לפני: הרשמת אירית הרמל

החלטה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לגופן בבקשה למתן הצו לחברת פלאפון ולאור נימוקי הבקשה כי מדובר במכשיר פלאפון אשר שירת את הנתבע 1 בשיחותיו עם התובע, מצאתי כי לשם ניהול וחשיפת כל הראיות בפני ביה"ד נחוץ הצו כאמור, ואין בו כדי לפגוע בפרטיות הנתבע שהינו צד להליך.

2. חברת פלאפון מתבקשת למסור לב"כ התובע את הפרטים הבאים:

א. תדפיס שיחות יוצאות אשר יצאו ממספר מנוי 050-5222050 אל מספר מנוי 054-8379301 וזאת לתקופה שמיום 1.11.2010 ועד ליום 30.4.2011.

ב. על שם מי רשום מנוי מספר 050-5222020.

3. לאחר הגשת המסמכים מחברת פלאפון לבית הדין תינתן החלטה על עיון והשלמת תצהירים.

4. לעניין בקשתם של הנתבעים במהלך הדיון היום, כי התובע יפקיד הוצאות לשיפוי נזקי העסק שכן התיק נגרר ל- 3 דיונים שלא לצורך (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 19-20), וטענת ב"כ התובע מנגד כי יש לתת שיקול דעת לכל ההוצאות שנגרמו לכל הנוגעים בדבר וכי מדובר בהתנגדות מופרכת של הנתבעים (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 9-10), אינני מוצאת לנכון לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאות בשלב זה, כמפורט להלן:

בשאלת הפקדת הוצאות יש לאזן בין האינטרס הציבורי בשמירה על זכות הגישה לערכאות מחד גיסא ולאינטרס הציבורי שבמניעת תביעות סרק מאידך גיסא.

השיקולים המנחים את בתי הדין לעבודה בבואם לפסוק בסוגיה שעניינה תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע פורטו בהרחבה בפסק דין פתחי אבו נסאר^[1]. וכך פסקה כב' סגנית הנשיא (כתוארה דאז), השופטת ארד, באותו עניין:

"כשהתובע הוא עובד זר – יברר בית הדין תחילה, אם הוא נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג. נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל.

נמצא כי אין האמנה חלה, יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין".

כב' הנשיא, השופט אדלר הוסיף וקבע כך:

"כלל הוא, שנקבע בפסיקת בית דין זה, כי עצם היותו בעל דין תושב יו"ש, רצועת עזה או עובד זר אין בו, לכשעצמו, טעם לחייבו להפקיד ערובה. מדיניות זו מעוגנת בעקרון במשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, שאין למנוע עובדים, שרבים מהם דלי אמצעים, לממש את זכויותיהם. חיוב בהפקדה מונע, במקרים רבים, את המשך המשפט ומימוש זכויותיו של העובד הזר. פגיעה ביכולתם לממש זכויותיהם אינה תואמת את עקרונות חברה מתקדמת ובין תוצאותיה תהיה הורדת תנאי עבודתם של כלל העובדים בארץ.

חריג לכלל זה הוא המקרה בו התנהגותו של אותו בעל דין מצביעה על התחמקות מביצוע פסק דין או החלטה ו/או הטרדת בעל הדין השני. על כן, כאשר תביעתו של פלוני תושב יו"ש נמחקה תוך פסיקת הוצאות לטובת המעסיק והעובד לא שילם ההוצאות אלא הגיש אותה תביעה פעם נוספת, נפסק שהיה מקום לחייבו להפקיד ערובה.

לדידי, הערכת סיכויי העובד לזכות בתביעתו אינה מבחן נכון לחיוב להפקיד ערובה. הערכה כזו אינה מבוססת על מכלול חומר הראיות וניתנת, בדרך כלל, מבלי לשמוע את העדים ולהתרשם מעדותם. יתרה מזו, אפילו אם לתושב יו"ש רק 20% סיכויים לזכות במשפט, עדיין זכאי הוא לדיון הוגן. בית הדין יכול להפעיל את שיקול דעתו בעניין חיוב הפקדת ערובה רק במקרים הלא רבים, בהם תביעתו של העובד מופרכת על פניה...

בסיכום, מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין...".

5. בענייננו, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות לא התרשמתי כי יש סיכוי גבוה כי ההליך יסתיים בדחיית התביעה על כל חלקיה, ואין בידי לקבוע בשלב זה כי מדובר בתביעת סרק. התביעה לפיצויי הפיטורים מערבת אף היא שאלות שבעובדה ושאלות שבמשפט אשר מצריכות שמיעה ובירור לגופו של עניין.

6. נוכח האמור בעניין סיכויי התביעה איני מוצאת לנכון לסטות מהכללים שנקבעו בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, ואיני סבורה כי יש לחייב את התובע בשלב זה בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים.

7. הוצאות הצדדים יובאו בחשבון בסיום ההליך.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ג, (27 נובמבר 2012), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – SAINT PETER IN GALLICANTU, (לא פורסם, 6.7.2003). ↑