1. לפנינו תביעה לפיצויי פיטורים, הפסד השתכרות, עמלות, דמי תיווך, פיצוי בגין וו גרירה, הלוואה מביטוח חיים וכן עגמת נפש.

2. התובע הקים עסק בשם "מתג שיווק", להתקנת מערכות מיגון במתח נמוך (להלן: "העסק") ובשנת 2004 מכר את חלקו לנתבע 2 – מרוין סליט (להלן גם: "מנדי") והפך לעובד שכיר. לטענתו במהלך תקופת עבודתו קיפחו הנתבעים 3-2 – מנדי ובנו שנכנס כשותף בהמשך – יעקב שליט (להלן גם: "יעקב") את זכויותיו בדרכים שונות. בשנת 2011, בעקבות כניסתה לתוקף של עסקת מכירה בין העסק לחברת האבטחה "צוות 5 בע"מ" הורעו תנאי עבודתו ולפיכך נאלץ להתפטר ולתת שירות בתחום שהוא מכיר ויודע – מכירה והתקנה של מערכות אבטחה.

נציין כי במהלך דיון ההוכחות נמחקה התביעה כנגד העסק – הנתבע 1 לבקשת ב"כ התובע.

3. מנגד טוענים הנתבעים 2-3 כי התובע מעולם לא קופח, נהפוך הוא. התובע נהג בחוסר תום לב עת התפטר על מנת לפתוח עסק עצמאי המתחרה בעסק, תוך שגזל סודות מסחריים מהנתבעים. לפיכך הגישו הנתבעים 2-3 תביעה שכנגד בה מבוקש פיצוי בגין רווחים מעסקאות שגזל התובע מהנתבעים, פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") וכן הפצת הודעת התנצלות המתקנת את לשון הרע שפרסם התובע-הנתבע שכנגד- לטענת התובעים שכנגד.

4. תמצית טענות התובע

התובע הקים בשנת 1997 את העסק, וכחצי שנה מאוחר יותר הצטרף הנתבע 2 כשותף. בשנת 2004, עקב נסיבות אישיות נקלע למצב כלכלי קשה. מנדי ניצל את חולשתו הזמנית של התובע והציע לרכוש ממנו את חלקו בעסק בתמורה לכך שייקח על עצמו את החובות לבנק. התובע נאלץ להסכים עקב מצבו. לאחר קניית חלקו של התובע הכניס מנדי את בנו- הנתבע 3, כשותף נוסף.

מאז הפך התובע לעובד שכיר בעסק קופחו זכויותיו במספר דרכים כגון טעויות בחישוב העמלות, אי התאמה בין החשבונית לעמלה ששולמה וכן "עקיפת עסקאות" - התובע היה מנהל משא ומתן עם לקוחות פוטנציאליים אך רגע לפני חתימתם היו הנתבעים סוגרים את העסקה מאחורי גבו של התובע ובכך מונעים ממנו את קבלת העמלה. כך אירע בעסקה עם חברת האבטחה "צוות 5 בע"מ" (להלן: "צוות 5") עת שללו הנתבעים מהתובע את "דמי התיווך" להם היה זכאי.

התובע נאלץ להתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו שנגרמה בעקבות העסקה עם צוות 5 ולפיכך זכאי לפיצויי פיטורים. לאחר שהתפטר פנה לעיסוק אותו הוא מכיר: מכירה והתקנה של מערכות אבטחה. מכריו ששמעו על כך פנו אליו כדי לקבל שירות ישירות ממנו במקום מהעסק.

עוד נתבעו תשלומים בגין אי מתן מכתב פיטורים ושלילת הזכות לדמי אבטלה משך שלושה חודשים – סעד עליו ויתר התובע בהמשך – החזר כספי עבור וו גרירה, החזר כספי בגין הלוואה מביטוח החיים של התובע וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

5. תמצית טענות הנתבעים

לא זו בלבד שהנתבעים נהגו כדין עם התובע, הם אף התחשבו בו ובנסיבותיו האישיות הן בהיותו שותף והן בהיותו עובד שכיר.

מנדי מעולם לא הפעיל לחץ על התובע למכור את חלקו בעסק ולא ניצל את מצבו של התובע, והוא קיבל תמורה לא מבוטלת עבור מכירת חלקו: מחיקת חלקו בחובות שנאמדו בסך 300,000 ₪.

יש לדחות את טענות התובע בענין וו הגרירה, נטילת ההלוואה מביטוח החיים ועגמת הנפש.

הנתבעים תמיד היו פתוחים לשמוע כל תלונה מהתובע לרבות בענין חישובי העמלות ואם שוכנעו שנפלה טעות, פעלו לתיקונהּ. התובע מעולם לא קופח בקבלת עמלה שהגיעה לו. לענין צוות 5 התובע לא "תיווך" בעסקה, ותנאי עבודתו לא הורעו בעקבותיה.

התובע מעולם לא נתן התרעה כלשהי לענין "הרעת תנאים" וממילא אינו מקיים אחר התנאים הקבועים בחוק לענין התפטרות בדין מפוטר.

הסיבה לסיום עבודתו של התובע בעסק היתה אך ורק רצונו להקים עסק משלו המתחרה בעסק של הנתבעים. זו היתה הסיבה גם לבקשתו לתקופת "הודעה מוקדמת" מקוצרת – על מנת לטרפד ולנכס לעצמו עסקאות של הנתבעים.

התובע גזל לקוחות ועסקאות של הנתבעים עת פנה לעסק משלו המתחרה בעסק הנתבעים, ולפיכך הגישו הנתבעים נגד התובע תביעה שכנגד.

6. תמצית התביעה שכנגד וההגנה שכנגד

הנתבעים הגישו כנגד התובע תביעה שכנגד בגין תחרות לא הוגנת והפרת חובות האמון, הנאמנות ותום הלב. לטענת הנתבעים – התובעים שכנגד (למען הנוחות יכונו להלן: "הנתבעים") הנתבע שכנגד (יכונה להלן: "התובע") חתר תחת העסק עוד בטרם הפכה התפטרותו לעובדה מוגמרת לצורך הקמת עסקו המתחרה. התובע גזל סודות מסחריים ובהם רשימת לקוחות, צרכיהם, דרישותיהם, תנאי ההתקשרות עמם, רשימת עסקאות במו"מ והשתמש בכל אלה כפלטפורמה להקמת וקידום עסקו "ה.י.מ.מ מערכות מיגון והתראה מתקדמות".

הנתבעים מנו בתביעתם מספר לקוחות אליהם פנה התובע וניסה לגזול את העסקה לטובת עסקו הפרטי.

