16 אוגוסט 2015

1. לפנינו ערעור על החלטת ועדת הערר לשירותי בריאות בחו"ל מיום 29.9.13, אשר קבעה כי מר מוגרבי נתן (להלן: "התובע") אינו זכאי לקבל את השירות הרפואי נשוא הערעור בחו"ל (להלן: "הועדה").

התובע עבר ביום 16.6.11 ניתוח בטורונטו, קנדה, בו בוצעה החלפה של המסתם האורטלי בתותב ביולוגי והחלפה של האאורטה העולה וחצי קשת האאורטה על ידי שתל דקרון (להלן: "הניתוח").

2. הועדה סיכמה את המקרה וקבעה כי בשנת 2011, בעקבות אבחנה של אי ספיקה אורטלית קשה, הומלץ לתובע על ידי פרופ' רענני בשיבא, פרופ' אורצקי באיכילוב וד"ר פורת בבלינסון על ביצוע הניתוח.

שלושת הרופאים ציינו שניתן לבצע את הניתוח בארץ וכי יש מספיק ניסיון במספר מרכזים לבצע ניתוח כזה.

התובע החליט לנוסע לטורונטו ולעבור את הניתוח אצל ד"ר טיירון דיויד בבית חולים TORONTO GENERAL.

בקשתו למימון הניתוח בטרם נסע לטורונטו נדחתה.

3. מסקנת הועדה הינה:

"הניתוח אשר עבר מר מוגרבי הינו ניתוח המבוצע באופן שגרתי והניסיון המצטבר הוא מצוין. ד"ר דיויד אכן כירורג עם ניסיון עשיר, ורבים מהכירורגים בארץ למדו מניסיונו. יחד עם זאת רמת הביצוע בארץ הינה גבוהה, והתוצאות מצוינות.

הטענה כי ישנו אדם בחו"ל עם ניסיון רב יותר אינה מהווה עילה לאשר כיסוי הוצאות מקופה ציבורית".

4. הועדה מתייחסת לטענותיו של התובע כדלקמן:

"1. נטען כי מר מוגרבי סבל מפרפור פרוזדורים קיצוני. אכן מר מוגרבי סבל מפרפור פרוזדורים, אך ללא כל קיפוח המודינמי. כך שהמושג "קיצוני" אינו רלוונטי, וכמו כן נוכחות פרפור פרוזדורים אינו מעלה את מורכבות הניתוח. בארץ הוצע למר מוגרבי טיפול הכולל גם טיפול כירורגי בפרפור (אבלציה). לציין כי בטורונטו לא בוצע טיפול כזה וכל התייחסות הייתה בטיפול תרופתי לאחר הניתוח.

2. לא ברור מאיפה הנתון של התמותה של 30% בשנה הראשונה כפי שמצוטט ע"י עורך דינו. יתכן והתובע מצטט תוצאות של ניתוח אאורטה בשל דיסקציה חריפה, אך גם כאן לא ברור כי אלה התוצאות. כפי שמר מוגרבי התעניין בפנייה ישירה בטורונטו לגבי התוצאות, יכול היה להתעניין גם בארץ, התוצאות בארץ הינן מצויינות ובסדר גודל דומה למרכזים מובילים בחו"ל.

3. הטענה כי קרדיולוג מסוים מהארץ נותח בחו"ל, כלל אינה רלוונטית למקרה ולא יכולה להוות עילה לדרישותיו. זה לא עיינה של הוועדה לברר את נסיבות המקרה הזה.

4. לפי הניסיון הקיים בארץ, ולפי התוצאות במקרים דומים לזה של מר מוגרבי, ניתן לבצע את הניתוח בארץ באחד ממספר מרכזים. הנסיון טוב והתוצאות הינן מצוינות. לדעת הוועדה מר מוגרבי לא מילא את הקריטריונים לאישור ביצוע הניתוח בחו"ל.

5. הטענה ל"קשר של שתיקה" הינה מופרכת. לכל מחלקה ישנן תוצאות משלה בפנייה ישירה. ניתן לקבל תוצאות אלו. לפי החומר שבידי הוועדה, מר מוגרבי לא בירר תוצאות בארץ לפני שנסע. יתרה מזאת, את התוצאות אשר הוא מצטט מטורונטו קיבל רק לאחר שעבר את הניתוח".

5. אשר לתוצאות הניתוח בארץ לעומת התוצאות בחו"ל מבהירה הועדה:

"הניתוח אותו עבר מר מוגרבי הינו ניתוח אשר מבוצע במרבית המרכזים המבצעים ניתוחי לב בארץ והתוצאות הינן טובות. התמותה המדווחת במספר מרכזים היא כ- 1.4% בממוצע. הטענה כי לא ניתן היה לקבל את המידע אינה מקובלת. כפי שמר מוגרבי ביקש את המידע הזה מד"ר דיויד, הוא יכול היה לבקש מכל אחד מהרופאים איתם התייעץ בארץ. יתירה מזאת, בקשת התוצאות הניתוחיות בטורונטו לא נדרשה לפני הנסיעה אלא אחריה (מכתב מד"ר דיויד 29.11.11, אשר מציין תמותה ניתוחית פחות מ- 2%)".

6. טענות התובע –

א. מדובר בניתוח גדול וסבוך הכרוך בסיכון חיים משמעותי, כאשר במהלך הניתוח התברר כי הוא היה מורכב יותר ממה שהעריכו מלכתחילה.

ב. על פי בירור שערך התובע, שיעורי התמותה בארץ לאחר ניתוח כנ"ל גבוהים מאוד ביחס לשיעורי התמותה בחו"ל, למעלה מ- 30% במשך השנה שלאחר הניתוח.

ג. אף מנהל מכון הלב בבי"ח גדול מאוד במרכז הארץ נסע בעצמו לביה"ח בטורונטו לעבור ניתוח דומה.

ד. ספק רב אם ניתוח מורכב כמו של התובע בוצע אי פעם בישראל לאדם בגילו של התובע ואם קיים בכלל ניסיון רב בניתוח כנ"ל בארץ.

ה. לא הוצגו בפני הועדה תוצאות סטטיסטיות של ניתוח כזה בארץ, לא הוצגו מסמכים המוכיחים היכן מבוצע ניתוח מורכב כזה בארץ.

בהיעדר נתונים החלטת הועדה אינה מבוססת ולוקה בחוסר נימוק.

לא צורף כל פרוטוקול של דיוני הועדה.

ו. כך אף הועדה לא פירטה באיזה מרכז רפואי בארץ ניתן היה לבצע את הניתוח.

ז. התובע עומד בקריטריונים הקבועים בסעיפים 2-3 לתקנות בנסיבות הספציפיות, לרבות מורכבות הניתוח וגילו המתקדם של התובע.

ח. לחלופין, על מכבי לשלם לתובע החזר בגין העלות בה היתה נושאת מכבי אילו היו הניתוח והאשפוז מבוצעים בבית חולים פרטי בארץ.

ט. מדובר במקרה מובהק של עשיית עושר ולא במשפט, תוך ניצול ציני של העובדה שהתובע ביקש לשמור על חייו ולכן נסע לחו"ל.

י. התובע זכאי לפיצויים בגין הפרת חוזה שהוא התקנון.

7. טענות הנתבעים –

א. העקרון הקבוע בחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994 (להלן: "החוק") הוא מתן טיפול רפואי סביר לכל חולה, ולא מתן הטיפול הרפואי הטוב ביותר הקיים.

ב. עניינו של ההליך הוא בחינת סבירות החלטת ועדת הערר בעיניים מנהליות.

ג. בפני ועדת הערר היתה תשתית עובדתית ראויה, למערער ניתנה זכות טיעון בכתב.

החלטת ועדת הערר סבירה ומוצדקת, מפורטת ומנומקת והתובע מבקש כי בית הדין יחליף את שיקול דעת הועדה.

החלטת הועדה אינה חורגת ממתחם הסבירות.

ד. יש לדחות את טענת המערער לפיה הועדה לא תמכה את החלטתה בסטטיסטיקות רשמיות.

הגורם המעונין לכלול מידע בטיעוניו נדרש לאסוף את המידע בעצמו.

ה. לא מתקיימים התנאים הקבועים בתקנות למתן שירותי בריאות בחו"ל.

הועדה קבעה כי ניתן לקבל את הטיפול הרפואי בארץ.

ו. יש למחוק מכתב התביעה המתוקן את כל הטענות והעילות החורגות מהאופי הערעורי של ההליך.

המדינה מוסיפה כי מכל מקום עילות של הפרת חוזה ועשיית עושר שאינו במשפט ודרישת סעד כספי בגינן מכוונת כנגד קופת חולים בלבד.

ההכרעה –

8. המסגרת הנורמטיבית –

סעיף 3(ד) לחוק קובע:

"שירותי הבריאות הכלולים בסל הבריאות יינתנו בישראל לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכל במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים לפי סעיף 13".

נקודת המוצא איפוא כי שירותי הבריאות יינתנו בישראל ובאיכות סבירה.

חריג לכלל מצוי בסעיף 11 לחוק ולפיו רשאי שר הבריאות לקבוע כי שירות בריאות מסוים, הכלול בסל שירותי הבריאות, יכול שיינתן במדינת חוץ.

תנאי הזכאות למתן שירותים במדינות חוץ באמצעות הקופה נקבעו בתקנה 3(א) לתקנות כך:

"(1) המבוטח אינו יכול לקבל בישראל את שירות הבריאות או שירות בריאות חלופי;

(2) למבוטח נשקפת סכנת אבדן חיים אם לא יקבל את שירות הבריאות המסויים".

תקנה 3(ב) לתקנות קובעת:

"על אף האמור בתקנת משנה (א) יכול ששירות הבריאות יינתן במדינת חוץ אם ראתה קופת חולים כי קיימת נסיבה רפואית חריגה".

מכאן שנדרש קיומם של שני התנאים המצטברים הקבועים בתקנה 3(א) או הוכחת קיומה של "נסיבה רפואית חריגה" כנדרש בתקנה 3(ב).

(ע"ע 39945-12-10 יעקב ביטון (דהן) – מדינת ישראל, ניתן ביום 26.1.12, להלן: "פרשת דהן").

הדרך להשגה על החלטת הקופה קבועה בתקנה 4 לתקנות כך:

"(א) דחתה קופת חולים בקשת מבוטח לקבלת שירות בריאות במדינת חוץ רשאי הוא להגיש ערר על החלטתה לועדת ערר.

(ב) ועדת ערר תקבע כי מבוטח זכאי לקבל שירותי בריאות במדינת חוץ, אם שוכנעה כי מתקיימות הנסיבות הרפואיות המפורטות בתקנה 3(א), ורשאית היא לקבוע כי מבוטח זכאי לשירות בריאות כאמור בשל נסיבה רפואית חריגה".

9. ועדת הערר הינה גוף סטטוטורי רפואי מעין שיפוטי. סמכויותיה של ועדת הערר נקבעו בפרשת זיידנר (בר"ע 19264-04-12 קופת חולים – נעמי זיידנר ומדינת ישראל, ניתן ביום 14.8.12, להלן: "פרשת זיידנר").

"לועדת הערר לפי תקנה 4 לתקנות הבריאות כוועדה סטטוטורית רפואית מעין-שיפוטית, סמכות לערוך דיון מחדש novo de)), בהשגתו של התובע, על החלטתה של ועדת חו"ל של הקופה והתנהלותה. בתוך כך, לועדת הערר הסמכות להפעיל שיקול דעת רחב, להעמיד את שיקול דעתה שלה במקום שיקול דעתה של ועדת חו"ל של הקופה, ולהחליט החלטה אחרת במקומה".

בפעולתה כערכאת בירור ראשונה תידרש ועדת הערר למכלול העובדות והראיות שהובאו לפניה, לרבות חוות הדעת הרפואיות והמסמכים הצריכים לעניין.

על הדרך להשיג על החלטת ועדת הערר נאמר בפרשת זיידנר בהסתמך על פרשת דהן:

"הגם שהתקנות אינן קובעות מפורשות זכות ערעור על ועדת הערר, נתונות החלטותיה של ועדת הערר לביקורתו השיפוטית של בית הדין האזורי לעבודה. זאת, מתוקף הסמכות העניינית המוקנית לבית הדין האזורי לעבודה בסעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות בכל הנוגע "לבחינת זכאותם של מבוטחים לקבל את המגיע להם לפי החוק ומכוחו".

