבלים כיום תוספות מיוחדות הנהוגות בכנסת (תוספת פרלמנטרית, תוספת התייעלות ותוספת איזון) , כמפורט להלן - שיעור תוספת ההתייעלות המשולמת לעובדים כאמור יעודכן ויעמוד על 19.16%, כך שסך התוספות המיוחדות המשולמות לעובדי הכנסת האמורים (תוספת פרלמנטרית, תוספת התייעלות ותוספת איזון) יעמוד על 89.01% זה במקום 81.88% . "

12. סעיף 4 לסיכום זה מציין: " למען הסר ספק מובהר ומוסכם, כי תוספת השכר לא תחול לגבי עובדים שאינם מקבלים כיום תוספות מיוחדות (תוספת פרלמנטרית, תוספת התייעלות ותוספת איזון) , לרבות עובדים המועסקים לפי משכורת כוללת מכל סוג ועובדים ששכרם מוקבל לשכר שופטים או לשכר מנכ"ל " . (מש/3).

טיעוני הצדדים

טענות המדינה- הממונה על הגמלאות

1. המדינה טענה כי יש לדחות על הסף את הערעור גם של מר פריד וגם של מר כהן בשל מעשה בית דין, ומאחר ומדובר בטענות שנדונו והוכרעו ונדחו ע"י ערכאות שונות.
2. המדינה טענה כי בכל אחת מההזדמנויות שבהן התוספת המקורית עודכנה היה ברור שאיננה מעודכנת לאותן דרגות בכירות אשר לכתחילה ב95 נקבע שאינם זכאים לתוספת , ולמי ששכרם מתעדכן באופן שונה. הדברים באו לידי ביטוי בכל פעם באופן חוזר ונשנה.
3. לטענת הממונה בית הדין האזורי ביחס ל תביעתו מ-1999 קבע כי מר פריד אינו זכאי לתוספת ההתייעלות וכן קבע כי התוספת אינה חלק מהתוספת הפרלמנטרית לה זכאים כלל עובדי הכנסת. בית הדין קבע במפורש כי החלטת יושב ראש הכנסת שלא לשלם תוספת התייעלות למוקבלים, לקצין הכנסת או למפקד משמר הכנסת הייתה סבירה, עניינית ולא מפלה, וכי נבעה ממשכורתם הגבוהה יחסית של קצין הכנסת או מפקד משמר הכנסת, ומפערי השכר הגבוהים בין קצין הכנסת לבין שאר עובדי משמר הכנסת .( מש \ 4 )(מש/5 פס"ד הארצי).
4. על כן טענה המדינה יש לדחות על הסף את תביעת פריד מחמת מעשה בית דין וגם מהותית, ביחס לקביעה הנוגעת גם ל2001.
5. לטענת הממונה, מר כהן ומר לוי הגישו ערעור גמלאות אף הם ובית הדין דחה את ערעורם ביום 25/8/1997 מחמת העדר עילה. בית הדין דאז קבע בין היתר כי מפקד משמר הכנסת הנוכחי אינו מקבל את התוספת במסגרת עבודתו בפועל ועל כן לא יכולה התוספת להיכלל במשכורת הקובעת (מש/6).
6. לטענת הממונה מר פריד עצמו סבר כך עת בתאריך 10/04/2007 ובתאריך 3/6/2007 כתב מר פריד למשרד האוצר מכתבים בהם הוא מאשר כי יש מעשה בית דין לגביו ביחס לתוספת ההתייעלות המקורית (מש/7). וכן באשר לתביעת או לעדכונים של תוספת ההתייעלות מציין ב"כ מר פריד במכתביו מיום 09/05/2010 ו- 15/11/2010 (מש/10,מש/12), כי מובן לו שמרשו מושתק מלהעלות טענות חדשות בעניין תוספת ההתייעלות המקורית.
7. בעת שבית הדין הארצי דן בעניין מר פריד כבר היה העדכון מ-2001.המשיבה טענה כי בסיכומיו בהליך בבית הדין הארצי(מש/15) המערער עצמו טען לזיקה בין תוספת ההתייעלות לבין עדכונה. בית הדין הארצי בפסק הדין מציין "בכך רואה המערער נזק נוסף באשר לתוספת משולמת באמצעות הגדלת תוספת ההתייעלות ועל כן הוא נפגע גם הפעם משתוספת ההתייעלות אינה נכללת בגמלתו ".על כן בקביעת בית הדין הארצי ביחס לפריד יש מעשה בית דין גם ביחס לעדכון 2001.מר פריד עצמו ראה כך את הדברים אז.
8. עוד טוענת המדינה כי פסק דינו של בית הדין הארצי ניתן ביום 22/01/2006 על כן גם העדכון שנעשה ביום 29/12/2005 כבר היה ידוע למערער ועל כן מושתק מר פריד גם ביחס לעדכון משנת 2005 יש לגביו מעשה בית דין בעילות ערעור זה לרבות העדכונים להם טוען.
9. מר כהן אף הוא לטענת המדינה מושתק מחמת מעשה בית דין. זאת לא רק מחמת עצמו אלא מחמת הזהות שבין ההליכים שנקט מר פריד לבין ההליכים שנקט מר כהן נוכח ההתאמה בתפקידיהם האחרונים ביציאתם לגמלאות. מדובר באותן העילות .לטענתה ניתן להרחיב את כלל מעשה בית דין גם ביחד לאותו צד שלא היה שותף להליך הקודם . בהתקיים במר כהן שני התנאים המצטברים להרחבת תחולת הכלל של מעשה בית דין.
10. למערער 1 ולמערער 2 אינטרס זהה. שניהם פרשו לגמלאות כמפקדי משמר הכנסת. שניהם

תובעים את אותן תוספות שכר מעודכנות בדיוק . שניהם ניסו מזלם בערכאות קודם ונדחו בערכאות אלו. שניהם נדחו בבית הדין האזורי. כל אחד בנפרד . המערער 1 נידחה גם בבית הדין הארצי. בפרט משבבית הדין האזורי בערעור של מר כהן ציין בית הדין כי יוכל להצטרף כצד מעונין " להליכים שינהל מי שמכהן באותה עת כמפקד משמר כנסת . " המערער 2 לא הצטרף להליכים שניהל מר פריד בבית הדין האזורי ולאחר מכן בבית הדין הארצי לעבודה. יהיו שיקוליו אשר יהיו הייתה לו הזדמנות להצטרף בזמן ולא עשה כן .על כן גם מטעם זה של בית הדין האזורי אפשר לו להצטרף, והוא בחר שלא להצטרף, מנוע מר כהן היום מלהגיש ערעור זה.

1. ממועד פסק הדין אשר אפשר למר כהן להצטרף וניתן בשנת 1997, חלה התיישנות מאחר ובחר לא הצטרף להליך של פריד, ולא נקט כל הליך מטעמו למעלה מ-7 שנים מיום מתן פסק הדין בבית הדין האזורי בעניינו ב-1997.
2. טענת האפליה נטענה ע"י המערערים בעלמא. המדינה גורסת כי בפסק הדין בעניינו של מר פריד בבית הדין האזורי נאמר מפורשות כי בהחרגת מפקד משמר הכנסת מכלל עובדי משמר הכנסת, לעניין מתן תוספת ההתייעלות "אין הפליה כי אם אבחנה מותרת"- כך ציין בית הדין במפורש. בית הדין תיקף את שיקול הדעת של יו"ר הכנסת דאז ח"הכ שבח ויס. על כן נשמט הבסיס לטענת אפליה.
3. המדינה טענה כי לא רק שדין הערעור להידחות על הסף אלא שיש לחייב את המערערים בתשלום הוצאות משמעותיות לטובת אוצר המדינה מאחר ומדובר בהטרחה של המדינה באופן חוזר ונשנה לריק תוך השחתת זמנו היקר של בית הדין שוב ושוב .
4. עוד טענה המדינה כדין הערעור להידחות מחמת העדר עילה על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל-1970(להלן: חוק הגמלאות) אשר אינו מקנה למערערים זכות לתוספת ההתייעלות ואף לא לעדכוניה. עדכון הגמלאות שונה במנגנון חדש בחוק וחל על המערערים.
5. לטענת המדינה גם החלטת יו"ר הכנסת , אשר אישרה את החלטת מנכ"ל הכנסת מיום 17/01/2013 , מתייחסת לתוספת ההתייעלות שניתנה לקצין הכנסת המכהן בלבד וזאת " החל ממועד כניסתו לתפקיד של קצין הכנסת הנוכחי, קרי: ביום 02/11/2010 ".(להלן : ההחלטה מ-2013),היא החלטה ספציפית אישית אשר ניתנה לקצין הכנסת המכהן בתאריך 17/01/2013 ואף זאת רק מהמועד בו נכנס לתפקיד ובשל טעות בה שולמו לו ממילא קודם התוספות. אין בכך להקים למערערים כל זכות.
6. לעניין העדר עילה נטען כי חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת,תשכ"ח-1968(להלן: חוק משכן הכנסת),קובע בסעיף 17:"קבלת אנשי משמר הכנסת לשירות תנאי שירותם יהיו כקבלת שוטרים לשירות וכתנאי שירותם , בתאומים שקבע יו"ר הכנסת ".לגרסתה, צירוף סעיף 20 לחוק משכן הכנסת, בנוגע לגמלאות אנשי המשמר הקובע סמכות ליו"ר הכנסת, יחד עם הוראות תשלום הקצבה לשוטרים או לסוהרים מוסדרות בפרק ח' לחוק הגמלאות. וסעיף 71א לחוק הגמלאות הקובע באמירה מפורשת הנוגעת לשוטרים וסוהרים ,כי מועד מעבר –"יום ח' באייר התשע"ב(30 באפריל 2012), מביא למסקנה כי מהותית אין למערערים זכות לתוספת מכח מה שאירע אחרי 30/4/12, וכי שר האוצר לא קבע אחרת ואף לפי סעיף 8 לחוק הגמלאות המתייחס למועד המעבר בעניין כלל גמלאי המדינה פרט לשוטרים וסוהרים, שאליו התייחס סעיף 71א לעיל , הקובע מועד מעבר ביום י' באב התשס"ט (31 ביולי 2009). על פי סעיפים אלה משכורתו הקובעת של גמלאי שפרש לפני מועד במעבר דהיינו לפני 30/04/2012 , תעודכן משכורתו בהתאם לדרגת אותו גמלאי עד למועד זה. החל ממועד המעבר מתעדכנת משכורתו הקובעת לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן לפי הוראות סעיף 9 לחוק הגמלאות. גם מטעם זה טענה המדינה כי דין הערעור להידחות.
7. בנסיבות הליך זה במועד המעבר המערערים לא היו זכאים לקבלת תוספת ההתייעלות בשכרם ערב פרישתם .החלטת יו"ר הכנסת ספציפית למפקד המכהן ניתנה בשנת 2013 רטרואקטיבית לשנת 2010 . מועד המעבר הוא ה-30/04/2012 בטרם החלטתו של יו"ר הכנסת . מכל מקום על פי הוראות סעיף 71א (5) להסדר שונה יש צורך בצו של שר האוצר ,והשר לא קבע הסדר שונה בצו.
8. על כן לטענת המדינה, כי על פי חקיקה מפורשת, אין למערערים זכות לתוספת ההתייעלות או עדכוניה בגמלתם. וודאי שלא מכח החלטת 2013.
9. מטעמים אלה בקשה המדינה לדחות ערעורם על הסף.

טענות המערערים

1. המערערים מאשרים כי התוספות בשנת 2001 ו-2005 נתנו בהיותם בגמלאות. לטענתם תוספות אלו הוכרו כתוספת הכלולה במשכורת הקובעת לפנסיה של כל הגמלאים ששכרם מבוסס על "דירוג דרגה" . אף הם היו ב"דירוג דרגה". המערערים לא היו מוקבלים לשכר מנכ"ל או שופט. לטענתם משעודכנו התוספות זכאים אף הם.

