תמצית טענות הצדדים

1. לפני שתי בקשות לסילוק התביעה על הסף שהגישו הנתבעות 5-6.
2. התובעים הגישו תביעה על סך 55,000 ₪ בהליך של סדר דין מהיר נגד שישה נתבעים.
3. מכתב התביעה עולה, כי התובע מס' 1 היה בעליו של רכב וכי התובע מס' 2 הינו אביו ומי שמימן את רכישת הרכב והיה מעורב במכירתו. התובעים טוענים, כי הנתבעים 1-4 הינם אחים אשר שיתפו פעולה לשם העברת הבעלות על רכבו של התובע מס' 1 שלא כדין. לטענתם, הנתבעת מס' 5 עבדה בזמנים הרלוונטיים כסוכנת דואר בסניף נצרת והייתה אחראית על ביצוע העברת בעלות על כלי רכב. לטענתם, הנתבעת מס' 6 הייתה המעסיקה של הנתבעת מס' 5 אשר ביצעה את העברת הבעלות שלא כדין ותוך זיוף חתימת התובע.
4. ביום 12.7.12 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעים מס' 1-4. הבקשות שלפניי הוגשו על ידי הנתבעות מס' 5 ו-6.
5. הנתבעת מס' 5 עותרת, כי בית המשפט יורה על סילוק התביעה שהוגשה נגדה מחמת התיישנות, העדר עילה והעדר יריבות. לטענתה, מהמסמכים אשר סיפקה הנתבעת מס' 6 עולה, כי הבעלות ברכב עברה ביום 19.8.04 ומכאן שהתביעה התיישנה בחודש אוגוסט 2011. בנסיבות אלו טוענת הנתבעת מס' 5, כי התביעה אשר הוגשה ביום 18.3.12 הוגשה לאחר התיישנותה.
6. עוד טוענת הנתבעת מס' 5, כי היא לא עבדה בסניף בו בוצעה העברת הבעלות וכי בתצהירו של צוברי בעניין זה נפלה טעות. לטענתה, היא לא ביצעה את העברת הבעלות ברכב הרלוונטי. בנוסף, הצטרפה הנתבעת מס' 5 לטענות הנתבעת מס' 6 באשר להעלמת עובדות מהותיות והסתרת מסמכים מהותיים מכתב התביעה.
7. הנתבעת מס' 6 עותרת אף היא, כי בית המשפט יורה על סילוק התביעה על הסף בשל התיישנותה, העדר עילה והעדר יריבות בינה לבין התובעים. הנתבעת מס' 6 טוענת, כי סוכנות הדואר בה בוצעה העברת הבעלות הינה סוכנות דואר נפרדת המופעלת על ידי זכיינית עצמאית- הנתבעת מס' 5.
8. לטענת הנתבעת מס' 6, במסגרת כתב התביעה ביקשו התובעים לטשטש את המועדים בהם התרחשו האירועים הרלוונטיים אולם טופס העברת הבעלות מלמד שהבעלות ברכב הועברה ב- 19.8.04 ומכאן שהתביעה הוגשה לאחר התיישנותה. לטענתה, יש להורות על סילוק התובענה בשל העובדה שהתובעים הסתירו עובדות רלוונטיות לכתב התביעה ועשו שימוש לרעה בהליכי משפט.
9. עוד טוענת הנתבעת מס' 6, כי היא צורפה לתובענה כנתבעת נוספת וכמי שלכאורה נושאת באחריות למעשיה הפלילים של הנתבעת מס' 5. לטענתה, אין ממש בטענה זו שכן סוכני דואר אינם עובדי חברת הדואר ותחת זאת הם זכיינים עצמאיים המפעילים סוכנויות ברחבי הארץ. לטענתה, מדובר בקבלנים עצמאיים האחראיים באופן בלעדי למעשיהם ומחדליהם. לטענת הנתבעת מס' 6, ההסכם אשר נכרת בינה לבין הנתבעת מס' 5 מלמד, כי לא מתקיימים ביניהן יחסי עובד מעביד וכי היא אינה נושאת באחריות למעשיה ומחדליה של הנתבעת מס' 5.
10. התובעים טוענים, כי דין הבקשות להדחות. לטענתם, דין בקשתה של הנתבעת מס' 5 להדחות בשל העובדה שלא צורף לבקשה תצהיר התומך בעובדות הנטענות בה.