עוד נטען שהתובע מוציא דיבת הנתבעים ודיבת העסק רעה.

לפיכך נתבע פיצוי בגין רווחים מעסקאות שנגזלו מהנתבעים, פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות, פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע וכן הפצת התנצלות.

בכתב ההגנה שכנגד חזר התובע על טענתו לפיה הנתבעים לא הותירו לו ברירה אלא להתפטר בדין מפוטר. זאת על רקע הרעת תנאים מוחשית. לדבריו לא התפטר באופן נמהר אלא התריע על הפגיעה בזכויותיו טרם נאלץ להתפטר. התובע הכחיש את הטענות בדבר התחרות בלתי הוגנת. התובע טען שעל פי הסכם העבודה, סעיף אי התחרות חל רק בעת קיום יחסי עובד מעביד שהסתיימו ביום 2.11.2011. עוד הכחיש התובע את טענות הנתבעים ביחס לכל אחד מהלקוחות הפרטניים שמנו בכתב התביעה שכנגד. כמו כן הנתבעים הם אלה המוציאים את דיבתו רעה של התובע ולא ההיפך.

7. ראיות שנשמעו

התובע הגיש תצהיר עליו נחקר. מטעם התובע הוגשו תצהירים של מר יונתן קליף, מנהל תפעול בצוות 5 (להלן: "מר קליף"), מר אריק סלע ששימש כסוכן הביטוח של הנתבעים והתובע בתקופה בה היה התובע שותף בעסק (להלן: "מר סלע") וכן מר הרצל רז מנהל תפעול בחברת "אנרקון אריאל בע"מ" (להלן: "מר רז").

מבין המצהירים מטעם התובע נחקרו על תצהיריהם מר הרצל רז, מר אריק סלע ומר יונתן קליף. מטעם התובע הוגשו תצהירים נוספים, אך מאחר שאלה לא התייצבו לחקירה, אין להתייחס אליהם.

הנתבעים 2-3 הגישו תצהיריהם. הנתבע 2 נחקר על תצהירו. התובע ויתר על חקירת הנתבע 3 במהלך הדיון.

לתיק בית הדין הוגשו מסמכים רבים, בין היתר: הסכם פירוק השותפות, הסכמי עבודה של התובע, תלושי שכר, אישור קבלת מפרעה שקיבל התובע מהעסק בסך 15,000 ₪, הסכם בין העסק לצוות 5, מסמכים הנוגעים להלוואה מביטוח החיים, פרסומים מדף הפייסבוק של התובע על עסקו הפרטי, הצעות מחיר של מתג שיווק ומטעם התובע וכן תכתובות דוא"ל בענין ביטוח.

ביום 25.8.14, לאחר שהוגשו סיכומי התובע, ביקשו הנתבעים לצרף ראיה באיחור – פסק דין שניתן על ידי מותב בראשות כב' השופטת ויסמן ובו לכאורה ממצאים הנוגעים למהימנות התובע. בקשה זו נדחתה על ידי אם בית דין ביום 7.9.14.

8. התביעה לפיצויי פיטורים

התובע סיים עבודתו ביום 2.11.11 לאחר שנתן הודעה מוקדמת ביום 10.10.11. לטענתו הוא נופל בגדר סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") שכן העסקה עם צוות 5 גרמה להרעה מוחשית בתנאי העבודה ומנעה למעשה את קיומם של רוב סעיפי הסכם העבודה שלו. לפיכך דרש התובע עבור רכיב זה סך של 47,404 ₪.

מנגד השיבו הנתבעים שלא נגרמה לתובע כל "פגיעה משמעותית" בתנאי עבודתו, לא בעקבות ההתקשרות עם צוות 5 ולא מסיבה אחרת. לטענתם הדבר עולה בבירור מתלושי השכר.

בחקירתו טען התובע ש"יש רשימה ארוכה של לקוחות שחיברתי שברגע שמכרו את המוקד לצוות 5, אמרו לי שזה כבר לא שלנו, לא צריכים לשלם לך. אני מבחינתי צריך לקבל את הכסף הזה עד היום. זו אחת מהרעות התנאים." (עמ' 9, ש' 1-4 לפרוטוקול הדיון. יוער כי כל עוד לא נאמר אחרת, ההפניות הן לפרוטוקול הדיון).

עם זאת התובע הסכים שלמרות הטענות בדבר הרעה מוחשית בתנאי העבודה הדבר לא מוצא ביטויו בתלושי השכר. לדבריו: "אי אפשר לראות את זה בתלושים את שעות העבודה שעבדתי פי שלוש מאשר עבדתי לפני כן כדי להביא לי משכורת" (עמ' 9 ש' 19-20 וראו גם עמ' 10 ש' 9-10 לפרוטוקול הדיון).

סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים קובע:

"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי העבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".

בנושא זה נפסק לא פעם על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי:

"עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. [דב"ע שנ/10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; ע"ע 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח', ניתן ביום 27.1.2012 וההפניות שם]."

ע"ע 26706-05-11 שבתאי חיים - טכנובר בע"מ, 10.6.13.

על פי העדויות שנשמעו לא שוכנענו שהתובע נכנס בגדר סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. ראשית, אף כי בהחלט יתכן שהתובע חש ברמה האישית שאינו מתוגמל מספיק, הרי שלא הוכחה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" – לא על רקע העסקה עם צוות 5, ובכלל. אנו ערות לכך שלעסקה זו היתה השלכה אפשרית על השתכרות התובע, שכן מנדי הודה בחקירתו שאמר לתובע שיפצה אותו. כאשר נשאל האם אכן פיצה את התובע השיב: "הוא לא חיכה הוא עזב" (עמ' 22 ש' 17-20). מכאן עולה שפוטנציאל הפגיעה היה קיים, אולם מהחומר שהוגש לפנינו לא עולה כי הפוטנציאל מומש ולא הוכחה ההרעה המוחשית בתנאי העבודה של התובע.

גם טענת התובע לפיה הגם שתלושי השכר אינם משקפים פגיעה בשכר בפועל הוא נאלץ לעבוד שעות רבות יותר (עמ' 10 ש' 6) לא זכתה לביסוס ראייתי.

שנית, ובעיקר – לא הוכח כי התובע התפטר עקב אותן נסיבות הנטענות. סמיכות הזמנים בין הקמת עסקו הפרטי לסיום עבודתו בעסק מלמדת שככל הנראה היה זה רצונו לפנות לדרך חדשה ועצמאית שעמד מאחורי סיום עבודתו.