2. לטענתם התוספת משנת 1995 שולמה בשתי פעימות 4% ו-5% והיא תשולם לכל העובדים זולת המוקבלים למיניהם או קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת ותיווסף לחישוב גמלתם של גמלאי הכנסת על כן התוספת כלולה בחוק הגמלאות.

3. המערערים טוענים כי התוספת בשיעור 5.2% משנת 2001 מתייחסת לעובדה כי " שכר עובדי הכנסת נשחק בשנים האחרונות ביחס למנגנוני עדכון השכר שהיו קיימים עד לסיכום דברים זה . לפיכך יעלה לשכר עובדי הכנסת בשיעור של 5.2% כתוספת אחוזית ייחודית על השכר המשולב באופן של הגדלת תוספת ההתייעלות . ההעלאה האמורה תשולם לעובדים תיק לאחר אישור תקציב המדינה ותקציב הכנסת לשנת 2001, תוספת השכר תשולם למפרע החל מיום 01/09/1999 ".לגרסת המערערים התוספת נתנה על שחיקה שאירעה אף בגמלתם כאחוזית ייחודית.

4. לגרסתם עניין השחיקה נאמר גם ביחס לתוספת מאי 2005 נאמר במבוא לסיכום: " בין היתר ליישוב חילוקי הדעות ביניהם בכל הנוגע בטענות שחיקת השכר של העובדים כפי שנטענו ע"י ועד העובדים ..."ובסעיף 2 של סיכום הדברים מיום 29.12.2005 נאמר:"

תוספת שכר, לאור שחיקת שכר עובדי הכנסת בשנים האחרונות , ..".נוכח הנוסח למתן תוספת 2005 לגרסתם זכאים המערערים לקבל החל מ-1/1/2005 ואילך.

5. לטענת המערערים מדובר בתוספות שונות שקיבלו בכל פעם שם אחר, והן תוספות נכללות במשכורת הקובעת לפנסיה על פי חוק שירות המדינה (גמלאות). לגרסת המערערים תוספות אלה משולמות לכלל עובדי הכנסת או משמר הכנסת אשר מקבלים שכר לפי דירוג /דרגה ואינם מקבילים לשכר שופטים או מנכ"ל .

6. לטענת המערערים המדינה והכנסת נקטו שיהוי מכוון מטרה .המערערים הגישו את הערעור ב-16/02/2012 ואילו תגובת המדינה והכנסת לאחר הארכות מועד הוגשו סימולטנית כמעט . הכנסת הגיש התגובה ביום 10/04/2013 והמדינה הגיש של ביום 23/4/13 כשנה וחודשיים לאחר הגשת כתב הערעור . לטענת המערערים עיכוב זה נועד להמתין לתיקון סעיף 71א(א) .

8. המערערים טוענים כי לתשובת הכנסת צורף מש/13 מסמך מר דן לנדאו מיום 17/01/2013. לטענת המערערים התקיימה ישיבה של מנכ"ל הכנסת ,חשב הכנסת היועץ המשפטי לכנסת וקצין משאבי אנוש של משמר הכנסת , שהחליטו להמליץ ליו"ר הכנסת לתקן את ההחלטה מ- 1995 ולקבוע כי קצין הכנסת הזכאי לתוספות הייחודיות הניתנות לכלל עובדי הכנסת -תוספת פרלמנטרית ותוספת איזון , ויקבל גם תוספת התייעלות כפי ששיעורה יהיה מעת לעת ממועד כניסתו לתפקיד 2/11/10. לגרסתם מכח המכתב יש להחיל עליהם.

9. באותה החלטה כפי שכותב מר לנדאו מנכ"ל הכנסת ליו"ר הכנסת " בדיון הוברר כי מן ההחלטה האמורה ייהנו גם גמלאי הכנסת שכיהנו כמפקדי משמר הכנסת או כקציני הכנסת, ואשר לא כיהנו מכוח חוזה אישי. על פי הנתונים שהוצגו בפני משתתפי הישיבה. בין הזוכים הפוטנציאלים גם שני המערערים ."(סע' 7 לנספח מש/13).לגרסתם ההמלצה אושרה ע"י יו"ר הכנסת ביום 17/01/2013 (מש/14).וחלה אף לגביהם.

10. אולם אף לטענת המערערים יו"ר הכנסת בעצמו חתם על מש \ 14 בינואר 2013 רק לאחר מועד המעבר אך ביחס לתקופה שלפני מועד המעבר ויש להחילה עליהם. לטענת המערערים יש לדחות את טענת המדינה כי היה על שר האוצר לקבוע בצו הסדר אחר .

11. לטענת המערערים המדינה והכנסת הלכו יד ביד בכוונת מכוון להכשיל את המערערים ולשלול את זכותם כאשר ידעו היטב לפני יום 30/04/2012 כי קצין הכנסת המכהן מקבל את תוספת ההתייעלות שניתנה לו ע"י יו"ר הכנסת וזאת כבר מיום 02/11/2010 מועד תחילת כהונתו .

12. לטענת המערערים קצין הכנסת המכהן קיבל בפועל מיום 02/11/2010 את התוספות שאושרו גם ב-2001 וגם ב-2005 .המערערים אינם יודעים מתי נודע הדבר ליו"ר הכנסת ח"הכ ראובן ריבלין כי קצין הכנסת מקבל בפועל את התוספות ואילו הנחיות נתן ממועד קבלת כתב הערעור שהוגש כ-40 יום לפני היום הקובע 30/04/2012 .

13. המערערים מסתמכים על הנאמר בפרוטוקול דיון מיום 16/06/2013 ע"י ב"כ הכנסת לגבי סעיף

7 להמלצת מנכ"ל הכנסת קודם מבחינת הכנסת כאילו הייתה כוונה להשפיע על כלל הגימלאים לא רק על קצין הכנסת הנוכחי . לטענת המערערים דברי עו"ד ינון היועץ המשפטי של הכנסת פותחים את הפתח לתת את כלל התוספות וודאי תוספת ההתייעלות גם למערערים. (ע' 2 ש' 13-17).

14. המערערים טענו כי סעד של סילוק על הסף ניתן ביד קמוצה או במשורה ובבית הדין לעבודה ביד קמוצה עוד יותר . או (דבע נא3-31 חיפה כימיקלים נ' אברהם רמי כלפון(פורסם בנבו).מגמת בתי הדין להכריע לגופו של עניין. הדחיה על הסף תיעשה רק אם שוכנע חוץ בית הדין כי גם אם יוכיחו את כל תביעתם לא יזכו בערעור.

15. לגרסתם יש לבחון את מהות התוספת וככל שנועדה למנוע שחיקה בשכר עובד פעיל, תהא זו אפליה לא לתיתה לגמלאי(בג"ץ יהודה מירוז נ' בית הדין הארצי (פורסם בנבו).ובהיותם גמלאים מדובר בזכות המתחדשת כל חודש מחדש, ותוספות 2001 ו-2005 הן תוספות חדשות עצמאיות.

17. המערערים מסתמכים על פרו' הדיון בתיק 000083/03 מרדכי פריד נגד יו"ר הכנסת המשרד האוצר, לטענת המערערים העובדה משצויין כי תוספת ההתייעלות לא הוחלה על "מוקבלים", מצביע כי היא כן חלה על המערערים . המערערים אינם מוקבלים . לעניין זה מוסיף בכוח המערערים כי הם מקבלים תוספת משטרתית כמו גם כלל עובדי משמר הכנסת . עוד טען כי הפער שהיה אז בין שכר אנשי משמר הכנסת לבין שכר לקצין הכנסת הוא פער שנשחק ולכן לא תקף עוד .

18. המערערים מאשרים כי עובדתית בתלוש השכר מוקמו התוספות במשבצת תוספת ההתייעלות. אך לטענתם מדובר בעניין"טכני".

19. לגרסת המערערים תוספות אלו שולמו גם לעובדי בית הנשיא וגם לעובדי כנסת וגם לגמלאי הכנסת ואף למי שלא תרם להתייעלות הכנסת ודאי שלא למשמר הכנסת.

20. לגרסתם ההחלטה החדשה של יו"ר הכנסת מיום 17.1.13משנה את המצב העובדתי והמשפטי מחמת שזו לשונה "לתקן את החלטת יו"ר הכנסת דאז, חבר הכנסת שבח וייס מיום 1.11.95 ולקבוע כי קצין הכנסת אשר עפ"י תנאי העסקתו זכאי לתוספות הייחודיות הניתנות לכלל עובדי הכנסת (תוספת פרלמנטרית ותוספת איזון) יקבל גם תוספת התייעלות, כפי ששיעורה יהיה מעת לעת, וזאת החל ממועד כניסתו לתפקיד של קצין הכנסת הנוכחי, קרי 2.11.10" (להלן: ההחלטה החדשה).

21. על כן לטענתם לא קם מעשה בית דין שכן מדובר בעילה חדשה שאף לא התיישנה. עוד טוענים כי אי תשלום תוספת זו בגמלתם מהווה אפליה אסורה.

22. לסיום טוענים מערערים כי אפלייתם ביחס לגמלאי הכנסת היא אפליה לא ראויה ואין לה כל הצדקה .על כן ביקשו כי בקשתה של המדינה לדחייה על הסף תידחה.

הכרעת הדין

מעשה בית דין והשתק עילה – הפן הנורמטיבי

1. מעשה בית דין הינו קביעה פוזיטיבית לאחר דיון של ערכאה שיפוטית אשר בה נקבע אם קמה לתובע זכות או אם לא קמה לו זכות . מטרתו של פסק דין לסיים את ההתנהלות הדיונית בין צדדים ולהביא לסופיות הדיון.
2. תקנה 45(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 מאפשרת לבית הדין ליתן סעד של דחייתה על הסף של תביעה מחמת מעשה בית דין.
3. עקרון מעשה בית דין קובע כי פסק דין סופי מקים מחסום דיוני בפני בעלי הדין ומונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו כבר בפסק הדין [ע"א (עליון) 5610/93 זלסקי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68, 97 (1997)].
4. נזכיר כי הסעד של דחיה על הסף יינתן במשורה ובמקרים חריגים, ולעולם יעדיף בית הדין את בירור התובענה לגופא על פני סילוקה על הסף [דב"ע (ארצי) מד/ 129-3 פרחיה - מדינת ישראל, פד"ע טז 375 (1985)].
5. כאשר מדובר בדחייה או במחיקה של תביעה על הסף, לא נבחנים סיכויי התובע להצליח בתביעתו. אף אם סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית-הדין את הדרך אם קיים סיכוי כלשהו על-פי כתבי הטענות, שהתובע יצליח בתביעתו. עם זאת, נמצא בפסיקה מקרים יוצאים מן הכלל בהם יורה בית הדין על מחיקת התביעה או דחייתה כאשר לא יעלה בידי בעל הדין לקבל את הסעד המבוקש אף אם היה בידו להוכיח את כל העובדות .
6. "דוקטרינת "מעשה בית דין" נחלקת לשני ענפים - "השתק עילה" ו-"השתק פלוגתא". הכלל בדבר השתק עילה אינו מאפשר היזקקות לתביעה נוספת בין צדדים או חליפיהם מקום שתביעה אחרת ביניהם, המבוססת על עילה זהה, נדונה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך. הכלל בדבר השתק פלוגתא קובע כי אם במשפט הראשון ניטשה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, גם אם ישנה אי זהות בין העילות של שתי התביעות. "

(לעניין זה ראו בר"ע (ארצי) 15310-11-12‏ גדעון גולדפינגר נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ, ניתן ביום 15/1/12)

המלומדת נ. זלצמן אומרת ביחס לדוקטרינת השתק עילה את הדברים הבאים: "פסק דין תקף וסופי, שניתן לגופו של עניין, מעניק לנתבע חסינות מפני תביעה נוספת של התובע בגין אותה עילת תביעה שהיוותה יסוד להתדיינות נושא פסק הדין" (נינה זלצמן "מעשה בית דין בהליך אזרחי" (תשנ"א, 141 עמ' 29).

"במסגרתו של כלל מעשה בית דין, בית המשפט בוחן האם העילה שעליה נשענת התובענה הנוכחית כבר מוצתה בפסק דין קודם על ידי בית משפט מוסמך. אם התשובה חיובית, קמה הצדקה למנוע תביעה נוספת" ( ע"א 823/08 חזן נ' רשות המסים – פקיד שומה נתניה, ניתן ביום 4/1/09, נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי 61-63 (1991)). )

1. "העקרון של השתק פלוגתא מבוסס על איזון בין זכות כל צד להתדיינות להשמיע את דבריו, לבין הרצון למנוע התדיינות כפולה באותו ענין בין הצדדים. על כן, הכלל הוא שהשתק פלוגתא חל רק כאשר הן הצדדים והן הענין הנדון זהים במשפט הקודם ובמשפט הנוכחי... יפעילו את העקרון של השתק פלוגתא אם מן הצדק לעשות כן, ואם אין נימוק מיוחד שיצדיק התדיינות נוספת בנושא. הדברים יפים פי כמה עת מדובר בענין הנדון בבית הדין לעבודה שבו נועדו כללי הדיון להביא להגשת הזכויות המהותיות של בעלי הדין במסגרת המיוחדת של הגינות ויעילות....". (דב"ע מח/120-3 אל על נתיבי אויר נ' דליה רובינשטיין, פדע י' 493)." (דגש שלי ש.ש.).
2. ברע"א 682/07 לב לבייב נ' שמעון גילר [פורסם בנבו] סוכמו ההלכות ביחס להשתק פלוגתא:

"בפסק הדין ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584 (להלן פרשת קלוז'נר) - המהוה אבן-דרך בכללי "מעשה בית דין" - טבע הנשיא אגרנט את כלל השתק הפלוגתא:

"אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות".

1. כלל השתק הפלוגתא יונק את כוחו מעקרון סופיות הדיון, וטעמו העיקרי "למנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהטריד את יריבו ואת בית המשפט באותו עניין. בד בבד, יש בו כדי לסייע במניעת מקרים של מתן הכרעות סותרות על-ידי המערכת השיפוטית" (ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511, 519 (השופט – כתארו אז – ריבלין) (להלן: פרשת מלמד)). לצד יתרונותיו של כלל השתק הפלוגתא יש להזכיר חיסרון שלו: התמריץ שנוצר להרחיב ולהעמיק את ההתדיינות בכל פלוגתא המועלית במסגרת ההליך הראשון – וזאת כדי שלא לעמוד בסכנת השתק בהליכים עתידיים. ועוד, נאמר על כלל זה כי "בכוחו להנציח קביעה מוטעית של בית משפט כממצא מחייב בכל התדיינות נוספת בין אותם צדדים" (נ' זלצמן, "מעשה בית דין בהליך אזרחי" (תשנ"א), 141 (להלן זלצמן)). נוכח זאת על בית המשפט לבחון בשים לב - ומתוך שיקולי הוגנות וצדק (ראו למשל ע"א 581/72 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 513, 524 (מ"מ הנשיא – כתארו אז – זוסמן) (להלן פרשת ארביב); ע"א 53/74 בריסטול מייארס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד, פ"ד כט(1) 372, 380 (מ"מ הנשיא זוסמן) (להלן פרשת בריסטול) - את התקיימות ארבעת התנאים שהתוותה הפסיקה להיווצרות השתק הפלוגתא.
2. תנאים אלה הם, ראשית, כי "הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים". שנית, כי "קויים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השניה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא". שלישית, כי "ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה". רביעית, כי "ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה" (ראו: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד (1) 642, 650 (השופט אילן).
3. עוד נטענה טענת העדר עילה, גם בחלוף הזמן להגשת ערעור לממונה על הגמלאות וגם לנוכח חוק הגמלאות שהגדיר מועד לעדכון גמלאות באופן מסויים.
4. נבדוק את העובדות בפנינו לאור פסיקה זו.

תוספת התייעלות – סקירת התפתחות ובדיקת מהות

1. בתאריך 1/11/95 החליט יו"ר הכנסת אז ח"כ שבח וייס באישור הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת וועדת הכספים לתקציב הכנסת להעניק תוספת שכר לעובדי הכנסת אשר תיקרא "תוספת התייעלות". בסיס שיעור התוספת היה 9 אחוז והיא שולמה בשתי פעימות. יודגש, כי תוספת זו ניתנה בעת שמר פריד עדיין שרת כמפקד המשמר. תפקידו הוחרג מפורשות בהחלטת היו"ר.
2. כפי שציינו בעובדות לעיל התוספת שולמה לכלל עובדי הכנסת אולם צוין במפורש ובמילים ברורות "זולת המוקבלים למיניהם או קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת”. (מש/1). לשון זו אינה משתמעת לשתי פנים. על כן יש לדחות את טענת בא כח המערערים כי התוספת נשללה רק מ"מוקבלים". ב1995 יו"ר הכנסת מציין בצורה מפורשת וחד משמעית שהתוספת לא תשתלם לקצין הכנסת ולמפקד משמר הכנסת.
3. יודגש כי עד לשנת 2013 תוספת זו לא שולמה לקצין הכנסת ולמפקד משמר הכנסת. בהתייחס למה שהתרחש ב 2013, נקדיש פסקה אחרת. אולם נציין כי העובדה שתוספת זו ניתנה בדיעבד בנסיון להכשיר טעות של אותו קצין מכהן ,אין בה כדי להקנות זכות למערערים, ומעבר לכך אין בה לשנות את החלטת 1995 שכן גם בנוסח מ 2013 שאליו נתייחס בהמשך אין ביטול של החלטת 1995 .
4. בתאריך 21/2/01 יו"ר הכנסת דאז אברהם בורג סיכם עם וועד עובדי הכנסת "יעלה שכר עובדי הכנסת בשיעור של 5.2 אחוז כתוספת אחוזית יחודית על השכר המשולב באופן של הגדלת תוספת ההתייעלות". התוספת שולמה למפרע מ1/9/99 . ברור כי התוספת ששולמה היתה "הגדלת תוספת ההתייעלות". לא שונתה האמירה המפורשת מ 1995 שתוספת זו לא תשתלם לקצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת והיא אף לא שולמה לו בפועל.
5. על כן, תוספת 2001 הינה תוספת התייעלות לכל דבר ועניין שעודכן שיעורה, היא אינה תוספת חדשה ונרשמה באותו מקום בתלוש המשכורת גם אליבא דגרסת בא כוח המערערים. התוספת משנת 2001 לא ניתנה לקצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת דאז, (זאת אנו למדים מהשתלשלות המאוחרת שהובאה בפנינו), לאור כלל האמור לעיל המערערים שניהם אינם זכאים לה.
6. יודגש כי תוספת 2001 נידונה בפסק דין של בית הדין הארצי בעניין פריד ובעניין זה יש מעשה בית דין מפורש בנוסף לאמור לעיל.
7. לטעמנו גם בעניין של כהן יש מעשה בית דין ו/או השתק גם מכוח פסק הדין של בית הדין הארצי בעניין פריד- שהוא על פי הפסיקה באוה עילה בדיוק. באותן נסיבות בדיוק ונסמך על אותם טיעונים משפטיים. מר כהן מושתק ומנוע גם מכוח ההליך האזורי בו נדחתה תביעתו האישית לתוספת 95' ,אשר נקבע בארצי בעניין פריד שתוספת 2001 הינה אותה תוספת התייעלות אשר עודכנה באחוזים ותו לא.
8. בתאריך 29/12/2005, נערך סיכום נוסף בין יו"ר הכנסת ח"כ דאז ראובן ריבלין לבין ועד עובדי הכנסת. בסעיף 2 לסיכום נאמר "לאור שחיקת שכר עובדי הכנסת בשנים האחרונות, יועלה שכר עובדי הכנסת המקבלים כיום תוספות מיוחדות הנהוגות בכנסת (תוספת פרלמנטרית, תוספת התייעלות ותוספת איזון), כמפורט להלן – שיעור תוספת ההתייעלות המשולמת לעובדים כאמור יעודכן ויעמוד על 19.16 אחוז , כך שסך התוספות המיוחדות המשולמות לעובדי הכנסת האמורים, (תוספת פרלמנטרית, תוספת התייעלות ותוספת איזון) יעמוד על 89.01 אחוז זה, במקום 81.88 אחוז". (דגש שלי ש.ש.)
9. כבר מנוסח סעיף זה עולה כי מדובר בעובדי הכנסת "המקבלים כיום". באותה עת ב 2005 קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת לא קבלו תוספות אלה ולכן תוספת 2005 לא צריכה להנתן למערערים. אולם בכך לא די.
10. בהמשך הסעיף כתוב במפורש כי "שיעור תוספת ההתייעלות ... יעודכן". דהיינו התיקון נעשה בשינוי האחוזים של תוספת ההתייעלות, חד משמעית. גם בעדכון נאמר שזה ינתן לעובדי הכנסת האמורים דהיינו אלה שבאותה עת מקבלים המערערים כבר אז היו גמלאים שלא קיבלו את התוספת באותה עת ובכלל. המערערים גם לא היו במצב ש"שכרם נשחק," בניגוד לעובדים בפועל באותה עת. באותה עת,2005, גם קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת לא קבלו את התוספות.
11. גלגולה של התוספת ב- 2005 על פי הנוסח המדויק אינה אלא עדכון של אחוזי התוספת ההתייעלות המקורית מ 1995. אי אפשר לטעות בעניין הזה עת התוספת הזו הגיעה מ- 9 אחוז לכ- 81 אחוז במהלך 10 שנים.
12. זאת ועוד, בסעיף 4 לסיכום מצוין "למען הסר ספק, מובהר ומוסכם כי תוספת השכר לא תחול לגבי עובדים שאינם מקבלים כיום תוספות מיוחדות (תוספת פרלמנטרית תוספת התייעלות ותוספת איזון, לרבות עובדים המועסקים לפי משכורת כוללת מכל סוג, ועובדים ששכרם מוקבל לשכר שופטים או לשכר מנכל". (מש/3).
13. אם כן, לא די בכך שבפסקה המקורית המקנה את התוספת נאמר שהיא תשתלם לעובדים "המקבלים כיום" אלא שנכתבה פסקה נוספת ספציפית שאומרת שהיא "לא תחול לגבי עובדים שאינם מקבלים כיום תוספות מיוחדות". לאותה עת, לא קבלו תוספת זו, קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת ולכן גם המערערים אינם כלולים.
14. על כן יש לדחות את הטענות של המערערים על הסף גם בהעדר עילה. נוסח ההחלטות ולשונם לא מקים להם כל עילה.
15. בנוסף יש לדחות את טענת בא כח המערערים כי בהחרגה בסעיף 4 מופיעים רק מוקבלים או בעלי משכורת כוללת. הקריאה של הסעיף ברורה כתוב שהיא לא תחול לגבי עובדים שאינם מקבלים כיום, ובהמשך כתוב "לרבות", המתייחס לשאר.
16. ברע"א 2911/95 יוסי אברהם עו"ד נ' עיריית רמת גן, אומר בית המשפט העליון "הביטוי לרבות בא להבהיר כי מבקשים להוסיף על המשמעות הרגילה". אף בענייננו בקש יו"ר הכנסת דאז להוסיף על רשימת המנועים מלקבל את התוספת ולהוסיף על אלה שכבר לא קבלו אותה בעבר, נוכח המגבלות הקודמות שהוטלו על מקבלי התוספת ובכללם קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת שהמערערים נמנים עליהם.
17. עוד, בפסק דין עמנ (מרכז) 23512-03-10 אייל ישראלי נ' המועצה האזורית לב השרון (פורסם בנבו), נקבע כי פירוש המילה לרבות הוא "בנוסף ליתר, כולל, יחד עם". פירוש אחר יהא חוטא לשפה ולתוכן ולמהות. כך גם מלמדנו עיון בסעיף 1 לחוק הפרשנות [נוסח חדש] תשי"ד-1954 ובכל אחת מהגדרות בה מצביע אף הוא כי המילה לרבות באה להוסיף על הכתוב. (ראה גם ע"א 6181/08 וינוקור נ' ממונה מס ערך מוסף ואח' (פורסם בנבו)).
18. כל האמור לעיל מצביע כי עדכון התוספת המקורית בשנת 2001 ו- 2005 לא שינה דבר מהאמור בהחלטת יו"ר הכנסת שבח וייס מ 1995 ולפיה קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת אי נם זכאים לתוספת ההתייעלות לא המקורית ולא לאחר עדכונה. ההיפך, הגדילו את מנעד העובדים שאינם זכאים לה ושהם בעלי שכר גבוה. הרציונל של יו"ר הכנסת נותר בעינו. שיקול הדעת של יו"ר הכנסת נבחן על ידי ערכאות שונות בבית הדין האזורי ובבית הדין ארצי גם ביחס למר פריד וגם ביחס למר כהן, ובית הדין לא מצא להתערב משמצא את שיקול הדעת של יו"ר הכנסת ענייני, מקצועי ובעיקר בלתי מפלה. בנסיבות אלה, גם טענת האפליה דינה להידחות. על כך נרחיב בהמשך.
19. נוכח הפסיקה המתייחסת למילה "לרבות", נוכח ניסוחי התוספות ב 201 ו2005, נותרה ההגדרה המקורית משנת 1995, בדבר קבוצת הזכאים. זו לא שונתה. הורחבה קבוצת הבלתי זכאים. התוספת עצמה רק עודכנה אחוזית בשנת 2001 ובשנת 2005. עקרונותיה לא שונו. ההיפך. ההחלטות אינן מתייחסות לבעלי שכר גבוה ובמודע. על כן, נדחית גם הטענה בדבר היות המערערים כי היותם במעמד של דירוג/דרגה מחייב תשלום תוספת זו. מעמד זה אינו רלבנטי לאור האמור לעיל. נדחית גם טענת המערערים כי מדובר בתוספות חדשות, השונות במהותן מתוספת 1995.
20. מבלי לגרוע מהאמור, גם הניסיון לטעון לשונות שלהם מעת לעת עלולה ליצור אנדרלמוסיה במסגרות עובדים המכהנים מול עובדים שפרשו לעניין שינויי השכר. שער בנפשך, כי בכל עדכון של תוספת שכר לעובד במשק יוכל כל מי שלא היה זכאי לתוספת המקורית, גם עשרות שנים אחר כך, לטעון לזכאות לעדכון- ואנה אנו באים. זו הסיבה לשינוי החקיקה שנעשה בחוק הגמלאות בעניין כפי שידון בהמשך.

האירוע בשנת 2013

1. בתאריך 17/1/13 אישר יו"ר הכנסת את החלטת מנכ"ל הכנסת המתייחסת לתוספת ההתייעלות שניתנה לקצין הכנסת המכהן דאז. נקדים ונאמר כי שינוי זה נעשה מאחר ובטעות, כך לגרסת המשיבה, המשיכו לשלם לקצין הכנסת את התוספות שקבל לפני מינויו לקצין הכנסת ב 2010. לגרסת המשיבה הדבר "התגלה" ב 2013, ואז ניסו לתת מענה ספציפי לקצין הכנסת על מנת שתוספות אלה לא יגרעו משכרו ולא יידרש להשיבם.
2. לא נדרשנו ולכן לא נתייחס להתנהלות זו, הגם שהיא מעלה תהיות. כל שנשקול הוא האם היה בשינוי זה כדי לעשות תפנית או שינוי בזכויותיהם של המערערים. בית הדין יכול להבין את התרעומת של המערערים בנוגע לקצין הכנסת המכהן ולהחלטה מ 2013 אולם, נקדים את המאוחר, ונציין כי מצאנו שאין בכך כדי להקנות להם זכות.
3. בטרם כל נציין כי השינוי נעשה ב 2013 (אף כי רטרואקטיבית ל 2010), באופן אישי לקצין מכהן אשר מונה יותר מ-15 שנים אחרי פרישתם. לכן, לחלוף הזמן יש משמעות. עוד, העניין נעשה ספציפית בנסיבות מיוחדות של "טעות" בנוגע לקצין כנסת זה, ככל שטענה המשיבה, שאין להקיש מהם למצבם של המערערים והיא ניתנה לו ממועד תחילת כהונתו ולא ניתנה לזה שקדם לו. בנסיבות אלה, גם לא היה שום שינוי מהותי בקביעות שנקבעו לגבי תוספת התייעלות ב 1995, ב- 2001 וב-2005 כלפי המערערים.
4. ככל שהיה במחשבת או ברצון יו"ר הכנסת להרחיב את תחולת תוספת התייעלות גם על קציני כנסת קודמים היה עליו לומר זאת באופן מפורש וחד משמעי. זאת לא נעשה. ההיפך. לשון החלטתו מסייגת מועד תחולה במפורש.
5. בא כח המערערים טען כי המדינה, בקנוניה עם הכנסת חברו יחד לעכב את תגובתם בהליך המקורי שבפניי עד כניסתו לתוקף של סעיף 71א לחוק הגמלאות. אשר קבע "מועד מעבר" וקבע שינוי בעדכון הגמלאות של גמלאי המדינה.
6. חזקת התקינות חלה על פעולות הכנסת והמדינה, וזאת לא הופרכה בעניין זה של הגשת התגובות ומרוץ הזמן לעניין תיקון סעיף 71א לחוק הגמלאות. לא למותר לציין כי חקיקה היא תהליך מאד מאד ממושך והניסיון לקשור את שניהם ביחד אף אינו עולה בקנה אחד עם מציאות תהליכי חקיקה. במילא הכנסת אינה צד בהליך עוד.
7. טענת הקנוניה נדחית ומוטב לולא נטענה משנטענה. האמור מטה אף מוכיח את האיפכא מסתברא.
8. המערערים טענו כי על פי תשובת מר לנדאו מיום 17.1.13 (מש/13), התקיימה ישיבה רבת משתתפים של בעלי סמכות לכנסת (מנכל הכנסת, חשב הכנסת היועמ"ש לכנסת וקצין משאבי אנוש של הכנסת), שהחליטו להמליץ ליו"ר הכנסת לתקן את ההחלטה מ 1995 ולקבוע כי "קצין הכנסת" זכאי לכל התוספות הייחודיות הניתנות לכל עובדי הכנסת לרבות תוספת התייעלות". והם בכלל הזכאים.
9. העובדה שבישיבה ישבו בעלי תפקידים וסמכות חשובים, ללא ספק, אין בה כדי ליצור תוקף מחייב לנאמר. עובדה שרק יו"ר הכנסת יכול היה לתקף בהחלטתו, מכח במכותו לפי חוק הכנסת.
10. ניתן לראות זאת היטב מ-מש/1, שנעשה לאחר התייעצות עם הוועדות הרלבנטיות, מ-מש/2, שהוא סיכום דברים שעליו חתומים צדדים להסכם, כך גם מש/3, על כן בהרכב חברי הישיבה אין להקנות תוקף משפטי לנאמר בה.
11. המערערים טענו כי במש/13 מיום 17.1.13 נכתב מנכל הכנסת ליו"ר הכנסת דאז יש כדי להקנות למערערים זכויות. נבדוק את מהות המסמך ואת תוכנו. מהות המסמך הוא "הענקת מענק התייעלות לקצין הכנסת" כאמור ב"נדון". מנכל הכנסת טעה לכתוב מענק התייעלות. אמנם זניח אך מצביע בין היתר על תוקף המשפטי של המסמך.
12. בסעיפים 1,2,3, מתוארת השתלשלות הדברים בעניין התוספת. אין טעם לחזור על הדברים. בהמשך המכתב נכתב כך "4. בעקבות ערעור גמלאות זה (ההליך שבפניי ש.ש.), נערכה בדיקה מקיפה של הסוגיה ובמסגרתה הסתבר כי, כתוצאה מטעות משרדית, קצין הכנסת הנוכחי, אשר זכה לתוספת התייעלות במסגרת תפקידיו השונים במשמר הכנסת, המשיך ליהנות מתוספת זו גם כשמונה לתפקיד קצין הכנסת ביום 2.11.10 וזאת על אף האמור בהחלטתו של יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ שבח וייס מיום 1.11.95.

5. בעקבות כך כונסו שני דיונים בשאלת הענקת תוספת התייעלות לקצין הכנסת ולשכת מנכל הכנסת – ביו 25.6.2012 וביום 30.8.12, בנוכחות מנכל הכנסת חשב הכנסת היועץ המשפטי לכנסת וקצין משאבי אנוש של משמר הכנסת. בסופו של דבר, בסיום הדיון השני, הוחלט להמליץ ליו"ר הכנסת לתקן החלטת יו"ר הכנסת דאז, ח"כ שבח וייס, מיום 1.11.95 ולקבוע כי קצין הכנסת אשר, על פי תנאי העסקתו זכאי לתוספות הייחודיות הניתנות לכלל עובדי הכנסת (תוספת פרלמנטרית ותוספת איזון) יקבל גם תוספת התייעלות, כפי ששיעורה יהיה מעת לעת, וזאת החל ממועד כניסתו לתפקיד של קצין הכנסת הנוכחי, קרי: ביום 2.11.10, כידוע, יו"ר הכנסת מוסמך לקבל החלטה זו מכוח סמכותו על פי סעיף 17 לחוק משמר הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, תשכ"ח 1968, לערוך תיאומים בתנאי שירותים של אנשי משמר הכנסת". (דגש שלי ש.ש.).

1. ראשית, סעיף 5 למכתב הוא פועל יוצא של סעיף 4 שקודם לו, והמתייחס ספציפית לקצין הכנסת הנוכחי, לא ניתן לפרש אחרת את סעיף 5. זאת גם מהטעם שבסעיף 5 כתוב כי ישום ההמלצה יהיה רק מיום 2.11.10 כניסתו לתפקיד של קצין הכנסת הנוכחי. על כן, ההמלצה אינה רטרו' לבטל את החלטת ח"כ שבח וייס משנת 1995, אלא ככל שיחליט יו"ר הכנסת על פי סמכותו לפי חוק הכנסת, יהיה זה לא רטרו' מ1995 אלא רק מ-2.11.10 .
2. יותר מכך, מציין המנכל כי הסמכות היא מכוח חוק הכנסת "לערוך תיאומים בתנאי שירותם של אנשי משמר הכנסת". בעובדים שעובדים במשמר הכנסת ולא בגימלאים שפרשו לפני כיותר מ-15 שנה.
3. אם בכך לא די, כותב מנכל הכנסת "6. המלצתי בעניין זה התבססה על עמדתי כי אין זה מוצדק שקצין הכנסת המקבל את שכרו על פי סולם השכר החל על כלל אנשי משמר הכנסת יוחרג רק לעניין תוספת ההתייעלות, אשר שיעורה אף גדל מאז ההחלטה המקורית בשנת 1995 בעקבות שני העדכונים שנעשו בה, (שנת 2001 ובשנת 2005). הדברים אמורים ביתר שאת נוכח העובדה שלא חל שינוי באופי העסקתו של קצין הכנסת עם קידומו לתפקיד זה ועל כן אין זה ראוי שדווקא בשל קידומו יאבד תוספת כה משמעותית לשכרו אשר נהנה ממנה במשך שנים רבות בתפקידיו הקודמים במשמר הכנסת".
4. נימוק זה של המנכ"ל סותר חד משמעית את פסיקתו של בית הדין לעבודה גם בבית הדין האזורי וגם בבית הדין הארצי אשר מצאו את קביעת יו"ר הכנסת משנת 1995 צודקת, נכונה, בלתי מפלה ועניינית. בנסיבות אלה ברור שיש להעדיף את פסיקת בית הדין על פני דעתו ו"עמדתי" הפרטית של מנכ"ל הכנסת, עם כל הכבוד שיש לנו אליו. מתמיה שהוא מציין את הפסיקות בראשית המכתב ומתעלם מהם כליל בסופו. מכל מקום מכתב זה אינו גובר על פסיקה מפורשת של בית הדין ועל הגיונה של פסיקה זו.
5. זאת ועוד, תשאל השאלה האם הגדרת תפקידו של קצין הכנסת זהה לשאר העובדים במשמר הכנסת. אין אנו סבורים כי קצין הכנסת הוא בעל סמכויות חובות וזכויות כשאר עובדי הכנסת שאלמלא כן לא היה "קצין הכנסת". ולכן האמירה בסעיף ש"לא חל שינוי באופי העסקתו של קצין הכנסת עם קידומו לתפקיד זה" אינה מתיישבת עם המציאות. אף לא עם החוק והפסיקה שיפורטו להלן.
6. בחוק הכנסת בסעיף 8 שכותרתו "קצין הכנסת" נאמר כי יו"ר הכנסת ימנה את קצין הכנסת. סעיף ב לחוק זה קובע "(ב) קצין הכנסת יהיה ממונה על שמירת הביטחון ועל קיום הסדר במשכן הכנסת וברחבה, על אבטחת מידע מסווג של הכנסת או מידע מסווג המצוי ברשותה, או בקשר לכל אלה על אכיפת הוראות חוק זה והוראות שניתנו לפיו

