א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' סגן הנשיא, השופט ערן נווה) מיום 29.7.2018, ב-תא"מ 13520-07-08, לפיה נדחתה בקשת המבקש מיום 26.4.2018 שהוגדרה כ"בקשה לעיון חוזר, ביטול החלטה ופתיחת התיק מחדש להתדיינות לרבות רשות לתקן את הבקשה לביטול פסק הדין והארכת מועדים".

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה:

ביום 31.7.2008 הגישה המשיבה כנגד המבקש וכנגד אדם נוסף תביעה בסדר דין מהיר לבית משפט קמא, על סכום של 17,730 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.10.2007. נטען בתביעה, כי רכבו של המבקש פגע בחלקו האחורי של הרכב המבוטח על ידי המשיבה, ועקב כך שילמה המשיבה למבוטח (ביום 3.1.2008) סכום של 16,920 ₪. לפיכך טענה המשיבה, כי על המבקש לפצות או לשפות את המשיבה במלוא סכום התביעה.

ביום 29.12.2008 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, לפיו הואיל והמבקש והנתבע הנוסף לא הגישו כתב הגנה במועד שנקבע, והואיל ופרשת התביעה לא נסתרה, הוא מחייב את המבקש והנתבע הנוסף במלוא סכום התביעה.

ג. לאחר שהמשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל, הגיש המבקש ביום 3.8.2010 בקשה לביטול פסק דין ועיכוב הליכי הוצאה לפועל, במסגרתה טען, כי החתימה על אישור מסירת כתב התביעה אינה של המבקש, וכי המבקש אינו אמור להיות צד בתובענה, שכן הוא לא היה מעורב בתאונה נשוא התביעה, ושמו נרשם, ככל הנראה, בשגגה.

ד. בהחלטתו מיום 24.8.2010 כתב בית משפט קמא:

"אהיה נכון לבטל את פסק הדין בכפוף להפקדת 7,000 ש"ח, לכיסוי הוצאות והבטחת חלק מסכום פסק דין עתידי, וזאת בתוך 30 יום.

אם המבקשים לא יעשו כן במועד האמור יעמוד פסק הדין על כנו לכל דבר ועניין."

הואיל ולא בוצעה ההפקדה, החליט בית משפט קמא ביום 7.3.2011: "בהעדר הפקדה יעמוד פסק הדין על כנו, וכל החלטה על עיכוב ההליכים בטלה".

ה. ביום 29.5.2012 הגיש המבקש בקשה נוספת, שכותרתה: "בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ וביטול פסק דין (עיון חוזר)", במסגרת התבקש בית משפט קמא לבטל את פסק הדין מיום 29.12.2008, ולעכב את הליכי ההוצאה לפועל בהם נקטה המשיבה כנגד המבקש.

בבקשה נטען, שנוכח מצבו הכלכלי של המבקש, לא עלה בידו לגייס את הסכום במועד, אולם, כך נטען, עתה יש באפשרותו להפקיד את הסכום.

ביום 14.6.2012 החליט בית משפט קמא:

"לפנים משורת הדין אני מאפשר לתובע (צ"ל: למבקש, או לנתבע) להפקיד את הסך של 7,000 ש"ח וזאת בתוך 30 יום.

פסה"ד בשלב זה מעוכב אך לא מבוטל.

אם לא תהיה הפקדה כאמור ישאר פסה"ד על כנו וכל בקשה בעניין זה תידחה".

ו. ביום 16.7.2012 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להפקדת הסכום, אליה נעתר בית משפט קמא, שקבע שהסכום יופקד עד ליום 22.7.2012.

אולם, משלא הפקיד המבקש את הסכום, הורה בית משפט קמא ביום 8.8.2012, כי הוא מבטל את עיכוב הביצוע ומורה שפסק הדין מיום 29.12.2008 בעינו עומד.

