1. בפניי התנגדות לביצוע שטר, שהוגשה ביחס לשטר חוב על סך 803,371 ₪.

בידי המשיבה שני שטרי חוב –

הראשון מיום 25.7.07 (תיק 16514-03-12) ועליו חתום לכאורה המבקש מנחם שלי, יחד עם חייבים נוספים, אשר אינם צד לבקשות שבפניי;

השני מיום 4.9.11 (תיק 16396-03-12) ועליו חתומים לכאורה שלושת המבקשים שבכותרת.

2. דיון בבקשות התקיים בפניי ביום 15.1.13.

במעמד זה נחקרו המצהירים והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

3. טענת כל המבקשים היא, כי הם אינם חתומים על שטרי החוב, וכי החתימות המיוחסות להם – מזויפות.

החקירות הנגדיות לא הביאו לקריסת טענות אלו.

בנוסף טוענים המבקשים, כי יתרת החוב של חברת "תנובותינו בעמק (2005) בע"מ", אשר רכשה מהמשיבה דלק והיא החייבת העיקרית, אינה כסכום התביעה, אלא בסכום שאינו עולה על 450,000 ₪. לטענת המבקשים, כל המסמכים הנחוצים להוכחת טענתם זו מצויים בידי מפרק החברה, ואינם בידי המבקשים.

4. המבקשים הוסיפו וטענו, כי עיון בשטרי החוב מעלה סימני שאלה רבים באשר לנכונותם. לטענתם, בשטר החוב משנת 2011 נרשם כי המועד לתשלום על פיו הינו בחודש אפריל 2011, שעה שתאריך חתימת השטר – בספטמבר 2011, ואין בדבר היגיון.

ביחס לשטר משנת 2007 נטען, כי מועד הפירעון – בשנת 2011 – אינו הגיוני, וכן כי בעוד שבראש השטר נרשם כי הוא נערך ביום 25.7.07, הרי שבתחתית השטר, במקום שבו נציג המשיבה מאשר את החתימות, נרשם תאריך 27.5.07.

אקדים ואציין, כי אינני סבורה כי יש בטענות אלו דווקא כדי להקנות למבקשים רשות להתגונן, או כדי להצביע על אי אמינות שטרי החוב.

בשטר מ-2007 נראה כי ה"סתירה" בין המועד שבראש השטר לבין זה שבתחתיתו אינה אלא טעות סופר (החלפת הספרות של החודש והיום – 25.7 או 27.5), ואילו בשטר משנת 2011 המועד אליו מתייחסים המבקשים כחודש אפריל הינו למעשה חודש נובמבר (הספרה 11, גם בשנה וגם בחודש, נראית כמו הספרה 4, אך למעשה נראה כי אכן מדובר בשנת 2011, ובחודש נובמבר).

בשני המקרים ברור, כי מועד הפירעון מולא על ידי המשיבה, בסמוך להגשת השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל (כפי שהמשיבה גם מילאה את סכום החוב בשטרות, נכון לחוב שהיה קיים, לשיטתה, באותה עת).

4. המשיבה מתנגדת למתן רשות להתגונן.

לטענתה, טענת הזיוף של המבקש מר מנחם שלי, ביחס לשטר משנת 2007, נסתרת על ידי חוות הדעת של המומחית מטעמו, בה היא מציינת, ביחס לחתימתו על אותו שטר, כי "בסבירות גבוהה שאכן מנחם הוא זה שחתם על המסמך" (סעיף הסיכום של חוות הדעת). לטענתה, עדותו של מנחם שלי היתה מתחמקת ורצופת סתירות, ועל כן דינה להידחות.

עוד טוענת המשיבה, כי טענת הזיוף שבפי מר יוסי שלי אף היא אינה מזכה ברשות להתגונן, לאור סתירות שהתגלו בחקירתו, במהלכה הוברר כי בהצהרה בפני רשם ההוצאה לפועל הצהיר מבקש זה על עובדות לא נכונות.

ביחס לטענת הזיוף של גב' איילה שלי טוענת המשיבה, כי דינה להידחות, לאחר שבחקירתה הנגדית הכחישה הגב' איילה שלי את חתימתה על התצהיר התומך בהתנגדות. לטענת המשיבה, באין תצהיר מטעם מבקשת זו, הרי שאין בפיה טענת הגנה כל שהיא, אף לא טענת הזיוף, שהעלו יתר המבקשים.

5. באשר להתנגדותו של מנחם שלי:

מבקש זה הכחיש את חתימותיו על שני השטרות, הן השטר משנת 2007 והן השטר משנת 2011. הכחשה זו עמדה בעינה, גם בחקירתו הנגדית של המבקש. עם זאת, חוות הדעת שהגיש המבקש עצמו לביהמ"ש מעידה, כי המומחית מטעמו השתכנעה, ברמת סבירות גבוהה מאוד, כי מנחם שלי אכן חתום על השטר מ-2007, בעוד שהמומחית השתכנעה, ברמת סבירות גבוהה, כי הוא לא חתם על השטר מ-2011.

