בעניין: "הודעת עדכון מטעם הנתבעת" (בקשה מס' 34)

"הודעת עדכון מטעם התובעת (בקשה מס' 35)

יש להצר על גישת הנתבעת ("בר טן") המוצאת ביטוי בתשלום המופחת ששילמה לתובעת (העיריה"), כפי העולה מההודעה שהגישה בר טן ביום 15.1.17. תשלום מופחת זה "הזמין" הגשת הודעה נגדית מטעם העיריה, ודרישת סכומים גבוהים בהרבה, הן בגין החכירה שעד ליום 30.9.12, הן בגין התקופה המאוחרת יותר אליה מתייחס פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 12.7.16 ועד היום. האם בר טן מעוניינת לדרבן את העיריה להגיש כנגדה תביעות כספיות נוספות? איזו הגנה בדיוק תהא לבר טן עתה, אם תוגש כנגדה כיום תביעה בסדר דין מקוצר, לכל הפחות בנוגע לדמי החכירה בשיעור המופחת שקבע בית המשפט המחוזי?

בדיון האחרון הצעתי כי בר טן תשלם לעיריה את הסכום הנקוב בהודעתה של בר טן מיום 19.9.16, "על החשבון", ואזי את שאר הטענות ניתן יהיה להותיר להתחשבנות סופית, לאחר שבית המשפט העליון יכריע סופית בטענות הצדדים.

ניתן לטעון כי תשלום סכום זה דווקא, כתנאי להמשך עיכוב ההליכים הוא שרירותי במקצת, ודומה כי יש מידה של אמת בטענה מעין זו. עם זאת, הגיונה של ההצעה עימה, ובין השאר כי בעיקרו של דבר מדובר במעין סכום שאינו שנוי במחלוקת. אמנם בר טן סבורה ששיעור ההפחתה מדמי החכירה צריך שיהא גבוה יותר (כך שהתשלום יחושב על פי 70% ולא 80%) אך גם לעיריה טענות נוספות בנוגע להתחשבנות, והסכום הסופי עשוי גם לגדול בסופו של דבר, ובמידה ניכרת. בנוסף, לא נטען כי הוגשה בקשה לסעד זמני בערעור (או עיכוב ביצוע ככל שהדברים אמורים בהשלכות פסק הדין של בית המשפט המחוזי על התביעה שבפניי), וממילא ברי כי בר טן תוכל לגבות חזרה כל סכום שבסופו של דבר ישולם ביתר, אם יתברר כי שילמה מעט ביתר.

מן הטבלאות שנכללו בהודעה של בר טן מיום 19.9.16, עולה לכאורה כי הסכום של כ-511,000 ₪ אותו אמורה היתה לשלם, היה סכום לפני מע"מ. לא זו בלבד שבר טן לא הוסיפה מע"מ, היא אף קיזזה מן הסכום ששילמה סך של 72,540 ₪. מדובר אמנם בהוצאות שבית המשפט המחוזי פסק לטובתה, ברם אם מתייחסים לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה, נשאלת השאלה אם אין זה ראוי ליתן את הדעת גם על סכום החוב העצום שהצטבר בגין החכירה בתקופה שאחרי 30.9.12 ועד היום - התקופה אליה מתייחס במישרין פסה"ד של בית המשפט המחוזי.

אין בידי לקבל את גישת העיריה לפיה גם תביעה כספית בגין התקופה שלאחר 30.9.12 מהווה חלק מתיק זה, כביכול בשל אותו סעד צופה פני עתיד שהוסיפה בשעתו לתביעה. סעד זה אותו תבעה היה הצהרתי, וממילא לאחר קבלתו, ולצורך נקיטת הליכי גביה ככל שסכומים אינם משולמים, יש צורך בקונקרטיזציה, כלומר בסעדים כספיים מכוחו של אותו סעד הצהרתי, בנוגע לתקופות ספציפיות. בוודאי שכך הדבר לאחר שההליכים בתיק זה עוכבו הלכה למעשה והדיון בנוגע לאותו סעד הצהרתי נוהל בבית המשפט המחוזי.

עם זאת, יש בידי בית המשפט סמכות ליתן פסק דין חלקי, או להורות על קידום ההליכים. בנסיבות העניין, כאשר לאחר הכרעת בית המשפט העליון בערעורים שהוגשו ממילא רוב המחלוקות ימצאו את פתרונן הסופי, ספק אם יש בכך הגיון. אולם הדבר יצריך, לכל הפחות, תשלום סכומים שדומה לכאורה כי ברור למדי שהחובה לשלם לפחות אותם כבר אינם יכולים להיות במחלוקת.

מוצע לצדדים, כפי שהוצע למעשה עוד בדיון, כי בר טן תערוך חישוב מחודש ותעביר לעיריה את היתרה בין הסכום הנקוב בהודעתה מיום 19.9.16, בצירוף מע"מ, וללא הפחתות או קיזוזים כלשהם, לבין הסכום שהועבר על ידה עד עתה (יתרה האמורה לעמוד על כ- 159,400 ₪), וכי כנגד תשלום נוסף זה יעוכבו המשך ההליכים בתיק זה עד לאחר הכרעת בית המשפט העליון בערעורים שהוגשו.

אמתין להתייחסות הצדדים, בר טן תחילה, תוך 7 ימים מהיום.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ז, 18 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.