כנגד הנתבע 1 הוגש כתב אישום, במסגרתו הוגשה בקשה למעצרו עד לתום ההליכים. הנתבע 2 – אחיו – פנה אל התובע וביקש לשכור את שירותיו. הדיון בבקשה נקבע ליום המחרת. התובע שיגר לביהמ"ש עו"ד שכיר ממשרדו, עוה"ד חופן שטרייכר, לצורך ייצוג הנתבע 1.

התובע טוען שהוסכם על תשלום שכר טרחה ע"ס 10,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור הדיון; הנתבעים מתכחשים לקיומה של הסכמה נטענת כאמור.

בדיונים שהתקיימו העידו התובע והעד מטעמו, עוה"ד חופן שטרייכר, והנתבעים.

לאחר בחינת טענות הצדדים, נסיבות העניין והעדויות, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל.

בעיקרם של דברים, ראוי היה שהתובע היה מקפיד על החתמת הלקוח – הנתבע 1 – על ייפוי כוח, בו יוסדר דבר הייצוג, היקף הייצוג, שיעור שכר הטרחה וזהות הגורם המשלם את שכר הטרחה. ניתן היה לעשות כן גם כאשר מדובר בייצוג בהליך פלילי, במסגרת דיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים. ככל שלא הייתה אפשרות להחתים את הנתבע 1 על הסכם שכר טרחה טרם הדיון, וכאשר ממילא הוסכם שהנתבע 2 הוא שעתיד לשאת בתשלום שכר הטרחה, ניתן היה לערוך הסכם בכתב עמו. לא מצאתי הסבר מניח את הדעת מדוע לא פעל התובע באופן כאמור. לו היה נוהג באופן כאמור לא הייתה מתגלעת המחלוקת בין הצדדים.

על אף היעדרו של הסכם שכר טרחה בכתב, לאחר בחינת העדויות והראיות, הגעתי למסקנה שיסודות התביעה הוכחו.

אין מחלוקת שהנתבע 2 הוא ששכר את שירותיו של התובע וההתחייבות לשאת בתשלום שכר הטרחה הינה התחייבות מצד הנתבע 2 ולא מצד הנתבע 1 – על אף העובדה שהוא זה שזכה לשירות המשפטי. בנסיבות כאמור, התביעה כנגד הנתבע 1 – נדחית.

אשר לעילת התביעה כנגד הנתבע 2:

אין מחלוקת שהנתבע 2 הוא שיצר קשר עם התובע וביקשו לייצג את הנתבע 1, אחיו. אין מחלוקת שבסופו של יום התובע – באמצעות עו"ד שכיר ממשרדו – ייצג את הנתבע 1 בדיון. עובדה זו עולה מהמצוין בפרוטוקול הדיון מיום 15.12.2011, בו מצוין שעוה"ד חופן שטרייכר מייצג בהליך את הנתבע 1, כאשר עוה"ד שירה קידר – אשר הופיעה בדיון מטעם הסנגוריה הציבורית – שוחררה מייצוג הנתבע 1 מאחר הנתבע 1 זכה לייצוג על ידי עו"ד פרטי. עוה"ד שטרייכר לא התייצב לדיון בעניינו של הנתבע 1 על דעת עצמו או בניגוד לדעת הנתבע 1, אלא ביוזמת הנתבע 2 ובידיעת הנתבע 1. די בעצם ציון פרטיו של עו"ד שטרייכר בפרוטוקול כדי לקבוע שהנתבע 1 יוצג בדיון על ידו, גם אם בפרוטוקול לא מצוין שעוה"ד שטרייכר טען לגופם של דברים. מדובר בדיון שתוצאתו היטיבה עם הנתבע 1, אשר בתום ההליך נקבע שהוא ישוחרר בכפוף לערבויות שונות. קביעה זו הינה תולדה של הסכמה אליה הגיעו התובעת והסנגור, כעולה מדברי נציגת התביעה. השירות המשפטי שהעניק עו"ד שטרייכר לנתבע 1 בא למעשה לידי ביטוי בדין ודברים שהוחלף בינו (בשם הנתבע 1) לבין התובעת מחוץ לאולם הדיונים, כאשר הסכמת הצדדים הוכתבה לפרוטוקול.

