תביעה שטרית לביצוען של שתי המחאות – האחת על-סך של 95,000 ₪ והשנייה על סך 5,000 ₪.

א. ההליך והצדדים לו

1. התובע, רופא שיניים במקצועו ובעיסוקו, קיבל לטיפולו את בעלה של הנתבעת, מר פנחס זמיר (להלן זמיר). זמיר היה לקוחו של התובע והוא שטופל על-ידו. בין התובע לבין הנתבעת לא התקיימו יחסי רופא ומטופל, והם לא נפגשו בקשר לטיפול שנתן התובע לזמיר או בכלל.

2. במסגרת הזמנת הטיפול וביצועו מסר זמיר לתובע את ההמחאות הנדונות כאן: המחאה בסך 95,000 ₪ משוכה על חשבון הנתבעת בבנק מרכנתיל דיסקונט שתאריך פירעונה 31.12.2007 [ת/1] והמחאה בסך 5,000 ₪ זמן פירעון 11.11.2007 שנמשכה על אותו חשבון [ת/2]. שתי ההמחאות נחזו כנושאות את חתימת הנתבעת, רעייתו של זמיר (להלן הנתבעת).

3. ההמחאות הופקדו על-ידי התובע וחוללו בהיעדר פירעון בשל הוראת ביטול שניתנה לגביהן. התובע הגישן לביצוע נגד הנתבעת בתיק הוצל"פ (חד') 12-03158-12-3 (להלן תיק ההוצל"פ).

4. הנתבעת התנגדה לביצוע ההמחאות במלוא סכומיהן. ההתנגדות נסמכה על טענות אחדות: ראשית, נטען כי לא ניתנה תמורה עבור ההמחאות; שנית, נטען כי ההמחאה בסך 95,000 ₪ ניתנה לביטחון והתנאי לפירעונה, שביטויו בהשלמת הטיפול, לא התמלא; שלישית, נטען כי התובע הסב לזמיר נזק וניסה להתעשר על חשבונו ללא כדין, תוך הדגשה כי זמיר מתעתד להגיש בשל כך תביעה נגד התובע. לנתבעת ניתנה רשות להתגונן, בהסכמה, ותצהירה שתמך בהתנגדות היה לכתב-הגנה [החלטת כב' הרשם רומי מיום 11.7.2012].

5. בפתח דיון ההוכחות הודיע התובע על הפחתת סכום התביעה והעמדתו על סך כולל של 62,540 ₪; כתב-התביעה תוקן בהתאם. בשים לב למהות התביעה ולטענות ההגנה פתחה הנתבעת בהבאת ראיותיה ונשמעו עדותה שלה, עדות זמיר ועדות ד"ר רוני לב דור – מי שטיפל בזמיר אחרי התובע והגיש חוות-דעת מטעמה של הנתבעת (להלן ד"ר לב דור). מן העבר השני של המתרס העיד התובע. ההפניות הן לפרוטוקול הדיון, אלא אם צוין אחרת.

ב. דיון והכרעה

1. כללי

בדיון הראשון שהתקיים בהליך לפני כב' הרשם תועדה הצהרתם המשותפת של הצדדים לפיה חלק מהטענות שהועלו בהתנגדות מכוננות עילות תביעה נזיקיות שלא ניתן לבררן בגדרה של התנגדות לביצוע שטר [עמ' 1 ש' 13-10]. חרף הצהרות על כוונה לעשות כן בהתנגדות, בכתב-ההגנה ובתצהירי העדות שהגישו הנתבעת וזמיר, בכל מהלך הבירור לא הגיש זמיר תביעה נגד התובע – בין בעילה נזיקית, בין בעילה מדיני עשיית עושר ולא במשפט ובין בגין טענה להפרת חובות המעוגנות בחוק זכויות החולה [עמ' 61 ש' 32 - עמ' 62 ש' 2]. טענות על-אודות הפרת חוק זכויות החולה לא נכללו בהתנגדות, לנתבעת לא ניתנה רשות להתגונן בעטין והתובע התנגד להרחבת גדר המחלוקת בסוגיה זו ובסוגיות נוספות [החלטה מיום 23.3.2014 בעמ' 11-10; עמ' 69 ש' 18-5].

טענות שיסודן בדיני הנזיקין, בדיני עשיית עושר ולא במשפט ובחוק זכויות החולה אינן מכוננות הגנה מפני תביעה שטרית. מבחינה דיונית, הן אינן חלק ממסגרת הטענות שבהן נדרש בית-המשפט להכריע. בעלי-הדין הם התובע מזה והנתבעת מזה. זמיר אינו צד להליך. הנתבעת ביארה כי היא לא הייתה צד להתקשרות בין זמיר לתובע ולא טופלה על-ידי התובע. ככל שלזמיר עומדת עילה נגד התובע מדיני הנזיקין, מדיני עשיית עושר ולא במשפט או על-פי חוק זכויות החולה – מדובר בעילה שנתונה לזמיר ולא לנתבעת. הנתבעת איננה חליפתו של זמיר והיא בעלת אישיות משפטית נבדלת. משלא הועלו עילותיו של זמיר בתביעה מתאימה, אין מקום לדון בהן בגדרו של הליך זה.