10. אשר לאופן הפעלת הביקורת השיפוטית של בית הדין לעבודה על החלטת ועדת הערר, נפסק בפרשת זיידנר כי מדובר בביקורת "ערעורית", וכך נקבע:

"הלכה היא, כי בקיימו ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות המינהלית, לא ישים בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בה לשנותה, "אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות"; "ואין הוא ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות אשר הוענקו לה על-פי דין". ככלל, הביקורת השיפוטית על גופים מעין שיפוטיים ובמיוחד גופים מינהליים בעלי מומחיות מיוחדת, לרבות ועדות רפואיות וועדת ערר בענייננו, מצומצמת בהיקפה". "כלל פסוק זה נוהג במשנה תוקף עת המדובר בהחלטתו של גוף בעל מומחיות בעניינים שברפואה וביטויו המעשי נמצא אף בהתנהלותן של הוועדות הרפואיות לפי חוק הביטוח הלאומי ודומיהן" בהן תבוא אף ועדת ערר לפי תקנה 4 לתקנות הבריאות.

ככל שימצא פגם בהחלטת ועדת הערר, ישקול בית הדין האזורי אם להורות על החזרת הדיון לוועדת הערר באותו הרכב לבחינה מחדש של החלטתו והנמקתו בהתאם. בתוך כך, ובמידת הנדרש, ינחה בית הדין האזורי את ועדת הערר בשאלות הדורשות דיון מחדש או הבהרה, והערותיו של בית הדין יובאו לפני חברי הוועדה.

במקרים יוצאי הדופן יורה בית הדין על החזרת הדיון בערר לוועדה בהרכב שונה מן הוועדה המקורית. בהתקיים נסיבות מיוחדות ישקול בית הדין האזורי האם ישים שיקול דעתו תחת דעתה ויתערב בה לשנותה".

11. אשר למהות הבדיקה שמקיים בית הדין האזורי על החלטת וועדת הערר נקבע:

"במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטת ועדת הערר לפי סעיף 4 לתקנות הבריאות, בשים לב לנסיבות המקרה הנדון, ובמידת הנדרש, יבחן בית הדין האזורי ויעריך את חומר הראיות שהיה בפני ועדת חו"ל של הקופה וועדת הערר ושהוגשו כנספחים ל"תובענה" ולכתב ההגנה; יברר את הנתונים והעובדות שביסוד התובענה; יברר האם היו בפני הוועדה הראיות, העובדות והנתונים הרלוונטיים הדרושים לעניין; האם הוועדה קיימה בדיקה עניינית, הוגנת ושיטתית של חומר הראיות שהובא לפניה ושל טיעוני הצדדים; האם החלטת ועדת חו"ל של הקופה והחלטת ועדת הערר מתיישבות עם המסכת העובדתית והראייתית; האם התשתית העובדתית – רפואית והמסקנות לפיה, מבוססות דיין; והאם מסקנתה בדבר הוכחת התנאים המצטברים הקובעים בתקנה 3(א) לתקנות הבריאות, או הוכחת קיומה של "נסיבה רפואית חריגה" כנדרש בתקנה 3(ב) לתקנות הבריאות".

12. בבואנו לבחון האם נפל פגם בהחלטת ועדת הערר, יש לבחון את החומר הרפואי אשר היה מונח בפני הועדה והאם הועדה התייחסה כראוי לחומר רפואי זה.

לצורך מתן תשובה על השאלה האם ניתן היה לבצע את הניתוח, לא די שמדובר בשירות הניתן כעקרון בישראל. יש לבחון כל מקרה על רקע מצבו הקונקרטי של התובע.

כמו כן יש ליתן משקל למידע אשר היה בפני המבוטח במועד הרלבנטי לקבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח.

בכלל זה, ככל שהומלץ לתובע על ביצוע הניתוח בחו"ל, על הועדה לבחון מסקנתה בזיקה לזהות הרופאים שהמליצו למבוטח על הניתוח בחו"ל, למומחיותם ובכירותם.

13. בפני ועדת הערר עמדה מסקנתם של שלושה מומחים – פרופ' רענני בתל השומר, פרופ' אורצקי באיכילוב וד"ר פורת בבלינסון. שלושתם המליצו על ביצוע ניתוח, אך אף אחד מהם לא המליץ על ביצוע הניתוח בחו"ל.

14. למעשה התובע לא המציא כל מסמך רפואי אשר קדם לניתוח לפיו מומלץ לו לבצע את הניתוח בחו"ל.

לטענתו, החלטתו לבצע את הניתוח בחו"ל נבעה מכך כי אף מנהל מכון הלב בבי"ח גדול במרכז הארץ נסע בעצמו לביה"ח בטורונטו לעבור ניתוח דומה, ועל טענתו לניסיון פחות בארץ, במיוחד לאדם במורכבות מצבו הרפואי של התובע ובגילו. בדיעבד אף התברר במהלך הניתוח כי מצבו הרפואי היה מורכב וסבוך יותר ממה שהוערך מלכתחילה.

15. בהיעדר מסמך רפואי אשר קדם לניתוח הממליץ לתובע על ביצוע הניתוח בחו"ל, די בהנמקת הועדה כי ניתן לבצע את הניתוח בארץ.

חברי הועדה, שלושתם הינם מומחים בתחום מחלות לב וכלי דם משלושה מרכזים גדולים בארץ: שערי צדק, בלינסון והדסה.

התובע טוען כי הועדה הסתמכה על המלצותיהם של פרופ' רענני, פרופ' אורצקי וד"ר פורת אשר ציינו כי ניתן לבצע את הניתוח בארץ. הועדה לא פירטה מאין שאבה מידע זה והאם הרופאים העידו בפניה.

אלא שמהמסמכים אשר צירף התובע, עליהם חתומים רופאים אלה, עולה המלצה לניתוח, אך אין בהם כל ציון כי מומלץ על ביצוע הניתוח בחו"ל.

16. טענותיו של התובע בדבר היעדר ניסיון בארץ לניתוח, במצבו הרפואי ובגילו, אינן מגובות במסמך רפואי כלשהו.

מידת ההנמקה לה נדרשת הועדה במתן החלטתה תלויה בחומר המונח לפניה.

כאמור, ככל שהיה מסמך רפואי התומך בטענות התובע, היה על הועדה להתייחס אליו במפורט ובמנומק.

17. טענות התובע להיעדר ניסיון בארץ נטענות בעלמא ללא כל ראשית ראיה, והתובע מבקש להטיל על הועדה את הנטל להפריך את טענותיו.

גם במכתבו של התובע לשירותי שב"ן ביום 10.2.11 (בטרם הניתוח) לא מצורפת כל חוות דעת רפואית התומכת בבקשתו לבצע את הניתוח בחו"ל, אלא התובע טוען בו כי מאחר ובארץ קיים מיעוט ניסיון באופן יחסי לבית החולים בטורונטו יש לאשר את בקשתו מכח השב"ן.

בטרם נידרש לטענות התובע ביחס לשב"ן, נאמר כי אנו דוחים את טענת התובע לפיה די בכך כי בארץ קיים מיעוט ניסיון יחסי לבית החולים בטורונטו.

18. סעיף 3 (ד) לחוק קובע כי שירותי הבריאות יינתנו בישראל באיכות סבירה.

תנאי זכאות למתן שירות בחו"ל באמצעות הקופה כי המבוטח אינו יכול לקבל בישראל את שירות הבריאות או שירות בריאות חלופי.

הועדה מאשרת כי אכן לד"ר דיויד אשר ביצע את הניתוח, ניסיון עשיר, ורבים מהכירורגים בארץ למדו מניסיונו. יחד עם זאת אין בעובדה זו כדי לשלול את העובדה כי בארץ ניתן היה לבצע את הניתוח באיכות סבירה.

כך אין גם בעובדה כי קרדיולוג בכיר בארץ העדיף לבצע את הניתוח בחו"ל.

