1. בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 8.2.00.

בבקשה לבטול פסק דין זה, אשר הוגשה לבית המשפט ביום 21.3.12, טען המבקש כי התגלה לו קיומו של פסק הדין רק ביום 27.2.12 לאחר שנציגי המשיבה מסרו לבא כוחו את מספר תיק בית משפט זה באותו מועד.

עוד הצהיר המבקש כי מעולם לא קיבל מסמך כלשהוא של התביעה ואת העתק פסק הדין.

מאחר ותיק בית המשפט בוער, הגיש ב"כ המשיבה לתיק בית משפט העתק כתב התביעה ופסק הדין.

כמו כן הגיש ב"כ המשיבה תגובה לבקשה לבטול פסק הדין וכן הודעה ובקשה לדחיית הבקשה לבטול פסק הדין.

במעמד הדיון הראשון שהתקיים במעמד שני הצדדים הושגה הסכמה דיונית לפיה תגיש המשיבה פירוט חוב והמבקש יגיש תצהיר משלים לטענותיו.

2. תחילה אדון בטענת אי המסירה של מסמכי התביעה ופסק הדין לידי המבקש והמועד בו נודע לו על קיומו.

ב"כ המשיבה לא הגיש, במסגרת שחזור מסמכי התיק שבוער, את אישור המסירה של התביעה למבקש והינו נסמך על החזקה לפיה פסק הדין ניתן כדין ועל סמך אישור מסירה כדין.

למרות טענת ב"כ המשיבה בתגובתו לבקשה כי בוצעה למבקש מסירה גם של האזהרה מתיק ההוצאה לפועל, אשר עשויה להעיד על ידיעת המבקש על קיומו של פסק הדין, הרי שאף אישור מסירה זה לא הוגש.

גם בעניין זה נסמך ב"כ המשיבה על החזקה כי המועד הרשום בתיק ההוצאה לפועל הוא המועד הנכון של מסירת האזהרה לחייב.

אין בפי ב"כ המשיבה כל ראיה על כך כי המבקש ידע על קיומו של פסק הדין והוא מבקש לסמוך את טענתו בדבר הידיעה כאמור, גם מפסק הדין שניתן בעתירה המנהלית 17619-04-12 שהתנהל בין אותם הצדדים ושם נפסק כי המבקש ידע על קיומו של החוב למשיבה לפני שנת 2012 ולצורך כך צוטט המשפט בפסק הדין:

"כאשר קוראים את העתירה, מתקבל הרושם לפיו, דרישות החוב שנמסרו לו בשנת 2012 "נחתו" על העותר כרעם ביום בהיר ומבלי שהיה מודע כלל לעובדה שקיים חוב וכאשר מעיינים בתשובה ניתן להיווכח בקלות, כי אין כך הדבר".

למקרא פסק הדין כולו עולה כי הדברים נאמרו ביחס לדרישות חוב של העיריה בקשר עם שני נכסים, אחד מהם בלבד הוא נשוא התובענה בתיק זה, ובקשר, בין השאר, לחוב בגין התקופה שלאחר התקופה נשוא התובענה בתיק זה לגביו ננקטו הליכים מנהליים לגביית החוב.

הדברים אף נאמרו לצורך הכרעה בטענת ההתיישנות שהועלתה כנגד המבקש בעתירה ובמסגרת דיון בשאלה האם השתהתה המשיבה בהליכים המנהליים והמשפטיים לגביית החוב, דהיינו, לא היה כל דיון פרטני בקשר עם ידיעתו הספציפית של המבקש דבר קיומו של פסק הדין בתובענה זו או בדבר ההליכים הננקטים על ידי המשיבה לגבייתו של פסק הדין.

הדברים אף נאמרו בהקשר לידיעתו של המבקש על קיומו של חוב למשיבה ולאו דווקא ידיעתו על ההליכים הננקטים על ידי המשיבה בהוצאה לפועל לגבייתו של החוב.

