משניתן פסק-הדין, ככל שמי מהצדדים חולק על פסק הדין, עליו להעלות את טענותיו במסגרת בקשה למתן רשות ערעור. אין לבימ"ש זה סמכות לשוב ולהידרש למחלוקת.

למעלה מהדרוש, על מנת שתנוח דעת המבקש, אבהיר בקצרה כדלקמן:

לעיתים, מחמת סיבות שונות, לא מסתיים הליך משפטי בדיון אחד, כאשר בדיון שמתקיים במועד מאוחר יותר נשמעים עדים אחרים, אשר פרוטוקול דיון קודם היה חשוף בפניהם; אין בעצם העיון בפרוטוקול הדיון משום מצב דברים הפוסל את העדות. העיון בפרוטוקול מהווה לימוד של התיק והיערכות לדיון הבא והדין אינו אוסר זאת. ביהמ"ש מביא בחשבון במסגרת פסק הדין את העובדה שפרוטוקול דיון קודם היה חשוף לעיני העד;

לעניין הימנעות הנתבע הנוסף מלהתייצב לדיון (עובדה שהייתה בידיעת המבקש) – אני מסב את תשומת לב המבקש לעובדה שהנתבע 1 התייצב לדיון קודם בעקבות המסירה שבוצעה למבקש. עדותו של הנתבע 1 התקיימה בדיון הראשון, כאשר מדובר בבעלי דין מאותו הצד ולא הייתה למבקש זכות לחקור את הנתבע 1. לו היה המבקש עותר בבקשה לשמוע עדות משלימה מטעם הנתבע 1, לאחר שמיעת עדותו של העד עוה"ד שטרייכר, ניתן היה להורות כן. המבקש לא העלה בקשה כאמור; יצוין כי התביעה כנגד הנתבע 1 נדחתה, וממילא לא הועלתה טענה כלשהי מטעמו;

לעניין העובדה שהתובע הינו עו"ד – מעבר לעובדה שהמבקש ידע שהתובע הינו עו"ד ולא העלה כל דרישה להיות מיוצג בהליך, לא בדיון הראשון ולא בדיון השני, אני נוהג להסב תשומת לב של בעלי דין לעובדה שהם רשאים להיות מיוצגים בהליך על ידי עו"ד כאשר בעל הדין שכנגד הוא עו"ד. למיטב זכרוני בפתח הדיון הראשון הסבתי את תשומת לב הנתבעים לזכאותם להיות מיוצגים בהליך על ידי עו"ד. מעבר לאמור, התביעה התבררה בביהמ"ש לתביעות קטנות, כאשר ביהמ"ש מסייע בידי הצדדים ככל הניתן, לצורך בירור האמת. כך היה גם בהליך הנוכחי, כאשר זכויות הנתבעים – הן הדיוניות והן המהותיות – נשמרו. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.