19. יש להדגיש כי רמת איכות סבירה אין פירושה כי קופת החולים מחוייבת למתן הטיפול הרפואי הטוב ביותר בארץ או בעולם. מסקנה זו נובעת מנקודת המוצא שהינה כי שיקולים תקציביים אשר לא יוכלו לממן את מתן הטיפול הרפואי הטוב ביותר לכל מבוטח.

20. כאמור, תנאי למתן שירותים במדינות חוץ במימון הקופה הוא כי המבוטח אינו יכול לקבל בישראל את שירות הבריאות.

מקובל עלינו כי יש לפרש תנאי זה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ולעיתים יש בהיעדר ניסיון בארץ כדי לענות על התנאי.

ואולם מיעוט ניסיון אין פירושו כי במרכז אחר בעולם יש ניסיון רב יותר.

הועדה היתה מורכבת ממומחים בתחום וקבעה באופן חד משמעי כי מדובר בניתוח אשר מבוצע במרבית המרכזים המבצעים ניתוחי לב בארץ והתוצאות הינן טובות. התובע לא הניח כל מסמך רפואי או עדות הסותרת זאת, אלא טען בעלמא כי בארץ קיימת תמותה של 30% בשנה הראשונה.

התובע טוען כי הועדה לא ערכה בדיקות כנדרש וכי אף הודתה במכתב מיום 6.11.11 כי אין בידה סטטיסטיקה רשמית על המצב בארץ.

21. טענה זו של התובע נדחית אף היא.

כאמור, מידת התייחסותה של הועדה לטיעוני המבוטח תלויה באופן ישיר בחומר המונח לפניה.

טענת התובע לתמותה של 30% בשנה הראשונה הינה כללית ואינה מגובה בכל מסמך.

אין להטיל על הועדה איסוף של מחקרים סטטיסטיים במחלקות השונות בחתכים שונים המתייחסים לניתוח הנדון.

ככל שהיתה מונחת בפני הועדה ראיה המבססת את טענות התובע, היה עליה כמובן להתייחס אליה בהתאמה למידת הפירוט שבמסמך.

22. ערים אנו לטענת התובע כי קיים "קשר שתיקה", אלא שהתובע אף לא הציג פניה כלשהי, המוכיחה את טענתו, לבירור אמיתי של רמת הניסיון וההצלחה בארץ לניתוח אותו עבר.

זאת ועוד, כפי שצוין, על הועדה היה לבחון את המידע שהיה בפני המבוטח בטרם ההחלטה לבצע את הניתוח בחו"ל.

כאמור, לא הוכח כי היה בידי התובע מידע כלשהו על שיעור הניסיון וההצלחה בארץ או על שיעור ההצלחה במרכז בטורונטו, שכן התוצאות של המרכז בטורונטו באשר לשיעור ההצלחה ניתנו לאחר ביצוע ההשתלה.

23. התובע לא טען כי התקיים סעיף 3(ב) לתקנות ולפיכך לא נדרשנו להתייחס לתנאי זה.

מעבר לצריך נוסיף, כי לא די בכך שמדובר בניתוח מורכב לאדם בגילו של התובע כדי להוות נסיבה רפואית חריגה.

24. התוצאה איפוא, שעם כל ההבנה למצבו של התובע, אשר חשש לחייו וביקש לבצע את הניתוח במרכז הטוב ביותר ועם הניסיון הטוב ביותר בעולם, לא הוכח כי התקיימו תנאי סעיף 3(א) לתקנות וכי נפל פגם בהחלטת ועדת הערר.

25. לפיכך נדחה הערעור על החלטת ועדת הערר.

יחד עם זאת לתובע טענות לזכאות מכח ביטוח שב"ן המבוססת לכאורה על מקור משפטי אחר וכן לזכאות מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979.

טענות אלה מופנות כלפי הנתבעת 1 בלבד.

לצורך קביעת אופן ההמשך ביחס לטענות אלה, נקבעת ישיבת תזכורת ליום 6.10.15 שעה 12:00.

בשלב זה אין צו להוצאות.

הנתבעת 2 פטורה מהתייצבות לדיון.

ניתן היום, א' אלול תשע"ה, (16 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים.