לפני: כבוד השופט יוסף יוספי

החלטה

1. לפנינו בקשה לגילוי מסמכים שהגיש התובע, ומנגד הוגשו תגובות על ידי המשיבה והמתייצבת בהליך, אשר התנגדו לבקשה.

2. ביום 22.3.16 קבע בית הדין הארצי (בהתאם להסכמת הצדדים) בהאי לישנא:

"הבקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים תוחזר לבית הדין האזורי אשר ידון בה שנית, יתייחס לאמות המידה למתן צו לגילוי מסמכים שנקבעו ברע"א 10052/02 יפעת מוטורס ואח נ' דלק מוטורס ואח' מיום 3.6.03 (סעיף 9), וככל שהן מתקיימות יתייחס פרטנית לכל אחד מהפריטים ברשימת המסמכים המבוקשים ויבחן את הרלבנטיות שלהם לאור תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 והשאלה העומדת להכרעה בעניין זה - התקיימות תנאי הסף לאישורה של תובענה ייצוגית, וינמק החלטתו כנדרש (ר' סעיף 11 לפסק הדין בעניין רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (מיום 8.12.15)."

בהתאם לאשר נפסק בבית הדין הארצי, התקיים דיון ביום 19.7.16 (לאחר שדיון קודם שנקבע נדחה לבקשת המשיבה, והמבקש הותיר זאת לשיקול דעת בית הדין).

לאחר הדיון, ביום 12.8.16 הגיש המבקש תגובה נוספת בכתב לפי בקשתו.

3. במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים נתבקשו המשיבה וההסתדרות לגלות את המסמכים הבאים:

א. רשימת עובדים (שם פרטי ומשפחה, מספר זהות וכתובת) של 20,000 אלף עובדים שאליהם נשלח לכאורה מכתב לפיו הינם רשאים להגיע לחברה לבדוק את זכאותם לפיצוי, לרבות אישורי משלוח הדואר לעובדים (סעיף 6 להחלטת ועדה משותפת מיום (20/10/14 וכן עדות סמנכ"ל הכספים של המשיבה (דיון מיום 21/04/15 עמ' 32 שורות 20-24).

ב. העתק פרסום בעיתון היומי בשפה העברית והרוסית במסגרתו הוזמנו, לכאורה, עובדים לבדוק את זכאותם לפיצוי) ׁכאמור בסעיף 7 להחלטת הוועדה המשותפת מיום 20/10/14).

ג. רשימת העובדים שנענו למכתבים ולפרסום לפי תקופת ההיענות בת 4 החודשים החל מיום 15/11/14 ועד ליום 15/03/15 (להלן: "תקופת ההיענות") כאמור בסעיף 2 לנספח 1 להחלטת הוועדה המשותפת.

ד. אסמכתאות לפנייה של 3,000 עובדים, אשר פנו לכאורה לנתבעת לבדוק את זכאותם (מתוך עדות סמנכ"ל הכספים של החברה בפר' דיון מיום 21/05/14 עמ' 31 שורות 24-27).

ה. רשימת העובדים שקיבלו פיצוי בפועל, לרבות רשימה שמית מפורטת וסכומים, אופן העברת הכספים ואישור על העברתם.

הדין החל

4. במסגרת פרשת דלק מוטורס נקבעו בין השאר הדברים הבאים:

"משנמצא כי לשני הצדדים יש אינטרסים לגיטימיים, הרי שיש למצוא את האיזון

הראוי בין האינטרסים המנוגדים. איזון זה אסור שיקפח את הזכות לגילוי ועיון. זכות זו היא זכות חשובה, שכן היא מאפשרת לצדדים להגדיר ביתר יעילות את גדר המחלוקת ביניהם, ובכך תורמת היא לגילוי האמת. אף בשלב המקדמי של אישור תובענה כייצוגית, יש חשיבות לעמידה על גדר המחלוקת האמיתית שבין הצדדים. הגדרה מדוייקת של גדר המחלוקת, מסייעת לבית המשפט להכריע נכונה בשאלת התקיימות תנאי הסף לאישור תובענה כייצוגית.

