לפני בקשה למתן סעד זמני במסגרתו עתרה המבקשת כי בית המשפט יורה על עיקול כספי המשיב המצויים ברשותה.

ברקע הבקשה תביעה שעניינה דמי שימוש ברכב כמו גם פיצוי בגין נזקים.

במקביל מתנהל בין הצדדים הליך בוררות.

לטענת המבקשת סיכויי התביעה בפני הינם גבוהים, המשיב אינו בעל נכסים כלשהם ואף נמנע מתשלום חובותיו, ועל כן קיים חשש של ממש כי המבקשת לא תוכל להיפרע ממנו, כנגד מתן פסק הדין. הוסיפה המבקשת וטענה כי במסגרת הליך הבוררות נתנה החלטה על פיה התקיימה בין הצדדים מערכת יחסי שותפות, וכי המבקשת מעוניינת להבטיח כי כנגד סיום הליך הבוררות, תוכל להיפרע מתוך כספי המשיב המצויים בידיה.

במסגרת כתב התשובה טען המשיב כי אין מקום לקבלת הבקשה וזאת מקום בו נכסיו רשומים מזה שנים רבות על שם אשתו, כאשר אין קשר בין התנהלות זו לבין העדר יכולת להיפרע ממנו. הוסיף המשיב וטען כי לא מתקיימים התנאים הנקובים בהוראות הדין לצורך מתן צו עיקול זמני וממילא לא עומדת הבקשה בתנאי הוראות הדין ביחס לכך.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ונתתי דעתי לבקשה לתגובה ולתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן:

בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, הדנה בבקשה לסעד זמני נקבע:

" (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש"

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק ייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או אדם אחר.

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

כידוע, החלטת בית המשפט לעניין צווי מניעה זמניים היא פרי שיקול דעת שיפוטי.

בבואו של בית המשפט לשקול מתן סעד זמני עליו לבחון, בין היתר, מהות הסעד המבוקש, סיכויי הצדדים להוכיח את טענותיהם( קיומה של זכות לכאורית של המבקשות לקבל את הסעדים המבוקשים על ידן) , מאזן הנוחות וניקיון כפיהם ותום ליבם של המבקשים.

כל אחד מן השיקולים נבחן בפני עצמו ואולם ההחלטה נובעת ממשקלם הסגולי הכולל של כלל הרכיבים כפי שנבחנו על ידי בית המשפט בהסתמך על הבקשה כמו גם עדויות וטענות הצדדים בדיון.

סיכויי ההליך

בדיקת קיומו של התנאי הבסיסי למתן הצו הזמני, שהינה סיכויי ההליך, הינה לכאורית בלבד, והיא אינה אמורה ואינה משקפת עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית (בעניין זה ראה גם ע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר פ"ד נו(1) 529 ), וכוחה של החלטה בעניין זה יפה לשאלת הסעד הזמני בלבד.

בשלב זה, ובזהירות המתבקשת נוכח השלב בו מצוי ההליך אציין כי אין הכף נוטה, בהיבט של סיכויי ההליך, לכיוונו של מי מן הצדדים.

שאלת הבעלות , האחזקה והשימוש ברכב היא שאלה עובדתית, תלוית ראיות, אשר המקום להידרש אליה, אינו במסגרת בקשה זו.

סוגיות נוספות הקשורות בכך והועלו מטעם כלשהו במסגרת בקשות/תגובות הצדדים, מתבררות שלא במסגרת הליך זה.

שאלת זהות הגורם אשר יישא בנזקים או הקנסות הקשורים ברכב, טומנת בחובה סמני שאלה לא מעטים מצד המבקשת, בהינתן ההליך הנוסף ההצהרתי אשר התובעת/המבקשת יזמה.

בהינתן האמור לעיל, אין להורות כי הכף נוטה לכיוונו של מי מן הצדדים בסכסוך נשוא הליך זה.

מאזן הנוחות

סוגיה נוספת אליה אני נדרשת היא שאלת מאזן הנוחות, או ליתר דיוק , הנזק אשר יגרם למבקש ככל שלא יינתן הסעד המבוקש אל מול הנזק שיגרם למשיבים שעה שזה יינתן.

בעניין זה אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לכיוונה של המבקשת.

מתגובת המשיב עצמו עולה כי הוא מאשר כי הנכסים בהם הוא עושה שימוש אינם רשומים על שמו. העובדה כי לטענת המשיב אשתו היא זו המנהלת את התחום הכלכלי של משק הבית, אין בה כדי לאיין את העובדה הפשוטה על פיה הנתבע, גם לדבריו שלו, הוא נטול נכסים.