לאחר שבית המשפט אִפשר למבקש לטעון לעניין הוצאות המשפט, אולם המבקש לא הגיש טיעון בעניין, החליט בית משפט קמא ביום 27.9.2012 לחייב את המבקש בהוצאות לטובת המשיבה בסכום של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ז. למעלה מ-½5 שנים לאחר מכן, ביום 26.4.2018, הגיש המבקש בקשה נוספת, היא הבקשה נשוא בקשת רשות הערעור שבפניי, שכאמור, כותרתה: "בקשה לעיון חוזר, ביטול החלטה ופתיחת התיק מחדש להתדיינות לרבות רשות לתקן את הבקשה לביטול פסק הדין והארכת מועדים".

בבקשה נטען, כי המבקש אמנם ביצע מספר מחדלים, אך אין הדבר שולל ממנו את הזכות לקבל את יומו בבית המשפט, שעה שסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל הגיע לכדי
כ-52,000 ₪, כשסכום הקרן היה רק כ-17,000 ₪.

נטען, שהמבקש אדם דל אמצעים, שהמציאות לא האירה לו פנים, והוא חוזר על טענתו בדבר הִעדר יריבות עם המשיבה. לטענתו, מי שהיה מעורב בתאונת הדרכים היה בן דודו הנושא שם זהה לשמו, ולטענתו בן דודו, מודה כי הוא שנהג ברכב, אולם מטעמיו בוחר להסתתר מאחורי המבקש, וליהנות מהטעות. לתמיכה בטענתו הוא מצרף תצהיר של בעלת הרכב (נספח ה' לבקשתו).

לטענת המבקש, המשיבה לא צירפה אסמכתא כלשהי לכך שהוא זה שנהג ברכב הפוגע בעת התאונה, והיא אף לא צירפה את אישור המשטרה המצוי ברשותה, אלא הסתפקה במסמך ההודעה על תאונת דרכים, שנערך טלפונית על ידי השמאי של המשיבה.

עוד טען המבקש בבקשה הנ"ל, כי אישור מסירת כתב התביעה אינו תקין.

לטענת המבקש, מתקיימים בענייננו טעמים מיוחדים להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, היות, ולטענתו, טענות ההגנה של המבקש הינן טובות מאוד, ויש לאפשר למבקש לממש את זכותו לשטוח את טיעוניו בפני בית המשפט ללא הגבלה בדמות הפקדת ערובה.

לטענת המבקש, קמה לו עילת לביטול פסק הדין מיום 29.12.2008 מתוך חובת הצדק, שעה שכתב התביעה לא הומצא לו כלל ואישור המסירה הינו פגום, ולחלופין יש להורות על ביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט, שעה שקימות למבקש טענות הגנה טובות.

עוד טוען המבקש בבקשתו הנ"ל, כי התניית ביטול פסק הדין בהפקדת 7,000 ש"ח מהווה מחסום בפני המערער מלקבל את יומו בבית המשפט, וכי זכות הגישה לערכאות אינה רק לבעלי חוסן כלכלי.

ח. לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה, ניתנה ביום 29.7.2018 החלטת בית משפט קמא נשוא בקשת רשות ערעור זו.

בהחלטה נקבע, שניתנו בעבר מספר הזדמנויות למבקש לבצע את ההפקדה, אך המבקש לא עשה דבר, ואף לא פנה לערכאת הערעור על מנת לשטוח את טענתו שההחלטה בדבר ההפקדה אינה מידתית.

כותב בית משפט קמא, שלאחר כ-6 שנים ממתן ההחלטה, פנה המבקש פעם שלישית לבטל את פסק הדין, כ-10 שנים לאחר שניתן, כשהוא חוזר על טענות דומות, לפיהן אירעה טעות בזיהוי הנהג, ולמעשה, הוא אינו טוען לקיומן של עובדות חדשות בבקשתו.

בית משפט קמא כותב ש"אמנם הפרוצדורה אינה מיטת סדום", אולם במקרה זה ניתנו למבקש מלוא האפשרויות להוכיח את טענותיו, ובקביעת סכום ההפקדה התחשב בית המשפט, עד כמה שניתן, במצבו הכלכלי של המבקש.

לפיכך, דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון חוזר ללא צו להוצאות.

ט. עתה מונחת בפניי בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, כשתמצית טענותיו היא זו:

1. המבקש לא היה מעורב בתאונת הדרכים המתוארת בכתב התביעה, ונוכח עובדה זו, ונסיבותיו המיוחדות של המבקש, הרי ש"זעקת הצדק" מחייבת את ביטולו של פסק הדין.

2. סדרי הדין אינם חזות הכל, והחתירה לגילוי האמת היא המטרה של ההליך השיפוטי. לטענתו, יש למצוא את האיזון הראוי בין כללי סדר הדין לבין מתן אפשרות למבקש למצות את זכויותיו.

3. בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש על כך, שהמציאות לא האירה לו פנים.

4. בית משפט קמא התעלם מטענות המבקש בדבר זכות הגישה לערכאות שנשללה ממנו.

5. כאשר פסק דין ניתן במעמד צד אחד, ועולה כי לא בוצעה לנתבע המצאה כדין, אזי יבוטל פסק הדין, ללא קשר לסיכוייה של הגנת הנתבע. לטענתו, לא הייתה בפני בית משפט קמא כל ראיה לגבי ביצוע ההמצאה, שהוא תנאי לתקינותו של ההליך המשפטי.

6. בית משפט קמא התעלם מסיבת אי-הגשת כתב ההגנה על ידי המבקש, שהיא חוסר ידיעה על ההליך.

ממשיך וטוען המבקש, כי בית משפט קמא אף התעלם מסיכויי הצלחת הגנתו של המבקש במידה ופסק הדין יבוטל.

לטענת המבקש, בית משפט קמא נתן את החלטותיו מבלי שדן בטענות המבקש לגופן, ומבלי שנתן את הדעת לטענת המבקש, לפיה אינו קשור לתאונה.

7. לטענת המבקש, הפירוט הנוסף בבקשה מיום 26.4.2018 יש בו כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטת בית משפט קמא, והעובדה שהמבקש הגיש מספר בקשות לביטול החלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק דין - אינה צריכה לעמוד לו לרועץ.

י. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בהחלטת בית משפט קמא, ובתיק בית משפט קמא, מסקנתי היא שדין בקשת רשות הערעור להידחות.

יא. ההחלטה בבקשתו הראשונה של המבקש, לביטול פסק הדין מיום 29.12.2008, ניתנה ביום 24.8.2010, במסגרתה הותנה ביטול פסק הדין בהפקדת סכום של 7,000 ₪ בתוך 30 יום. אולם, המבקש לא הפקיד את הסכום, ואף לא הגיש בקשה כלשהי להפחתת סכום זה, ולכן ביום 7.3.2011 קבע בית משפט קמא, כי בהִעדר הפקדה פסק דינו מיום 29.12.2008 עומד בעינו.

יב. בקשתו השנייה של המבקש לביטול פסק הדין הוגשה ביום 29.5.2012, ובמסגרתה נטען כי נוכח מצבו הכלכלי הקשה של המבקש לא היה באפשרותו לבצע את ההפקדה, עם זאת נטען (בסעיף 4): "מייד לאחר תחילת עבודתו החל המבקש חוסך את הסכום האמור והיום באפשרותו להפקידו בקופת בית המשפט למילוי אחר החלטתו, וכעת מוגשת בקשה זו בפני בית המשפט הנכבד לפיה בין היתר ימתין המבקש להוראות בית המשפט באם להפקיד את הכספים האמורים והיכן" (ההדגשה שלי – י.ג.).

בהחלטה מיום 14.6.2012 אִפשר בית משפט קמא למבקש להפקיד את הסכום של 7,000 ₪.

ביום 16.7.2012 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד, בקשה לה נעתר בית משפט קמא. אולם, בסופו של דבר, המבקש, על אף דבריו בסעיף 4 של בקשתו השניה, לפיהם הסכום מצוי בידיו, לא ביצע את ההפקדה, ולפיכך ביום 8.8.2012 הורה בית משפט קמא שפסק דינו מיום 29.12.2008 בעינו עומד.

יג. בקשתו השלישית של המבקש לביטול פסק הדין, היא הבקשה נשוא בקשת רשות ערעור זו, שהוגדרה, בין היתר, כבקשה לעיון חוזר, הוגשה למעלה מ-½5 שנים לאחר החלטתו הקודמת של בית משפט קמא, ולמעלה מ-9 שנים לאחר שניתן פסק הדין שביטולו מבוקש.

בבקשה זו חוזר, למעשה, המבקש על טענות שהעלה בעבר בפני בית משפט קמא. אכן, כעת צורפו אסמכתאות לתמיכה בטענות, אולם המדובר באותן טענות שהועלו כבר בעבר.

יד. כאמור, הבקשה הנוכחית לביטול פסק הדין, מוגדרת, בין היתר, כבקשה לעיון לחוזר בהחלטתו של בית משפט קמא.

הלכה היא, כי עיון חוזר בהחלטה מהווה חריג, שהשימוש בו ייעשה במקרים חריגים בלבד, וזאת כפי שעמד על כך כב' השופט ד' מינץ ב-רע"א 7869/17 אי.אר.אמ. נכסים בע"מ נ' אור, בפיסקה 25 (23.11.2017):

"... הליך של "עיון חוזר" הינו חריג, והשימוש בו מוגבל למקרים חריגים. בפסיקת בית משפט זה הוכרו שתי עילות אשר בהתקיימן ניתן לדון בהליך של עיון חוזר בהחלטה (בשונה מהליך של עיון חוזר בהחלטה הנוגעת לסעדים זמניים, הליך המוסדר במסגרת תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי). האחת, במקרה של שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי ההחלטה המקורית. השניה, במצבים בהם טעה בית המשפט טעות טכנית ברורה (רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן, פיסקה 13 (14.7.2011); ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 427 (מהדורה שלישית, 2012))."

בענייננו, כתב בית משפט קמא בהחלטתו (בעמ' 4 של ההחלטה):

"בבקשתו חוזר המבקש בדיוק על אותן טענות אשר עלו בבקשה המקורית אשר הוגשה לביטול פסק הדין מתאריך 3.8.10, דהיינו כי נעשתה טעות בזיהוי ולמעשה בניגוד מוחלט לטענות ב"כ בבקשה הנוכחית אין כל עובדות חדשות שעולות מכח בקשה זו." (ההדגשה במקור)

ואכן, עיון בטענות המבקש מעלה, כי המדובר באותן טענות שהועלו בבקשותיו הקודמות, אם כי כעת צורפו אסמכתאות לתמיכה בהן. לפיכך, לא התקיים בענייננו שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי ההחלטה המקורית.

טו. גם לא התקיימה בענייננו טעות טכנית ברורה בהחלטותיו של בית משפט קמא בעניין שתי הבקשות הקודמות לביטול פסק הדין.

טז. יש גם ליתן את הדעת לכך, שמאז שניתן פסק דינו של בית משפט קמא (29.12.2008) ועד שהוגשה הבקשה השלישית לביטול פסק דין לבית משפט קמא (ביום 26.4.2018), חלפו למעלה מ-9 שנים.

לעניין זה אני מפנה לפסק דינו של בית משפט העליון ב-רע"א 5758/08 ג'ט אייר ניהול ואחזקה (1999) בע"מ נ' וייג (11.1.2009) [להלן: "עניין ג'ט אייר"], שם הוגשה כנגד המבקשים (שם) תביעה בסדר דין מקוצר על סכום של 500,000 ₪. המבקשים הגישו בקשה למחיקת כותרת, ובמקביל קיבלו ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן.

בית משפט השלום דחה את הבקשה למחיקת כותרת, ולאחר שחלף המועד להגשת בקשת הרשות להתגונן, ניתן פסק דין המחייב את המבקשים (שם) בסכום התביעה.

המבקשים (שם) הגישו לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק דין, שנדחתה.

המבקשים (שם) החליפו בא כוח, והגישו בקשה נוספת לביטול פסק דין. בית משפט השלום דחה (שם) את הבקשה הנוספת לביטול פסק דין, בקובעו שאין זכות להגיש בקשה נוספת באותו עניין.

על החלטתו זו של בית משפט השלום (שם) הגישו המבקשים (שם) בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי אמנם נתן רשות ערעור, אך קבע, שהבקשה השנייה היא בקשה נוספת "משופצת" לאחר שכבר התקבלה החלטה באותו עניין, ולפיכך נדחה הערעור.

על החלטה זו הגישו המבקשים (שם) בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

כב' השופט (בדימוס) ע' ארבל דחתה את בקשת רשות הערעור וכתבה (שם, בפיסקה 5):

"המתח שבין סופיות הדיון לעשיית צדק הינו מתח שעולה לא אחת בסוגיות שונות המתבררות על-ידי בית משפט זה (ראו למשל ע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מה(4) 641 (1991)). בכל מקרה מוצא בית המשפט לאזן בין השיקולים באופן המתאים לסוגייה הנידונה בפניו."

ובהמשך (שם, בפיסקה 6):

"... ככלל לא ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר לאחר שניתנה החלטה בבקשה דומה קודמת וזאת בשל העיקרון של סופיות הדיון. עם זאת, אין המדובר בכלל מוחלט אשר אין לו חריגים. בנסיבות המצדיקות את העניין ניתן יהיה לדון אף בבקשה לעיון חוזר לאחר שניתנה החלטה בעניין. נסיבות שיצדיקו זאת יכולות להיות למשל טעות טכנית בהחלטתו של בית המשפט, כפי שאירע בעניין זאב בר, או נסיבות חדשות שנתגלו. בעניין שבפניי לא מצאתי כי התקיימה הצדקה לדון בבקשת הביטול השניה שהיא למעשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. הבקשה השניה אינה מעלה כל הצדקה לפתיחת החלטתו הראשונה של בית משפט קמא בעניין." (ההדגשה שלי – י.ג.)

יז. בענייננו, אין המדובר בשתי בקשות כבעניין ג'ט אייר, כי אם בשלוש בקשות לביטול פסק הדין, במסגרתן חוזר המבקש על אותן טענות (אם כי ברמת פירוט שונה), ומשכך הדברים שנכתבו בעניין ג'ט אייר נכונים מקל וחומר בענייננו, ואין כל הצדקה לפתיחת החלטותיו הקודמות של בית משפט קמא בעניין.

הדברים נכונים במיוחד, שעה שבהחלטתו מיום 14.6.2012 בא בית משפט קמא לקראת המבקש, ואִפשר לו להפקיד את הסך של 7,000 ₪, למרות שלא עמד בהחלטה הקודמת (מיום 24.8.2010) המורה לו להפקיד את הסכום הנ"ל כתנאי לביטול פסק הדין, ובהמשך אף אישר לו הארכת מועד להפקדת הסכום (בהחלטה מיום 17.7.2012).

יח. נוכח כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות, וכך אני מחליט.

משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות .

המזכירות מתבקשת להמציא את העתקי ההחלטה אל:

1. ב"כ המבקש, עו"ד ביאן אבראהים, מג'דל שמס.

2. ב"כ המשיבה, עו"ד ניצן בר-אילן, חיפה.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ט, 17 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.