הצדדים הסמיכוני לתן את פסק הדין לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט.

התובע הוא בעל עסק למוצרי חשמל, ונהג לרכוש מן הנתבעים מוצרי חשמל. לטענתו ב 12.11.08 מסר לו נציג של הנתבעת משלוח מוצרים שחלקם שהתבררו כפגומים. באותו מעמד התחייב הנציג להחזיר את המוצרים הפגומים לאחר תיקונים או לחלופין לזכות את חשבונו בהתאם לשווי הסחורה שנמסרה. צורפה תעודת משלוח של התובע, חתומה לטענתו על ידי אותו סוכן של הנתבעת עם הערה על החשבונית המשקפת ההתחייבות האמורה לזיכוי או תיקון. חשבונית זיכוי לא הוצאה , ותיקון לא היה. התובע טוען אפוא שנאלץ להוציא חשבונית לנתבעת מ 7.4.09, בשווי הסחורה הפגומה ועליה להשיב לו הסכום (כולל המע"מ - 11,235 ₪, ובשערוך ליום התביעה – 12,885 ₪).

הנתבעת טוענת כי התובע לא רכש ממנה את המוצרים היות ולא הוציאה חשבונית מס בגינם. הנתבעת מציינת כי ב 2008 אכן טען בפניה התובע כי רכש ממנה מוצרים לא תקינים, ולפנים משורת הדין, כמחווה אנושית, הסכים סוכן הנתבעת לעבור בעסק התובע כדי לנסות לסייע לו. הוא אסף כמה מוצרים ומסר לתובע כי אם יתאפשר לנתבעת לתקן עבורו המוצרים – מה טוב, ואם לא עליו להגיע ולאסוף המוצרים. בבדיקת מעבדת התובעת התגלה שהמוצרים אכן לא נרכשו ממנה וחלקם הגדול לא יוצר ולא יובא על ידה, כאשר מדובר במוצרים שהנתבעת הפסיקה בכלל למכור שנים בטרם השיב לה אותם התובע כמוצרים שמכרה לו כביכול. לגרסת הנתבעת התובע ניסה פשוט להעמיס על גבה מלאי ישן ופגום. הנתבעת מתכחשת לכל הכתוב בתעודת המשלוח ואף לכך שהחתימה עליה הנה של נציג כלשהו שלה .

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו ובסיכומי הצדדים בדיון, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסך של 3000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשעור כולל של 1000 ₪, וכן החזר אגרה ששלם התובע, בסכומה הנומינלי.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים.