1. בפני בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, אשר הוטל על הנאשמים. ביום 19.6.13 הורשעו המבקשים והוטל עליהם, בין היתר, להרוס את המבנה המתואר בכתב האישום בתום 18 חודשים ממועד גזר הדין אלא אם ישיג הנאשם בינתיים היתר בנייה כחוק לבנייה, היינו, עד יום 19.12.14.

2. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אני מקבלת את עמדת ב"כ המאשימה מהטעמים הבאים:

א. דין הבקשה להדחות מאחר והבקשה הוגשה שלא במועד הקבוע בתקנה 2(א) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 (להלן: "התקנות"). עפ"י התקנות, בקשה להארכת מועד יש להגיש לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו של צו ההריסה. בענייננו, צו ההריסה ניתן ביום 9.6.13 ועוכב ל – 18 חודשים. הבקשה להארכת מועד הוגשה רק ביום 18.12.14, יום אחד בלבד לפני המועד בו היה על הנאשמים לבצע את צו ההריסה בהתאם לגזר הדין.

ב. כמו-כן, כפי שציינה ב"כ המאשימה, הבקשה הוגשה מבלי שצורפה לה תגובה בכתב של המשיבה,

כקבוע בתקנה 3 לתקנות. עפ"י תקנה 6 לתקנות, בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא "מנימוקים מיוחדים שירשמו". במקרה דנן, לא מצאתי "נימוקים מיוחדים" שיש בהם להצדיק סטייה מתקנה 3 ואף הנאשמים לא ציינו בבקשתם נימוקים מעין אלה.

ג. בהתאם למצב התכנוני אותו פרטה ב"כ המאשימה בתגובתה, ההיתר אינו בהישג יד ואין כל סיכוי לקבלו בעתיד הקרוב, באשר יש לפעול לשינוי היעוד כמפורט בס' 3.א. לתגובת ב"כ המאשימה - יעוד המקרקעין כיום הינו חקלאי ושטחים פתוחים, לא יהיה ניתן להכשיר את הבניה ללא שינוי יעוד המקרקעין מחקלאי למגורים ולא ניתן להכשיר את המבנה ללא אישור התכנית ג/18230.

ד. כפי שצויין בתגובתה של ב"כ המאשימה, בפסיקה שהתווה ביהמ"ש העליון בעניין, צויין, כי בהפעלת הסמכות לפי סעיף 207 לחוק, בבקשה למתן ארכה של צו הריסה, על בית המשפט לעשות "איזון לשעה", בין האינטרס הכללי של שמירת החוק וההקפדה על דיני התכנון והבניה לבין האינטרס הפרטי וצרכיו של הנאשם. בע"פ 40745/07 נווה נ' מד"י (פורסם בנבו), עמ' 12, נקבע בעניין זה כדלקמן:

"עניינו של מבקש הארכה יישקל מעת לעת על-פי מצב הדברים העדכני בעת הבקשה למתן ארכה נוספת, תוך איזון בין אינטרס הכלל לאינטרס הפרט, וכי ראוי ליתן לבית המשפט שיקול – דעת רחב כדי למנוע תוצאות קשות ובלתי הפיכות, כמו למשל כאשר קיים סיכוי כי המבנה יוכשר תוך פרק זמן קצר יחסית אף שההיתר עדיין איננו בהישג יד (רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו" (לא פורסם 7.1.12)" (הדגשה שלי – ז.ב.).

בענייננו, כאמור, צויין בתגובת ב"כ המאשימה כי ההיתר אינו בהישג יד ואין כל סיכוי לקבלו בעתיד הקרוב ולפיכך אין מקום להיעתר לבקשה.

לפיכך – הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ה, 31 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.