מן האמור עולה כי יש להחיל הלכת טצת גם במהופך – קרי יש לאפשר גם למבקש שתובענתו תאושר כתובענה ייצוגית לקבל צו לגילוי ועיון במסמכי הצד שכנגד. כדי למנוע הכבדה יתרה ולא מוצדקת על הנתבעים, ראוי להתנות זכות זו במספר תנאים. ראשית, הזכות לעיין במסמכי הצד שכנגד ראוי שתתייחס אך ורק למסמכים שהם רלוונטיים לשלב זה של ההליך – דהיינו, רק למסמכים שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. על התובע מוטלת החובה לשכנע את בית המשפט כי זה טיבם של המסמכים אשר גילויים מבוקש על ידו. שנית, כדי למנוע בקשות סרק, שכל מטרתן פגיעה בנתבע, על בית המשפט לוודא, עובר למתן צו הגילוי, כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית המלמדת על קיומה של עילה אישית כנגד הנתבע, ועל סיכוי להתקיימותם של תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. שלישית, על צו לגילוי ועיון בשלב זה יוחלו המגבלות המוטלות על צו גילוי ועיון שניתן בשלבים אחרים של הדיון. במסגרת זו, יש לשים לב במיוחד להבטחתה, במידת הצורך, של שמירת סודיות מסמכי הנתבע שימסרו למבקש. זאת על מנת שהתביעה הייצוגית לא תשמש כלי לחשיפת סודות מסחריים.

בענייננו, העלו הצדדים טענות מטענות שונות בדבר התקיימות התנאים האמורים. הואיל ובית המשפט קמא לא נדרש לרובם, ולמקצת מאלה להם נדרש, נדרש הוא כבדרך אגב, בשל ההכרעה אליה הגיע, ראוי כי הדיון יושב אליו על מנת שייקבע מהו היקף הצו לגילוי ועיון שהמבקשים זכאים לו".

ראו: רע"א 10052/02 יפעת – דלק מוטורס בע"מ (מיום 3.6.03, סעיף 9 להחלטה)

עוד יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי בעניין ישייב, שם קבע כבוד הנשיא פליטמן בהאי לישנא:

"52. אשר לבקשת המערער כי ההליך יוקפא עד לקבלת תוצאות בדיקת ההסתדרות ייאמר, כי נוכח הגיון העדפת פעולה במישור הקיבוצי לאכיפת זכויות העובדים במקום עבודה מאורגן, הרי שהדרך שבה יש לפעול במקרה שלפנינו היא דחיית הערעור. אין לאפשר מצב שבו כאשר מוגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, במקרה שבו ההסתדרות מטפלת בתשלומים לעובדים ולעובדים לשעבר על פי הסכם האכיפה, יישאר התובע הייצוגי כמעין מפקח על פעולותיה או מלווה. הדין צריך להיות, כי במקרה שבו יסבור העובד כי ההסתדרות לא עשתה מלאכתה כראוי, עליו לפנות אליה בהתאם למנגנון הקבוע לפניות עובדים על פי הסכם האכיפה. כמו כן עומדת לפני העובד, במקרה כזה, האפשרות להגיש תביעה נגד ההסתדרות בעילת ייצוג בלתי הולם נוכח אי אכיפת הסכם האכיפה, ומעבר לזאת, עומדת לפני כלל העובדים האפשרות להגיש תובענה אישית רגילה נגד המעסיק".

ראו: ע"ע 53348-01-12 ישייב – ח.א.ש מערכות ושירותים בע"מ (מיום 29.08.13).

דברים באותה רוח נפסקו לאחרונה בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ.

ראו: בג"צ 7644/13 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל – בית הדין הארצי לעבודה (מיום 30.8.15).

מן הכלל אל הפרט

5. יישום ההלכות שפורטו לעיל על המקרה דנן מוביל לכך שיש לדחות את הבקשה, וזאת הן מנימוקי התגובות והן מהנימוקים אשר יפורטו להלן.

להלן נפרט את העובדות הרלוונטיות, ואחר כך נביא את הנימוקים לדחיית הבקשה.

6. ביום 20.10.14 חתמו המשיבה וההסתדרות על החלטת ועדה משותפת, לפיה הוסכם על הפסקת הניכוי שבוצע, יחד עם מנגנון להשבת הסכומים שנוכו מעובדי החברה. החלטת הוועדה המשותפת הוגשה לבית הדין ולמבקש עוד באותו יום.

ביום 21.4.15 התקיים דיון הוכחות, אליו התייצבה גם ההסתדרות. המשיבה וההסתדרות אישרו את ביצוע החלטת הוועדה המשותפת, תוך פיקוח ובקרה מטעם ההסתדרות. היינו, ההסתדרות והמעסיק הודיעו כי החלטת הוועדה המשותפת מיושמת הלכה למעשה.

ביום 29.4.15 הוגשה הבקשה דנן לגילוי מסמכים ולעיון בהם.

7. ראשית, הבקשה לגילוי מסמכים הוגשה באיחור רב; מסכת הראיות נסתיימה ביום 21.4.15, וניתן צו להגשת סיכומים לפיו היה על התובע להגיש סיכומיו עד ליום 7.6.16. צו זה ניתן במעמד הצדדים. והנה, במקום להגיש את סיכומיו, הגיש המבקש את הבקשה דנן ביום 29.4.15.

המבקש לא הציג כל נימוק טוב לשאלה מדוע הבקשה נשוא ההחלטה דנן הוגשה בשלב מאוחר של ההליך, בשים לב למפורט לעיל. בהקשר זה יצויין כי אין לקבל את נימוקי המבקש לפיהם עיתוי הבקשה דנן נבע מחלוף תקופת ההיענות של העובדים לפי החלטת הוועדה המשותפת מיום 20.10.14, ולאור העדויות של נציג המשיבה בדיון מיום 21.4.15.

חשוב לציין, כי המבקש ידע בזמן אמת שביום 20.10.14 נחתמה החלטת ועדה משותפת בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין המשיבה. למרות זאת, לא הגיש כל בקשה בנושא באותה עת, ואף התייצב לישיבת הוכחות מספר חודשים לאחר מכן, ביום 21.4.15, ניהל אותה לגופה, בסיומה ניתן צו להגשת סיכומים, והצדדים הלכו לדרכם. רק לאחר מספר ימים הגיש את הבקשה דנן.

יש לזכור כי הליך של צו לגילוי מסמכים הינו הליך טרומי, ואין מקומו בשלב הסיכומים. וגם אם במהלך ניהול התיק עולה צורך חדש בגילוי מסמכים, הרי שיש להגיש את הבקשה תוך זמן סביר ולא להמתין עד לתום ההליך לאחר שנסתיימה מסכת ההוכחות.

8. בנוסף למועד בו הוגשה הבקשה, הרי שיש לדחותה גם מנימוקים לגופו של עניין. בהקשר זה יצויין, כי טרם הגשת התובענה דנן לא פנה המבקש להסתדרות בנוגע לניכויים שבוצעו.

לא זו אף זו, המסמכים אותם מבקש המבקש בשלב זה מציגים אותו כאילו הוא הוכר כתובע ייצוגי, ולא כך הדבר.

גם בשים לב לסעד המבוקש בתובענה דנן, נתוני מנגנון האכיפה אין בהם כדי להשליך על ההכרעה בדבר אישור התובענה כייצוגית, ולפיכך הם אינם רלוונטיים לשלב הזה של ההליך.

למעלה מן הנדרש יצויין, כי המבקש לא טען במסגרת התובענה אותה הגיש וגם לא לאחריה מדוע אכיפת זכויות העובדים אינה צריכה להיעשות על ידי ההסתדרות (ארגון העובדים).

9. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, יצויין כי מנגנון האכיפה שנחתם ביום 20.10.14 החל להיות מיושם. המבקש למעשה עותר להתמנות כמפקח וכבודק יישום האמור במנגנון האכיפה עליו ידע מזה זמן. המבקש לא מסביר מדוע לשיטתו ההסתדרות אינה הגורם המתאים לפיקוח ומדוע המנגנון שנקבע אינו יעיל. למעשה לא עולה כי התקיימו תנאים חריגים לסטייה מהכלל של היחסים הקיבוציים.

המשיבות הציגו נתונים בדבר יישום ההסכם באופן גלוי ושקוף, וגם מפאת זאת אין להענות לדרישת המבקש, היות ועולה כי ההסתדרות פועלת לאכיפת ההסכם שהושג.

בעניין זה קבע בית המשפט העליון לאחרונה את הדברים הבאים:

"מפסק דינו של בית הדין הארצי ומתגובת ההסתדרות לעתירה עולה כי במקרה דנן ננקטו פעולות אכיפה ארגוניות בנוגע לניכוי דמי רווחה משכרם של עובדי מיקוד בעבר ובהווה אשר נשאו פרי. בנסיבות אלו מקובלת עליי הטענה לפיה תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בין הצדדים ולא מצאתי עילה להתערב במסקנתו של בית הדין הארצי לפיה לצורך פתרון הסוגיה שהעלתה העותרת יש לבכר את מנגנוני הפיקוח שהוקמו מכוח הסכם האכיפה.

טענתה החלופית של העותרת לפיה בקשת האישור שהגישה היא שעוררה את ההסתדרות לפעול ולפיכך היא זכאית לגמול, אף היא דינה להידחות. העותרת לא פנתה להסתדרות בדרישה כי תנקוט בצעדי אכיפה כלפי מיקוד בגין ניכוי דמי רווחה משכרה טרם הגשת בקשת האישור (לעניין הצורך להקדים פניה לארגון העובדים טרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית ראו: עניין מפעלי השמירה בפסקאות 87-83 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, פסקאות 8-7 לחוות דעתו של השופט ח' מלצר, ופסקה 3 לחוות דעתו של השופט צ' זילברטל), ולא ניתן לקבוע כי היה צורך בהגשתה של בקשת האישור על מנת לעורר את ההסתדרות לפעולה. זאת בפרט נוכח טענתה של ההסתדרות, שלא נסתרה, כי היא מטפלת בפניות של עובדי מיקוד מאז שנת 2008".

ראו: בג"צ 3025/15 קימל – בית הדין הארצי לעבודה (ניתן ביום 10/4/16).

10. לסיכום כל האמור לעיל, עסקינן בבקשה שהוגשה בשיהוי רב. בנוסף, המבקש לא פנה אל ההסתדרות עובר להגשת בקשת האישור כתובענה ייצוגית. כמו כן, עולה כי ההסתדרות והמעסיק חתמו על החלטת ועדה משותפת, לפיה הוסכם על הפסקת ניכוי הכספים, וגובש מנגנון להשבת הסכומים שנוכו מעובדי החברה. הסכם זה החל להיות מיושם בפועל, תוך מעורבות מלאה של ההסתדרות.

אין לאפשר מצב שבו ההסתדרות מטפלת ביישום מנגנון האכיפה, והתובע דנן יוגדר כמעין מפקח על פעולותיה; וזאת לאחר שההסתדרות הובילה לחתימת ההסכם, ואחר כך פעלה ופועלת לאכיפתו.

יש לזכור כי ההסתדרות היא הלוקחת בחשבון את האינטרסים של כלל העובדים, ולכן יש להעדיף פעולה במישור הקיבוצי לאכיפת זכויות העובדים.

11. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להדחות.

הוצאות יילקחו בחשבון בתום ההליך.

12. המבקש יגיש סיכומיו עד ליום 7.11.16, והמשיבות תוך 30 ימים מיום קבלת הסיכומים ולא יאוחר מיום 8.12.16.

13. לעיון – 9.12.16.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ו, (22 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.