שלישית, ממילא לא הוכח שהתובע התריע בפני הנתבעים על כוונתו להתפטר וודאי שלא נתן להם הזדמנות לתקן את ההרעה. התובע נשאל מתי פנה לנתבעים בדרישה שיפצו אותו והשיב: "מהרגע הראשון פניתי, כשהתפטרתי, ביקשתי ממנדי, עוד לפני, את תשלום הפיצויים שלי." (עמ' 10 ש' 12-13). בחקירתו נשאל התובע גם:

ש. זה נכון שכשאתה הודעת למנדי על ההתפטרות, נכון שמנדי אמר לך שאתה עושה טעות ותמשיך לעבוד איתו כן או לא?

ת. הודעתי למנדי ולא ליעקב. אני מנסה לחשוב על זה, אני משיב שיכול להיות.

(ראו עמ' 10 ש' 17-19).

על כן ובהתאם לאמור לעיל התביעה לפיצויי פיטורים בגין התפטרות בדין מפוטר – נדחית.

9. תביעה לעמלות מכירה ושירות

בתיקון הסכם העבודה מחודש 02/2009 נקבע שהתובע יקבל:

4. עמלה על מכירות (נגד חשבונית מס) של 10%

5. עמלה עבור שירות ללקוח (נגד חשבונית מס) פחות עלות הציוד של 30%

6. עבור חיבור מינוי חדש למוקד לשנה הראשונה עמלה של חודשיים

7. לכל מינוי בסעיף 6 עבור כל שנה וחודש

8. לגביע (כך במקור) דמי מינוי שנתי של מינויים קיימים (...)

התובע טען כי לא אחת העלימו ממנו הנתבעים עמלות להן הוא זכאי ו"הדבר עולה מהשוואה בין חשבוניות שהוציא התובע לתלושי שכרו". לפיכך דרש התובע סך של 8,900 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר.

התובע צירף מסמך שלדבריו שלח לו מנדי, המפרט עסקאות שביצע ולא שולמה לו עמלה בעבורן (נספי י"ג לתצהיר התובע).

הנתבעים הכחישו את האמור והדגישו שכפי שציין התובע בעצמו בכתב התביעה, כאשר היה שם לב לטעויות בחישוב העמלות היה פונה לנתבעים ואלה היו מתקנים את הטעות אם נמצאה כזו. עוד טענו הנתבעים שאין הם יודעים מהו אותו מסמך שצירף התובע.

אנו סבורות כי בענין זה הצדק עם הנתבעים. לא ברור על מה מסתמך התובע. המסמך שצירף איננו ברור ולא ידוע מנין גזר את הסכום הנתבע.

אשר על כן דין רכיב זה של התביעה להידחות.

10. תביעה לעמלות שנתיות

לשיטת התובע מכירת מוקד שלם לצוות 5 גרמה לאובדן של שליש מפרנסתו ובשל כך לא שולמו לו בשנה האחרונה העמלות המגיעות לו עבור מינויים קיימים לפי סעיף 8 לחוזה ההעסקה. לפיכך דרש התובע סך של 41,000 ₪ בתוספת ריבית לא כולל הלנת שכר.

התובע צירף רשימת לקוחות שהחתים כמנויי מוקד המזכים אותו בעמלה של חודש, לטענתו (נספח י"ד לתצהירו).

התובע נשאל בחקירתו כיצד הגיע לסכום זה והשיב: "יש רשימה של לקוחות שאני הבאתי וסביר להניח שגם אם אצטרך יש לי חלק מהספרים והחתמתי לקוחות. זה לא בא באוויר. (נספח יד)." (עמ' 14 ש' 23-24).

גם בענין רכיב זה הצדק עם הנתבעים. טענותיו של התובע לא הוכחו, המסמך אינו ברור ולא ידוע כיצד הגיע לסכום הנתבע. לפיכך – דין רכיב זה של התביעה להידחות.

11. התביעה לדמי תיווך

מאחר שלטענת התובע הוא תיווך בין העסק לחברת צוות 5, הרי הוא זכאי ל-10% משווי העסקה בסך 56,000 ₪ ופיצוי הלנת שכר.

הנתבעים טוענים כי הסכם העבודה מתייחס לעמלות מכירות ולא עמלות תיווך וממילא התובע לא התבקש לתווך ואף לא תיווך בפועל. עוד הוסיפו הנתבעים כי לא ברור מהיכן גוזר התובע את הסכום הנתבע.

בחקירתו הנגדית נשאל התובע מה עשה במסגרת העסקה עם צוות 5 מעבר לתיווך כפי שמופיע בתצהירו של מר בן לולו (שלא גובה בעדות) וכך השיב (עמ' 8 ש' 13-23):

ת. חוץ מזה שהבאתי את הצדדים לעסקה כשחיים בן לולו נפגש איתי וביקש ממני לעשות את העסקה, גם אחר כך אני טיפלתי בעסקה הזו, גבייה מלקוחות. חלק מהישיבות עם יונתן קליף בנושא הכסף, אני באתי עם יעקב לפחות פעמיים נוספות בנושא של העברת כספים. אחת מהפעמים יצאתי עם שיק בסך 100,000 ₪ לטובת הנתבעים. התעסקתי בגבייה מלקוחות. הסיכום ביני לבין מנדי היה שאני אקבל 10% עמלה על כל עסקה שאני עושה וזה כולל מכירת מוקד ותיווך כזה. וקיבלתי על חשבונם עמלה.

ש. אתה בונה את הטיעון שלך על סעיף 4 להסכם העבודה שלך?

ת. נכון. גם לבשל עסקה זה לעשות עסקה.

כלומר, התובע מבסס את התביעה ברכיב זה על סעיף 4 לתיקון הסכם העבודה מחודש 02/2009 בו נקבע שיקבל עמלה על מכירות (נגד חשבונית מס) של 10%.

אולם מהמתואר לעיל לא עולה שהתובע ביצע "מכירה", וודאי לא הגיש חשבונית מס בהתאם לקבוע בהסכם. נהפוך הוא: עולה באופן ברור שהתובע לא היה מעורב בעסקה ולמעשה על כך הוא מלין.

הסכם העבודה לא כולל עמלה עבור "תיווך". בכל מקרה, מעשה התיווך שמתאר התובע מעלה תמונה שאינה "הבאת הצדדים לעסקה" אלא העברת מסר מצוות 5 לעסק שנעשתה ביוזמת מר בן לולו ולא ביוזמת התובע.

מעבר לנדרש נציין כי מעדותו של מר קליף עלה שצוות 5 אכן שילם לתובע עמלת מכירה, בסכומים לא מבוטלים (ע' 20), אך אין בכך כדי להשליך על זכאות התובע לעמלה בגין תיווך בעסקה מטעם הנתבעים, כאשר לא הוכח כי היה סיכום על כך.

לפיכך אנו סבורות שיש לדחות רכיב זה של התביעה.

12. עקיפת עסקאות

לגרסת התובע לא אחת התברר לו כי לאחר שסגר עסקאות פנה מנדי לאותם לקוחות וסגר איתם את העסקה וכך מנע מהתובע את קבלת העמלה עבורן. משכך דורש התובע 10,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. כאשר נשאל התובע בחקירתו כיצד הגיע לסכום זה השיב: "כי אני יודע איזה עסקאות עקפו אותי. ברגע שמתחילה מלחמה זה לשני הצדדים, לצערי." (עמ' 14 ש' 26-27).

הנתבעים הכחישו את הדברים.

נטל הראיה רובץ על התובע, אך מהחומר שהוגש לפנינו לא שוכנענו ב"עקיפת עסקאות" ובוודאי שלא בסכום הנתבע.

תשובת התובע בחקירתו, כמפורט לעיל, אינה מניחה את הדעת ותצהירו של מר יחיל לא גובה בעדות. יש לזכור שבשנת 2007 הפך התובע לשכיר בעסק, ואם בחר מנדי לתת שירות ללקוח "של התובע" ודאי ניתן לראות בזה כחלק מהפררוגטיבה שלו כמעסיק להבדיל מ"עקיפת עסקה".

לפיכך אנו דוחות רכיב זה של התביעה.

13. החזר עבור וו הגרירה

התובע רכש בכספו הפרטי וו גרירה לרכבו, אולם לאחר שהחזיר את הרכב הנתבעים לא השיבו לו את וו הגרירה כפי שהתחייבו. על כן דרש את עלות וו הגרירה בסך 1,400 ₪ בתוספת ריבית והצמדה.

הנתבעים טענו כי יכול היה התובע להתכבד ולפרק את וו הגרירה מהרכב לאחר שהחזירו לנתבעים אך הוא לא עשה כן משום שקנה רכב עם וו גרירה ולא היה זקוק לאחד נוסף.

בתצהירו הצהיר מנדי שבידו שיחה מוקלטת עם התובע בה הוא אומר שאינו מעונין לקבל את המכשיר בחזרה. יוער כי ההקלטות לא התקבלו כראיה בתיק.

בחקירתו נשאל מנדי לענין זה והשיב: "ניסינו פעם פעמיים להחזיר והוא אמר שהוא לא רוצה."

התובע לא הוכיח כי הוא דרש את החזר הוו בסמוך לאחר שהחזיר את הרכב (גם לא ברור מדוע כלל לא הוציא אותו לפני שהחזיר את הרכב) ובוודאי שלא הוכחה עלות המכשיר.

על כן דין התביעה ברכיב זה להידחות.

14. הלוואה מביטוח החיים

לטענת התובע באוגוסט 2007 לקח מנדי הלוואה מביטוח החיים של התובע לטובת העסק. מנדי התחייב אישית כי יחזיר את ההלוואה במלואה אך נותרה יתרת תשלום בסך 9,000 ₪.

התובע הציג מסמכים מהם ניתן ללמוד לשיטתו כי התשלום עבור ההלוואה ירד מחשבון העסק. זאת ועוד, בסעיף 4 להסכם פירוק השותפות התחייב מנדי בהתחייבות אישית להחזיר את ההלוואה במלואה.

מטעם התובע הוגש תצהירו של מר סלע ולפיו באוגוסט 2007 נלקחה הלוואה לטובת העסק שבה שם הלווה היה שם התובע. מר סלע הצהיר כי עם פירוק השותפות סוכם כי העסק יישא בכל חוב והתחייבות וימשיך לשלם את ההלוואה עד לפירעונה הסופי. החל ממאי 2011 הפסיק העסק לשלם את ההלוואה למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד חברת הביטוח. אי לכך נאלץ התובע לקחת על עצמו את פירעון ההלוואה על ידי לקיחת הלוואה נוספת.

מר סלע נחקר על תצהירו:

ש. איך אתה יודע מה שכתוב בסעיף 3 שההלוואה נלקחה לטובת מתג?

ת. בדרך כלל ההלוואה משולמת על ידי בעל הפוליסה שממנה נלקחה ההלוואה. במקרה זה מנדי והתובע ביקשו לשנות את התשלומים שלא ירד דרך בעל הפוליסה אלא מתג, ואז נשאלה השאלה למה? אני מדבר על החזר ההלוואה. בזמנו בדין ודברים נאמר כי זה הולך לטובת העסק.

ראו עמ' 18 ש' 8-12.

לטענת הנתבעים אכן נלקחה הלוואה, אך מדובר היה בהלוואה שלקח כל אחד מהשותפים – אז מנדי והתובע – לטובת העסק. זהו חוב פרטי של התובע ובכל מקרה הסכם פרוק השותפות ממצה את כל הסכמות הצדדים ואינו מתייחס להלוואה זו.

עוד מציינים הנתבעים כי העסק המשיך לשלם את ההלוואה שלקח התובע כשנה לאחר התפטרותו, עקב טעות.

סעיף 4 להסכם פרוק השותפות קובע כדלקמן:

"החל מתאריך 1.11.07 יישא מנדי לבדו בכל החובות וההתחייבויות של הספקים שפרטיהם מופיעים בנספח א' וכמובן בכל החובות וההתחייבויות של העסק מאותו מועד. למניעת ספק, ההתחייבויות הנ"ל כוללות גם חוב למע"מ אם קיים בגין השותפות וביטוח לאומי ומס הכנסה בגין העסקת עובדים ע"י העסק שאינם הצדדים לעסקה."

סוגיית ההלוואה אינה נזכרת בסעיף זה ולא ביתר סעיפי ההסכם. זאת ועוד, נספח א' המוזכר בסעיף לא הוגש לפנינו. בתוך כך, המסמכים שצירף התובע בהם מצוינת ההלוואה על שמו בלבד אינם מלמדים על התחייבות של מנדי לשאת בתשלום.

עם זאת הנתבעים לא הכחישו שהעסק הוא ששילם את פירעון ההלוואה החל מאוגוסט 2007 – מועד לקיחתה – ועד מאי 2011.

כאמור, מר סלע - סוכן הביטוח, העיד כי בזמן אמת נאמר לו שההלוואה נלקחה לטובת העסק.

