מבוא

1. זהו ערעור על פסק דינה של כב' השופטת קרן אניספלד מביהמ"ש השלום בחדרה בת"א 35071-04-12 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נדחתה תביעת המערער כאן (להלן: "רופא השיניים") לביצוע אחת משתי המחאות שניתנו לו על ידי המשיבה; המחאה אחת על סך 95,000 ₪ (ז.פ. 31/12/07) והשנייה ע"ס 5,000 ₪ (ז.פ. 11.11.07). ההמחאות ניתנו בקשר לטיפול שיניים שנתן רופא השיניים לבעלה של המשיבה (להלן: "גב' זמיר"). התביעה לביצוע השטר ע"ס 5,000 ₪ התקבלה. מדובר בהמחאות שהופקדו וחוללו בשל הוראות ביטול שנתנה המשיבה להן.

במהלך הדיון, וקודם למתן פסק הדין, הודיע רופא השיניים כי הוא מפחית תביעתו ומעמידה על סך של 62,540 ₪.

2. בביהמ"ש קמא התגוננה גב' זמיר בפני התביעה שהוגשה נגדה לביצוע השטר בטענות כדלקמן:

א. ההמחאה בסך 95,000 ₪ ניתנה לביטחון בלבד והתנאי לפרעונה – השלמה מלאה ויעילה של טיפול השיניים לבעלה של המשיבה, לא התקיים.

ב. כישלון תמורה.

3. ביהמ"ש קמא קבע בפסק הדין כי:

א. ההמחאה ע"ס 95,000 ₪ ניתנה לביטחון בלבד והתנאי לפרעונה לא התקיים. זאת כעולה מכיתוב ברור על השטר בכתב ידו של בעלה של המשיבה בשונה מהכתוב בהמחאה ע"ס 5,000 ₪.

ב. בין הצדדים סוכם כי עלותו הכוללת של טיפול השיניים לבעלה של גב' זמיר יהיה סך של 95,000 ₪.

ג. הטיפול, על פי הסכמת הצדדים, היה אמור לכלול התקנת שתלים, על כל הכרוך בכך, בלסת העליונה והתחתונה של בעלה של המשיבה. אין מחלוקת כי רופא השיניים העניק למר זמיר שני טיפולים בלבד וזאת רק בלסת העליונה, כאשר הלסת התחתונה של מר זמיר כלל לא טופלה על ידו.

ד. תביעה שטרית אינה מאפשרת העלאת טענה כי רופא השיניים זכאי למלוא סכום השטר שניתן לו לביטחון גם אם לא בוצע כל הטיפול המוסכם. משניתן שטר לביטחון להבטחת התשלום המגיע עבור השלמת מלוא הטיפול והתנאי לפרעונו, קרי השלמת מלוא הטיפול, לא קוים, דין התביעה להידחות.

ה. העובדה שמלכתחילה סכמו הצדדים על תשלום באשראי ורק לאחר מכן הוסכם בין הצדדים על תשלום בהמחאות עתידיות על סך 5,000 ₪ כל אחת ומסירת שטר ביטחון אינה רלוונטית לתביעה שטרית.

ו. מדברי העדים שנשמעו בתיק בביהמ"ש קמא, יש להסיק כי מסירת ההמחאה ע"ס 95,000 ₪ נעשתה לביטחון להבטחת ביצוע והשלמת מלוא טיפול השיניים, ולאחר מכן לתשלום עבור טיפול זה.

ז. מדברי העדים שנשמעו בביהמ"ש קמא עלה כי עמדה למר זמיר סיבה טובה לבטל ההתקשרות למתן הטיפול שניתן לו על ידי רופא השיניים בטרם זה הושלם. הוכח כי מתן הטיפול לא הושלם מסיבות שאינן התחמקות גרידא מחובת התשלום ולפיכך יש לקבוע כי לא ניתנה תמורה עבורה התחייבה גב' זמיר בשטר הביטחון לשלם לתובע סך של 95,000 ₪.

ח. למרות האמור לעיל, לא הוכח כישלון תמורה מלא משום שטיפול חלקי אכן ניתן על ידי רופא השיניים. לא הוכח כישלון תמורה חלקי משום שכדי להוכיח כישלון תמורה חלקי יש להוכיח שאותו חלק של התמורה שביצועו נכשל יהיה ניתן לחישוב כאמצעי פעולה אריתמטית פשוטה, דבר שלא קרה במקרה דנן.

ט. גב' זמיר חויבה לפרוע ההמחאה בסך 5,000 ₪ שנקבע כי לא ניתנה לביטחון אלא לפרעון עבור טיפול שותף.

טענות המערער:

4. בתמצית טוען המערער כי:

א. השטר ע"ס 95,000 לא ניתן לביטחון, דבר הנלמד גם מהכוונה ההתחלתית לשלם עבור הטיפול באשראי.

ב. אם מדובר היה בשטר שניתן לביטחון התנאי המוסכם בין הצדדים היה מתן טיפול דה פקטו, דבר שבוצע במקרה דנן, והופסק בשל התנהלות בעלה של גב' זמיר, לפיכך יש להיעתר לתביעה לביצוע שטר. נטען כי הטענות באשר לטיב הטיפול שניתן למר זמיר, קרי טענות לעניין רשלנות במתן טיפול וזכאות לפיצוי בגין כך, ראוי שיתבררו במסגרת תביעה נפרדת לפיצוי בגין טיפול רפואי רשלני.

ג. גם אם שטר הביטחון מולא על סכום סופי המגיע בגין השלמת הטיפול אין בכך כדי לפגום בזכאות רופא השיניים לתבוע תמורתו. את היתרה העודפת תוכל ב"כ גב' זמיר לתבוע בתביעה אזרחית נפרדת.

ד. אין כל הגיון מסחרי וכלכלי בפסיקת בימה"ש קמא לפיה רק אם הושלם הטיפול מתקיים התנאי לפרעון השטר. קביעת ביהמ"ש מעניקה ביטחון למוסר השטר ולא לזכאי לפרעונו.

ביהמ"ש קמא במסקנתו המוטעת קבע כי מסירת השטר לביטחון מעניקה ביטחון למטופל עבור ביצוע הטיפול ולא ביטחון לרופא השיניים המטפל להבטחת התשלום.

טענות המשיבה:

5. המשיבה בעיקר הטיעון טוענת כי:

א. מדובר בערעור סרק, רפא השיניים עצמו בעדותו הודה כי מדובר בשטר שניתן לביטחון וכי הטיפול שהיה אמור לתת לא הושלם על ידו.

ב. עדות רופא השיניים בביהמ"ש קמא הייתה מגמתית ומלאת סתירות וכך קבע ביהמ"ש קמא.

ג. הסתמכות ב"כ המערער על פסק הדין בע"א 358/80 בדש נפתלי נ' מושב שאר ישוב, פס"ד מיום 11.9.83, אינה במקומה משום שבפסק הדין שם, בשונה מהמקרה דנן, כן מולא התנאי לפרעון ההמחאה שנמסרה.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי ואף האזנתי לטיעוני הצדדים בפניי אני סבורה כי דין הערעור להידחות וכך אני מורה. אני סבורה כי פסק דינו של ביהמ"ש קמא נכון, סביר ומנומק ואין להתערב בו.

7. אציין כי מבחינה מעשית מהווים טיעוניו של המערער בהליך זה בבחינת דחיית הקץ, שהרי אין מחלוקת כי בין הצדדים סוכם שתמורת מתן טיפול שיניים כולל בשתי לסתותיו של מר זמיר יקבל המערער סכום של 95,000 ₪, כן אין מחלוקת שטיפול שלם כזה לא ניתן על ידי המערער למר זמיר, עוד אין מחלוקת כי קיימות טענות למר זמיר כנגד המערער רופא השיניים בנוגע למתן טיפול רשלני אשר גרם לנזק. למרות כל זאת טוען המערער לזכאות לפרעון מלא של ההמחאה אשר הוא מסכים כי על פי הכתוב בה זו ניתנה לביטחון וטוען כי בד בבד עם פרעון המחאה זו יהיו רשאים המשיבה ובעלה להגיש תביעה נפרדת להשבת כספים בעילה חוזית או תביעה לתשלום פיצויים בעוולה נזיקית.

