1. בהתאם להסכמת הנתבע, התביעה מתקבלת. מוצהר בזה כי ביום 18/1/11 נפגע התובע בתאונת עבודה בכך שבמהלך עבודתו כנהג מונית, הוא נחבל בראשו, בגבו ובזרועו השמאלית על ידי אלמונים שתקפו אותו. על הנתבע לשלם לתובע דמי פגיעה בגין התקופה שמיום 19/1/11 ועד יום 12/4/11.

2. נותר לדון בשאלת הוצאות המשפט.

ב"כ התובע ביקש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט "לדוגמא", זאת - בהתחשב בטרחה שנגרמה לשם הכנת התצהירים ובהתחשב בהשתהותו של הנתבע עד שהגיע למסקנתו על כך שנכון לקבל את התביעה.

לדעתי, אין זה נכון לחייב בהוצאות "לדוגמא" באשר השתהותו של הנתבע נבעה מכך שהוא רצה לקבל את חומר החקירה ממשטרת ישראל. לאחר שהנתבע קיבל את החומר, הוא הודיע על הסכמתו לקבלת התביעה. לא ניתן לקבוע שחומר החקירה אינו רלוונטי לתביעתו של התובע. ניתן להבין שהנתבע לא ידע לגבש עמדה בשאלת הרקע לתקיפתו של התובע, בטרם קבלת החומר ממשטרת ישראל. הרקע לתקיפה חיוני לשם בחינת השאלה אם מדובר בתאונת עבודה או אם לאו.

3. נכון, לדעתי, לחייב את הנתבע בהוצאות משפט בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, שלפיה ראוי לפסוק הוצאות על פי כפל התעריף הנהוג לענין הסיוע המשפטי.

בתיק זה היה צורך בלימוד הנושא ולא התקיים כל דיון.

לפיכך, ובהתחשב גם באמור בתוספת השניה לתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,400 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/2/13, אם לא ישולם לפני כן.

ניתנה היום, י' בטבת תשע"ג, 23 בדצמבר 2012, בהעדר הצדדים.