התובע, כעורך-דין פרטי, לא התכוון לייצג את הנתבע ללא תשלום. הנתבע 2 שכר את שירותיו וחזקה עליו שידע שהשירות המשפטי כרוך בתשלום כספי.

שני הצדדים – התובע (לרבות באמצעות עד התביעה עוה"ד שטרייכר) והנתבע 2 העידו שדובר על תשלום ע"ס 10,000 ₪; למעשה, המחלוקת הינה בשאלה האם הסך האמור היווה תשלום עבור הדיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים בלבד (כך בהתאם לטענת התובע) או עבור הטיפול בתיק הפלילי כולו (כך בטענת הנתבע 2).

איני מקבל את טענת הנתבע 2 לפיה "לפני הדיון לא דובר על כסף בכלל ..... אח"כ הוא בא ואמר שהוא רוצה כסף" (עמ' 3, ש' 7 – 9). מעבר לעובדה שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של התובע ושל עוה"ד שטרייכר, הרי שטענה כאמור אינה סבירה. לא מתקבל על הדעת שהתובע (באמצעות עוה"ד שטרייכר) ייצג את הנתבע 1 בדיון משפטי מבלי לדרוש תשלום עבור השירות. כמו כן, מצאתי סתירה בין טענת הנתבע 2 בדיון מיום 24.10.2012 לבין טענתו בדיון מיום 13.2.2013. בעוד שבדיון הראשון נטען שלפני הדיון הפלילי לא דובר כלל על התשלום ומשתמע שבתום דיון זה הועלתה הסוגיה הכספית (במסגרת שיחת טלפון שיזם עוה"ד שטרייכר עם התובע), הרי שמהדיון השני משתמע שהסוגיה הכספית הועלתה במועד אחר (הנתבע 2 טען: "לאחר מכן עו"ד חופן נכנס לדיון בכלל לא דיבר ולא נפגש עם אח שלי בכלל ..... מהלך העניינים שהיה לאחר מכן הוא התקשר אלי מספר פעמים, ושאלתי אותו כמה זה יעלה לי הוא עמר לי 10,000 ₪ יעלה הטיפול בתיק"; עמ' 9, ש' 1 – 4).

אני קובע אפוא שהסיכום בדבר תשלום ע"ס 10,000 ₪ נעשה עוד קודם לדיון שהתקיים בעניינו של הנתבע 1. עדיין נותר לקבוע, האם סך כאמור אמור להשתלם עבור דיון אחד בבקשה למעצר עד לתום ההליכים או בגין הדיון המשפטי כולו.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, עדיפה עלי גרסת התובע על פני גרסת הנתבע 2. לא סביר שהסכמה על ייצוג בהליך משפטי כולל תועלה במסגרת שיחת טלפון, בשלב מקדמי ביותר של ההליך המשפטי, טרם שהתובע נועד בעצמו עם הנתבע 1 וטרם שהיה ברור מהו היקף השירות הנדרש בהליך זה. סביר יותר שהסכמה שנערכה לפני דיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים תתייחס לדיון זה בלבד ולא לכל התיק.

אני קובע אפוא שעל הנתבע 2 לשאת בתשלום סך של 11,600 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 116 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 750 ₪.

איני עושה צו להוצאות לטובת הנתבע 1, על אף העובדה שהתביעה כנגדו נדחתה, וזאת בשים לב לייצוג המשפטי שהוענק לו ולנוכח עדותו בדיון הראשון, שם הוא ציין: "אני לא מכיר את עו"ד חופן שטרייכר" (עמ' 2, ש' 18), עדות שאיני מקבל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.