1. בפני בקשת התובעת למחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

התובענה בתיק זה הוגשה כנגד הנתבע ביוני 1999 וביום 8.2.00 ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

בקשה לבטול פסק דין זה הוגשה על ידי הנתבע רק ביום 21.3.12 ולאחר שהתיק בוער זה מכבר.

בעקבות דיון בבקשה ניתנה החלטה במסגרתה בוטל פסק הדין הן משום קיומה של עילת הגנה ראויה לבירור והן משום שהתובעת כשלה בסתירת טענתו של הנתבע כי לא ידע על קיומו של פסק הדין שניתן בתיק זה בהעדר הגנה, כל זאת למרות קיומו של תיק הוצאה לפועל לביצועו.

2. בעקבות בטול פסק הדין הוגשו תצהירי עדות ראשית ועדויות הצדדים נשמעו בישיבה אחת ביום 25.4.13.

בתום שמיעת הראיות הוצע לתובעת על ידי בית המשפט הצעה לסיום ההליך והוקצב לב"כ התובעת

מועד להגשת תשובתו ומועד חילופי להגשת סיכומיו.

רק לאחר המועד שנקבע להגשת סיכומי התובעת הגיש ב"כ התובעת הודעה לפיה הוא מקבל המלצת בית המשפט ומבקש למחוק התובענה ללא צו להוצאות.

3. ב"כ הנתבע התנגד לבקשה ובקש כי התביעה תידחה ויפסקו הוצאות לטובת הנתבע.

לטענתו הבקשה היא בגדר בקשה להפסקת תובענה לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") וכי יש לדחות הבקשה שכן יהא בכך כדי לפגוע ביתרון משמעותי שהשיג הנתבע בניהול ההליך בתובענה זו ואף שימוש לרעה בהליכי בית משפט.

ב"כ הנתבע הצביע על כישלונות בעדותו של עד התביעה שהעיד, בין השאר, בנושאים שלא היו בתחום ידיעתו האישית ואי הגשת מסמכים ועדויות שלדעתו היה מקום להגישם על מנת לעמוד בנטל ההוכחה הרובץ על התובעת.

4. ב"כ התובעת טען מנגד מדובר בהסכמה להמלצת בית המשפט למחוק את התביעה ללא צו להוצאות ולאחר שהתובעת שקלה בעניין – החליטה להיעתר להצעה למרות שאין מחלוקת לטענת ב"כ התובעת כי הנתבע פעל שלא כדין עת חילק את הנכס ל 30 יחידות דיור וגבה מהדיירים את תשלומי המים אותם סיפקה התובעת.

לטענת התובעת חלפו כ- 15 שנה מאז האירועים נשוא התביעה ובעלי התפקידים שטיפלו בהליכים התחלפו וממילא חב הנתבע לתובעת בנוסף לתביעה זו סכום העולה על חצי מיליון ₪ שאין היא מצליחה לגבותו ממנו.

כמו כן טען ב"כ התובעת כי אין משמעות לשאלה האם יש למחוק התביעה או לדחותה שכן ממילא מדובר בחוב שהתיישן לצורך הגשת תביעה חדשה.

5. דיון והכרעה:

צודק ב"כ הנתבע בטענתו כי ההליך הננקט על ידי התובעת הוא הליך על פי תקנה 154 לתקנות וב"כ התובעת בתשובתו לא הכחיש זאת.

ב"כ התובעת לא התמודד בתשובתו עם טענת ב"כ הנתבע לפיו יש לדחות הבקשה להפסקת התובענה משום שהנתבע כבר השיג יתרון בניהול ההליך ואשר יחסר לו אם תוגש תביעה חדשה.

טענה זו אכן מאפשרת לבית המשפט לדחות בקשה להפסקת תובענה.

ראו ע"א 579/90 מ. רוזין ואח' נ' בן נון, פ"ד מו (3) 738 ורע"א 3876/09 חביב ח'שיבון נ' מרואן ח'שיבון מיום 25.8.09.

