1. בפנינו שתי תביעות של התובע כנגד הנתבע. האחת, ביחס לזכאות התובע לקצבת ילדים, והשניה ביחס לזכאות התובע להבטחת הכנסה החל מיום 1/1/12.

התביעה לקצבת ילדים

2. בהודעה שמסר הנתבע מיום 19/2/13 הודיע הנתבע, כי קצבת הילדים שולמה לגרושתו של התובע, אם ילדיו, בדרך של קיזוז מחוב במחלקת נכות. התובע הגיב להודעה ביום 14/3/13 וציין בסעיף 12 כי מדובר בשמועות בלבד ואין כל ראיה לכך. בהתאם לסעיף 69 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, קצבת הילדים תשולם לאם, אלא אם הילד נמצא עם האב בלבד. במקרה הנדון לא טען התובע כי הילדים חיו עמו בלבד ולא הציג כל ראיה לטענתו כי הקצבה לא שולמה לאם ילדיו. נציין, כי מדובר בילדים ילידי שנת 1987 ו- 1992 אשר אינם זכאים במועד זה, כמו גם במועד הגשת התביעה, לקצבת ילדים.

3. בהחלטה מיום 15/7/12 נדרש התובע להציג תביעה שהגיש לנתבע לקבל את קצבת הילדים אליו, אך הוא לא עשה כן, ואין לנו אלא להניח שהוא לא הגיש תביעה כאמור כלל.

4. אשר על כן, משלא הוגשה כלל תביעה לנתבע בעניין זה, ועל יסוד הודעת הנתבע כי קצבת הילדים עבור ילדיו של התובע שולמו לאמם, עמם הם חיו, אנו דוחים בזאת את התביעה לקצבת ילדים.

התביעה להבטחת הכנסה

5. בהודעת הנתבע 19/2/13 נמסר כי הנתבע החליט לאשר לתובע גמלת הבטחת הכנסה עבור החודשים 12/11 ועד 5/12. באשר לתקופה שלאחר מכן הודיע הנתבע שמאחר והתובע לא התייצב החל מחודש 6/12 בלשכת שרות התעסוקה ואינו מקיים עילת זכאות אחרת לגמלת הבטחת הכנסה, הוא אינו זכאי לגמלה.

6. על יסוד הודעתו זו של הנתבע נקבע דיון הוכחות להיום לבירור זכאותו של התובע כאמור.

7. במסגרת הדיון היום הבהיר התובע, כי הוא מבקש את הבטחת ההכנסה על יסוד הטענה כי הוא "דר רחוב" ועל כן פטור מהתייצבות בלשכת התעסוקה. התובע הציג בפנינו אישור מהיחידה לטיפול בדרי רחוב בעירית חיפה מיום 4/3/12 (צורף גם לתגובת התובע מיום 14/3/13) ולפיו היחידה הודיעה לו שהחליטה להשעות את הטיפול בו נוכח התנהגותו האלימה, הבוטה, הצעקנית והחריגה. התובע הבהיר שכבר ממאי 2005 הוא הוכר כדר רחוב אבל מכיוון שהוא רואה ביחידה המטפלת בדרי הרחוב כיחידה המטפלת באלכוהוליסטים ונרקומנים הוא אינו מוצא מקום להמשיך ולהיות מטופל על ידה, ואף על פי לטענתו יש להמשיך ולראות בו דר רחוב שכן מהותית הדבר לא השתנה. התובע חזר והבהיר והסיר כל ספק מליבנו כי הוא אינו מסכים להיות מטופל על ידי היחידה לדרי רחוב (עמ' 16 ש' 1).

8. הנתבע הפנה לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980, אשר קובע בסעיף 2(א)(1)(א), כי תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים זכאי לגמלה ובלבד שהוא דורש עבודה בלשכת שירות התעסוקה או שאינו ניתן להשמה בעבודה שכן הוא מטופל במוסד כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הפיקוח.

9. סעיף 1 לחוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, תשנ"ג-1993 (לעיל ולהלן – חוק הפיקוח), וקבע כי מוסד הוא מקום המשמש או שנועד לשמש לטיפול סוציאלי רפואי או משולב ליותר משני אנשים המשתמשים בסמים וכיוצ"ב.