המשיב לא הכחיש קיומם של תיקי הוצאה לפועל ( על אף שחלק על מספרם), ומעיון בתשובת המבקש עולה כי לכאורה החובות בהם עסקינן אינם קטנים.

המשיב אישר כי טרם שילם חיובים שונים של הוצאות הנוגעים להליך הבוררות. העובדה כי אלו טרם הוסדרו שעה שהדיון היה ביום 21.5.15 והתגובה הוגשה ביום 15.6.15, מעוררת כשלעצמה סימני שאלה. מכתב התשובה עולה כי נעשו למשיב פניות בעניין זה.

נוכח כך דומה כי ככל שלא יינתן הסעד הזמני, קיים סיכון לא מבוטל כי המבקשת תיוותר ללא יכולת להיפרע מן המשיב.

בנוסף, איני יכולה להתעלם מן העובדה כי לעת הזו, עסקינן לכאורה בעיקול עצמי אצל המבקשת, דהיינו אין המדובר בכספים או נכסים המשמשים לעת הזו את המשיב ( ואף לא נטען אחרת).

אני ערה לטענות המשיב בדבר העובדה כי הליך הבוררות עתיד להסתיים זמן רב קודם למועד הדיון בתיק זה ואולם לא הוצגו לי נתונים עובדתיים מהם ניתן להסיק מתי עתיד הליך הבוררות להסתיים ולעניין מועד הדיון בפני , אין לי אלא להפנות את שני הצדדים לבקשות אשר הוגשו לדחיות בתיק זה, כמו גם לעובדה כי הראיות בתיק זה לא נשמעו עד כה, שלא מטעמים הקשורים בבית המשפט.

בין סוגיית סיכויי ההליך ומאזן הנוחות, דומה כי קיים מערך של כלים שלובים. ככל שסיכויי ההליך טובים יותר, כך קטן הצורך בהוכחת נטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך.

לשני אלו, מצטרף גם הצורך לבחון את ניקיון הכפיים ותום הלב של הצדדים.

המשיב העלה טענות קשות כלפי המבקשת בעניין זה, כאשר בין היתר טען כי לשיטת המבקשת במסגרת ההליכים האחרים המתנהלים בין הצדדים, לא אך שהיא אינה חבה כלפיו בסכום כלשהו, אלא כי המשיב עצמו נותר חייב כלפיה. בנסיבות אלו, לשיטת המשיב, העלאת הטענה בדבר הרצון לעיקול עצמי, מהווה חוסר תום לב.

אקדים ואציין כי אין בכוונתי לעשות או להביע עמדה ביחס להליכים אשר אינם מתנהלים בפני.

עם זאת, ובזהירות המתבקשת אבהיר כי טענות לעניין קיומו של חוב, אינן מונעות הגשתה של בקשה לעיקול, ביחס לכספים או זכויות אשר ייגעו למשיב, אם וככל שטענות אלו או אחרות של המבקשת לא יתקבלו.

כפי שצוין לעיל, סעד זמני מעצם טיבו הינו סעד מדיני היושר, כאשר למערכת דיני היושר, כללים משלה. (לעניין זה ראה לדוגמא בע"א 233/53 טהרני נ' גרינברג פ"ד ט(2) 1283)

משנתתי דעתי לכלל טענות המשיב בעניין זה לא מצאתי באלו כדי להביא למסקנה על פיה יש לדחות את בקשת המבקשת למתן הסעד הזמני של עיקול עצמי.

סוף דבר

משנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים ומכלול השיקולים אשר נמנו לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על עיקול כספים או זכויות של המשיב, המוחזקים בידי המבקשת, ככל שמוחזקים, וזאת עד לסך של 100,000 ₪ וזאת כנגד הפקדת הערבויות המפורטות להלן.

אני מוצאת כי סכום זה משקף את נקודת האיזון בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים.

הצו ייכנס לתוקפו כנגד הפקדת הערבויות הבאות:

א. התחייבות עצמית, ללא הגבלת סכום, בהתאם לנהלי המזכירות.

ב. הפקדה כספית על סך של 5,000 ₪, או ערבות בנקאית אוטונומית בלתי מותנית על סכום זה, בהתאם לנהלי המזכירות.

ג. ערבות צד ג' על סך של 7,000 ₪ בהתאם לנהלי המזכירות.

לא יופקדו הערבויות בתוך 7 ימים מהיום, תפקע החלטתי זו, וזאת ללא כל צורך במתן החלטה נוספת.

יופקדו הערבויות, יוותר צו העיקול על כנו עד להחלטה אחרת.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות הדואר.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ה, 08 יולי 2015, בהעדר הצדדים.