<#1#>

פרוטוקול

הסניגור:

קיבלתי את הייצוג רק אתמול. אבקש דחייה על מנת להיערך ולצלם את חומר החקירה.

ב"כ המאשימה:

הגם שמדובר בתיק שמתנהל זמן רב, המאשימה משאירה לשיקול דעת את עניין הדחייה.

הסניגור:

אני מבקש להעלות את טענותיי למרות שבית המשפט הסביר לי כי הנאשם קיבל את הכתב האישום לפני חמש שנים ויכול היה להביא עו"ד מזמן.

הדיון נדחה מטעמי בית המשפט ואני כעו"ד צריך לתת את הייצוג הטוב ללקוח שלי ואני לא ראיתי את החומר בתיק ואני צריך לתת לו ייצוג כראוי. לפיכך, אבקש דחייה.

הנאשם:

היה לי עו"ד ששמו עטאללה טוקאן שהוא בן דוד שלי. הסניגור דהיום היה מתמחה אצל עו"ד טוקאן. עו"ד עטאללה החזיק את התיק אצלו ולי לא היה זמן להביא את התיק לפני הסניגור.

<#2#>

החלטה

אינני דוחה את הדיון דהיום, מאחר ומדובר בתיק בן 5 שנים, כאשר הנאשם היה אף מיוצג ע"י עו"ד שהיה בן דודו ויכול היה לפעול ביעילות יתר בתיק זה.

בתיק זה אף הוצא צו הבאה כנגד הנאשם מאחר והוא לא הופיע לאחד הדיונים, כאשר היה אישור מסירה כדין.

גם אם היו דחיות עקב בקשות של המאשימה וכן עקב מצב חירום של שלי, הרי להיפך, ניתן לו זמן נוסף לפנות לעו"ד, אך משבחר הנאשם לגשת לעו"ד מספר ימים לפני הדיון היום, אין בין המשפט נענה לבקשת הסניגור אשר ללא ספק עושה עבודתו באופן הראוי והנכון ומבקש להתכונן כראוי לתיק. אך כאמור נוכח הנסיבות אשר תוארו למעלה לא ניתן להיענות לבקשת הנאשם.

בית המשפט מתיר לנאשם ולסניגור לקבל את תיק החקירה וללמוד את הנושא ולהתייצב בפני בית משפט זה בכל שעה עד השעה 13.00.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תשע"ג, 19/06/2013 במעמד הנוכחים.

הסניגור והנאשמים יוצאים להפסקה עם תיק החקירה.

הדיון מתחדש לאחר הפסקה.

ב"כ המאשימה:

השעה 11.31. לאור קושי ראייתי ומאחר והנאשמים ציינו כי לא ידעו אודות הצווים השיפוטיים והמנהליים, המאשימה מודיעה על תיקון כתב האישום באופן שתמחקנה העבירות בגין הפרתן, סעיפים 2, 3 ו – 4 ושתי השורות האחרונות בפרק ב' של כתב האישום המפרט את סעיפי האישום בעניין צו ההפסקה השיפוטי והמנהלי.

<#4#>

החלטה

הנני מאשרת את תיקון כתב האישום.

התיקון יעשה בכתב ידה ובחתימתה של ב"כ המאשימה.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תשע"ג, 19/06/2013 במעמד הנוכחים.

הסניגור:

הקראתי לנאשמים את כתב האישום המתוקן והנאשמים מודים.

נאשמת מס' 1:

אני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

נאשם מס' 2:

אני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

<#6#>

הכרעת דין

הנאשמים הודו בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן, לפיכך הנני מרשיעה את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן.

<#7#>

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תשע"ג, 19/06/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

מוגשת תמונה אשר הוצגה ואושרה ע"י הנאשם. התקבלה וסומנה ת/1.

מדובר בעבירה חמורה של בניית מבנה בהיקף נרחב של כ – 175 מ"ר בקרקע חקלאית וללא היתר. אומנם אין בידי המאשימה תמונה עדכנית, אך צוין בפניי כי המבנה מאוכלס היום, כך שלמעשה הבנייה נסתיימה. נופך של חומרה יש להוסיף לכך כי מדובר בקרקע חקלאית, טרם אושרה תוכנית לשינוי ייעוד וממילא טרם נתקבל היתר.

ידוע למאשימה כי הרשות המקומית פועלת למעלה מעשור לשנות את ייעוד המקרקעין בכפר ירכא מחקלאי למגורים, אך מאחר ותושבים רבים בכפר, כמו גם הנאשמים הנוטלים את החוק לידיהם ובונים ללא היתר, יש צורך בהגשת תוכניות מתוקנות, דבר שכרוך בזמן רב. כמו כן, ישנה בעיה שנוצרה בעקבות ריבוי בנייה בלתי חוקית לגבי תוכניות מתאר הארציות אשר מגבילות את מכסת הבניינים האפשרית בכפר, ולכן עד כה לא שונה הייעוד והקרקע עודנה חקלאית.

בנסיבות לאור חומרת העבירה, היקפה, הפגיעה בשלטון החוק והפגיעה בערך המוגן, מבוקש להשית על כל אחד מהנאשמים צו הריסה, כפל אגרה, חתימה על התחייבות כספית משמעותית ומרתיעה. קנס שבין 15,000 ₪ ל – 25,000 ₪.

הסניגור טוען לעונש:

בהמשך לדברי חברתי הריני מפרט נסיבות ביצוע העבירה: הנאשמים גרו אצל הסבא שלהם בטרם בניית דירת המגורים. דירה זו נמסרה להם מאמו של נאשם מס' 2 שנבנתה ע"י אמו של נאשם מס' 2. הנאשמים אכן משתמשים בדירה, אך מיד עם קבלתה הם לא ישבו ב"חיבוק ידיים" ופעלו להכשרת הבנייה. המצב התכנוני – הוגשה תוכנית מפורטת עוד בשנת 2008. תוכנית זו טופלה בעצלתיים על ידי הוועדה. נאשם מס' 2 הגיש אך הטיפול בבקשותיו התארך . התוכנית המפורטת יצאה לפרסום. והסיכוי לקבלת ההיתר הוא גבוה ואנו מעריכים שזה יהיה תוך חודש או חודשיים. התוכנית כבר יצאה לפירסום. זו התוכנית האחרונה שהוגשה בכפר ירכא ויצאה לפרסום. הנאשם השקיע כסף רב בתוכנית המפורטת. די בכסף שהשקיע כי חלק מהשכנים סירבו להשתתף. גם כן המועצה לא היתה נכונה להשתתף במימון התוכנית. לרוב הפילה את זה על המבקשים. יש להתחשב בעונש שיוטל עליו. כשאני מדבר על הנאשם אני מתכוון לכל הנאשמים כאחד. המועצה נמצאת בגירעון כספי ומח' ההנדסה כמעט ואינה מאוישת. תוכניות ב 25 השנים לא קודמו. ישנה מצוקת דיור. תושבים נהפכים לעבריינים בעל כורחם. מצבו הכספי של הנאשמים הוא בן קשה לבינוני. מדובר באשה עקרת בית והנאשם עובד ב"טסט ירכא" כשכיר ויש לו שלושה ילדים וההוצאות גבוהות.

בנסיבות העניין, עברם צח כשלג. מדובר באנשים נורמטיביים, שומרי חוק. עצם רישומם כזוג כנאשמים מנוגד לסעיף 208, שמורה לצרף זוג כנאשמים. יש לראותם לעניין העונש כנאשם אחד.

לסיכום, מדובר ברף ענישה מאוד גבוה. אני סבור שהרף המינימלי שביקשה חברתי יהיה הרף המכסימלי.

<#8#>

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן.

מחד, יש לציין לחובת הנאשמים את מהות העבירה נשוא כתב האישום, שכן עסקינן בעבירה חמורה ונפוצה, אשר קלה לביצוע ובעצם טומנת בחובה עשיית דין עצמי בתחום הבנייה ללא היתר.

על חומרתה של תופעת הבניה ללא היתר כנדרש בחוק אשר הינה מכת מדינה, ואשר יש לעשות הכל כדי למנוע אותה, עמדה כב' השופטת גילאור בפסה"ד בעניין ע"א 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" באומרה:

"...עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים ומובילות לזילות שלטון החוק...".

כמו כן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י התבטא כב' השופט ג'ובראן, שופט ביהמ"ש העליון במילים אלו נגד תופעת הבניה הלא חוקית:

"... על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו...".

ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מ"י הביע כב' השופט אליקים רובינשטיין את דעתו בעניין החובה לעקור משורש תופעת הבניה הלא חוקית אף אם הדבר כרוך בענישה קשה:

"... במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש "להתנצל" על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך...".

"התופעה של בנייה בלתי חוקית הפכה לרעה חולה במחוזותינו. מימדיה הרחבים של תופעה פסולה זו, שיש לעוקרה מן השורש, מגבירים את הצורך באכיפה יעילה של דיני התכנון והבנייה ובפיקוח הדוק על בנייה ללא היתר. בהקשר זה, נודעת חשיבות רבה לביצועם של צווי הריסה במועד שנקבע לכך, זאת בכדי למנוע קביעת עובדות בשטח. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בעבר על ידי בית המשפט באשר לחשיבות אכיפתם של צווי הריסה:

'הפיקוח על הבנייה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק, ומקימים בנינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית. אף אין זה דבר נדיר שבניינים מוקמים שלא כחוק על מקרקעין של הציבור, שנועדו לשרת את צרכי הציבור, ולאחר שהוקמו ואוכלסו במשך זמן מה, קשה כקריעת ים סוף לפנותם ולסלקם'. (רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404; ראו גם, רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים, פ"ד נח(4) 385 (להלן: פרשת נימר); רע"פ 2618/05 מקום בים בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם))..." (רע"פ 5986 אהרון מלכיאל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 25.7.06)).

ועוד, "...אין מנוס ממאבק עיקש, ובכלל זה מענה שיפוטי, באשר לתופעות הבניה הבלתי חוקית, אשר הפכו, למרבה הצער, לשגרה במקומותינו.

"המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן – שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים... ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופטת – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיני יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה". (רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). "(עע"ם 8759/06 עודה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעת אלונים (טרם פורסם, ניתן ביום 13.11.06), ראו גם את ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב ראש הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ופ"ד לח(1) 494, רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נו(3) 49).

בענייננו, הנאשמים בנו בנייה שלא כדין על קרקע חקלאית, דבר אשר מחמיר את העבירה באופן משמעותי.

מאידך, יש להתחשב בהודאת הנאשמים בפניי בהזדמנות הראשונה, ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר, כמו כן לקחתי לתשומת ליבי את מצבם הכלכלי של הנאשמים, כפי שהוצג בפניי וכן את מאמציהם להכשיר את הבנייה ואת מצוקת הדיור בירכא בטענת ההשתהות של הגורמים המתאימים בטיפול בבקשותיהם כפי שנטענה על ידי הסניגור.

תחום הענישה ההולם הוא קנס כספי, התחייבות, צו הריסה וכפל אגרה.

במכלול השיקולים לחומרא ולקולא, ותוך איזון ראוי של האינטרסים הצריכים לעניין זה, הנני דנה את כל אחד מהנאשמים כדלקמן:

* תשלום קנס בסך 11,750 ₪ או 117 ימי מאסר תמורתו, דהיינו, סך כל הקנס לשני הנאשמים עומד על סך של 23,500 ₪ .

הקנס ישולם ב - 25 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 470 ₪ כל אחד. התשלום הראשון ב- 1/9/13 , וכל תשלום נוסף ב- 1 לכל חודש אחריו. אי עמידה באחד מן התשלומים תעמיד מלוא הסכום או כל יתרה בלתי משולמת לפרעון מלא ומיידי בצירוף תוספות הפיגורים המגיעות כחוק.

על הנאשמים לגשת מיידית למשרדי הועדה על מנת לקבל לידיהם שוברי התשלום.

* הנני מחייבת את כל אחד מהנאשמים להרוס המבנה המתואר בכתב האישום בתום 18 חודשים ממועד גז"ד זה, אלא אם ישיג הנאשם בינתיים היתר בנייה כחוק לבנייה זו. הוצאות ההריסה יחולו על הנאשם.

* הנני מורה על רישום הצו בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה.

* כמו כן, אני מחייבת את הנאשמים לשלם יחד ולחוד תשלום כפל אגרת בנייה בסך 9684 ₪.

הסכום הנ"ל ישולם במשרדי המאשימה עד ליום 30/3/14 או מועד קבלת ההיתר, המוקדם מבין השניים.

* אני מחייבת כל אחד מהנאשמים לחתום היום במזכירות ביהמ"ש על התחייבות על סך 30,000 ₪ או 2 חודשי מאסר תמורתה, להימנע מלעבור עבירות על פי סעיפים 145 (א) 204(א) ו (ב) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"א – 1965 ותקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) התשכ"ז – 1967, סעיף 1 (1), תוך שנתיים מהיום, ויורשעו בהן.

תוקף ההתחייבות יחל מהיום.

אם לא יחתום על התחייבות, יאסר הנאשם לתקופה של 2 חודשים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#9#>

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תשע"ג, 19/06/2013 במעמד הנוכחים.