כמו כן מועד לקיחת ההלוואה היה סוף אוגוסט 2007 כאשר הסכם פירוק השותפות נחתם זמן קצר לאחר מכן - בנובמבר 2007. לא ברור, אם כן, מדוע המשיך העסק לשלם את פירעון ההלוואה משך שנים גם לאחר שהתובע חדל להיות שותף וגם לאחר שעזב סופית את העסק כשכיר. קשה לקבל שהעסק עשה זאת "בהתנדבות" או עקב טעות.

זאת ועוד לא מצאנו סיבה שלא לקבל את תצהירו ועדותו של מר סלע.

אשר על כן רכיב התביעה בגין החזר ההלוואה מתקבל. הנתבעים ישלמו לתובע סך של 9,000 ₪.

15. עגמת נפש

התובע טען שמנדי נהג בחוסר תום לב מוחלט תוך ניצול מצבו האישי והכלכלי הקשה של התובע. הנתבעים ניצלו את מעמדם כדי להכפיש את התובע בפני לקוחות וספקים. הנתבעים הציגו את התובע כמי שהם ממשיכים בהעסקתו רק מתוך רחמים. חתימת העסקה עם צוות 5 דחקה למעשה את התובע אל מחוץ לעסק. מאז שהפסיק התובע לעבוד עבור הנתבעים הם מכפישים את שמו ופוגעים במוניטין העסקי שלו. משום כך דרש התובע 250,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש.

הנתבעים הכחישו נחרצות את הנטען והדגישו כי לא זו בלבד שלא הכפישו את שמו של התובע אלא שהוא זה שעוסק בהכפשת הנתבעים ועסקם. התובע הוא זה שנהג בחוסר תום לב תוך ניצול מעמדו כעובד כדי לנסות לנכס לעצמו לקוחות ועסקאות פוטנציאליות.

אשר לפיצוי בגין "עגמת נפש" נקבע בדב"ע נג/3-99, משרד החינוך - מצגר, פד"ע כו 563:

בעוד שלערכאה השיפוטית הדנה בפיצוי על נזקי ממון אין שיקול דעת בדבר עצם הפיצוי ושעורו וכל אימת שאלה הוכחו בפניה זכאי הנפגע לפיצוי על מלא נזקיו, מוקנה שיקול דעת לערכאה השיפוטית שעה שהיא דנה בנזק בלתי ממוני - והיא רשאית (אך אינה חייבת) לפסוק פיצוי בגינו, בשיעור שייראה לה בנסיבות המקרה.

הלכה פסוקה היא כי פיצויים בגין עגמת נפש יינתנו במקרים חריגים ובנסיבות קיצוניות.

במקרה זה לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעים נוכח הנסיבות.

16. התביעה שכנגד –

פיצוי בגין גזל עסקאות

הנתבעים טוענים שהתובע חתר תחתיהם עוד טרם סיים עבודתו עבורם על מנת להשיג לעצמו עסקאות ולקוחות, כמפורט להלן:

א. אירנה ויעקב וודיסלבסקי, שהיו לקוחות העסק. לגרסתם הלקוחות פנו אל הנתבעים באמצעות התובע למעלה מחודש לפני ביצועה. התובע הפסיק לעבוד ביום ד' 2.11.11, וביום א' שלאחר מכן – 6.11.11 ביצע את העבודה אצל הלקוחות הללו מטעם עסקו הפרטי תוך שהוא מחליף את השלט של העסק בשלט של עסקו הפרטי. הנתבעים מדגישים שביום שביצע התובע את ההתקנה המדוברת היה אמור להיות עדיין עובד הנתבעים. בכך נגרם לנתבעים הפסד עסקה בסך 7,500 ₪ לפני מע"מ.

ב. במקרה אחר פנה התובע ללקוח בשם דוד תירוש בהצעת מחיר לציוד הגנה היקפית ביום 7.11.11 – מועד שבו התובע היה אמור לעבוד עדיין בשירות הנתבעים. בדרך מקרה החליט אותו לקוח להמשיך לעבוד עם הנתבעים וכך לא נגרם להם נזק. הנתבעים צרפו את הצעת המחיר של התובע ללקוח זה לכתב התביעה שכנגד.

ג. התובע פנה לחברת "ניתוב" שהיתה לקוח של העסק מזה 10 שנים ביום 11.10.11 (היום הראשון להודעתו המוקדמת) בהצעת מחיר. הצעת המחיר התבססה על הידע שהיה לתובע בנוגע לצרכיהם ודרישותיהם. התובע ביצע אצל לקוח זה את ההתקנה לאחר שהתפטר ובכך גרם לתובעים הפסד רווח של 2,250 ₪ לפני מע"מ.

ד. דוגמה נוספת היא חברת "תבליני שמש" שהיו לקוח ותיק ומתמיד כעשר שנים. התובע היה עמם בקשר בנוגע להצעת מחיר לשדרוג מערכת המיגון. את ההתקנה ביצע התובע לאחר שהתפטר. בעקבות זאת נגרם לנתבעים הפסד רווח בסך של 1,250 ₪ לפני מע"מ.

ה. התובע היה בקשר במהלך עבודתו עם חברת "מעוז – איניקובסקי" בנוגע להצעת מחיר מטעם הנתבעים לשדרוג מערכת ההגנה. ההתקנה בוצעה על ידי התובע לאחר שהתפטרותו נכנסה לתוקפה ובכך נגרם לנתבעים הפסד רווח בסך 1.250 ₪ לפני מע"מ.

ו. התובע פנה ללקוח בשם אבי גלסנר וביצע את ההתקנה אצלו עוד במהלך עבודתו בשירות הנתבעים. עקב גזל העסקה נגרם לנתבעים הפסד רווח של 2,000 ₪ לפני מע"מ.

ז. התובע פנה ללקוח בשם "שטיחי וינטר" ולאחר שהתפטרותו הפכה עובדה מוגמרת ביצע התקנה של תוספת למערכת האזעקה וגילוי האש. עקב גזל עסקה זו נגרם לנתבעים הפסד רווח של 2,400 ₪ לפני מע"מ.

התובע טען ראשית שהנתבעים הפיצו את דבר עזיבתו את העסק במנשר שהוצא לכלל לקוחותיהם. לענין המקרים הפרטניים שהועלו השיב כך:

לגבי משפחת וודיסלבסקי פנה אליו חבר משותף בשם מר חזן שהוא זה שביקש מהתובע לשלוח הצעת מחיר לאור בקשתם. ההתקנה בוצעה ביום 9.11.11 ולא ביום 6.11.11 כפי שטענו הנתבעים.

