1. התובעים הגישו תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין.
2. ביום 21.03.13 מונה המבקש ככונס נכסים, לצורך מכירת הדירה ולחלוקת תמורתה בין הבעלים על פי חלקיהם הרשומים.
3. הדירה נמכרה. כעת, מונחת בפני בקשת כונס הנכסים לאשר את חלוקת התמורה בין היורשים. לטענתו, חישב את הסכומים המגיעים לכל יורש, בהתאם לחלקו בנכס, ובהתאם לסכומים ששילמו חלקם בגין חוב הארנונה.
4. כל המשיבים, למעט המשיב 4 , מסכימים לבקשת הכונס כפי שהוגשה.
5. המשיב 4 (שלום איטח) מתנגד לבקשה.

תחילה מבקש המשיב 4 כי הכונס יבהיר מדוע נקב בהוצאות בסך 59,138 ₪, בעוד לפי החלטת ביהמ"ש מיום 23.03.14 נקבע כי שכר הכונס יעמוד על 7% מהתמורה בתוספת מע"מ, וכן הוצאות בסך 1,200 ₪ - וסה"כ 56,129 ₪.

המשיב 4 טוען בנוסף, כי אין לקחת בחשבון את תשלומי הארנונה ששילמו חלק מהמשיבים בגין הנכס נשוא ההליך. ראשית, מאחר ולא צורפו כל ראיות לגובה החוב ולסכומים ששולמו. שנית, מאחר ותשלומים ששולמו אינם מהווים חוב העונה על הגדרת 'חובות הכינוס'. שלישית, ביהמ"ש לא נדרש לסעד של השבת כספים אלא לפירוק שיתוף בלבד. רביעית, לפי הכונס החוב לעיריה עומד על 17,731 ₪ ורק את הסכום הזה ניתן להשית על היורשים, כל אחד לפי חלקו היחסי.

אשר לשכר טירחת הכונס, המשיב 4 טוען, כי יש להטיל את התשלום הזה על המשיב 5 בלבד. זאת, לאור התנהלותו לאורך ניהול ההליך ועשיית שימוש לרעה בהליכי בית משפט. לטענת המשיב 4, המשיב 5 התנגד למכירת הנכס למשפחת אשרף בטענה שהמחיר נמוך, הציע לרכוש בעצמו את הנכס, התחמק ולא רכש את הנכס בסופו של דבר, וגרר את הצדדים להליך של כינוס. כאילו לא די בכך, בסופו של נמכר הנכס במחיר נמוך יותר מהצעת משפחת אשרף, הצעה שעמדה על הפרק בתחילת ההליכים בתיק זה.

1. המשיב 5 מתנגד לבקשת המשיב 4 להטיל עליו את כל הוצאות הכינוס.

לטענתו, הוא שיתף פעולה לאורך ההליך לצורך מכירת הנכס, ניסה מספר פעמים ובשלבים שונים לרכוש בעצמו את הנכס – דבר שלא צלח לטענתו בשל התנגדויות יתר הצדדים, ואף הסכים למינוי כונס הנכסים.

לטענתו, הטלת כל הוצאות הכינוס על צד יחיד הנה צעד חריג, וכי הפסיקה קבעה כי שכר הכונס ישולם מתוך כספי הכינוס.

1. הכונס השאיר לשיקול בית המשפט, את שתי הסוגיות - אופן חלוקת ההוצאות בין היורשים, והפחתת ההוצאות ששולמו בגין חוב הארנונה. הכונס לא התייחס לטענת המשיב 4 בנוגע לסכום ההוצאות.
2. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתשובת הכונס – אני קובעת כי הוצאות הכינוס יחולקו באופן שמחציתן יושת על המשיב 5, והיתרה (מחצית) תחולק בין יתר היורשים לפי חלקם היחסי בנכס.

כמו כן אני מורה כי יש להתחשב בתשלומי הארנונה ששולמו, כפי שבאו לידי ביטוי בתחשיב הכונס.

לגבי סכום ההוצאות, אלה יעמדו על 56,129 ₪, ולא כפי שמופיע בחישוב הכונס.

1. אכן, כטענת המשיב 5, "העקרון המנחה בהפעלת שיקול הדעת לפי תקנה 389 הוא עשיית צדק בין בעלי הדין בהתאם לנסיבות" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 612).

ואולם, דווקא יישום כלל זה תומך בטענות המשיב 4, ולא בטענותיו של המשיב 5. נסיבות מקרה זה, מצביעות על כך שהמשיב 5 שם לו למטרה לאורך ההליך לעכב את מכירת הנכס.

התייחסתי בהרחבה להתנהלותו של משיב 5, מר יהודה איטח, בהחלטתי מיום 17.06.13. לא אחזור על הדברים, אך אציין כי התרשמותי הייתה כי הוא נהג בחוסר תום לב, טירפד הצעת רכישה קודמת על סכום גבוה יותר, עיכב את פירוק השיתוף, העלים מידע חיוני מכונס הנכסים ופגע בכך מהותית בהליך הכינוס. אני מקבלת לכן את טענת המשיב 4 לפיה התנהגותו של המשיב 5 היא שחייבה את מינויו של כונס הנכסים הנוכחי והאריכה את זמן ניהול ההליך.

אמנם, יתכן שנדרש היה בכל מקרה למנות כונס לנכס, ואולם, התובעים הציעו את באי כוחם, דבר שיכול והיה חוסך חלק ניכר משכר הטרחה לכונס. מה גם, ששכר הכונס נקבע בין היתר לאור ההתמחרות החוזרת, שנגרמה בעטיו של המשיב 5.

לכן, בנסיבות האלה- יישא המשיב 5 במחצית משכר הכונס ואילו יתר המשיבים יישאו במחצית האחרת, לפי חלקם היחסי.

1. לעניין חישוב הארנונה – אני קובעת כי יש לקבל את החישוב שערך הכונס.

אמנם אין מדובר ב'הוצאות כינוס' כפשוטן, ואולם נוכח הסכמת כל הצדדים למעט המשיב 4 בעניין זה, ולנוכח הצהרת הכונס כי עיין בראיות שהוצגו לו על ידי הצדדים, ועל מנת לסיים סוף סוף את המחלוקות סביב פירוק השיתוף בנכס, שוכנעתי כי יש לקחת סכומים אלה בחשבון בעת ההתחשבנות בין הצדדים, שלכולם חלק בנכס נשוא הכינוס.

האבחנה בין חובות שהם חלק מהוצאות הכינוס לחובות שאינם כאלה רלוונטית בעת שמול זכויות הבעלים עומדות זכויות צד ג', ואילו במקרה שבפני מדובר בזכויות הבעלים בינם לבין עצמם וראוי להכריע גם במחלוקת זו בעת פירוק השיתוף בינהם.

לפיכך, נכון החישוב שערך הכונס כאשר לקח בחשבון את חלוקת הארנונה בגין הנכס לפי חלקי היורשים בנכס, ואת התשלומים בגין הארנונה שכבר שולמו.

1. לעניין ההפרש הנטען בשכר טרחת הכונס, ובהעדר כל התייחסות מטעם הכונס בעניין זה, הרי שנראה שהצדק עם המשיב 4, ונפלה טעות בחישוב שערך הכונס. כאמור בהחלטתי מיום 23.03.14, שכר טרחת הכונס יעמוד על 7% מהתמורה בגין הנכס, בתוספת מע"מ, ולסכום זה יצטרף סכום ההוצאות בגובה 1,200 ₪. תוצאת חישוב זה הנה 56,129 ₪ ולא כפי שהופיע בנספח 1 לבקשת הכונס, סכום של 59,128 ₪.
2. סיכומו של דבר – הכונס יפעל עפ"י סעיף 8 לעיל בחלוקת התמורה.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לכונס ולצדדים.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ד, 07 יולי 2014, בהעדר הצדדים.