מעיון בדף ההליכים שנקטה המשיבה בתיק ההוצאה לפועל עולה כי נקטה בהליכים שאינם מביאים בהכרח לידיעתו של המבקש על קיומו של תיק ההוצאה לפועל.

ניתן לראות על פי הדו"ח שצורף כי האזהרה נמסרה למבקש באוקטובר 2000 אך הוא סירב לקבל. לא הומצא תצהיר המוסר או זהותו כך שלא ניתן להתמודד עם טענה זו של המוסר.

שנה בלבד לאחר מכן (בדצמבר 2001), בוצעו הליכי עיקול כספים אצל צד ג' ומלבד תשובה אחת כי בוצע עיקול בחברת ביטוח (אשר מטבע הדברים בד"כ אין לעיקול כזה תוצאה על ניהול חיי היומיום של החייב), לא נמצאו נכסים כלשהם אצל אותם צדדי ג' (רובם משום שהמבקש לא ניהל אצלם חשבון).

זמן קצר לאחר מכן, בינואר 2002, ננקטו עוד שני הליכי עיקול צד ג' אשר נותרו ללא מענה.

מאותו מועד ועד אמצע שנת 2006, בה ננקט הליך עיקול רכב בלבד, לא ננקטו כל הליכים שהם נגד המבקש.

לאחר מכן, ורק באמצע שנת 2010 , בוצע שוב הליך עיקול כלי רכב ותו לא.

יש לציין כי למרות שניתן לראות כי העיקול אכן נרשם על כלי הרכב, לא בוצע כל הליך למימושם.

למרות שניתנה לב"כ המשיבה ההזדמנות להראות כי ננקטו הליכים נוספים כנגד המבקש, היכולים להעיד על ידיעת קיומו של תיק ההוצאה לפועל, כגון זימון לחקירת יכולת, עיקול מטלטלין או בקשות שהגיש בתיק, לא הוגשו ראיות על כך לפיכך, יש להניח כי לא זומן (או לא אותר) ואין כל ראיה נוספת על ידיעתו של המבקש דבר קיומו של תיק ההוצאה לפועל ומכאן ידיעתו על קיום פסק הדין.

עצם חלוף שנים רבות בין נקיטת הליך אחד למשנהו, מונע מתן משקל רב לעובדה כי פסק הדין ניתן לפני שנים רבות.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כי אכן נסתרה טענת המבקש כי לא ידע על קיומו של פסק הדין או תיק התובענה.

אין להסיק מכך שהמבקש סתר לחלוטין את החזקה העומדת למשיבה בדבר תקינות ההליכים אשר עשויה להוביל לבטול פסק הדין מעיקרו, אך יש בכך כדי לאפשר עיון בעילת ההגנה אשר בפי המבקש ולראות אם ראויות טענותיו להידון בבית המשפט כאילו הודה במחדל ויש לפתוח לו את שערי בית המשפט כדי ליתן לו הזדמנות להתגונן.

הדבר דומה לביצוע מסירה בדרך של הדבקה, הליך שנאמר עליו כי בוצע כדין, אך קיים ספק אם הגיע בפועל לידיעתו של הנתבע.

(ע"א 427/61 דלייהו נ' הדייקן מפעלי מתכת לחלקי חילוף בע"מ ואח', פ"ד טז עמ' 624, בעמ' 627

וב"ש 278/84 מחמוד סולימאן צאדק נ' טחנת קמח עין חי בע"מ פ"ד לח (2) עמ' 755, בעמ' 756).

3. מעיון בכתב התביעה, אשר הוגש לבית המשפט ביום 3.6.99, עולה כי צורף לו נספח לפיו המבקש חב יתרת חוב ארנונה לשנת 1998 סך של 5,170.30 ₪ וכן סך של 5,842.10 ₪ חוב ארנונה נכון לאפריל 1999.

כמו כן, יתרת החוב בגין מים נכון לאפריל 1999 היא 15,569.20 ₪.

סה"כ יתרת חוב נתבעת היא 26,581.60 ₪.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש חתם עם המשיבה על שני הסדרי חוב.

הראשון 21.3.99 (כ 3 חודשים לפני הגשת התובענה) והשני מיום 31.12.00 (כשנה ומחצה לאחר הגשת התובענה).

בהתאם להסדר הראשון יתרת החוב הרשומה על פני אותו הסדר היא 13,478 ₪ מהם סך 10,903 ₪ ארנונה כללית לגמר 4/99, סך 1,863 ₪ אגרת מים לגמר תק' 68 (כך נרשם – ו.ש.), מכתב התראה מעו"ד 40 ₪ וריבית על הסדר התשלומים בסך 672 ₪.

הוסכם על 6 תשלומים באמצעות הוראת קבע ותשלום אחד במזומן בסך 2,135 ₪.

בהתאם להסדר השני, יתרת החוב הרשומה על פני אותו הסדר היא 24,000 ₪ אשר תסולק ב 10 תשלומים באמצעות הוראת קבע.

על פי הפירוט באותו הסדר, חוב הארנונה הוא 21,664 ₪ ומים בסך 506 ₪ ולזה צורף חיוב ריבית בסך 1,830 ₪.

לא צוין לאיזה תקופות מתייחס החוב אך ניתן לראות בנקל כי לכל היותר המשיבה מתייחסת לחוב שהצטבר על אותו הנכס בתקופה שאינה עולה על 3 שנים דהיינו, 1998 עד סוף 2000.

אין ספק כי לכל היותר כוללת התובענה שהוגשה בתיק זה, את החוב הנקוב בהסדר הראשון ממרץ 1999 בתוספת של יתרת חוב, לכל היותר, עד אפריל 1999 כאמור בתובענה.

אף אם נניח כי המבקש לא שילם דבר על פי ההסדר הראשון, הפער בסכום החוב של המים כאמור בהסדר הראשון ובין זה האמור בתובענה, אינו סביר ואינו מסביר את סכום התובענה.

בנוסף – הסכום הנקוב בהסדר השני, צריך לכלול לכל היותר חוב נוסף בגין שנת 2000 ולכל הפחות את סכום החוב לפי התובענה אך על פי הסדר זה, החוב הנקוב בו נמוך מזה הנתבע בתובענה.

אפשר להניח כי ההסדר השני אינו כולל את החוב עד שנת 2000 וכי ההסדר השני כולל אך ורק את החוב שנוצר בשנת 2000 אך עובדה זו טעונה ראיה שלא הוצגה והעדר ציון תקופת החוב על גבי ההסדר השני עשויה לתמוך בטענת המבקש כי שילם את החוב או לפחות חלקו באמצעות ההסדר הראשון.

4. בנסיבות העניין, נדרשה המשיבה טרם הדיון השני בבקשה, להמציא פירוט חוב ותשלומים וזה אכן הוגש.

לגבי חוב המים, הוגשה טבלה המתחילה מספטמבר 1998 ועד אפריל 1999 ובסך כולל של 15,509 ₪.

כל יתר האמור בטבלה הוא חיובי הצמדה וריבית וכן אזכור על תשלום של 913.90 ₪ בשנים 1999 ו 2000 ללא ציון מועד תשלום מדויק.

יש לציין כי המשיבה תובעת עתה מהמבקש בגין חוב זה סך של 61,401 ₪ נכון להיום.

אשר לחוב הארנונה, צורפה טבלה בגין חיובים בסך 6,734.60 ₪ בגין שנת 1998 וסך 17,269 ₪ בגין שנת 1999 וסך 18,110 ₪ בגין שנת 2000.

סכום החוב הנטען לגבי שנת 1998 אינו תואם את הסכום הנקוב בתובענה בגין תקופה זו ומהפירוט כולו אף עולה מסקנה כי בעת שנחתם הסדר החוב השני בסוף 2000 לא היתה קיימת יתרת חוב ארנונה בגין יתרת שנת 1999 שלא נתבעה וכי ההסדר השני דן בחוב שהצטבר רק לגבי שנת 2000.