אשר ללקוח דוד תירוש – הוא זה שפנה אל התובע בבקשה לקבל הצעת מחיר וממילא העסקה לא יצאה לפועל.

לענין חברת "ניתוב" הרי שזו פנתה אל התובע כשלושה חודשים לאחר שסיים לעבוד אצל הנתבעים באמצעות עו"ד וייס. עו"ד וייס אמר לתובע כי ידע על שהתובע החל לעבוד באופן עצמאי באמצעות חבר משותף. התובע הוסיף כי לא ידע על קיומה של הצעת המחיר שהנתבעים צרפו לכתב תביעתם.

בקשר ל"תבליני שמש", חברת "מעוז – מיניקובסקי" וחברת שטיחי כרמל" הם אלה שפנו אל התובע לצורך קבלת מחיר על בסיס חברות אישית קרובה. התובע צירף תצהיר מטעם מר שמש לפיו לאחר שנודע לו שהתובע כבר לא עובד עבור הנתבעים הוא פנה אליו מיוזמתו בבקשה לקבל הצעת מחיר.

לענין אבי גלסנר טען התובע שהוא מעולם לא היה לקוח של הנתבעים.

באופן כללי טען התובע שכל העסקים המוזכרים הם עסקים הנמצאים באזור השומרון (אזור התעשיה ברקן ואריאל בפרט). מכאן שמדובר באזור בו כולם מכירים את כולם ואין בעיה לדעת על קיומם וצרכיהם של הלקוחות.

אכן, סמיכות הזמנים הניכרת בין ביצוע העבודות על ידי התובע מעלה תהיות, בלשון המעטה. אולם, לא הוכח כי התובע יזם וביצע פניה אקטיבית ללקוחות העסק תוך כדי עבודתו. טענת הנתבעים כאילו התובע פנה בהצעת מחיר בתקופה שהיתה אמורה להיות כלולה בתקופת ההודעה המוקדמת אין בה כדי לסייע להם שכן הצדדים הסכימו על קיצור תקופת ההודעה המוקדמת.

לא הוכחה פניה אקטיבית של התובע ללקוחות אלה לאחר שסיים לעבוד, וממילא תניית אי התחרות לא חלה על התובע לאחר סיום עבודתו. התניה כזו פוגעת בחופש העיסוק של התובע בצורה שאינה מידתית.

על כן, אין בידינו לחייב את התובע בגזל העסקאות, מה גם שהבסיס המשפטי לטענה לא הובהר דיו. השוק הוא שוק חופשי, הלקוחות רשאים לפנות ולעבוד עם מי שיחפצו.

לפיכך התביעה ברכיב זה – נדחית.

17. התביעה לפיצוי לפי חוק עוולות מסחריות

הנתבעים לא חולקים על כך שלתובע זכות לעסוק במקצועו מזה 20 שנה. אולם לשיטתם התובע הפר את חובות תום הלב והנאמנות המוגברות שחב עובד כלפי מעסיקיו והן את החובות שנטל על עצמו בהסכם העבודה; טרפד עסקאות מול לקוחות בפועל והשלים את ביצוען עבור עסקו הפרטי לאחר שעבודתו בשירותם נפסקה; שקד על הקמת עסקו המתחרה עוד במהלך עבודתו; גזל סודות מסחריים ומידע קונפידנציאלי הכולל רשימת לקוחות צרכיהם ודרישותיהם וכן רימה את הנתבעים בהציגו את מטרת התפטרותו ובכך הקל על מעשי הגזל שלו. על כן תבעו הנתבעים פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות בסך של 100,000 ₪.

התובע מצדו הדגיש כי סעיף אי תחרות בין הצדדים חל רק בעת קיום יחסי העבודה. לגרסתו כל טענותיהם של הנתבעים הן שהתובע ביצע עבודות עבור מי שהיו בעבר לקוחות שלהם, אך אלה פנו אליו על רקע היכרות אישית וחברית עמו. הוא עצמו מעולם לא יזם פניה לאחד מלקוחות הנתבעים.

התובע חתם בהסכם העבודה על התחייבות לפיה:

"יזהר שבתאי מתחייב לכל תקופה ההסכם לא להתחרות בפעילות של מתג בתחום המערכות מיגון מתח נמוך, ולא להעביר מידע לשום גורם ולשמור על האינטרס של מתג."

(סעיף אחרון בתיקון להסכם 02/2009)

התובע נשאל בחקירתו בנושא והשיב: (ראו עמ' 11, ש' 21-28, עמ' 12 ש' 1-28, עמ' 13 ש' 1-28, עמ' 14 ש' 1-10 לפרוטוקול הדיון).

ש. מפנה לסעיף 41 לתצהירך איך גב' וודיסלבסקי ומר וודיסלבסקי (ז"ל) שמעו שהפסקת לעבוד עם הנתבעים?

ת. לא כל כך מהותי. יש להם קבלן שיפוצים, אח של חבר הכנסת יחיאל חזן שעושה להם את השיפוצים בבית והוא פגש אותי ביום אני חושב שכבר החזרתי את האוטו, איני זוכר ושאל אותי מה קורה, אמרתי לו שפתחתי לבד והוא שלח אותי למשפחת וודיסלבסקי לעשות מצלמות. אני חושב שעשיתי את ההתקנה יומיים שלושה אחרי שעזבתי את הנתבעים.

ש. התאריך שמופיע בתצהיר אינו נכון?

ת. זה התאריך שביצעתי.

ש. אתה מסכים כי זה אמור להיות בהודעה המוקדמת?

ת. יכול להיות. ההסכם שלי עם שליט היה שאני עוזב בראשון לחודש למרות שנשארתי כמעט עד שני, שלישי, כי היה מספר מקומות לעשות גביה שהוא ביקש ממני ללכת לעשות.

ש. למה קיצרת את תקופת ההודעה המוקדמת?

ת. כי אני בטוח שאני אקבל אבטלה כפי שסוכם ביני לבין מנדי ורציתי לקבל אבטלה לחודש שלם, זו הסיבה.

ש. מתי קנית את הציוד להתקין אצל וודיסלבסקי?

ת. באותו שהם עשו אצלי את ההזמנה קניתי את הציור, נסעתי בבוקר למתקינט או לפימה וקניתי את הציוד. באותו יום.

ש. מתי זה אומר?

ת. אתה אומר 9 לחודש זה – 9 לחודש. אני עשיתי את זה מהיום להיום.

...

לשאלת בית הדין:

ש. האם פנית ללקוחות בפועל של הנתבעים?