חוות הדעת שהציג המבקש עצמו עומדת בעכריו, ועם זאת – אין בה כדי לשלול ממנו את זכותו להתגונן בטענה, כי לא הוא שחתם על שני השטרות.

על כך יש להוסיף, כי המבקש חולק גם על סכום התביעה. אין חולק, כי המשיבה היא שמילאה את סכום השטר, על פי החוב הרשום בספריה באותה עת, ועל כן, אני סבורה כי יש לאפשר למבקש להתגונן בטענה, כי החוב אינו כנטען, אלא בסכום נמוך בהרבה. אמנם המבקש לא תמך טענותיו במסמכים, אלא שהוא הביא הסבר סביר לכך (הליכי הפירוק של החברה, ואי נגישות למסמכיה).

למרות הקשיים שבבקשת הרשות להתגונן מטעמו של מבקש זה, ולמרות האמור בחוות הדעת, אינני סבורה כי יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת כספים בקופת ביהמ"ש. חקירתו הנגדית של המבקש הנ"ל העלתה, כי עסקיו קרסו, לטענתו – בגלל תרמית שעשה שותפו לשעבר, וכיום הוא מתקיים מקצבתה של אשתו בלבד. משמעות החיוב בהפקדה, בנסיבות אלה, תהא חסימת דרכו של המבקש אל ביהמ"ש, מטעמים של חסרון כיס בלבד.

לפיכך, אני רואה לנכון ליתן לו רשות להתגונן, בלא תנאי.

6. באשר להתנגדותו של יוסי שלי:

טענת הזיוף שבפי המבקש הנ"ל נותרה בעינה לאחר החקירה הנגדית, וגם חוות הדעת מטעמו תומכת בה. טענות המשיבה, בדבר נתונים שגויים שמסר מבקש זה בפני רשם ההוצל"פ, בהליכי חקירת יכולת או בקשה להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים, אינן משמיטות את הקרקע תחת טענת הזיוף, וודאי שאין בכוחן לשלול ממנו את זכותו להתגונן בטענה זו בפני ביהמ"ש.

7. באשר להתנגדותה של איילה שלי:

כאמור, לטענת המשיבה, יש לדחות את התנגדותה של גב' איילה שלי (להלן – "המבקשת") משלא נתמכה זו בתצהיר. טענה זו הועלתה בעקבות תשובתה המפתיעה של המבקשת, במהלך חקירתה הנגדית, כי החתימה על תצהיר ההתנגדות שלה – אינה חתימתה.

אף אם פורמאלית יש ממש בטענה זו, מצאתי שלא לקבלה, מהטעמים הבאים:

א. המבקשת אינה בקו הבריאות, כפי שתואר בהרחבה בתצהיר ההתנגדות. בתחילת חקירתה הנגדית היא השיבה, שהיא נוטלת תרופות בגין מצבה הבריאותי שהתרופף מאוד בשל קריסת העסקים של בעלה. מדובר במצב רפואי-נפשי עדין, שניכר על פני המבקשת, וסבורני כי היה בו כדי להשפיע על תשובתה, כי החתימה על התצהיר אינה חתימתה. יצוין, כי החתימה נערכה בפני עורכת-דין, אשר אימתה את החתימה, כפי שעשתה ביחס לחתימותיהם של המבקשים האחרים, ועלי להניח כי אישור זה נעשה לאחר שאכן התייצבה המבקשת בפני עורכת הדין, הוזהרה על ידיה וחתמה בפניה. (יוער, כי הייצוג התחלף לפני הדיון, וב"כ המבקשים שהופיע בפניי לא היה מי שהתצהירים נחתמו בפניו).

ב. תצהירי המבקשים האחרים – בעלה של המבקשת ובנה – כללו התייחסות לכל החתימות שבשטר החוב. נאמר בהם, כי החתימות המיוחסות לכל המבקשים – מזויפות. מכאן, כי קיימת התייחסות, בשני התצהירים, גם לטענת הזיוף הנוגעת למבקשת.

ג. אין זה סביר בעיני, כי חלק מהמבקשים יקבלו רשות להתגונן בטענת הזיוף וחלק-לא, כאשר שטר החוב נחתם-לכאורה על ידי כולם, במעמד אחד, בפני נציג המשיבה.

ד. טענת הזיוף ביחס למבקשת נתמכת בחוות הדעת שהמציאו המבקשים, כאשר המומחית בדיעה, כי ניתן להסיק ללא ספק, שהמבקשת אינה חתומה על שטר החוב.

לאור האמור, אני מוצאת שיש ליתן גם למבקשת, איילה שלי, רשות להתגונן.

8. סיכומו של דבר, אני רואה לנכון ליתן רשות להתגונן לכל המבקשים, בלא תנאי.

אני קובעת את הוצאות הדיונים שהתקיימו בפני בסך 2,000 ₪. סכום זה ישולם בתום ההליך העיקרי, על פי תוצאותיו.

9. תצהירו של מנחם שלי ישמש ככתב הגנה, מטעם כל הנתבעים, בשני התיקים.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.