על כן יש להידרש רק לטענות הנתבעת שפורטו בהתנגדות, שבעטיין ניתנה לה רשות להתגונן ואשר עשויות להקים לה הגנה מפני התביעה השטרית. טענות אלה הן שתיים: האחת, כי ההמחאה בסך 95,000 ₪ ניתנה לביטחון והתנאי לפירעונה לא התמלא; השנייה, כי חל כישלון תמורה שפטר את הנתבעת מפירעון ההמחאות. טענות אלה ידונו להלן כסדרן; עניינים אחרים יוזכרו רק ככל שיש בהם לקדם את ההכרעה בטענות הללו.

2. המחאה לביטחון

יש לקבוע כי ההמחאה בסך 95,000 ₪ ניתנה לביטחון וכי התנאי לפירעונה לא התקיים.

(א) על-גב ההמחאה בסך 95,000 ₪ נרשמו המילים הבאות: "שיק זה מוחזק כביטחון. לתשלום טיפול השיניים"; הכיתוב נושא את חתימת זמיר ואת התאריך 18.10.2007. זמיר מסר כי הוא רשם את המילים הללו על גב ההמחאה [עמ' 54 ש' 2-1]. כיתוב מקביל לא מופיע על גב ההמחאה השנייה. תצהיר עדותו של התובע היה דל וסתמי; לא הובאה בו התייחסות לקבלת ההמחאה לביטחון, אף שטענות מפורשות על כך נכללו בתצהירו של זמיר ובתצהיר הנתבעת [ר' תצהירו של זמיר נ/4 בסע' 17, 30 ו-33 ותצהיר הנתבעת נ/1 בסע' 11, 17-14]. בעדותו לפני אישר התובע כי ההמחאה על סך 95,000 ₪ ניתנה לביטחון [עמ' 73 ש' 4-1].

מי שעשה שטר לביטחון וטוען שאינו חייב על-פיו נושא בנטל להוכיח שהתנאי לחבותו לא התקיים; עליו להתגבר על חזקות שפועלות לטובת אוחז השטר ולסתור אותן, בין שמדובר בחזקת המסירה ללא תנאי לפי סע' 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] ובין שמדובר בחזקת התמורה שבסע' 29(א) לפקודה [ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680 (1989); רע"א 2157/07 אדאטו נ' רנתיסי, פס' ז' והפניות שם (2007); ע"א (מח' י-ם) 2057/01 הרב איבצן נ' סבו (2001)].

(ב) זמיר הוא שהתנהל אל-מול התובע בכל הקשור להתקשרות שנסבה על מתן הטיפול הרפואי, קבלת הטיפול והתשלום עבורו. חלקה של הנתבעת התמצה בכך שההמחאות הנדונות כאן והמחאה נוספת שנמסרה לתובע על סך 5,000 ₪ ונפרעה, נמשכו על חשבונה. הנתבעת אישרה כי היא שחתמה על ההמחאות וביארה שגם אם זמיר חתם עליהן, מדובר בחתימה שהיא איננה מתכחשת לה אלא מאשררת אותה ומכירה בה [עמ' 13 ש' 25 עד עמ' 14 ש' 6, עמ' 14 ש' 24-23, עמ' 15 ש' 2-1; ר' גם עדות זמיר בעמ' 47 ש' 14-10]. בכל הקשור להסכמות שגובשו בין התובע לזמיר על-אודות הטיפול הרפואי שיינתן לו, עלותו ואופן תשלומו הייתה עדות הנתבעת עדות שכל-כולה מפי השמועה; היא חסרה ידיעה בלתי אמצעית ואישית בעניינים הללו וכל עדותה נסמכה על דברים ששמעה מפי זמיר [עמ' 15 ש' 9-4, 25-22].

(ג) זמיר מסר שהסך של 95,000 ₪ ביטא את העלות הכוללת של טיפול השיניים עליו הוסכם עם התובע; בלשונו: "סוכם בין הצדדים בין היתר, כי שווי התמורה בגין כלל טיפולי השיניים יהיה סך כולל של 95,000 ₪ (כולל מע"מ)" [נ/4 סע' 8; ההדגשה במקור]. על אותם דברים עמד גם בעדותו לפני [עמ' 47 ש' 22-20]. התובע לא חלק על כך, ואף בסוגיה זו לא הובאה כל גרסה בתצהירו. אשר על כן יש לקבוע כי עלותו הכוללת של הטיפול בשיניו של זמיר, כפי שסוכמה בינו לבין התובע, הייתה סך של 95,000 ₪, ועבורה מסר זמיר לתובע את ההמחאה על סך 95,000 ₪, כשטר לביטחון.