(ג) לקצין הכנסת יהיו כל הסמכויות הדרושות לו לביצוע תפקידיו ולשם כך נתונות לו גם הסמכויות הנתונות בכל דין אחר, למפקד משטרת מחוז

(ג1) קצין הכנסת יכהן גם כמפקד משמר הכנסת

(ד) קצין הכנסת יהיה אחראי לפני יו"ר הכנסת למילוי תפקידו לפי חוק זה..." . קצין הכנסת לפי חוק הכנסת שונה בתפקידו ובעל סמכויות נרחבות ,ואי אפשר לומר ש"לא חל שינוי באופי העסקתו של קצין הכנסת עם קידומו לתפקיד זה".

מעבר לאמור לעיל ,המייחד אותו משאר אנשי משמר הכנסת בחקיקה ראשית מפורשת המצוינת גם בסעיף 9 לחוק זה, ובסעיפים נוספים אחרים.

1. עוד, בבג"צ 4668/01 ח"כ יוסי שריד יו"ר האופוזיציה נ' ראש הממשלה פדי נו (2) (265 (פורסם בנבו)) מוסבר על שום מה התפקיד של קצין הכנסת נמנה עם אותם תפקידים בשירות הציבורי המחייבים תנאי סף מיוחדים למילויים בשל חשיבותו של התפקיד ויחודו והצורך באמון הציבור בתפקיד זה. (ולעניין שיקול הדעת הייחודי המוקנה לקצין הכנסת ראה עת"מ 37473-01-15 מורד מורד נ' הכנסת (פורסם בנבו)).
2. גם אין בלבנו ספק כי משכורתו כקצין הכנסת לא נותרה בשיעור שכרו כאיש משמר הכנסת רגיל. בפסק דין ע"ב (י-ם) 1610/98 פסקה כב' השופטת רונית רוזנפלד בתפקידה אז כנשיאה כך :

" בהקשר האמור נכון יהיה להפנות לפסק דינו של בית הדין הארצי מן הזמן האחרון בענינו של מרדכי פריד אותו כבר הזכרנו, בו עמדה לבחינה החלטתו של יושב ראש הכנסת לענין תשלום תוספת ההתייעלות בשכרו של מפקד משמר הכנסת. תוספת ההתיעלות היא תוספת המשולמת לעובדי הכנסת. מפקד משמר הכנסת מוטי פריד, כמו גם התובע כאן סבורים היו כי התוספת הזו מגיעה להם בדין (כחלק מן התוספת הפרלמנטרית), ואף שאין חולק כי שוטרי  משטרת ישראל אינם זכאים לה. בית הדין הארצי אישר את החלטת היושב ראש לענין תשלום התוספת לאנשי משמר הכנסת, כמו ליתר עובדי הכנסת, למעט מפקד המשמר (כמו גם קצין הכנסת). בית הדין הארצי הפנה לענין זה לעדותו של מי היה יושב ראש הכנסת בשעתו, מר שבח וייס ש"שיקולו היה לצמצם את פערי השכר הגבוהים בין שכרם של קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת לשכרם של יתר עובדי הכנסת". בית הדין הארצי הפנה לעדותו של שבח וייס באותו ענין לפיו קצין הכנסת מקבל שכר גבוה מכל עובד אחר של הכנסת, לרבות מזכיר (מנכ"ל) הכנסת. בנסיבות אלו מצא בית הדין כי אין להתערב בשיקול דעתו של יו"ר הכנסת, שנמצא סביר בעיניו (ראה בפסק הדין בענין פריד).

    14.הנה כי כן, בבוא יושב ראש הכנסת להפעיל סמכותו, בין לענין החלת תוספות המשולמות לעובדי הכנסת ובתוכם אנשי המשמר וקצין הכנסת, ובין לענין "תיאומים" לתנאי שירותם של השוטרים, בהתאם להוראת ס' 17 לחוק משכן הכנסת, עליו להפעיל שיקול דעתו בסבירות ובהגינות, והכל מתוך ראייה של התמונה בכללותה לרבות תנאי השירות של השוטרים מצד אחד, למול אלו של אנשי המשמר, הזכאים להטבות שונות ובשיעורים ניכרים לעומת השוטרים, מצד שני, ובשים לב לשינויים מהותיים אחרים שבין שני הגופים, המשטרה מצד אחד, והכנסת מצד שני.

........

בתצהירו, מציין מר לוי, כי המטרה שביסוד התיאום לענין דרגת ניצב 5 היתה, לצמצם את פערי השכר האדירים בין אנשי משמר הכנסת לבין עצמם מזה, ובינם לבין אנשי המשטרה מזה. בקשר לכך ציין כי שכרו של קצין הכנסת גבוה בעשרות אחוזים משכרם של ניצבים אחרים במשטרה בשל התוספת הניתנת לאנשי משמר הכנסת (ראה סעיפים 26-31 לתצהיר לוי). מר לוי  מציין, כי מגמה זו, העולה מהחלטת יושב ראש הכנסת, הינה מגמה עקבית, כפי שבאה לידי ביטוי עוד בהחלטת היושב ראש שבח וייס לענין  תוספת ההתייעלות, שלא תוענק לבעלי המשכורות הגבוהות בכנסת, ובהם קצין הכנסת ומפקד המשמר, ואף נמשכה בתקופתו של היושב ראש אברהם בורג, שקבע בשנת 2000 ,כי דרגת השיא של קצין הכנסת החדש תהיה שווה לדרגת תת ניצב במשטרה, ולא לדרגת ניצב כפי שהיה נהוג קודם לכן.

......

מכל מקום, מבלי שיקבע אם אמנם היווה הפער הזה שיקול בהחלטת התיאום, התרשמנו כי אכן קיים פער גדול בין רמת השכר של התובע כמי שעמד בראש משמר הכנסת, לבין הבאים אחריו בהיררכיית הפיקוד. לא נסתרה לענין זה טענתו של לוי כי בעוד ששכרו של התובע עמד על כ-47,000 ש"ח (בחודש מאי 98), שיעורו של השכר הגבוה ביותר במשמר אינו עולה על 23,000 ש"ח  (שכרו של סגן מפקד משמר הכנסת). כבר עמד על כך בית הדין הארצי בפסק דינו בענין מרדכי פריד שהוזכר, בקבעו כי יש בקיומו של הפער הגדול ברמת השכר כדי להצדיק אי תשלומה של תוספת ההתיעלות בשכרם של קצין הכנסת ומפקד המשמר בעוד שהתוספת משתלמת לכלל אנשי המשמר".

ואידך זיל גמור. ..

1. יש להתייחס גם לסעיף 7 למכתב המנכל : "7. בדיון הוברר כי מן ההחלטה האמורה יהנו גם גמלאי משמר הכנסת שכהנו כמפקדי משמר הכנסת או כקציני הכנסת ואשר לא כהנו מכוח חוזה אישי. על פי הנתונים שהוצגו בפני משתתפי הישיבה, מדובר באלמנתו של אחד ממפקדי משמר הכנסת, וכן בארבעה גמלאים נוספים ובכלל זה מר פריד ומר כהן המוזכרים לעיל. לא סברתי כי יש בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתי כי יש להעניק את התוספת לקצין הכנסת, כאמור לעיל" .כפי שציינו לעיל מנכ"ל הכנסת אינו מוסמך להעניק לגמלאים את התוספת אף לא לעובדים. לא כתוב כיצד "הוברר" מה שנכתב, מדוע יש התייחסות רק ל"חוזה אישי" ולא לאמירה מפורשת על קצין הכנסת ומפקד המשמר. בנוסף אין במכתב לערער את העובדה שיש מעשה בית דין לגבי מר פריד ומר כהן כפי שמופיע בתחילת מכתבו .סופו של המכתב לא מתיישב עם תחילתו. ניתן את הקרדיט למנכ"ל כי אינו עו"ד ועל כן לא היה מודע לדיסוננס זה.
2. בסעיף 8 למכתב נאמר "המלצה זו הובאה בפניך ואושרה על ידך בראשית ספט' 2012 ואנו מבקשים עתה להעלותה על הכתב אשר על כן, אודה על אישורך בחתימתך על המסמך המצורף".
3. כבר בסעיף 8 במילים "המלצה זו" אין ספק כי הכוונה להמלצה לקצין הכנסת הנוכחי. גם לו סברנו אחרת, המסמך מש/14 עליו חתם יו"ר הכנסת נושא לשון ברורה זו: "

תיאומים לענין הענקת מענק התייעלות לקצין הכנסת

בתוקף סמכותי לפי סעיף 17 לחוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, התשכ"ח -1968, אני קובע תיאומים אלה לעניין הענקת תוספת התייעלות לקצין הכנסת:

על אף האמור בהחלטת יו"ר הכנסת, מיום 1.11.1995 , קצין הכנסת אשר מקבל את שכרו על פי סולם השכר החל על כלל אנשי משמר הכנסת ונהנה מן התוספות היחודיות הניתנות להם בכנסת, (תוספת פרלמנטרית ותוספת איזון), יהיה זכאי גם לתוספת ההתייעלות כהגדרתה בהחלטת יו”ר הכנסת האמורה, כפי ששיעורה יהיה מעת לעת וזאת החל ממועד כניסתו לתפקיד של קצין הכנסת הנוכחי , קרי: 2.11.10". (דגש שלי ש.ש.).

החלטתו של יו"ר הכנסת מתייחסת אך ורק לקצין הכנסת הנוכחי ולמועד התחולה מ2.11.10 , תחילת כהונתו. שכן זה נמצא במסגרת סמכותו כאמור בתחילת המסמך. אין באישור יו"ר הכנסת דבר וחצי דבר הנוגע לקציני כנסת קודמים גמלאים או לתשלום המתייחס לתאריך כלשהו הקודם לתאריך 2.11.10.

הנוסח ליו"ר הכנסת הועבר ע"י המנכ"ל. זה יכול היה להרחיב במכתבו, מתוך ידיעה שהמחייב הוא החלטת יו"ר הכנסת בלבד. במסמך יו"ר הכנסת יש הטבה לקצין הכנסת המכהן בלבד!!

