בתאריך 29.12.08 נתן בית המשפט פסק דין בהעדר הגנה לבקשת המשיבה/התובעת במהלכו חייב את המבקש/הנתבע וכן אדם נוסף בסכום התביעה בסכום של 17,730 ₪ בצירוף הוצאות משפט.

כאן המקום לומר כי ביום 3.8.10 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין עליה ניתנה תגובה מפורטת של המשיבה/התובעת ובעקבות בקשה ותגובה זו, ניתנה על ידי ביום 24.8.10 החלטה כדלקמן:

"אהיה נכון לבטל את פסק הדין בכפוף להפקדת 7,000 ₪ לכיסוי הוצאות והבטחת חלק מסכום פסק דין עתידי וזאת בתוך 30 יום".

חרף אורכות לבצוע ההפקדה הכספית, דחיות ובקשות, לא נעשה דבר ועל כן ביום 27.9.12 נתתי החלטה כי פסק הדין יישאר על כנו והוריתי על פסיקת הוצאות בסך 1,000 ₪ + מע"מ לתובעת.

בתאריך 26.4.18 כלומר, מספר שנים משמעותי לאחר הבקשה לביטול פסק הדין והחלטה כי פסק הדין ישאר על כנו תוך תשלום הוצאות, הוגשה לי "בקשה לעיון חוזר, ביטול החלטה ופתיחת התיק מחדש להתדיינות, לרבות רשות לתקן את הבקשה לביטול פסק הדין והארכת מועדים".

בבקשתו טוען המבקש, כי שיקולי צדק ואינטרס, גילוי האמת מחייבים העתרות לבקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט וזאת כאשר חל שינוי במצב או התבררה עובדה חדשה שלא הובאה לידיעת בית המשפט כאשר נתן את ההחלטה המקורית.

המבקש טוען כי אין לו כל קשר לתביעה, לא החזיק ברשיון נהיגה ולא היה מעורב בתאונת הדרכים.

אכן, המבקש מודה כי ביצע מחדלים אבל אין הדבר שולל ממנו את הזכות ליומו בבית המשפט ולטעון להגנתו.

המבקש טוען ,כי לא הוא ביצע את תאונת הדרכים בגינה הוגשה התביעה אלא זה בן דודו הנושא אותו שם פרטי, לרבות שם משפחה.

המבקש עותר לפטור תשלום ערבון בתיק לאור מצבו הכלכלי.

המבקש מודה כי לא הפקיד את סכום הכסף שהורה עליו בית המשפט ביום 24.8.10 תנאי לביטול פסק הדין וזאת עקב קושי כלכלי.

המבקש טוען כי המשיבה הסתמכה על מסמך הודעה על תאונת דרכים אשר מולא טלפונית על ידי שמאי המשיבה כי המבקש נהג ברכב אך לא כך הוא.

השם הפרטי של המבקש ושמו הפרטי של הנהג בפועל זהים לחלוטין כאשר לשניהם קוראים "פאדי". הטעות שנפלה הינה באיות שם המשפחה של השניים כאשר המבקש מאיית את השם שלו "סברה" עם אות ה' בסוף ואילו הנהג בפועל מי שנגדו לא הוגשה התביעה מאיימת את השם שלו "סברא" עם האות א' בסוף. מכאן הטעות.

ביחס לאישור המסירה בגין כתב התביעה – מדובר באישום מסירה פגום. מי שחתום על אישור המסירה הינה הגב' ואדד מתאריך 25.8.08 ועוד מופיע שם "שאדי עווד" מעל השם של שאער ודאד כאשר אף ליד השם מופיעים אף שינויים בתאריך ביצוע המסירה. הדבר מלמד על פגם בהמצאת כתב התביעה.