ת. אני פרסמתי שיצאתי להיות לבד. מן הסתם אני צריך לאכול בבית. פרסמתי בעיתון מקומי, בפייסבוק. לא היתה פניה אקטיבית, אלא אם כן פנו אלי.

ש. איך אתה מסביר את ההצעה לדוד תירוש?

ת. לא זוכר את שמו של בעל הבית, אבל פנה אלי ואמר מנדי נתן לי הצעה ואני רוצה הצעה יותר זולה. אמרתי לו שאתן לו הצעה. אם הוא לא היה פונה אלי, לא הייתי נותן לו הצעה כי אני יודע איך הוא משלם. בסוף לא עשיתי לו את העבודה. כשהלכתי לשם, הלכתי בשביל מנדי ואחר כך הוא רצה הצעה ממני כי הוא אמר שהוא חייב הצעה נגדית למנדי.

ש. אתה נתת הצעות מחיר ללקוחות שמנדי נתן להם הצעות מחיר?

ת. אני נתתי הצעה ללקוחות פוטנציאלים.

ש. כמה זמן תירוש היה לקוח של מנדי?

ת. כמה שנים טובות. בשבילי הוא לקוח פוטנציאלי.

ש. מתי פרסמת בעיתון?

ת. אני לא זוכר את התאריך. זה היה לפחות חודשיים אחרי שעזבתי. בפייסבוק זה הפרסום של העסק שלי ביום 9.1.12.

ש. כשהצעת לתירוש מה שהצעת, הצעת יותר זול מההצעה של מנדי?

ת. לא היתה לי הצעה של מנדי כשנתתי את ההצעה שלי. הוא לא אמר לי כמה של מנדי. זה היה ממש ביום או יומיים אחרונים שהייתי בעסק. אני מתקן 4 ימים.

ש. מתי עשית עם מנדי את הסיור בקדומים אצל ניתוב כדי להגיש להם הצעת מחיר?

ת. סוף אוגוסט או תחילת ספטמבר 2011.

ש. מה הוא הזמין הלקוח בסיור הזה?

ת. הוא לא הזמין. הוא התעניין במערכת אזעקה לעסק. אחר כך פנה אלי עו"ד שייצג אותו וביקש ממני לעשות לו מערכת אזעקה. הוא הגיע אלי דרך חברת סופרגז שהמנכ"ל שלה הוא חבר מאד מאד טוב שלי ואשתו של העו"ד עובדת בסופרגז יו"ש כמנהלת חשבונות ולכן הוא הגיע אלי.

ש. למה לא אמרת לו שהבן אדם עובד עם מנדי?

ת. ולפי מה החלטת שלא אמרתי לו את זה.

ש. אמרת לו?

ת. כן. אמרתי לו שאני עובד עם מנדי והוא התעקש שאני אעשה את ההתקנה.

ש. של אותה מערכת שעליה דובר בשנת 2011?

ת. עם מספר שינויים.

ש. למה ניתוב המתינו מ- 8/11 עד 11/11?

ת. מסיבות שלהם.

ש. היכן החשבונית לוינטר?

ת. אין בעיה להציגה בדיון הבא שיראו את התאריך.

ש. איך עד ליום 21.11.11 הספקת להוציא 7 חשבוניות?

ת. כנראה שהיתה לי עבודה.

מכאן אנו מסיקות שלא הוכחו טענות הנתבעים כנגד התובע בדבר פניית התובע ללקוחות העסק תוך שהוא מועסק בו עדיין. ואולם, האם רשימת הלקוחות כשלעצמה כלל נכנסת לגדר חוק עוולות מסחריות?

18. "סוד מסחרי" בחוק עוולות מסחריות

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר מהו "סוד מסחרי":

'סוד מסחרי', 'סוד' – מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו.

בע"ע 164/99 פרומר - רדגארד בע"מ, פד"ע לד (להלן: "הלכת צ'ק פוינט") נקבע:

סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן.

עוד נקבע בהלכת צ'ק פוינט:

"הכלל הבסיסי הוא, כי הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת; זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. ...

וכך עולה אף מסעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות, שזו לשונו:

"7. (א) לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:

(1) ידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים;

(2) השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור.

...".

מכל האמור לעיל עולה כי ככלל ידע, ניסיון והכישורים של אדם אינם נופלים לגדר "סוד מסחרי".

בפסיקה נקבעו מספר מבחנים לצורך הקביעה כי מידע מסוים הוא סוד מסחרי: המידע צריך להקנות יתרון מסחרי לבעליו (ת"א 184/93 זנלכל בע"מ נ' פרי טעים בע"מ ואח', פ"מ נ"ה (1) 313); המידע צריך להיות סודי ולא נגיש לציבור או מידע שיצירתו וגיבושו כרוכים בהשקעה של זמן, ממון ומאמץ (ת"א 2056/06 במברגר רוזנהיים בע"מ נ' שליט כהן יורם, 26.6.12); יש להביא בחשבון את המאמץ והזמן של התובע שהושקעו במשיכת הלקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי (ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ, פד"ע לח 72, 80-81).

19. האם רשימת לקוחות ומידע הנוגע לצרכי הלקוחות הם "סוד מסחרי"?

רשימת לקוחות של חברה, אינה בהכרח "סוד מסחרי" ואין להסתפק בטענה כללית אלא יש להוכיח את קיומו של "סוד מסחרי". בענייננו לא הוכח כי הנתבעים נקטו באמצעים סבירים על מנת להבטיח את שמירת ה"סוד המסחרי", קרי, רשימת הלקוחות וצרכיהם. להיפך, דווקא מהתנהלות הנתבעים והאופן בו מנוסחת "תניית אי התחרות" – לשונו והעובדה שאינה חלה לאחר סיום יחסי העבודה – יש משום אינדיקציה ל"מידת השמירה" אותה ביקשו הנתבעים.

זאת ועוד חלק מלקוחות העסק היו לקוחות של התובע בהיותו שותף בעסק משך 10 שנים וגם לאחר הפיכתו לשכיר ומכאן שאין מדובר ב"סוד".

אף כי דעתנו אינה נוחה מסמיכות הזמנים בין תחילת עבודתו של התובע בעסקו הפרטי וביצוע עבודות עבור לקוחות העסק לבין סיום עבודתו בשירות הנתבעים, הרי שלא הוכח שאלה מהווים "סוד מסחרי". נוכח שנות עבודתו הרבות של התובע הכוללות גם את הקמת העסק ניתן לראות בהיכרותו עם הלקוחות ידע, ניסיון והכישורים שהפכו לחלק ממנו ברבות השנים.