1. העתק מכתב זה נשלח למר איל ינון היועץ המשפטי לכנסת ומר חיים אבידור חשב הכנסת. לא ברור מה עמד מאחורי אמירה זו של מנכ"ל הכנסת ומכח איזה הוראה נורמטיבית או אחרת כתב מה שכתב , אולם כפי שצויין לעיל , יו"ר הכנסת מר ריבלין לא קיבל עמדה זו וצמצם החלטתו באופן ברור ולא משתמע לשתי פנים, על פי המצב החוקי.

עולה דווקא כי הגורמים המקצועיים הביאו לפתחו של יו"ר הכנסת המלצה להחלטה שבנוסחה לא מקימה למערערים כל זכות, דווקא מתוך מודעות לבקשתם.

בנוסף ,עובדתית מדובר במערערים שלא קיבלו תוספת זו מעולם, באבחנה מקצין הכנסת הנוכחי. גם בכך יש משום אבחנה מותרת ולא אפליה. ההבדל הוא לגיטימי בהפעלת שיקול הדעת שלא להעניק להם תוספת זו בגמלה.

על כן, גם באישור יו"ר הכנסת דאז, ומסמך המנכ"ל מיום 17.1.13 אין כדי להקנות למערערים זכות כלשהי. כפי שציינו לעיל לאמור במכתבו של דן לנדאו מנכל הכנסת דאז אין שום תוקף אפילו לא דקלרטיבי. האמור בסעיף 7 למכתבו, אינו בסמכותו והוא ב"סברתו" האישית בלבד.

1. אשר על כן נדחית טענת המערערים בדבר הסתמכות על מכתב המנכל מש/13 ואישור יו"ר הכנסת מש/14, כאילו הענקה לקצין הכנסת דאז ב2013 חלה גם עליהם.
2. החלטת יו"ר הכנסת מ1995 לא בוטלה. נעשה בה שינוי עבור אדם ספציפי מיום 2/11/10 בלבד. הדברים עולים באופן חד משמעי מובהק ממש/14 המצמצם את התחולה לאדם הספציפי בנסיבותיו האישיות ולתאריכים הספציפיים הא ותו לא, קל וחומר לא לגמלאים משכבר הימים.
3. מר כהן פרש לפני שניתנה בכלל תוספת ההתייעלות כך שאינו נמנה עם עובדי משמר הכנסת שתוספת ההתייעלות "שולמה להם" טרם היותם קצין הכנסת. גם מטעם זה כל ההחלטות אינן חלות עליו. מנכ"ל הכנסת לא מתייחס לכך במכתבו בנוגע ללעובדה זו הנוגעת למר כהן, ובכך יש גם טעות עובדתית במכתב..
4. לא למותר לציין כי בסעיף 17 לחוק הכנסת נאמר לגבי אנשי משמר הכנסת כי "קבלת אנשי משמר הכנסת לשירות ותנאי שירותם יהיו כקבלת שוטרים לשירות וכתנאי שירותם והתיאומים שקבע יו"ר הכנסת". לא כתוב תנאי הגמלאות. זו הסיבה שהממונה על הגמלאות הוא המשיב בהליך זה.
5. ב"כ המערערים הפנה את בית הדין לבג"ץ 5580/94 ‏ מירוז ואח' נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח'‏, פ''ד נב(1) 252(פורסם בנבו). קראנו , ולא מצאנו כי יש בו לסייע. ההיפך נאמר בו כי במקרה דנן, ניתנה תוספת השטחים המיוחדת עקב פרוץ האינתיפאדה, שגרמה לשינוי משמעותי ביותר בעוצמת הסיכון לביטחון האישי, שלה נחשפו העובדים בדרכם לעבודה ובחזרתם ממנה. העותרים לא נחשפו לסיכון זה, ומכאן שסיווג ההכרה בתוספת כ"קבועה" באופן שלא תיכלל בגימלת העותרים, הוא חוקי. עתירתם נדחתה. גם בפנינו הוצגה שחיקה אשר אירעה הרבה אחרי פרישת המערערים, בתקופה שלא נגעה להם .בנוסף ,נאמר בפס"ד מרוז כי כאשר התוספת לא נועדה למעשה אלא כדי למנוע שחיקה בשכרו של עובד "פעיל", הרי סטייה מעקרון ההצמדה לגביה תיצור הפליה פסולה. ואילו, כאשר קיימת שונות רלוונטית, אין המדובר בהפליה פסולה אלא בהבחנה מותרת. כך הוכרה שם הבחנה מותרת. בית הדין הארצי בעניין פריד משתמש בפירוש במושג זה ביחס להחלטות יו"ר הכנסת גם ב-1995 וגם ב-2001. ובאותה עת היה ידוע על החלטת 2005. על כן פס"ד מירוז תומך בטענת המדינה ומצדיק אף נוכח תוצאתו, דחיה על הסף בעניין המערערים.
6. מנינו לעיל את העילות החדשות והנימוקים החדשים לכאורה שהוסיפו המערערים בסיכומיהם אשר , מבלי לתקן את כתב הערעור כפי שהורה בית הדין הארצי, מצאו לנכון להוסיפם, אולם גם בהם לא מצאנו פתח אשר יהיה בו לדחות את בקשת המדינה לדחייה על הסף. ההיפך, בדיקת כל הטיעונים אף לגופם מחזקת את טענת המדינה לדחייה על הסף מחמת מעשה בית דין ,מחמת השתק עילה, מחמת העדר עילה ומחמת תיקון חוק הגמלאות בסעיף 71א כפי שנפרט אף בהמשך.
7. השיהוי בהתנהלותם אף הוא ממלא תפקיד.
8. עוד, עיון בסיכום הדברים משנת 2001 מצביע כי אכן היה שינוי בכנסת. בסעיף 5 נאמר "שכר עובדי הכנסת נשחק בשנים האחרונות, ביחס למנגנוני עדכון השכר שהיו קיימים עד לסיכום דברים זה, לפיכך...באופן של הגדלת תוספת ההתייעלות" דהיינו, המצב העובדתי השתנה לעומת המצב ששרר עת יצאו המערערים לגמלאות. שחיקה זו לא הייתה מנת חלקם בהיותם עובדים פעילים ועל כן אין לעדכן את גמלתם כגמלאים.
9. המערערים פנו בעניינם הרבה אחרי ההליכים המשפטיים גם במכתבים. פנייה מיום 17.6.08 ע"י עו"ד זהבי בשם המערער 2 אשר נענה במכתב עו"ד אברמוב מהכנסת מיום 18.9.08 ונדחה , פניית עו"ד אבירם מיום 9.5.10 בשם שני המערערים שנענה במכתב עו"ד רביב משה מיום 15.8.10 המפנה למכתב עו"ד אברמוב הנ"ל הדוחה טענתם.
10. בתאריך 15.11.10 פנה עו"ד אבירם שוב בבקשה לכלול את העדכונים לתוספת ההתייעלות בגמלת המערערים.
11. חוק שירות המדינה (גמלאות) (להלן: חוק הגמלאות) קובע בסעיף 42(א) לו, כי הממונה על הגמלאות הוא המוסמך להחליט על תשלום גמלאות וכל הנפגע ע"י החלטתו רשאי להגיש ערעור גמלאות. המערער 2 מר כהן כבר נקט בהליך זה וכן עלה העניין ממכתב עו"ד אברמוב ב- 2008 . היה על המערערים לדעת כי הלכה למעשה מוצה השימוש בסעיף 42(א) לכל הפחות כלפי מערער 2.
12. שני המערערים פרשו לגמלאות בהתאמה לפני 24 ו- 21 שנה. אופן הגשת התביעה ועיתויה אף ב-2012 לאו בתום לב המה, לכך נוסיף כי למרות הערעור לבית הדין הארצי, ומתן ההזדמנות למערערים לא שונה כתב הערעור המקורי.
13. נראה כי המערערים באופן מתמשך , ולמרות מענה ברור- לא קיבלו על עצמם את עקרון סופיות הדיון. בדיוק בעניין זה נאמר בפסיקה כי מטרת עקרון מעשה בית דין הוא למנוע הטרדת הנתבע לשווא.

מעשה בית דין בגין העילה והשתק עילה –יישום

1. בפסק הדין ע"ב 300423/97 קובע כבוד השופט ארי תיבון בעניין המערער "בתביעה זו מבקש התובע מבית הדין לחייב את הנתבעים לשלם לו תוספת התייעלות בצירוף פיצויי ההלנה ו/או הפרשי הצמדה דריבית מהמועד בו היו חייבים לטענתו לשלמה", זוהי עילת התביעה שם.
2. בתביעה שלפנינו נשוא כתב הערעור הוא לשלם את התוספת בשיעור 5.2% בתחולה רטרואקטיבית מיום 1.9.99 שנקבעה ביום 21.2.01 בסיכום הדברים בין יו"ר הכנסת אברהם בורג לוועד עובדי הכנסת. וכן את התשלום הכולל של התוספת הפרלמנטרית, תוספת ההתייעלות, ותוספת האיזון בשיעור של 89.01% כפי שנקבעה בסיכום הדברים מיום 29.12.05 בתחולה מיום 1.1.05 ו/או לחלופין לשלם למערערים את כל התוספת הכוללות למעט התוספת המכונה "תוספת התייעלות" אשר החלק הראשון שלה שולם החל מיום 1.1.96 והחל השני שולם החל מיום 1.10.96..." ברי כי תביעה זו, כמו גם התביעה מ- 97 מתייחסת לתשלום תוספת ההתייעלות בזהות מוחלטת של העילה ורטרואקטיבית מאותם מועדים.
3. קבענו לעיל, על סמך ניתוח ההחלטות כי מדובר באותה תוספת, אשר עודכנה והמופיעה באותה משבצת בתלוש גם לגרסת המערערים. על כן יש השתק עילה מובהק. כזה המצדיק דחיה על הסף.
4. בנוסף , באותה עילה ממש המערער 1 מר פריד פנה לבית הדין ונידון בערכאה ראשונה ושנייה, שתיהן פסקו את פסיקתן שהפכה חלוטה מאחר ולא עתר לבג"צ לאחר פסק הדין של בית הדין הארצי.
5. כך גם המערער 2 מר כהן לא הצטרף להליך של מערער 1 בבית הדין האזורי, וזאת גם לאחר שהערעור שלו באותה עילה נדחה .על דחייה זו לא הגיש ערעור ולא פנה בדרך אחרת, שפתח לו בית הדין להצטרפות להליך של פריד. על כן גם עניינו שלו חלוט. יש השתק עילה על פי הפסיקה.

מעשה בית דין והשתק בטענת האפליה

1. אף לטענת האפליה – יש השתק עילה מובהק.
2. יו"ר הכנסת דאז, פרופסור שבח וייס בעדותו בבית הדין שם מציין: "בהחלטתי זו לקחתי בחשבון את הפרשי השכר בין העובדים ונוכחתי כי קצין הכנסת מקבל שכר גבוה מכל עובד אחר של הכנסת, לרבות מזכיר (דהיינו מנכ"ל הכנסת)... כמו כן מפקד משמר הכנסת קיבל שכר גבוה מזה של מזכיר הכנסת וכן גבוה ממוקבל לשופט מחוזי עם שנת ותק אחת. טבלת נתוני שכר מסוימים לצורך השוואה מצ"ב כנספח נ/1. לאור נתונים אלה... החלטתי שהיא גם לא תשולם לקצין הכנסת ולמפקד משמר הכנסת". שיקול דעת זה שהופעל בזמנו בגין הפער בשכר היה שיקול ראוי בזמנו. יש בו משום אבחנה מותרת ומבוססת ואינו בגדר אפליה.
3. לכך יש להוסיף את דברי עו"ד אבירם ב"כ העובדים בעמוד 8 לפרוטוקול הישיבה דאז אשר צידד אז ,ובאותה עת בדברי יו"ר הכנסת.
4. עוד העיר שם פרופסור וייס בדבר "הפער העצום בתוך היחידה המשפחתית" (ראה סעיף 6 ה בפסק הדין). וכך במסקנתו של בית הדין ,ששמע את כל הצדדים: "במקרה כנן סבור בית הדין כי הנתבע 1 השכיל להסביר לבית הדין כי בנסיבות שהיו ערב מתן תוספת ההתייעלות פערי שכר גבוהים בין עובדי משמר הכנסת, ניסה נתבע 1 בהחלטתו לצמצם פערים אלה בהבחינו בין עובדי משמר הכנסת לבית התובע וקצין הכנסת, בנסיבות אלה סבור בית הדין כי אין מדובר באפליה אלא בהבחנה מותרת" (ראה סעיף 6 ז לפסק הדין).כך חד משמעית.
5. בבית הדין הארצי לעבודה בע"ע 83/03 מציג בית הדין את העילה ,כלהלן: "כתוצאה מכך שהמערער לא קיבל תוספת בעת שהיה עובד אין התוספת משולמת לו כרכיב פנסיוני, על כך הוא מלין". מדגיש בית הדין הארצי כי בוועדה המשותפת שם נידונו העניינים ישבו גם חברי ועד העובדים וב"כ מועצת הפועלים, שלא למותר לציין היה עו"ד אבירם, ב"כ המערערים בהליך זה. ההקבלה שעשה יו"ר הכנסת דאז הייתה בין עובדי הכנסת – שקיבלו, בעוד ה"מוקבלים" לא קיבלו. ובהתאמה, בין עובדי משמר הכנסת – שקיבלו, לקצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת שלא קיבלו את התוספת . דהיינו, ההסכמה של ועד עובדי הכנסת דאז, ועו"ד אבירם באותו הקשר מכוחם, הייתה גם בהקשר של משמר הכנסת והנתונים שהובאו בפני בית האזורי דאז מדברים בעד עצמם.
6. המערערים מושתקים בעילת האפליה שנדחתה , עם הנמקה ועם אמירה כי מדובר בהבחנה מותרת.
7. בשאלת סבירות החלטת יו"ר הכנסת בית הדין הארצי מנמק "שיקול זה סביר הוא ויו"ר הכנסת רשאי לשוקלו במסגרת שיקוליו". גם אמירה זו בגדר מעשה בית דין. משכך נפסק הפכו החלטותיו של יו"ר הכנסת שבח וייס ושל יו"ר הכנסת המאוחר לו ב2001 , לגיטימיות וסופיות ואין להתערב בהם עוד. קביעת בית הדין הארצי בפסק דינו הפכה חלוטה.
8. טוענים המערערים כי יש "טעות" בפסק הדין של בית הדין הארצי. לטענתם, מוטעית האמירה של בית הדין בסיום כי: "העובדה שעובדים מסוימים "מוקבלים" לבעלי משרה אחרים בעייתית היא אך לא זה המקום לפרט. מכל מקום המערער קיבל שכר ומקבל גמלה המוקבלת לשופטים ומנכ"לים. ועל כן אין לקבוע כי שיקול דעתו של יו"ר הכנסת לא היה סביר עד כדי התערבות בית הדין". לטענתם המערער לא קיבל שכר מוקבל לשופטים ומנכ"לים ולכן יש טעות בפסק הדין.
9. טענה זו יש לדחות ממספר נימוקים. האחד, כי נעשתה הקבלה בין החרגת המוקבלים להחרגת קצין הכנסת ומפקד המשמר כפי שאמרנו לעיל בדברי יו"ר הכנסת אז פרו' ש. וייס שצוטט ע"י בית הדין .על כן השימוש שעושה בית הדין הארצי שם הוא בהקבלה זו ומשמעותה ,ולאו דווקא בעצם ה"שכר כמוקבל " שקיבל המערער. השני, ככל שנפלה טעות בפסק הדין אז היה על המערער אז לפעול במסגרת הכלים הפרוצדורלים לתיקון טעות או להגיש הליך לבג"צ באותו מועד ולערער על טעות זו. המערער לא עשה כן. המועד לכך חלף זה מכבר.
10. שלישית, המערערים הוחרגו במפורש בשם תפקידם הספציפי , גם לאחריהם לא קיבלו קציני הכנסת תוספת התייעלות. רק ב-2013 אירע שינוי וקבענו לעיל כי אין בו להשפיע עליהם. לכן הטענה כי המערער אינו מוקבל הנה בבחינת זריית חול ואין לקבלה.
11. בנוסף בהחלטות נכתב "לרבות" מוקבלים וכו' והראינו לעיל כי זה בא להוסיף על המוחרגים ב-1995 והמערערים בכללם.
12. מהטעמים לעיל, גם מההקבלה העניינית הנכונה שעשה בית הדין הארצי, שאינה טעות שכן היא מבוססת על טבלאות אותן הגיש יו"ר הכנסת דאז לבית הדין האזורי ושהצביעו על פערי השכר, וגם מהטעם שככל שהייתה טעות היה המקום לערער אז, אין בנימוק זה של המערערים לפגום בקיומו של מעשה בית דין החל מכח פסיקת בית הדין הארצי ,גם ביחס לקביעה בדבר חוסר הזכאות של המערערים לתוספת התייעלות וגם ביחס לקביעה בדבר סבירות החלטתו של יו"ר הכנסת דאז.
13. לא למותר לציין כי הערעור הוגש בשת 2003 ופסק הדין ניתן בבית הדין הארצי ביום 22.1.06 ומכאן כי העדכון שנעשה ב29.12.05- היה כבר ידוע למערער .
14. יתר על כן, בפסק הדין של בית הדין הארצי מפורט סיכום הדברים בין יו"ר הכנסת אברהם בורג וחברי ועד עובדי הכנסת מיום 21.2.01 ש"מסמך זה הוגש ע"י המערער בעת הדיון בערעור" ועל כן מציינת כבוד השופטת ברק "בכך רואה המערער נזק נוסף באשר לתוספת משולמת באמצעות הגדלת תוספת ההתייעלות ועל כן הוא נפגע גם הפעם משתוספת ההתייעלות אינה נכללת בגמלתו". בית הדין הארצי לא מצא לשנות מהחלטת בית הדין האזורי חרף העדכון שהוגש בפניו. משכך, יש מעשה בית דין גם לגבי העדכון מ2001 ובכלל.
15. על כן המערער 1 מנוע ומושתק ויש לגביו מעשה בית דין בעילות ערעור זה לרבות אפליה, וסבירות החלטת יו"ר הכנסת השונים לדורותיהם.נכונים הדברים אף למערער 2.
16. באשר למערער 2, ערעורו הוגש בתב"ע נז/12-213+ 14-82 ו- נ"ו /3-1083+ 3-1082 יחד עם מר רודי לוי. בפסק הדין נקבע כי "התובעים שהינם גמלאי משמר הכנסת הגישו תובענות אלו להכללת רכיב "תוספת התייעלות" במסגרת המשכורת הקובעת שלהם". גם שם ביקשה המדינה מחיקה על הסף מחמת היעדר מעמד לתובעים.
17. מסתמך המערער 2 על אמרתו של כבוד השופט נויגבורן בסעיף 9 כלהלן: "במקרה דנא אין מפקד משמר הכנסת הנוכחי מקבל את התוספת מסוג תובענה זו במסגרת משכורתו בפועל, ועל כן לא יכולה התוספת ממילא להיכלל בתוך המשכורת הקובעת המשולמת למי שכיהן ערב פרישתו כמפקד משמר הכנסת...אם אותו בעל תפקיד ירצה לתבוע את הזכות לקבלת התוספת בפועל במסגרת משכורתו הרגילה, זכאי הוא לעשות כן וייתכן כי התובעים הנוכחיים יוכלו לבקש להצטרף כצד מעוניין, אם כי לא הכרחי, לפחות להשמיע את דבריהם". (דגש שלי ש.ש.)
18. אין להסתמך על דברים אלה כבסיס לשינוי המצב ממספר טעמים. אמירת כב' הש' נויגבורן מתחילה במילה "ייתכן" אין בכך אמירה פוזיטיבית המקנה זכות. טעם נוסף הוא כי ה"זכות" היא להשמיע את דבריהם, לא זכות לקבל הטבה, ולבסוף אולי זכות להצטרף להליך של עובד מכהן, אך לא לפנות בערעור חדש. מטעמים אלו אין בדברי כב' השופט נויגבורן בסיס להליך זה.
19. יתר על כן למערער 2 היתה הזדמנות להצטרף להליך תלוי, אולם המערער 2 לא הצטרף לתביעת המערער 1 שהוגשה בשנת 97 אף היא, דהיינו במקביל ומאוחר לערעורו דאז. פסק הדין של המערער 2 ניתן ב -25.8.97 ואילו ההליך של מערער 1 התנהל עד ינואר 2003 ! כך שבפני המערער 2 עמדה האפשרות להצטרף להליך תלוי ולא פעל לפי החלטתו של כבוד השופט נוייגבורן כפרשנותו שלו את דבריו (שלה אין אנו מסכימים) . משכך אין לו להלין אלא על עצמו. משלא פעל אז, מנוע הוא לפעול היום 15 שנה מאוחר יותר.
20. סיומו של אותו הליך (נז/12-213 )הייתה במילים הבאות "התוצאה היא כי בית הדין מוחק את התביעה מחוסר עילה" מחיקה כידוע, איננה מעשה בית דין. יתר על כן, מוסיף כבוד השופט שם : "מכל מקום באם אכן יקבע בית הדין כי יש לשלם את התוספת למי שמכהן בפועל כמפקד משמר הכנסת, אזי מניח בית הדין כי לא תהיה מניע לכלול את התוספת במשכורת הקובעת של התובעים, למרות התוצאה בפסק דין זה שניתנה מבחינה פרוצדוראלית ולא לגופו של עניין" אמרתו זו של בית הדין כללית ואינה מתייחסת למשך הזמן החולף, להתיישנות, ולנושאים משפטיים אחרים. נכון הוא כי בית הדין פותח את הפתח בכך שמציין כי לא דן לגופו של עניין אלא מדובר במחיקה פרוצדוראלית ולכן לכאורה אין מעשה בית דין, אולם בפועל המערער 2 לא נהג עפ"י הנחיית בית הדין ולא הצטרף לתביעת המערער 1. המערער 2 אף לא ערער על מחיקה זו הפרוצדוראלית ולא פעל ב 2001 או בסמוך למחיקה בכל דרך. על כן בנסיבות אלה ובמחדלי המערער ,גם המחיקה הגיעה לשלב בשלות וחלוטה.
21. אין להתעלם מכללי סופיות הדיון .במהות ובלוח הזמנים לעיל גם מטעמי סופיות הדיון דין הערעור להידחות על הסף גם ביחס למערער 2.
22. המערער 1 עצמו סבר כך עת בתאריך 10/04/2007 ובתאריך 3/6/2007 כתב מר פריד למשרד האוצר מכתבים בהם הוא מאשר כי יש מעשה בית דין לגביו ביחס לתוספת ההתייעלות המקורית (מש/7). ומכח השתק עילה גם על מערער 2.
23. הפנייה הראשונה אחרי פסק הדין הייתה של המערער 1 ב-3.6.08 במכתב ליועמ"ש הכנסת (מש/7) בסופו מציין "העובדה שמבחינה פורמאלית חלק מהתוספות האחרות הולבשו על תוספת ההתייעלות אינה רלוונטית .. ". דהיינו למעלה מעשר שנים לאחר פסק הדין של כב' הש' נויגבורן. גם על אמירתו זו של כב' השופט שלכאורה פתחה פתח, חלה התיישנות. בגין אותה אמירה לא ננקט כל הליך למעלה משבע שנים.
24. כאמור בתאריך 17.6.08 שלח עו"ד זהבי מכתב מטעם המערער 2 ומענה לו ניתן ביום 18.9.08 ע"י עו"ד דין אברמוב כלהלן: "התוספת לא ניתנה אף לקצין הכנסת באותה עת, ואף לא לקצין הכנסת שמונה אחריו. הכנסת אכן יישמה את ההחלטה בעקביות". לא למותר לציין את סעיף 7 למכתב עו"ד אברמוב המתאר את תנאי פרישתו המפליגים של מר פריד ודי במפורט שם. באותה עת הסתפק המערער 2 בתשובה זו וגם לא נקט כל הליך.
25. התנהלות המערערים , בלוחות זמנים של התיישנות ושיהוי, גם בהם יש הצדקה לדחיה על הסף, כמצטבר למעשה בית דין.

תחולת חוק הגמלאות

1. באשר לשינוי שחל בחוק הגמלאות, יש לדחות את טענת המערערים מכל וכל. גם לעניין הדחיה המכוונת של המדינה במתן תגובה באיחור בהליך זה וגם לגופו של עניין כפי שיפורט מטה.
2. בתאריך 9.5.10 , כשנתיים לאחר פניית עו"ד זהבי , פנה ב"כ המערערים בשמם ליו"ר הכנסת מר רובי ריבלין. עפ"י המופיע במכתב (סעיף 13) "13.לאחרונה החל מיום 1.8.09 חל שינוי בחוק שירות המדינה גמלאות על פיו הפנסיה מוצמדת למדד יוקר המחייה במקום לדרגת השכר. 14 .המעבר לפנסיה צמודת מדד מקפח את מרשי לנצח בכך שבמכורתם הקובעת אין הן מקבלים את שלושת התוספות שהפכו להיות תוספות שכר לכל דבר ועניין..." ברי איפא כי זוהי הסיבה האמתית לעובדה שהעניין נעור שוב במאי 2010 ולא הסיכוי המשפטי להוספת תוספת ההתייעלות. עוד נכתב באותו מכתב, "מרשיי פנו לאגף הגמלאות באוצר, אך לא קיבלו תשובה עניינית..." דהיינו המערערים היו ערים כבר ב 2010 שהכתובת היא הממונה על הגמלאות באוצר והסיבה לפנייתם שוב אז נבעה מהשינוי בחוק הגמלאות. זה היה כבר בצנרת ב2010, ומי שהשתהה זה המערערים ולא המדינה. כל שאר הטיעונים נטענו בעלמא ובלא שהיה להם בסיס נורמטיבי. נבדוק איפא את השינוי בחוק הגמלאות.
3. סעיף 71א לחוק הגמלאות קובע מהי המשכורת הקובעת לגבי המערערים והיא זו המשולמת להם כדין.(הם פרשו לפני 30/4/12).בהתאם להוראות סעיף 71א(5) לחוק הגמלאות אם שולמה תוספת לאחר מועד המעבר בגין תקופה הקודמת לה לא תובא בחשבון, אלא אם קבע השר אחרת . משכך גם מטעם זה לא קמה למערערים זכות. השר לא הוציא כל צו.
4. האם היה בשינוי בחוק הגמלאות להקים לתובעים זכות לתוספת ההתיעלות או תוספות אחרות שתבעו. התשובה לכך שלילית .
5. זה נוסח סעיף 8 "

פרק ב': גמלאות ושיעורן

8. בפרק זה –

"מועד המעבר" – יום י' באב התשס"ט (31 ביולי 2009);

"ממוצע משוקלל" של שיעורי חלקיות משרה – השבר היוצא מחיבור המכפלות של כל אחד מהשיעורים האמורים במספר החדשים שבהם שירת העובד לפי אותם שיעורים, וחלוקת סך הכל במספר כל החדשים שבהם שירת;

"משכורת קובעת", לגבי אדם פלוני בזמן פלוני – שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, כמפורט להלן, לפי העניין, כפי שהוא מעודכן לפי הוראות סעיף 9:

(1) לגבי פלוני שפרש משירות אחרי מועד המעבר – שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע ערב פרישתו של פלוני מהשירות, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו כאמור;

(2) לגבי פלוני שפרש משירות לפני מועד המעבר – שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע במועד המעבר, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות;

(3) על אף הוראות פסקאות (1) ו-(2), הורד פלוני בדרגתו עקב אמצעי משמעת לפי כל דין, תחושב משכורתו הקובעת במשך כל תקופת ההורדה, בהתאם להוראות הפסקאות האמורות, לפי העניין, על פי הדרגה שאליה הורד, ובתום תקופת ההורדה תחזור ותחושב משכורתו הקובעת בהתאם להוראות הפסקאות האמורות, לפי העניין, על פי הדרגה שלפני ההורדה;"

1. שני המערערים פרשו לפני מועד המעבר . מועד המעבר לגביהם הוא 31/7/09. יו"ר הכנסת העניק לקצין הכנסת הנוכחי את התוספת רק מ-2/11/10. על כן במועד המעבר לא הייתה לעובד בדרגת המערערים תוספת ,כדין, אותה הם תובעים. זו הוענקה לו רק ב- 2010 אחרי מועד המעבר. על כן גם טיעון זה אין בו להקים כל זכות למערערים, גם לגופו של עניין.
2. גם לו היה בשינוי בחוק הגמלאות להקים זכות, הרי שמהשינוי מ-1.8.09 ועד להגשת ההליך לבית הדין, עברו יותר מ-12 חודשים מעילת שינוי זו, ובכך התיישנה הזכות לערעור, כנגד הממונה על הגמלאות. גם מטעם זה דין הערעור להידחות על הסף . ראינו כי המערערים כבר ידעו, על פי פנייתם במכתב , על הצפוי בתיקון החוק מבעוד מועד.
3. לעניין זה גם המערער 1 נענה במכתב מיום 15.8.10 המפנה למכתב עו"ד אברמוב לעיל.
4. בתאריך 30.11.10 פנה שוב ב"כ המערערים והוא אכן מציין "הטיעון כי על מרשי לפנות בהיותם גמלאים לאגף הגמלאות ידועה להם. ..." הנה כי כן כבר הפניה ב 2010 הייתה על פי התיקון חוק הגמלאות, מתוך מגמה לעקוף את החלטה הממונה על הגמלאות בקבלת החלטה מאת יו"ר הכנסת אשר כמובן לא מוסמך בשלב היות המערערים גמלאים . מכל מקום גם ב 2010 לא פעלו המערערים מעבר למכתב זה.
5. על כן גם על פי חוק הגמלאות דין ערעורם להידחות על הסף בהעדר עילה. הוכח כי על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) לא קמה למערערים זכות לתוספת ההתייעלות ואף לא לעדכוניה.
6. בנוסף, פנייתם לממונה על הגמלאות, נעשתה באיחור למרות היותם מיוצגים לכל אורך הדרך, וגם מטעם זה נדחים על הסף.
7. המדינה טענה כי לא רק שדין הערעור להידחות על הסף אלא בקשה לחייב את המערערים בתשלום הוצאות משמעותיות לטובת אוצר המדינה מאחר ומדובר בהטרחה של המדינה באופן חוזר ונשנה לריק תוך השחתת זמנו היקר של בית הדין .בעניין זה הפנתה המדינה לבג"ץ 78/08 חברת מ.ע.ג.ן. יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' רשות המיסים בישראל (טרם פורסם),שם נקבע כי העתירה היא עקיפה של החלטות שיפוטיות שניתנו במסגרות שונות באותו נושא. על כן ראה בכך בגדת הטרדה של ערכאות המשפט לריק בעניינים זהים שכבר הוכרעו לגופם ויש לנקוט יד מחמירה. לטענתה יש להעביר מסר שישמש אות אזהרה מפני ניצול לא ראוי של יוזמת הפניה לבית המשפט, כדי להבטיח של מערכת השיפוט לא לדון בענייני סרק החוזרים על עצמם .

סוף דבר

1. פסיקת בית המשפט העליון קובעת השתק עקב מעשה בית דין אינו כלל טכני פורמלי, אלא הוא כלל שימושי המיועד למנוע הטרדת בעל דין יריב ע"י התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק. תכלית הכלל לעשות צדק בכל עניין או נסיבותיו השונות ומותר לנהוג על פיו בגמישות (ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק פ"ד לא(1) 29,35) .על כן ניתן להרחיב את כלל מעשה בית דין גם ביחד לאותו צד שלא היה שותף להליך הקודם. לשם כך צריכים להתקיים שני תנאים :

1.האינטרס של הצד הנוסף יוצג בצורה הולמת בהתדיינות הקודמת.

2.התדיינות חוזרת באותה עניין בה הטרדה את בעל דין בפלוגתא שכבר נידונה והוכרעה מהותית .(ע"א 5194/95 בזק גמישה נ' נפטא חיפושים שותפות מוגבלת(פורסם בנבו)(להלן פס"ד בזק).

1. בפס"ד בזק נקבע לא רק כי יש מעשה בית דין אלא שאין זה ראוי לאפשר באופן מלאכותי לקבוצה גדולה בעלת אינטרסים זהים לפנות שוב ושוב לבית המשפט בתובענה של יחידים . אין להביא לדיון מחודש נושא שנדון והוכרע רק כי התוצאה אינה מניחה דעתם של אחרים .
2. קל וחומר בעניין זה שבפנינו בו גם מר פריד וגם מר כהן ניהלו הליך משפטי, שהוכרע ובו נדחתה תביעתם באותו נושא ממש .(בג"ץ 310/80 דרור הדרום חברה לפיתוח בע"מ נ' עירית תל-אביב יפו פ"ד לה(1) 253,259).ע"א 3097/02 מלמד נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י פ"ד נח(5) 511, 520).שם נפסק כי תורת ה"קרבה המשפטית" מרחיבה את כלל ההשתק מחמת מעשה בית דין, אף בדומה למערער 2 ביחס לקביעות חלוטות באותה עילה ובאותן נסיבות שנפסקו כלפי המערער 1.המחיקה , כפי שציינו לעיל, גם אם אינה מעשה בית דין כלפי המערער 1, אזי מושתק הוא מהרחבת מעשה בית דין על פי הפסיקה לקבוצה הזהה. וגם מהטעם שלא הצטרף בזמנו.
3. על כן ,הגם שסעד של דחיה על הסף יינתן במשורה וכחריג, מכל הטעמים לעיל , יש לדחות על הסף את ערעור המערערים מחמת מעשה בית דין, השתק עילה, התיישנות , שיהוי , העדר עילה על פי חוק שירות המדינה גמלאות ואף מכח נוסח החלטת יושב הראש של הכנסת בתיקון משנת 2013 .
4. דין הערעור של שני המערערים להידחות על הסף ,גם כלפי מערער 1 וגם כלפי מערער 2, כל אחד מטעמיו, בהתאמה. בקשת המדינה והממונה על הגמלאות מתקבלת.
5. שקלנו את בקשת המדינה לחייב את המערערים בהוצאות כלפי המדינה והממונה על הגמלאות .מצאנו כי חרף היותם גמלאים יש לחייבם בהוצאות מחמת שלערעור זה לא היה בסיס של ממש, מחמת שחרף פסק הדין , חרף הערעור, בו נתנה הזדמנות לתיקון, שלא תוקן, חרף הודאת בעל דין של המערער 1 בפרו' הדיון כי יש לגביו מעשה בית דין לכל הפחות בעניין ההחלטה מ95, וחרף כל ההתכתבויות, וחוק הגמלאות המפורש, עמדו על המשך ניהול הערעור. בנסיבות אלו אין מנוס למרות מעמדם כגמלאים יש לפסוק לחובתם הוצאות. אם כי זאת יעשה במינוריות האפשרית.
6. המערער 1 ישלם הוצאות למשיבה בסך 3000 ₪.
7. המערער 2 ישלם הוצאות המשיבה בסך 3000 ₪.
8. הסכומים ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ח, (07 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.