טענה זו אינה נכונה ובדין נדחתה על ידי ביהמ"ש קמא בפסק דין מנומק שאין להתערב בו. טענה זו גם אינה סבירה ומשמעותה ניהול דיונים משפטיים ללא צורך בין הצדדים.

8. עוד אציין כי מעצם נכונות המערער להפחית את סכום התביעה המגיע לו ולשנותו מסכום ההמחאה שהוצגה על ידו לפרעון יש סתירה נדחית טענתו בדבר הצורך להפריד באופן מוחלט בין העילה השטרית והעילות האחרות, ודי בכך כדי להביא לדחות ערעורו.

9. עוד אציין כי לא מצאתי ממש בתהיותיו של ב"כ המערער באשר לטיב הביטחון שגלום בתנאי שעל גבי השטר שהוצג על ידי רופא השיניים לפרעון.

אכן התנאי בשטר נועד להבטחת מתן טיפול רפואי שלם למר זמיר שרק בהתקיימו תקום חובת פרעון על סך 95,000 ₪ וזאת בצד פרעון שטרות אחרים שנתנו למערער באופן עתי במהלך התקדמות הטיפול, ולגביהם לא נרשם כלל כי הם ניתנים לביטחון.

אין בקביעת קיומו של תנאי כזה כל שגגה ואין הוא בלתי סביר או פוגע בסבירות ובתקינות חיי המסחר. דווקא ההנחה שעצם קבלת שטר כזה לביטחון מזכה את רופא השיניים להצגתו לפרעון ללא קשר לביצוע התנאי האמור בו, אפילו הוא ניתן על ידי רופא השיניים במועד הצגתו לפרעון רק טיפול מזערי היא בלתי סבירה בעיניי.

10. אציין עוד כי עיינתי בפסק הדין בע"א 358/80 שאוזכר לעיל ואני סבורה כי אין בו כדי לסייע למערער. אכן בסעיף 4 לפסק הדין מתקיים דיון במקרה בו קורה קיים קיום חלקי של התנאי האמור בשטר המוצג לפרעון, אולם צודק ב"כ המשיב כי שונה המקרה האמור בע"א 358/80 מהמקרה כאן.

שם התקיים התנאי שאפשר הצגת השטר לפרעון ואילו במקרה דנן לא התקיים התנאי.

כבר אמרתי כי נכונה מסקנת ביהמ"ש קמא לפיה הצדדים הסכימו ביניהם כי יינתן שטר ע"ס 95,000 ₪ שהוא תשלום תמורה מלאה מוסכמת עבור השלמת הטיפול הרפואי להבטחת התשלום ואולם יהיה זה שטר מותנה שניתן להצגה רק בתנאי שהטיפול הרפואי יושלם, תנאי זה לא התקיים במקרה דנן ולפיכך אין האמור בע"א 358/80 רלוונטי לעניינו.

11. אציין עוד כי במקרה דנן מבקש רופא השיניים לפסוק כנגד קביעות עובדתיות של ביהמ"ש קמא שניתנו כדין במסגרת שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת בצירוף הנמקה סבורה המתחייבת על פי עדות המערער עצמו, שהודה כי קיבל המחאה על תנאי ולא השלים הטיפול הרפואי שהבטיח לתת לבעלה של המשיבה.

עוד מבקש רופא השיניים להשיג כנגד מסקנות ביהמ"ש קמא שניתנו על בסיס קביעות עובדתיות אלו.

בשני אלו, אין זה ראוי שערכאת הערעור תתערב בוודאי כאשר אני סבורה כי קביעות אלו נכונות, סבירות ומנומקות.

סיכום

12. לאור כל האמור לעיל דין הערעור להדחות וכן אני מורה שעל רופא השיניים לשלם הוצאות ההליך בסך 700 ₪ אשר ישולמו מהכספים שהופקדו על ידו בקופת ביהמ"ש ויועברו למשיבה באמצעות בא כוחה.

היתרה תינתן למערער באמצעות בא כוחו.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ו, 13 יולי 2016, בהעדר הצדדים.