20. חובת תום הלב וההגינות של הצדדים לחוזה העבודה

בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון, כמו גם מלומדי משפט, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, ועל כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים. חובת הנאמנות, חובת תום הלב וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה הן התשתית ליחסי עבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים (ראו: בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ' בית הדין הארצי, פ"ד לה(1) 828; דב"ע נה/3-145 מדינת ישראל, משרד השיכון - יעקב בוכריס, פד"ע לו 1; דב"ע נג/3-17 טוני טועמה - טכנו גומי ליסיצקי בע"מ ואח', פד"ע כה 227; בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (4) 702; עס"ק 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה - צים חברת השייט הישראלית בע"מ, פד"ע לו 97; מנחם גולדברג, "תום לב במשפט העבודה" בתוך ספר בר ניב (הוצאת רמות, תשמ"ז) עמ' 139; אלישבע ברק "עיקרון תום הלב במשפט העבודה" בתוך: ספר ברנזון (חלק שני, הוצאת נבו, תש"ס) עמ' 499; רות בן ישראל, דיני עבודה (כרך ב', בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ב עמ' 541).

יפים לענייננו דבריה של כב' סגנית הנשיא (דאז) אלישבע ברק:

"יחסי עובד ומעביד הם יחסים קרובים ומתמשכים. הם דורשים תום לב ונאמנות מוגברים. תום הלב הוא כזה בו כל צד לא רק דואג לאינטרסים של עצמו, אלא גם נמנע מלפגוע באינטרסים של זולתו......" (ע"ע 1303/00 אלונה ליפשיץ - מדינת ישראל משרד החינוך והתרבות, 23.11.2003).

נוסיף כי יש להבחין בין מקרה בו מבקש עובד לעזוב את מעסיקו ולעבוד אצל מעסיק אחר לבין מקרה בו מבקש עובד לנצל את הידע המסחרי שרכש אצל מעסיקו על מנת להקים עסק מתחרה, שאז מדובר בנסיבות מחמירות יותר (ע"ע 292/99 עמיחי - חברת יוסי גולדהמר בע"מ פד"ע לה' 204, 215).

התייחסות מפורשת לחובת הנאמנות של העובד בתקופת קיומם של יחסי עובד ומעביד מצויה בפסק דינו של בית הדין הארצי דב"ע לו/3-67 פלג - קבוצת הטרקטורים בני ברק בע"מ (פד"ע ח' 281, 287).

בענייננו תחילת עבודתו של התובע בעסקו הפרטי התרחשה ברצף ובהמשך לסיום עבודתו עם הנתבעים. לא זו בלבד שעם עזיבתו היה עסקו הפרטי שריר וקיים, אלא שהתובע אף כבר ביצע עבודות עבור לקוחות "פוטנציאליים" כדבריו, שהם לקוחות העסק.

התובע נשאל בחקירתו לגבי מהירות הקמת עסקו והשיב (עמ' 14 ש' 6-10):

ש. התארגנת על רכב, פרסומים, חשבוניות וציוד כך שב- 21.11.11 היה לך עסק שיכול היה להתחרות בנתבעים?

ת. מכיוון שאני איש שחובב כלים יש לי גם במחסן. היום אני מרים טלפון למתקינט והציוד אצלי ואותו דבר עם פימה ועורב. כל חברה היום רוצה לתת לך שירות שתקנה ממנה ציוד. ב-7 מרים טלפון וב-10, 9 הציוד אצלי.

כאשר נשאל התובע האם פנה ללקוחות בפועל של העסק השיב שהוא "פרסם שיצא לבד", אולם בהמשך אמר שהפרסום בעיתון המקומי ובפייסבוק נעשו כחודשיים לפחות לאחר עזיבתו את העסק (עמ' 13 ש' 8-9). כלומר זה עדיין מותיר בסימן שאלה את העסקאות שפירטו הנתבעים – עסקאות שהתרחשו ימים ספורים בלבד לאחר עזיבת התובע במהלכם, על פי עדות התובע, טרם פרסם את עסקו הפרטי.

כבר ציינו שדעתנו אינה נוחה מסמיכות הזמנים בין השלב בו סיים התובע את עבודתו עבור הנתבעים (תוך קיצור תקופת ההודעה המוקדמת) למועד בו הוציא הצעות מחיר והחל לבצע עבודות בפועל.

עם זאת, סמיכות הזמנים כשלעצמה אינה ראיה לא ל"גזל עסקאות", לא לביצועה של עוולה מסחרית ואף לא לקיומו של חוסר תום לב והפרת חובות האמון.

נזכיר כי התובע הקים את העסק, הוא עובד ותיק ומנוסה שסביר שצבר קהל לקוחות שמכיר אותו היטב. אך טבעי שהתובע יפנה לעסוק בתחום שהוא מכיר ויודע, ודאי בהיעדר הגבלה כלשהי בהסכם העבודה שלו עם הנתבעים.

בסיכומו של דבר, איננו סבורות שבנסיבות אלה יש לחייב את התובע בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק ועל כן דין רכיב זה של התביעה להידחות.

21. פיצוי לפי חוק לשון הרע

הנתבעים תבעו פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע בסך 100,000 ₪ בטענה שהתובע הוציא ומוציא דיבה על הנתבעים במטרה להזיק להם. הנתבעים לא צרפו ראיות בתמיכה לטענה זו. בהקשר אחר צרפו צילומי פרסום מעמוד הפייסבוק של התובע אך גם בצילומים אלה אין זכר לאמירה הנוגעת לנתבעים.

התובע הכחיש מכל וכל את האמור ואף טען שהנתבעים הם אלה שמוציאים דיבתו רעה.

חוק איסור לשון הרע קובע:

לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד;

"מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.

2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.

לצורך פסיקת פיצוי בהתאם לחוק איסור לשון הרע, יש להוכיח את קיומה של דרישת ה"פרסום" על פי סעיף 2 וכל עוד הדבר לא הוכח אין לחייב בגין עוולת לשון הרע.

בענייננו לא הוכח דבר קיומו של "פרסום" ולפיכך יש לדחות רכיב תביעה זה.

22. לסיכום

נוכח האמור לעיל על הנתבעים לשלם לתובע סך של 9,000 ₪ בגין החזר ההלוואה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

יתר רכיבי התביעה וכל התביעה שכנגד נדחים.

מאחר שהתביעה נדחתה ברובה המכריע והתביעה שכנגד נדחתה במלואה אין אנו מחייבות אף צד בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. כל צד יישא בהוצאותיו.

23. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏ג' טבת תשע"ה,25 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.