(ד) אין חולק על כך שהטיפול בשיניו של זמיר, אותו הוזמן התובע לבצע ושאותו התחייב לספק לזמיר עבור תשלום כולל בסך 95,000 ₪, כלל התקנת שתלים (על כל הכרוך בכך) בלסת העליונה ובלסת התחתונה גם יחד [עדות זמיר, עמ' 47 ש' 22-20]. הלכה למעשה טיפל התובע בזמיר, בשני מפגשים טיפוליים, רק בלסת העליונה; בטיפול בלסת התחתונה הוא לא החל. התובע אישר את הדברים [עמ' 65 ש' 9-8, עמ' 73 ש' 15-10].

אינני נדרשת לטענת התובע, שנשמעה לראשונה בחקירה החוזרת ואין לה כל ביטוי בתצהירו, לפיה הוא זכאי לתשלום גם בגין טיפול בלסת התחתונה – שלא בוצע – בשל כך שנרכשו לקראתו חומרים והתובע הכין את עצמו לביצועו [עמ' 73 ש' 23-18]. ראשית, בשלב מוקדם יותר של הדיון נרמז לטענה דומה של התובע בשל כך שהוא הועיד לטיפול המלא שהיה צפוי בזמיר 'יחידות זמן', ולכן הוא זכאי לתשלום בעטין, גם אם בסופו של דבר לא הושלם הטיפול. הנתבעת התנגדה להרחבת חזית המחלוקת על-יסוד טענה זו והתובע הבהיר שהוא כלל אינו מבקש להישמע בה. הדברים יפים גם ביחס לטענה על-אודות הזמנת חומרים לטיפול בלסת התחתונה – טענה שאין לה זכר בתצהיר התובע ושלא נתמכה בתיעוד מתבקש להוכחתה.

שנית, הוכח שהשטר בגין מלוא עלות הטיפול ניתן לביטחון, כי התנאי שבהתקיימו היה על הנתבעת לפרוע את השטר היה השלמת הטיפול – קרי, מתן טיפול לזמיר בלסת העליונה ובלסת התחתונה גם יחד, וכי הטיפול ניתן רק בלסת העליונה בעוד שהלסת התחתונה לא טופלה כלל. במצב דברים זה הרימה הנתבעת את הנטל והראתה כי התנאי להצגת ההמחאה בסך 95,000 ₪ כלל לא התקיים, באופן ששומט את הקרקע תחת התביעה לגביו. אם ביקש התובע לטעון שהוא זכאי לסכום המלא שהובטח לו בגין הטיפול בכללותו, זאת גם בנסיבות בהן הטיפול לא הושלם, היה עליו לעשות כן במסגרת תביעה חוזית. תביעה שטרית כזו שהגיש אינה מאפשרת את בירורה של טענה מסוג זה.

(ה) בדומה, בגדרה של התביעה השטרית אין נפקות לכך שמלכתחילה סיכמו התובע וזמיר על כיסוי עלות הטיפול באמצעי תשלום מסוג אחד, ובהמשך בוצע התשלום בידי זמיר באמצעי שונה.

מן הראיות עלה כי בתחילה נקבע בין התובע וזמיר כי מלוא עלות הטיפול בסך 95,000 ₪ תשולם בכרטיס אשראי, ודובר בכרטיס אשראי על-שם הנתבעת. לטיפול הראשון הגיע זמיר כשכרטיס האשראי עמו, אך מסגרת האשראי בחשבון הנתבעת לא התירה ביצועה של עסקה בסכום זה [עדות הנתבעת בעמ' 18 ש' 12-5; עדות זמיר בעמ' 48 ש' 22-13, עמ' 49 ש' 9-6].

בעדות התובע לא ניתנה התייחסות לסוגיה של אמצעי התשלום, ולא בכדי; מדובר בעניין שחורג מהתביעה השטרית – תביעה שבה מתן ההמחאות שהוגשו לביצוע הוא נקודת המוצא לדיון. אפילו הוסכם בין התובע לזמיר כי חלף תשלום הסכום של 95,000 ₪ באשראי ימסור זמיר לתובע מראש המחאות חודשיות דחויות בסך של 5,000 ₪ כל אחת מהן ובסכומים מקבילים לאלה שהיו צריכים להיות מחיובים בחשבון הנתבעת בעסקת אשראי – אך בפועל בחר זמיר לתת לתובע המחאות רק מעת לעת, על-פי התקדמות הטיפול, מדובר בטענה אותה עשוי התובע להביא לבירור רק בתביעה שיסודה בעילה חוזית [ר' עדותה של הנתבעת בעמ' 18 ש' 23-20, עמ' 19 ש' 10-8, עמ' 20 ש' 1 ו-18 עד 26, עמ' 21 ש' 13-7, עמ' 22 ש' 32-14, עמ' 23 ש' 26-8, עמ' 30 ש' 25-24; ר' גם עדות זמיר בעמ' 50 ש' 28 עד עמ' 51 ש' 7, עמ' 52 ש' 16-4, עמ' 63 ש' 21-19]. תביעה חוזית שכזו לא הוגשה. בכל הקשור לתביעה השטרית שלפני, שאלה שעניינה בקיומו של פער בין אמצעי התשלום שעליו הוסכם לבין אמצעי התשלום שניתן בפועל היא נטולת נפקות וחורגת מגדרן של הפלוגתות שטעונות הכרעה.

(ו) זמיר הטעים שכאשר ביקש התובע לקבל המחאה על סך 95,000 ₪, לאחר שהוברר כי לא ניתן לשלם סכום זה בעסקת אשראי, הודיע לו זמיר כי יתן המחאה כזו לביטחון וציין על גבי ההמחאה כי היא ניתנה לביטחון [עמ' 51 ש' 19-16]. זמיר הדגיש את המשמעות שנודעה לכך: מצד אחד, הוא מסר לתובע המחאות לפירעון בסך 5,000 ₪ כל אחת בד-בבד עם התקדמות הטיפול, ומצד שני נתן לו המחאה בסכום שביטא את מלוא עלות הטיפול לביטחון, כדי להבטיח את עצמו ולוודא שיקבל את התמורה להמחאה. מעדותו עלה בבירור שאותה תמורה כיוונה למלוא הטיפול הרפואי שעליו סוכם ושכנגדו היה התובע זכאי לסכום הכולל של 95,000 ₪, ולא לתמורה שמבטאת חלק מהטיפול [עמ' 52 ש' 16-13, עמ' 53 ש' 27 - עמ' 54 ש' 7].

3. כשלון תמורה

הגנה שיסודה בכשלון תמורה לא הוכחה.

(א) זמיר הטעים כי הוא הביא לידי סיום את טיפולו של התובע בו בנסיבות בהן חווה טיפול קשה, מכאיב וטראומתי. בלשונו: "[...] לאחר בדיקה קצרה שלף מכתב בו מציין, כי אני מודע והשיקום הזמני נדחה על מנת לאפשר למום הניתוח להתרפא" לאחר חתימתי על ידיעתי אודות מילים אלו, החל סרט האימה. המשיב, באמצעות כליו דפק וחבט בחוזקה על גבי התותבת, עד כדי כך שכל ראשי רעד, עד כדי כך, בהרגשתי, כי עוד רגע הלסתות יפרדו מראשי, ורק לאחר דפיקות רבות הצליח לשחרר ולהוציא מפי את התותבות הזמנית, הרגשתי כאילו אני שחקן הלוקח חלק בסרט אימה. במהלך הדפיקות חזר ואמר המשיב, כי במידה והנני מעוניין בהמשך הטיפול, עליי לדאוג לשלם עבור המשך הטיפולים ולא באמצעות שיקים" [סע' 20-18 ב-נ/4; כך במקור].

עדותו זו של זמיר לא נסתרה. למעשה, הוא כלל לא נחקר עליה בחקירה נגדית. בתצהירו של התובע לא הובאה כל גרסה במענה לתיאורים שנכללו בעדותו הראשית של זמיר. על-רקע זה, הפסיק זמיר את הטיפול אצל התובע ופנה לרופא אחר, ד"ר לב דור, עמו הייתה לו היכרות קודמת. ד"ר לב דור נתן לזמיר 'עזרה ראשונה' ובהמשך השלים את הטיפול בו [סע' 25-24 ב-נ/4; עמ' 46 ש' 12-9, עמ' 47 ש' 6-3]. הנתבעת שמעה מפי זמיר, לאחר ביקורו הראשון אצל ד"ר לב דור, כי הלה אבחן אצלו דלקת חריפה מאוד, נתן לו עזרה ראשונה ורשם אנטיביוטיקה; לאחר מכן המשיך זמיר לטפל בפיו אצל ד"ר לב דור [עמ' 24 ש' 29-26, עמ' 25 ש' 9-5].

תימוכין לדברים הללו נמצאו בעדותו של ד"ר לב דור.