המבקש מפנה להלכות בדבר ביטול פסק הדין הן מחובת הצדק, הן ביחס לשיקול דעת בית המשפט והן לאור העובדה כי מדובר בסיכויי הגנה טובים של המבקש. המבקש טוען כי הפקדת 7,000 ₪ כפי שהורה בית המשפט לפני שנים סוגר בפני ו את הדרך להוכיח את טענותיו. מדובר במבקש בן 39 לערך הסובל מנכות של 30% וחי על קצבת אבטחת הכנסה המשולמת לו על ידי ביטוח לאומי, הכל על פי טענתו. בת זוגתו של המבקש נקלעה לקשיים כלכליים ערב נישואיה למבקש ומנהלת תיק פש"ר בבית משפט מחוזי.

לבקשה מצורף תצהיר מפורט של המבקש.

בתגובתה לבקשה טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף ולחלופין לדחות אותה לגופו של עניין אולם ככל שבית המשפט ימצא לנכון לקבל את הבקשה יש להתנות את בטול פסק הדין בהפקדת ערובה נכבדה להבטחת תשלום הוצאות בית המשפט ולהבטחת תשלום פסק הדין לטובת המשיבה.

המשיבה חוזרת על השתלשלות העניינים בפרשה ומבהיר כי רק שנה ו- 8 חודשי לאחר מתן פסק הדין בהעדר ולאחר שנפתח תיק הוצאה לפועל, הגיש לראשונה המבקש בקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט הסכים לביטול פסק הדין בכפוף להפקדת 7,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבה ולכסוי חלק מכתב התביעה אולם חרף החלטה זו לא נעשה דבר. המבקש לא טרח להודיע לבית המשפט כי אינו מתכוון להפקיד את הסכום האמור ולא הגיש כל בקשה הנוגעת לסכום שנקבע.

ביום 7.3.11 החזיר איפוא בית המשפט את פסק הדין מיום 19.12.08 על כנו.

ביום 29.5.12 פנה המבקש שוב וביקש את ביטול פסק הדין של בית המשפט. בית המשפט נעתר לפנים משורת הדין לבקשה ביום 14.6.12 ושוב התנה את הבקשה לביטול פסק הדין בהפקדת 7,000 ₪. נקבע בהחלטה כי אם המבקש לא יעשה כן, ישאר פסק הדין על כנו.

ביום 16.7.12 ביקש המבקש ארכה של 72 שעות לתשלום הסכום שנקבע על ידי בית המשפט וניתנה לו ארכה עד ליום 22.7.12.

ביום 8.8.12 לאחר שלא נעשה דבר, החזיר בית המשפט את פסק הדין על כנו.

כעת לאחר שעברו 6 שנים מבקשתו של המבקש ומבקש בפעם הנוספת לבטל פסק דין, 10 שנים לאחר שניתן. גם אם נכונה הטענה כי מצבו הכלכלי רעוע, יש בכך זלזול מופגן בסדרי הדין הקבועים במדינת ישראל.

יש לציין כי המבקש היה מיוצג, לכל אורך הדרך.

לעניין טענות המבקש לגופן, מדובר בטענות כבושות, לא ענייניות, סתמיות ואינן מבוססות ולו על ראשית ראיה.

לאור השנים הרבות שחלפו אין אפשרות ממשית למשיב לברר עניינית את הטענות בעקבות הפגיעה הראייתית הקשה הנובעת מהתנהלות המבקש.

למען הזהירות בלבד יצויין כי באישור המסירה ניתן לראות בבירור כי יש תאור מפורט של המבקש בנוסף לתאור סביבת ביתו. המבקש סירב לחתום על אישור המסירה ויכול היה אילו היה נותן את דעתו בעניין להבין כבר במועד המסירה כי לשיטתו אינו ממוען אליו או כי נפלה טעות סופר בזיהויו.

זאת ועוד, נפתחו הליכי גביה בלשכת ההוצאה לפועל ואין ספק כי המבקש ידע על התביעה וגם על פסק הדין בעקבותיה.

נשלחו למבקש מכתבי התראה. המבקש זנח את הגנתו לאור אי תשלום הערבויות שנקבעו ולאור מרוצת השנים ולפיכך דין הבקשה להדחות. מדובר בבקשה סתמית ללא כל אסמכתאות.

דיון והכרעה:

בתאריך 29.12.08 נתן בית המשפט פסק דין בהעדר הגנה.

פסק הדין ניתן לאחר בדיקת אישור המסירה ואין טעם לחזור על החלטות שניתנו בהקשר זה.

המבקש פנה לבית המשפט והגיש בקשה לביטול פסק דין ועיכוב הליכי הוצאה לפועל.

בבקשתו ציין בין השאר המבקש מבחינת זהות בעלי הדין כי בתובענה אשר הוגשה נגדו נפלה כנראה טעות זהוי חמורה של בעלי הדין, אין יריבות ומדובר באדם אחר.

למרות התנגדות המשיבה ולאחר שבית המשפט נתן דעתו בעניין, איפשר בית המשפט את ביטול פסק הדין כנגד הפקדה כספית. לא מדובר היה בהפקדה כספית של מלוא סכום פסק הדין אשר עמד בשיעור של 17,730 ₪ לא כולל הוצאות ולא כולל כספים שנצברו בתיק ההוצאה לפועל שכבר נפתח. מדובר היה בסכום מידתי ושקול בסך של 7,000 ₪ בלבד, להבטחת מקצת מחיובי פסק הדין והוצאות המשיבה.

ניתנו למבקש אורכות חוזרות ונשנות להפקדת הסכום האמור. בסופו של דבר לאחר שלא עמד בהחלטות בית המשפט הורה בית המשפט כי פסק הדין יעמוד על כנו.

למרות זאת, בתאריך 29.5.12 כלומר לאחר שחלפו כמעט שנתיים מהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, פנה שוב המבקש וביקש ביטול פסק הדין וניתן היה בקלות לדחות את הבקשה אך אפשרתי לו שוב הפקדה כספית של 7,000 ₪ וגם כאשר ביקש ארכה נוספת אפשרתי לו לעשות כן.

בתאריך 8.8.12 לאחר שהוברר כי לא נעשה דבר, הוחזר פסק הדין על כנו.

המבקש יכול היה בכל שלב להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, לציין כי ההחלטה אינה מידתית או שקולה וכי נעשה לו חוסר צדק אך הוא לא עשה כן.

חרף זאת, 6 שנים לאחר החלטה זו הוא פונה פעם שלישית לבקש את ביטול פסק הדין וזאת 10 שנים לאחר מתן פסק הדין. בבקשתו חוזר המבקש בדיוק על אותן טענות אשר עלו בבקשה המקורית אשר הוגשה לביטול פסק הדין מתאריך 3.8.10, דהיינו כי נעשתה טעות בזיהוי ולמעשה בניגוד מוחלט לטענות ב"כ בבקשה הנוכחית אין כל עובדות חדשות שעולות מכח בקשה זו. אותן טענות בדיוק שביחס אליהן טוענת המשיבה כי אין באפשרותה בשלב זה ו- 10 שנים לאחר מתן פסק הדין להתייחס למלוא הטענות בין השאר עקב נזק ראייתי שנגרם לה.

"אמנם אין הפרוצדורה מיטת סדום אך גם מזרן סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום".

לא יכול להיות מצב שמבקש יתנהל ויתנהג בדרך שכזו וזאת לאחר שבית המשפט נתן לו את מלוא האפשרויות להוכיח את טענותיו ואת עילת הגנתו. יש לציין כי בית המשפט התחשב במבקש עד כמה שיכול היה וגם הסכום שבית המשפט הורה על הפקדתו נבע בין השאר מהתחשבותו של ביתהמשפט, ממצבו הכלכלי של המבקש.

עם זאת לא ייתכן להתנהל בצורה שכזו ולהפוך את הפרוצדורה וסדרי הדין "קרדום לחפור בו".

אשר על כן אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר לרבות ביחס להחלטות בית המשפט לגבי ההוצאות שנפסקו לטובת המבקש ופסק הדין שניתן יעמוד על כנו לכל דבר ועניין.

לפנים משורת הדין בלבד שכן היה מקום לפסוק הוצאות, אמנע מפסיקה נוספת של הוצאות ואסתפק בהחלטה זו.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ח, 29 יולי 2018, בהעדר הצדדים.