10. צודק התובע, כי אין בפנינו כל ראיה כי הוא בגדר אדם המשתמש בסמים, ועל כן לכאורה לא חל עליו סעיף 1 לחוק הפיקוח. לפיכך איננו יכולים לקבוע כי אכן חל על התובע האמור בסעיף 2(א)(1)(א) לחוק הבטחת הכנסה, ואולם אין בכך כדי להועיל לתובע שכן נותרנו עם דרישת החוק להיותו של התובע דורש עבודה כתנאי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה.

11. עיון בסעיף 2(א) (2א) לחוק הבטחת הכנסה מעלה, כי הזכאות להבטחת הכנסה מתקיימת גם בהתקיים האמור בפסקאות מסוימות אשר בתוספת הראשונה לחוק. סעיף 19 לתוספת הראשונה לחוק שהוא אחד הסעיפים שסעיף 2(א) (2א) לחוק מפנה אליו קובע את הזכאות למי שמטופל על ידי הלשכה לשירותים חברתיים במשרד העבודה והרווחה ומוגדר על ידה כדר רחוב.

12. הנה כי כן, לא די בכך שאדם הוגדר בעבר כדר רחוב או כי הוא מגדיר את עצמו כדר רחוב אלא נדרש שהוא יהיה מטופל על ידי הלשכה לשירותים חברתיים כפי שעולה מכלל הוראות הפטור מהתייצבות בשרות התעסוקה במיקרים דומים, הפטור האמור ניתן לאדם שנמצא במצב שאינו מאפשר השמתו בעבודה ואשר נמצא בטיפול על ידי מוסד המתאים לטיפול במצבו. כך המצוי בתהליך גמילה מסמים במסגרת מוסד, כך לגבי המצוי בפיקוח קצין מבחן, כך לגבי מי ששוהה במרכז לטיפול באלכוהוליסטים וכאמור כך גם לגבי דר רחוב אשר נדרש להיות מטופל על ידי הלשכה לשירותים חברתיים.

13. במקרה הנדון משמסרב התובע להיות מטופל על ידי הלשכה לשירותים חברתיים באמצעות היחידה לטפול בדרי רחוב בעירית חיפה, הרי שהוא אינו נכנס להגדרת דר רחוב כנדרש בחוק הבטחת הכנסה ואני פטור מהתייצבות כדורש עבודה בלשכת שירות התעסוקה.

14. על יסוד האמור לעיל אנו דוחים את התביעה לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 6/12 ואילך כאשר לתובע עומדת הזכות להגיש התביעה מחדש כאשר יעמוד בתנאי הזכאות.

15. בדיון שהתקיים היום העלה התובע טענה ביחס לסכום הבטחת ההכנסה שאושרה לו עבור חודשים דצמבר 2011 ועד מאי 2012. לטענתו בהתבסס על בסעיף 5(ד) לחוק הבטחת הכנסה, הוא זכאי לקבל את הגמלה בשיעור גבוה יותר נוכח העובדה שיש לו ילד (בהתייחס לבנו הקטן שהוא חייל בסדיר).

16. משהבהיר התובע שילדיו אינם חיים איתו ולא חיו איתו במועדים הרלוונטיים הרי שהזכאות של התובע לגמלת הבטחת הכנסה הינה כיחיד ולא כהורה יחיד עם ילד. הוראת סעיף 5 (ד) לחוק הבטחת הכנסה אינה רלוונטית לעניינו של התובע ובטענותיו אין ממש.

סוף דבר

17. על יסוד האמור לעיל ניתן בזאת תוקף של פסק דין להודעת הנתבע ולפיה התובע זכאי לגמלת הבטחת הכנסה לתקופה שדצמבר 2011 ועד מאי 2012, כולל.

18. התביעה לקצבת ילדים ולגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש יוני 2012 נדחית כאמור לעיל.

19. חרף התנהגותו הבוטה והפסולה של התובע לאורך כל הדיונים שהתקיימו בפנינו ורק נוכח מצבו הכלכלי הנטען ומכיוון שמדובר בתיק מתחום הביטחון הסוציאלי, איננו עושים צו לחיוב התובע בהוצאות ההליך, ולפיכך כל צד ישא בהוצאותיו.

20. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום י"ד שבט תשע"ד, 15 ינואר 2014 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.