(ב) בחלק המהותי בחוות-דעתו של ד"ר לב דור צוין כך: "בדקתי את המטופל לאחר שהותקנו בלסת העליונה שתלים. המטופל סבל מכאבים. הרקמות באזור היו מודלקות עם הפרשה מוגלתית, הריפוי הראשוני היה מעוכב ושולי החתך הכירורגי מרוחקים זה מזה בצורה שלא אפשרה החלמה. בשלב זה ניתן כיסוי אנטיביוטי. בהמשך היה צורך בביצוע פעולות מתקנות: סילוק ממברנה מזוהמת, הטריית האזור וביצוע אוגמנטציות גרמיות לצורך כיסוי אזורי השתלים החשופים" [נ/2].

מצד אחד, היה בחוות-דעתו ובעדותו של ד"ר לב דור כדי להראות שבניגוד לנטען על-ידי הנתבעת וזמיר, לא היה הטיפול שניתן לזמיר על-ידי התובע משול לאין ולאפס – אלא בוצעו על-ידי התובע פעולות שונות בלסת העליונה, במסגרת התקנת שתלים, שלא ירדו לטמיון ולא הצריכו ביצוע חוזר בידי ד"ר לב דור 'מבראשית ברא'.

בכל הקשור לטיפולו בזמיר ביאר ד"ר לב דור כי בשלב ראשון ניתנה לו מה שכינה 'עזרה ראשונה'; אחר כך נעשתה תמיכה בשתלים שבוצעו קודם לכן, כשחלק מהם נפלט והיה צורך בהוצאתם. בהמשך הותקן שיקום זמני ולאחריו שיקום קבוע [עמ' 33 ש' 11-9, עמ' 41 ש' 1, 15-13, 21-19]. ד"ר לב דור הוא שהדביק תותבות בלסת העליונה, והבסיס לכך היו שתלים שהתובע התקין; התובע ביצע בלסת העליונה אוגמנטציות (השתלות עצם) לקראת בניה של שתלים, ואף התקין בה שתלים. יחד עם זאת, טיפולו של ד"ר לב דור בזמיר לא התמצה בעיקרו בלסת התחתונה, שם אין חולק כי התובע לא ביצע טיפול, אלא כלל את השלמת הטיפול בלסת העליונה וגם את ביצוע מלוא הטיפול בלסת התחתונה [עמ' 33 ש' 32 עד עמ' 34 ש' 4, עמ' 36 ש' 4-1, עמ' 37 ש' 11, עמ' 39 ש' 13-10]. טיפולו של ד"ר לב דור בלסת העליונה הסתיים בסוף 2008, לאחר שהחל באמצע אוקטובר 2007 [עמ' 41 ש' 5-4].

גם מעדות זמיר עלה שהתובע ביצע חלק מהטיפול המוסכם בלסת העליונה: הוא עקר שיניים ואף החדיר בה שתלים. זמיר לא חלק על כך שהממברנה שהוצאה מפיו בידי ד"ר לב דור הושמה שם על-ידי התובע [עמ' 54 ש' 23-15, 32-28; עמ' 55 ש' 2; עמ' 57 ש' 18-14].

(ג) מצד שני, היה בעדותו ובחוות-דעתו של ד"ר לב דור כדי להראות שהאופן בו נתן התובע טיפול לזמיר ותוצאתו הצדיקו את הפסקת הטיפול בידי זמיר עוד טרם השלמתו בידי התובע, ואת פנייתו של זמיר לרופא אחר לשם סיומו. ד"ר לב דור מסר כי פגש בזמיר לראשונה ביום 19.10.2007; הוא תיעד בחוות-דעתו את מצבו בקבלתו, ולא את מהלך הטיפול בו לאחר מכן, במהלכו סיים והשלים את הטיפול שבו החל התובע קודם לכן [עמ' 32 ש' 20-19, 27-25]. לדבריו, "אני התבקשתי וללא תמורה לכתוב על פי התיק הרפואי איך הגיע אליי המטופל ומה ביצעתי כעזרה ראשונה כדי לאפשר לו המשך תפקוד, כי הוא הגיע אליי מאוד מאוד כואב, מאוד סובל, רציתי לעזור לו" [עמ' 33 ש' 23-21].

בעדותו לפני הטעים ד"ר לב דור כי ביקש להימנע ממתן עדות בבית-המשפט, זאת בין השאר בשל כך שהוא מבקש להימנע ממתן עדות נגד עמיתיו, איננו אוהב להעיד נגד רופאים ולכן גם אינו עוסק במתן חוות-דעת לבתי-משפט [עמ' 35 ש' 7-3]. אל-מול עדותו זו בלטה החומרה בה תיאר את מצבו של זמיר בהגיעו אליו לראשונה: "זה מקרה שדי חרוט בזכרוני. אני לא ראיתי הרבה דברים כאלה. [...] אני די זוכר מה אני ראיתי" [עמ' 36 ש' 10-8]. לדבריו, "אזור האוגמנטציה היה פתוח ומזוהם"; נמצאה במקום רקמה שלא קיבלה אספקת דם טובה, יצרה מעין נמק וצריך היה להטרות אותה [עמ' 38 ש' 31-22]. ד"ר לב דור מסר שזמיר הגיע אליו עם ממברנה מזוהמת שהייתה חשופה ולא נספגה, והוא נאלץ להוציאה מפיו קרעים-קרעים [עמ' 37 ש' 22-21]. עוד הטעים שבקבלתו של זמיר לטיפול הפצע הכירורגי היה די פתוח, ולכן הממברנה שהתובע הניח בפיו לא הוצאה במקשה אחת [עמ' 37 ש' 26-24]. בחקירה החוזרת הוסיף והדגיש: "אני לא מרגיש בנוח להעביר ביקורת על רופאים אחרים כי דברים קורים ברפואה, אבל לא ראיתי סיבוך כזה עד אז ולא ראיתי סיבוך כזה מאז. כשאנחנו מתמודדים עם הרבה סיבוכים ברפואת שיניים אבל זה חרוט בזיכרוני כי זה היה מרשים" [עמ' 41 ש' 12-10].

לא הובאה על-ידי התובע כל עדות, שלו או של אחר זולתו, שתסתור את חוות-דעתו של ד"ר לב דור על-אודות המצב בו התקבל אצלו זמיר ותראה כי אין מדובר אלא בהתממשות סיכון רגיל וסביר של הטיפול שניתן לו על-ידי התובע קודם לכן.

(ד) התובע אינו עשוי להישמע בטענה שפוסלת את חוות-דעתו של ד"ר לב דור בשל כך שלא צורפה אליה רשומה רפואית על-אודות מהלך הטיפול בזמיר, בשים לב לכך שהוא עצמו לא הציג תיק רפואי שלם ומסודר על-אודות טיפולו בזמיר – אף-על-פי שהוא חויב לכך בהחלטות שניתנו בטרם הוחל בבירור לגופו.

ד"ר לב דור הטעים כי תיקו הרפואי של זמיר מצוי במרפאתו בשלמותו ואין כל בעיה להציגו. התיק לא צורף לחוות-הדעת מכיוון שזו התמקדה – על-פי בקשתו של זמיר – רק במצבו כפי שהיה בהגיעו לקבלת טיפול ראשוני מסוג של 'עזרה ראשונה', ולא עסקה במהלך הטיפול השגרתי שניתן לזמיר אחר כך [עמ' 32 ש' 27-24; עמ' 33 ש' 6-5, 17-12, 22-21; עמ' 38 ש' 16-15; עמ' 39 ש' 9-5].

היעדרו של תיעוד תומך בחוות-הדעת אינו פוגם בה ובעדותו של ד"ר לב דור. כל ניסיון מצד התובע לנגח את עדותו של ד"ר לב דור בשל חסרונו של תיעוד כזה משולה לטענת 'טובל ושרץ בידו', ובית-המשפט לא ישעה לה. התובע עצמו נמנע מהצגת תיקו הרפואי של זמיר, זאת גם לאחר שחויב לכך, והסתפק בהגשת תיעוד מועט ודל שעל-פניו אינו משקף את מלוא הטיפול שנתן לזמיר.

עדות התובע באשר לחסרונו של תיקו הרפואי של זמיר במרפאתו נשאה אופי מתפתל במובהק ולא הותירה רושם אמין. בתצהירו לא נטען על כך דבר וחצי דבר. בעדותו לפני טען שנוכח תלונת זמיר שהוגשה נגדו למשרד הבריאות שיגר את תיקו הרפואי למשרד הבריאות, ואילו תיעוד אחר שנשמר במחשב המרפאה אבד בשל תקלת מחשוב [עמ' 66 ש' 16-4]. ראשית, מדובר בטענה תמוהה על-פניה; קשה להלום שרופא ישגר תיק רפואי בדרך זו מבלי שיותיר בידו צילום שלו, קל וחומר במענה לתלונה שהגיש נגדו לקוח. כיצד יעלה בידיו של התובע להתמודד עם משרד הבריאות, אגב בירור התלונה, אם יטען נגדו שמסמך כלשהו חסר בתיק ולא התקבל? ומה יעשה אם התיק יאבד בדרכו למשרד הבריאות? לתובע הפתרונים. הוא לא השכיל לבאר כיצד זה נמצא בידו התיעוד הדל שאותו הציג, לאחר שחויב לכך בהחלטות כב' השופט שרעבי, בעוד שמסמכים אחרים לא היו באמתחתו.

שנית, עוד בטרם הוחל בבירור העובדתי חויב התובע להמציא לנתבעת את הרשומות הרפואיות שהתייחסו לטיפולו בזמיר [החלטת כב' השופט שרעבי מיום 21.2.2013]. הנתבעת טענה כי התובע לא מילא אחר ההחלטה, ועל כן ביקשה ליתן נגדו צו לפי פקודת בזיון בית משפט. עם הגשת בקשה זו ניתנה החלטה נוספת, בה הבהיר בית-המשפט כי הצו שניתן ביום 21.2.2013 נוגע למלוא תיקו הרפואי של זמיר כפי שהתנהל במרפאתו של התובע, והתובע נדרש להודיע אם קיים ברשותו תיעוד נוסף שנוגע לטיפול שנתן לזמיר [החלטת כב' השופט שרעבי מיום 14.7.2013]. בתגובה הודיע התובע כי עלה בידו לאתר שני מסמכים – טופס הסכמה לטיפול כירורגי למשתלים דנטליים [סומן ת/3] ושאלון רפואי, שניהם בחתימת זמיר [תגובה מיום 12.8.2013 בבקשה 18]. על-רקע תגובה זו נדחתה בקשת הנתבעת ליתן צו לפי פקודת בזיון בית משפט, תוך קביעה כי בית-המשפט יוצא מתוך הנחה שהמסמכים שהגיש התובע הם המסמכים היחידים שקיימים וזולתם אין – אחרת היו נמצאים עד כה ונמסרים לצד השני, וכי לא תותר בהמשך ההליך הגשת כל מסמך רפואי שלא גילה התובע עד אותו מועד ואשר נסב על טיפולו בזמיר [החלטת כב' השופט שרעבי מיום 1.9.2013]. בתגובתו לבית-המשפט שנזכרה לעיל לא העלה התובע כל טענה מבין אלה שנזכרו לראשונה בעומדו על דוכן העדים, בין לגבי משלוח חומר רפואי למשרד הבריאות ובין לגבי אובדן תיעוד בשל תקלה.

לבסוף, לא ניתן על-ידי התובע טעם משכנע שיבאר מדוע – דרך כלל, ובמיוחד משחויב להציג את התיק הרפואי בהליך דנן – לא דאג הוא להעתיקו ולצלמו במשרד הבריאות [עמ' 66 ש' 32-30; ר' גם בעמ' 70 ש' 3-1, 23-22].

נוכח הדברים הללו, לא תישמע טענת התובע כי חוות-דעת ד"ר לב דור חסרה בשל כך שלא צורף אליה תיעוד רפואי על-אודות זמיר.

(ה) מן העדויות עלה שהתובע ביצע טיפול בלסת העליונה שכלל עקירת שיניים קיימות, החדרתם של שתלים והנחת ממברנה. הטיפול בלסת העליונה הושלם בידי ד"ר לב דור אשר הסיר והרחיק את הממברנה המזוהמת, הרחיק חלק מהשתלים שלא נקלטו ונפלטו, טיפל בריפוי המקום המודלק וביצע התקנה של שיקום זמני וקבוע. בנוסף, ביצע ד"ר לב דור את מלוא הטיפול של החדרת שתלים בלסת התחתונה. גם מעדות התובע עלה כי הטיפול בזמיר כלל עקירת שיניים בלסת העליונה וביצוע אוגמנטציות, כשתהליך האוגמנטציה לא הושלם, ובלסת התחתונה כלל לא בוצע טיפול; בתוך כך, בלסת העליונה לא הונחו שיניים סופיות על השתלים [עמ' 70 ש' 28 עד עמ' 71 ש' 27; עמ' 72 ש' 13-7]. את עלות הטיפול שנתן לזמיר העריך התובע בסך 58,000 ₪ מתוך התמורה הכוללת שנקבעה בעבור הטיפול המלא – 95,000 ₪ [עמ' 72 ש' 30-29]; הוא אישר שהעסקה שנסבה על מתן הטיפול המלא לזמיר, בלסת העליונה והתחתונה כאחד, לא הושלמה [עמ' 73 ש' 15-13].

(ו) על-בסיס מכלול העדויות הללו יש לקבוע כי לזמיר עמדה סיבה ראויה ומבוררת לקטוע את הטיפול אצל התובע, בשל הטיפול הטראומתי שחווה במפגשם האחרון ובשל תוצאתו שאובחנה על-ידי ד"ר לב דור בעת שזמיר הגיע אליו לשם קבלת מה שכונה כאן 'עזרה ראשונה'. כפועל יוצא, לא הושלם הטיפול עליו הוסכם בין התובע לבין זמיר מסיבה שלא ניתן לראות בה התחמקות גרידא של זמיר והנתבעת מן התשלום שעליו התחייבו עבור הטיפול השלם בכללותו. במצב דברים זה לא הסתיים הטיפול, לא ניתנה על-ידי התובע מלוא התמורה שעבורה היה זכאי לתשלום 95,000 ₪, ולא התקיים התנאי לקבלת התשלום שלהבטחתו נמסרה, לביטחון, ההמחאה על סך 95,000 ₪. על כן נדחית התביעה ככל שהיא נסמכת על ההמחאה בסך 95,000 ₪.