יתכן וב"כ התובעת לא מצא לנכון להתייחס לטענה זו משום שממילא הצהיר כי אין בכוונת התובעת להגיש תביעה חדשה בשל מחסום ההתיישנות העומד לה לרועץ בהגשה מחודשת של התביעה.

בבקשתו להפסיק התובענה עומד ב"כ התובעת על חולשת מסכת הראיות שהוגשה מטעמו בשל חלוף הזמן הממושך מאז האירועים נשוא התובענה והטעם האמתי לבקשתו הוא למעשה מניעתה של עבודה מיותרת של ב"כ הצדדים ושל בית המשפט בהגשת סיכומים ומתן פסק דין.

זהו הטעם היחיד המסתבר מבקשתו ואינני מוצאת כי טעם זה מונע חלותו של סעיף 154 לתקנות על תובענה זו.

בנסיבות העניין, ובכפוף להצהרת ב"כ התובעת כי אין בדעת התובעת להגיש התובענה מחדש, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 6 לתשובתו מיום 16.7.13, הנני מורה על הפסקת התובענה.

6. שאלה אחרת היא שאלת החיוב בהוצאות.

טוען ב"כ התובעת כי לאור שיקולי צדק ומדיניות ראויה עת הסכימה התובעת להיעתר להמלצת בית המשפט, אין לחייבה בהוצאות בגין ניהול תובענה זו.

ב"כ התובעת מבקש כי בית המשפט יתחשב בכך שהנתבע נהג שלא כדין בעת שחילק את הנכס ל 30 יחידות דיור וגבה מהדיירים את תשלומי המים שסיפקה התובעת.

אלא שעובדות אלו לא עמדו לדיון בבית המשפט בתיק זה ולא ברור כיצד יש בהן, גם אם היו מוכחות כנכונות, כדי להצדיק ניהול התביעה כנגד הנתבע לגביית עלות המים שסופקה.

האם מבקש ב"כ התובעת כי בית המשפט יראה את הטענה בדבר קיומו של חוב מים לנתבע כמוכחת למרות כישלונה של התובעת להוכיח עובדה זו ולשם מתן פטור לתובעת מתשלום הוצאות לנתבע בגין ניהול אותה התביעה כנגדו?

מדובר בטיעון בעל כשל לוגי. הרי בדיוק את הטענה כי התשלומים ששילמו הדיירים לנתבע לא הועברו לתובעת - מודה התובעת אין בידה להוכיח.

7. הטענה כי יש לפטור את התובעת מתשלום הוצאות לנתבע משום היעתרותה להצעת בית המשפט, דינה דחייה.

כל הצעה שיש בפי בית המשפט לסיום הסכסוך יכולה רק להוות הצעת פשרה לה נדרש קיבול מלא מצד שני בעלי הדין.

מרגע שאין הסכמה מצד בעל הדין שכנגד, לא ניתן לכפות עליו הסכמה לויתור על הוצאות ואי פסיקת הוצאות על ידי בית המשפט בנסיבות אלו צריכה להיות מנומקת.

"הכלל הוא, שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן), יהא אותו בעל דין זכאי לפסיקת הוצאות".

ע"א 1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין פד"י מו (4) 822, עמוד 829.

אין בנמצא נימוק היכול להצדיק אי פסיקת הוצאות בתובענה זו.

מאחר וב"כ התובעת לא התנה את הסכמתו להפסקת התובענה באי חיוב בהוצאות, אין מנוס אלא לדון בהן ולפוסקן.

8. בתיק זה נאלץ הנתבע להגיש תצהיר עדות ראשית ולהתייצב לשני דיונים שהתקיימו בבית המשפט. הבקשה לבטול פסק דין והדיון בה לא נלקחו בחשבון שכן בנסיבות העניין שם לא פסקתי הוצאות לאיש מהצדדים.

אם זאת יש לקחת בחשבון כי נמנע מהנתבע עיון בסיכומי ב"כ התובעת והגשת סיכומיו וכי התובעת העדיפה לקנות את הסיכון בדחיית התובענה בפסק דין וחסכה הליכים נוספים בין הצדדים ומבית המשפט.

אשר על כן, ובעקבות הפסקת התובענה, הנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע סך של 4,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים.