האישום

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 13.4.12 שעה 08.50 נהג במונית מ.ר. 7330525 בכביש 443 לכיוון מערב בקלות ראש בכך שנהיגתו היתה מהירה, סטיותיו מנתיב לנתיב היו רבות ומהירות ואף ביצע סטייה לשוליים ימניים במקום שבו עיקול, עבירה לפי סעיף 62 (2) לתקנות התעבורה.

הכפירה

הנאשם באמצעות ב"כ, כפר בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום למעט בנהיגה.

פרשת התביעה

מטעם התביעה העידה ענת בן יעקב, סיירת תנועה, מזה 25 שנה. ערכה הזמנה לדין וכתב אישום ת/1, וסיפרה כי היא נסעה במהירות של 90 קמ"ש לערך, ברכב סמוי בכביש 443 בנתיב הימני מתוך שני נתיבים, רכבו של הנאשם עקף אותה במהירות גבוהה משלה ויצר פער גדול עקב מהירותו, סטה מנתיב לנתיב ובהגיעו לעיקול שמאל ציינה העדה כי הבחינה בנאשם כשסטה לשוליים הימניים תוך שהיא שומרת על קשר ומציינת כי רכבו של הנאשם ורכבה היו לבד בכביש ובנוסף היו גם רוכבי אופניים.

פרשת הגנה

הנאשם העיד להגנתו תוך שהוא מציין שהאירוע זכור לו וחוזר באופן כללי על דברי השוטרת.

דין ומסקנות

לאחר ששמעתי את עדותה של השוטרת, עדותו של הנאשם, התרשמתי מהופעתם לפני, והזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה במשפט פלילי, מצאתי כי התביעה הוכיחה מעל כל ספק סביר את יסודות העבירה, ואנמק:

1. עדת התביעה שהינה סיירת תנועה מנוסה, ערכה דוח מפורט שנרשם בעת האירוע (עמ' 3 ש' 4), וציינה שהיא זוכרת את האירוע באופן כללי. כך ניתן להתרשם מפרטי האירוע כפי שרשמה בהזמנה לדין וכתב האישום ת/1, ומתגובת רוכבי האופניים כפי שהעידה בפניי, (עמ' 2 ש' 7 – 12).

2. השוטרת מפרטת את אופן נהיגתו של הנאשם הן מבחינת המהירות (עקף אותה, כשהיא נוסעת במהירות של 90 קמ"ש בערך וכן בתגובתו של הנאשם שנסע ב- 150 קמ"ש או יותר, כי מיהר לנסיעה בתל אביב) והן מבחינת הסטיות של רכב הנאשם וכן פירטה התרשמותה מאופן נהיגתו של הנאשם (עמ' 3 ש' 12 – 16).

3. תשובתו של הנאשם כפי שרשמה השוטרת היתה: "את צודקת. אני מצטער. אני פשוט ממהר, יש לי נסיעה לת"א, ראיתי שאין מכוניות, אז נסעתי מהר. תני לי משהו אחר, תני לי קנס. נסעתי 150 קמ"ש, אולי אפילו יותר. נשבע באלוהים לא לעשות את זה יותר. יקחו לי את הרישיון. עשיתי טעות. אני צריך לחיות, אני צריך להתקדם. מה אני אעשה בלי רישיון? זה חג היום, אני צריך להיות בשמונה שלושים בתל אביב, גם שם אקבל קנס אם לא אגיע בזמן".

יש בתגובתו של הנאשם ראשית הודיה בעבירה.

4. הנאשם בעדותו אישר כי ראה את רכב המשטרה נוסע ב- 100 – 90 קמ"ש, עקף אותו, ולאחר מכן, הניידת עקפה אותו והוא שוב עוקף אותה ,ולדבריו הניידת "נתנה גז ועברה אותי". בסוף, היא עצרה אותו והוא אף חתם על הדוח.

כפי שעולה גם מתגובת הנאשם לאירוע ,בעדותו הנאשם בעצם מאשר את גרסת השוטרת לגבי המהירות והסטיות על דרך של עקיפות שהוא ביצע.

5. הנאשם אף אישר כי היו רוכבי אופניים, אולם לטענתו, היו רחוקים, כך שרישום השוטרת לעניין קיום רוכבי אופניים במקום, הוא נכון.

6. הנאשם מסר בחקירתו הנגדית כי השוטרת עקפה אותו פעמיים, כך שיש תיאום באופן נהיגתו של הנאשם כפי שרשמה השוטרת.

7. הנאשם אישר כי השוטרת נסעה במהירות של 90 קמ"ש והוסיף כי המהירות המותרת 100 -110 קמ"ש ואינו פוסל כי מסר לשוטרת כי מיהר, כי יש לו נוסע לתל אביב.

8. הנאשם מכחיש חלק מתגובתו לאירוע כפי שרשמה השוטרת, אולם, היא לא נחקרה בעניין זה בחקירה נגדית, כך שגרסתה בעניין זה לא קרסה.

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי כי עדותה של השוטרת היתה אחראית ותקינה, הרישומים בת/1 משקפים נאמנה את האירוע ובתור סיירת תנועה מנוסה, הבחינה כי אכן אופן נהיגתו של הנאשם מהווה נהיגה בקלות ראש.

הנני מעדיפה את עדותה של השוטרת על עדות הנאשם.ג רסתה הגיונית, תואמת נסיבות האירוע, כפי שעולה הן מגרסתה והן מגרסתו של הנאשם.

על כן, מצאתי כי התביעה הוכיחה מעל כל ספק סביר את יסודות העבירה, והחלטתי להרשיע הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ג , 10 פברואר 2013, במעמד הצדדים