לפני בקשה להורות על פיצול הדיון, כך שתחילה תתברר השאלה האם התאונה נשוא התביעה מהווה תאונת דרכים כמשמעות הדיבור בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "פלת"ד").

המשיב 1 הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שלטענתו נגרמו לו. התביעה הוגשה מכוח הפלת"ד. לחילופין, היה ויסתבר כי התאונה הנטענת אינה חוסה בגדרי הדיבור תאונת דרכים כמשמעותו בפלת"ד, הוגשה התביעה מכוח פקודת הנזיקין, נגד המבקשות.

המבקשות עותרות כאמור לפיצול הדיון תוך שהן מפנות לרע"א 4817/13 מגדל נ' בר –און (פורסם במאגרים") (להלן: "פרשת בר און"). לשיטתן, אין צל של ספק כי האירוע נשוא התביעה מהווה תאונת דרכים וכי דחיית הבקשה תגרור את הצדדים להוצאות מיותרות וכבדות.

את פרשת בר און יש לקרוא במלואה וכפי שנקבע שם, פיצול הדיון צריך להיעשות במשורה ובמקרים המתאימים. ראו רע"א 4878/12 קופ"ח כללית נ' פלוני (פורסם במאגרים).

המשיב 1 (התובע) מתנגד לבקשה וכך גם המשיבה 2. אולם, המשיב 1 בניגוד להוראות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 לא צירף חוו"ד רפואית מטעמו. במובלע, הוא עתר בכתב התביעה לכך כי היה ויקבע שאין עסקינן בתאונת דרכים תשמש קביעת המל"ל לעניין דרגת הנכות הרפואית, גם בתביעה מכוח פקודת הנזיקין.

בכל הכבוד הראוי, לא ניתן לאחוז בחבל משני קצותיו. הלכה למעשה גם המשיב 1 פעל לפיצול הדיון, מבלי להגיש בקשה מתאימה. הרי אם יקבע בסופו שאין עסקינן בתאונת דרכים יהיה צורך לדון בשאלת הנזק ובחובה להגיש חוו"ד רפואית. התוצאה היא, לאור התנהלות המשיב 1, כי הדיון ינוהל בטור ולא במקביל, דהיינו, פיצול הדיון.

לטעמו של בית המשפט אין מקום להורות על פיצול הדיון. במאמר מוסגר יצויין כי המשיבים סבורים שיש לכל הפחות צל של ספק באם עסקינן בתאונת דרכים.

קביעה כיצד לסווג את האירוע (תאונת דרכים אם לאו) יש בה לעיתים קושי ככל שמי מהצדדים יבקש לבחון אותה בערכאת הערעור. כך לדוגמא: קביעה שעסקינן בתאונת דרכים וקביעת פיצוי, עליה מבטחת הרכב יכולה לערער בסוף ההליך יכולה להתהפך בערכאת הערעור. אזי המשיב 1 יכול ויוותר למול שוקת שבורה שכן איחר המועד לבחון ההחלטה למול המבקשות בערכאת הערעור וכך גם ההיפך.

פיצול הדיון במקרה דנן יכול להביא לריבוי הליכים לא רק בערכאה זו אלא גם בגבוהות יותר ובסופו של יום הדיון יתארך שלא לצורך. זהו המקרה שהייעול המיידי יש בו כדי להאריך את ההליך העקרי. יש לבחון את מכלול ההליך ולא את הייעול הריגעי.

שאלת ההוצאות לה טוענות המבקשות אינה כה משמעותית שכן עלות חוו"ד רפואית, אינה כה משמעותית, בהתייחס לעלות ניהול ההליך כולו. בסופו של יום היה ויסתבר שאין עסקינן בתביעה מכוח פקודת הנזיקין תוכלנה המבקשות לעתור בנשוא ההוצאות שנגרמו להן. העלות הנוספת, לכל היותר, היא עלות חוות הדעת הרפואית, ככל שהצדדים לא יסכימו כי קביעת המל"ל לעניין דרגת הנכות הרפואית, תהא טובה גם להליך מכוח פקודת הנזיקין.

העולה מהאמור לעיל הוא, כי הבקשה נדחית.

המשיב 1 יגיש בקשה מסודרת תוך 20 ימים לעניין פטור מחוו"ד רפואית. המבקשות תשבנה תוך 20 יום נוספים ובהמשך תינתן החלטה גם בבקשה זו.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ד, 13 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.