כל התשלומים המוזכרים בטבלה זו, מעידים כי שילם תשלום אחד במזומן לפי ההסדר הראשון בסך 2,135 ₪ על חשבון חוב שנת 1998 וזאת בטרם הגשת התביעה ולמרות זאת אין לכך כל זכר, הן בכתב התביעה והן בפסק הדין שניתן בשנת 2000.

ככל שנפחית את התשלומים ששילם המבקש לגבי יתרת שנת 1999 מסכום החוב הכולל נותרנו עם סך 5,868 ₪ שלא שולם ונתבע בתובענה.

מכאן עולה המסקנה כי הסכום המפורט בכתב התביעה התעלם מתשלום במזומן ששילם המבקש על חשבון החוב בהתאם להסדר שנחתם לפני הגשת התביעה (ההסדר הראשון). תשלום שלא בא לידי ביטוי כלל אפילו בפסק הדין.

בנוסף, עולה מהטבלה כי המבקש שילם באפריל 2000 סך של 2,989 ₪ וסך של 6,023 ₪ בדצמבר 2000 כאשר סכום החיוב בגין ארנונה לשנת 2000 הוא 18,110 ₪ כך שבעת ההסדר השני מסוף שנת 2000 יתרת חוב הארנונה נכון לאותה השנה היה צריך להיות ההפרש בין הסכומים הנ"ל אך ההסדר השני נוקב בסך של 21,664 ₪ כחוב ארנונה וכל זאת בהנחה שהסדר זה אינו כולל את חוב התובענה.

עולה עוד מהטבלה כי המבקש עמד בתשלומים לפי ההסדר השני ושילם בעקביות החל מינואר 2001 תשלומים בהתאם להסדר השני ולא נותר חייב דבר נכון לאוקטובר 2001 שבו בוצע התשלום האחרון על ידי המבקש.

אף מפירוט החוב בגין שנת 1998 ו 1999 עולה כי המבקש שילם עד מרץ 2001 את כל החוב.

5. המשיבה מצרפת לפירוט החוב נספחים נוספים, לכאורה לפי ספרי המשיבה (נספחים ב' ו ה') מהם עולה כי סכום החוב אותו חב המבקש למשיבה נכון ליום 17.10.12 הוא סך של 532,205 ₪.

אין ספק כי התנהלותה של המשיבה מעלה תמיהות באשר לתחשיב החובות המגיעים לה ומחדליה באשר לעדכון תשלומי המבקש, אם בטרם הגשת התביעה, אם עת עתרו למתן פסק דין ואם לאחר מכן בעת נקטו נגדו הליכים בתיק ההוצאה לפועל לאחר אוקטובר 2001.

התנהלות זו עשויה לתמוך בטענתו של המבקש כי עמד בתשלומי ההסדר הראשון וכי עת הוגשה התובענה – לא היה לחובתו חוב כלשהוא למשיבה ואין ספק כי יתרת החוב לא היתה כנתבע ממנו.

בנסיבות העניין, הנני מורה על ביטולו של פסק הדין מיום 8.2.00.

לאור סכום החוב בתובענה, התיק יתנהל בסדר דין מהיר לפי פרק טז1 (תקנות 214א – 214טז) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

הבקשה לביצוע השטר תיחשב ככתב תביעה, ותצהירו המשלים של המבקש ייחשב ככתב הגנה.

המשיבה תגיש תצהיר אימות וגילוי מסמכים מוקדם תוך 25 יום מהיום והנתבע תוך 35 יום מהיום.

תצהירי עדות ראשית  יוגשו במקביל תוך 65 יום מהיום.

נדחה לשמיעת ראיות ליום 25.4.13 בשעה 9:00.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים גם באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ג, 23 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.