11. עוד טוענים התובעים, כי אף אם קיימת הפרדה בין סוכנות דואר לבין חברת הדואר הרי שהיא רלוונטית ליחסים שבין סוכנות הדואר וחברת הדואר ואינה רלוונטית כלפיהם. התובעים טוענים, כי הנתבעת מס' 5 הינה שלוחה של הנתבעת מס' 6 מכוח הדין, ההסכם והמצגים אשר הציגה הנתבעת מס' 5, אשר פעלה תחת סמליה והוראותיה של הנתבעת מס' 6 ותוך שימוש בציוד שלה ובשמה. לטענתם, אף אם יש ממש בטענת הנתבעת מס' 6 לפיה לא מתקיימים יחסי עובד- מעביד בינה לבין הנתבעת מס' 5 הרי שאין בכך בכדי ללמד שהנתבעת מס' 6 אינה נושאת באחריות למעשיה ומחדליה של הנתבעת מס' 5. התובעים מוסיפים וטוענים, כי ההסכם אשר נכרת בין הנתבעות מס' 5 ו-6 מלמד שהנתבעת מס' 6 מודה בכך שהיא עלולה לשאת באחריות נזיקית כלפי צדדים שלישיים ועל כן כללה בהסכם הוראה באשר לחובת שיפוי.
12. באשר לטענת ההתיישנות טוענים התובעים, כי אין ממש בטענה לפיה העברת הבעלות בוצעה ביום 19.8.04. התובעים טוענים, כי העברת הבעלות אליה מתייחס המסמך אשר צורף לבקשת הנתבעת מס' 6 עוסק בהעברת הבעלות מחברת אלרון קאר בע"מ לשמו של התובע מס' 1. לטענתם, המועד האמור אינו רלוונטי לענייננו. עוד טוענים, כי רק לאחר פרסום הגשת כתב האישום נגד הנתבעים 1-5 בינואר 2006, נודע להם, כי הבעלות ברכב הועברה לידי צד שלישי תוך כדי מרמה וזיוף. התובעים טוענים, כי הם סברו שאין בידי הנתבעים להעביר בעלות ברכב ללא חתימתו של התובע מס' 1 ורק לאחר שקראו כתבה בנוגע להגשת כתב האישום התגלו להם העובדות הרלוונטיות. עוד טענו, כי הנתבעים הודו במיוחס להם בכתב האישום ועל כן הרי שלאור האמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות מרוץ ההתיישנות החל ביום ההודאה בשנת 2006.

דיון ומסקנות

1. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפני מצאתי, כי דין הבקשות להדחות, בשלב זה, כמפורט.
2. באשר לטענת הנתבעת מס' 5 לפיה לא קיימת עילת תביעה נגדה וכי אין ממש בטענה לפיה עבדה בסוכנות בה הועברה הבעלות על הרכב הרי שבעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים וראוי, כי המחלוקת האמורה תיפתר בין כותלי בית המשפט, לאחר שייעלה בידי הצדדים להוכיח את טענותיהם. בעניין זה יש לציין, כי הנתבעת מס' 5 לא צירפה לבקשה תצהיר התומך בעובדות הנטענות בבקשה ובין היתר בטענתה לפיה לא עבדה בסוכנות בה הועברה הבעלות על הרכב נשוא התובענה.
3. כמו כן, השאלה האם קיימת עילת תביעה נבדקת בהתאם לאמור בכתב התביעה. בענייננו, בכתב התביעה נטען שהנתבעת מס' 5 עבדה בסניף הרלוונטי, כי היא הייתה אחראית על ביצוע העברת בעלות על כלי רכב, כי היא הייתה שותפה לקנוניה להעברת הבעלות ברכב בו עסקינן שלא כדין וכי היא הודתה בעברות של סיוע לקבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף.
4. בנסיבות אלו, בשלב זה, ובטרם ניתן לצדדים יומם בבית המשפט, לא ניתן לומר, כי לא קיימת לתובעים עילת תביעה נגד הנתבעת מס' 5.
5. עוד טוענת הנתבעת מס' 5 כי עילת התביעה התיישנה בטרם הגשתה. בעניין זה מסתמכת הנתבעת מס' 5 על מסמך העברת הבעלות אשר הגישה הנתבעת מס' 6 ולפיו הבעלות ברכב הועברה ביום 19.8.04 ולמעלה משבע שנים בטרם הוגשה התובענה בה עסקינן.
6. מעיון בנספח 1 לבקשת הנתבעת מס' 6 עולה, כי המוכר הינו חברת אלרון- קאר וכי הרוכש הינו התובע מס' 1. הנה כי כן, מסמך העברת הבעלות מיום 19.8.04 הוצא בשל העברת הבעלות על שמו של התובע מס' 1 ואין מדובר בהעברת הבעלות אליה מתייחסת התובענה בה עסקינן. בנסיבות אלו, המועד האמור אינו רלוונטי לתחילת מרוץ ההתיישנות ואין בו כדי ללמד על כך שהתביעה הוגשה לאחר התיישנותה.
7. תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 קובעת, כי על התובע לפרט בכתב התביעה את העובדות המהוות את עילת התביעה ואימתי נולדה. אין מחלוקת, כי היה על התובעים לפרט, במסגרת כתב התביעה, את המועדים בו נולדה עילת התביעה. התובעים לא עשו כן ולא ציינו את המועד בו הועברה הבעלות ברכב.
8. במסגרת תגובתם טענו הנתבעים, כי נודע להם אודות העברת הבעלות שלא כדין בשלב מאוחר יותר וכי רק במועד האמור נולדה עילת התביעה. במסגרת כתב התביעה טענו התובעים, כי משחוללו השקים אשר נמסרו להם הם פנו לנתבע מס' 1 וביקשו לקבל תמורה או את הרכב בחזרה ונודע להם שהנתבעים העבירו את הבעלות ברכב ללא נוכחות התובע מס' 1 וכנראה תוך זיוף חתימתו. טענת התובעים, המופיעה בתגובתם ולפיה רק במועד בו קראו כתבה אודות הגשת כתב האישום נודע להם אודות העברת הבעלות לא נזכרה בכתב התביעה. יתרה מזאת, התובעים לא ציינו בכתב התביעה את המועד בו נודע להם, לטענתם, אודות העברת הבעלות.
9. במסגרת תגובתם טוענים התובעים, כי הנתבעים הודו במיוחס להם בכתב האישום ועל כן ולאור האמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות הרי שמרוץ ההתיישנות החל ביום ההודאה בשנת 2006. סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 קובע, כי "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה, ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה". במסגרת כתב התביעה טענו התובעים, כי הנתבעת מס' 5 הודתה בעברות של סיוע לקבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף אלא שהם לא ציינו את המועד בו עשתה כן, כך שניתן יהיה ללמוד מתי החל מרוץ ההתיישנות. יתרה מזאת, אין מחלוקת, כי לא הועלתה טענה לפיה הנתבעת מס' 6 הודתה בזכותם של התובעים.
10. הנתבעת מס' 6 טוענת, כי יש להורות על סילוק התביעה אשר הוגשה נגדה בשל העדר עילה. לטענתה, הנתבעת מס' 5 הפעילה סוכנות עצמאית והיא אינה אחראית למעשיה ומחדליה. מנגד טוענים התובעים, כי אין בהסכם אשר נכרת בין הנתבעות מס' 5 ו-6 ואין בעובדה שבין השתיים לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בכדי לתמוך בטענת הנתבעת מס' 6 לפיה היא אינה אחראית למעשיה ומחדליה של הנתבעת מס' 5. בעניין זה נתגלעה בין הצדדים מחלוקת אשר ראוי כי תוכרע בבית המשפט. אין מקום לקבוע, בשלב זה, כי לא קיימת לתובעים עילת תביעה נגד הנתבעת מס' 6.
11. הנה כי כן, מצאתי, כי אין מקום, בשלב זה, לקבוע, כי לא קיימת לתובעים עילת תביעה נגד הנתבעות מס' 5 ו-6. באשר להתיישנות התביעה, משלא פירטו התובעים במסגרת כתב תביעתם את המועד בו נולדה עילת התביעה כנגד הנתבעות מס' 5 ו-6 הרי שלא ניתן לקבוע האם התביעה הוגשה לאחר התיישנותה אם לאו.
12. כאמור, היה על התובעים לפרט במסגרת כתב התביעה את המועד בו נולדה עילת התביעה והתובעים לא עשו כן. עם זאת, אין מחלוקת, כי סעד של סילוק תביעה על הסף הינו סעד דרסטי ועל בתי המשפט לנקוט בסעד האמור רק כאשר לא קיימת אפשרות, אף קלושה, כי לאור העובדות המהוות את עילת התביעה יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו. כאשר ניתן לתקן את הפגם בדרך של תיקון כתב התביעה אזי בית משפט יעדיף לפעול בדרך זו לעומת מחיקת התביעה.
13. בנסיבות האמורות, מצאתי כי אין לקבוע, בשלב זה, כי התביעה הוגשה לאחר התיישנותה ועל כן יש להורות על סילוקה. לפיכך, מורה לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן, תוך 20 ימים ממועד המצאת החלטה זו, במסגרתו יתייחסו למועד בו נולדה עילת התביעה כנגד כל אחת מהנתבעות. בהעדר כתב תביעה מתוקן במועד שקבעתי תמחק התביעה מחמת חוסר מעש.
14. בשלב זה איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.