בפני בקשת הנתבעת להורות לתובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לטענת הנתבעת, הבקשה מוגשת מהטעמים הבאים:

א. נוכח סיכויי התביעה הקלושים, עליהם ניתן ללמוד לטענתה מדחיית בקשת התובע למתן צו ארעי בהחלטה מיום 03.07.12;

ב. בשים לב למצבו הכלכלי הקשה - כאשר חובו לנתבעת עומד כיום על 73,546 ₪ והוא אינו פועל פירעון חובו;

ג. התובע אינו משלם עבור צריכת המים השוטפת;

ד. מנוהלים נגד התובע 4 תיקי הוצאה לפועל בסך כולל של 118,106 ₪ לפחות.

התבוע מתנגד לבקשה.

לטענת התובע, שילם על חשבון חובו לנתבעת סך של 20,000 ₪, ואולם הנתבעת לא פעלה כמתחייב להקטנת יתרת החוב. לטענתו, הנתבעת דחתה פניותיו להגעה להסדר פריסת החוב.

התובע טוען כי דחיית בקשתו למתן צו מניעה זמני אינה מצביעה על סיכויי תביעה קלושים, שהרי הנתבעת ממשיכה להתחמק ממתן פירוט אודות מקור החוב ותקופת החוב ולא הציגה כל מסמך ממנו ניתן ללמוד כי התובע מודה בחוב המוכחש.

לטענתו הוא משלם עבור צריכת מים שוטפת וכראיה ביתו חובר למד מים ואין כל בסיס לטענת הנתבעת בעניין זה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מחליטה לקבל את הבקשה.

כלל הוא בדיוני ערכאה ראשונה, כי לא יופקד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים בלבד. בית המשפט יפעיל את הסמכות מכוח תקנה 519, במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני מי שידו אינה משגת.

ראה: רע"א 2442/98 מיוחס עו"ד נ' רוזן עו"ד, פ"ד נג(3) 145.

יפים לעניין זה, דברי כב' השופט גרוניס (כתוארו דאז) לגבי השיקולים המנחים את בית המשפט בבקשה להפקדת ערובה כמו בענייננו:

"הסעיף האמור אינו יוצר חזקה, לפיה על תובע בשר ודם לשלם ערובה להוצאות המשפט. משמע, הנטל בתביעה של תובע בשר ודם להוכחת הצורך בהפקדת ערובה מוטל על כתפיהם של הנתבעים. מאחר ואין תחולה לחזקה הקיימת במקרה של חברה, מצאנו לקבל את טענת המבקשים 2-3 כי אין לחייבם בהפקדת ערובה. אכן, המבקשים 2-3 נמצאים במצב כלכלי קשה. ברם, היותו של תובע בשר ודם במצב כלכלי קשה הינה בעלת פנים לכאן ולכאן בשאלת החיוב בהפקדת ערובה. מחד גיסא, ככל שהתובע במצב כלכלי קשה יותר, כך יקשה על הנתבעים לגבות את הוצאותיהם, אם יזכו בדין בסופו של המשפט. משכך, קם צורך ממשי יותר לחייב תובע מסוג זה בהפקדת ערובה. מאידך גיסא, חיובו של תובע שאין הפרוטה מצויה בכיסו בהפקדת ערובה להוצאות עלול לפגוע פגיעה משמעותית במימוש זכותו לגישה לערכאות, שכן באין אפשרות לתובע לשאת בתשלום הערובה, תידחה תביעתו מבלי שתתברר לגופה (לשיקולים השונים בסוגייה זו, ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים (פורסם בנבו, 30.05.04))".

[הדגשה שלי, ה.א.]

ראה: רע"א 10905/07 נאות אואזיס נ' מרדכי זיסר (ניתן ביום 13.07.08, פורסם בנבו).

ואולם, במקרה שבפניי, קיימים שיקולים המצדיקים חיובו של התובע בהפקדת ערובה:

1. התובע הודה בחובו לנתבעת כשחתם על הסדר התשלומים עימה – ואף מסר לה שיק ע"ס כ- 60,000 ₪ על חשבון החוב (סעיף 14-15 לכתב התביעה).

2. החייב הוכרז מוגבל באמצעים – כפי שהוא עצמו מודה בסעיף 3 לכתב התביעה, והדבר מעיד על העדר יכולת כלכלית ועל קשיי גבייה.

בנסיבות האלה – טענת התובע לפיה יוכל לשאת בתשלום ההוצאות שייפסקו נגדו אם יפסיד בתביעתו (סעיף 11 לתגובה) נטענה באופן סתמי וללא כל פרוט, וגם לא צורף תצהיר לתמוך בה.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבע להפקיד, במזומן או בערבות בנקאית, סכום של 7,500 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת אם תידחה תביעתו.

ההפקדה תבוצע בתוך 30 יום שאם לא כן תידחה התביעה.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א חשון תשע"ג, 06 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.