(ז) מן העדויות עלה כי בוצע על-ידי התובע טיפול חלקי בלסת עליונה, וטיפול זה אף היווה בחלקו בסיס להמשך הטיפול אצל ד"ר לב דור. משניתן הטיפול לפחות בחלקו, לא התקיים כשלון תמורה מלא [ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג., חברה זרה, פ"ד מה(5) 850, 854 (1991); להלן עניין פיין].

גם כשלון תמורה חלקי לא הוכח. על-מנת שכשלון תמורה חלקי יקים הגנה מפני תביעה שטרית נדרש שאותו חלק של התמורה שנכשל יהא סכום קצוב, דהיינו, סכום שמתקבל כתוצאה מפעולה חשבונית-אריתמטית פשוטה. לא רק את קציבות הסכום שלגביו טוען הנתבע לכישלון תמורה עליו להוכיח, אלא עליו להראות שכוונת הצדדים בעסקה הייתה לייחד חלק מסויים מהתמורה לסכום קצוב [ע"א 638/70 איחוד בתי-ספר טכניקום נ' אדלר, פ"ד כה(2) 679, 695 (1971)]. הנתבעת וזמיר כלל לא טענו, וממילא גם לא הראו, שבגדרה של הצעת המחיר שהיוותה את הבסיס לטיפול נעשתה אבחנה בין מתן טיפול בלסת העליונה לבין טיפול בלסת התחתונה; הסך של 95,000 ₪ נקבע בעבור הטיפול המלא בפיו של זמיר, מבלי לחלקו לשלביו ולמרכיביו.

טענה על-אודות נזק שנגרם לזמיר בעקבות הטיפול לא כומתה; היא אינה עונה על תכונת הקציבות שנדרשת כדי שתקום הגנה מסוג של כשלון תמורה חלקי, שכן יש בה מימד בולט של שומה והערכה. לא ניתן לברר טענת נזק כזו שהעלה זמיר ללא חשבון או חקירה מסובכים ומורכבים, ויש בכך כדי לשלול את קציבותה [ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' וייסנברג, פ"ד לז(2) 355, 361-360 (1983); ע"א 442/88 ארגון קניות של משקי חירות - בית"א נ' תנובה בע"מ, פ"ד מד(2) 666, 670 (1990); עניין פיין, עמ' 855-854]. ממילא, טענת נזק אינה מכוננת הגנה לנתבעת מפני התביעה השטרית, שכן לה עצמה לא נגרם הנזק הנטען.

ההמחאה על סך 5,000 ₪ לא ניתנה לביטחון אלא לפירעון, עבור הטיפול השוטף בזמיר. בהיעדר כישלון תמורה מלא או חלקי קצוב, חלה על הנתבעת חובה לפרוע אותה. מעדות הנתבעת עלה כי הסיבה שבעטיה לא נפרעה המחאה זו נבעה מהטענה כי התובע הסב לזמיר נזק [עמ' 30 ש' 18-14]. טענה כזו אינה מקימה הגנה מפני תביעה שטרית. אשר על כן מתקבלת התביעה לגבי ההמחאה זו.

ג. סיכומם של דברים

די באמור לעיל כדי להכריע בטענות הצדדים בגדרה של התביעה השטרית שלפני ובשים לב לטענות ההתנגדות שבגינן ניתנה לנתבעת רשות להתגונן, ואין צורך להידרש לטענות נוספות, לרבות כאלה שעניינן בתלונה שהגיש זמיר נגד התובע למשרד הבריאות או טענות שהשמיעו הנתבעת וזמיר על-אודות דפוסי התנהלותו של התובע במקרים אחרים שאינם קשורים בהם באופן אישי.

התביעה בהתייחס להמחאה בסך 95,000 ₪ נדחית אפוא; התביעה ביחס להמחאה בסך 5,000 ₪ מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע את סכום ההמחאה, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד יום פסק-הדין. לא ישולם סכום החוב שמתייחס להמחאה זו, בצירוף אגרה ושכ"ט עו"ד החלים בגינו בתיק ההוצל"פ, תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לנתבעת – ישא סכום החוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין עד מועד התשלום בפועל והתובע יהא רשאי לנקוט הליכים בתיק ההוצל"פ לשם גבייתו.

בשים לב לפער הגדול בין סכום התביעה שהתקבל לבין חלק התביעה שנדחה לא יעשה צו להוצאות, וכל אחד מהצדדים ישא בהוצאותיו הוא.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, יי' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.